חוזה אבטחה

א. כללי 1. התובעת - חברה לבנין, התקשרה עם הנתבע ב"חוזה אבטחה ושמירה" לפיו התחייב הנתבע לספק שירותי שמירה לאתר הבניה ברחוב הסנה באשקלון, שם יזמה והקימה התובעת, שני מבני מגורים (להלן: "האתר"). 2. על פי כתב התביעה, העמידה התובעת תביעתה הכספית על סך 55,000 ₪ בטענה כי בתאריך 29.12.99 נפרצה מכולה באתר אשר שימשה כמחסן (להלן: "המחסן") וממנה נגנבו ציוד וכלים שונים. התובעת עתרה לפיצוי בגין גניבת הציוד והשבתה חלקית של האתר למשך 3 ימים עקב האירוע. התובעת טוענת עוד, כי הנתבע הפר את הוראת סעיף 13 לחוזה, הוראה אשר חייבה, לשיטתה, את הנתבע לבטח את תכולת האתר מפני גניבות ולהמציא פוליסת ביטוח תקפה בתוך חמישה ימים מיום חתימת החוזה. לדבריה, הנתבע כשל בשמירתו וכן הפר את הוראות החוזה שנחתם, גם בהקשר לאופן שמירתו, ומכאן תביעתה. 3. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי בליל ה-29.12.99 לא ארעה פריצה כלל, כי הנתבע לא התרשל בשמירה וכי סמוך לאחר חתימת ההסכם הציג בפני התובעת שתי פוליסות ביטוח- אחריות מעבידים ואחריות כלפי צד ג', תוך הסכמתה שהקשר ביניהם יתקיים ללא צורך בפוליסות נוספות וביודעה מהו הכיסוי הביטוחי של הנתבע ועניין הנזק מופרך ומוגזם בכל מקרה. כן נטען כי חוזה השמירה שנחתם בין הצדדים הוארך עד לתאריך 3.8.99 אולם לאחר מועד זה המשיכו הצדדים לקיים קשר עסקי ביניהם בלא שהחוזה בכתב יוארך בפועל. עוד טען הנתבע בתחילה, כי דין התביעה להידחות על הסף בשל מעשה בית דין - השתק פלוגתא מאחר ששאלת אחריות הנתבע לגניבה ושאלת הכיסוי הביטוחי הוכרעו בפסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בתובענה שהגיש הנתבע כנגד התובעת לתשלום שכר שרותי השמירה שסיפק בתיק ת.ק. 1174/00 בבית משפט השלום באשקלון בפני כב' הש' י.יצחק. ב. הפלוגתאות 4. כבר עתה יאמר כי ב"כ הנתבע הצהיר בישיבת קדם המשפט מיום 13.3.01 כי הינו חוזר בו מן הטענה בדבר השתק הפלוגתא. 5. בטרם תוכרענה השאלות המהותיות השנויות במחלוקת, נדרש תחילה למחלוקת דיונית שנתגלעה בין הצדדים הנוגעת לפלוגתאות הטעונות הכרעה. לצורך כך יש להביא תוכן החלטת כב' השופט ברעם מישיבת קדם המשפט שנתקיימה ביום 13.3.01. באותה ישיבה הוצהר על ידי ב"כ הצדדים כך: "בהמלצת בהמ"ש הגענו להסכמה כי הפלוגתא היחידה בתיק והדרושה להכרעת בהמ"ש הינה בשאלה האם התרשל הנתבע לעניין הפריצה הנטענת על ידי התובעת וכן לעניין היקף הנזק שנגרם לתובעת בשל הפריצה הנטענת כאמור". בעוד ב"כ התובעת טוען כי הפלוגתא באם ארעה פריצה ירדה מרשימת הפלוגתאות באופן שהפלוגתאות היחידות הינן בשאלות: האם התרשל הנתבע וכן היקף הנזק בשל הפריצה, טוען ב"כ הנתבע כי מעבר לשתי פלוגתאות אלה יש להכריע בפלוגתא מרכזית נוספת והיא האם ארעה או לא ארעה פריצה באתר בליל ה-29.12.99 כפי שטען בכתבי טענותיו. ב"כ הנתבע מנמק את עמדתו בכך שהצדדים נקטו לשון "הפריצה הנטענת" ומכאן יש ללמוד כי הפריצה עדיין במחלוקת משום שהיא "נטענת" היינו עדיין שנויה במחלוקת וכן כי אין ללמוד דבר מן הנוסח שננקט - "הפלוגתא היחידה" לאחר שברור לכל הדיעות שלכל הפחות בתיק שתי פלוגתאות ולא אחת. 