ההלכה המנחה בעניין אי הוצאת תעודת חיסיון במועד נקבעה בבש"פ 687/96 יורם גיל נ' מדינת ישראל, פד"י נג(3) 804) (להלן: עניין יורם גיל), שם קבע כבוד השופט מצא כמפורט:   " הגשת כתב-אישום מטילה חובה על התביעה להעמיד לעיון הנאשם את כל חומר החקירה הנוגע להאשמתו המצוי בידה. חובת הגילוי אמנם אינה תופסת לגבי "חומר שאי-גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין", כמשמעותו בסעיף 78 לחסד"פ, אך הנטל להראות שחובת הגילוי אינה חלה, רובץ על התביעה, ומקום שבו מבקשת התביעה להשתחרר מחובת הגילוי בטענת חיסיון, אין היא יוצאת ידי חובתה אלא בהצגתה של תעודת חיסיון ערוכה וחתומה כדין.   לפיכך מוטל על התביעה להצטייד בתעודת החיסיון הדרושה לה מבעוד מועד, לפני הגשת כתב-האישום, ולכלול את התעודה במסגרת חומר החקירה הגלוי, ובו יורשה הנאשם לעיין." (814א - ב).   ברם, נקבע בעניין יורם גיל כי אי הוצאת תעודת חיסיון במועד " אינו גוזר את דינו של החיסיון לבטלות. כשם שההכרעה בשאלה, אם להורות על גילויה של ראיה חסויה, מחייבת איזון והעדפה בין אינטרסים מנוגדים, של הציבור מזה ושל הנאשם מזה, כך אף ההכרעה בשאלה אם איחור בהוצאתה של תעודת חיסיון צריך להשפיע על קיומו בעינו של החיסיון, חייבת להתבסס על בחינת נסיבותיו של המקרה הנתון " (814ד - ו) .   על השאלה האם להתיר למבקש עיון במידעים מודיעינים אשר טרם הוצא בעניינם תעודת חיסיון ואשר בחשיפתם יש משום פגיעה באינטרס הציבור, ענה כבוד השופט קדמי אשר הצטרף לדעתו של כב' השופט מצא, והוסיף בחוות דעת משלו כך :   "לא הוצאה תעודת חסיון לפני הגשת כתב האישום ובית המשפט מתבקש לעכב את העיון בחומר חקירה בטענה כי עומדים להגיש כזאת, שמור לבית המשפט שיקול דעת אם להענות לבקשת העיכוב. הדעת נותנת שבית המשפט יכריע בעניין זה, תוך שמירת איזון בין זכותו של הנאשם לדיון הוגן לבין זכות החסיון השמורה לציבור. "   דברים דומים מצאתי אף בבש"פ 596/86 נדים הזימה נ' מדינת ישראל,  96(1) 34. גם כאן הביע בית המשפט העליון את מורת רוחו על אי הוצאת תעודת החיסיון במועד, כאשר התעודה הוגשה רק בעת הדיון בבית המשפט, אולם בית המשפט נתן תוקף לתעודה ודחה בקשה לעיון בחומר החסויחיסיוןמסמכים