הגדרת אירוע חריג בעבודה - מוות מהתקף לב: זוהי תביעתה של X (להלן - התובעת), אשת המנוח גורג' ילין (להלן- המנוח) להכיר בפטירתו של המנוח כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), ומשכך להכיר בזכאותה לקיצבת תלויים (להלן - הקצבה). במכתבו מיום 4.3.01 דחה הנתבע את התביעה, ומכאן התביעה שבפנינו. העובדות: ואלה עובדות שביסוד תביעה זו: 1. המנוח שימש כימאי כשלושים שנים, כאשר החל משנת 1985 שימש כרב חובל. ב-11 השנים האחרונות לעבודתו שימש המנוח כרב חובל באוניות חברת הספנות "האחים עופר" (להלן - החברה). 2. ביום 29.10.99 בעת היות האוניה בה שימש המנוח כרב חובל, בהפלגה - נפטר המנוח מהתקף לב. נקדים את המאוחר ונציין כי עפ"י העובדות המוסכמות בין הצדדים מועד הפטירה, שאינו שנוי במחלוקת היה ביום 30.10.99 אולם מעדותה של התובעת, ושל מר סער דותן מנהל מחלקת הצוות, מועד הפטירה היה כאמור לעיל ביום 29.10.99. 3. במשך השנים בהן שימש המנוח כרב חובל בחברה, עבד הוא בקו שעובר במיצרי מלקה. 4. ההפלגה האחרונה של המנוח נשוא תביעה זו החלה ביום 17.10.99. בהפלגה זו שימש המנוח כאמור כרב חובל, וזאת על האוניה "צים קילונג" - אניית מכולות גדולה, בעלת מערכות ממוחשבות רבות כולל מערכת הניווט שלה (להלן - האוניה). 5. האוניה יצאה לכיוון המזרח הרחוק דרך תעלת סואץ וים סוף, כאשר נמל סינגפור היה יעדה הראשון. להפלגה זו הצטרפה אל המנוח רעייתו, היא התובעת שבפנינו. דיון והכרעה 6. גדר המחלוקת בין הצדדים נסב על השאלה, האם פטירת המנוח הייתה כתוצאה מתאונת עבודה, וכפעל יוצא מכך נדרשה הכרעתנו בשאלה, האם אירע למנוח, ביום האירוע, אירוע חריג בעבודתו, ובכפוף לתשובה חיובית לשאלה זו האם התקיים קשר סיבתי בין האירוע (אירועים) בעבודת המנוח לבין פטירתו, ביום האירוע; ואם כן ההייתה השפעת מצב בריאות של המנוח רבה יותר מהשפעת האירועים בעבודתו של המנוח על בוא האירוע הלבבי בעת שאירע. טענות התובעת לעניין קיומו של אירוע חריג, הסתמכו על שניים: א. המנוח נדרש להיערך לקראת "באג 2000", תוך כדי הפלגת האוניה; הוא לא היה מומחה למחשבים ולכן הוטרד מכך. בנוסף הוא נדרש ללמוד את אשר עליו להכין כדי להכין את האוניה לקראת "באג 2000" והוא השקיע בלימוד, בעת תחילת ההפלגה, ימים ובעיקר לילות רבים, ללא שינה. ב. מסלול האוניה עבר במצרי מלקה, שלגביהם נתקבלו התראות לפירטים. כתוצאה מכך הוטרד המנוח וגם נלחץ. בלילה שלפני פטירתו הוא בילה על גשר הפיקוד בעת מעבר האוניה במצרים. 7. מטעם התובעת העידו, בנוסף לעדותה, מר סער דותן מנהל מחלקת הצוות בחברה, ומר מאיר ענבל המשמש כרב חובל משנת 1979 ועד סוף 2002 לפחות (להלן - מר ענבל). התובעת ועדיה נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם בפנינו. מטעם הנתבע הוגשו תביעתה של התובעת לקצבה והודעתה מיום 26.12.00 בפני חוקר הנתבע (ראה: מוצגים נ/1 ו-נ/2). 8. בהחלטתנו מיום 14.4.05, לאחר שדנו בטענות הצדדים בסיכומיהם, קבענו את העובדות כדלקמן: א. המנוח שימש כימאי כשלושים שנים, כאשר החל משנת 1985 שימש כרב חובל. ב-11 השנים האחרונות לעבודתו שימש המנוח כרב חובל באוניות חברת הספנות "האחים עופר" (להלן - החברה). ב. ביום 29.10.99 בעת היות האוניה בה שימש המנוח כרב חובל, בהפלגה - נפטר המנוח מהתקף לב. ג. במשך השנים בהן שימש המנוח כרב חובל בחברה, עבד הוא בקו שעובר במיצרי מלקה. ד. ההפלגה האחרונה של המנוח נשוא תביעה זו החלה ביום 17.10.99. בהפלגה זו שימש המנוח כאמור כרב חובל, וזאת על האוניה "צים קילונג" - אניית מכולות גדולה, בעלת מערכות ממוחשבות רבות כולל מערכת הניווט שלה (להלן - האוניה). ה. האוניה יצאה לכיוון המזרח הרחוק דרך תעלת סואץ וים סוף. נמל סינגפור היה יעדה הראשון. להפלגה זו הצטרפה אל המנוח רעייתו, היא התובעת שבפנינו. ו. לציין, כי לקראת סוף שנת 1999 שררו חששות כבדים בעולם ובישראל מ"באג 2000". בחברה החששות נבעו מכך שהמערכות הממוחשבות של האניות, כולל מערכות הניווט, כולל נווט לווינים יקרסו בלילה שבין 31.12.99 לבין 