בקשה לעיון במסמך ספציפי ומנגד, טענה לחסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט. העובדות הצריכות לעניין 1.בתביעה דנן, נטען כי המשיבה מס' 1 (להלן: "הקטינה") נפגעה עקב שימוש ברמדיה צמחית שלא הכילה ויטמין מסוג B1 (תיאמין) פרשה הידועה במקומותינו כ"פרשית רמדיה". המבקשות כפרו בקשר הסיבתי, להבדיל ממקרים אחרים בהם הודו בקשר הסיבתי ואף שילמו פיצויים בהליכים שהסתיימו מחוץ לכתלי בית המשפט. 2.המבקשות עתרו כי המשיבים יאפשרו להן לעיין במסמך ספציפי עליו נודע להן דרך מקרה, בעקבות איזכורו במסמך רפואי שנערך על ידי הנוירולוג ד"ר יורם נבו, הרופא המטפל בקטינה. המסמך נערך כמסמך סיכום של פגישת יעוץ ראשונה, לאחר תקופה שהקטינה הייתה במעקב בבי"ח שניידר, ובאחת השורות במסמך נכתב "בנובמבר 2003 נבדקה רמת תיאמין שהיתה תקינה, ראה התיחסותה של ד"ר בן זאב לנושא הקשר בין המחלה לתיאמין". לא בכדי נזעקו המבקשות לדרוש את גילוי המסמך, שהרי שאלת הקשר בין המחלה לבין החוסר בתיאמין, היא ליבת המחלוקת בין הצדדים. המבקשות עשו שימוש בוס"ר שנמסר להן, פנו לד"ר נבו בבקשה שימציא להן את המסמך, אך ד"ר נבו השיב כי חוות הדעת אינה בתיק הרפואי וההורים השאירו אותה בחזקם. לאור זאת, פנו המבקשות למשיבים בדרישה להמציא להן את המסמך, שלא בא זכרו במסגרת גילוי המסמכים. לאחר שדרישתן לא נענתה, העלו המבקשות את בקשתן בישיבת קדם המשפט ביום 4.3.2008 וב"כ המשיבים התחייב להמציא כל מסמכים נוספים שברשותו, אך הוסיף ואמר שאינו מכיר את המסמך המדובר. בהחלטתי מאותו יום הוריתי למשיבים להמציא את המסמך תוך 21 יום. 3.משלא המציאו המשיבים את המסמך המבוקש, חזרו המבקשות ופנו למשיבים בדרישה להמצאת המסמך. או-אז העלו המשיבים לראשונה את הטענה כי "התייחסותה של ד"ר בן זאב נעשתה במסגרת ההכנות למשפט ולצרכים פנימיים וע"כ חל עליה חיסיון". משכך, עתרו המבקשות בבקשה דכאן להורות למשיבים להמציא להן את המסמך. טענות הצדדים 4.לטענת המבקשות, ככלל, על תובע בתביעת נזיקין לחשוף בפני הנתבעים את כל החומר הרפואי הרלוונטי "גם חומר לגביו קיים חיסיון (רפואי או אחר)". לטענתן, התובעים ויתרו על החסיון הן בעצם העברת הוס"ר והן בכך שחשפו את הסיכום הרפואי בפני רופא המשפחה, שהוא צד שלישי שלא קשור לתביעה. כן טענו להפרת צו שיפוטי נוכח החלטת בית המשפט מיום 4.3.2008. הוסיפו המבקשות וטענו כי אין חולק שמדובר במסמך רלוונטי, וטענה להגנת הפרטיות או לחיסיון ביחסי מטופל-רופא צריכה להתפרש על דרך הצמצום, במיוחד כאשר הטוען לחיסיון הוא התובע, כפי שעולה מהחלטת בית משפט זה בפרשה אחרת - ת.א. 995/05 (מחוזי חי') ליפניצקי אלכסיי נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ (ניתן ביום 30.11.2006). מכל מקום, היה על המבקשות להעלות מלכתחילה טענת חסיון, ומשלא עשו כן, יש לדחות את טענת החסיון. 5.