1. תחולתם של ההליכים בעניינו של התובע היה בבקשה למתן סעד זמני אשר יורה לנתבעת, עיריית טייבה, לשלם לו את שכרו, להפעיל את קו הטלפון הנייד שניתן לו במסגרת עבודתו ונותק ולהשיב לו את הרכב המושכר שהועמד לשימושו במסגרת עבודתו ואשר נלקח ממנו. בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש התובע תובענה להשבת הרכב המושכר שהועמד לשימושו במסגרת עבודתו, לתשלום שכר עבודתו עבור החודשים 12/02 ו- 01/03 ולמתן הוראה על המשך תשלום משכורתו והזכויות הנלוות, להפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות מחודש 11/02, לתשלום עבור מניעת שימוש ברכב הצמוד ובטלפון הנייד, לביטול ניכוי שווי רכב משכרו ולפיצוי בגין התנכלויותיו של הנתבע 2, ראש העיריה. בדיון שנערך בבקשה לסעדים זמניים הוחלט על איחוד הדיון בתיק הזמני עם הדיון בתביעה העיקרית, תוך מתן רשות לתובע לתקן את כתב התביעה כך שיכלול עתירה לתשלום שכרו, לרבות כל התנאים הנלווים מחודש 12/02 ואילך. 2. התובע מונה כגזבר חיצוני לעיריית טייבה על פי החלטת מועצת העירייה מיום 23.1.02 שהתקבלה ברוב של 11 קולות. ביום 10.02.02 נחתם בין התובע לעירייה "חוזה מיוחד להעסקת עובד" וכן נספח לחוזה המיוחד. הנתבע 2 כיהן בתקופה הרלוונטית לתביעה כראש עיריית טייבה. ביום 16.1.03 נותק הטלפון הנייד של התובע ונלקח ממנו הרכב שהיה בשימושו לצורכי העבודה. החל מיום 19.1.03 לא התייצב המבקש עוד לעבודה. 3. לטענת התובע, החל מחודש ינואר 2003 החלו הנתבעים להרחיקו מעבודתו בעירייה עקב סירובו לחתום על פעולות כספיות שלא אושרו כדין על ידי העירייה וחשבונות שנפסלו על ידי הנאמנים והוצגו בשנית לתשלום (סעיף 7 לתצהירו). לטענתו, נוצרו בינו לבין ראש העיריה מחלוקות מקצועיות אשר הובילו בסופו של דבר ביום 16.1.03 לניתוק הטלפון הנייד שלו, לנטילת הרכב הצמוד ששימש אותו לצרכי עבודה ולזימון מועצת העירייה ליום 19.1.03 כדי להעביר למר נביל ואקים את זכות החתימה שלו (סעיפים 9, 11 לתצהירו). התובע החל לשלוח מכתבים לראש העיריה מיום 19.1.03, בדרישה לקבל את רכבו חזרה בכדי לשוב לעבודה, אך מכתבים אלו לא נענו. אף למכתבו של היועץ המשפטי של איגוד הגזברים מיום 21.1.03 לא נתקבלה תגובה. לטענת התובע, הוא לא שב לעבודה מיום נטילת הרכב ממנו, מפאת חששו לבטחונו האישי, בעוד פעל בכל המישורים האפשריים בכדי לשוב לעבודתו. התובע ביקש, לטענתו, מראש העיריה לחזור לעבודה במסגרת מו"מ שניהלו, למרות הודעתו של האחרון כי אינו חפץ עוד בשירותיו. התובע שכר רכב לצורך שובו לעבודה והודיע לראש העיריה מראש כי הוא שב לעבודה ומשכך מבקש לפתוח את חדרו אשר מפתחותיו בידי ראש העיריה, אולם ביום 4.5.03 נגנב רכבו השכור. נסיונותיו לחזור לעבודה הוכשלו משעה שחדרו בעבודה נשאר נעול והמפתחות לא הוחזרו לו. אף מכתביו של ב"כ התובע ומכתבים נוספים של התובע בדרישה לחזור לעבודה, לא נענו (סעיפים 17-22 לתצהירו). התובע טוען כי הוא לא פוטר מהעירייה, לא התנהל בעניינו הליך פיטורים הכולל הליך שימוע, הוא לא התפטר מהעבודה, לא זנח אותה, אלא נבצר ממנו לעבוד בה עקב התנהגות והתנהלות ראש העיריה בעניינו, אשר בגינה הוא נתבע אישית. לפיכך עותר התובע להחזרתו המיידית לעבודה, להשבת רכבו הצמוד ומכשיר הטלפון הנייד, לתשלום שכר עבודה ונלווים מחודש 12/02 ואילך בצירוף פיצויי הלנה, לתשלום אחזקת רכב, לתשלום כספים לקופת הגמל ולקרן ההשתלמות, וכן פיצוי בגין התנכלות אישית של ראש העיריה כנגדו. 4. לטענת הנתבעים, יש לדחות על הסף את התביעה כנגד ראש העיריה משלא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בינו לבין התובע לבין הנתבע 2. כמו כן, לטענתם, התובע אינו זכאי לשכר עבודה בחודשים נשוא תביעתו משלא עבד בחודשים אלו ולא התייצב לעבודה. לטענתם, התובע זנח עבודתו, נטש אותה והתפטר ממנה. את תפקיד הגזבר, נכון ליום הגשת התצהירים, ממלא אדם אחר, עד לפרסום מכרז למשרה הנ"ל, כאשר הנתבעים מדגישים כי התובע לא נתקבל לתפקיד דרך מכרז. מר גנטוס, נציג החשב המלווה בעיריה, העיד בתצהירו כי התובע לא עשה שום צעד אופרטיבי כדי שבאמת יתייצב לעבודה ויעבוד, מלבד מכתביו שנועדו לצאת ידי חובה (סעיף 17 לתצהיר מר גנטוס). עוד נטען כי חוזה ההעסקה של התובע לא אושר על ידי מליאת מועצת העירייה וכי החוזה איננו חוקי. לטענת הנתבעים, החוזה ולחילופין הנספח לחוזה לא אושרו על ידי הממונה על השכר. התובע קיבל לאורך כל תקופת העסקתו בעיריה שכר לפי דרגה 7, בעוד לא אושר לו שכר בכירים על ידי הממונה על השכר, משהחוזה אינו עומד בתנאי חוזר הבכירים מיום 23.3.93. (סעיפים 11-12 לתצהיר מר גנטוס). בנוסף ולחילופין נטען כי אין כל הצדקה להמשיך ולשלם לתובע את הטבות השכר אשר בנספח. מר גנטוס הצהיר כי כל פעולה כספית של העירייה עוברת בדיקה שלו, של החשב המלווה ושל ועדת החקירה שבודקת את כל פעולות העירייה(סעיף 13 לתצהירו). באשר לסיבות שהובילו את העיריה לנקוט בצעדים שנקטה, העיד מר גנטוס בתצהירו כי התובע חבר לאנשי האופוזיציה בעיריה בכדי ללחוץ על שר הפנים להורות על עריכת בחירות בעיריה, ואף נכח בדיון שהתקיים ביום 15.1.03 בבג"צ בנוגע להחלטה לבטל את קיום הבחירות(סעיף 14 לתצהירו). כן נטען כי לתובע היו עיסוקים נוספים במקביל לעבודתו בנתבעת, ובין היתר, הוא הועסק על ידי עיריית תמרה, כאשר לצורכי מילוי תפקידיו הנוספים עשה שימוש ברכב שהעמידה לרשותו עירית טייבה. מר גנטוס הצהיר כי המליץ בפני ראש העיר לבטל בשל כך את הרכב הצמוד לתובע(סעיף 15 לתצהיר מר גנטוס). 5. מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו הראשית וכן נשמעה עדותו. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 2, מר סלאח ג'בארה, אשר נמחק משזה לא הופיע לדיון, וכן תצהירו של מר עלא גנטוס, אשר עליו נחקר במהלך הדיון. פיטורים או התפטרות? 