הצדדים לתביעה 1.התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בעבודות פיתוח וגינון. התובעת מנוהלת על ידי מנהלה מר אהרון שדה (להלן : "שדה"); הנתבעת הינה חברה המשמשת כחברה מנהלת עבור משרד התעשייה והמסחר, צד ג' 1 בתיק זה ( יכונה להלן: "התמ"ס"). מכוח תפקידה כחברה מנהלת מתקשרת הנתבעת עם נותני שירותים שונים, ביניהם קבלנים, יועצים ומתכננים הנדרשים לצורך ביצוע פרויקטים של התמ"ס. 2.במסגרת טיפולה בפרויקטים של התמ"ס, נכלל טיפול הנתבעת בפרויקט התמ"ס באזור התעשייה מישור רותם. לצורך ביצוע הפרויקט, פרסמה הנתבעת מכרז לביצוע עבודות פיתוח נופי וגינון (להלן: "העבודות") לאורך כביש מס' 100 באזור התעשייה מישור רותם (להלן : "הפרויקט"). התובעת הגישה הצעתה למכרז וזכתה בו. ביום 16/1/00 נחתם החוזה בין התובעת לנתבעת, הכולל, בין היתר, מפרט כללי, מפרט מיוחד (מסמך ג'1 לחוזה), כתב כמויות, תנאים מיוחדים לחוזה ומסמכים נוספים הנזכרים בעמ' הראשון לחוזה מס' 9023/99 (יכונה להלן "החוזה", צורף כנספח א' לתצהיר שדה). מכוח סעיף 6 לחוזה, הוחל על תנאי החוזה שבין הצדדים "חוזה קבלן" שהוצא על ידי ממשלת ישראל (להלן : "החוזה הממשלתי", צורף כנספח ב' לתצהיר שדה). 3.החברה המפקחת של התמ"ס, חברת י.ת.ב בע"מ, מינתה את חברת דו-טרון בע"מ, צד ג' 2 (תכונה להלן : "דו-טרון") להיות המפקחת על ביצוע העבודות בפרויקט. דו-טרון היא זו אשר הייתה בשטח ופיקחה על ביצוע העבודות, חתמה על יומני העבודה, בדקה חשבונות חלקיים וסופיים והמליצה לנתבעת אם לשלמם אם לאו. סמכות אישור החשבונות הייתה כאמור בידי הנתבעת. אין מחלוקת כי מטעם דו-טרון שימשו כמפקחים בפרויקט ה"ה אולג דונסקי (להלן : "דונסקי") ויפים דבורקין (להלן : "דבורקין"), כאשר דבורקין נמצא בשטח ודונסקי מבצע פיקוח עליון. 4.בנוסף, בפרויקט זה התקשרה הנתבעת עם חברת תכנון נוף בע"מ בהסכם תכנון, ועל פי הסכם זה שימשה חברת תכנון נוף בע"מ כמתכננת הפרויקט (חברת תכנון נוף בע"מ תכונה להלן : "המתכנן", והיא צד ג'3 בתיק זה). תפקידו של המתכנן היה לערוך את תוכניות הנוף ו/או הפיתוח, לתת מענה והבהרות שונות מבחינה אדריכלית לגורמי הביצוע וכו'. בפועל, מי שערך את התוכניות וליווה את הפרויקט מטעם המתכנן היה מר אורי מילר (להלן : "מילר"). העבודות, התשלומים והדרישות הכספיות הכלולות בתביעה 5.ביום 20/1/00 ניתן לתובעת צו התחלת עבודה (נספח ג' לתצהיר שדה); בחודש יוני 2000 או בסמוך לכך ניתן צו הפסקת עבודה, בשל חוסר תקציב; בשלהי חודש אוגוסט 2000 או בסמוך לכך התחדשה העבודה בפרויקט; בחודש דצמבר 2000 או בסמוך לכך הסתיימו עבודות התובעת בפרויקט. 6.במהלך שנת 2001 הגישה התובעת חשבון סופי. בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות לגבי הסכומים שנדרשו על ידי התובעת. בין הצדדים התקיימו מספר ישיבות במטרה להגיע לעמק השווה. לנוכח חילוקי הדעות שהתגלו, החליטה הנתבעת להתייחס לחשבון הסופי כאל חשבון חלקי, שילמה 95% מהסכומים שנתבעו והותירה 5% לחשבון סופי שלא אושר (ראה סעיף 23 לתצהיר הגב' שלומית אבן צור, סמנכ"ל לנושאים מיוחדים אצל הנתבעת, תכונה להלן : "אבן צור", וכן נספח 59 לתצהירה). בעקבות כך, שולם סך של 839,889 ש"ח בתוספת מע"מ, והיתרה לתשלום, לפני מע"מ, עמדה על סך של 44,225 ש"ח (להלן : "היתרה המעוכבת"). 7.הצדדים המשיכו לקיים ביניהם מגעים על מנת להביא לסגירת חשבון סופית, אולם דבר זה לא עלה בידם. במהלך ההידברות, הסכימה הנתבעת, לטענתה לפנים משורת הדין, לשלם גם את היתרה המעוכבת. יש לציין כי בעת אישור התשלום היתרה המעוכבת (27/3/04) לא היה תקציב מהתמ"ס לתשלום סכום זה, והתקציב התקבל ביום 3/5/04. לאחר קבלת התקציב, התנתה הנתבעת את תשלום היתרה המעוכבת בחתימה על מסמך ויתר תביעות, בנוסח המצורף כנספח ו'8 לחוזה. התובעת סירבה לחתום על מסמך היעדר תביעות, וביום 12/9/04 הגישה התובעת את התביעה שבפניי. 8.במסגרת התביעה שבפניי מבקשת התובעת לבצע למעשה גמר חשבון בינה לבין הנתבעת: לשיטתה, הנתבעת היא שחתומה על החוזה ולכן היריבות היא בינה לבין הנתבעת בלבד. לגרסת תובעת, היא ביצעה עבודות מסוימות בפרויקט ולא קיבלה את התמורה המלאה בגינן. דרישותיה של התובעת מתייחסות לעבודות יציקת בטון לצורך קיבוע פסלים (יתרה לתשלום נטענת בסך 6,318 ש"ח לפני מע"מ); מילוי אדמת גן (156,807 ש"ח); ניקוי מעבירי מים (14,000 ש"ח) - כל אלה לטענת התובעת הן עבודות על פי החוזה; וכן לעבודות נוספות הכוללות תשלום נוסף עבור צינור מים שהונח בקוטר 75/10 (29,475 ש"ח); עבודות חפירה נוספות עקב הנחת הצינור (21,029 ש"ח); ניקוי ויישור אבנים מתשתיות הכביש לאורך אבן השפה והכביש (7,550 ש"ח); שתילה נוספת (7,000 ש"ח); נזקים שגרם הקבלן אמסילי למערכת ההשקיה ולמחשב ההשקיה (2,516 ש"ח); פיצוי בגין הפחתת כמות הקירות התומכים (32,500 ש"ח); תשלום היתרה המעוכבת (44,225 ש"ח). התובעת דרשה כי לסכומים הללו, המסתכמים בסך של 321,420 ש"ח לפני מע"מ , תצטרף ריבית פיגורים כקבוע בחוזה הממשלתי. סך הכל הועמדה התביעה על סך של 592,534 ש"ח. 9.