המשיבים חזרו וטענו לחסיון מסמך שהוכן לצורך הליך משפטי, והסבירו כי עד לישיבה מיום 4.3.2008 המסמך לא היה ברשות בא כוחם, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שם נאמר על ידו "איני מכיר את המסמך שחברי דיבר עליו. שחברי יעביר אלי ואבדוק". הבקשה שבפני מעוררת מספר סוגיות אליהן אתייחס להלן. החסיון הרלוונטי 6.הצדדים עירבו בין חסיון רפואי לחסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט. המדובר בשני חסיונות שונים, האחד חסיון-יחסי סטטוטורי והשני חסיון-מוחלט יציר המשפט המקובל, וראה בהרחבה י. עמית "קבילות, סודיות, חסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - נסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי (הוצאת נבו 2007) 247. [במאמר מוסגר אציין כי ברע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי נ' שימקו (ניתן ביום 19.6.2007), אומר בית המשפט, כבדרך אגב, כי חסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט הוא חסיון יחסי, להבדיל מחסיון עו"ד-לקוח שהוא חסיון מוחלט. דומני כי אין זו הדעה המקובלת, והדברים עומדים בניגוד לפסק הדין בע"א 407/72 גואנשיר נ' חברת החשמל, פ"ד כט(1) 169, שהוא פסק הדין המנחה בנושא זה. וראה גם א. שטיין "חסיון בנק לקוח בדיני הראיות" משפטים כה, (תשנ"ה) 45 בעמ' 52 וכן עמית לעיל בעמ' 268]. איני רואה להידרש לנושא החסיון הרפואי או הפגיעה בפרטיות, מאחר שהמשיבים ממילא לא העלו טענה מעין זו, כך שטענות המבקשות בנושא חסיון רפואי או פגיעה בפרטיות הן בבחינת התפרצות לדלת פתוחה. מכל מקום, גם אם היו המשיבים מעלים טענה זו, דינה היה להידחות מן הטעמים עליהם עמדתי בהרחבה בהחלטתי בת.א. 995/05 הנ"ל. נתמקד אפוא בטענה לחסיון מסמך שהוכן לקראת משפט, אך תחילה, נסיר מעל דרכנו אבן נגף דיונית. אי אזכור המסמך בתצהיר גילוי המסמכים ואי העלאת טענת חיסיון 7.המשיבים חטאו בכך שלא אזכרו את המסמך בתצהיר גילוי מסמכים. גם מסמכים הנהנים מחסיון, יש לאזכר בתצהיר גילוי מסמכים, ובד בבד יש להעלות טענת חיסיון, שכן, אזכור המסמך מהווה מבוא לדרישה לעיין בו - ע"א 240/73 ברוך וילקר נ' דב טישלר, פ"ד כח(1) 201 (1973); רע"א 8221/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 15.11.2005). אלא שאני נכון לקבל טענת המשיבים, כי אי אזכור המסמך מקורו בטעות ובהיסח הדעת, מאחר שהמסמך לא נכלל בין המסמכים הרפואיים "הרגילים" שאוזכרו בתצהיר גילוי המסמכים. בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין לטעון לחסיון, מקום שלא עשה כן "בזמן אמת" מחמת טעות - ע"א 240/73 הנ"ל. מטעם זה, איני רואה "לתפוס" את המשיבים בהחלטתי שניתנה בישיבת קדם המשפט ביום 4.3.2008, החלטה שניתנה כאשר המסמך מושא הבקשה לא היה בפני בא כוח המשיבים והוא לא ידע במה דברים אמורים. רשאי בית המשפט לחזור ולעיין בהחלטת ביניים שנתן, נוכח טענה חדשה ונתונים חדשים שלא היו בפניו בעת מתן ההחלטה הראשונה. חסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט - מבחן המטרה הדומיננטית 8.