המאשימה הגישה כתב אישום מתוקן כנגד חברת עדי שחר לבניה (1990) בע"מ (להלן: "הנאשמת 1"), כנגד מר כהן יהודה (להלן: "מר כהן"), אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום כמנהלה הרשום ובעלים היחיד של הנאשמת 1 וכנגד מר אפרים רוני ביטון: (להלן: "הנאשם") אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כרואה חשבון שכיר בנאשמת 1. כתב האישום המתוקן ייחס לנאשמים עבירה של העסקת 8 עובדים זרים ללא העמדת מגורים הולמים, ללא שהתקשרה עמם בחוזה עבודה בכתב וללא החזקת מסמכים, עבירות לפי סעיפים 2(ב)(2), 2(ב)(4) ו-2(ב)(5) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים). מר כהן והנאשם הואשמו במסגרת כתב האישום כנושאים באחריות של מנהל ונושא משרה, לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים ביום 10.7.13 ניתנה החלטתו של כב' השופט אורן שגב, לפיה נמחק כתב האישום ככל שהוא נוגע למר כהן, וזאת מחמת התיישנות. בהתאם להכרעת דין מיום 23.1.14, הנאשמת 1 הורשעה על סמך הודאתה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, והושת עליה קנס כספי סמלי של שקל אחד, בשל היותה מצויה בהליכי פירוק. במועד הרלוונטי לכתב האישום, היתה הנאשמת 1 חברה בע"מ אשר עסקה בעבודות בניה של פרוייקט מגורים בנאות הדרים בתל מונד (להלן: "האתר"). במסגרת כתב האישום המתוקן נטען, כי בתאריך 20.7.04 בשעה 11:00 או בסמוך לכך במסגרת ביקורת שערכו מפקחי משרד התמ"ת באתר, נמצאו 8 עובדים זרים. העובדים הועסקו מבלי שהנאשמת העמידה לרשותם מגורים הולמים כמפורט וכנדרש על פי הדין, מבלי שהתקשרה עמם בחוזה עבודה בכתב וללא אחזקת מסמכים. במסגרת ישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 26.6.13, כפר הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. טענה מקדמית- הגנה מן הצדק: הנאשם מבקש לזכותו מטעמי הגנה מן הצדק. לטענת הנאשם הוא נחקר ע"י מפקחי המאשימה מבלי שנודע לו על זכותו להיוועץ עם עו"ד, ובלי שפורטו בפניו החשדות הנטענים כלפיו ובלי שנחקר כראוי עליהן. כמו כן נטען לשיהוי ניכר בהגשת כתב האישום ועינוי דין. אמת המידה לתחולת דוקטרינת הגנה מן הצדק הותוותה במסגרת ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ, (פ"ד נט(6) 776) שם קבע בית המשפט העליון מבחן בעל שלושה שלבים- א. בשלב הראשון על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו; ב. בשלב השני על בית המשפט לבחון האם בקיום ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות; ג. בשלב השלישי, מששוכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים יותר מתונים ומידתיים מאשר ביטולו של כתב האישום. בית המשפט העליון הדגיש כי - "מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר". בפרשת טגר חזר וקבע בית המשפט העליון כי טענת הגנה מן הצדק היתה ונותרה טענה שיש לקבלה במקרים חריגים בלבד. (ע"פ 3672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 21.10.07)). פסיקה זו אומצה על ידי בית הדין הארצי בפרשת הום סנטר (ע"פ 14/07 מדינת ישראל נ' הום סנטר, (מיום 22.11.07) (להלן: "פרשת הום סנטר") ובפרשת עלי עלייאן )ע"פ 25249-05-10 מדינת ישראל נ' עלי עלייאן] (מיום 7.3.11)) שם נפסק - " טענת הגנה מן הצדק הינה טענה קיצונית המתאימה למקרים מיוחדים בהם עצם קיומו של ההליך הפלילי כרוך בעיוות דין ופגיעה בתחושת הצדק עד כדי הצדקה לביטולו של כתב האישום בלי לדון בו לגופו. מעצם טיבם של דברים, קשת המקרים בהם ניתן לשקול קבלת טענת הגנה מן הצדק מוגבלת והיא תחול במצבים בהם עצם קיומו של ההליך פוגע בזכויותיו הבסיסיות של הנאשם להליך תקין" (הדגשה הוספה). לא מצאתי כי בנסיבות האמורות של הגשת כתב האישום, לרבות חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה הנטענת - היתה התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, אשר עולה כדי פגיעה בזכויות מהותיות או דיוניות של הנאשם או ביכולתו להתגונן כראוי בפני כתב האישום. חלוף זמן רב בין ביצוע העבירה לבין מועד הגשת כתב האישום, אין בו כדי להצדיק ביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק. וכתב האישום הוגש בשנת 2008. אין הדבר עולה לכדי אותם מקרים חריגים המצדיקים ביטולו של כתב האישום. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי לנאשם נגרם "עינוי דין" חריג בעוצמתו ו/או כי חלו פגמים חריגים בעוצמתם בניהול כנגדו, שיש בהם פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות עד כדי הצדקה לבטל את האישום כנגדו מבלי לבחון האישומים לגופם. לכל היותר, הללו ישקלו במסגרת הטיעונים לעונש, בכפוף להכרעת הדין שלהלן. לגופו של עניין: אקדים אחרית דבר לראשיתו וכנדרש על פי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, אומר כי החלטתי לזכות את הנאשם בגין העבירה של אי העמדת מגורים הולמים, אך עם זאת להרשיעו בגין העבירות של העסקה ללא חוזה בכתב, וללא החזקת מסמכים המיוחסות לו בכתב האישום. אשר לעבירה של אי העמדת מגורים הולמים: הנאשמת 1 הודתה בעבירה זו ולכן נותר רק לבחון, האם יש להרשיע את הנאשם כנושא באחריות של מנהל ונושא משרה, לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים סעיף 5 לחוק עובדים זרים קובע כי ככל שנעברה עבירה לפי סעיפים 2-4 לחוק עובדים זרים בידי תאגיד, הרי שקיימת חזקה לפיה נושא משרה הפר את חובתו, אלא אם הוכיח שנהג בלא מחשבה פלילית ובלא רשלנות, ועשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה. "נושא משרה" מוגדר בסעיף כ"מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל ופקיד שחובתו מטעם התאגיד היא לפעול לקיום חובות התאגיד לפי הסעיפים האמורים". במקרה הנוכחי , הגם שבמסגרת ההודעה שמסר למפקח המאשימה במועד הביקורת (ת/6), נטל על עצמו הנאשם אחריות מלאה על העסקתם של העובדים הזרים ("אני אחראי לכל נושא העסקת העובדים הזרים בחברה...") (ר' לעניין זה גם עדות המפקח מר דניאל נעמד- עמ' 17 ש' 5-9, 14) , הרי שבפועל הוכח כי משרדו של הנאשם כלל לא היה באתר או בסמוך לו, אלא בעיר אחרת (נשר) ולא שוכנעתי כי נושא העמדת המגורים לעובדים היה כלל בידיעתו ו/או בתחום טיפולו/אחריותו (ר' עדות מר אליהו בניטה- עמ' 10 ש' 9-16; עדות הנאשם- עמ' 18 ש' 15-17, עמ' 19 ש' 10-11). אני מקבל לפיכך את גרסתו של הנאשם כי כלל לא היה אחראי לנושא העסקת העובדים בשטח, בהיבט התפעולי, וכי תפקידו התמצה באחריות לעובדים הזרים בהיבט הפקידותי, קרי, בכל ענייני הכספים, המשכורות, החוזים ואישורי העבודה מול משרת התמ"ת (עדות הנאשם עמ' 18 ש' 5-7, 24-25). לאור האמור ומאחר ואין חולק כי הנאשם היה עובד שכיר בנאשמת 1 ולא היה מנהלה ו/או בעל מניות בה, אני מזכה אותו מעבירה של אי העמדת מגורים הולמים, עבירה לפי סעיף 2(ב)(4). העסקה ללא חוזה עבודה בכתב: גם בעבירה זו הודתה הנאשמת 1 ונותר רק לבחון, האם יש להרשיע את הנאשם כנושא באחריות של מנהל ונושא משרה, לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים סעיף1ג לחוק קובע את חובתו של המעביד להתקשר עם העובד הזר בהסכם עבודה בכתב, תוך שהוא מפרט את התנאים שיש לכלול בהסכם זה ובלשון החוק כדלקמן: "(א)המעביד התקשר עם העובד הזר בחוזה עבודה בכתב, בשפה שהעובד הזר מבין, ומסר לעובד הזר העתק ממנו. (ב) בחוזה יפורטו תנאי העבודה כפי שהוסכמו בין הצדדים כפוף להוראות כל דין, וכן כל אלה: (1) זהות המעביד וזהות העובד הזר; (2) תיאור התפקיד; (3) שכרו של העובד הזר, רכיביו,אופן עדכון