לאחר הגשת התביעה פנתה הנתבעת לתובעת והודיעה לה כי חרף העבודה שלא נחתם מסמך העדר תביעות, היא תיאות להעביר את היתרה המעוכבת כנגד קבלת חשבונית (ראה נספח 60 לתצהיר אבן צור). ביום 22/12/04 שילמה הנתבעת לתובעת את היתרה המעוכבת, וזאת למרות שלטענתה דרישתה לקבלת חשבונית לא כובדה (סעיף 28 לתצהיר אבן צור). יצוין כי לאחר ביצוע התשלום בקשה התובעת, במהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 18/5/05, לקבל פסק דין על היתרה המעוכבת. בית המשפט נעתר לבקשה ונתן פסק דין חלקי על סכום זה. לאחר שהנתבעת נוכחה לדעת כי התשלום בוצע עוד לפני מתן פסק הדין החלקי, הגישה בקשה לביטול פסק הדין החלקי; התובעת מצידה הגישה פסיקתות לחתימה הכוללות גם ריבית והצמדה והוצאות משפט בגין סכום פסק הדין החלקי; בסופו של יום ניתנה החלטת כב' השופטת גרוסמן ביום 28/8/05 הקובעת דלקמן, בכל הקשור ליתרה המעוכבת: "..לאור המחלוקות בדבר הפרשי הצמדה וריבית והעדר התייחסות לכך בפסק הדין תשמר לצדדים הזכות לטעון לעניין זה בסוף ההליך". 10.כך יוצא, שסך כל התשלומים שביצעה הנתבעת לתובעת בגין העבודות עומד על סך של 1,034,855 ש"ח. התובעת טוענת כי מגיע לה סכום נוסף של כ - 277,000 ש"ח (לפני מע"מ, הצמדה וריבית), בגין עבודות שביצעה על פי החוזה ו/או בגין עבודות נוספות שביצעה בפרויקט, כמפורט בסעיף 8 לעיל. הנתבעת מצידה מכחישה כי לתובעת מגיעים סכומים נוספים כלשהם. לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובעת את כל התשלומים המגיעים לה על פי ההסכם, ואף הלכה לקראתה כברת דרך ונאותה לשלם סכומים לפנים משורת הדין. לכן טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות. ההודעות לצד שלישי 11.יחד עם הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת, הגישה היא הודעת צד ג' המכוונת כנגד התמ"ס; דו-טרון והמתכנן. בהודעה כנגד התמ"ס טוענת הנתבעת, בקליפת אגוז, כי היא מהווה "צינור" בלבד להעברת הכספים ממזמין העבודה, התמ"ס, לקבלנים המבצעים, ולכן, אם בסופו של יום יהיה חיוב נוסף כלשהו, אזי יחול הוא על התמ"ס. בהודעה כנגד דו-טרון טענה הנתבעת שאם תחויב בסכומים כלשהם, אזי זכאית היא לשיפוי ו/או פיצוי מהפיקוח, "אשר אישר את הסכומים אשר שולמו לתובעת ופעל כחברה המפקחת בכל הנוגע לפרויקט נשוא התובענה" (סעיף 26 להודעה). בהודעה כנגד המתכנן טענה הנתבעת כי היא זכאית לפיצוי ו/או שיפוי בשל העובדה שהמתכנן התחייב לפצות אותה על כל נזק שיגרם עקב תכנון לקוי. 12.צדדי ג' הגישו כתבי הגנה: התמ"ס טען כי התשלום בגין ביצוע העבודות היה על אחריותה המלאה של הנתבעת, וזו האחרונה ידעה כי כל חריגה מהתקציב המאושר של הפרויקט תחול עליה. אם אפשרה חריגה, עליה לשאת בתוצאות. דו-טרון טענה כי לא נפל כל פגם ו/או מחדל ו/או רשלנות בפיקוחה על הפרויקט; כי פעולותיה בוצעו ברמה מקצועית גבוהה ובהתאם לכל הדרישות והנהלים המתחייבים. דו-טרון טענה כי ההודעה לצד שלישי אינה מפורטת דיה ואינה מקימה יריבות כלשהי בינה לבין הנתבעת. המתכנן אף הוא העלה בכתב הגנתו טענות בדבר חוסר פירוט וחוסר יריבות. לגופו של עניין טען המתכנן כי לא נפל כל פגם בעבודות התכנון בפרויקט. 13.ביום 18/5/05 התקיים קדם משפט אליו התייצבו פרקליטי כל הצדדים. לאחר שמיעת טיעוניהם, קבעה כב' השופטת גרוסמן כדלקמן: " בתוקף סמכותי לפי תקנה 222 לתקסד"א התשמ"ד 1984, אני קובעת כי הדיון בהודעות לצדדי ג' יפוצל ויתקיים לאחר שתוכרע התובענה בתיק העיקרי." (פרו' מיום 18/5/05, עמ' 4 שו' 9-10). ביום 11/2/07 התקיים קדם משפט אחרון בתיק זה, או אז הועבר התיק למותב זה לשמיעת הוכחות בתיק העיקרי בלבד. בקשתה של הנתבעת לזמן עדים של צדדי ג' נדחתה, אולם נקבע כי "במידת הצורך ולאחר סיום מסכת הראיות, רשאי שופט ההוכחות לשוב ולבחון סוגיה זו". דיוני ההוכחות והעדים שנשמעו 14.בתיק זה התקיימו מספר ישיבות הוכחות, במהלכן העידו שדה מטעם התובעת וכן מומחה מטעמה, מר עמוס רגב (להלן : "רגב"), אשר העיד על טיב הקרקע שמצא במקום, כל זאת לעניין הדרישה הכספית תחת הפרק של "אדמת גן"; מטעם הנתבעת העידו מר שבתאי הר-טל, מפקח מטעם הנתבעת (להלן : "הר-טל"); מר גילי בוקובזה, שהיה מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת (להלן : "בוקובזה"); הגב' אבן צור, סמנכ"ל לנושאים מיוחדים אצל הנתבעת, אשר טיפלה בנושא ההתחשבנות והתשלומים, גם לאחר הגשת התביעה; מר איתן אפוד (להלן : "אפוד"), מנהל סניף באר שבע של הנתבעת; והמומחה מר שמאי אלוף (להלן : "אלוף"), אשר בדק אף הוא את הקרקע במקום, בהתייחס לסוגיית אדמת הגן, והגיב לחוות דעתו של רגב. 15.