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בהקשר זה, מצאתי להעדיף את עמדת התובעת. לשון הצדדים בפרוטוקול הינו ברור למדי והוא מעמיד למעשה שתי פלוגתאות תוך זניחת הפלוגתאות האחרות. הפלוגתא הראשונה - האם התרשל הנתבע והפלוגתא השניה לעניין היקף הנזק, הא ותו לאו. 7. תמיכה לעמדת התובעת מצאתי בהצהרת ב"כ התובעת באותו דיון לפיה "לנוכח הערת בהמ"ש כי אני מוכן לצמצם את עילת התביעה באופן שהתביעה תתמקד לעניין רשלנותו של הנתבע והנזקים שנגרמו לתובעת בשל כך". לאחר הצהרה זו באה הצהרת ב"כ הצדדים כפי שצוטטה לעיל ושתוכנה משתלב עם הצהרת ב"כ התובעת אשר אף היא באה בעקבות הערות בית המשפט. באשר לטענת ב"כ הנתבע לפיה ב"כ התובעת לא נמנע מלחקור את עדי הנתבע בחקירה נגדית גם לעניין הפריצה, דבר המלמד על כי גם הוא ראה ב"פריצה" פלוגתא טעונת הכרעה, יש להשיב כי לנוכח הפלוגתא בדבר קיומה או ההעדרה של רשלנות ניתן ליחס את השאלות לפלוגתא זו. בכל מקרה בהחלטת כב' השופט ברעם מיום 13.3.01 נקבע כי צד הסבור שבתצהירי הצד שכנגד בין היתר, שינוי חזית, יעלה התנגדותו בפתח הישיבה הבאה; ואכן ב"כ התובעת חזר על התנגדותו בפתח הישיבה מיום 28.10.01 ובכך פעל כמצוות החלטת כב' השופט ברעם. אין בשאלות שנשאלו ובהיקף כפי שנשאלו בעניין הנוגעים לפריצה אך גם לרשלנות, כדי להביא למסקנה כי נתן בכך יד להעלאתה של פלוגתא שהוסרה בהסכמה מסדר היום ועמדתו כי חקר לשם הזהירות בלבד מקובלת עלי. לו היו הצדדים חלוקים בשאלת הפריצה לאחר המלצת בית המשפט היה הדבר בא לידי ביטוי מפורש בתוכן ההצהרה עוד בתאריך 13.3.01. העובדה שבית המשפט חזר והדגיש גם בקדם משפט מאוחר, כי הפלוגתא העומדת להכרעה הינה הפלוגתא כפי שהוגדרה, מחזקת את ההנחה כי ארוע הפריצה אינו עוד במחלוקת. הוראת תקנה 149(א)א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת את הכלל כי "עניין שהוחלט בו בקדם המשפט אין לפתוח שנית במשפט..." ולא מצאתי כי במקרה דנן נתקיימו טעמים מיוחדים לשנות ממנו. 8. ע"פ כתב התביעה נטען כי הנתבע הפר חוזה משלא דאג לכיסוי ביטוחי מתאים. הנתבע הכחיש כי ההסכם הופר אלא שאיני מוצאת מקום להידרש למחלוקת זו שנתגלעה בין הצדדים אף שמצאה ביטויה בתצהירי העדים, בחקירות ובסיכומים. משצומצמו הפלוגתאות בישיבות קדם המשפט לשאלת הרשלנות והנזק לא יהא זה נכון להידרש לטענת התובעת בדבר הפרת ההסכם בשל אי המצאת כיסוי ביטוחי רלוונטי; לפיכך, אין להיזקק לשאלות שהועלו בהקשר למהות דרישת הכיסוי הביטוחי, היקפה והאם מולאה או האם הסכימה