6. השאלה המרכזית העומדת בפנינו הינה האם התובע עודנו עובד של העיריה, כגרסתו, או שמא נותקו יחסי העבודה בינו לבין העיריה במחצית חודש ינואר 2003, ואם בסיום יחסי עבודה עסקינן - האם הפסקת עבודתו של התובע הינה בגדר מעשה פיטורים או שמא מדובר בהתפטרות שהתבטאה בזניחת העבודה על ידי התובע? 7. במקרה שבפנינו לא התקיים מעשה פיטורים מובהק ואף לא מעשה התפטרות מובהק. עם זאת, ברור מחומר הראיות כי ביום 16.1.03 נטלה העיריה באקט חד צדדי את רכבו הצמוד של התובע וניתקה את הטלפון הנייד שהועמד לרשותו. כן ברור כי מיום 19.1.03 לא הופיע עוד התובע לעבודה (מלבד ביום 4.5.03, כארבעה חודשים לאחר סיום ההעסקה, כפי שיפורט להלן). לארועים אלו קדמה תקופה בה התערערו יחסי העבודה בין הצדדים. הנתבעים טענו כי בחודשים שקדמו לסיום העסקתו התבטאה עבודתו של התובע בכשעתיים בשבוע (סעיף 5 לכתב ההגנה) וכי היו לו עיסוקים נוספים מלבד עבודתו עבור העיריה, ובין היתר עבודתו עבור עיריית תמרה. כן נטען כי התובע כשל בתפקידו (עמ' 13 לפרוטוקול 21.6.04, ש' 8) וכי חבר לאופוזיציה כנגד ראש העיר בעתירה לבג"צ באשר לקיום בחירות בטייבה(ס' 17 לתצהירו, עמ' 13 לפרוטוקול 21.6.04, ש' 18 ואילך). לטענת התובע, הידרדרות יחסי העבודה בינו לבין הנתבע 2 החלה בחודש 11/02, לאחר שנודע לנתבע 2 כי ימשיך לכהן כראש עיר תקופה נוספת, אז החל בביצוע פעולות הפוגמות בתפקוד ובמנהל התקין, פעולות אשר התובע סרב לתת יד לביצוען(ר' פרוטוקול 27.10.03, עמ' 5, ש' 34- עמ' 6, ש' 24). לטענתו, בתקופה שלפני סיום העסקתו, ישיבות העירייה בהן נכח החלו להתנהל בשפה הערבית, אשר אין התובע דובר ולא בעברית כפי שהיה קודם לכן (סעיף 8 לתצהירו). כן הגיעו לאוזניו של התובע שמועות בדבר כוונה להביא לפיטוריו, אליהן הגיב בא כוחו דאז במכתב מיום 14.1.03 (נספח ה' לתצהיר התובע) בו ביקש מהנתבע 2 להימנע מפיטוריו של התובע, תוך הדגשת חשיבות תפקידו לשמירת כללי המינהל התקין. 8. השאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות נקבעת לפי בדיקה מיהו הצד הפועל על מנת להביא לניתוק היחסים (דב"ע שם/116-3 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע יב 375; דב"ע ל/1-3 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א 18; דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ - "אתא" בע"מ, פד"ע ב 41; דב"ע לב/58-3 רשות השידור - מאיר אשל, פד"ע ד 298; דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב 271). לגרסת העיריה, התובע זנח עבודתו והתפטר ממנה. השאלה האם "זניחה" של העבודה על ידי העובד נחשבת כהתפטרות שלו, נבחנת על פי נסיבותיו של כל מקרה, והמאפיינים העיקריים שלה הם התנהגותו של העובד ואורך הזמן של הזניחה (ר' דב"ע מו/10-3 המכללה לטכנולוגיה ע"ש שנקר - משה אוסטפלד, פד"ע י"ז,353, 357). לא כל היעדרות מהעבודה תחשב כ"זניחה" של העבודה הנחשבת כהתפטרות. 