סגן הנשיא (אדלר) 1. הצדדים המשיבה עוסקת, בין היתר, בחינוך ותרבות לנוער במושבים, באמצעות עובדי נוער וקהילה (ענק"ים). הענק"ים עוסקים בארגון חוגים ותכניות הדרכה בסניפי "בני עקיבא", ובפעילויות תרבות בקרב המבוגרים במושבים. המערערים עבדו כעובדי נוער וקהילה במושבים שבתחומה של המוצעה האזורית שפיר (להלן: המועצה). תקופות עבודתם של המערערים אצל המשיבה והמועצה 2. המערערים עבדו בין 1979 לבין 1987, בעבודת נוער וקהילה במושבים שבתחום המועצה. תקופות העבודה ומקומות העבודת של המערערים מוצגים בטבלה: יעקב גואטה עקיבה גואטה תקופת העבודה * מקום ביצוע העבודה * המעביד 1. ("התקופה הראשונה") 8.79 - 11.81 * במושב עוזת במושב שלווה * המועצה 2. ("התקופה השניה") 11.81 - 9.86 * * המשיבה 3. ("התקופה השלישית") 10.86 - 10.87* בישובים במועצה (לא במושב עוזת) * המועצה 10.87 - * במושב עוזת 10.86 - 6.87 . במושב שלווה * המועצה בתקופות הראשונה והשלישית קיבלו המערערים את שכרם מהמועצה, ואילו בתקופה השניה קיבלו את שכרם מהמשיבה. 3. התביעה המשיבה שילמה למערערים תמורת שלושה חודשי הודעה מוקדמת. היא גם הודיעה על הסכמתה לשחרר למערערים את הכספים שהופקדו בקופת תגמולים "יניב" לטובתם, ובמקרה שסכום הפיצויים בקופה אינו מגיע לסכום פיצויי הפיטורים שנקבע בחוק הסכימה המשיבה להשלים את ההפרש בינהם. המערערים לא הסתפקו בסכומים הללו, ודרשו מהמשיבה לשלם להם פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 150%, וזאת בנוסף לסכומים שהופקדו בקופת תגמולים "יניב", וכן תשלומים נוספים. 4. התביעה בבית-הדין האזורי המערערים הגישו תביעה בבית-הדין האזורי בבאר-שבע, וביקשו לחייב את המשיבה לשלם להם פיצויי פיטורים בגין התקופה הראשונה והשניה בתוספת פיצוי הלנה, "פיצויים על פיטורים", פדיון חופשה והחזקת רכב. 5. הנפסק על ידי בית-הדין האזורי בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט הראשי אזולאי; תב"ע מז/454 - 3, מז/3-456), חייב את המשיבה לשלם למערערים פיצויי פיטורים בגין התקופה השניה, ועליהם פיצוי הלנה מופחת בשיעור של % 50 מסכום הפיצויים והפרשי הצמדה. מסכום פיצויי הפיטורים הופחתה יתרת ההפרשות העומדות לזכותם של המערערים בתור פיצויי פיטורים בקופת "יניב", והמשיבה חוייבה להודיע לקופת "יניב" שעליה לשחרר את הכספים הללו לטובת המערערים. כמו כן, נפסק למערערים פדיון חופשה ולאחד מהם דמי החזקת רכב. נדחו תביעות המערערים לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים מלאים, ופיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתם בתקופה הראשונה אצל המועצה. השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים נקבע כ-844.37 ש"ח, ונדחתה תביעת המערערים לקבוע את השכר כ-.934 ש"ח. הערעור והערעור שכנגד 6. בערעורם מבקשים המערערים לחייב את המשיבה בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים מלאים, פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתם אצל המועצה לפני 1.11.1981, וזאת לפי שכר אחרון בשיעור .934 ש"ח. בערעור שכנגד מבקשת המשיבה לבטל כליל את החיוב בפיצויי פיטורים, פיצוי הלנה ודמי החזקת רכב, שכן לא התקיימו בין המערערים לבינה יחסי עובד-מעביד. עוד טוענת המשיבה, כי איננה חייבת לשלם למערערים פיצויי פיטורים, משום שהם המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה. 7. השאלות העומדות במחלוקת השאלה הראשונה שעלינו להכריע בה היא, האם המשיבה היתה מעבידתם של המערערים? אם התשובה לשאלה זאת תהיה חיובית השאלה הבאה תהיה, האם המערערים זכאים לפיצויי פיטורים. אם התשובה לשאלה קודמת תהיה חיובית, עלינו לדון בהפחתת פיצוי הלנת פיצויי פיטורים. מי היה מעבידם של המערערים בתקופה החל מ-1.11.1981 ועד 30.9.1986? 8. השאלה העומדת לדיון בנושא זה אין חולק, כי עבודתם של המערערים כענק"ים בוצעה כשהיו במעמד של "עובד". השאלה העומדת לדיון אפוא היא, האם המשיבה היתה מעבידתם של המערערים בתקופה השניה? יצויין, כי המועצה לא היתה צד למשפט. עם זאת, על פי הראיות שהובאו, המועצה היתה המעבידה של המערערים בתקופה הראשונה והשלישית. לא נתבקשנו לדון בשאלה, האם המועצה היתה המעבידה במשותף של המערערים בתקופה השניה. 9. נימוקי בית-הדין קמא בית-הדין קמא קבל את טענת המערערים וקבע, כי המשיבה היתה מעבידתם בתקופה השניה, ובזה דחה את טענת המשיבה שלא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. נימוקי בית-הדין קמא היו כלהלן: (א) המשיבה ניהלה "מפעל" של הספקת כוח-אדם לצורך פעילות נוער והעסיקה בו את המערערים; (ב) "מפעל" זה שלח עובדים למקומות שונים על מנת לבצע את עבודתם; המשיבה היתה שותפה בקבלתם של המערערים לעבודה כענק"ים, קביעת תנאי עבודתם, בפיקוח על עבודתם, שלמה להם את שכרם ופיטרה אותם; (ג) לעומת זאת, לא התקיימו הסממנים של קיום יחסי עובד-מעביד בין המערערים לבין המועצה. 10. טענות הצדדים המערערים תמכו בנושא זה בנימוקי בית-הדין קמא. המשיבה טענה לפנינו, כי המועצה היתה מעבידתם היחידה של המערערים. לטענתה של המשיבה, המועצה מימנה וביצעה פעולות נוער באזור המועצה, ותפקידה של המשיבה היה רק להנחות את הענק"ים ולשמש כ"צינור רשמי" להעסקתם, שכן למועצה לא אושרו תקנים למטרה זאת; למועצה היה "ענין עיקרי" בקיום הפעולית הללו; והמשיבה איננה "מפעל" לאספקת כוח-אדם. 11. המבחנים לקבוע מיהו מעבידו של עובד בפסיקה נקבעו מבחנים שנועדו לקבוע מיהו המעביד של עובד פלוני, והם סוכמו לאחרונה בדב"ע נא/82 - 3, אולברג - בית הגפן פד"ע כ"ג, 255, 264: "מי קיבל אותו כעובד, מי רשאי לפטרו, מי משלם את שכרו, כיצד דיווחו עליו למס הכנסה, ממי ביקש חופשה, למרותו של מי הוא סר ולמי יש זכות פיקוח עליו?" עתה נתייחס למבחנים שונים על מנת לקבוע אם נכרת חוזה עבודה אישי בין המערערים לבין המשיבה. 