לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ו-ר' לבהר-שרון) בע"א 1809/08 מיום 17.8.2010, בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט י' קורן) בת.א. 55026/06 מיום 4.5.2008, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב 1 (להלן: המבוטח) כנגד המבקשת (להלן: המבטחת) כך שהמבטחת חויבה בתשלום של 174,216 ש"ח. בנוסף לכך, דחה בית משפט השלום את תביעת המבוטח כנגד המשיב 2 (להלן: סוכן הביטוח) כמו גם את הודעות צד ג' שנשלחו מטעם המבטחת וסוכן הביטוח. תמצית הרקע העובדתי 1. כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות הקודמות, המבוטח עסק בממכר מוצרי אלומיניום וברשותו בית עסק (להלן: בית העסק). המבוטח ביטח את בית העסק באמצעות סוכן הביטוח אצל המבטחת בשנים 2005-2004 וכן מיום 23.1.2006 ועד לסוף אותה שנה, כאשר לגבי התקופה שבין 22.1.2006-1.1.2006 נחלקו הצדדים. 2. ביום 19.1.2006 עזבו עובדי המבוטח את בית העסק וכששבו לעבודתם ביום 22.1.2006 גילו כי בוצעה פריצה ונגנבו ציוד משרדי ומלאי עסקי. המבוטח הודיע לסוכן הביטוח על קרות האירוע הביטוחי. המבטחת הודיעה למבוטח כי האירוע אינו מכוסה על ידי פוליסת הביטוח באשר זו לא חודשה לטענתה בשנת 2006. המבטחת שלחה למחרת, ביום 23.1.2006, כתב כיסוי זמני ולאחר מכן פוליסה לתקופה שבין 31.12.2006-3.1.2006. תמצית ההליכים לפני בית משפט השלום 3. בבית משפט השלום טענה המבטחת כי בעת קרות המקרה הביטוחי לא הייתה פוליסת ביטוח תקפה. בהתייחס לכך, נטען כי ביום 14.12.2005 הועברה אל סוכן הביטוח טיוטה לשנת 2006 לצורך חידוש הפוליסה. לטענת המבטחת, הטיוטה לא זכתה למענה ומשכך לא נכרת חוזה ביטוח לשנת 2006. בהקשר זה הדגישה המבטחת כי לא התקיימו דרישותיו של סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה ביטוח) הקובע כי: "הוסכם על תקופת הביטוח והציע המבוטח למבטח בכתב, לא יאוחר מ-30 ימים לפני תום התקופה, להאריך את הביטוח לתקופה שנקב בהצעתו, רואים את המבטח כמסכים להארכה אם לא הודיע למבוטח בכתב, תוך 15 ימים ממסירת ההצעה, סירובו". כתמיכה בעמדתה הציגה המבטחת את הנחיית הממונה על הביטוח שעניינה ב"חידוש אוטומטי" של פוליסת ביטוח. המבטחת טענה כי על פי ההנחיה הנ"ל היא אינה רשאית לחדש פוליסת ביטוח ללא חתימת המבוטח. 4. אלא שהמבוטח וסוכן הביטוח טענו כי התקיים נוהג בין המבטחת לבין סוכן הביטוח לפיו הפוליסה מתחדשת באופן אוטומטי, אלא אם כן נשלחה למבטחת הודעה על אי-חידוש על ידי סוכן הביטוח או על ידי המבוטח, כאשר אמצעי התשלום מועבר למבטחת רק לאחר מכן. לטענת המבוטח וסוכן הביטוח, האחרון פעל אל מול המבוטח כשלוחה של המבטחת. בהקשר זה טענה המבטחת כי סוכן הביטוח חרג מסמכותו ופעל בהעדר הרשאה משאישר את הארכת הפוליסה ללא הסכמתה. 5. על רקע מסכת הראיות שהובאה לפני בית משפט השלום ובשים לב לעדים ששמע מטעם הצדדים, קבע בית משפט השלום כי "מדובר במקרה מובהק של ניסיון להתחמק מתשלום תגמולי ביטוח בשל העובדה שמקרה הביטוח ארע ב'תפר' שבין שתי תקופות ביטוח, באופן המאפשר לנתבעת לטעון כי פוליסת הביטוח לא חודשה". בהמשך לכך קבע בית משפט השלום כי הוכח לפניו הנוהג הנטען על ידי המבוטח וסוכן הביטוח. בהתאם לנוהג זה קבע בית משפט השלום כי אלמלא אירע מקרה הביטוח הייתה המבטחת מנפיקה פוליסה שתחילתה ביום 1.1.2006 ודורשת דמי ביטוח בהתאם. ברוח זו קבע בית משפט השלום כי במסגרת היחסים שבין המבטחת לסוכן הביטוח, סוכן הביטוח נהג לחדש את הפוליסה אוטומטית כל שנה ומבלי שהמבוטח ידרש לכל פעולה אקטיבית