9. מהמסכת העובדתית שהוצגה בפנינו עולה כי התובע לא התייצב לעבודה מיום 19.1.03, אולם מהתנהגותו של התובע וממעשי העיריה שוכנענו כי יותר משהתובע "זנח" עבודתו, הדבר נכפה עליו הלכה למעשה באמצעות נקיטת מספר צעדים חד צדדיים על ידי העירייה אשר הקשו ואף הפכו את חזרתו לעבודה לבלתי אפשרית: ראשית, נטילת רכבו הצמוד של התובע ביום 16.1.03 היוותה צעד אשר הגביל את התובע, אשר לא היה בעל רכב פרטי, בחזרתו לעבודה, הן מבחינה ביצועית ואף מבחינה בטחונית. יש להדגיש כי תנאי בחוזה ההעסקה של התובע היה כי העירייה אחראית לבטחונו ואבטחתו (סעיף 5 לנספח החוזה - נספח ת/14), וכי אף הנתבע 2 הדגיש במכתבו מיום 11.11.02 למשטרת ישראל (נספח מב/1), את חשיבות אישורו של רכב לתובע הן מטעמי מרחק ומחסור בתחבורה ציבורית, אך בעיקר מטעמים בטחוניים. זאת ועוד, נעילת חדרו של התובע בעירייה, כך שלא תהא לו גישה אליו והעברת זכות החתימה של התובע לממלא מקום, מר נביל ואקים (סעיף 11 לתצהיר התובע, עדות מר גנטיס בעמ' 6 ש' 18-16 לפרוטוקול), אף הם מהווים צעדים המצביעים על כוונת העיריה לסיים את יחסי העבודה עם התובע. התובע פנה אל הנתבע 2 במספר מכתבים מתאריכים 19.1.03-28.1.03 בדרישה לקבל את רכבו חזרה בכדי לשוב לעבודה (נספח ו' לתצהירו), אך אלו לא נענו. אף מכתבו של היועץ המשפטי של איגוד הגזברים מיום 21.1.03 (נספח ז' לתצהיר התובע) בו התריע היועץ המשפטי, עו"ד דוידוב, בנתבע 2 כי מעשיו מהווים הפרה של הסכם העבודה ובו נדרשה השבת רכבו הצמוד של התובע, לא נענה. במהלך חודש 05/03 פנה התובע במכתבים נוספים אל הנתבעים (נספחים יא'-יג' לתצהיר התובע) בדרישה לפתוח את חדרו, לשלם את שכרו ולהחזיר לו את רכבו הצמוד, אך גם מכתבים אלו לא נענו. התעלמותם של הנתבעים מפניות אלו יש בה אף היא כדי להעיד על כוונה שלא להמשיך להעסיקו. 10. זאת ועוד, נראה כי לא ניתן שלא לקשור בין הדיון שהתקיים ביום 15.1.03 בבג"צ בבקשה של חברי האופוזיציה לקיים בחירות בטייבה, בו לטענת מר גנטוס נכח התובע(עמ' 13 לפרוטוקול 21.6.04, ש' 14-18), לבין נטילת הרכב והטלפון הנייד מהתובע למחרת היום. לטעמנו מתייתר הדיון בשאלה אם התובע לקח חלק בעתירה אם לאו, כגרסתו(עמ' 7 לפרוטוקול 27.10.03, ש' 1-4), אולם נראה כי קשה להתעלם מסמיכות הארועים. כאשר נשאל מר גנטוס בחקירתו הנגדית האם יש קשר בין קיומו של ההליך בבג"צ ביום 15.1.03 לבין נטילת הרכב והטלפון הנייד מהתובע ביום 16.1.03, השיב מר גנטוס בחיוב ואף הוסיף כי היה ממליץ "להדיח" בעל תפקיד שהיה פועל כפי שפעל התובע. (עמ' 13 לפרוטוקול 21.6.04, ש' 25 - עמ' 14 ש' 7). בין אם הדיון בבג"צ היה הגורם הסופי לנקיטת הצעדים ביום שלאחר מכן, ובין אם הסיבה היתה כשלונו של התובע בתפקידו (ר' עדות מר גנטוס, עמ' 13 לפרוטוקול 21.6.04, 1-8), נראה כי המסקנה המתבקשת הינה כי ניתוק יחסי העבודה אירע ביוזמת העירייה. משכך, הרי שבמעשה פיטורים עסקינן. בדיקת תקינות הליך הפיטורים 11. חוזה ההעסקה של התובע קובע כדלקמן: "7.