מבוא 1 .מדובר בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסה הכוללת כיסוי בגין אובדן כושר עבודה והחזר פרמיות. התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 4.12.05, בגינה סבל שבר מרוסק בקרסול (להלן: "התאונה"). לכתב התביעה שהוגש ביום 27.4.08, צורפה חוות דעתו של פרופ' משה סלעי אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, במסגרת דיון בתביעה קודמת שהוגשה על ידי התובע, מכח זכאותו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). לאחר שהתובע נבדק על ידי מומחה מטעם הנתבעת, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה בדבר תקופת אי הכושר בגינה זכאי התובע לתגמולי ביטוח וזאת בהתאם לחוות דעתו של פרופ' סלעי. נותרה מחלוקת בשאלת זכאותו של התובע לריבית ושכ"ט עו"ד והוסכם כי בשאלות אלה, ינתן פסק דין, על בסיס סיכומים בכתב (פרוטוקול ישיבת 17.5.09). למקרא הסיכומים התברר כי קיימת מחלוקת גם בשאלת גובה תגמולי הביטוח. בתגובה להחלטתי מיום 14.7.04, הודיע ב"כ התובע כי מוסכם שפסק הדין יתייחס גם לשאלת שיעור תגמולי הביטוח. תקופת אי הכושר 2 .פרופ' סלעי קבע לתובע תקופת אי כושר מלא, מיום התאונה ועד ליום 30.9.07, משך 22 חודשים. על פי הפוליסה, התובע זכאי לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, בתום תקופת המתנה של 3 חודשים, לפיכך התובע זכאי לתגמולי ביטוח והחזר פרמיות, למשך 19 חודשים. חישוב תגמולי הביטוח 3 .התובע טוען כי סכום הפיצוי החודשי שנקבע על פי הפוליסה הינו בסך של 4,000 ₪ לחודש, נכון ל- 11/94. מאידך, הנתבעת מפנה לסעיף ה (1) לפוליסה הקובע כי "הפיצוי החודשי לא יעלה על 75% משכרו החודשי הממוצע של המבוטח ב- 12 החודשים שקדמו למועד אובדן כושר העבודה". הוראת סעיף ה (1) לפוליסה, תואמת את הנחיית המפקח על הביטוח מיום 6.1.03 (נספח ה' לסיכומי הנתבעת). כמפורט בסיכומי הנתבעות, שכרו החודשי הממוצע של התובע ב- 12 החודשים שקדמו למקרה הביטוח, מסתכם בסך של 2,780.75 ₪ לחודש. התובע אינו חולק על חישוב ממוצע השכר, ב- 12 החודשים שקדמו לתאונה, כפי שפורט בסיכומי הנתבעות, לפיכך ראיתי לקבל טענת הנתבעות כי תגמולי הביטוח בגין אובדן כושר עבודה מסתכמים, בצרוף הצמדה למועד הגשת הסיכומים, בסך של 2,316 ₪ לחודש והחזר הפרמיה מסתכם בסך של 413 ₪ לחודש. 4 .יצויין כי הנתבעת הצהירה בסיכומיה כי סכום תגמולי הביטוח, בסך של 44,004 ₪ (2,316 ₪ לחודש x 19 חודשים), בצרוף החזרי פרמיה בסך של 7,847 ₪ (413 ₪ לחודש x 19 חודשים), הועבר בד בבד עם הגשת הסיכומים, לידי ב"כ התובע, כתשלום שאינו שנוי במחלוקת. ריבית 5 .הצדדים חלוקים בשאלת זכאותו של התובע לריבית על תגמולי הביטוח. התובע טוען כי חיוב בריבית אינו בגדר "עונש" אלא מהווה "דמי שימוש בכסף" שנותר בידי הנתבעת עד מועד תשלומו. מאידך טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לריבית שכן לא הודיע לנתבעת על קרות מקרה הביטוח, מיד לאחר ארועו ולא אפשר לה לפעול לברור הדרישה לתשלום תגמולי הביטוח ב"זמן אמת" ובטרם הגשת התביעה. 6 .סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק" או "חוק חוזה ביטוח"), קובע כדלקמן: "קרה מקרה הביטוח על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו...". סעיף 24 (א) לחוק, מוסיף וקובע: "לא קויימה חובה לפי סעיף 22 במועדה וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה. הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה: (1) החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות מוצדקות. (2) אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הברור". 