מבוא לפני תביעה כספית על סך 200,000 ₪ שהגישה אס. פי אם מסעדנות ויזמויות עסקיות בע"מ (להלן:"התובעת") נגד איירון סטיל בע"מ (להלן:"הנתבעת") ותביעה שכנגד. תמצית טענות הצדדים מכתב התביעה עולה, כי ביום 6.8.07 נכרת בין הצדדים הסכם לבניית בית קפה, מסעדה וחדר אוכל במתחם "פארק יקנעם". לטענת התובעת, ההסכם נכרת על בסיס מצג שהציגה לה הנתבעת ולפיו הגב' אורנה גבעון (להלן: "גבעון") שחתמה על ההסכם בשם הנתבעת, הינה אדריכלית רשומה ומעצבת פנים. התובעת טוענת, כי בדיעבד התברר לה, כי גבעון איננה אדריכלית ובשל כך סירבה לחתום על התוכנית האדריכלית אשר צורפה לבקשה לרישיון עסק. התובעת טוענת, כי ככל שהמידע האמור היה בידיה הרי שלא הייתה מתקשרת עם הנתבעת בהסכם עבודה. לטענתה, הנתבעת הטעתה אותה והוליכה אותה שולל לגבי עובדות מהותיות ובעקבות זאת היא התקשרה עמה בהסכם עבודה. התובעת טוענת, כי העבירה לנתבעת סך של 127,625 ₪ המהווים את מלוא התמורה עבור שירותי הנתבעת בשלושת הפרויקטים נשוא ההסכם. על אף האמור, הוקמה המסעדה בלבד ושני הפרויקטים הנוספים טרם הוקמו והנתבעת לא סיפקה שירותים בגינם. לטענת התובעת, הנתבעת לא מילאה חלקה על פי ההסכם, על אף ששולם לה מראש סכום העולה באופן ניכר על שווי התמורה בגין ביצוע העבודה. לטענת התובעת, הנתבעת סיפקה לה באופן חלקי בלבד את השירותים עבורם קיבלה תמורה. התובעת טוענת, כי הנתבעת לא פקדה את המסעדה אשר נבנתה, בניגוד למצופה ממי שהוגדר בהסכם כמי שאמון על פיקוח עליון על הקבלן המבצע והספקים השונים. לטענתה, הנתבעת לא דאגה לפתרונות לבעיות שונות אשר התעוררו במהלך הבנייה. התובעת טוענת, כי בניגוד למוסכם, הנתבעת לא הגישה את הבקשות הדרושות למשרד הבריאות ולכיבוי אש ואף סירבה לחתום על התוכנית לקבלת רישיון עסק כאדריכלית ואז הסבירה לאנשי התובעת, לראשונה, כי אינה אדריכלית. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעת טרם הגישה תוכנית עדות אותה הייתה אמורה להגישה בסיום עבודתה. עוד טוענת התובעת, כי בניגוד למוסכם אנשיה נאלצו לבחור בעצמם את רוב אביזרי העזר, אל אף שעסקינן במטלה אשר היה על הנתבעת לבצע. לטענתה, הנתבעת וגבעון פעלו בצורה מפוזרת ורשלנית וגבעון בחרה את הפריטים היקרים ביותר בשוק על אף שהתבקשה לצמצם עלויות. כן טוענת, כי חלק העבודה אשר בוצע על ידי הנתבעת היה רצוף תקלות וליקויים. הנתבעת לא השלימה את מלאכת כיוון התאורה והטעתה את אנשי התובעת כאשר קבעה, כי אין צורך בכיוון תאורה. לטענתה, מיד לאחר פתיחת המסעדה התברר, כי כיוון התאורה הכרחי והתובעת שילמה סך של 4,989 ₪ לשם ביצוע העבודות. עוד טענה, כי הנתבעת לא עסקה בנושא פתרונות תקשורות למסעדה, למעט הצעותיה באשר למיקום פיזי של הפריטים השונים. בנושא מערכת סאונד ואודיו טוענת התובעת, כי תרומתה היחידה של הנתבעת הייתה בחירת צבע הרמקולים. באשר לתחום מיזוג האוויר טוענת התובעת, כי הנתבעת המליצה על אדם המקורב אליה כקבלן מיזוג אוויר ולא גילתה לתובעת, כי זה הבסיס להמלצתה והצעת המחיר אשר נתן אותו אדם ייקרה את העלויות שלא לצורך והוא לא עבד בהתאם להוראות היועץ. מבירור שערכה עולה, כי הנתבעת נתנה הוראה להנמיך את התקרה ובשל כך לא ניתן למזג את אולם המסעדה כנדרש ותיקון הליקוי כרוך בהוצאות אדירות. לטענתה, הנתבעת בחרה משטחים ודלתות לא מתאימים והמליצה על נורות בזבזניות. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת לא פעלה כלל או לא פעלה כמצופה בתחומים נוספים כגון פתרונות אחסון, טקסטיל, כלי הגשה ודקורציה. התובעת טוענת, כי הנתבעת תיקנה את כתב הכמויות הראשוני פעמים רבות, וברוב הפעמים עשתה כן מבלי שעדכנה את התוכנית כנדרש ולא העבירה תוכניות מעודכנות. כן טוענת, כי מלבד הצעות מחיר בודדות הנתבעת לא פעלה בתחום והיה עליה להשיג ספקים ובעלי מקצוע בכוחות עצמה. עוד ציינה שהנתבעת לא ביצעה הערכה מסודרת של התקציב ולא ראתה עצמה מחויבת להערכה מסוימת וערכה שינויים רבים מבלי לבדוק את השלכותיהם מבחינה תקציבית. הנה כי כן, התובעת טוענת, כי הנתבעת הטעתה אותה עת הציגה מצג לפיו גבעון הינה אדריכלית. כן טוענת, כי הנתבעת לא ביצעה את החוזה על אף שקיבלה את התמורה המוסכמת והתרשלה בביצוע עבודתה על פי ההסכם ובכך גרמה לה לנזקים. משכך, דרשה מהנתבעת, כי תשיב לה שני שליש מהתמורה שהעבירה לה אולם בקשתה נדחתה. לטענת הנתבעת דין התביעה להדחות. לטענתה, גבעון הינה מעצבת פנים והבעלים של הנתבעת. לטענת הנתבעת, התובעת פעלה בחוסר תום לב בעת ניהול המו"מ לכריתת ההסכם ובעת קיום ההסכם, פעלה בחוסר מקצועיות והפרה את התחייבויותיה החוזיות ובאמצעות תביעה זו מבקשת התובעת לכסות את נזקיה אשר נגרמו בשל רשלנותה. לטענת הנתבעת, העובדה שהתובעת לא ביצעה בנייה בפועל של חלק מהפרויקט, מסיבותיה שלה, אינה רלוונטית לעובדה שהיא ביצעה את כל עבודת התכנון ועיצוב הפנים, לכל הפרויקט. העובדה שהתובעת בחרה שלא להקים חלק מהפרויקט אינה מקימה לה זכות תביעה להשבה כלפי הנתבעת. עוד טוענת, כי היא תכננה את כל הפרויקט ואף מעבר לו ועל כן התובעת אף חייבת לה כספים רבים בגין עבודות אשר דרשה ממנה לבצע, מעבר לעבודה אשר הוסכמה בין הצדדים במסגרת ההסכם. לטענתה, בגין עבודתה חייבת לה התובעת סך של 172,150 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת הנתבעת, בפגישה שהתקיימה בין הצדדים, מסרו נציגי התובעת לגבעון פרטים כללים לגבי הפרויקט וטענו, כי התובעת זקוקה לשירותי עיצוב פנים לבית הקפה והמסעדה הבשרית ולתכנון הקונספט של שני העסקים. בהתאם למידע האמור, שלחה גבעון למיקי מיכאלי (להלן: "מיכאלי"), אחד מבעלי המניות והמנהלים בתובעת, הצעת מחיר למתן שירותי עיצוב פנים לבית הקפה והמסעדה. ימים ספורים לאחר מכן אמר לה מיכאלי שהתובעת בחרה להתקשר עם מעצב פנים אחר. לאחר חודש וחצי פנה אליה מיכאלי ואמר, כי התובעת החליטה להתקשר עמה בהסכם למתן שירותי עיצוב פנים לבית הקפה והמסעדה. בהמשך אמר מיכאלי לגבעון, כי התובעת תזדקק לשירותי עיצוב פנים גם לחדר האוכל המוסדי ודרש, כי הדבר ייעשה במסגרת הצעת המחיר המקורית. הנתבעת טוענת, כי סירבה להעניק שירותי עיצוב נוספים ללא תמורה אולם מיכאלי הסביר לה, כי השירות הנוסף מסתכם בבחירת ריהוט ועל כן הסכימה שלא לגבות תשלום נוסף בגין שירות זה. הנתבעת טוענת, כי בטרם נחתם ההסכם, מיכאלי הציג לגבעון את התקציב והסביר, כי הוא מתבסס על העובדה שהמערכות הפנימיות של המבנה יוקמו ויסופקו על ידי הקבלן ועל חשבונו. בנסיבות אלו הסכימה גבעון, כי התקציב שהוקצה לעניין אמור להספיק. בפגישה זו נכרת ההסכם נשוא התובענה. לטענת הנתבעת, אין ממש בטענה לפיה גבעון הציגה עצמה כאדריכלית והנתבעת לא התחייבה לתת שירותי אדריכלות. בהסכם נקבע, כי על התובעת לדאוג לקבל רישיון מול הרשויות המקומית, וזאת לאור העובדה שגבעון אינה אדריכלית ולא התיימרה לטפל בנושאים מול הרשויות. הנתבעת טוענת, כי בין היזם לתובעת התגלע סכסוך אשר גרם לעיכוב בביצוע