01.01.2000. בעוד שחברות תעופה נמנעו מלטוס בליל המעבר, לא ניתן היה לעצור את התנועה הימית. לכן היה צורך בהיערכות מיוחדת של צים לקראתו. קודם להפלגה האחרונה היה המנוח בהפלגה שנמשכה מאפריל עד אוגוסט 1999. לפני ההפלגה האחרונה היה המנוח בחופשה מתחילת אוגוסט 1999. לכן גם אם היה מודע להיערכות החברה לקראת שנת 2000, ספק אם קיבל הדרכה מדויקת או ראה חומר בעניין. מה שברור שאת החומר ובו ההדרכה קיבל הוא ב-17.10.99 היינו ביום ההצטרפות שלו לאוניה. ז. לטענת התובעת, המנוח היה טרוד בעבודת לימוד ההיערכות לבאג 2000, עד כדי כך שמהרגע שהאוניה עזבה את נמל הארץ ועד שעברו את ים סוף, הוא עבד על הניירת, בלילות, לא הגיע לישון בתאו אלא נשאר כל העת בחדר העבודה. מיום ליום הוא נעשה מתוח וחרד. ברם אולם, דחינו את טענתה זו של התובעת בדבר קיומו של אירוע חריג בשל עומס העבודה שהוטל על המנוח החורג מתחום הכשרתו, משקבענו כי המאמץ הפיזי והמתח בו היה שרוי המנוח נמשכו על פני ימים ולילות אחדים, באופן שאינו מאפשר לקבוע מה היה האירוע הפתאומי - הלחץ הנפשי הממוקד או העומס הפיזי כשמדובר בלילות (ולא בלילה בודד) ללא שינה שניתן לראותו כ"אירוע חריג" לעניינינו. ח. ואולם, שונים פני הדברים באשר לטענת התובעת ביחס ללחץ ולחרדה בהן היה נתון המנוח עקב החשש להתקפות פירטים. מן החומר שהובא בפנינו, הוכח שחל גידול ניכר בהתקפות פירטים בשנים 1999-2000. זאת ועוד במיצרים אלה ישנן נסיבות מיוחדות לדאגה שכן מחד זהו אחד הנתיבים העמוסים ביותר בעולם בתעבורה ימית; ישנם בהם מקומות בהם המים רדודים והמעבר צר מאוד, עובדה המקלה על הפירטים את מלאכתם. לכן נדרשת מיומנות ניווט גבוהה ביותר. ט. בעת ההפלגה קיבל המנוח לפחות שלוש התראות, ימים ספורים לפני פטירתו, על פעילות פירטית - התראות שנתקבלו בכל האוניות. בהתראות מדובר על מקרי פירטיות ספציפיים שעליהם דווח ומומלץ בהן על זהירות מיוחדת במקומות שונים. י. בערב 28.10.99 הודיע המנוח לתובעת כי מחכה לו "לילה לבן" בשל המעבר במיצרים. י"א. בבוקר 29.10.99, המנוח לא הגיע לחדרו לישון. כשיצאה התובעת מהקבינה, ראתה את המנוח יורד מגשר הפיקוד, כשהוא נראה לה מאוד עייף. הוא אמר לה שהוא מוכרח להניח את הראש. זמן קצר לאחר מכן נשמעו חרחורים מהחדר, לאחר מספר שניות התובעת ראתה אותו עומד בפתח הקבינה, לא מצליח לנשום, מחרחר, התמוטט ונפטר במקום כתוצאה מהתקף לב. 9. כאמור, לאחר דיון בטענות הצדדים בסיכומיהם דחינו את טענת התובעת כי ההערכות ל"באג 2000" היוותה אירוע חריג, שכן גם אם הצורך בהערכות גרם ללחץ נפשי כבד על המנוח, כמו גם צורך במאמץ גופני שהתבטא בלילות ללא שינה - הרי שמתוך העדויות שהושמעו בפנינו שוכנענו כי מאמץ פיזי זה והמתח בו היה שרוי המנוח נמשכו על פני ימים ולילות אחדים. לכן קשה לקבוע מה היה האירוע הפתאומי - הלחץ הנפשי הממוקד או העומס הפיזי כשמדובר בלילות (ולא בלילה בודד) ללא שינה שניתן לראותו כ"אירוע חריג" לעניינינו. יחד עם זאת, ובכל הנוגע לטענת התובעת לעניין ההתרעות בעניין פעילות פירטית, קבענו כי הוכח כדבעי, שהמנוח -בגלל ההתראות וההתרעות הממוקדות; העלייה הדרמטית במקרי הפירטיות דווקא במצרי מלקה; הסיכון המיוחד במקום - שבחלקו הוא צר ורדוד - נדרש לדריכות מתמדת ומיוחדת, כשכל סירה קטנה באופק מגבירה את המתח והחשש. לכן כאשר בבוקרו של יום, לאחר לילה בו ניצב הוא על גשר הפיקוד, עת עוברת האוניה שבאחריותו במצרים מתמוטט הוא - לאחר שחלפו עליו שעות של מתח ודריכות קיצוניים, שונים מעבודתו היומיומית, הרי לפנינו אירוע שמבחינה משפטית עונה על הגדרת אירוע חריג. אי לכך קבענו כי יש מקום במקרה זה למינוי מומחה רפואי. מינוי המומחה 10. בהיעדרם של המסמכים הרפואיים הדרושים לצורך קבלת חוות דעתו של המומחה, ניתנו הוראות על ידינו לגבי המצאת החומר הרפואי, ובסופו של יום, לאחר שחלק מן החומר הרפואי שהוזמן הומצא, חלקו צורף על ידי הנתבע וחלקו האחר על ידי התובעת, הורינו על מינויו של ד"ר יעקב פרידמן, מרח' יהלום 2 פתח תקווה, לשמש כמומחה יועץ רפואי (להלן -המומחה) לבית הדין, לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות כפי שיפורטו להלן. 11. המומחה התבקש על ידי בית הדין להשיב לשאלות הבאות: א. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודת המנוח כמבואר לעיל, לבין פטירתו ביום האירוע? ב. באם התשובה לשאלה זו בחיוב, האם היו במנוח נתונים מוכחים המצביעים על כך שהיה בו לפני קרות האירוע סיכון ללקות באירוע לבבי? ג. האם הייתה השפעת מצב בריאותו של המנוח רבה יותר מהשפעת האירוע בעבודתו, על הופעת האירוע הלבבי במנוח במועד בו הופיע? 12. להחלטת המינוי צורפו המסמכים הבאים: א. כרטיסיו הרפואיים של התובע בקופת חולים כללית - מסומנים כולם יחד א'. ב. דו"ח נתיחת גופה שלאחר המוות - סינגפור - 31/10/99 - מסומן ב'. ג. תוצאות בדיקה רפואית - מרפאה תעסוקתית מונעת - המרכז הרפואי רמב"ם מיום 22.9.99 - מסומן ג'. ד. תוצאות בדיקה רפואית - מרפאה תעסוקתית מונעת - המרכז הרפואי רמב"ם מיום 30.3.98 - מסומן ד'. חוות דעת המומחה 13. ביום 2.2.06 הוגשה חוות דעתו של המומחה אשר השיב לשאלות שנשאל כדלקמן: לשאלה 1 "אני סבור שקיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודת המנוח כמתואר בהחלטת בית הדין ופטירתו של המנוח. כדי להכיר בקשר כזה נדרשים 2 תנאים: ראשית - קיומו של אירוע חריג, מעבר לזה שהמנוח היה מורגל אליו בחיי יומיום, ושנית - פרק זמן קצר בין האירוע בעבודה ופטירתו בבוקר של 29/1/99, אני גורס שבמקרה דנן ניתן לאתר את שני התנאים האלה". את חריגות האיכוע ביסס המומחה על קביעותינו לעניין האירוע בעבודה בלילה של 28 - 29/10/99. באשר לסמיכות הזמנים בין האירועים, הבהיר המומחה, כי: "באופן עקרוני, סמיכות הזמנים מתייחסת למרווח הזמן המאפשר לגורמים סביבתיים חריגים לגרום לשינויים פתולוגים אקוטיים ברובד טרשתי עד כה יציב ולהפכו למבנה אנטומי פגיע VULNERABLE UNSTABLE PLAQUE, שינוי העומד בבסיסו של אוטם וגם של מוות פתאומי. אני סבור שמקרה הספציפי סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה והפטירה הייתה צמודה מאוד - אפשר להגיד מיידית. הסמיכות הזאת מאפשרת ומחייבת מבחינה רפואית לקשור קשר סיבתי בין האירוע בעבודה, ופטירה שהתרחשה בבוקר של 29/10/99. לשאלה 2: המומחה דן באריכות בממצאים הנוגעים למצב בריאותו של המנוח טרם האירוע, כדלקמן: "מדובר בגבר בן 55 בעת האירוע נ + 3 רב חובל במקצועו. בעברו הרפואי ניתן לאתר מספר גורמי סיכון כליליים: עודף שומנים בדם אשר התבטא ברמות מוגברות של כולסטרול עד 345 מגר. אחוז (הערך התקין הינו 200 מגר. אחוז). רמות גבהות של טריגליצרידים ו- LDL כולסטרול בדם. כל אלה זכו לטיפול תרופתי מתאים. יתר לחץ דם בחומרה קלה, עישון כבד - 2 חפיסות ליום עד שנת 1993 כאשר פסק לעשן. השמנת יתר וסיפור משפחתי של מחלת לב (האב נפטר בגיל 65 ממחלת לב והאם סבלה ממחלה זו). יש לציין שלא סבל מסוכרת. כל הגורמים האלה בשילוב גילו והשתייכותו למין זכר גרמו לחשיפה בחומרה בינונית ללקות בטרשת עורקים בכלל ובאוטם שריר הלב בפרט. ממצאי הנתיחה שבוצעה ב- SINGAPORE חשפו סיבת המוות. אוטם חד בשריר הלב אולם הבדיקה חשפה ממצא בלתי צפוי. בשריר לבו נמצאו סימנים שהעידו על RECURRENT MYOCARDIAL INFARCTION הווה אומר שהאוטם שגרם למותו לא היה האירוע הלבבי הראשון אלא אוטם שני אוטם חוזר ללא ביטוי קליני בכלל. זו תופעה מוכרת כ- SILENT MYOCARDIAL INFACTION. הם מהווים כ- 25% מכלל אוכלוסיית האוטמים ומאופיינים בהעדר מנגנוני התרעה לכאב ולכן מאובחנים באופן אקראי בבדיקת א.ק.ג. ובנתיחה כפי שקרה במקרה שעומד לדיון. דו"ח הנתיחה לוקה בחסר כי לא חשף פרטים רבלנטיים כגון מספר עוקרים נגועים בטרשת, וגודל הצלקת של האוטם הישן פרטים שיכלו לתרום להערכה יותר מדעית של המקרה. אולם על פי נתונים הקיימים בדו"ח ועל פי קליניקה שקדמה לאוטם אני סבור שהטרשת לא הייתה מפושטת בלבו של המנוח והאוטם הסמוי היה קטן. סימוכין לכך הוא מצבו הקליני הטוב והא-תסמיני כל השנים שקדמו לאירוע. ראוי להדגיש שברמה קלינית תפקודית המנוח היה א-תסמיני, לא סבל מתלונות לבביות כלשהן, ולא היה מוגבל מבחינה תפקודית. היה במעקב מסודר שנתי במרפאה תעסוקתית מונעת בבית חולים רמב"ם הבדיקה האחרונה בוצעה ב- 22/09/99 כלומר כ- 3 שבועות לפני ההפלגה האחרונה שהחלה ב- 17/10/99. בבדיקה הזו לא נמצא סימוכין למחלת לב כל שהיא, בדיקת הא.