התובעת לוותר על הדרישה. לא יהא זה נכון לאפשר לתובעת לאחוז במקל בשני קצותיו מצדו האחד לטעון לצמצום הפלוגתאות לשתיים בלבד ומצדו האחר להוסיף פלוגתא בשאלת הכיסוי הביטוחי. יש לזכור כי הצהרת ב"כ התובעת בישיבה מיום 13.3.01 ובטרם ההצהרה המשותפת לעניין הפלוגתאות המוסכמות, לפיה הינו מוכן לצמצם את עילת התביעה באופן שהתביעה תתמקד לעניין רשלנות הנתבע והנזקים לתובעת, באה בעקבות הערות בית משפט וכהמשך ישיר לדברים שנאמרו על ידו בעניין הדרישה לכיסוי ביטוחי ומכאן עולה כי הסכים להחריג מן הפלוגתאות את שאלת הכיסוי הביטוחי (עמ' 2 ש' 7-1). התוצאה מישיבת הקדם לפיה התובעת "ויתרה" על הפלוגתא בדבר הכיסוי הביטוחי והנתבע "ויתר" על הפלוגתא בדבר קרות הפריצה באופן שנותר לדון בשאלת הרשלנות והנזק הינה סבירה כשלעצמה. 9. ומכאן לשתי השאלות הטעונות הכרעה. ג. רשלנות בשמירה - האמנם? 10. לטענת התובעת, הנתבע או מי מטעמו התרשלו והפרו את הסכם השמירה בכך שלא מנעו את הפריצה לאתר וגניבת הציוד ובכך שלא דאגו להציב שומר בעל יכולת וכישורים מתאימים ובנסיבות המצביעות על חשד לשיתוף פעולה עם הגנבים. 11. ב"כ הנתבע סבור כי תפקידו של השומר לשמור ליד המחסן בלבד, ולא בשטח האתר וכי השומר פעל מעל לחובתו לאחר שנשאר כל הלילה ליד המחסן שפתחו נקשר ע"י השומר בחוט. בשעה 00:10 ביקר באתר בנו של הנתבע ערך ביקורת ורשם דו"ח לפיו הכל נמצא תקין. 12. בראש, תיבחן אחריות הנתבע בהתאם להוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים ואשר כלל שלושה עמודים מודפסים בתוספת להערות בכתב יד שנרשמו על ידי ע"ת 1 ונחתמו על ידי שני הצדדים. קודם לכן יצויין כי אף שהחוזה הכתוב הוארך בכתב עד 3.8.99 בלבד, התרשמתי כי הצדדים בהתנהגותם הסכימו להחיל את הוראות ההסכם בלי להידרש להתחיבות כתובה. הנתבע המשיך לעבוד ולקבל שכר והצדדים לא עוררו מחלוקות בקשר לתנאי העבודה ונראה כי הסכימו להמשיך בהתקשרות על פי הנוהג הקודם. הוראת סעיף 2 סיפא להסכם קובעת: "השומר מטעם החברה יבדוק את אתר השמירה יוודא שהוא מוגן וסגור ויפקח עליו בכל שעות עבו...". הוראת סעיף 3 להסכם קובעת את שעות השמירה בימים א'-ה' מן השעות 16:00 ועד 07:00 למחרת ואילו הוראת סעיף 12 קובעת: "החברה תהא אחראית למקרה של גניבה שוד כלפי הלקוח, במקרה שהתברר כי השומר נהג ברשלנות, ו או עשה מעשה שהיה בו כדי למנוע שמירה נאותה ו או מחדל מצד השומר, הלקוח יתבע באמצעות חברת הביטוח בה מבוטחת החברה את הנזקים שחלו בנסיבות של "רשלנות" כאמור בסעיף זה. מבלי לגרוע מזכות התביעה כנגד החברה ו/או מי מטעמה באופן ש...". בהמשך להוראת סעיף 13 נקבע בהסכם כי החברה לא תהא אחראית בין היתר על ציוד, מחסנים, במקרה של כח עליון, נזקי טבע וכיו"ב וכן "במידה שהשומר מטעם החברה פטור מאחריות כלפיה ולא יכול למנוע את...". למעשה, כאשר בוחנים