העובדות. לטענתה, לתובעת לא היה הסכם שכירות עם היזם בנוגע לקומה בה ביקשה להקים את המסעדה הבשרית, חנות הנוחות וחדר האוכל ועל כן היא טרטרה את הנתבעת בהכנת תוכניות ובשינויים רבים מבלי שהיו לה זכויות לשטח. לטענתה, מאחר והתובעת לא הייתה מחויבת לתחום מסוים בקומה הרי שהתאפשר לה לעשות שינויים רבים. הנתבעת טוענת, כי נציגי התובעת פעלו בחוסר מקצועיות והציגו מצג שווא לפיו יש לתובעת את הסכומים הדרושים לפרויקט ואת הניסיון והכישורים המקצועיים הדרושים. לטענתה, התובעת שינתה דעתה פעמים רבות וערכה שינויים בפרויקט ובשל כך היה על הנתבעת לבצע עבודה אשר כבר נעשתה, בכדי להתאימה לשינויים אשר ביקשה התובעת. במסגרת כתב הגנתה פירטה הנתבעת את התנהלות התובעת אשר דרשה שינויים רבים ושינתה את הקונספט, דבר אשר גרר עבודה נוספת. עוד טענה, כי על אף שתפקידה בנוגע לחדר האוכל אמור היה להסתכם בבחירת הריהוט הרי שהיא נדרשה להכין תוכנית עיצוב והעמדה לחדר האוכל, מבלי שקיבלה תשלום בגין עבודתה האמורה. הנתבעת טוענת, כי לאור הסכסוך בין התובעת והיזם החליטה התובעת להקים את המערכות הפנימיות בעצמה והדבר השליך על התקציב, אשר כאמור נקבע בהנחה שהיזם יספק את המערכות האמורות. מאחר והתובעת ביקשה לממן את הקמת המערכות הפנימיות מתוך התקציב הרי שהיה עליה לערוך תוכניות חדשות ולחפש מוצרים וספקים זולים יותר. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת אף הקטינה את התקציב, במקום להגדילו. עוד ציינה, כי נציגי התובעת נהגו "לעקוף" אותה וניהלו משא ומתן עם הקבלנים השונים בעצמם, במטרה לקצץ בעלויות. לטענת הנתבעת, התובעת ביקשה להוזיל עלויות וכעת היא מעלה טענות באשר לטיב המוצרים והשירות שקיבלה. הנתבעת טוענת, כי בהתאם להסכם, התחייבה התובעת לדאוג למפקח שילווה את הפרויקט עד לסיומו. המפקח אשר מונה בהסכמתה פוטר ולא מונה מפקח חלופי ובשל כך נאלצה הנתבעת לבצע תפקידים אשר המפקח אמור היה לבצע ובשל העדר פיקוח התקבלו החלטות סותרות וזמנה בוזבז. לטענת הנתבעת, היועצים דרשו ממיכאלי, כי ימונה מפקח והוא טען בפניהם, כי האדם המתאים הינו יצחק שביט (להלן: "יצחק") אחד ממנהליה ובעלי מניותיה של התובעת. בפועל, יצחק לא היה זמין כלל בשטח הפרויקט ותקופות ארוכות היה בחו"ל ולא ניתן היה ליצור עמו קשר. בהמשך שכרה התובעת את שירותיו של מפקח חדש, מבלי להתייעץ עמה ולקבל את אישורה, כפי שהוסכם בין הצדדים בהסכם. לטענתה, העבודה מול המפקח הייתה מלווה בקשיים רבים והוא סרב לשתף פעולה עמה ועם יתר היועצים. באשר לטענת התובעת, כי הנתבעת התרשלה בביצוע פיקוח עליון שעה שלא גילתה ליקויים בעבודתם של הקבלנים השונים, טוענת הנתבעת, כי אין זה תפקידו של המפקח העליון לדאוג לטיב העבודה שביצעו הקבלנים וכי עסקינן בעבודתו של המפקח הצמוד. הנתבעת טוענת, כי ביום 29.5.08 העלתה התובעת, לראשונה, טענות בנוגע לעבודתה בפרויקט וטענה, כי היא השלימה רק שליש מהעבודה ועל כן עליה להשיב שני שליש מהתמורה אשר שולמה לה. הנתבעת מכחישה את הטענות לפיהן לא ביצעה את המוטל עליה בהתאם להסכם וטוענת, כי ביצעה את המוסכם ואף מעבר לו. הנתבעת טוענת, כי התובעת התעשרה שלא כדין על חשבונה שעה שנעשו שינויים רבים בתכנון והיה בידה לבחור את התוכנית הסופית משלל התוכניות שנעשו, מבלי ששילמה תמורה ראויה. לטענתה, היא הייתה אמורה להשקיע בפרויקט ארבעה חודשים, לכל היותר, אולם בפועל נמשכו העבודות שמונה חודשים עד אשר נפתחה מסעדת השף ואף לאחר מכן המשיכה ללוות את נציגי התובעת בענייני התאמות ורכישות, מבלי שקיבלה תמורה לעבודה זו. לטענתה, היא נאלצה להעמיד עצמה לטובת הפרויקט במשך ארבעה חודשים מעל למתוכנן ובתקופה זו לא היה בידה לקבל הצעות עבודה נוספות. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 217,025 ₪ במסגרתה שבה על הנטען בכתב הגנתה וטענה, כי בשל האמור לעיל על התובעת לשלם לה את הסכום האמור, בשל העבודה אשר ביצעה ואשר לא קיבלה, לגרסתה, תמורה בגינה. התובעת מכחישה את הנטען בכתב התביעה שכנגד ושבה על האמור בכתב התביעה שהגישה. לטענתה, הנתבעת התחייבה לטפל בשלושת הפרויקטים ולא רק בבית הקפה והמסעדה. התובעת טוענת, כי אין ממש בטענת הנתבעת באשר להסכמה בנוגע להיקף עבודתה בנוגע לחדר האוכל. התובעת טוענת, כי הנתבעת לא ביצעה שום פעולה ממשית בנוגע לחדר האוכל, על אף שהתחייבה לבצע את מלוא העבודה. לטענתה, אין ממש בטענת הנתבעת באשר לקיומו של חוזה שכירות לגבי השטח בו עבדה הנתבעת. עוד טענה, כי התובעת הינה בעלת האמצעים למימון הפרויקטים. לטענתה, היא שכרה חברת ייעוץ לאחר אכזבתה מעבודת הנתבעת ובשל הנזקים שנגרמו בשל עבודתה. לטענתה, הימצאותו של יצחק בחו"ל אינה רלוונטית שכן יתר השותפים היו בארץ ופעלו במלוא המרץ לטובת הפרויקט ולאורך כל תקופת העבודה, אנשיה היו זמינים בשטח. ראיות מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר זיו שביט (להלן: "שביט")- בנו של יצחק. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית הגב' אורנה גבעון (להלן: "גבעון") וחוות דעת של הגב' יוליה חנדז'י (להלן: "חנדז'י)- מעצבת פנים. המצהירים והמומחית נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. בנוסף הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות במסגרת התביעה העיקרית חלוקים ביניהם הצדדים בשאלה, האם הנתבעת לא ביצעה את המוטל עליה בהתאם להסכם ועל כן עליה להשיב כספים לתובעת. כמו כן, הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבעת הציגה עצמה כאדריכלית ובכך הטעתה את התובעת. בנוסף, נתגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לטיב העבודה אשר ביצעה הנתבעת. במסגרת התביעה שכנגד חלוקים הצדדים בשאלה, האם הנתבעת ביצעה עבור התובעת עבודות מעבר למוסכם בהסכם נשוא התובענה והאם היא זכאית לתמורה בגין עבודות אלו. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להדחות, כמפורט. אין מחלוקת, כי גבעון הינה מעצבת פנים ואיננה אדריכלית. התובעת טוענת, כי גבעון הציגה עצמה כאדריכלית ובשל המצג האמור נכרת ההסכם. מנגד טוענת גבעון, כי לא הציגה עצמה כאדריכלית אלא כמעצבת פנים. אקדים ואציין, כי בהסכם שנחתם בין הצדדים מיום 6.8.07 (ת/2) הוגדרה גבעון כמעצבת פנים. שביט העיד, כי קרא את ההסכם אשר נכרת בין הצדדים וכי נכח במעמד החתימה אולם לא חתם על ההסכם (עמ' 6 ש' 23-26). שביט נשאל האם בהסכם (ת/2) כתוב שגבעון עוסקת בעיצוב פנים או אדריכלות והשיב, כי היא הציגה עצמה כאדריכלית מעצבת פנים והוסיף, כי זה גם מופיע על החשבוניות שלה. שביט העיד, כי קרא את ההסכם לפני שהצדדים חתמו עליו. כן העיד, כי בהסכם לא מופיעה המילה אדריכלית וכי מופיעות המילים "עיצוב פנים" מספר פעמים. שביט נשאל האם את החשבוניות שהנתבעת צירפה היא קיבלה במועד מאוחר לחתימת ההסכם והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 6 ש' 27-32, עמ' 7 ש' 1-7). גבעון העידה, כי לא הציגה עצמה כאדריכלית (עמ' 19 ש' 12-13). גבעון נשאלה למי מתייחס צבי אשל כשהוא מדבר על אדריכלית בנ/3 והשיבה, כי ככל הנראה מתייחס אליה. גבעון נשאלה מדוע אשל סבור שהיא אדריכלית והשיבה, כי לאנשים יש הסכמה שאדריכל פנים או מעצב פנים זה אדריכל. גבעון הוסיפה, כי אינה יודעת למה זה מה שאשל כתב וכי בנייר העבודה שלה ובהסכם לא כתוב אדריכלית אלא מעצב פנים (עמ' 20 ש' 1-7). נטען בפניה, כי מפקח שעבד צמוד אליה ושהיא העידה שהוא אמין מתייחס אליה כאדריכלית בחמישה מקומות. גבעון נשאלה האם מדובר בטעות והשיבה, כי בכל מקום רשום "עיצוב פנים" (עמ' 21 ש' 2-7). בהמשך נשאלה למה התכוון עו"ד בננסון כאשר ציין תוכניות אדריכליות במכתבו (ת/4) והשיבה, כי זו תוכנית בנייה, איפה יעמוד הקיר. גבעון העידה, כי אין מניעה שמעצב פנים יכין תוכנית אדריכלית. גבעון טענה, כי ככה קוראים לזה וכי זה ניסוח. נטען בפניה, כי זה מטעה את הציבור והיא השיבה, כי הם יודעים שהיא מעצבת פנים (עמ' 30 ש' 24-30, עמ' 31 ש' 1-5). גבעון אישרה שבחשבונית שהיא מוציאה רשום אדריכלות ועיצוב פנים. לטענתה, זה אדריכלות פנים ולא ארכיטקטורה. גבעון נשאלה האם היא אדריכלית פנים והשיבה, כי היא מעצבת פנים. לטענתה מדובר בניסוח וכי אין כוונה להטעות. גבעון נשאלה, האם ייתכן שהתובעת התבלבלה בשל מה שרשום בחשבונית ושללה טענה זו (עמ' 21 ש' 10-19). גבעון נשאלה, האם היא יודעת שיש חוק האוסר על אדם לשאת את התואר אדריכל כדי להטעות והשיבה, כי אינה כתובה כאדריכלית אלא כאדריכלית ומעצבת פנים. גבעון הוסיפה, כי החשבונית ניתנה אחרי שנחתם החוזה (עמ' 21 ש' 22-25). נטען בפני גבעון, כי באתר האינטרנט שלה כתוב "סטודיו עיצוב פנים ואדריכלית" והיא השיבה, כי זה אדריכלות פנים ולא הנדסה או קונסטרוקציה. גבעון שבה וטענה, כי לא הציגה עצמה כאדריכלית וכי בהסכם העבודה כתוב עיצוב פנים (עמ' 21 ש' 27-31). חנדז'י נשאלה באשר להבדל בין אדריכל ומעצב פנים והשיבה, כי ההתמחות של אדריכל היא בבניין והוא מתכנן בניינים בעוד שמעצב פנים מתכנן את כל החללים הפנימיים. לטענתה, זה כולל את כל נושא מערכות, תקרה, ריצוף, קירות, הריסת קירות, אינסטלציה וחשמל. חנדז'י הוסיפה, כי אדריכל מתעסק יותר בצד העירוני, תכנון מבנים (עמ' 34 ש' 13-18). חנדז'י טענה, כי מעצב פנים ואדריכל פנים זה אותו מינוח (עמ' 34 ש' 15). חנדז'י נשאלה מאיפה מגיע המינוח אדריכל פנים וטענה, כי זה מינוח מקובל וכי גם היא אדריכלית פנים. היא נשאלה מדוע בחוות דעתה לא כתבה שהיא אדריכלית פנים ותחת זאת צוין שהיא מעצבת פנים והשיבה, כי לפעמים היא מציגה את עצמה ככה ולפעמים ככה וזה אותו דבר ומקובל. לטענתה, זה כמו שארכיטקט ואדריכל זה אותו מינוח (עמ' 34 ש' 19-25). חנדז'י העידה שאדריכל פנים אינו רשום בפנקס אגודת אדריכלים ומהנדסים והוא רשום בפנקס אדריכלי הפנים. לטענתה, אדריכלי הפנים חברים באגודה אשר נקראת אגודת אדריכלי פנים ולא אגודת מעצבי פנים (עמ' 34 ש' 26-27, עמ' 35 ש' 1-2). התובעת לא הוכיחה, כי טרם כריתת ההסכם נשוא התובענה הנתבעת הציגה עצמה כאדריכלית. אין מחלוקת, כי בהסכם לא נטען, כי גבעון הינה אדריכלית ותחת זאת צוין בהסכם במפורש, כי הנתבעת תספק לתובעת שירותי עיצוב פנים. ככל שהיה ממש בטענת התובעת לפיה גבעון הציגה עצמה כאדריכלית ועל בסיס המצג האמור נכרת ההסכם הרי שסביר שהיה לכך ביטוי בהסכם. טענת התובעת לפיה גבעון הציגה עצמה כאדריכלית מנוגדת לאמור בהסכם. עסקינן בטענה בעל פה נגד מסמך כתוב. לא