ק.ג. הייתה תקינה. מבחן המאמץ היה תקין, וצילום חזה גם כן תקין. כל הנתונים האלה מחזקים את הסברה שאומנם האיש לקה באוטם בעבר על רקע טרשת העורקים. המחלה הייתה בחומרה בינונית, ההסתברות לאוטם בקבוצה זו של חולים היא בסדר גודל 2 עד 3 אחוז בשנה". לשאלה 3: המומחה הבהיר כי ההכרעה בשאלה הזו מותנית מחד במצב בריאותו של המנוח טרם האירוע, ומאידך בהשלכות הייחודיות של האירוע בעבודה על עיתוי הפטירה במועד שבא, ופירט את תשובתו כדלקמן: "מצב בריאותו טרם האירוע כפי שמתואר לעיל בתולדות הרפואיים של האיש נמצאו מספר גומרי סיכון כליליים: עישון, היפרליפידמיה, יתר לחץ דם, השמנת יתר וסיפור משפחתי למחלת לב כל הגורמים האלה גרמו לחשיפה בחומרה בינונית למחלה טרשתית. ברמה קלינית מחלתו לא באה לביטוי כלשהו אולם בנתיחה לאחר המות נמצאו עדות לאוטם ישן בשריר הלב כמו כן עדות לאוטם חדש שגרם להפרעת קצב קטלנית שהובילה למוות הפתאומי בבוקר של יום 29/10/99. התרומה של האירוע בעבודה ידוע היום בקרדיולוגיה שב 10-15 אחוז ממקרי אוטם ניתן לאתר גורמים המחישים את פרוץ האוטם. בין אלה יש למנות מאמץ גופני חריג, מתח נפשי יוצא דופן, ניתוחים, חשיפה לקור ועוד. האירועים החריגים האלה מובילים להתרחשות מספר תהליכים פטולוגיים בו זמניים: גירוי יתר של המערכת העצבית אשר יוצר דרישה מוגברת לחמצן דרישה בו הלב המסופק על ידי עורקים טרשתיים, לא יכול לעמוד. קרישיות יתר של הדם (HYPERCOAGULABILUTY STATE) ושינויים במבנה הרובד הטרשתי (ACUTE THROMBUS) שהוא הסיבה הישירה לאוטם. יש להניח שזה היה מנגנון האוטם במקרה דנן. ההפלגה שהתחילה ב- 17/10/99 הייתה הפלגה לא שגרתית כפי שמתואר במסמך בית הדין החששות מ- "באג 2000", העומס שמוטל על המנוח להפנים וללמוד בזמן קצר את התדריך במסע הספציפי, התראות על פעילויות פירטיות אפשריות בנתיב האוניה במים הרדודים של מיצרי ים סוף, ובמיוחד העבודה האינטנסיבית הבלתי רגילה - ללא הפסקה על גשר הפיקוד בלילה שקדם למותו, כל אלה גרמו למתח בלתי רגיל ועייפות לא שגרתית. בתום הלילה - בבוקר של 29/10/099 המנוח נפטר באופן פתאומי. מוות פתאומי, הווה אומר איבוד הכרה ההופך לתמונה של מוות קליני נובע ברוב מוחלט של המקרים בהפרעת קצב הקרויה פרפור חדרים. זהו מצב בו הפעילות החשמלית הסדירה של הלב נפסקת ובמקומה מופיע אי סדר מוחלט הגורם להפסקה מיידית וטוטלית בפעילותו של הלב. רקע האירוע בסבירות של למעלה מ- 90% הוא סתימה פתאומית באחד מעורקי הלב. סתימה זו נגרמת על ידי קריש דם המתיישב על רובד טרשתי שיציבותו האנטומית נפגעה ועורערה. במקרה דנן המתח היוצא דופן והמאמץ בלילה של 28 ו- 29/10/99 שיחקו תפקיד מכריע. הם אלה שהחישו את היווצרות הקריש והאוטם החד שהסתיים בפרפור חדרים ובמוות פתאומי". אי לכך בסיכום תשובתו לשאלה זו קבע המומחה: "בסיכום: אני סבור שהשפעת האירוע בעבודה לא הייתה פחותה בהרבה מאשר השפעת מצב בריאותו של האיש. אני ממליץ להתייחס לאוטם החד והמוות שבא בעקבותיו כאל תולדה של ההפלגה החריגה שתחילתה ב- 17/10/99. חריגות שהגיע לשיאה בלילה האחרון של ההפלגה. הקשר ההדוק בין תנאי ההפלגה בלילה של 28/10/99, מאפשר להתייחס לאוטם החריף ולפטירה ב- 29/10/99 כאל אירוע תאונתי לכל דבר". 