בתום שמיעת עדיי התובעת והנתבעת, נעתרתי לבקשת ב"כ הנתבעת ששבה והעלתה את בקשתה להעיד עדים מטעם צדדי ג'. נענתי לבקשה זו בין היתר לאחר ששוכנעתי כי אנשי דו-טרון, דונסקי ובמיוחד דבורקין, הם אלה שהיו בקשר עם אנשי התובעת בשטח והם אלה שיודעים את העובדות ממקור ראשון (ראה החלטתי מיום 17/1/08, עמ' 99 לפרו' שור 15-24). 16.בעקבות החלטתי זו, הוגשו תצהיריהם של דבורקין ודונסקי מטעם דו-טרון; ושל מילר מטעם המתכנן. עדים אלה התייצבו לדיון שהתקיים ביום 15/5/08, דיון בו נכחו גם באי כוחם של דו-טרון והמתכנן. בתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, ומשאלו הוגשו יש להתייחס למחלוקת התלויות ועמדות בין הצדדים, והנוגעות, רובן ככולן, לעבודות שבוצעו בפרויקט. 17.ודוק - בתיק זה לא מתעוררת שאלה של עיכובים בביצוע העבודות; לא מתעוררת שאלה בנוגע לטיב העבודות; לא מתעוררת שאלה בנוגע לעצם ביצוע העבודות. הויכוח כולו מתמצה בשאלה האם הסכומים ששולמו לתובעת בגין העבודות נשוא התביעה מספק אם לאו (ראה דברי הר-טל בעמ' 55 שו' 19-24, עמ' 56 שו' 1-2, המטיבים לדעתי להציג את המחלוקת בתיק זה). כפי שכבר צוין לעיל, הנתבעת שילמה לתובעת סכומים בגין כל אחת ואחת מהדרישות הנזכרות בכתב התביעה. לטענת התובעת - הסכומים ששולמו אינם כקבוע בחוזה ו/או לא די בהם; מאידך, הנתבעת טוענת כי די והותר בסכומים ששולמו, ובחלקם שולמו הם לפנים משורת הדין, בין השאר מכיוון ש"ככלל, הקבלן בכה פה כל הזמן מהרגע הראשון" (דברי אפוד בעמ' 56 שו' 17). 18.בתביעה שבפניי עליי להכריע האם יש מקום להוסיף ולחייב את הנתבעת בתשלומים נוספים מעבר לאלה אשר אושרו על ידה. בהכרעתי המפורטת להלן, אתייחס לראשי הפרקים הנזכרים על ידי הצדדים בכתבי הטענות, אולם בטרם אכנס לניתוח פרטני של כל דרישה ודרישה, מספר מילים כלליות. מספר מילים כלליות 19.במקרה הנדון מדובר כאמור בחוזה שנכרת בין הצדדים, כאשר הוראות החוזה הממשלתי חל עליו. במסמך ג'1 לחוזה, הוא המפרט המיוחד, קבוע בין השאר בסעיף 00.50 , הנושא את הכותרת "עבודה, ציוד וחומרים", שכל ציוד ו/או חומר שברצון הקבלן להביא לאתר, חייב לקבל את אישור המפקח בטרם תחילת ביצוע העבודות, בין היתר על מנת לאשר את מקור החומר ו/או הציוד. סעיפים ברוח זו כלולים גם בחוזה הממשלתי, ראה סעיף 35, על תתי הסעיפים שבו. סעיף 00.14 למסמך ג'1 הנושא את הכותרת "סמכויות המפקח" קובע את היקפן, בין השאר נאמר שם שהמפקח הוא הפוסק הבלעדי לגבי איכותם של חומרים ומקורם. פרק ח' לחוזה הממשלתי קובע כיצד יש על הקבלן להגיש את דרישותיו הכספיות בגין שינויים ותוספות, בין השאר נאמר שם כי תוך 60 יום מתום החודש בו בוצעה העבודה הנוספת, יש להגיש למנהל (במקרה זה, הנתבעת), רשימה מפורטת של תביעות. לא תוגש הרשימה בתוך התקופה האמורה - רשאי המנהל שלא לדון בתביעה זו והקבלן יחשב כמותר על הדרישה. 20.הסעיפים שהוזכרו לעיל מתוך המפרט המיוחד והחוזה הממשלתי הינם רק דוגמאות הבאות ללמדך שאין מדובר בהתקשרות פרטית "רגילה" בין מזמין עבודה לקבלן מבצע. מדובר בגוף ממשלתי (התמ"ס), העובד במסגרת תקציב מאושר, ומנהל את הפרויקט על ידי גוף מיוחד, הנתבעת. התובעת ידעה מראש כי היא מתקשרת בהסכם, תולדה של זכייה במכרז, על כל המשתמע מכך. למפקח בפרויקט ניתנו סמכויות מיוחדות, ובנושאים מסוימים המפקח הוא הסמכות הפוסקת והמכריעה, כפי שכתוב בחוזה. 21.כמובן, לא נשללת מהקבלן המבצע, במקרה זה התובעת, זכות הגישה לערכאות, ועל בית המשפט הדן בתביעה לברר האם אכן לתובעת מגיעים סכומים נוספים לתשלום, מעבר לאלה ששולמו. אולם יש לזכור - נטל ההוכחה מוטל על התובעת; במקרה הנדון, החשבון שהוגש על ידי התובעת נבדק על ידי הנתבעת וזו האחרונה אישרה לתשלום סכומים בגין כל אחד ואחד מהמרכיבים הנתבעים, אם כי לא בהיקפים אותם שדרשה התובעת; הצדדים קיימו ביניהם פגישות במטרה להגיע לעמק השווה (ראה סעיף 24 לתצהיר אבן צור; סעיף 63 לתצהיר אפוד), אולם הדבר לא עלה בידם. 22.אין מדובר בתביעה בה נוכח בית המשפט לדעת כי המזמין התעלם לחלוטין מדרישות הקבלן ו/או נהג בו בחוסר תום לב, ההיפך הוא הנכון. התרשמתי שהתובעת זכתה ליחס הוגן וקשוב הן מצד הנתבעת, הן מצד דו-טרון והן מאנשי התמ"ס. כך למשל העיד הר-טל בעמ' 41 שו' 2 ואילך, עד עמ' 42 שו' 2:" אני בדקתי את החשבון, והבעיות שהתמקדו בחשבון לא היו בעיות של כמויות לפי סעיפי חוזה. הבעיות היו בעבודות נוספות ובעבודות חריגות, כפי שקוראים להן. כל העבודות הנוספות שהקבלן קיבל הוראה לבצע, בגינן הוא קיבל תשלום. אבל, ואני מדגיש, הוא לא קיבל את התשלום שהוא ביקש, אלא את מה שאנחנו חשבנו שמגיע לו...