1.ביום 24.11.04 הגישה המבקשת 2 בקשות כנגד המשיב: האחת - בקשה לצו עשה מיידי/צו תפיסה, כך שב"כ המבקשת ימונה לתפוס מחשב נייד הנמצא אצל המשיב ולהסמיכו לעשיית כל הדרוש לשם כך (בש"א 8006/04). השניה - בקשה לצו מניעה זמני שיורה למשיב להמנע מכל ייצוג ו/או עבודה אצל ו/או שותפות ו/או עיסוק בכל דרך שהיא של ואצל אוטימקו, במישרין או בעקיפין וזאת ל- 24 חודש (בש"א 8219/04). כן הוגש כתב תביעה בו עתרה המבקשת לצו מניעה, צו עשה ולפיצויים אותם העמידה על סך של 360,000 ש"ח. (אציין כי הבקשה לצמ"ז הוכנסה כעותק בין עותקי הבקשה הראשונה, ובהתאם, נפתחה כבש"א ונתקבלה לגביה תגובת המשיב - מאוחר יותר). 2.המבקשת, חברה העוסקת במתן פתרונות ושרותי סיסטם, אבטחת מידע ורשתות, העסיקה את המשיב כמנהל מכירות בכיר, עפ"י הסכם עבודה שנכרת ב- 18.12.00 וזאת עד 9.10.04 (להלן: "הסכם העבודה"). לטענתה, המשיב פעל "בפעולות מרמה ונוכלות ... מאחורי גבה ... בחוסר נאמנות וזדון ... קשר קשרים מול לקוחות וספקים שלה ... פעל לפגוע בה ... תוך שהוא רוקם מזימה ולפיה יעבור לעבוד אצל חברה עימה פעלה המבקשת בפרוייקטים מסויימים". במעשיו אלה גרם להכשלת תחום פעילות שלם והורדתו לטמיון והסב לה נזקים רבים במיוחד. המבקשת טוענת כי המשיב התחייב כלפיה לסודיות (סעיף 16), בהגבלת עיסוק ואיסור תחרות (ל- 24 חודש, סעיף 17). בסביבות מאי 2004 מסר המשיב למנכ"ל המבקשת (אריאל כהן, להלן: "המנכ"ל") כי שמע שהמבקשת מתכוונת למכור פעילותה לחברה אחרת. המנכ"ל הבהיר כי אכן מתקיימים מגעים ביחס לפעילות הסיסטם, כשפעילות אבטחת מידע, שאת מכירותיה מנהל המשיב, תמָשך; במקביל יחפשו שותף אסטרטגי לרכישת פעילות זו. המשיב התבקש להמשיך בפעילותו כרגיל, אף הוצע לו מודל תגמול אם ימְצָא שותף, ואף נחתם מסמך מ- 2.6.04 (להלן: "הסכם תגמול"). למרות התחייבויותיו, המשיב לא השקיע בבניית פוטנציאל עסקאות חדשות, שהותו במשרדי המבקשת פחתה עד לפעם בשבוע-שבועיים, כשהוא טוען שעסוק הוא בעסקאות עם 2 לקוחות גדולים. המשיב חדל מלהגיש תחזיות מעודכנות לעסקאות "בצנרת", שידר "דכאון" מהמצב ועם חלוף הזמן גבר לחצו על מעבידו הישיר לפטרו, אף כי הסכים לטפל בעסקאות גם לאחר פיטוריו, אם תשולם לו עמלה, תוך שיקבל מכתב פיטורין. לאחר שגברו לחציו, משהתברר שאינו תורם למבקשת בפעילותו הנוכחית, נענתה לו המבקשת לפטרו, וביום 25.8.04 נמסרה לו הודעה על פיטוריו. בתקופת ההודעה המוקדמת (45 יום) נעלם המשיב כמעט לחלוטין, אף כי טען שהוא עובד על עסקה מול גורם ממשלתי, ובמסמכי העברת התפקיד. המשיב העביר למבקשת (ב- 19.10.04) 4 קבצים (גליון נתונים בן 650 שורות הכולל כל האנשים שהמבקשת פנתה אליהם בקשר למוצרי אבטחת מידע, וללא כתובת דוא"ל ותפקיד האנשים; עדכונים בע"פ אצל כמה מהלקוחות הקייימים, הכוללים מסרים כעוסים; כל ההצעות שנשלחו ללקוחות בשנה האחרונה, כמות דלילה