את ההוראות המתייחסות לטיב אחריותו של שומר, נראה כי בנסיבות העניין, הן מכח הוראות ההסכם דלעיל והן מכח הוראות חוק השומרים נגיע לאותה התוצאה ולטובת עמדת התובעת. הוראת סעיף 2ב' לחוק השומרים תשכ"ז -1967 קובעת: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו." התובעת טוענת כי רק מקרה של "כח עליון" עונה לחריג "נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש". בעניין טענת ב"כ הנתבע, כי ההיזקקות להוראות חוק השומרים הינה בבחינת שינוי חזית, יש לומר, כי מדובר בהסתמכות על הוראת חוק וזו לגיטימית גם לשלב בו הועלתה. 13. ראשית, אציין כי מקובלת עלי טענת התובעת כי תפקידו של השומר מטעם הנתבע לשמור על האתר כולו. עסקינן באתר בעל שני מבני מגורים ומחסן. טענת הנתבע כי חובתו לפקח אך ורק על אזור המחסן אינה סבירה ומכל מקום לשון החוזה במבוא מתייחס לרצון התובעת להזמין "שירותי שמירה באתר סמטת הסנה". האתר הינו אתר מגודר, מקשה אחת, לא נרשם כי חובת השמירה צומצמה לאזור המחסן ואך סביר הוא כי שני הצדדים התכוונו לשמירה באיזור האתר כולו. אין מחלוקת כי הנתבע שימש כשומר שכר. בנסיבות אלה הן על פי ההסכם והן על פי הוראות חוק השומרים יחוייב הוא ככל שהתרשל בשמירה ויופטר מאחריות במקרה שהשומר לא יכול היה למנוע את הגניבה או הפריצה. שומר המוצב באתר אמור למנוע התפרצות אליו וגניבה מתוכו. ככל שכשל בכך, עליו ליתן הסבר מספק המתיישב עם העדר רשלנותו. במקרה זה לא ניתן כל הסבר שכזה. יסודות עוולת הרשלנות, חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרתה של אותה חובה, נזק וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק (בהיקף כפי שנתייחס בהמשך), הוכחו במידה הנדרשת מתובע במשפט אזרחי. במקרה דנן, משנקבע כי שאלת הפריצה לאתר אינה במחלוקת, עובר הנטל בנסיבות העניין, להוכחת אי רשלנות על כתפי הנתבע שכן נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם רשלנותו של הנתבע מאשר עם העדר רשלנותו. חובתו של שומר לצפות ארוע פריצה וגניבה, השומר מטעם הנתבע הפר חובתו משלא עלה בידו למנוע הארוע והיה עליו לצפות הנזק בעקבות הפרת חובתו. מטעם הנתבע לא העיד השומר שהיה באתר בפועל. הטענה שהשומר שוהה בחו"ל נטענה בעלמא ולא הובאה כל ראיה לכך ומכל מקום אי העדתו פועלת לחובת הנתבע. עסקינן באתר לא גדול במיוחד בשטחו (האיזור מוכר אף למותב זה). אין זה מופרך לדרוש משומר להצליח למנוע פריצה אל האתר במיוחד כאשר מתוך מחסן נגנבים מספר לא מבוטל של כלים, לרבות גנרטור השוקל כמאה ק"ג. הסבר המתיישב עם העדר רשלנותו של הנתבע לא הומצא ומכאן המסקנה הסבירה כי בנסיבות העניין כפי שתוארו, הנתבע התרשל בשמירה. מעבר לכך, גם הוראות ההסכם וגם הוראות חוק השומרים מפטירים שומר מאחריותו רק במקרה שלא היה ביכולתו למנוע האירוע וראייה כאמור לא הוצגה ע"י הנתבע. 