ב. לא יפוטר העובד אלא על פי החלטת מועצת הרשות המקומית ובהתאם לאמור בסעיף 171 לפקודת העיריות/בסעיף 144 לצו המועצות המקומיות (א), התש"א - 1950. "7.ג. החלטת המועצה בדבר פיטורי העובד לא תתקבל אלא בישיבת מועצת הרשות המקומית שזומנה במיוחד לעניין זה, ולאחר שניתנה הודעה כדין לכל חברי המועצה שדבר הפיטורים יידון באותה ישיבה וניתנה לעובד הזדמנות להשמיע לפני המועצה את טענותיו בענין הפיטורים." סעיף 171(א) לפקודת העיריות קובע: "בכפוף להוראות סעיף זה, עובד העיריה שנתמנה לפי סעיף 167(א) לא יפוטר אלא אם כן, לפי המלצת ראש העיריה, הוחלט על כך בישיבת המועצה לאחר שנתנה הודעה כדין לכל חברי המועצה שדבר הפיטורים ידון באותה ישיבה". זוהי המסגרת הנורמטיבית לקיום הליך פיטורים לתובע, על פי חוזה העסקה. בנוסף, באשר לזכותו של המעביד הציבורי לפטר עובד נפסק: "אכן, גם למעסיק שהוא בחזקת גוף ציבורי, עומדת זכות הקניין לנהל את עסקו לפי צרכיו וכפי שיראה לנכון לעשות. אולם, אין הגבולות פרוצים. כנגד זכותו הקניינית של המעסיק כבעלים, עומדת חירותו של העובד שלא יתקפחו זכויותיו היסודיות והבסיסיות ביותר, כמו הזכות לעבוד ולהשתכר בכבוד לפרנסתו. כך דרך כלל... חלפו עברו הימים בהם הייתה העסקתו של העובד על דרך של Employment At Will ועימם חלפה הפררוגטיבה של המעביד לפטר את עובדיו בכל עת שיראה לנכון לעשות כן. המעסיק, כל שכן המעסיק הציבורי והדו-מהותי, חייב לקיים את הליך הפיטורים כדין ועל פי הכללים הקבועים בדין ... בתוך כך מוטלת, למצער על המעסיק הציבורי והדו-מהותי, חובת ההודעה מראש וההנמקה, וקיום שימוע לעובד, בו ימצה זכות הטיעון שלו קודם שמתקבלת בעניינו החלטה העשויה לפגוע בהעסקתו ולהביא לפיטוריו. לא זו אף זו. ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו, להזים אותן טענות או לפחות לנסות לשכנע את מעסיקו לחזור בו מההחלטה". (ע"ע 000355/99 לורה לינדר נ' ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל (עמותה), ניתן ביום 4.12.02, מפי כב' השופטת ארד, בסעיף 9 לפסק הדין). מהנסיבות המתוארות עולה כי לא התנהל הליך פיטורים בעניינו של התובע כנדרש בחוזה ההעסקה, או כנדרש מהעיריה שהינה גוף ציבורי. מבחינה פרוצדורלית, לא התכנסה ישיבה של מועצת העיר שזומנה במיוחד לעניין פיטורי התובע ולא נתקבלה כל החלטה של מועצת העירייה באשר לפיטורי התובע. זאת ועוד, לא ניתנה לתובע כל הזדמנות להשמיע טיעוניו טרם קבלת ההחלטה בעניין פיטוריו. 12. הלכה פסוקה היא כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי חידוש חוזה עבודה. (ע"ע 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448; ע"ע 1303/02, 1290 מ"י - אלי שדה, עבודה ארצי, כרך לג (99),36). זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (ר' דב"ע מח/148-3 שק"ם בע"מ - גרינברג, בעמ' 143). 