מצידו, תוך שסוכן הביטוח פועל כשלוחה של המבטחת. באשר להנחיית המפקח על הביטוח, הנוגעת לחידוש אוטומטי של פוליסת ביטוח, אותה הציגה המבטחת כדי לתמוך עמדתה, קבע בית משפט השלום כי דווקא הנחיה זו תומכת בעמדת המבוטח שכן מהנחיית המפקח על הביטוח עולה בבירור כי סעיף 9 לחוק חוזה הביטוח נועד להגן על המבוטח מפני "חידוש אוטומטי" על מנת שלא יימצא מחויב בדמי ביטוח מבלי שהובהר למעלה מכל ספק שהוא מעוניין בחידוש פוליסת הביטוח ומסכים לדמי הביטוח. בית משפט השלום קבע כי בהנחייתו של המפקח על הביטוח הובהר שלא תתקבל פרשנות לסעיף 9 לחוק חוזה ביטוח שכתוצאה ממנה יימצא המבוטח ללא כיסוי ביטוחי. בסעיף כ"ה לפסק דינו, דחה בית משפט השלום את טענתה של המבטחת כי סוכן הביטוח פעל תוך חריגה מהרשאה בכך שאישר למבוטח את חידוש הפוליסה מבלי לקבל את אישור המבטחת. תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי 6. פסק דינו של בית המשפט המחוזי דן במספר נקודות הנוגעות לפרשנותו של חוק חוזה ביטוח, אולם אסתפק באותן קביעות מתוך פסק דינו הדרושות לשם הכרעה בבקשה שלפני. בית המשפט המחוזי קבע כי לצד סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח בא סעיף 9(ג) לחוק חוזה ביטוח הקובע כי: "הותנה שבתום התקופה המוסכמת יוארך הביטוח מאליו - יוארך הביטוח מדי פעם לתקופה שאורכה זהה לזה של תקופת הביטוח המוסכמת". 7. בית המשפט המחוזי הפנה לסעיף 8 בהנחיית הממונה על הביטוח לפיו "...אם הותנה בין הצדדים על הארכת החוזה במפורש או על דרך נוהג, משמעות הארכת חוזה הביטוח היא שכל התנאים שהיו קבועים בין הצדדים בחוזה המקורי ימשיכו לחול בתקופה הנוספת". בהסתמך על הנחיה זו ועל הקבוע בסעיף 9(ג) לחוק חוזה ביטוח קבע בית המשפט המחוזי כי פוליסת הביטוח הוארכה באופן אוטומטי לשנת 2006 במסגרת הנוהג שבין הצדדים. עוד יצויין כי בית המשפט המחוזי דן בסוגיית החריגה מהרשאה שהעלתה המבטחת תוך שקבע כי ככל שסוכן הביטוח חרג מהרשאתו הרי שמדובר בעניין שבין המבטחת לבין סוכן הביטוח ואין הוא מעניינו של המבוטח. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני. נימוקי הבקשה 8. לטענת המבקשת, קיימת הצדקה בנסיבות העניין ליתן לה רשות לערער שכן זו הפעם הראשונה בא עולה השאלה המשפטית כיצד יש ליישם את סעיף 9 לחוק חוזה הביטוח. לטענת המבקשת, הערכאות הקודמות יישמו את סעיף 9 לחוק חוזה ביטוח באופן שגוי תוך שהתעלמו מהוראת סעיף 9(ב) ולשונו המפורשת והעדיפו קיומו של "נוהג" שכלל לא הוכח. עוד טוענת המבקשת כי הערכאות הקודמות פסקו בניגוד לסעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח לפיו "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל". לבסוף, טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי כלל לא התייחס לטענתה בדבר חריגת סוכן הביטוח מהרשאה. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. 10. הלכה מושרשת בפסיקתו של בית משפט זה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. 11. סבורני כי הבקשה שלפני אינה מקיימת את המבחנים הנ"ל, שכן נושא הבקשה שלפני הוכרע בנסיבות העניין בראש ובראשונה על סמך קביעות עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית ושעל בסיסם הגיעה לממצא בדבר קיומו של נוהג כאמור. משכך קביעתן של הערכאות הקודמות הינה הכרעה שיפוטית המוגבלת בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ולכן אין בהכרעה בבקשה כדי לגלות שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מדלת אמותיהם של הצדדים. נוסף על כן, שאלת יישומו של סעיף 9 לחוק חוזה ביטוח אף היא אינה מגבשת שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור שכן אופן יישומו של סעיף 9 במקרה דנן נגזר מהמסכת העובדתית הפרטנית של המקרה. 