14. באשר לטענות שונות בעניין התנהגות הצדדים או מי מטעמם באתר לא מצאתי מקום להרחיב, רק אציין כי מרבית האימרות ניתנו מפי השמועה ובכל מקרה, ככל שהשומר נוכח בהתנהגות חשודה באתר של מאן דהוא או ממצאים מחשידים כלשהם בכל שלב שהוא, חובה היה לדווח על כך למעבידו ולתובעת מידית. ד. הנזק 15. התובע טען כי ערך הציוד והכלים שנגנבו מן המחסן שבאתר הגיע נכון למועד הגשת התביעה לסך של 40,000 ₪. ב"כ התובע ביקש לאמץ את חוות דעתו של ע"ת 3 מר יאיר חטב בנוגע לשומתו וכן בנוגע לרשימת הציוד כמשקפת באופן נכון את פרטי הציוד שנגנב. 16. ב"כ הנתבע טען כי התובעת לא הצליחה להוכיח אלו כלים נגנבו, אם בכלל, מאתר הבניה משום שבכל מקרה לא הונחה כל עדות מהימנה אודות כלי העבודה שנגנבו, כי התובעת לא צרפה חשבוניות בדבר ציוד חילופי שנרכש במקום הציוד שנגנב וכי מכל מקום אין בחוות דעתו של מר חטב להוות אסמכתא לאומדן הנזק. בהקשר למשקל חוות דעתו של מר חטב טען ב"כ הנתבע כי מר חטב אינו מומחה אובייקטיבי או ניטרלי משום שהתובעת הינה לקוחה שלו, כי למר חטב אין כישורים בתחום הערכת ציוד משומש מאחר שהוא עוסק במכירת ציוד חדש ותיקון כלים משומשים, אבל אינו מוכר ציוד משומש וכן נטען כי את רשימת הציוד על העלויות המוזכרות בה, המהווה את חוות דעתו של מר חטב לא רשם בעצמו. בנוגע לטענה כי לתובעת נגרם נזק עקב השבתת האתר טען ב"כ הנתבע כי מדובר בטענת סרק משום שלא הובאה כל ראיה בנוגע לאומדן נזק על סך 15,000 ₪ כנטען וכן לא הוכח כי האתר אכן הושבת. 17. באשר לגניבת הציוד- מצאתי לנכון לקבוע שלא ניתן לקבל את מלוא רשימת הציוד כפי שנערכה על ידי מר חטב כמשקפת את רשימת הציוד שנגנב בפועל. למעשה, העד היחיד אשר העיד בדבר הציוד שנגנב הינו ע"ת 2 - מנהל הפרוייקט, מר זלמנוביץ. עדותו של מר זלמנוביץ ככלל, היתה אמינה בעיני על פי האופן בה נמסרה ועל פיה מצאתי לנכון לקבוע ממצא לאחר ששוכנעתי כי אכן ציוד מסויים נגנב מן המחסן אולם לא הוכח כי הציוד ברשימתו של מר חטב כולו נגנב. התרשמתי מאמינותו של העד, כאשר למשל, נמנע מלהצהיר על ציוד שנגנב שלא על פי זכרונו אף שהדבר נגד את אינטרס התובעת. לא הובאו בפני ראיות המצביעות על כמות הציוד שהיה במחסן לפני הפריצה בהשוואה לציוד שנותר לאחריה כך שלא ניתן להגיע לממצא מדויק כפי רשימת המומחה. יחד עם זאת, שוכנעתי כי העד זכר עובר למועד התלונה במשטרה את פרטי הציוד שנגנב. באשר לכלים שנגנבו עולה מדבריו של מר ימין ניסים ע"ת 1 כי לא ידע מידיעתו האישית לציין את פירוט הכלים שהיו במחסן ביום הגניבה וכי ניזון מדברי מנהלי העבודה. העד אישר כי לגבי ה-29.12.99 לא היה טופס מעקב. הנני מקבלת את עדותו של מר זלמנוביץ, על פיה בבוקרו של ה-30.12.99 התלונן במשטרת ישראל בדבר אירוע הפריצה. תמיכה לפרטי הציוד שנגנב מצאתי בתוכן תלונת העד