13. במקרה דנן לא זכה התובע לממש את זכות הטיעון טרם קבלת ההחלטה להפסיק את העסקתו. העיריה לא הציגה בפני התובע כל סיבה לנקיטת פעולותיה החד-צדדיות ואף לא הגיבה על מכתביו של התובע. כל שעשתה היה נקיטת צעדים מהם השתמע כי אינה מעוניינת בהמשך העסקתו וביניהם, נטילת הרכב וניתוק הטלפון הנייד, נעילת חדרו והעברת זכות החתימה שלו לממלא מקום. משכך, אין מנוס מן המסקנה כי ההחלטה לסיים את העסקתו של התובע התקבלה שלא כדין, וזאת אף מבלי לדון בשאלת הסיבה האמיתית להחלטה על סיום ההעסקה: האם היה זה סרובו של התובע לחתום על פעולות שלא אושרו כדין כטענתו, השתתפותו בהליכי הבג"צ הנוגעים להליך הבחירות או שמא, כטענת העיריה,כשלונו בתפקידו. בין אם כך ובין אם כך, היה על העיריה להביא בפניו את נימוקי הפיטורים ולאפשר לו לטעון כנגדם. 14. אי קיום הליך פיטורים כנדרש בחוזה ההעסקה ושלילת זכות הטיעון מהתובע, משמעותן היא אחת - דרך קבלת ההחלטה של העירייה להפסיק את העסקתו של התובע לוקה בפגם מהותי ופרוצדורלי. מהו הסעד הראוי בגין הפגם שנפל בפיטוריו של התובע? 15. סעד האכיפה הינו סעד שבשיקול דעת. משהגענו למסקנה כי פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין, יש להידרש לבחינתו של הסעד הראוי להנתן. הסעד הראוי יבחן תמיד בשים לב לנסיבות המיוחדות את המקרה הספציפי, תוך שתיעשה מלאכת האיזון והמידתיות. יוטעם כי גם מקום שבית הדין המוסמך ליתן בו סעד של אכיפה, הרי שתרופה זו הינה מן התרופות שבשיקול דעתו של בית הדין, אף אם בעובד רשות מקומית מדובר. 16. על אף שאין כל ספק כי בהליך פיטוריו של התובע נפל פגם מהותי, היורד לשורשו של עניין, לא ראינו לנכון להורות במקרה זה על סעד של אכיפה בדרך של השבת התובע לעבודה. זאת, במיוחד בשים לב למערכת היחסים העכורה בין הצדדים, הזמן הרב שחלף מיום סיום העסקתו של התובע ואף בשים לב לתקופת עבודתו הקצרה של התובע בעיריה. 17. התובע ביקש לחייב את הנתבעים בתשלום משכורתו בתוספת הזכויות הנלוות מחודש 12/02 ואילך, בצרוף פיצויי הלנה, בתשלום אחזקת רכב ובהפרשת כספים לקופת גמל ולקרן השתלמות. שקלנו את כלל הנסיבות של המקרה שבפנינו, נתנו דעתנו להתנהלותה של העירייה בעניינו של התובע מחד, ומאידך, את המצב בו נתונה העירייה ואת תקופת העסקתו הקצרה של התובע, שהסתכמה בכשנת עבודה אחת בלבד. כן שקלנו את אינטרס המינהל התקין ואת האינטרס הציבורי שבשמירה על הקופה הציבורית והפניית כספי העירייה לייעדם בתחומי רווחת הציבור וטובתו. אינטרסים אלו משקלם גובר אף על האינטרס הכלכלי של התובע (עע 1046/04 רחל גואטה - מפעל הפיס (ניתן ביום 7.8.05, סעיף 57 לפסק הדין). בשים לב למכלול השיקולים והאיזונים הצריכים לעניין, אנו קובעים כי משמדובר בכספי