12. מי קיבל את המערערים לעבודתם כענק"ים? המערערים נתקבלו לעבודה בתקופה השניה כענק"ים על ידי החלטה משותפת של המועצה והמשיבה, כפי שמתבטאת בסיכום ביניהם מיום 16.11.81: "בנושא תכניות פעולה במישור החברתי תרבותי במושבי האיגוד בתחום המועצה. 1. ענק'ם למושבים עוזה, שלוה. הח' יעקב גואטה התקבל כענ'ק למושב עזרה, והח' עקיבא גואטה התקבל כענ'ק למושב שלוה. את משכורתם כענק'ם (כפי הנהוג במועצות איזוריות אחרות), מ-1/11/81 יקבלו מאיגוד המושבים. עד אשר תבדקנה האפשרויות להעסקם דרך המועצה האזורית (במסגרת חוזה מיוחד, אך דרך ועדת חריגים. . . המועצה האזורית תעביר לאיגוד המושבים את השתתפותה במשכורתם במסגרת קנית שירותים מאיגוד המושכים." (ההדגשה הוספה - ס.א. ) מסיכום זה בין המועצה לבין המשיבה עולה, כי המשיבה הסכימה לקבל את המערערים כעובדיה, ולספק למועצה באמצעותם פעילויות נוער ותרבות, תמורת השתתפותה של המועצה במימון הפעילויות. 13. פיקוח על עבודתם של המערערים בית-הדין קמא קבע באופן כוללני, כי הפיקוח על עבודתם של המערערים היה של המועצה, אך המשיבה היתה מעורבת בפעילות הענק"ים באמצעות מתן הנחיות. לא מצאנו הסבר לקביעה זאת, והראיות לא היו ברורות בנושא זה. עבודתם של המערערים אכן בוצעה במתקנים שבאזור המועצה ובמתקניה, ומכאן שהיתה לה מידה רבה של פיקוח על עבודתם. עם זאת, מצאנו ראיות שמעורבותה של המשיבה בפיקוח על עבודת המערערים היתה מעבר לפיקוח של גוף המפנה עובדים למעביד אחר. המשיבה נתנה הנחיות למערערים על תכניות, רעיונות לפעילויות וטיולים. מר יהב צדוק, עובד המשיבה, נהג לתת חוות דעת והמלצות לגבי עבודתם של המערערים. המערערים דיווחו הן למוצעה והן למשיבה על העדרויות בגין חופשות ומחלות. על כן, מהראיות עולה כי הפיקוח על עבודתם של המערערים בתקופה השניה היה משותף למשיבה ולמועצה. 14. למי יש "ענין" בעבודת הענק"ים? מבחן נוסף לצורך הקביעה מי היה מעבידם של המערערים בתקופה השניה הוא, "הענין" של המשיבה והמועצה בעבודת הענק"ים. מהראיות עולה, כי הן למועצה והן למשיבה היה "ענין" משמעותי בפעילויות נוער ותרבות במושבים. המועצה מעונינת בפעילויות המקדמות את רווחת תושבי המושבים שבשליטתה. המשיבה קיימת, בין היתר, על מנת לספק פעילויות נוער ותרבות. על כן, אנו דוחים את טענת המשיבה, כי רק למועצה הענין בפעילויות נוער ותרבות במושבים, ואילו למשיבה יש רק ענין לקדם את הנושא. יצויין , כי אין ללמוד לעניננו מהפסיקה הדנה בחברות להספקת כוח אדם, היינו - עובד אשר נשלח על ידי חברה להספקת כוח-אדם למעביד לתקופה מסויימת (ראה: דב"ע שן/105 - 3, ת.ד.ל. - בביאן, פד"ע כ"ב 102; מאמרו של מ. גולדברג, "עובד ומעביד - תמונת-מצב", עיוני משפט, התשנ"ב - 1992, 19, 60; דב"ע שם/129 - 3, הרשקוביץ - מדינת ישראל, פד"ע י"ב 255). המשיבה אינה חברה להספקת עובדים, אלא גוף השואף לקדם פעילויות נוער וקהילה. מכאן, שיש לשקול את הענין שיש למשיבה בפעילויות המערערים בתקופה השניה, וזאת לאור מכלול המבחנים האחרים המצביעים על קיום או אי-קיום יחסי עובד-מעביד. 