למשטרה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנספח א' לתצהירו. (בהקשר זה לא התעלמתי מטענות הנתבע בנוגע לתאריך המופיע על ההודעה אלא שהעדפתי את תוכן המסמך כפי שמולא בכתב יד והמדבר בעד עצמו והעדפתי את הסברי העד לעניין פשר המועד המופיע בחותמת המשטרה- עמ' 14 ש' 22-17). על פי אותו נספח המהווה אישור הודעה על התפרצות עולה כי בתאריך 30.12.99 התלונן העד על פריצה לאתר. בתיאור הרכוש הגנוב כמופיע באותו נספח צויין: "2 מסורים חשמליים מתוצרת ג'קסון- בוש, 2 מקדחות חשמליות, 1 דיסק חיתוך תוצרת בוש, גנרטור מתוצרת שטל, ויברטור חשמלי לריטוט בטון." בהשוואה לרשימת הציוד המופיעה בחוות דעתו של מר חטב, מדובר בתיאור חלקי בלבד. גם מתצהירו של העד עולה כי כאשר הגיע לאתר בבוקר ה-30.12.99 בשעה 06:15 לערך הבחין כי נגנבו ממנו שני מסורים חשמליים, שתי מקדחות, דיסק חיתוך וויברטור חשמלי וגנרטור ולא מעבר לכך. תיאור זה תואם את התיאור שנמסר למשטרה וגם בעדות העד בבית המשפט לא מסר על כלים נוספים שנגנבו. מעבר לעדותו זו לא הובאו ראיות ישירות קבילות נוספות בנוגע לרשימת הציוד שנגנב. המחסנאי מר ויקטור שהיה לכל הדעות העד המתאים ביותר להעיד על תכולת הציוד, לא זומן ודברי העד זלמנוביץ שלא שלל את רשימתו של מר חטב נאמרו לאחר פרק זמן משמעותי ממועד האירוע לכן העדפתי את הצהרתו במשטרה ותצהירו. (עמ' 15) אף על פי כן, עדותו של מר זלמנוביץ, אשר שהה באתר מידי יום ונהג לסגור אותו מידי יום, דיה כדי שיקבע על פיה כי הציוד שנעלם כפי שהבחין בסמוך לאחר האירוע אכן נגנב וכשמביאים בחשבון כי מדובר בקביעה על פי מאזן הסתברויות. 18. באשר לערך הכלים, ע"ת 3 - המומחה מטעם התובעת, העיד כי התובעת הינה לקוחה שלו והוא מטפל בכלי העבודה של התובעת מאז שנרכשו דרכו על ידה ויודע את מצבם לצורך הערכת שוויים. העד אישר כי אף שלא רשם בעצמו את הטבלה בה מפורטת שומתו, הרי שהוא חתום עליה והוא זה שקבע את הערכים לאור היכרותו עם הכלים הנ"ל ודבריו אלה מקובלים עלי. התובע צירף כאמור, כחלק מראיותיו חוות דעתו של המומחה, מר יאיר חטב, אשר העריך את שווי הציוד ב-25,830 ₪ לציוד משומש, נכון לתאריך הוצאת חוות הדעת. כנגד הערכת העד לא הוצגה כל הערכה אחרת מטעם הנתבע ,יחד עם זאת, לא הוכח בפני, כפי שכבר צויין, כי כל הכלים שהופיעו ברשימה אוחסנו במחסן עובר לאירוע הפריצה. הערכת שווי הכלים ע"י מר חטב וכפי שאוזכרו ע"י העד זלמנוביץ בהודעה למשטרה, מגיע לסך של 11,260₪. (2 מסורי ג'קסון בוש -650 ₪ כל אחד, 2 מקדחים חשמלים - 350 ₪ כל אחד, דיסק חיתוך -160 ₪ , גנרטור - 7,100 ₪ , ויברטור חשמלי לריטוט בטון- 2,000 ₪). 