12. לא זאת אף זאת, יישומו של סעיף 9 לחוק חוזה ביטוח באופן שבו נעשה על ידי הערכאות הקודמות אינו מעורר כל קושי משפטי הטעון ליבון ודיון שכן יישום זה נובע הן מהאמור באופן מפורש בחוק חוזה ביטוח והן מכללי הפרשנות העקרוניים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה לגבי הוראותיו של חוק חוזה ביטוח. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לצד סעיף 9(ב) לחוק חוזה ביטוח מצוי סעיף 9(ג) המורה כי הצדדים רשאים לקבוע חידוש אוטומטי של פוליסת הביטוח. אמנם בנסיבות העניין ההסכמה שבין הצדדים לא עוגנה בחוזה בכתב ולא הוסדרה בהסכם בעל-פה, אלא שאין קושי של ממש ללמוד על קיומה של הסכמה להארכה אוטומטית של הפוליסה מהנוהג שהוכח ככל שהדבר נעשה לטובת המבוטח (להבדיל מלטובת המבטח). הטעם לכך, כפי שעמדו על סוגיה זו הערכאות הקודמות, הוא כי סעיף 9(ג) נועד להגן על המבוטח כך שפוליסת הביטוח לא תחודש בניגוד לרצונו, כפי שניתן ללמוד בין היתר מסעיף 39(ב) לחוק חוזה ביטוח הקובע כי ניתן להתנות על סעיף 9(ג) אולם זאת רק לטובת המבוטח או המוטב. כן עולה הפרשנות הנ"ל בקנה אחד עם קביעתו של בית משפט זה לפיה פרשנות הוראותיו של חוק חוזה ביטוח צריכה להיעשות לטובת המבוטח [ראו למשל: פסק דינו של הנשיא מ' שמגר בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 768 (1995); כן ראו: חוות דעתי ברע"א 104/08 כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 2.2.2011), סעיפים 18-17]. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מהתרשמותו של בית משפט השלום אשר נחשף למלוא המסכת הראייתית כי התנהלותה של המבטחת הייתה חסרת תום לב וכי היא ניסתה לנצל את שליטתה ב"תפר" שבין שתי תקופות הביטוח. 13. המבקשת הפנתה לפסק דינו של בית משפט זה בע"א 4869/96 מליליין בע"מ נ' The Harper Group, פ"ד נב(1) 845 (1998) (להלן: עניין מליליין), אולם בכך אין כדי לסייע בידה. פסק הדין בעניין מליליין כלל לא עסק בחוזה ביטוח אלא בהסכם סוכנות לצורך שירותי שילוח. המבקשת שמה יהבה להפנייתו של הנשיא א' ברק לסעיף 9(ג) לחוק חוזה הביטוח בסוף ובשולי הערותיו, אלא שחוות הדעת העיקרית נכתבה בעניין מליליין על ידי השופט י' אנגלרד אשר כלל לא נזקק בהנמקתו לשיקולים ביטוחיים או לעניינים הנוגעים לפרשנותו של חוק חוזה ביטוח. 14. מעבר לכך, אין בסיס לטענתה של המבקשת כי פסיקתן של הערכאות הקודמות סותרת את סעיף 16(א) לחוק חוזה ביטוח, שכן על בסיס מסכת הראיות שהובאה לפתחו של בית משפט השלום והעדים שהעידו לפניו נקבע על ידו כי הוכח לפניו הנוהג הנטען. מקביעה זו של בית משפט השלום עולה כי פוליסת הביטוח חודשה לשנת 2006 החל מיום 1.1.2006 ומשכך אין מדובר בנסיבות העניין במתן כיסוי ביטוחי בדיעבד. 15. גם לטענתה של המבקשת בדבר התעלמותו של בית המשפט המחוזי מסוגיית החריגה מהרשאה אין כל בסיס, שכן בית המשפט המחוזי הפנה בפסק דינו לנימוקיו של בית משפט השלום לפיהם לא היה מדובר בחריגה מהרשאה, ובהמשך לכך דן ביחסי השליחות שבין המבטחת לסוכן הביטוח והוסיף בהקשר לטענה זו כי אף אם הייתה חריגה כאמור הרי שהיא אינה מעניינו של המבוטח וכל כולה נעוצה במישור היחסים שבין המבטחת לבין סוכן הביטוח. 16. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבים איני עושה צו להוצאות. 511חוזההארכת חוזה