15. מי החליט על פיטורי המערערים כענק"ים? הכוח לפטר עובד הוא אחד הסממנים הקובעים מי מעבידו (דב"ע מב/26 - 2, מדינת ישראל - סעיד, פד"ע י"ד 272; דב"ע 3-129, הרשקוביץ - מדינת ישראל, פד"ע י"ב 255, 259; דב"ע מה/25 - 3, קיפניס - "אגד", פד"ע י"ז 14). המשיבה החליטה באופן בלעדי על פיטורי המערערים מעבודתם כענק"ים. אף אם החלטה זאת הושפעה מהפסקת מימון פעילותם של הענק"ים על ידי המועצה, ההחלטה על הפיטורים וביצועה היתה של המשיבה. מסקנה זאת עולה, בין היתר, ממכתבי הפיטורים ששלחה המשיבה למערערים, שזה לשון אחד מהם: "ועדת מנגנון בישיבתה האחרונה, החליטה על הפסקת עבודתך כענ"ק במושב שלוה החל מיום 1/7/86. וזאת מהסיבה שההסכם עם מועצה אזורית שפיר, בדבר העסקתך כענ"ק במושב שלוה לא קויים ע"י המועצה". לשון מכתב הפיטורים השני היתה זהה. 16. המשיבה ראתה עצמה כמעבידה של המערערים המשיבה ראתה עצמה כמעבידה של המערערים, ואף הודיעה להם שתשלם להם פיצויי פיטורים כחוק. במכתב המשיבה אל המערער מס' 2 מיום 9.4.1987, נאמר: "הרינו להודיעך שועדת מנגנון החליטה שלא להענות לבקשתך בדבר פיצויים בגובה % 150. אנו נשלם לך את המגיע בהתאם לחוק, הסכום לפיצויים מפורש בקופת "יניב". במקרה והסכום לא יכסה, היינו משכורת חודש אחרון X מספר השנים שעבדת (חודש לשנה) אנו מתחייבים להשלים...". כמו כן, במכתב מיום 23.4.1987, אל בא כוחם של המערערים אמרה המשיבה : ". . .הודענו [למערערים] שאנו נשלם את הפיצויים ושאר התקבולים המגיעים לפי החוק, ושלליו לפנות להנהלת החשבונות להסדרת העניין." 17. הסידורים הפורמליים והמוסכם בין הצדדים המשיבה שילמה את שכרם של המערערים, והתלוש היה של המשיבה. המשיבה גם הפרישה כספים לקופה "יניב" עבור המערערים, והעבירה לשלטונות המס וביטוח לאומי מסים ודיווחים בגין עבודתם של המערערים כענק"ים. הסידורים הפורמליים מצביעים על כוונת הצדדים. כאשר המועצה לא יכלה להעסיק את המערערים בגלל העדר תקן הם הועסקו על ידי המשיבה. לאחר הפסקת עבודתם של המערערים אצל המשיבה הם הועסקו על ידי המועצה, תוך שינוי בתנאי עבודתם ותשלום שכרם על ידי המועצה, ובמקרה של המערער מס' 2 נחתם חוזה עבודה אישי בינו לבין המועצה. המשיבה אינה יכולה להיעזר בפסק הדין ב-דב"ע מה/25 - 3, קיפנס - "אגר" ו"עזרה", פד"ע י"ז 14, שהתייחס לעובד אשר עבד ב"אגד" ושכרו שולם על ידי גוף משפט אחר בשם "עזרה". שם נקבע, כי התובע היה עובד של "אגד" ולא עובד של "עזרה". המקרה שם אינו דומה למקרה שלפנינו, שכן תשלום שכר על ידי "עזרה" היה הקשר היחיד ביניהם, והעובד השתלב בארגונו של "אגד", סר למרותו, ו"אגד" היה מוסמך לפטרו, כפי, שעשה בפועל. במקרה שלפנינו, השתתפה המשיבה בהחלטה לקבל את המערערים לעבודה ובפיקוח על עבודתם, והחליטה גם על פיטוריהם. 