19. בנוגע לטענת ההשבתה ולנזקים בעיקבותיה - ב"כ הנתבע טען כי התאריך הנטען לאירוע הפריצה היה יום רביעי בלילה ומכאן לא ברורה הטענה מדוע יש לפצות התובעת עקב השבתת האתר לשלושה ימים לאור העובדה כי רק יום חמישי הוא יום עבודה מלא ויום שישי הינו יום עבודה חלקי בלבד. 20. הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל הבאת הראיות המוטל על תובע במשפט אזרחי בהקשר זה. ע"ת 1 - מר ימין ניסים, מנהל הפרוייקט אישר כי מדובר בהשבתה חלקית בלבד שלא באה לידי ביטוי ביומן העבודה והפנה בהקשר זה לעדותו של ע"ת 3 - מנהל הפרוייקט. העד אישר כי לאחר הפריצה השתמשו בכלים שיש להם ולאחר מכן קנו אחרים וכן אישר כי שלושת ימי ההשבתה כללו את יום השבת (עמ' 12 ש' 13). גם עדותו של ע"ת 2 לא יכולה לשמש יסוד לקביעת ממצא בקשר לנזק עקב השבתה. לדבריו, רשם ביומן העבודה מהו ההספק ביום הרלוונטי על ידי הפועלים אולם לא הוצגו בפניי כל יומני העבודה בנוגע לאותו הספק. ולא אוכל להסתפק בדבריו כי ביום הראשון לגניבה היתה בעיה בשל מחסור בכלים לצורך קביעת פיצוי משום שלא הוכח נזק כלכלי מהשבתה. ככל שמביאים בחשבון כי אירוע הפריצה נתגלה ביום ה' בבוקר הרי שיש מקום ליתן משקל משמעותי לעמדת הנתבע כי נזק יכול להיגרם אך ורק בימים ה' ו- ו'באופן חלקי, משום שהוצהר כי שלושת ימי ההשבתה כללו את יום השבת אולם נזק כלכלי גם בימים אלה לא הוכח. משלא הוצגו ראיות קונקרטיות בדבר הנזק שנגרם לתובעת עקב השבתת האתר ולו באופן חלקי, לא מצאתי כי הונח בסיס מספיק כנדרש מתובע במשפט אזרחי המצדיק פיצוי התובעת. עדות ע"ת 2 לפיה אם היו צריכים ארבעה אנשים לעבוד בריצוף וחסר דיסק הם מספיקים פחות משום שהכלי חסר, הינה הנחה אפשרית אולם לא מצאתי כי יש להעדיף הנחה זו על פני הנחה אפשרית לא פחות לפיה הפועלים הועסקו בעבודות אחרות באתר והרי כבר הוזכר כי ע"ת 1 ציין כי השתמשו בכלים אחרים ולא הובהר באיזה היקף וכן לא הובאו ראיות כי באתר נותרו פועלים ללא עיסוק בהעדר כלי עבודה. לפיכך, בגין השבתת האתר לא מצאתי כי הוכח קיומו של נזק בר פיצוי מעבר להנחות בלבד. 21. יוער, כי ב"כ הצדדים העלו טענות שונות שלא מצאתי כי ההתייחסות אליהן הכרחית לצורך ההכרעה בתיק. כך נכון הדבר בנוגע לטענה כי התובעת פעלה שלא בתום לב כאשר בחרה להגיש תביעתה לאחר שנתקבלה תביעתו הקטנה של הנתבע כנגד התובעת. ה. סוף דבר 22. עולה מן המקובץ כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולזכות את התובעת בפיצוי בגין ציוד שנגנב מן האתר על פי הפירוט בנספח א' לתצהיר ע"ת 2 - אישור הודעה על התפרצות ממשטרת ישראל. מאחר והערכים בהם נקב מר חטב ניתנו פרי אומדן, מצאתי לנכון שלא להורות על הצמדתם למדד אלא לפסוק פיצוי על פי ערכם הנומינלי כפי שנקב בהם העד בשומתו וכן משום שנראה בנסיבות העניין צודק לעשות כן. 23. סוף דבר הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 11,260₪ בצירוף שכר טירחת עורך דין ע"ס 2,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן את אגרת המשפט. אבטחהחוזה