לפניי בקשה לעיון בדוחות הכספיים של המשיבה - התובעת בתיק העיקרי - לשנים 2008 ו-2009 לרבות המאזן ודו"ח ההכנסות וההוצאות. בתמצית, מדובר בתביעה לתשלום תמלוגים בגין השירותים שניתנו על-ידי התובעת לנתבעת - היא המבקשת - בבניה ופיתוח מותגים ולקבלת עמלות ממכירתם או, במילים אחרות, לקבלת התמלוגים בגין השימוש בקניינה הרוחני המשולמים כל עוד נמשך השימוש אמור. לטענת הנתבעת התובעת אינה זכאית לכל תשלום שכן מעולם לא נעשתה כל התקשרות עסקית עמה, התובעת לא פיתחה מותגים עבור הנתבעת ואינה זכאית לעמלות מהמכירות. הנתבעת שכרה את שירותיו האישיים של מר יוסי אוביץ - בעל השליטה היחיד בתובעת - וכל הסכומים ששולמו לו שולמו בגין שכרו בשנים 2008 - 2009 אז ניתק קשר עם הנתבעת. משהפסיק מר אוביץ את העסקתו אצל הנתבעת אינו זכאי עוד לשכרו או לכל תשלום אחר ממנה. לטענת הנתבעת, קיימת רלוונטיות לעיון בדוחותיה הכספיים של הנתבעת, שכן, בין היתר, מהאופן בו היא סיווגה את ההכנסות שנתקבלו מהנתבעת ניתן ללמוד על טיב ההתקשרות בין השתיים. לטענת התובעת, דוחותיה הכספיים אינם רלוונטיים למחלוקת ומהווים סוד מסחרי. נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם היא גילוי מירבי , שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. עם זאת, הזכות לגילוי ולעיון אינה בלתי מוגבלת והיא כפופה לשיקולי בית המשפט וטענות חיסיון בהן הכירה הפסיקה (ראו בספרו של א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) עמ' 198). אחד השיקולים של בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיון במסמך הוא שיקול הרלוונטיות המעוגן בתקנה 120 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי האזרחי, התשמ"ד - 1984. לפיכך, יימנע בית המשפט מלתת צו לעיון מקום בו מדובר במסמך שאינו דרוש לשם דיון הוגן בתביעה. רלוונטיות המסמך לעניין גילויו ועיונו פורשה בפסיקה בצורה רחבה ביותר. כך למשל, ברע"א 6546/94 בנק אגוד לישראל נ' אזולאי קבע בית המשפט העליון כי " על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה ... הרלוואנטיות לצרכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי...". בענייננו, מקובל עליי הסבר הנתבעת מדוע המסמכים שעל העיון בהם היא עומדת, רלוונטיים למחלוקת. רישום התשלומים הרלוונטים בדוחות הכספיים של התובעת בהחלט יכול להעיד על סיווגם בזמן אמת ולתמוך בטענות מי מבעלי הדין. על כן, המסמכים המבוקשים עומדים במבחן הרלוונטיות והכרחיים לצורך "דיון הוגן בתביעה". באשר לטענה לפיה דוחותיה הכספיים מהווים סוד מסחרי, הפנתה התובעת לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 302/09 יניב ניסים נ' פקיד שומה גוש דן בה נדחתה הבקשה למתן צו גילוי מסמכים הנוגעים ליתרות החובה והדוחות הכספיים. אין הנדון דומה לראיה. בפרשת יניב ניסים אכן נדחתה הבקשה לעיון בדוחות כספיים של חברה פרטית אך חברה זו לא הייתה צד להליך שהתנהל ודוחותיה שהעיון בהם התבקש, הוחזקו בידי פקיד השומה אשר נדרש למסרם לעיון. לא זו אף זו, הבקשה נדחתה, בין היתר, לא בשל היות הדוחות הכספיים אוטומטית בגדר סוד מסחרי אלא בשל החיסיון הסטטוטורי המוטל על פקיד השומה מכוח סעיף 231 לפקודת מס הכנסה כאשר "תכליתה של הוראת החיסיון בפקודת מס הכנסה הינה הנעת הנישום לדווח על הכנסותיו, מבלי לחשוש כי המידע שימסור ייחשף ויגרום לו נזק". תכלית זו אינה מתקיימת מקום בו המדובר בבקשה לעיין בדוחות כספיים של התובעת. חובת הסודיות המוטלת על פקיד השומה מכוח החוק אינה חלה על הדוחות הכספיים של בעלת הדין עצמה והמצויים בידיה. לא זו אף זו, פסק דין יניב ניסים אינו דן כלל בטענה של סוד מסחרי ובוודאי אינו קובע הלכה לפיה דוחות כספיים הינם בגדר סוד מסחרי כפי שביקשה ללמוד התובעת. נהפוך הוא, בתא (ת"א) 6891-06-11 דימנט נ' שוחט ציינה כב' השופטת פלינר "איני סבורה כי דוחות כספיים, הם, לכשעצמם, עונים על הגדרה של סוד מסחרי. הדוחות הכספיים כוללים נתונים כספיים אודות החברה, שבמקרה הנדון הינה בעלת דין. לכל היותר מדובר במידע פנימי הנוגע לחברה פרטית...". באשר לטענה של פגיעה בפרטיות שנטענה ונזנחה על-ידי התובעת , הרי שניתן לאזן בין זכויות הצדדים ולהימנע ממצב בו דוחותיה הכספיים של התובעת יהיו חשופים לכל. אי לכך הדוחות יועברו לעיון הנתבעת בכפוף לחתימת הנתבעת על התחייבות שלא לעשות שימוש בנתוני הדוחות הכספיים שלא לצרכי ההליך דנן (לאור האמור בסעיף 10 לתגובתה). שאלת ההוצאות תידון בסופו של ההליך. תוך 14 ימים יודיעו ב"כ הצדדים בהודעה משותפת עמדתם בעניין מינוי מומחה מוסכם כאמור בהחלטה מיום 12.3.13. ת"פ בפני עם קבלת הודעת הצדדים או בחלוף המועד. אגודה שיתופיתדוחות כספיים