18. הכרעה בשאלה, מיהו מעבידו של המערערים מבחנים רבים שצויינו לעיל מעידים כי המשיבה היתה מעבידם של המערערים בתקופה השניה. המשיבה הפעילה את המערערים לצורך קידום פעולות הנוער והתרבות שלמענן היא קיימת, ועשתה זאת באמצעות המנגנון שלה: המשיבה החליטה על פיטורם: הסידורים הפורמליים הנדרשים להעסקת עובד נעשו על ידי המשיבה בלבד; היא זו שהשתתפה בהחלטה לקבל את המערערים לעבודה ובפיקוח עליהם. זאת ועוד, המשיבה ראתה עצמה כמעבידה של המערערים, הפקידה עבורם לקופת תגמולים "יניב", ואף הציעה להשלים את פיצויי הפיטורים. מימון עלות העסקת המערערים על ידי המועצה אינה מונעת קיום יחסי עובד-מעביד בינם לבין המשיבה. מעבידים רבים מעסיקים עובדים אשר המימון לפעילותם ניתן על ידי גוף שלישי; המבחנים שנקבעו לענין חברות להספקת כוח אדם אינם יישימים לענייננו, אף כי התוצאה דומה. לאור כל האמור לעיל עולה, כי לא טעה בית-הדין קמא בקובעו שהתקיימו יחסי עובד-מעביד בין המשיבה לבין המערערים. על כן, אנו דוחים את הערעור שכנגד בנושא זה. טענת המשיבה כי המערערים אינם זכאים לפיצויי פיטורים משום שהמשיכו לעבוד אצל המועצה? טענת המערערים. כי הם זכאים לקבל פיצויי פיטורים גם בגין התקופה הראשונה. 19. סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: החוק קובע: "מי שעבד שנה אחת ברציפות. . .אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים." עקיבא גואטה 20. המערער מספר 2, עקיבא גואטה, עבד בשלושת תקופות עבודתו באותו מקום עבודה, היינו - במושב שלווה. בתקופה הראשונה עבד במושב שלווה כעובד המועצה. בתקופה השניה עבד עקיבא במושב שלווה, אך הועסק על ירי המשיבה. משפוטר על ידי המשיבה המשיך עקיבא לעבוד במושב שלווה. עבודתו של עקיבא גואטה בכל תקופות העבודה היתה כעובד נוער וקהילה. עבודה כזאת בוצעה במקומות במושב המיוחדים לעבודה כזאת. המושב הוא "מקום עבודה" במובן זה. 21. במקרה של עקיבא גואטה העבודה בוצעה באותו מקום, אך תוך החלפת מעבידים. בדב"ע שם/67 - 3, נוסבאום - עירית גבעתיים, פד"ע י"ב, 194, נדחתה תביעתה של עובדת אשר עבדה באותו מקום עבודה, תוך החלפת מעבידים, והמשיכה את עבודתה במקום גם לאחר החלפת המעבידים. מקום העבודה היה גן-ילדים, ובאמצע תקופת העבודה החליף משרד החינוך את עירית גבעתיים כמפעילו של הגן. התביעה לפיצויי פיטורים נגד עירית גבעתיים נדחתה, משום שהעובדת המשיכה לעבוד בגן ולא תבעה פיצויי פיטורים עם החלפת המעבידים. הדבר יפה גם לעניננו. עקיבא גואטה המשיכה לבצע אותה עבודה באותו מקום בכל שלושת תקופות העבודה. הוא לא הגיש תביעה לפיצויי פיטורים בעת החלפת המעבידים. התביעה דנן הוגשה בחודש מאי 1987, כתשעה חודשים לאחר הפסקת עבודתו אצל המשיבה, ובהתקרב סיום עבודתו אצל המועצה. בנסיבות הללו, ועל פי סעיף 1(א) לחוק, אין עקיבא גואטה זכאי לקבל פיצויי פיטורים מהמשיבה. על כן, מתקבל הערעור שכנגד של המשיבה בענין פיצויי פיטורים לגבי עקיבא גואטה. 