וזעומה; מחירון עדכני לטענת המשיב של מוצרי אוטימקו). מנכ"ל המבקשת קיבל פנייה ממנהל המכירות אוטימקו "(החברה המשמעותית ביותר בפעילות מוצרי אבטחת המידע של המבקשת)" (לעיל ולהלן: "אוטימקו") ולאחר ברור עם המשיב, הכחיש זה כי מסר פרטים על המבקשת. לאחרונה, נודע למבקשת כי המשיב מייצג את אוטימקו עצמאית, אז בדקה את תכתובות הדוא"ל שלו והוברר כי כמעט כולן נמחקו ואלה שנותרו מלמדות על פעילות חתרנית של המשיב, תכתובות שקדמו להודעת הפיטורין, המתייחסות ללקוחות (שאינן ברשימה שנתן למבקשת) ולפיהן מבקש הוא פנייה ישירה אליו, פניות שלו שלא תחת שם המבקשת, ומחירון חדש שקיבל מאוטימקו (אף שטען כי אין כזה). לא רק שעסקינן במרמה, בנוכלות ובכוונה לפגוע במעביד, אלא גם עשה כן לטובתו בזמן בו פעל עבור המבקשת וקיבל ממנה שכר. ב- 11.11.04 נתבקשו תיקונים בחומר שמסר למבקשת ואף נתבקש להחזיר המחשב הנישא, ועד אז יעוכבו התשלומים המגיעים לו. אוטימקו הודיעה כי היא שוקלת להעסיק המשיב באופן ישיר. כן הוברר בשיחה עם לקוח (שהמשיב טען כי התלונן) כי ביקש לקבל מוצר נוסף, נדחה ע"י המשיב וכי בפועל לא התלונן; כן התברר כי המשיב זייף הזמנה ששלח לספק, ללא חתימת מנכ"ל ובמקביל הציג למנכ"ל הזמנה שונה לחתימה (אותה לא שלח לספק). בבקשתה הראשונה טענה המבקשת כי המשיב אוחז בידיו במחשב נישא שקיבל מהמבקשת בעת עבודתו, כי אין לו קנין בו וכי היה עליו להשיבו מיד עם סיום עבודתו. בטרם התבררו הארועים שפורטו בתביעה, הוסכם כי המחשב ישאר בידי המשיב, וכאמור, אח"כ נדרש להחזירו, ולא החזירו. המחשב מכיל מידע רב ונתונים שהם קניינה של המבקשת ושיש בגילויים/העברתם לאחֵר כדי פגיעה קשה במבקשת. קיים חשש ממשי כי המשיב יעשה שימוש במידע האגור במחשב כנגד המבקשת. ל- 2 הבקשות צורף תצהירו של מנכ"ל המבקשת. 3.ביום 28.11.04 הגיש המשיב תגובתו לבקשה לצו תפיסה, וביום 2.12.04 הוגשה תגובתו לבקשה לצמ"ז. טוען המשיב כי המבקשת מודה כי המחשב הועבר לו כדין, ממילא, אין עילה לבקשתה או לסעד המבוקש. המבקשת (תוך מחשבה כי בשלב הראשון לא יוכל להגיב) הִסתירה במודע ובמכוון כי העבירה לחזקתו הבעלות במחשב וטענה כי דרשה במפורש השבתו, מה שלא היה ולא נברא. בהתאם להסכם בין המבקשת לאוטימקו, המידע הוא של האחרונה. המידע מצוי על תוכנת לקוחות פרטית השייכת למשיב ("גולדמיין"), ובה לקוחותיו במשך שנים רבות בתחום (כולל אצל המבקשת), ואין ניתן להעבירו במדיה אלקטרונית, מידע שנמסר לה עוד טרם בקשותיה והיא זו שפעלה שלא כדין בפורצה לתיבה האלקטרונית שלו ושל אחרים, תוך הפרת זכותו לפרטיות. המבקשת מטעה את ביה"ד בטוענה כי המשיב מנוע מלהתקשר עם אוטימקו מכח הסכם העבודה, שכן מדובר בספק ולא לקוח של המבקשת, אין בהתקשרות כדי לשנות ממעמד המבקשת כלפי אוטימקו ובמעמדו כנציג אוטימקו בישראל, יוון ותורכיה אין לו כל צורך ברשימת הלקוחות של המבקשת, מה גם שהיא