14. בהמשך לחוות הדעת של המומחה, ולהסרת כל ספק, הותר לב"כ הנתבע, לבקשתו, להציג למומחה את השאלות כדלקמן: "בחוות דעתו מתייחס המומחה להפלגה שהתחילה ב- 17.10.099 ולא לארוע מ- 28.10.99 בלבד והוא קובע כי ההפלגה הנ"ל גרמה למתח בלתי רגיל ולעייפות לא שגרתית. לסיכום הוא קובע כי הוא ממליץ להתייחס לאוטם החד והמוות שבא בעקבותיו "כאל תולדה של ההפלגה החריגה שתחילתה ב- 17.10.99" לאור האמור לעיל, מתבקש המומחה להתייחס מחדש לקביעת הקשר הסיבתי וזאת אך ורק ביחס לאירוע מיום 28.10.99 ולא להפלגה בכללותה (שלא היתה בבחינת ארוע חריג) ולקבוע את הקשר הסיבתי בהתאם, והאם היה לארוע הנ"ל השפעה משמעותית לבוא האוטם ולמותו של התובע. בתשובתו מתבקש המומחה להתייחס לגורמי הסיכון שהיו טמונים בתובע כמפורט בחוות הדעת, במחלתו הקודמת של התובע (לקה באוטם סמוי בלבו בעבר וסבל ממחלת לב בחומרה בינונית), כמו כן מתבקש המומחה להתייחס למצבו של התובע עד ליום 28.190.99 ולמשקלו של האירוע החריג מ- 28.10.99 על בוא האוטם לעומת סך מצבו כפי שהשתקף עד האירוע החריג ב- 28.10.99". 15. ביום 15.5.06 השיב המומחה לשאלות ההבהרה, כדלקמן: "התייחסות ל אירוע מ 28/10/99 בחוות דעתי התייחסתי בנפרד לאירוע הזה. בתשובה מספר 3 כתוב כדלקמן: במקרה דנן, המתח היוצא דופן והמאמץ בלילה של 28 ל 29/10/99 שיחקו תפקיד מכריע. הם אלה שהחישו את היווצרות הקריש והאוטם החד שהסתיים בפרפור חדרים ובמוות פתאומי (סוף ציטוט). פרוש הדבר להגיד שהאירוע בעבודה מהלילה הזה שיחק תפקיד משמעותי בגרימת מותו של המנוח. התייחסות לגורמי סיכון ולמצב בריאותו טרם האירוע בחוות דעתי המקורית קיימת גם כן התייחסות מפורטת לנושא הזה (ראה תשובה מספר 2 ומספר 3). הודגש קיום רמות גבוהות של שומנים בדם אשר טופלו בהתאם, כמוכן קיימת התייחסות ליתר לחץ דם ולעישון הכבד (אשר הופסק ב- 1993) לא נעלם מעיני גם השמנת יתר של המנוח וסיפור משפחתי של מחלת לב. פורט גם הביקור האחרון אצל הרופא החברה, ביקור בו לא נמסרו תלונות כלשהן. הבדיקות המשלימות בביקור הזה היו תקינות (א.ק.ג., מבחן מאמץ וצילום חזה היו תקינים) ממצאים אלו אפשר להגיד שאומנם האיש לקה באוטם בעבר (בהתאם לנתוני הנתיחה) המחלה הטרשתית הייתה סמויה, א-תסמינית ויציבה טרם ההפלגה. לאור האמור לעיל אין ספק שבגרימת מותו האירועים החריגים מ- 29/10/99 שיחקו תפקיד מכריע על כל פנים תרומתם למותו של המנוח הייתה הרבה יותר גדולה מאשר השפעת מצב בריאותו טרם האוטם". בהמשך לקבלת ההבהרות, הגישו הצדדים את סיכומיהם בתיק. טענות הצדדים בסיכומיהם 16. בסיכומיו, מבקש ב"כ התובעת לאמץ את חוות הדעת של המומחה ולקבל את התביעה. לדבריו, בית הדין קבע כי ליל ה- 29- 28.10.99 היווה אירוע חריג בעוצמתו, והמומחה ד"ר פרידמן קבע באופן חד משמעי בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי קיים קשר סיבתי הדוק בין האוטם שאירע למנוח ביום 29.10.99 לבין האירוע החריג שבין 28-29/10/99. זאת ועוד, המומחה גם הכיר בכך, שסמיכות הזמנים במקרה זה: אירוע חריג ביום 28 - 29/10/99 ואוטם שריר הלב למחרת היום תומכת ומחייבת את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין האוטם שאירע למחרת היום. המומחה שדן באריכות במצבו הבריאותי של המנוח לפני האירוע, שלל קיומם של גורמים חיצוניים (כגון מצב בריאותו של המנוח) כגורמים בעלי השפעה משמעותית על בוא האוטם. משכך, ומששוכנע המומחה כי האירוע החריג הוא הגורם המכריע לאוטם, ולאור העובדה שהמומחה שלל קיום גורמים חיצוניים כבעלי השפעה ממשית, הרי מתקיימים במקרה זה כל התנאים הקבועים בחזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק, ויש לקבוע את קיומו הקשר הסיבתי, ולחייב את הנתבע להכיר באירוע החריג כפגיעה בעבודה. 17. מנגד, טוען הנתבע כי דין התביעה להדחות. במסגרת סיכומיו שבנדון חזר הנתבע על האמור בסיכומיו לפרק העובדתי, ולפיו, לטענתו לא אירע למנוח כל אירוע חריג ביום 29.10.99 או בסמוך לו, בעטיין של ההתראות בעניין ה"פיראטים". מוסיף הנתבע וטוען, כי גם על בסיס העובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין, לא ארע למנוח אירוע חריג כלשהו ביום 29.10.99. מכל מקום, לעניין חוות דעתו של המומחה ד"ר פרידמן, טוען הנתבע, כי עסקינן בחוות דעת חסרה ולא עקבית. כך לדבריו, קובע המומחה בחוות דעתו כי האוטם בו לקה המנוח הוא "תולדה של ההפלגה החריגה שתחילתה ב- 17.1.99....", משמע המומחה מייחס את האוטם לכל ההפלגה החל מ- 17.10.99, שלכל הדעות היא כשלעצמה איננה