22. מה המשמעות של הודעת המשיבה, בעת החלפת המעבידים, כי עקיבא גואטה פוטר וזכאי לפיצויי פיטורים? ניתן ללמוד לעניננו ממקרה בו החליט העובד לקבל את פיצויי הפיטורים. בדב"ע מא/127 - 3, ווהל - אנצלביץ, פד"ע י"ג, 248, 252, נאמר: ". . .אין כל מניעה לכך שעם חילופי הבעלים או עובר לחילופי בעלים, יביאו הצדדים ליחסי העבודה האינדיודואליים את היחסים החוזיים לידי סיים, בין בדרך פיטורים ובין בדרך התפטרות, הכל בכפוף, כמובן, להסכמים קיבוציים או לחור מיוחד. . .". דברים אלה אינן חלים על המקרה שלפנינו, שכן המערערים דחו את הצעת המשיבה לשלם להם פיצויי פיטורים. לעקיבא גואטה לא קמה בנסיבות הענין זכות תביעה לפיצויי פיטורים נגד המשיבה כתשעה חודשים לאחר סיום העבודה ודחיית הצעת המשיבה לשלם לו פיצויי פיטורים. 23. נוסיף, כי אין זו קביעה שהמועצה חייבת לשלם לעקיבא גואטה פיצויי פיטורים על כל תקופת העבודה השניה, שכן המועצה לא היה צד במשפט, ובתקופה זו הופרשו סכומים לקופת "יניב" עבורו. 24. יעקב גואטה מצבו של יעקב גואטה שונה מזה של עקיבא, שכן הוא לא המשיך לעבוד באותו מקום עבודה. בתקופות העבודה הראשונה והשניה עבד יעקב גואטה במושב עוזת. בתקופה השלישית, לאחר 30.9.1986, עבד יעקב גואטה כשנה בתפקיד רכז "בני עקיבא" באזור ביישובי המועצה, ועבודה זאת לא בוצעה במושב עוזת. על כן, במקרה של יעקב גואטה היו בסוף התקופה השניה ובתחילת התקופה השלישית: פיטורים, החלפת מעבידים, והחלפת מקום העבודה. 25. עבודתו של יעקב גואטה בתקופה השלישית היתה באזור המועצה, אך בנסיבות הענין אין לראות בעבודה במושב אחר עבודה באותו "מקום עבודה" על פי סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים. בדב"ע מב/132 - 3, "להבים" בע"מ - פרנסה, פד"ע י"ד, 264, 270, נקבע, כי עובד אשר ביצע עבודות שרברבות באתרי עבודה שונים עבד ברציפות כאותו "מקום עבודה". נאמר שם, כי: "עצם עבודה בחברה העוסקת בעבודות בניה גורם לכך, שהעובד יימצא מדי פעם באתרי בניה שונים, אך בכך אין לראות בו כמי שחדל לעבוד באותו מקום עבודה. במלים אחרות - את הדיבור "מקום עבודה" בסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, יש לקרוא בהקשר התעשייתי-מפעלי". (ראה גם דב"ע מו/8 - 3, דלויה - בלזכה, פד"ע י"ח, 48). מהמקרים הללו ניתן ללמוד כי המקרה שלפנינו שונה והתוצאה שונה. שם לא היתה החלפת מעבידים. כמו כן, עבודת שרברבות בניה מחייבת עבודה באתרי בניה שונים. ואילו עבודת נוער וקהילה יכולה להתבצע באתר אחד או באתרים שונים. יתרה מזו, לא הוכח, כי שירותי הנוער והקהילה שמוענקים על ידי המועצה לכלל תושבי אזור שיפוטה של המועצה, הינם "מפעל אחד" מבחינה מהותית, ארגונית - מפעלית וגיאוגרפית. 