נמצאת כבר כשנה בשלב סגירה של פעילות זו. המבקשת קיצצה שכר המשיב כך שעמד על 40% מהשכר המוסכם והיא אף מלינה עד היום המגיע לו כעמלות מכירה, חצי שנה אינה מפרישה לקרן השתלמות ואף שחלף חודש וחצי מאז שסיים עבודתו (9.10.04), טרם שולמו הזכויות המגיעות לו. עוד נטען כי אין שחר לנזקים שנטענו, שכן מחזור המכירות של המבקשת עם אוטימקו בכל 4 השנים שעבדה עמה עמד על פחות מ- 400,000$, המוניטין הוא של אוטימקו, מה גם שלמבקשת אין בלעדיות בישראל; בתחילת השנה הודיעה אוטימקו כי היא מכניסה גורמים מתחרים למבקשת ובפועל, IBM נכנסה לפני מספר חודשים, מה גם שאוטימקו רשאי לסיים ההתקשרות עם המבקשת בהודעה בת 90 יום. לתגובתו צרף תצהירו. בתגובתו מ- 2.12.02 לבקשה לצמ"ז, טען המשיב כי מדובר בבקשה האחת בנסיון לדוג ראיות לבקשה השנייה, כי עסקינן בשיהוי הן למועד סיום העבודה והן למועד התקשרותו עם אוטימקו (לטענת המבקשת). בנוסף לתגובתו דלעיל, טען המשיב כי המבקשת נכשלה להראות סודות מסחריים ראויים להגנה/קיום ממשי של רשימת לקוחות/רשימת לקוחות שאוטימקו לא זכאית לקבלה/אינטרס לגיטימי/קנייני ראוי להגנה. מנגד, מתן צמ"ז יפגע בסיכוייו התעסוקתיים. לתגובתו צרף תצהירו, תצהיר מנהל מכירות אזורי של אוטימקו (להלן: "קרלוס") ותצהיר מנהל מחלקת סיסטם באלביט (להלן: "גולן"). 4.ביום 5.12.04 התקיים בפניי דיון בבקשות. נחקרו מנכ"ל המבקשת והמשיב. סיכומי הצדדים הוגשו בכתב: סיכומי המבקשת ב- 12.12.04 וסיכומי משיב ב- 19.12.04. ביום 17.1.05 הגישה המבקשת "מודעה" לביה"ד בה מציינת היא כי טרם קיבלה החלטה בבקשה, דבר הגורם לה פגיעה קשה, ומשמעות הדבר כדחיית הבקשה ללא זכות ערעור. הובהר בהחלטה כי ביה"ד אינו עוסק אך בהליך זה. ראוי לציין כבר עתה כי אף הדפסה והגהת ההחלטה ועומס רב בהליכים - לא איפשרו הוצאת ההחלטה מוקדם יותר. 5.לאחר עיון בחומר שהונח בפניי - להלן החלטתי: א.משעסקינן בהליך זמני - ממילא כל הקביעות שלהלן, לכאוריות הן. המבקשת מחלקת טענותיה לשניים. בהתאם, כך נפעל אף בהחלטתנו. המבקשת מוצאת חיזוק לבקשתה הראשונה ב- 3 אלה: המשיב קיבל הודעה לפיה עליו להחזיר המחשב הנישא; הנתונים הנדרשים למבקשת, שנמחקו ע"י המשיב מהשרת שלה, עדיין שמורים על המחשב הנישא; המשיבלא מסר למבקשת את מלוא הנתונים בעת סיום תפקידו והסתיר ממנה את רשימת הלקוחות, מגעים עם לקוחות, לִידִים, הצעות מחיר ועסקאות פוטנציאליות. מכך מסיקה המבקשת, כי המשיב אוחז במחשב שלא כדין וכי מעבר לאינטרס הקנייני שלה במחשב, מחשב שהוא רכושה, יש לה אינטרסים עסקיים בתכנים השמורים בו, בעוד שלמשיב אין כל זכות להחזיק בו. המבקשת מפנה לאיסור נטילת מידע ע"י עובד, שהוכר כהפרת חובת אמון חמורה (ע"א 1142/92 ורגוס נ' כרמקס בע"מ). המשיב חזר על טענותיו בענין בתגובתו וציין (כעדות המשיב) כי המידע שהמבקשת טוענת כי נמצא במחשב הנישא - נמצא בשרת שלה במחיצת