אף אחד מהצדדים לא טרח להזכיר את מבחן "המטרה הדומיננטית" שנקבע בפסק הדין המנחה ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד, פ"ד מט(2) 516 (1995). על פי הלכה זו, מסמך יהנה מחסיון, כאשר הוכח שהמטרה העיקרית בהכנתו הייתה הכנה לקראת משפט, בעוד מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים ענייניים שאינם קשורים למשפט צפוי, לא ייהנה מחסיון, גם אם יש בו תרומה אפשרית למשפט צפוי. הלכה זו יושמה פעמים רבות בפסיקה וראה, לדוגמה, ע"א 8221/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שירותי בריאות כללית (ניתן ביום 15.11.2005); רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי נ' שימקו (ניתן ביום 19.6.2007); רע"א 5756/06 אליהו חברה לביטוח נ' פי.אד בע"מ (ניתן ביום 21.1.2007); רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר (ניתן ביום 27.6.2007); רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (ניתן ביום 27.6.2006). 9.ברוח החלטה זו, ועל מנת לקבל החלטה מושכלת בשאלה אם המסמך נהנה מחסיון, הוריתי למשיבים בהחלטתי מיום 13.7.08, להמציא לעיוני את המסמך, על מנת שאעיין בו במעמד צד אחד, לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אציין כי הפסיקה דהיום מעודדת את השימוש בתקנה 119 כדרך המלך לצורך קבלת החלטה בשאלות של חסיון בכלל וחסיון של מסמכים לקראת משפט בפרט - רע"א 5460/06 טלבי נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 13.12.2006); רע"א 5806/06 הנ"ל; רע"א 2498/07 הנ"ל; רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (ניתן ביום 7.11.2007); רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' לוסקי (ניתן ביום 6.1.2008). המשיבים ביקשו שבית המשפט לא יעיין במסמך והסתמכו על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבשא (מחוזי חי') 3445/07 עזבון המנוח אליהו מנחם נ' שומרוני חברה להשקעות בניה בע"מ (ניתן ביום 2.5.07). אלא שהחלטה זו עומדת בניגוד לפסיקה דלעיל. כעת, לאחר שהמשיבים העבירו לעיוני את המסמך שכתבה ד"ר בן זאב ולאחר שעיינתי בו, אין לי אלא ליתן החלטתי. 10.המסמך בחתימתה של ד"ר בן זאב נכתב ביום 14.9.04, שלא ע"ג נייר מכתבים עם "לוגו", במסמך לא נכתב למי הוא מופנה, אך בכותרת נכתב שמה של הקטינה. המסמך סוקר את פרטי המקרה, את הטיפול הרפואי ואת מצבה של הקטינה ובסופו יש מסקנה כלשהי. ככלל, פנייה לרופא יכול ותיעשה לצורך אבחון או טיפול או קבלת חוות דעת. מקריאת המסמך עולה שאין מדובר במסמך שנכתב לצורך טיפול או אבחון, ונראה שהמסמך הוכן כחוות דעת לעניין הקשר הסיבתי. על פניו, המדובר במסמך שהמטרה הדומיננטית בהכנתו היא לצרכי משפט, וככזה הוא נהנה מחסיון מוחלט. 11.בנקודה זו אתייחס לטענת המבקשות כי חשיפת המסמך בפני ד"ר נבו, הרופא המטפל, מאיינת מיניה וביה את טענת החסיון. הטענה הועלתה בעיקר בהתייחס לנושא החסיון הרפואי, אך גם בהקשר של חסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט. כידוע, גם חסיון מוחלט כמו חסיון עו"ד-לקוח, אינו יכול לעמוד לזכותו של הלקוח, אם הדברים נאמרו בפני צד שלישי שאינו איש סודו ואינו כפוף לחסיון - ע"א 44/61 אהרון רובינשטיין בע"מ נ' מפעלי טכסטיל בע"מ, פ"ד טו 1662 (1961); יעקב קדמי "על הראיות" חלק שני (תשס"ד) 927. בדומה, יכול הטוען לטעון כי מסמך שהוכן לקראת משפט, אינו חוסה תחת כנפי החסיון, אם נחשף בפני צד שלישי. 