החשבון הגיע. בדקתי אותו. קיימתי ישיבה עם הפיקוח. לאחר מכן אפילו קראנו לקבלן. ישבנו, הצגנו לו מה אנחנו חושבים להמליץ לתשלום. לא הגענו להסכמה, אבל העברנו את החשבון כמו שהוא למשרדי הנתבעת בתל-אביב... אני מבקש להוסיף לתשובתי הקודמת: לאחר הישיבה עם מנהל התובעת לגבי תביעת התשלומים הנוספים בגין עבודות נוספות שאיננו חושבים שמגיעים לו, יזמתי וקיימתי ישיבה עם מר אלי גוּליק שהיה באותה עת המהנדס הראשי של המנהלת לפיתוח אזורי תעשייה במשרד התמ"ס. בישיבה הזו הפיקוח ואני הצגנו לו את כל העבודות הנוספות, ואת מה שהקבלן תבע, את מה שאנחנו ממליצים לאשר, וקיבלנו את חוות דעתו. על הבסיס הזה אישרנו את החשבון הסופי לתשלום". 23.דברים דומים עלו כאמור גם מחקירת עדי דו-טרון, ראה במיוחד דברי דבורקין שהותירו בקרבי רושם אמין: " אני במקצוע 40 שנה. שילמתי הכול על מה שבוצע בפועל. מה שלא בוצע או שאני חושב שלא מגיע - המלצתי שלא לשלם. אני לא מאשר תשלום, אני רק ממליץ אם אני ממליץ - החברה מאשרת או מתקנת. יש להם סמכות לאשר גם אם אני לא מסכים. אחרי שסגרתי את החשבון הסופי הייתה ישיבה אצל גדיש וביקשו להוסיף כמה סעיפים. אחרי שקיבלנו את הטענה מהקבלן - חברת גדיש הזמינו לישיבה נציג של משרד התעשייה והמסחר, יועץ הנדסי שלהם - אלי גוליק. היו שם נציגים של גדיש, אני ואחרים. הייתה ישיבה, אני טענתי את טענת עו"ד שלו ותשובות שלי ואמרתי שזה להחלטתם. קיבלתי דו"ח לא לשלם. כולם החליטו שמה שלא המלצתי לאשר - לא מגיע. גם היום אני אומר שלא מגיע לתובעת ולו שקל נוסף. אישרתי לו עם כל הלב את כל מה שמגיע לפי מה שיש בספר הכחול, במפרט" (עמ' 136 שו' 1-11). 24.לא זו אף זו. התובעת ניסתה לטעון, בין במרומז ובין במפורש, כי הסיבה לאי תשלום נוסף בגין העבודות הינה חוסר תקציב, ואף נתלתה בעדותו של הר-טל בעניין זה, אשר בחר שלא להשיב לשאלה זו (עמ' 57 שו' 15). לעומת עדות סתומה זו, העידו מפורשות, הן אפוד (עמ' 79 שור 21-23), הן דבורקין (עמ' 135 שו' 10-19) והן אבן צור, כי ניתן היה לאשר חריגות בפרויקט זה, ואבן צור אף העידה כי עם סיום טיפול הנתבעת בפרויקט, נותר בקופתה סך של 150,000 ש"ח (עמ' 97 שו' 13-15). אם כך הדבר, אזי התיאוריה של התובעת בדבר הסיבה לאי התשלום קורסת, ואין כל מניע "לא ענייני" בהחלטות הנתבעת שלא לשלם את מלוא הסכומים שנדרשו על ידי התובעת בגין העבודות. 25. אם כך הם פני הדברים, אזי אין מדובר בהפרת הסכם; אין מדובר בקיום חוזה שלא בתום לב; אין מדובר בתביעה בה עולות סוגיות משפטיות העומדות להכרעה, למעט, אולי, בשתי נקודות בהן נזקק בית משפט זה לפרש את החוזה המונח בפניו; בעיקרון כאמור מדובר בעניין מקצועי טהור, מהם הסכומים האמורים להשתלם בגין העבודות שבוצעו. 26.מי מהצדדים לא הגיש חוות דעת מומחה לעניין החשבון הסופי; חוות דעת המומחים התייחסו לעניין אדמת הגן בלבד; בית המשפט אמור להכריע בין דרישותיו של הקבלן, התובעת, לעמדת המזמין, היא הנתבעת. לעמדת המזמין, כאמור בחוזה, משקל מיוחד. עוד אעיר כי לבית משפט זה אין את הכלים ולא את היכולת להחליף את שיקול הדעת של הנתבעת, הגורם המקצועי המפקח בפרויקט, בשיקול דעתו. לפיכך, וכל מקום בו לא אשתכנע שדרישת התובעת עדיפה על פני עמדת הנתבעת, ו/או כל מקום בו איווכח לדעת שדרישת התובעת לא הוכחה בראיות ובמסמכים, דין אותה דרישה להדחות. על רקע דברים אלו, אבחן את דרישות התובעת, למרכיביה. עבודות יציקת בטון לצורך קיבוע פסלים 27. בעניין שבכותרת שוכנעתי מהראיות כי התובעת היא שיזמה את השינוי, ובמקום לצקת יסודות לכל אחד ואחד מהפסלים, העדיפה היא לבצע יציקה אחת לפסלים כולם. אמנם, תחילה טען שדה כי השינוי נעשה לאחר "שהסתבר לי ולפיקוח שיציקה אחת שמגשרת בין כל הפסלים היא טובה יותר..." (עמ' 9 שו' 15-16), אולם כשנשאל מפורשות מי הציע את השינוי, השיב: "אנו מתוך שיקולים פרקטיים ואיכות ביצוע" (עמ' 9 שו' 22). אמור מעתה, השינוי נעשה לבקשת התובעת. לא זו אף זו, התרשמתי כי שינוי זה הקל על ביצוע עבדות התובעת: "במקרה הספציפי הזה מה שאני זוכר זה שמר שדה ביקש לא לצקת כל יסוד בנפרד לכל סלע, כי במקבץ של סלעים יכולים להיות 6-5 סלעים. הוא ביקש לצקת הכול, כיציקה אחת. אמרתי שאין בעיה בתנאי שיש לכך אישורים של מהנדס. זה דורש חישובים סטטיים. בקשתי ששדה ידאג לאישורים, כי הוא הציע את זה. לפי ראות עיני זה מטעמי נוחיות, כי לצקת כל סלע בנפרד מצריך ברזלים משלו, מידות משלו, וכו'. אך לצקת יציקה אחת זה יותר קל, גם מבחינת טפסנות, וגם מבחינת ברזל" (בוקובזה בעמ' 62 שו' 19-25). 28.