C תחת האות L וכן אצל העובדת הגב' מורן גיפל. עוד טען כי קיבל המחשב כדין לבעלותו ולחזקתו והמבקשת לא הציגה כל עילה שבדין לסעד, לא הוכח מה המידע העסקי הנמצא בו, מה גם שהודתה בסיכומיה כי רשימת הלקוחות אינה מידע סודי. ולעמדתנו - בעניין זה עלתה התחושה כי רב הנסתר מהגלוי (מטעם 2 הצדדים). אין חולק כי נושא הפסקת העבודה של המשיב אצל המבקשת, לא נפל כרעם ביום בהיר. עולה מטענות המבקשת כי עוד מחודש מאי 2004 ידע המשיב על כוונותיה של המבקשת למכור פעילותה לחברה אחרת, הצדדים הסכימו על מאמצי המשיב לשפר האטרקטיביות של תחום מוצרי אבטחת המידע ואף תִגמ?לוֹ אם ימצא (הוא) שותף (עסקי לנתבעת), המשיב לא קידם מכירות, לא השקיע בבניית פוטנציאל לעסקאות חדשות, נוכחותו פחתה עד כדי אפס, הגביר לחצים לפיטוריו עד שב- 25.8.04 נמסרה לו הודעת פיטורין. בכל התקופה הזו ועד להגשת הבקשה - לא שמענו כי המבקשת עמדה (כלפי המשיב) בדרישה כי יקיים חובתו כאמור בסעיף 15א להסכם העבודה. לא שמענו גם (בתקופה הנ"ל) פנייה של המבקשת למשיב המבוססת על סעיף 18 (או סיפא 14ה) להסכם העבודה. ודוק: המבקשת אינה חולקת על כי הסכימה להשאיר בידיו את המחשב הנישא (אף שלתמיהתנו, אין לדבר ביטוי כתוב במסמכים שהובאו בפנינו, למעט, בכתבי בי-דין) ואף אינה טוענת כי נדרש (בטרם עזיבתו) להעתיק מהמחשב הנישא כל קובץ שהיה עליו השייך למבקשת! ונזכיר - המבקשת עוסקת בהטמעת תוכנות לאבטחת מידע! ואף שהמשיב החל לעבוד אצל המבקשת ב- 1.1.01 - לא הובא בפנינו מסמך בו מסכימים הצדדים כי המשיב יעשה שימוש בתוכנה, שלו (בלבד) הרשיון להפעלתה (גולדמיין) וליישום המידע של המבקשת בתוכנה זו (במחשב הנישא). לא שמענו גם כי עם פיטוריו ראתה המבקשת לדרוש המתחייב - אף שביטוי "עקרוני" לענין, קיים ב"טופס הטיולים" (המאשר כי המשיב קיים מחוייבותיו/החזיר החומר/חובותיו למבקשת). לא שמענו גם כי המבקשת ראתה לבטל הסכם שתוף הפעולה למכירת פעילותה זו (ב' לבקשה). אין לשכוח עוד כי עפ"י מכתב הפיטורין החליטה המבקשת ב- 25.8.04 לסיים העסקתו מ- 9.10.04 (בתום 45 ימי הודעה מוקדמת). ממועד זה ועד להגשת הבקשה חלפה אכן תקופה של חודש ומחצה. לעניין הנדון - ודאי עסקינן בשיהוי, שלא ניתן לו כל הסבר בבקשה (או בסיכומים). נזכיר כי בסעד זמני עסקינן. בהתאם - ואף שעֵרים אנו למענה שנתן המשיב עת נחקר על המידע המצוי ע"ג המחשב הנישא - אין בפנינו די, לעת זו, ולעיתוי הבקשה - כדי להצדיק תפיסת המחשב, השבתו למבקשת (שלא לומר - על בסיס איזו עילה). אין מקום לטענת המבקשת בבקשתה לפיה "אין למשיב כל קניין במחשב והוא חייב היה, הן מכוח החוק והן מכוח ההסכם עם המבקשת להחזירו מייד עם הפסקת עבודתו" - בצוותא חדא עם הטענה "... לפני שהתבררו הארועים ... הוסכם כי המחשב ישאר בידי המשיב ...". לא הובא בפנינו מסמך בו ניתן לו המחשב הנישא או בו התחייב להשיבו (ובמאמר מוסגר, לכאורה, סעיף 