די בעדותו של שביט בכדי להוכיח טענה זו. לא אמינה בעיניי טענת התובעת לפיה אלמלא הייתה סבורה שהנתבעת הינה אדריכלית הרי שלא הייתה מתקשרת עמה. אין מחלוקת, כי התובעת הייתה זקוקה לשירותיו של מעצב. סביר בעיניי, כי בפרויקט בהיקף של הפרויקט בו עסקינן ישכור המזמין את שירותיו של מעצב לשם ביצוע עבודות העיצוב וישכור את שירותיו של ארכיטקט/אדריכל לשם השגת האישורים הדרושים מהרשויות. אין בהתייחסותו של אשל לגבעון כאדריכלית או בעובדה שעו"ד בננסון התייחס לתוכנית אדריכלית בכדי ללמד שגבעון הציגה מצג לפיו היא אדריכלית ובוודאי אין בכך בכדי ללמד, כי מצג כאמור הוצג לתובעת טרם כריתת ההסכם ועל בסיסו נכרת ההסכם. יש לציין, כי אשל לא זומן לעדות על ידי התובעת ולא עלה בידה להוכיח את הנסיבות בגינן התייחס לגבעון כאל אדריכלית. אמינה בעיניי טענת גבעון לפיה לפעמים אנשים מתייחסים לאדריכל פנים או מעצב פנים כאל אדריכל. באשר לאמור בחשבונית אשר הוציאה הנתבעת הרי שלא היה בידי שביט להעיד באשר למועד בו מסרה הנתבעת את החשבונית לתובעת והאם זה היה טרם כריתת ההסכם אם לאו. בנסיבות אלו, ברי, כי אין בידו להעיד, כי בשל האמור בחשבונית הוטעתה התובעת וסברה שגבעון הינה אדריכלית. כמו כן, אמינה בעיניי עדותה של גבעון לפיה החשבונית ניתנה לאחר שנכרת ההסכם, וכפועל יוצא מכך לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה באשר לשירותים אשר הנתבעת תספק לתובעת. טענה זו סבירה, הגיונית ואמינה. מכך עולה, שהאמור בחשבונית אשר נמסרה לתובעת לאחר כריתת ההסכם לא יכול היה להטעות את התובעת בטרם כריתת ההסכם ולהביא לכריתתו על בסיס מצג שווא. באשר לאמור באתר האינטרנט יש לציין, כי התובעת טענה שגבעון הציגה מצג שווא לפיו הינה אדריכלית ולא טענה ובוודאי שלא הוכיחה, כי הסתמכה על האמור באתר האינטרנט של גבעון. לפיכך, לא שוכנעתי, כי האמור באתר רלוונטי לענייננו וכי על בסיס האמור באתר האינטרנט הוטעתה התובעת טרם כריתת ההסכם. שביט אישר, כי הוא זוכר שהקשר עם הנתבעת נותק בסביבות אפריל 2008 וכי מיד לאחר מכן, במאי 2008, התובעת הוציאה מכתב באמצעות עורך דין (נספח 9 לתצהירו). שביט נשאל, האם הוא מסר את האינפורמציה לעורך הדין והשיב, כי גם הוא. שביט נשאל האם אמר לעורך הדין שההסכם הוא לקבלת שירותי עיצוב ולא אדריכלות והשיב בחיוב. נטען בפניו, כי עורך הדין לא מציין במכתב שגבעון הטעתה את התובעת והציגה עצמה כאדריכלית. שביט שלל טענה זו וטען, כי גבעון הציגה עצמה כאדריכלית. שביט העיד, כי הם אמרו לעורך הדין שיש להם טענות נגד הנתבעת (עמ' 7 ש' 19-32, עמ' 8 ש' 1). כאמור לעיל, במסגרת התביעה טענה התובעת, כי הנתבעת סירבה לחתום על התוכנית לקבלת רישיון עסק כאדריכלית ואז הסבירה לאנשיה לראשונה, כי אינה אדריכלית. מכאן עולה, כי המועד בו נשלח המכתב מחודש מאי 2008 היה לאחר שהתובעת גילתה, לגרסתה, שהנתבעת הטעתה אותה וכי אינה אדריכלית. ככל שהיה ממש בטענה האמורה סביר שהייתה מוצאת ביטוי במכתבו של עורך הדין. אף בכך יש בכדי לתמוך בהתרשמותי לפיה אין ממש בטענת התובעת לפיה הנתבעת הטעתה אותה והציגה עצמה כאדריכלית. בעדותו אישר שביט, כי לטענתו גבעון לא הסכימה לטפל בהשגת רישיון עסק. נטען בפניו, כי הדברים נכתבו במפורש בהסכם והנתבעת ידעה שהיות וגבעון אינה אדריכלית הרי שהיא לא תטפל בהשגת הרישיון. שביט השיב, כי אף אם גבעון לא כתבה שהיא אדריכלית הרי שהיא הציגה עצמה ככזו והיה ברור שהיא צריכה לרכז את כל נושא