12.לטעמי, לא כך הדבר במקרה שבפנינו. ראשית, נוכח החסיון ביחסי רופא-מטופל, אין לראות את הרופא כצד שלישי "זר" שחשיפת החומר בפניו, כמוה כויתור על טענת החסיון. שנית, מסמכים שהוכנו לקראת משפט או לקראת פשרה מחוץ לכתלי בית המשפט (רע"א 2235/04 הנ"ל), יכול ויוכנו מכוח פנייתו של עורך דין לצדדים שלישיים, אך גם מכוח פנייתו של בעל הדין עצמו, מתוך צפי להליך משפטי. בעצם החלת מבחן המטרה הדומיננטית, אנו מניחים כי ניתן לעשות שימוש במסמך גם לצרכים אחרים, מבלי שיהא בכך לפגוע במטרה הדומיננטית של הכנה לקראת משפט. לצורך שימושי לוואי אלו, רשאי בעל הדין, מן הסתם, לחשוף את המסמך גם בפני צדדים שלישיים שלא היו שותפים בהכנתו והמקרה שבפנינו הוא דוגמה טובה לכך. ההורים פנו לד"ר בן זאב לקבלת חוות דעת לשם בדיקת האפשרות להגשת תביעה. לאחר מכן, משפנו לד"ר נבו כדי לקבל ייעוץ רפואי, אך טבעי שמצאו להציג בפניו את מכתבה של ד"ר בן זאב, שמא יהא במסמך כדי לסייע באבחון ובטיפול במחלה. אך אין להסיק מהצגת המסמך בפני ד"ר נבו ויתור על חסיון, ואין להסיק מכך שהמטרה הדומיננטית בהכנת המסמך הייתה לצורך אבחון וטיפול. די להצביע על פער הזמנים של כשנתיים מאז נערך המסמך ומאז הוצג בפני ד"ר נבו, כדי לשלול אפשרות זו. 13.המקרה שבפנינו שונה מזה שנדון ברע"א 4385/04 פרוך נ' בית חולים מקאסד (ניתן ביום 21.8.2007) (להלן: "הלכת פרוך"). שם הורה בית המשפט על חשיפת המסמכים, לאחר שנטען כי אין בעל דין רשאי לבחור להציג כראיה חלקים הנוחים לו ממסמך ולחסות מאותו מסמך חלקים אחרים. באותו מקרה, המומחה מטעם בעל הדין אזכר בחוות דעתו את המסמך מושא טענת החסיון. המומחה הגיע למסקנה אליה הגיע, בין היתר, בהסתמך על אותו מסמך שעניינו מדיניות בית החולים הנתבע, ובחוות דעתו כבר נחשף טפח של המסמך לגביו נטען לחסיון. נוכח כל אלו, נקבע כי המסמך אינו יכול להנות מחסיון, וכדברי בית המשפט: "בשכל הישר אין להלום, כי מסמך יהא חלק מתשתיתה של חוות דעת רפואית המהוה עיקר עמדתו של בעל הדין במשפט, אך העניינים הרלבנטיים שבו לא יגולו לבעל הדין שכנגד, שעה שלא נותרו במעגל הפנימי בין יוצר המסמך לעורך הדין...". לא כך במקרה שבפנינו, שהמסמך הועבר לעיונו של הרופא המטפל, ואוזכר על ידו כבדרך אגב, ולא במסגרת חוות דעת מטעם המשיבים. במקרה זה, לא סגי בעצם העברת המסמך אל הרופא המטפל, כדי להוציאו מתוך "המעגל הפנימי" של מסמכים שהוכנו לקראת מסמך, ואין להסיק מכך הסכמה או ויתור על טענת החיסיון. 14.סופו של דבר שאני דוחה את הבקשה והמסמך שהוכן על ידי ד"ר בן זאב יוצא מן התיק ויוחזר למשיבים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. למזכירות: לשלוח לצדדים ולפעול כאמור בסעיף 14 לעיל. חיסיוןרפואה