14 ד-ה אינו חל על המחשב). לא נבין הכיצד טוענת המבקשת מחד ל"קניין" שאין למשיב במחשב ומאידך, המבקשת הסכימה כי המחשב "ישאר בידו" - האם להשאלה/השכרה/מתנה/מכירה טוענת היא?! לאור כל האמור - אין מקום לסעד לו עתרה המבקשת, ודאי משבמחשב מצוי, לעת זו, גם חומר אישי של המשיב (ושוב, לא שמענו כי נאסר עליו כך). במאמר מוסגר אף ל? ראיתי להעתר לבקשה זו, לא הייתי רואה למנות ב"כ המבקשת לענין, הכורך בתוכו פגיעה בפרטיות ע"י "זרועו הארוכה" של המעסיק. ב.הגבלת עיסוק - ככל שמבקשת המבקשת להצביע על קיום ניגוד אינטרסים במעברו של התובע לאוטימקו - כמדומה, היה מקום לצרופה ולזימונה לדין. המקשת למעשה אינה מסבירה אי צרופה, אלא בחרה - שמא משיקולים מסחריים - שלא להגיש עתירתה אף כנגד אוטימקו. מנגד, יש בכך, לכאורה, כדי לשמוט הקרקע תחת טענותיה בבקשה. בהתאם - אין לנו אלא לקבל ההסבר שניתן (במיוחד בעדות) ע"י המשיב בענין זה ומנגד, עולה מדוא"ל בין המבקשת לאוטימקו (מ- 11.11.04; 25.11.04), כי המבקשת ידעה כי אוטימקו מתכוונת להעסיק את המשיב (ואח"כ, כנציגה בישראל והסביבה) כשהמבקשת מציינת כי למשיב הסכם אסור תחרות, אותו יפר אם יחתום עם אוטימקו. עוד הוברר לה ע"י אוטימקו כי בהיותה אינטגרטור אחד בישראל של אוטימקו, אין בהעסקת המשיב ע"י אוטימקו כדי הפרעה כלשהי, או פגיעה עסקית כלשהי. ובהקשר זה - אזכיר כי עסקינן בהליך זמני, בו הקביעות לכאוריות. המבקשת לא הגישה הסכם בינה לאוטימקו, ודאי לא הסכם בלעדיות - ואין לשכוח כי לאוטימקו יש בזמנים הרלוונטיים לפחות עוד אינטגרטור אחד בישראל (IBM). לא נסתר איפוא, לכאורה - כי אין למבקשת חוזה בלעדיות עם אוטימקו, ומנגד - לא שמענו כי המשיב נשכר להיות אינטגרטור נוסף לאוטימקו, אלא כנציגה בישראל והסביבה, כזה שיגביר מכירותיה ויסייע לאינטגרטורים שלה (כולל המבקשת). ובמאמר מוסגר - יש לזכור כוונתה של אוטימקו למנות נציג כאמור (יהא זה המשיב, יהא זה אחר). אכן - קרלוס לא העיד בפניי והונח בפניי "תצהירו" - אעפ"כ, משעסקינן בראיות לכאורה לשלב זה, די בכך לטעמי. ולהסכם העבודה - מדובר בהסכם שנחתם בטרם החל המשיב בעבודתו אצל המבקשת; המשיב נשכר לעבוד כמנהל מכירות בכיר ועבד כאמור פחות מ- 4 שנים. סוכם על משכורת חודשית ותוספת ש"נ גלובלית. כן סוכם כי יועמד לרשותו רכב, הובטחו זכויות (חופשה, הבראה, החזר טלפון, תגמולי מילואים, בטוח מנהלים וקרן השתלמות). המשיב נשכר כעובד "מיומן ומקצועי", בעל הכישורים לתפקיד. המשיב התחייב לפעול בנאמנות ובמסירות, להציג עצמו לצדדים שלישיים כעובד המבקשת, להשתמש בחומר כתוב לצרכי המבקשת ונאסר עליו לקבל טובת הנאה כלשהי מלקוחות/ספקי המבקשת (סעיף 14). כן התחייב לשמור בסודיות מוחלטת כל מידע סודי/עסקי של המבקשת, גם לאחר סיום העבודה (ס' 16). התחייבות נוספת בהסכם להגבלת עיסוק ואיסור תחרות - 24 חודש לאחר סיום העבודה, כך