למבקש נמסרה הודעת אי שימוש ברכב המפרטת את ממצאי הבדיקה והטעון תיקון ברכבו מ.ר. 7393106 וזאת ביום 15.11.10 ע"י בוחן תנועה. בהודעת אי השימוש ברכב הותר לו להעביר הרכב לצרכי תיקונים עד תאריך 16.11.10 בין השעות 10:30-11:00 והמבקש נתפס נוהג ברכב בתאריך 21.11.10 והוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה ברכב שנאסר לשימוש, עבירה על תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה. במקביל נערך לו שימוש ביום 21.11.10 והוחלט לאסור שימוש ברכבו הנ"ל למשך 30 יום. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתיק החקירה, הגעתי למסקנות כדלקמן: 1. אין מחלוקת כי המבקש לא תיקן את רכבו כנדרש ביום שהותר לו להעבירו לתיקונים והוא עצמו מודה שהוא היה צריך לעבור טסט בסוף החודש ואמר שיבצע את התיקונים לפני הטסט. לטענתו, הבוחן שרשם לו את הודעת אי השימוש הסכים עמו אך הסכמה זו אפילו ניתנה בפני עדים לא נרשמה בהודעת אי שימוש ברכב למרות שבהודעה יש "אישור תנועה זמני" ודבריו בנושא זה יבחנו בשלב הטיעונים בפני בית משפט שידון באישומים האחרים. מבחינתי די לי בהודעת האי שימוש ביחד עם דוח הפעולה שהוגש נגדו וזה המפורט בדו"ח הבוחן כדי לקבוע שיש ראיות לכאורה להגשת כתב האישום כפי שהוגש בפועל. 2. הבקשה הוגשה במסגרת סעיף 57ב לפקודת התעבורה אולם לאחר ששקלתי אותה לא מצאתי בטענות המבקש "נסיבות אחרות" שיצדיקו קיצור צו איסור השימוש או ביטולו. סו דבר - על סמך האמור לעיל, אני דוחה הבקשה שכן לא מצאתי כל עילה לביטול צו איסור השימוש. שימוש ברכברכב