בבחינת אירוע חריג. המומחה בחוות הדעת (תשובה 3) מתייחס לכל ההפלגה כ"לא שגרתית" וחריגה. כחלק מהגורמים שלדעת המומחה הביאו לאוטם הוא מציין גם את ה"חששות מ- "באג 2000 והעומס שמוטל על המנוח להפנים וללמוד את התדריך במסע הספציפי". עוד מוסיף המומחה לגורמים את ה"התראות על פעילויות פירטיות אפשריות במים הרדודים של מיצרי ים סוף", ואולם לדבריו, בנוגע לים סוף כלל לא היו התראות בנוגע לפיראטים. לדעת המומחה "כל אלה גרמו למתח בלתי רגיל ועייפות לא שגרתית" אצל המנוח. ברם אולם, לטענתו, כל הגורמים הללו שלעיל, גם על פי החלטת בית הדין לא היו חלק מאותו ארוע חריג שנקבע על ידי בית הדין. מוסיף הנתבע וטוען בסיכומיו, כי המומחה לא ידע להבדיל ולהבחין בחוות דעתו בין השפעת הגורמים שלעיל שהשפיעו על מצבו של המנוח מתחילת ההפלגה ב- 17.10.99, לבין השפעת האירוע החריג מ- 29.10.99, כפי שנקבע ע"י בית הדין, על האוטם בו לקה המנוח. לפיכך, המומחה גם לא ידע להפריד ולקבוע את מידת השפעת הגורמים שציין מתחילת ההפלגה ב- 17.10.99, לעומת מידת השפעת האירוע החריג מ- 29.10.99 כפי שנקבע ע"י בית הדין. לטענתו, תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה הינן מתחמקות ולא מספקות. כך, לדעת המומחה "האירועים החריגים מ- 29.10.99" שיחקו תפקיד מכריע בגרימת מותו של המנוח. ואולם בהחלטת כב' בית הדין נקבע אירוע חריג יחיד. אי לכך, לשיטתו, ברור כי בשעה שהמומחה מציין את "האירועים החריגים" הוא מתכוון ומתייחס לאותם אירועים כמפורט בחוות דעתו, אשר אינם חלק מאותו אירוע שנקבע ע"י בית הדין. משכך, אין להסתמך על חוות הדעת החסרה והמתחמקת, אשר אינה עונה באופן מפורש וברור לשאלות שהופנו למומחה על ידי בית הדין. דיון והכרעה 18. עסקינן בתביעתה של התובעת המבוססת על הוראות סעיף 131 לחוק, לפיהן: "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חדשית או מענק לפי סימן זה". היסוד הראשון בסעיף זה הוא שהיתה "פגיעה בעבודה", דהיינו - היתה "תאונת עבודה או מחלת מקצוע", כמוגדר בסעיף 79 לחוק, ואילו היסוד השני הוא שהפגיעה בעבודה "גרמה" למותו של המנוח. ודוק, לעניין זה נקבע כי: "די להוכיח, לפי דרישת החוק, קיומו של קשר בין סיבה לתוצאה, ואין חובה להוכיח סיבתיות ישירה ובלעדית" [ראה: דב"ע מא/142-0 גולדה דוקטורצ'יק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 164, 168; בג"צ 1199/92 ; 4118/92 אסתר לוסקי ואח' -בית הדין הארצי לעבודה והמוסד לביטוח לאומי, פ"ד מז(5) 734]. סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ: "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו" ואילו סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לפיה- "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים." 19. בענייננו כאמור עסקינן באוטם שריר הלב אשר פקד את המנוח, לגביו נפסק כי הדעה הרווחת בעולם הרפואה היא: "שלהוציא מקרים נדירים ביותר, אוטם שריר הלב אינו פוקד אלא מי שמקנן בקרבו, באורח סמוי או גלוי, תהליך תחלואתי המהווה בסיס ורקע לבוא האוטם. את המקום הראשון במחלות אלה תופסת טרשת העורקים בכלל וטרשת העורקים הכליליים בפרט. בעיני הרופא מהווה האוטם אחד השלבים, מהחריפים שבהם, בהתפתחות המחלה והופעתו צפויה במועד זה או אחר, בכל שעות היום והלילה, בכל מצב, בעת פעולה, מנוחה ואף שינה. עם זאת ידוע, על סמך מחקרים רבים, שאירוע חריג יכול לגרום או לתרום לבואו של אוטם. הכוונה למאמץ פיזי בלתי רגיל ומתח נפשי (התרגזות או התרגשות) יוצא דופן (Unusual Strain Or Stress). ם אותו אירוע חריג קורה במהלך העבודה ובו-זמנית, או בסמוך לו מופיע האוטם, מקובלת הדעה שקיים קשר סיבתי בין האירוע ובוא האוטם". [ראה: דב"ע מו/139-0 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315]. מהותו של מבחן "הארוע החריג" או "המאמץ המיוחד" הובהרה בבג"צ 1063/91 פפו נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פד"י מה(4) 267, כדלקמן: "אם עובד לוקה באוטם בזמן שהתנסה במאורע חריג בעבודתו או סמוך לאחר מכן, או סמוך לאחר שנדרש, בגדר העבודה, למאמץ מיוחד ויוצא דופן, נוצרת הנחה לזכותו, שהאוטם נגרם עקב המאורע או המאמץ שקדמו לו. הנחה זו נסתרת, על-פי האמור בסעיף 39 סיפא, 'אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה (קרי: האוטם - א' מ') היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". 