שלא יעבוד/לא יהיה קשור במישרין/בעקיפין בכל גוף המתחרה בסלע (חברה המספקת שירותי סיסטם ותקשורת) או בגוף בו עבד מטעם סלע. נאסר על המשיב לעשות שימוש בקשרים עם לקוחות המבקשת או בקשרים מסחריים/מקצועיים של המבקשת שנוצרו/נוצלו במסגרת עבודתו במבקשת. כן התחייב לשמירה לסודיות. אין חולק כי אוטימקו אינה לקוחה של המבקשת. אין חולק גם כי אין בפניי ראייה לכאורה בדבר מידע סודי/עסקי של המבקשת שנעשה בו שימוש או כי אוטימקו מתחרה במבקשת או כי עבד באוטימקו מטעם סלע! כמדומה - די באמור כדי לדחות הבקשה, ככל שמבוססת היא על התחייבויות המבקש. ראוי לציין בהקשר זה כי אין הסכם העבודה מטיל מחוייבות ליתן שרותים מהסוג שהוענקו ע"י המבקשת (בין באמצעותו ובין בכלל). כך גם יש להזכיר את הוראת סעיף 2ד' להסכם - הנשמע מחוץ למסגרת, עפ"י הנתונים שהובאו בפניי. אין גם כל טענה בדבר תמורה מיוחדת שניתנה למשיב ל"ביסוסן" של התניות הנדונות (שקיבל על עצמו) ואף לא להשקעת המבקשת ב"סודותיה" המסחריים (וכאלה לא פורטו) ולמצער, אף לא ב"אבטחתם" של אלה (למצער, אמרנו, שהרי אם וככל שעסקינן בתחום "אבטחת מידע" ובכך עוסקות אוטימקו והמבקשת, לא פעלה המבקשת לכך)! ושוב, במאמר מוסגר, הוגבל עיסוקו בהסכם העבודה רק בתחום אחד (שרותי סיסטם ותקשורת) ולא אבטחת מידע! שומה עלינו לזכור כי מחד חוזים יש לקיים ומאידך, חופש העיסוק וכבוד האדם מחייבים לאפשר לעובד הבחירה. וכבר נקבע כי יש (גם) ליתן הגנה ל"אינטרס הלגיטימי" של המעסיק, אינטרס הציבור, תוך בחינת ההגנה הניתנת, כך שתהא סבירה ומידתית (ענין סער). גם כאן, עותרת המבקשת, למעשה, לא רק לשלול מהמשיב את יכולתו לעבוד בתחום בו הוא מיומן, אלא גם מבקשת היא להבטיח ש"תועבר" אליה "זכות" שבמשולש היחסים המבקשת-המשיב-אוטימקו - אינה קיימת! בפועל, אומרת המבקשת כי אינה מתנגדת שיעסוק בתחום אבטחת מידע ואף לא כי יעשה כן בישראל - ובלבד, שלא יעשה כן עם אוטימקו! - ולכך, לא רק שאין תנייה בהסכם העבודה (גם לכך), אלא, שבהתנגשות בין העקרונות השונים - אין מדובר באינטרס לגיטימי שיגבר על זכות המשיב, מה גם, שכאמור, לא יהא בכך הגנה על חופש ההתקשרות, על לשון הסכם העבודה (ומנגד, אינה "מתנגדת" כי אוטימקו תמנה נציג אחר). ולמען הסר ספק ספיקא - המשיב אינו אינטגרטור, אינו סַפק בלעדי של אוטימקו, אין הוא מתחרה במבקשת, אלא מקום שיהא למבקשת קשר ישיר עם אוטימקו - יֵעשה קשר זה באמצעות המשיב, ככפיף או כ"שלב ביניים" לקרלוס. ואבהיר עוד - בענין סער נקבע כי אין להבטיח חסינות בפני תחרות. וכאן, אף זה אינו על המדוכה. אזכיר עוד כי אין חולק שכל המידע בדבר לקוחות המבקשת,הועבר לאוטימקו, כמתחייב כנראה, עפ"י ההתקשרות שביניהם. ממילא, אם תמנה אוטימקו נציג אחר - תוכל להעביר אליו מידע על לקוחות אלה(!), מה שמראה עוד יותר כי קביעתנו בהגד דלעיל - שרירה וקיימת. ואף שטוענת המבקשת בסיכומיה