לגבי השאלה האם ניתנו האישורים לביצוע היציקה, התעוררה מחלוקת בין התובעת, שטענה כי אישורים כאלה ניתנו (עדות שדה בעמ' 9 שו' 19 , נספח י"ז לתצהיר שדה), לעומת הנתבעת, שטענה כי היציקות לא אושרו, ראה עדויות הר-טל בעמ' 50 שו' 5; בוקובזה בעמ' 60 שו' 22. במחלוקת זו מעדיפה אני את גרסת התובעת, ולו לנוכח סתירות שהתגלו בין עדי הנתבעת: " כשהוא עשה יסוד לפסל הראשון משבע אבנים - אני לקחתי מידות של היסוד הזה לצורך חישוב תוספת בטון. בדקתי מידות, את שטח היסוד, יש לי גודל יסודות ואני עשיתי חישוב פה ושם, עשיתי הפחתה וקיבלתי את כמות הבטון לתשלום. לגבי הברזל - יש סקיצה איך הוא עשה אותו. זה היה לפני שאישרתי יציקה, אז עשיתי מידות... אחרי שהקבלן הקים את האבנים של הפסל, האדריכל הסתכל אם זה נראה לו. אחרי שהקבלן הרכיב את האבנים, עשינו מסגרת טפסנות. האבנים עמדו על הקרקע. בתוך הטפסנות עשינו ברזל. הקבלן בעצמו עשה ברזל טוב. בדקתי, עשיתי סכימה, הסתכלתי ואישרתי לו לעשות" (דבורקין בעמ' 128 שו' 1-19). 29.אין בקביעתי הנ"ל, לפיה השינוי אושר מראש על ידי הנתבעת, כדי לזכות את התובעת בתשלום נוסף. שוכנעתי כי בטרם ביצוע השינוי, סוכם בין הצדדים שהתובעת תהיה זכאית לתוספת עבור חומר בלבד, כשהכוונה לבטון. בסעיף 4 לסיכום הסיור מיום 6/12/00, בו נכחו דבורקין, בוקובזה ושדה נכתב: "מאושר לקבלן לבצע יסוד אחיד לכל 7 אבנים במקום יסודות לכל אבן בנפרד. על הקבלן להגיש חישובי כמויות לתוספת בטון והתשלום יהיה עבור החומר בלבד" (ראה נספח 34 לתצהיר הר-טל). 30.הנתבעת אישרה לתובעת תוספת של 5,850 ש"ח בעבודות יציקת הפסלים, כשהדבר מחושב לפי מחיר של 250 ש"ח למ"ק בטון, ראה סעיף 47 לתצהיר הר-טל . התובעת ערכה תחשיב אחר, הלוקח בחשבון גם עבודת טפסנות ומחירי ברזל (סעיף 30 לתצהיר שדה). כאמור, שוכנעתי כי מראש סוכם שהתוספת תהיה למחיר הבטון בלבד; לא סוכם על תוספת לברזל; לא סוכם על תוספת עבודת טפסנות. יתרה מזו, לא הונחה דעתי כי אכן נדרשה תוספת של ברזל לעבודה זו, ראה דברי בוקובזה בעמ' 63 שו' 11-13 , וכן העדר תחשיב מפורט מצד התובעת כיצד חושבה התוספת (ראה עדותו המתחמקת של שדה בעמ' 15 שו' 15-16). מכל הנימוקים הללו, סבורני כי אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום נוסף עבור עבודות יציקת הפסלים. מילוי אדמת גן 31.הסעיף שבכותרת הינו הסעיף "הכבד" ביותר הן מבחינת ערכו הכספי בתביעה זו והן לעניין הראיות שהושמעו לצורך ליבונו. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות אשר הונחו בפניי, כולל חוות דעת המומחים, נחה דעתי כי יש לדחות את תביעת התובעת גם במרכיב זה, אפרט קביעתי זו. 32.בראש ובראשונה שוכנעתי כי אין כלל הגדרה מקצועית למונח אדמת גן. על כך הסכימו שני המומחים. רגב העיד כי "אדמת גן היא אדמה שמתאימה לגן,כשמה כן היא. רצוי שתהיה תואמת לקרקע המקומית וכדאי שתהיה פחות או יותר עם אותו מרקם ואם טוב יותר, זה לא יזיק במיוחד בכל הקשור בהרכב הפיזי של הקרקע ביחס שבין חול לאדמת חרסיתית שהיא אדמה כבדה ולא מנקזת ואדמה חולית היא אדמה מנקזת". (עמ' 72 שו' 22-24), ואילו אלוף העיד: " באקדמיה לא נתקלתי במושג 'אדמת גן', אך בחוברת 'גן ונוף' המקובלת על הגננים קיים הביטוי הזה. לדעתי זה לא ביטוי מקצועי אלא ביטוי תיאורי שנועד להסביר לאנשים. 'קרקע חרסיתית' או 'קרקע סלעית' לדוגמא, אלו מונחים מקצועיים. 'אדמת גן' איננו מונח מדעי אובייקטיבי" (עמ' 92 שו' 10-13). מעדויות המומחים ניתן להגיע לקביעה כי אדמת גן הינה אדמה המתאימה לסוג הקרקע המקומית ולסוג הגידולים אותם מבקשים לשתול ולגדל במקום. אדמת גן יכולה להיות גם "קרקע מקומית" וגם "קרקע למילוי", אין מדובר בהגדרות שהן בהכרח סותרות. 33.ומה מקור האדמה שנמצאה בגן? בסוגיה זו עדויות המומחים לא מקדמות אותנו באופן נחרץ לפתרונה. למעשה, תמצית עדותו של רגב היא כי הקרקע שנמצאה במקום מתאימה לגידולים, ראה סיכום חוות דעתו של רגב, בעמ' 4; דבריו בעמ' 71 שו' 18-20; ואילו תמצית חוות דעתו של אלוף היא שהאדמה שבגן והאדמה שליד דומות, עד זהות, עדותו בעמ' 93 שו' 6-7; עמ' 94 שו' 1; עמ' 95 שו' 10-11. שדה מצידו לא הביא כל אסמכתא ממנה ניתן ללמוד מהיכן הביא את אותה "אדמת גן" נטענת - האם מדובר בקרקע שנרכשה (או אז היו חייבות להיות בידי התובעת אסמכתאות) או מקרקע שנלקחה מהאזור. בעניין מקור הקרקע הודה שדה בעדותו כי הקרקע הובאה מ"איזור מישור רותם" (עמ' 22 שו' 11) , וזאת בניגוד לטענת דבורקין בסעיף 51 לתצהירו, סעיף עליו לא נחקר, ולפיו שדה אמר לו שמקור הקרקע מאזור ראשון לציון. לכן, וכל עוד לא ברור כלל מהו מקור אותה "אדמת גן" נטענת, ולא הוכח שהיו לתובעת עלויות ברכישת קרקע זו, אזי לכל היותר מדובר בעלויות שינועה. 34.האם יש לחייב אם כך במקרה הנדון את הנתבעת על פי סעיף "אדמת גן" הנזכר בפרק 40, תחת הכותרת "השלמות", של כתב הכמויות , ראה סעיף 5.40.1.0010 הנושא את הכותרת : "החלפת קרקע לאדמת גן עד 30 ס"מ"? על שאלה זו יש להשיב בשלילה, ממספר טעמים. צודקת הנתבעת כי התובעת לא השכילה להצביע על כל הוראה מכוחה נדרשה היא לבצע החלפה של אדמה. נספח כ' לתצהיר שדה, הוא סיכום הדיון מיום 23/3/00, עליו מבקשת התובעת להסתמך בעניין זה, דווקא עומד בעוכריה ולא לטובתה. בסיכום זה, בפרק עבודות עפר, אין מילה וחצי מילה על החלפת קרקע; אין מילה וחצי מילה לגבי אדמת גן. ישנה התייחסות למילוי אדמה, תוך מתן הוראה מפורשת כי "יש להשתמש מערמה לצורכי מילוי בשטח". 