20. הנה כי כן, ההכרעה המשפטית בדבר סתירת חזקת הסיבתיות וניתוק הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין קרות האוטם התאונתי, תלויה בתשובה שתינתן לשאלה: האם הוכח שהשפעת העבודה על קרות התאונה במועד שזו ארעה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים [ראה גם: דב"ע מט/199-0 יהודית ורד - המל"ל, פד"ע כא 188, 192]. 21. ומן הכלל אל הפרט. כאמור, בהחלטתנו מיום 14.4.05 קבענו עובדתית, כי בלילה שבין ה 28.10 ל - 29.10 עברו על המנוח שעות של מתח ודריכות קיצוניים, השונים מעבודתו היומיומית, בהם ראינו אירוע שמבחינה משפטית עונה על הגדרת "אירוע חריג". אי לכך מינינו את ד"ר פרידמן לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג אותו קבענו לעיל, לבין פטירתו של המנוח. 22. ראשית, ובהתייחס לטענות הנתבע לפיהן כלל לא אירע למנוח אירוע במועד זה - אכן, בית הדין אינו מוגבל לשוב ולבחון את החלטתו אם מתגלות נסיבות חדשות שלא היו בפניו בעת מתן ההחלטה, אלא שלגופו של עניין לא הובאו במקרה זה נסיבות חדשות שלא היו בפנינו, ואף לאחר עיון בטיעוני הנתבע שבנדון איננו סבורים כי יש מקום לשנות ממסקנות החלטתנו 14.4.05 לעניין קיומו של ה"אירוע החריג". 23. משכך, נפנה להלן לבחינת השאלה האם הורם הנטל המוטל על הנתבע להוכיח העדר קשר סיבתי כהגדרתו בפסיקה. בענייננו, השיב המומחה כי הוא סבור שקיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודת המנוח כמתואר בהחלטת בית הדין לבין פטירתו של המנוח. המומחה סקר את מצבו הבריאותי של המנוח כעולה מן המסמכים הרפואיים שהונחו בפניו, ואף דן באריכות בגורמי הסיכון שאותרו אצל המנוח, לרבות אוטם קודם שבו לקה, ובסיכום חוות דעתו השיב: "אני סבור שהשפעת האירוע בעבודה לא הייתה פחותה בהרבה מאשר השפעת מצב בריאותו של האיש". בהמשך הוסיף: "אני ממליץ להתייחס לאוטם החד והמוות שבא בעקבותיו כאל תולדה של ההפלגה החריגה שתחילתה ב- 17/10/99. חריגות שהגיע לשיאה בלילה האחרון של ההפלגה. הקשר ההדוק בין תנאי ההפלגה בלילה של 28/10/99, מאפשר להתייחס לאוטם החריף ולפטירה ב- 29/10/99 כאל אירוע תאונתי לכל דבר". 24. מכאן טענותיו של ב"כ הנתבע כי הלכה למעשה המומחה התעלם מקביעותיו של בית הדין באשר למהותו של האירוע החריג, וביסס את מסקנותיו על מכלול נסיבות ההפלגה מיום 17.10.99. לאחר שעיינו בחוות הדעת המקורית במלואה ובתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, הגענו לכלל מסקנה כי אין לקבל את טענותיו אלו של ב"כ הנתבע, ונבאר. 25. אכן, במבט ראשון, קיימת אי בהירות מבחינת הסמנטיקה שבה עשה המומחה שימוש בחוות דעתו, ממנה עשוי היה להתקבל הרושם כי המומחה ביסס את מסקנתו על שרשרת האירועים נשוא ההפלגה בכללותה, ולא על האירוע החריג כפי שהוגדר על ידינו בהחלטתנו. ברם אולם, עיון בתוכן חוות הדעת, כמו גם בתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, מעלה, כי גם אם לא דייק המומחה בביטוי זה או אחר, הרי שמבחינה מהותית ביסס המומחה את קביעותיו על אותו אירוע חריג מליל ה- 28/29 כפי שנקבע על ידינו. אמת הדבר, בחוות הדעת המפורטת של המומחה, חזר המומחה על התיאורים שהופיעו בהחלטתנו לעניין אותה הפלגה שראשיתה ביום ב-17/10/99, אלא שבחלק המהותי של חוות דעת, לאחר שתיאר בפרוטרוט את אופן התרחשות האוטם ואת המוות הפתאומי, הבהיר המומחה: "במקרה דנן המתח היוצא דופן והמאמץ בלילה של 28 ו- 29/10/99 שיחקו תפקיד מכריע. הם אלה שהחישו את היווצרות הקריש והאוטם החד שהסתיים בפרפור חדרים ובמוות פתאומי" העובדה שהמומחה נוקט בלשון רבים, בהתייחסו למתח יוצא הדופן והמאמץ נשוא האירוע החריג, אין