ציבור, אין מקום להיענות לתביעת התובע לתשלום משכורותיו ממועד סיום העסקתו ועד היום. התובע ראוי אמנם לפסיקת פיצוי בגין פיטוריו שלא כדין, אולם האינטרס הציבורי מחייב לפצות את התובע באופן שלא יפגע יתר על המידה בקופה הציבורית ובמטרותיה, על אחת כמה וכמה משממילא מצבה הכלכלי של העיריה רעוע ומשתקופת עבודתו של התובע עמדה על כשנה בלבד. לאור האמור, קובעים אנו כי הסעד הראוי בנסיבות העניין יהיה פיצוי כספי בגובה משכורת של שלושה חודשי עבודה. (והשווה בעניין זה ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק עיזראל, שאף שם נקבע כי נפל פגם מהותי היורד לשורש ההחלטה שלא להאריך את העסקתו של המערער במכללה. באותו עניין הועסק המערער 4 שנות לימוד אקדמי. הפיצוי שנפסק עמד על שישה חודשי עבודה). 18. מחומר הראיות עולה כי במשך תקופת העסקתו שולם לתובע שכרו לפי דרגה 7 בדירוג הבכירים, בהתאם לנספח לחוזה המיוחד להעסקתו (נספח ב' לתצהירו). מנספח ג' לתצהירו של התובע, מכתבו מיום 12.6.02 של מר יואל ינון, ממונה פיקוח ובקרת שכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, עולה כי הובא לידיעתו שהעיריה משלמת לתובע שכר בכירים לפי דרגה 7 וזאת באישור עקרוני של מר שמואל נחמני, מנהל אגף בכיר לאכיפת שכר ביחידת הממונה על השכר במשרד האוצר. עם זאת, באותו מכתב עליו נסמך התובע צויין באופן ברור ומפורש כי לאחר סיום בדיקת חוזה העסקתם של כל הבכירים בעיריה תתקבל החלטה סופית לגבי דרגתו של התובע. על פי נספח א' לתצהירו של מר גנטוס, מכתבו מיום 10.3.03 של מר נחמני, מנהל אגף בכיר לאכיפת שכר במשרד האוצר, חוזה העסקתו של התובע לא אושר, משאינו עומד בתנאי חוזר הבכירים מיום 23.3.93. התובע טוען אמנם כי במועד עבודתו בעיריה לא ידע שחוזה ההעסקה שלו לא אושר, שכן מי שטיפל באישור החוזה היה מר גנטוס. ואולם חזקה על התובע, כמי ששימש כגזבר העיריה, שהוא יודע כי משתנאי העסקתו אינם עומדים בתנאי חוזר הבכירים ולא אושרו על ידי הממונה על השכר, אין הוא זכאי להם. ודאי שלא לאחר קביעה פוזיטיבית מטעמו של הממונה על השכר בדבר אי-אישורם. מכל מקום, כלל הוא שהסכמה להענקת זכות לתשלום שכר חורג (ואף אם מדובר בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין), ככל שלא אושרה כדין מכח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, היא זכות פגומה מעיקרא ואין היא מקימה למי מהצדדים להסכם זכאות קנויה לקבלת השכר החורג (ראה: עס"ק 600075/05 הסתדרות המעו"ף ועד עובדי עירית רחובות נ' עירית רחובות ומ"י (ניתן ביום 15.11.05). 19. כעולה מתלושי שכרו של התובע, התובע הועסק לפי היקף משרה של 80%. 20. לפיכך, הפיצוי הכספי לו זכאי התובע יחושב לפי משכורתו כפי שהיתה במועד סיום ההעסקה, בהיקף משרה של 80%, אולם על פי דרגה 6 בדירוג הבכירים, וללא תשלומי החזר הוצאות. 21. אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה, משמדובר בפיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין, שהוא בגובה שלוש משכורות ולא בתשלום שכר עבודה. 22. אין מקום לפסיקת תשלום אחזקת רכב או לתשלום עבור מניעת שימוש ברכב ובטלפון הנייד, שכן התחייבותה של העיריה להעמדת רכב וטלפון נייד לתובע היתה למשך תקופת העסקתו בלבד (ר' סעיף 3 לנספח החוזה), אשר הסתיימה. עם זאת, אין להפחית כל סכום בעד "שווי רכב" בחישוב המשכורת על פיה יקבע גובה הפיצוי. 23. באשר להפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בגובה הפרשות אלו (חלק המעביד) רק עבור יתרת תקופת עבודתו, היינו, עבור חודש 12/02 ומחצית חודש ינואר 2003 (עד 15.1.03, ועד בכלל). 24. ביום 28.3.04 ניתן פסק דין חלקי בו חוייבה העיריה בתשלום שכר עבודה עבור החודשים 12/02 ומחצית חודש 01/03 (עד 15.1.03, ועד בכלל). בשים לב למחלוקת בדבר גובה ותנאי שכרו של התובע, אשר לא אושרו על ידי הממונה על השכר במשרד האוצר, לא ראינו לנכון לפסוק פיצויי הלנה בגין סכומים אלו והם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ-16.1.03 ועד למועד התשלום המלא לתובע. האם מתקיימת יריבות בין התובע לבין הנתבע 2? 25. הנתבע 2 שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כראש עיריית טייבה. כל הפעולות שביצע - ביצע כאורגן של העיריה. התובע הועסק על ידי העירייה בלבד ובינו לבין הנתבע 2 לא התקיימו יחסי עובד-מעביד. לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות. סוף דבר 26. התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד, כדלקמן: א. התובע פוטר שלא כדין מעבודתו בעיריה ביום 16.1.03. ב. העיריה תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, פיצוי כספי בגין פיטוריו של כדין, בגובה שלוש משכורות חודשיות, על פי שכרו האחרון, ללא החזרי הוצאות, בהיקף משרה של 80%, על פי דרגה 6 בדירוג הבכירים וללא ניכוי בגין "שווי רכב". כן תשלם העיריה לתובע תוך המועד האמור פיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל ולקרן ההשתלמות עבור החודשים 12/02 ומחצית חודש 01/03, בגובה הסכומים שהיו אמורים להיות מופרשים על ידה בגינו. (חלק המעביד). ג. כל התשלומים לעיל ועל פי פסק הדין החלקי מיום 28.3.04 ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.1.03 ועד למועד התשלום בפועל לתובע. 27. יתר תביעות התובע - נדחות. 28. התביעה כנגד הנתבע 2 - נדחית. 29. העיריה תישא בשכ"ט עו"ד לטובת התובע בסך של 7,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. בפסיקת ההוצאות כאמור נלקחה בחשבון גם דרך הילוכה של העיריה בהליכים שקוימו. 30. בשולי הדברים: לקראת סיום הכנתו של פסק הדין הגיש התובע, ביום 20.6.06, בקשה למתן פסק דין. לא מצאנו כי יש באמור באותה בקשה כדי לשנות ממסקנותינו בפסק הדין דלעיל. חוזה עבודהחוזה