26. מהאמור לעיל עולה, כי יעקב גואטה זכאי לפיצויי פיטורים מהמשיבה, בגין התקופה השניה, שכן פוטר, החליף מעבידים והחליף את מקום העבודה. הערעור שכנגד של המשיבה בענין יעקב גואטה נדחה בנושא פיצויי פיטורים. 27. פיצויי פיטורים לתקופה הראשונה בית-הדין קמא דחה את טענת המערערים שהם זכאים לקבל פיצויי פיטורים בגין התקופה הראשונה. על כך הוגש ערעור, בטענה שיש לצרף את תקופות העבודה הראשונה והשניה לצורך תשלום פיצויי פיטורים, משום שהעבודה בוצעה באותו מקום. אשר לעקיבא גואטה, הוא אינו זכאי לקבל מהמשיבה פיצויי פיטורים לתקופה השניה, ועל כן אינו זכאי לקבל ממנה גם לתקופה הראשונה. לעומת זאת, משנקבע כי יעקב גואטה זכאי לקבל פיצויי פיטורים לתקופה השניה, ועבודתו בתקופה הראשונה והשניה בוצעה באותו מקום (מושב עוזת), הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים גם לתקופה הראשונה. על כן, ערעורו של יעקב גואטה מתקבל כך שהוא זכאי לקבל מהמשיבה פיצויי פיטורים גם לתקופה הראשונה. 28. המשכורת לחישוב פיצויי פיטורים נקבעה על ידי בית-הדין קמא כ-844.37 ש"ח לחודש, תוך דחיית טענת המערערים שיש לכלול בשכר החזרת רכב, טלפון ומעונות. נקבע, כי לא הובאה הוכחה מספקת לכלול רכיבים אלה בשכר הרגיל. לא הובאה לפנינו ראיה המצדיקה התערבות בהחלטת בית-הדין קמא בנושא זה. הפחתת פיצוי הלנת פיצויי הפיטורים 29. שאלה זאת איננה רלוונטית לגבי עקיבא גואטה, שכן בקבע לעיל כי הוא אינו זכאי לקבל פיצויי פיטורים. אשר להפחתת פיצוי הלנת פיצויי הפיטורים של יעקב גואטה, צדק בית-הדין קמא משהחליט, כי ניתן להפחית את פיצוי ההלנה. המשיבה הציעה לשלם לו פיצויי פיטורים, והוא סירב לקבלם. כמו כן, אי-תשלום פיצויי הפיטורים לאחר הגשת התביעה נבע מחילוקי דעות של ממש ביחס לעצם החוב. לעומת זאת, יש מקום להתערב בהפעלת שיקול דעתו על ידי בית-הדין קמא בענין שיעור ההפחתה, שכן בנסיבות הענין לא היתה הצדקה לחייב את המשיבה בפיצוי הלנה מעל להפרשי רבית והצמדה. פיצוי הלבה אינו כלי שבאמצעותו מעניק בית-הדין את הסכום שהמעביד הציע לעובד לפני המשפט כפשרה. ערעור המשיבה מתקבל בנושא זה, ומתבטל החיוב לשלם ליעקב גואטה מעבר להפרשי הצמדה ורבית על סכום השלמת פיצוי הפיטורים שהוא זכאי לקבל על פי פסק דין זה. 30. סוף דבר - אנו דוחים את . הערעור שכנגד של המשיבה, וקובעים שהמערערים היו עובדיה בתקופה השניה. אנו מקבלים את ערעור המשיבה וקובעים, כי עקיבא גואטה אינו זכאי לפיצויי פיטורים ממנה, וכמובן מתבטל גם החיוב לפיצוי הלנה. עם זאת, יעקב גואטה זכאי לפיצויי פיטורים, וערעורו מתקבל לגבי התקופה הראשונה, כך שהוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין התקופה הראשונה והתקופה השניה. אולם, מתקבל הערעור שכנגד של המשיבה בנושא פיצוי הלנת בגין פיצויי הפיטורים של יעקב גואטה, והוא זכאי להפרשי הצמדה. ורבית בלבד. לאור התוצאה, אין צו להוצאות.חוזה עבודהחוזה