35.דברים אלה עולים בקנה אחד עם עדותו של מילר, הן בתצהירו (סעיפים 26-29) והן בעדותו בפניי, מהם עולה שעוד בסיור הקבלנים הודע שאין יצוא או יבוא של אדמה והטופוגרפיה הרצויה תושג ע"י תנועות עפר מקומיות: "בסיור הקבלנים שבו השתתפתי נאמר בפירוש על ידי שהשטח צריך להישאר פחות או יותר כמו שהוא, למעט מה שאנחנו קוראים בעגה המקצועית תנועות עפר מקומיות לצורך הכשרת השטח, שהוא יתאים למה שאנחנו מתכוונים.ברגע שיש עבודות עפר גדולות המשנות את פני הטופוגרפיה משמעותית יש הנחיות אחרות לגמרי" (מילר בעמ' 119, שו' 7-11). 36.מעבר לכך, על פי תנאי החוזה והחוזה הממשלתי הנזכרים לעיל (ראה הסעיפים שצוטטו בסעיף 19 לפסק הדין), על הקבלן לקבל אישור לגבי מקור החומר שהובא. מי מעדי הנתבעת וצדדי ג' לא העיד כי נתן אישור שכזה, ההיפך הוא הנכון (ראה דברי דונסקי בעמ' 112 שו' 6-7, עמ' 114 שו' 5-7), וזאת בניגוד לדברי שדה בעדותו (עמ' 23 שו' 8). בהעדר עדות פוזיטיבית שכזו, ביקש שדה להסתמך על יומני העבודה (32411, 32410, סומן כת/3). התובעת טענה כי העובדה שהבאת אדמת גן רשומה ביומני העבודה, ביחד עם 2 (7) לחוזה הממשלתי לפיו היומן ישמש כראיה לאמור בו, מהווים הוכחה כי אדמת גן אכן הובאה לפרויקט. 37.איני מקבלת טענה זו. לעניין יומני העבודה העיד אפוד: "ש. יש יומני עבודה, ובהם כתוב שהקבלן הודיע שהביא אדמה. ת. יכול להיות, זה לא הופך את זה לאדמת גן" (עמ' 82 שו' 3-4). בנוסף, ואם האמור ביומני העבודה מהווה ראיה, אזי יש לזכור כי את האמור בת/3 מילאה התובעת. לעומת זאת, ביומן עבודה מס' 32412 רשם דבורקין, בהערות המפקח, כדלקמן: "בתשובה ליומן 32140, 32411 הקבלן סיפק "אדמת גן" על דעתו, על אחראיותו (כך במקור), על חשבונו ללא הודעה מוקדמת לפיקוח וללא קבלת אישור. על הקבלן חובה היה להודיע לפיקוח על כוונתו לספק אדמת גן על מנת לאפשר לפיקוח לבדוק אותה לוודא שהיא מתאימה לדרישות. הקבלן פעל בניגוד מוחלט לדרישות החוזה. פיקוח לא מאשר שסופקה לשטח אדמה גננית. זאת ועד הקבלן פעל בניגוד להנחיות שקיבל מהפיקוח - ראה הנחיות שניתנו לקבלן" (נספח 39 לתצהיר הר טל, וראה גם סיכום דיון מיום 11/6/00, צורף כנספח 40 לתצהיר הר-טל). 38.אם יש צורך בדבר מה נוסף כדי לדחות את דרישת התובע לתשלום על פי סעיף "אדמת גן", אזי מקובלות עליי טענות הנתבעת בכל הנוגע לפרשנות סעיף ההשלמות בכתב הכמויות לחוזה, ומסקנתי כי סעיף זה אכן לא נועד למטרה אותה מבקשת התובעת להשיג. סעיף זה מתייחס לכמות של 500 מ"ק בלבד ולסכום של 24,500 ש"ח בלבד; מיקום הסעיף הוא בפרק ההשלמות; מדובר על החלפת אדמה ולא מילוי; מדובר על כמויות קטנות בלבד ולא על ההיקפים הנטענים על ידי התובעת, ואם בהיקפים שכאלה עסקינן, והכול תחת הפרק "השלמות", אין ספק כי יש צורך בקבלת אישור מראש מהפיקוח, לאחר הצגת ניתוח מחיר מפורט, פירוט כמויות, הצבעה על מקור האדמה וכו', וזאת בין השאר על מנת להשיג את אישור החריגה מהתקציב מטעם התמ"ס ולבחון אם אין אופציה זולה יותר להשגת אדמה גננית, כדוגמת שימוש בעפר מאותה ערימה. 39.מכול הנימוקים הללו, לאחר ששוכנעתי כי התובעת קיבלה כספים עבור האדמה שהובאה למקום, אם כי תחת סעיפים אחרים ומתאימים יותר בחוזה, לאחר שנוכחתי לדעת כי גם בנושא זה, כמו ברבים אחרים, הלכה הנתבעת לקראת התובעת ובחרה לשלם לה עבור כמות של 400 מ"ק במחירי אדמת גן, למרות שלא הובאה לכך כל הוכחה, לא מצאתי מקום להיעתר לדרישת התובעת בפרק אדמת גן. ניקוי מעבירי מים 40.בעניין שבכותרת אכן קיימת אי בהירות בכתב הכמויות: בסעיף 5.40.1.0040 נרשם "ניקוי מעביר מים ומתקני גלישה בכביש 100" - יחידה - קומפלט; כמות - 1, סכום - 2,000 ש"ח". מהראיות התברר כי היו במקום 10 מעבירי מים, ואילו התמורה ששולמה עומדת על 6,000 ש"ח. טוענת התובעת כי בגין כל מעביר מים יש לשלם סך של 2,000 ש"ח, ולכן היתרה לתשלום עומדת על 14,000 ש"ח, ואילו הנתבעת טוענת שהחליטה לשלם לתובעת לפנים משורת הדין סך של 6,000 ש"ח, למרות שאמורה הייתה לשלם סך של 2,000 ש"ח בלבד, וזאת לאחר שתמחרה בשנית את סעיף זה והעריכה אותו לפני שעות עבודה, 20 שעות לכל מעביר לפי עלות של 30 ש"ח לשעה, סה"כ 600 ש"ח למעביר מים, 6,000 ש"ח עבור 10 מעבירים, ראה סעיף 1 לסיכום דיון מיום 21/8/01, צורף כנספח 45 לתצהיר הר-טל. בעניין סיכום הפגישה מציין שדה כי הוא לא היה נוכח בה, כפי שניתן ללמוד משמות המשתתפים. 41.כשקיימת אי בהירות בחוזה, יש לפרשו לפי מילותיו, לפי אומד דעתם המשותפת של הצדדים, לאור התנהגותם בעת ביצוע החוזה. בלשון ההסכם קיימת כאמור עמימות - מחד, המילה "מעביר מים" רשומה בלשון יחיד ולא בלשון רבים - דבר זה תומך בפרשנות התובעת. מאידך, רשומה המילה "קומפלט", דבר היכול ללמדך שהכוונה לביצוע העבודה כולה, ללא קשר לכמות היחידות בפועל. 