7 .ברוח הוראת סעיף 22 לחוק חוזה ביטוח, קובע סעיף 8 ח' לפוליסה כי "על המבוטח... להודיע מיד לחברה על מקרה המחלה או התאונה שגרמה לאובדן כושר העבודה ולהמציא לחברה על חשבונות את המסמכים וההוכחות להנחת דעתה של החברה. החברה תודיע על החלטתה בדבר תביעה על פי פוליסה זו, תוך חודש ימים לאחר קבלת כל המסמכים וההוכחות הדרושות לה". 8. אין חולק כי התובע לא הודיע לנתבעת על קרות מקרה הביטוח דהיינו על היותו מצוי באי כושר לעבודה עקב פגיעתו בתאונה ב"זמן אמת" ולא פנה אל הנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח, בטרם הגשת התביעה. 9 .התובע טוען כי לא הודיע לנתבעת על קרות מקרה הביטוח שכן לא היתה בידו חוות דעת של מומחה רפואי וכי רק לאחר שנתקבלה חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט, במסגרת תביעתו על פי חוק הפיצויים, היה בידו לגבש את תביעתו לגבי תקופת אי הכושר - אין בידי לקבל טענה זו. 10 .מקרה הביטוח, בתביעה על פי הפוליסה הינו אובדן כושר עבודה, בגין מחלה או תאונה. התובע ידע כי הינו משולל כושר עבודה והיו ברשותו מסמכים רפואיים המעידים על מצבו הרפואי והיותו באי כושר לעבודה. בנסיבות אלה, אין כל הצדקה לכך שהתובע נמנע מלהודיע לנתבעת - המבטחת, על קרות מקרה הביטוח. עוד יצויין כי על פי סעיף 8 ח' לפוליסה, המבוטח אינו נדרש להמציא חוות דעת רפואית אלא מסמכים והוכחות המעידים על היותו באי כושר לעבודה. התובע עצמו טוען בסיכומיו כי "לא היה דבר שמנע מהנתבעת לברר את חבותה שכן החבות היתה ברורה מאיליה בכל התקופה התובע היה מאושפז או עם מתקן קיבוע חיצוני (אליזרוב) על הרגל, כך שהיה ברור לכולי עלמא שהוא באי כושר עבודה..." - טענתו זו של התובע, שומטת את הקרקע עליה מבוססת הטענה כי לא היה בידי התובע לגבש תביעתו, בהעדר חוות דעת של מומחה רפואי. כל שהיה על התובע לעשות הוא להודיע למבטחת - הנתבעת, על היותו משולל כושר עבודה, עקב פגיעתו בתאונה ולהעביר אליה את המסמכים הרפואיים, מה שהיה מאפשר לנתבעת לברר את דרישתו של התובע ולגבש עמדתה ביחס לתביעה בעניין תקופת אי הכושר, כולה או חלקה. 11 .בנסיבות אלה ולאור הוראות סעיף 24 (א) לחוק חוזה הביטוח, סבורה אני כי משהתובע לא הודיע לנתבעת על קרות מקרה הביטוח ולא אפשר לה לברר ולגבש עמדתה, בנוגע לתביעה לתשלום תגמולי ביטוח, בטרם הגשת התביעה, אין הוא זכאי לריבית ביחס לתקופה שעובר להגשת התביעה. 12 .למעלה מן הצורך ראיתי להפנות בהקשר זה, להוראת המפקח על הביטוח מיום 9.12.98, המחייבת מבטח לברר תביעה המוגשת על ידי מבוטח ולהודיע עמדה בכתב, ביחס לתביעה. להנחייה זו של המפקח על הביטוח, ניתן תוקף מלא בפסיקה ונקבע כי מבטח לא יורשה להתגונן בטענות שלא נטענו על ידו במכתב הדחייה, ראה לעניין זה; רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין (לא פורסם, 4.5.06). הפסיקה עמדה על החשיבות הרבה בקבלת עמדת המבטח בכתב, בין היתר, על מנת לאפשר למבוטח, לשקול ולכלכל צעדיו, בטרם יגיש תביעה לבית המשפט, מה שעשוי לחסוך בהתדיינויות סרק, כדברי כב' השופט רובינשטיין, בעניין חביב אסולין הנ"ל: "... מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט". דומה כי הפן השני של ההלכה המחייבת את המבטחת, לפעול בזמן סביר, לברור תביעתו של מבוטח ולהודיע עמדתה בכתב ביחס לתביעה, הינו הקפדה על קיום חובתו של המבוטח, כפי שנקבעה בסעיף 22 לחוק חוזה ביטוח, להודיע למבטחת על קרות מקרה הביטוח, מיד לאחר ארועו וזאת על מנת לאפשר למבטחת לברר את התביעה ולהודיע עמדתה, בטרם הגשת תביעה לבית המשפט ויצויין כי במקרים בהם תכיר המבטחת בתביעה, יתייתר הצורך בהגשת תביעה לבית המשפט. 13 .