כי פגש במהלך שנות עבודתו אצלה "כמעט כל איש אבטחת מידע ישראלי שעשוי להתעניין בפתרונות אוטימקו" - אין בכך כל רבותא, משאין הוא מיועד למכור ישירות לאלה פתרונות אבטחה. כך גם "מוותרת" המבקשת על סודותיה/רשימת לקוחותיה - כך שהמשיב יוכל לשווק להם מוצרי אבטחת מידע, שאינם של אוטימקו?! (ראה סיפא סיכומיה (סעיף 10)). ולהסכם התגמול - אין חולק כי "פעילות מכירת מוצרי ופתרונות אבטחת מידע" - לא נמכרה לרוכש פוטנציאלי, עד להגשת הבקשה. מדובר בהסכם בו נתבקש המשיב לעשות שימוש בכישוריו כאיש מכירות ותחת למכור את מוצריה של המבקשת/אוטימקו בשמה של המבקשת (או קבוצת החברות), התבקש לנסות למכור את פעילותה. אוטימקו אינה רוכשת הפעילות. בניגוד למחוייבות לשמירת הסודיות, שבהסכם התגמול (ובמאמר מוסגר, כיצד אמור היה למכור הפעילות, אם צריך היה לשמור בסוד את הכוונה למכירתה?!) - המבקשת עצמה מאשרת בפני אוטימקו את מחשבתה/כוונתה זו (דוא"ל מאת המבקשת לאוטימקו מ- 1.11.04, עמ' 4 פסקא ששית בעותק נספח ז' שנמסר בדיון). גם מהסכם התגמול - אין ללמוד חבות של המשיב לענייננו, ואף לא כי חיבל קשות בתוכניתה של סלע למכור הפעילות (או קשר בין מעבר שלו לאוטימקו לפגיעה נטענת במכירת הפעילות); אין בפנינו כי השמיץ את המבקשת, ודאי לא שהחל במסע השמצות נגדה! ופטור בלא כלום - אין: המשיב טוען לפגיעה קשה ושרירותית בתנאי העסקתו במהלך העבודה ולאחר סיומה. אין הליך זה דן בכך. מנגד - אין חולק כי המידע שניתן ע"י המשיב למבקשת עם סיום עבודתו/לאחריה, אינו מידע מלא ומכל מקום, ככל הנראה, אינו כולל כל המידע שהיה ברשותו/שיכול היה וחייב היה להעביר. אזכיר כי אין ראייה לכך כי השמיד ממאגר הנתונים של המבקשת (כטענתה בסיכומיה). כך גם לא נחה דעתי מעניין ה"דומיין", שרכש המשיב כבר ביוני 2004, חודשיים בטרם פיטוריו. אזכיר כי מת/2 עולה כי הרישום נעשה ביוני ולא בסוף ספטמבר. כך גם עולה מת/2 ג' כי המשיב עשה כן לא בשמו. הוא לא זה שרכש את הדומיין, אלא חברה בע"מ הנושאת את שם זוגתו, כשתא הדוא"ל נושא את שמו. עולה מכך, לפחות, כי המשיב בעת שהיה עובד המבקשת רשם על שמו דומיין כאמור. לא שמעתי כי כזה היה רשום קודם לכן ע"ש המבקשת ואף לא כי יש בכך השלכה על הקשר המסחרי בין המבקשת לאוטימקו או בינה לכולי עלמא! נכון לעת זו, המשמעות היחידה היא כי המבקשת לא תוכל לעשות שימוש בכתובת דומיין זו. בענין זה ספק, איפוא, אם יש משמעות לכך לסעדים המתבקשים ואף ספק אם ניתן לייחס לכך בלבד, לכשעצמו, חות"ל. לאור כל האמור - אין מקום למתן צו המגביל עסוקו של המשיב (בין כמבוקש בבקשה ובין כבסיכומים). 6.לאור כל האמור - על בסיס הראיות שהובאו בפניי והתרשמותי הלכאורית מהאמור - אין לי אלא לדחות הבקשה. כתב הגנה יוגש בתוך 30 יום. דיון מוקדם נקבע ל- 18.4.05 בשעה 13:30. לצערי, בשל עומס רב בהדפסות - התעכבה הוצאת ההחלטה. חוזהאבטחת מידעאבטחה