42.כאשר לשון החוזה סובלת שתי פרשנויות, יש להיזקק כאמור לכלים פרשניים נוספים וכן יש לבחון כיצד נהגו הצדדים. במקרה הנדון, ניתן ללמוד שהייתה למעשה תמימות דעים שתשלום סך של 2,000 ש"ח עבור ניקוי כל מעבירי המים בפרויקט הינו סכום המקפח את התובעת, ראה דברי דבורקין בעמ' 131 שו' 18-22, ועל כך מעידה העובדה שהוחלט לשלם לתובעת על פי הערכת שעות עבודה ולפי לפי המחיר החוזי, ראה גם נספח 45 לתצהיר הר-טל. בנוסף, יש לזכור את הכלל הפרשני של פרשנות כנגד המנסח; את ה"בלבול" שהיה בתצהירי דבורקין (סעיף 54) ודונסקי (סעיף 48) בהם נטען כי היו בשטח 3 מעבירי מים, לעומת עדותו המתקנת של דונסקי, שהודה כי בפועל היו 10 מעבירי מים (עמ' 104, שו' 9-18, שו' 23). לנוכח בלבול זה, דברי שדה בעמ' 25 שו' 11 אינם נראים מופרכים - תשלום של 6,000 ש"ח יכול להתאים גם למחיר חוזי של 2,000 ש"ח, במכפלת מספר המעבירים. 43.לא זו אף זו. בנושא ניקוי מעבירי המים הוגש תצהירו של הר-טל, אשר העיד כי כלל לא עבד באותה עת אצל הנתבעת, עמ' 53 שו' 7, ולכן אינו יכול להעיד בנושא זה מידיעה אישית. בוקובזה לעומת זאת, אשר עבד אצל הנתבעת ואף נזכר בסיכום הישיבה מיום 24/8/01 (נספח 45), בחר משום מה שלא להעיד בנקודה זו, ובראשית עדותו ציין כי לא התייחס לנושאים שלא זכר (עמ' 59 שו' 17). עוד יצוין כי דבורקין העיד ששינוי המחיר נעשה לבקשת בוקובזה (עמ' 132 שור 2). הימנעותו של בוקובזה להעיד בנושא זה, ביחד עם הדברים שצוינו לעיל, הובילנו לקבלת דרישת התובעת במרכיב זה ולפיכך יש לחייב את הנתבעת בתשלום סך נוסף של 14,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כדין. בשולי הדברים אציין כי בסעיף זה בחרתי שלא לקבל את עמדת הפיקוח, חרף דברי שנאמרו בסעיפים 19-26 לעיל, וזאת מכיוון שאכן הסוגיה שבמחלוקת היא פרשנית בעיקרה, שאינה דורשת חישובי כמויות, מחירונים, ניתוחי מחירים וכו'. צינור מים 44.לא מצאתי מקום להידרש לויכוח העובדתי אשר התעורר בין הצדדים בנוגע למועד בו נודע לתובעת כי הנתבעת מבקשת להחליף את הצינור מקוטר 75 לקוטר 63, (ראה נספח 46 לתצהיר הר-טל), והאם באותו המועד בו נודע לתובעת על הבקשה, יכולה הייתה היא להחזיר את הצינור בקוטר 75. מחלוקות אלו הפכו בלתי רלוונטיות לנוכח דברי דבורקין בעדותו: " בשביל מה אתה שואל את השאלות? שילמנו לו בסוף. עשו 75 ושילמנו על 75. ש.אז למה יש לו טענות? ת. אני לא יודע. ש.למה אתם מספרים את זה בתצהיר? ת. שילמתי צינור 75 אבל לא לפי המחיר שהוא ביקש. ש.מדוע? ת.הקבלן הגיש מחיר לפי מחירון דקל. במחירון דקל יש פרקים 1-40 , לא כולל 40, שמתייחסים לעבודות בניין ומסביב להן. לצורך ביצוע עבודות חוץ יש את סעיפים 40-57. אלו מערכות חוץ כולל השקיה. הוא ביקש לפי מחיר לבניין ואני לא יכול לשלם לו. נראה לי ששילמתי לו לפי פרק גינון, פרק עבודות חוץ." (עמ' 134 שו' 4-14). אציין כי שדה בתצהירו מודה אף הוא בסעיף 54 כי במחירון דקל אין צינור בקוטר 75 בפרק ההשקיה ולכן לצורך ניתוח המחירים נלקח המחיר מפרק מבנים. לא מצאתי מקום להעדיף את התחשיב שערכה התובעת על פני התחשיב שערכו הנתבעת ודו-טרון, ומשבחרו אלו לשלם לתובעת עבור צינור בקוטר 75, חרף טענותיהם כי זה הונח לאחר שניתנה ההוראה להחליף לצינור בקוטר 63, לא מצאתי מקום להתערב במחיר שקבעו עבור צינור זה. לסיום פרק זה אעיר כי משום מה שותקים סיכומי התובעת בעניין זה, ובוחרים להתייחס אך ורק למחלוקת שהפכה כאמור בלתי רלוונטית. עבודות חפירה נוספות; ניקוי ויישור אבנים; שתילה נוספת; נזקי הקבלן אמסילי; קירות תומכים 45.לא מצאתי כל ממש בדרישות התובעת בעניינים המנויים בכותרת: לגבי עבודות החפירה הנוספות, התובעת לא הוכיחה כי ביצעה את העבודה הנוספת הנטענת; שוב, גם במקרה זה אין ניתוח מחירים כקבוע בסעיף 49 (ב) לחוזה הממשלתי אלא צורף דף ריכוז בלבד, וראה גם נספחים 7 ו-53 לתצהיר הר-טל. גם בעניין זה שוכנעתי כי הנתבעת התייחסה עניינית לדרישת התובעת ותמחרה את העבודה על פי החוזה והנתונים שהיו בפניה. 46.לגבי ניקוי ויישור אבנים מתשתיות, לא מצאתי כל אישור מראש לביצוע עבודה זו, ראה סעיף 87 לתצהיר הר-טל. לא מצאתי כל תיעוד בזמן אמת לביצוע עבודה זו, למרות ששדה טען כי יש תיעוד ביומני העבודה (רעה עדותו בעמ' 31 שו' 19-20), אך אלה לא הוצגו כאמור. לא מצאתי ניתוח מחירים שנערך על ידי התובעת כנדרש לפי החוזה. לא זו אף זו, מצאתי שדרישת התובעת אינה סבירה והגיונית, גם לעין בלתי מקצועית - 42 ימי עבודה עבור ניקוי 3,000 מ"א לאורך אבני שפה, סך הכל 336 שעות עבודה. שוכנעתי כי תחשיביהם של הר-טל ודבורקין סבירים והגיוניים בנסיבות העניין , ראה סעיף 92 לתצהיר הר-טל, נספח 45 לתצהירו; סעיף 76 לתצהיר דבורקין; וכן דברי דונסקי בעמ' 115 שו' 2-10: " מפנה לסעיף 66. לפי מה אתה אומר שזה מופרז? ת.