רישיון העסק וכי היה עליה להגיש תוכנית לשם קבלת הרישיון (עמ' 7 ש' 8-15). שביט הופנה לסעיף 10 להסכם והעיד, כי אינו חוזר בו מעדותו המפורטת לעיל (עמ' 7 ש' 16-18). גבעון טענה, כי בהסכם ובהצעות המחיר היא הדגישה שחובה על המזמין לדאוג לרישוי עסקים בנפרד (עמ' 19 ש' 15-16). היא נשאלה האם הוצאת רישיון עסק זו עבודה שאדריכל יכול לעשות או כל אחד והשיבה, כי יכול לעשות את זה מי שזו עבודתו, זו לא עבודתה ולכן כתבה שהדבר נמצא באחריות המזמין (עמ' 19 ש' 19-23). לשם קבלת רישוי עסק יש להגיש תוכנית אדריכלית על ידי אדריכל. כאמור, לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי הנתבעת הציגה עצמה כאדריכלית. מכאן, אין בסיס לטענת התובעת לפיה היה על הנתבעת לפעול לשם קבלת רישוי העסק. יתרה מזאת, אין מחלוקת, כי בסעיף 10 להסכם נקבע, כי "באחריות המזמין לדאוג להוצאת רישיון עסק מהרשות המקומית על פי החוק". האמור לעיל, תומך בעדות גבעון לפיה לא הציגה עצמה כאדריכלית ולא היה זה תפקידה לדאוג לרישוי העסק. במסגרת כתב התביעה טענה התובעת, כי במסגרת ההסכם הזמינה מהנתבעת שירותים לגבי מסעדה, בית קפה וחדר אוכל. כן טענה, כי רק המסעדה הוקמה ואילו שני הפרויקטים הנוספים טרם הוקמו והנתבעת לא סיפקה שירותים בגינם. מנגד טענה גבעון, כי העובדה שהתובעת לא ביצעה בנייה בפועל של חלק מהפרויקט, מסיבותיה, אינה רלוונטית לעובדה שהיא ביצעה את כל עבודת התכנון ועיצוב הפנים לכל הפרויקט וזכאית למלוא התמורה. שביט נשאל, האם עמדת התובעת היא שבפועל נבנה פרויקט אחד מתוך שלושה ולכן לא מעניין אותה מה תכננה הנתבעת והיא זכאית לתמורה עבור פרויקט אחד, כי זה מה שנבנה בתגובה טען שביט, כי זה מה שתוכנן (עמ' 8 ש' 4-6). נטען בפני שביט, כי לתצהירים צורפו 66 תוכניות והוא השיב, כי לא ראה אותן לפני שצורפו לתצהירים. שביט נשאל האם ראה עשרות תוכניות שהנתבעת תכננה לבית הקפה והשיב בחיוב. שביט טען, כי ראה תוכניות רק לקומה התחתונה וכי את התוכניות לקומה העליונה ראה רק כשהוגשו התצהירים (עמ' 8 ש' 7-15). לשאלה, האם אחרי שראה שהיו תוכניות הוא חוזר בו מתשובתו השיב בשלילה והוסיף, כי אינו יודע מתי הנתבעת תכננה את התוכניות האמורות. שביט נשאל, האם הוא חוזר בו מהתביעה ככל שהתוכניות תוכננו בזמן הפרויקט והשיב בשלילה, מאחר ואם התכנון לא הגיע לידיו בזמן הביצוע אזי אינו יכול לשלם עליו (עמ' 8 ש' 16-21). שביט העיד, כי למעצב מגיע שכר על עבודתו גם אם מזמין העבודה מחליט שלא לבנות. לטענתו אין קשר לזה שבסוף לא בונים אלא זה תלוי מה ההצעה, האם היא לתוכניות בלבד, ביצוע עבודה בשטח או פיקוח על וכי יש לפרוט לפרטים ולשלם על מה שבוצע. שביט נשאל, מה קורה אם בהסכם לא כתוב כמה יש לשלם בעבור פיקוח על ובסוף לא עושים את הבנייה והאם על המעצב לשאת בנזק הנובע מכך על אף שהוא היה מוכן להעמיד את עצמו לרשותו והוא לא רצה לבנות. שביט השיב, כי אם המעצב עשה רק תוכניות אז שיתמחר את זה והוא ישלם לו רק עבור זה (עמ' 16 ש' 6-18). שביט שלל טענה לפיה התובעת החליטה לא לבנות משום שחשבה שזה לא כלכלי ולכן דחתה את הבנייה. לטענתו, לגבי הקומה העליונה זה אף פעם לא ירד מהפרק. באשר לפרויקט בכללותו העיד, כי אולי התובעת החליטה לדחות את הבנייה אולם מעולם לא אמרה שלא תבנה. שביט נשאל, האם היה שלב שהוחלט לא לבנות לפי התוכנית המקורית והשיב, כי התוכנית השתנתה במהלך הזמן. שביט שלל טענה לפיה התובעת החליטה לא לבנות כפי שתכננה משום