השכר לרבות רכיביו ומועדי התשלום; (4) רשימת הניכויים משכר העבודה; (5) תשלומים של המעביד ושל העובד הזר בעבור תנאים סוציאליים של העובד; (6) תאריך תחילת העבודה ותקופת העבודה; (7) אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד הזר לרבות יום המנוחה השבועי; (8) תנאים לענין היעדרות בתשלום,לרבות חופשות, ימי חג וימי מחלה; (9) חובותיו של המעביד לפי סעיפים1ד ו-1ה ולפי סעיף 1יא, ככל שהן חלות עליו; (10) פרטי הממונה על זכויות עובדים זרים, דרכי ההתקשרות עמו והזכות להגשת תלונות לפי סעיף 1כו". בסופו של יום מצאו הצדדים כי רק לגבי עובד אחד, לא נערך הסכם בשפתו (עמ' 19 ש' 22-24). בעניין זה שוכנעתי כי תחום זה היה מצוי באחריותו המלאה של הנאשם (ר' עדותו- עמ' 18 ש' 5-7), ומכאן שחובתו היתה לדאוג שהחוזים יהיו ערוכים כנדרש עפ"י דין. הנאשם קיבל לידיו את החוזים, ואלה הוחזקו במשרדו (עמ' 18 ש' 10-12). על כן, יש לראותו כמי שפעל תוך "עצימת עיניים" שעה שנמנע מלבדוק כי כל חוזה וחוזה עונה לדרישות החוק. אשר על כן, יש להרשיע את הנאשם בעבירה של העסקת עובד זר ללא חוזה העסקה בכתב לפי סעיף 2(ב)(2) לחוק עובדים זרים. אי החזקת מסמכים באתר: אף בעבירה זו הודתה הנאשמת 1 ונותר רק לבחון, האם יש להרשיע את הנאשם כנושא באחריות של מנהל ונושא משרה, לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים סעיף1ו(א) לחוק, קובע כך: "מי שמעביד עובד זר יחזיק במקום העבודה שבו מועסק העובד הזר עותק של חוזה העבודה עם העובד הזר ותרגום נכון שלו בשפה העברית, וכן מסמכים נוספים שקבע השר; ואולם רשאי המעביד להחזיק את המסמכים האמורים במקום שבו הוא מנהל את עסקיו ובלבד שהודיע על כך בכתב למי שקבע השר; ההודעה תכלול גם את המען שבו יוחזקו המסמכים באמור.". לשלמות התמונה יצוין כי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מסמכים נוספים),התש"ס-2000, קובעות: 1(א) במקום העסקתו של עובד זר יחזיק מעביד, נוסף על חוזה העבודה ותרגומו, גם את פוליסת הביטוח הרפואי שהסדיר לו המעביד לפי סעיף 1ד לחוק, את רישום מען מגוריו של העובד הזר וכן את פנקס השכר כאמור בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, ופנקס שעות עבודה כאמור בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, המתייחסים לשלושה חודשי העסקה שוטפים של כל עובד זר שהמעביד מעסיק, והכל במידה שהוראות סעיפי החוק האמורים חלים על המעביד; שני הפנקסים האמורים יכול שיוחזקו בידי המעביד גם באמצעות מדיה מגנטית. (ב)על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי מעביד להחזיק מסמכי עובד זר כאמור, שלא במקום העסקתו של העובד אלא במקום ניהול עסקיו ובלבד שהודיע על כך, בכתב, למנהל האגף לאכיפת חוקים סוציאליים במשרד העבודה והרווחה וקיבל אישור בכתב על מסירת ההודעה כאמור." גם בקשר לעבירה זו ובדומה להכרעה בסוגיית ההעסקה ללא חוזה בכתב, מצאתי כי המדובר במסמכים שהיו מצויים בתחום אחריותו של הנאשם. ועל כן, יש לראותו כמי שפעל תוך "עצימת עיניים" שעה שנמנע מלוודא שמסמכים אלו יהיו מצויים באתר העבודה. הנאשם אף העיד בעניין זה: "לשאלתך- מה עשיתי כדי למנוע את הענין של החזקת המסמכים, אני משיב: לא זוכר שהודעתי למישהו לגבי מיקום המסמכים, היה לי יותר חשוב שלא ילכו לאיבוד ולכן שמרנו אותם בנשר איפה שאני ישבתי" (עמ' 19 ש' 12-14). לאור כל האמור, אני מרשיע את הנאשם בביצוע העבירה על סעיף 2(ב)(5) לחוק עובדים זרים. סוף דבר: אני מזכה את הנאשם מהעבירה לפי סעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים אני מרשיע את הנאשם בעבירות לפי סעיפים 2(ב)(2) ו- 2(ב)(5) לחוק עובדים זרים. התיק נקבע לשמיעת טיעונים לעונש ליום 10.7.14 בשעה 11:30. חוזה עבודהחוזה