לבקשת הקבלן, 42 ימי עבודה כדי להרים ולנקות אבנים שנשפכו על הכביש כתוצאה מעבודות העפר הם דבר מופרז. יפים ישב עם גילי ובטח גם עם הקבלן. ש.כמה זה לא מופרז? ת.כמה שהמלצנו. המלצנו לאשר 2 פועלים לפי 70 שעות לפועל. עשיתי את זה לפי ניסיון, היכרות עם השטח ועבודות מהסוג הזה.ש.בדקת כמה גודל השטח ויומני עבודה? ת.כתוב בתצהיר שזה היה פחות מ-3,000 מ' אורך". 47.לעניין השתילה הנוספת הנטענת, גם בעניין זה, למרות האמור בסיכומי התובעת כאילו כביכול נושא זה הוכח, לא הוצגה בפניי כל ראייה כי אכן בוצעה שתילה נוספת ומה היקפה, בוודאי לא הובאו ראיות לביצוע רכישה נוספת של 700 שתילים (ראה עדות שדה בעמ' 33 שו' 4). לא הונחה דעתי כי השתילה במקום הייתה גדולה מהמתוכנן ואם כן - באיזה היקף. גם בעניין זה יש סתירות בגרסאות התובעת עצמה (פי שש; פי עשר). בנוסף, לא שוכנעתי מהי הסיבה בגינה היה צורך בשתילה נוספת, אם בכלל - בנקודה זו הודה שדה כי היה עליו לשלם את חשבונות המים ולקבל את האישורים הדרושים (עמ' 8 שו' 18, עמ' 32 שו' 1-2), וכי יתכן והיה ניתוק זמני של מים, לטענתו של יום אחד (עמ' 32 שו' 14 וכן נספח 56 לתצהיר הר-טל). לא שוכנעתי כי היה צורך בהחלפת צמחים עקב כימיקלים, כנטען על ידי התובעת, וגם אם כך הדבר, שעל הנתבעת לשאת בתשלום זה (שהיקפו לא הוכח כאמור). מכל הטעמים הללו דוחה אני את הדרישה בראש נזק זה. 48.לגבי הקבלן אמסילי, לא הוכח כלל שהנתבעת התקשרה עם קבלן זה בהסכם, ואם וככל שנגרמו נזקים, שלא ברור כלל מה היקפם, אין הדבר מחייב את המסקנה שחובת התשלום רובצת לפתחי הנתבעת. למעשה, למרות טענה מפורשת של שדה בתצהירו לעניין חובת התשלום (סעיף 72 לתצהירו), אזי בחקירתו חזר בו מדבריו והודה שהנתבעת לא נתנה התחייבות לפצות בגין נזקי הקבלן אמסילי (עדות שדה בעמ' 33 שו' 21-23). מטעם זה, בהעדר חובת תשלום ובהעדר הוכחת נזק, דין תביעה זו להידחות. 49.בעניין הקירות התומכים, הודה מילר כי הייתה טעות כשרשם מטר אורך ולא מטר קוב, אך טען כי אם הייתה נעשית בדיקה ראויה על ידי התובעת, כפי שנדרש ממנה בחוזה, טעות זו הייתה מתגלית (ראה עדות מילר בעמ' 117 שו' 6-8). ההודעה על הטעות מעוגנת גם בכתב, ראה נספח 38 לתצהיר הר-טל. אמנם בסעיפים 73-76 לתצהירו טוען שדה לנזק שנגרם לו כביכול בשל צמצום עבודות הקירות התומכים, אולם מהנספחים אשר צורפו לתצהיר (נספח ל"ו ול"ז) לא ניתן ללמוד מהו התשלום שבוצע, אם בכלל, לאותו קבלן משנה נזכר; קיימת אי בהירות בתאריכי ההסכמים המצורפים; לא הובאו אותם קבלני משנה נטענים ולא הוצגה כל דרישה לפיקוח, אותה היה צריך להגיש על פי תנאי החוזה תוך 60 יום מיום ביצוע העבודה. שוכנעתי כי במקרה הנדון פעלה הנתבעת על פי הקבוע בחוזה, כאשר הפעילה את סעיף 45 (3) שבו, וכי התחשיב שערכה בנספח 45 לתצהיר הר-טל תואם את מחירי החוזה. לכן, לא מגיעה תמורה נוספת בגין הקירות התומכים. הריבית על היתרה המעוכבת 50.כפי שכבר ציינתי לעיל, לא מצאתי שהתנהגות הנתבעת גבלה בחוסר תום לב; מצאתי שדרישות התובעת זכו להתייחסות עניינית. יתרה מזו, שוכנעתי כי החשבונות והדרישות אשר הגיש הקבלן לא הוגשו בהתאם לחוזה; הנתבעת רשאית הייתה בנסיבות העניין לעכב חלק מתשלום החשבון, ועיכוב שכזה אינו גורר ריבית פיגורים. שוכנעתי כי דרישות הנתבעת לחתימה על כתב ויתור תביעות הייתה מעוגנת בחוזה, ראה מסמך ו'8 לחוזה; שוכנעתי כי דרישות הנתבעת לקבלת חשבונית כנגד ביצוע תשלום היתרה המעוכבת הייתה אף היא לגיטימית. 51.מכל הנימוקים הללו, סבורני כי על הסכומים שנמצאו על ידי בית המשפט כדורשים תשלום, היתרה המעוכבת (תשלום שכבר בוצע מיד בסמוך לאחר הגשת התביעה), והסך של 14,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין, יש להורות כי עליהם יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31/12/01, תום השנה בה הוגש החשבון הסופי,ועד התשלום המלא בפועל. מסכומים אלו יקוזז כמובן הסכום ששולם על ידי הנתבעת לאחר הגשת התביעה. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את חלקה היחסי של האגרה על הסכום שנפסק (2.5%) ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. יצוין כי בסכום ההוצאות שקלתי, בין היתר, את התוצאה אליה הגעתי, לפיה הליך ההוכחות הארוך נוהל בסופו של דבר עבור דרישה אחת שנמצאה מוצדקת, בסך של 14,000 ש"ח בצירוף מע"מ. כל שאר הדרישות נדחו. התשלומים יבוצעו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. 52.לאור התוצאה אליה הגעתי, ספק בעיני אם מוצדק להמשיך בהליך ולברר את הודעות צדדי ג'. הנתבעת תודיע את עמדתה בעניין זה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. אי לכך, התיק יועלה ללשכתי לצורך בדיקת ההודעה ביום 30/4/09. חוזהקבלן