מהנימוקים האמורים ומשלא ניתן לצפות כי הנתבעת תפעל לברור התביעה, בטרם הודע לה על קרות מקרה הביטוח, סבורה אני כי התובע אינו זכאי לריבית ביחס לתקופה שטרם ההודעה על קרות מקרה הביטוח. לפיכך, משהתובע לא הודיע לנתבעת על קרות מקרה הביטוח, בטרם הגשת התביעה ולא אפשר לה לברר התביעה ולגבש עמדתה, אין הוא זכאי לריבית ביחס לתקופה האמורה. יחד עם זאת, משהתובע הגיש תביעתו לבית המשפט, היה על הנתבעת לפעול תוך זמן סביר, לברור התביעה וגיבוש עמדתה, לרבות תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת. בנסיבות העניין, בהתחשב במועד הגשת התביעה (27.4.08) ובהתחשב בכך שלתביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' סלעי אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט במסגרת התביעה על פי חוק הפיצויים, ראיתי לקבוע כי התובע יהא זכאי לריבית כחוק על תגמולי הביטוח והחזר הפרמיות, מיום 1.11.08 ועד למועד בו שולמו תגמולי הביטוח, כסכום שאינו שנוי במחלוקת. ריבית מיוחדת 14 .התובע טוען כי הינו זכאי לריבית מיוחדת, על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה ביטוח, לפחות ממועד הגשת התביעה. בנסיבות העניין, משהתובע לא הודיע לנתבעת על קרות מקרה הביטוח מיד לאחר ארועו ולא אפשר לה לברר את הדרישה לתשלום תגמולי ביטוח, בטרם הגשת תביעה לבית המשפט ומשהמבטחת הכירה בתקופת אי הכושר הנטענת על ידי התובע, איני סבורה כי מדובר בנסיבות המצדיקות פסיקת ריבית מיוחדת, מעבר לריבית שנפסקה כאמור בסעיף 13 לפסק הדין. שכר טרחת עו"ד 15 .התובע עותר לפסיקת שכ"ט עו"ד, בהתאם להסכם שכר הטרחה שצורף לסיכומים מטעמו. 16 .מדובר בתביעה מכח חוזה ביטוח. בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעת כי מכח החובה לפעול לקיום חוזה הביטוח, בתום לב ובדרך מקובלת ומכח חובתו על פי סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, היה על התובע לפנות לנתבעת בהודעה על מקרה הביטוח ובדרישה לתשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה, בטרם הגשת תביעה לבית המשפט. ברי כי הגשת דרישה לתשלום תגמולי ביטוח ומתן הזדמנות למבטחת לברר את התביעה ולהודיע עמדתה, עשויה לחסוך בהוצאות ההתדיינויות ואף לייתר את הצורך בהגשת תביעה לבית משפט, היה והמבטחת תכיר בתביעה. למצער, עשויה הגשת דרישה לתשלום תגמולי ביטוח, לצמצם את המחלוקת ולמקדה בשאלות השנויות במחלוקת בלבד. לפיכך, ככל שהנתבעת היתה פועלת בשקידה סבירה, לאחר הגשת התביעה, מודיעה עמדתה לגופו של עניין ומשלמת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, זמן סביר לאחר הגשת התביעה, לא הייתי רואה לחייבה בתשלום שכ"ט עו"ד. אלא שבנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהתקיימו שלוש ישיבות קדם משפט בטרם הושג הסדר דיוני ובהתחשב בכך שהסכום שאינו שנוי במחלוקת, שולם רק עם הגשת הסיכומים מטעם הנתבעת מחד ומאידך, בהתחשב במחלוקת הצרה שנותרה בשאלת הזכאות לריבית ושכ"ט עו"ד, ראיתי לחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט עו"ד, בשיעור 10% מסכום תגמולי הביטוח ששולמו כסכום שאינו שנוי במחלוקת, בצרוף הריבית כפי שנפסקה בסעיף 13 לפסה"ד. סיכום 17 .מהנימוקים המפורטים, ראיתי לחייב את הנתבעת, להוסיף ולשלם לתובע, מעבר לסכומים ששולמו על ידה כסכום שאינו שנוי במחלוקת, ריבית כחוק מיום 1.11.08 ועד מועד תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 10% מתגמולי הביטוח בצרוף הריבית כפי שנפסקה לעיל. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פוליסההודעה על מקרה ביטוחמקרה ביטוחביטוח אובדן כושר עבודהאובדן כושר עבודה