פירושה כי מבחינה מהותית, התייחס למכלול האירועים נשוא אותה הפלגה בקביעתו לעניין הגורם שהחיש את היווצרות הקריש והאוטם, וכך גם הבהיר המומחה בתשובתו הראשונה לשאלות ההבהרה. זאת ועוד, יש לזכור כי כאמור המבחן הוא האם השפעתו של האירוע החריג בעבודה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים, ולגופם של דברים, קבע המומחה כי המתח יוצא דופן הדופן והמאמץ בליל ה- 28/29 עליהם עמדנו בהחלטתנו, "שיחקו תפקיד מכריע" והם אלו "שהחישו את היווצרות הקריש והאוטם החד שהסתיים בפרפור חדרים ובמוות פתאומי", ובתשובתו לשאלת ההבהרה הראשונה, חידד והבהיר כי אותו "אירוע בעבודה" מליל ה-28/29 "שיחק תפקיד משמעותי" בגרימת מותו של המנוח. 26. יותר מכך, חיזוק לכך שהשימוש במונחים "אירועים" או השימוש בלשון רבים בהתייחס לאירוע החריג שהוגדר על ידינו, הנו כשל סמנטי בלבד ולא מהותי, ניתן למצוא גם בתשובתו השנייה של המומחה לשאלות ההבהרה, בה נדרש להתייחס ליחס שבין גורמי הסיכון ומצב בריאותו של המנוח בטרם האירוע לבין השפעת האירוע. במסגרת תשובה מפורטת לשאלה זה, שב המומחה ונוקט בלשון "האירועים החריגים מ-29/10/99 שיחקו תפקיד מכריע על כל פנים תרומתם למותו של המנוח היתה הרבה יותר גדולה מאשר השפעת מצב בריאותו טרם האוטם". ודוק, המדובר באותה מסקנה אליה התייחס המומחה בתשובתו הראשונה, שם נקט בלשון יחיד, והבהיר כי המתח יוצא הדופן והמאמץ בלילה של של ה-28/29 הם אותו אירוע בעבודה מליל ה-28/29. הנה כי כן, דווקא השימוש הספונטני שעושה המומחה בלשון רבים עת מתייחס הוא לאותו אירוע בהקשר לשאלה אחרת, מלמד על כך שלא נפלה טעות בחוות דעתו, וכי כפי שעולה ממנה אכן המומחה הגיע למסקנה אליה הגיע על בסיס האירוע החריג מליל ה-28/29 כפי שנקבע בהחלטתנו. 27. סיכומו של עניין, בניגוד לסברת הנתבע, המומחה ביסס את קביעותיו על אותו אירוע חריג כפי שנקבע על ידינו, ולפיכך אין לנו אלא לדחות את טענותיו של ב"כ הנתבע לפיהן כביכול סטה המומחה מקביעותיו של בית הדין. לא כל שכן שלאור המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את טענותיו של הנתבע לפיהן המדובר כביכול בחוות דעת לא עקבית או בתשובות מתחמקות. ודוק, מעבר לאי בהירות סמנטית, אשר התבהרה בהמשך, לא חלק הנתבע ולא סתר את חוות דעתו של המומחה, אשר מצא כי השפעתו של האירוע החריג אותו קבענו, לא רק שלא היתה פחותה בהרבה מאשר גורמים אחרים, אלא קבע פוזיטיבית כי אותו אירוע שיחק תפקיד מכריע והיה זה שהחיש את היווצרות הקריש והאוטם החד שהסתיים בפרפור חדרים ובמוות פתאומי, במועד שבו התרחש. המומחה ביסס את חוות דעתו על המסמכים הרפואיים שהונחו בפניו, והתייחס באריכות ובפירוט למצבו הבריאותי של המנוח ולגורמי הסיכון שהיו קיימים בו לרבות אוטם קודם בו לקה, אך באותה מידה הסביר באריכות ובפרוטרוט מדוע למרות כל אלו, היה לאירוע החריג בעבודה, אותו קבענו, תפקיד מכריע על בואו של האוטם, במועד שבו פקד את המנוח. קביעת קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין העבודה לליקוי היא קביעה בעלת פן משפטי המושתתת על חומר הראיות. בקביעה זו ניתן משקל מיוחד לחוות הדעת של המומחה-יועץ רפואי, שנתמנה על ידי בית הדין לסייע בידו בתחום הרפואי. 28. הנה כי כן ולאור המבואר לעיל, למזער, ניתן לקבוע כי בענייננו השפעתו של האירוע החריג על הופעת אוטם שריר הלב במועד בו הופיע אצל המנוח לא היתה פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים. על פי הפסיקה כאמור, הנטל להוכיח את השפעתו הפחותה בהרבה של האירוע החריג בהשוואה לגורמים אחרים על הופעת המחלה במועד בו הופיעה - מוטל על הנתבע. בעניינו, ולאור המבואר לעיל, ברי כי הנתבע לא השכיל לסתור את חזקת הסיבתיות המשפטית העומדת לזכות התובעת. אי לכך, בסופו של יום, אין לנו אלא לקבוע כי אוטם שריר הלב שפקד את המנוח ביום 29.10.99. מהווה תאונת העבודה כהדרתה על פי החוק. 29. סוף דבר - אשר על כן התביעה מתקבלת. הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. אירוע חריגהגדרות משפטיות