שהבניין לא אוכלס (עמ' 16 ש' 21-31, עמ' 17 ש' 1-3). עדות זו של שביט אינה עולה בקנה אחד עם עדות אביו בהליך אחר במסגרתו העיד, כי העובדה שנבנה פרויקט אחד בלבד נבעה מאילוצי התובעת (נ/3) וטען, כי מכיוון שהמבנה לא הושלם כל הפרויקט נדחה לפי הצורך. במסגרת הדיון האמור העיד יצחק, כי ברגע שהתובעת ראתה שהמקום לא מאוכלס ושהוא נמצא בשלבי בנייה היא סברה, כי לא יהיה נכון לקדם את שלושת הפרויקט אלא לפי המצב ואז הפכה את בית הקפה למסעדה. גבעון אישרה, כי לא לקחה על עצמה לבצע פיקוח אלא פיקוח עליון בלבד. לטענתה, כל שהיה עליה לעשות זה לאחר שהדברים בוצעו לוודא שהם בוצעו לפי התוכניות. לטענתה, ההגדרה של זה שאובה מתחום הבניין (עמ' 29 ש' 1-6). גבעון שבה וטענה, כי לא היה עליה לעשות פיקוח בשטח (עמ' 29 ש' 16). גבעון נשאלה, האם היא יודעת שפיקוח עליון צריך להתבצע עד תום הפרויקט והשיבה, כי הייתה שם. גבעון נשאלה, האם הייתה עד הקמת חדר האוכל המוסדי והשיבה, כי הודיעו לה שלקחו מישהו אחר לעשות אותו והוסיפה, כי לא הייתי אמורה לעשות אותו. גבעון נשאלה מדוע לא הייתה אמורה, לאור העובדה שהייתה מפקחת עליונה ושבה וטענה שאמרו לה שלקחו בחור אחר (עמ' 29 ש' 19-24). שביט נשאל על מה מתבססת טענתו לפיה מעצב פנים צריך להביא תוכניות עדות והשיב, כי זה מה שנסגר עם הנתבעת בסעיף 10 להסכם. שביט נשאל האם הוא מסכים שיש תוכניות עבודה ומי שמבצע את העבודה צריך להביא תוכנית עדות על מה שביצע והשיב, כי הכל מתאגד אצל המפקח על והמתכנן. שביט נשאל, מי צריך להכין את מה שביצע הקבלן והשיב, כי המתכנן. שביט העיד, כי אין לו אסמכתא התומכת בטענתו. כן אישר, כי בהסכם אין דרישה להמציא תוכניות עדות (עמ' 14 ש' 10-24). שביט אישר, כי צירף תוכנית הדמיה שניתנה לתובעת במהלך העבודה. הוא התבקש להראות שהתובעת ביקשה תוכנית הדמיה לשלב כלשהו והיא לא ניתנה לה והשיב, כי לא חשב שיגיע לבית משפט ויהיה עליו להציג בקשות. הוא העיד, כי אין לו בקשה כאמור אשר בידו להציג (עמ' 14 ש' 30-31, עמ' 15 ש' 1-4). במסגרת התביעה, טענה התובעת שהנתבעת לא פקדה את המסעדה אשר נבנתה, בניגוד למצופה ממי שהוגדר בהסכם כאמון על פיקוח עליון על הקבלן המבצע והספקים השונים וכן שהנתבעת לא דאגה לפתרונות לבעיות שונות אשר התעוררו במהלך הבנייה. שביט העיד, כי גבעון נכחה באתר פעמים ספורות בערך ארבע פעמים. לשאלה האם יש לו תרשומת באשר לנוכחותה באתר השיב בשלילה. שביט נשאל, האם ידוע לו כמה פעמים מעצב פנים צריך להיות באתר והשיב, כי רשום פיקוח על ולא מעצב פנים. לטענתו, למיטב ידיעתו בכל נושא שצריך תשובה, בכל חלק שצריך להסתיים כמו יציקה רצינית ובכל שלב קריטי בבניה מפקח על צריך להיות נוכח (עמ' 15 ש' 30-32, עמ' 16 ש' 1-5). חנדז'י העידה, כי פיקוח עליון בתחום של אדריכלות פנים זה שלוש- ארבע פגישות בשטח בכדי לפקח. לטענתה, פיקוח עליון זה לבוא ולראות שמה שתכננת יצא לפועל והמפקח העליון לא צריך להיות בשטח כל הזמן ובשביל זה יש פרויקטורים בתשלום אשר נמצאים בשטח כל הזמן. לטענתה, מפקח עליון מגיע לשטח לראות שכל הפזל השתלב והכל מבוצע כמו שצריך (עמ' 38 ש' 4-9). מקובלת עליי עדות גבעון לפיה התחייבה לבצע פיקוח עליון בלבד. טענתה האמורה עולה בקנה אחד עם ההסכם אשר נכרת בין הצדדים והעובדה שהתובעת התחייבה לשכור את שירותיו של מפקח. כן מקובלת עליי עדותה באשר לתפקידו של מפקח עליון להבדיל ממפקח בשטח. לא הוכח, כי גבעון לא בצעה את המוטל עלייה במסגרת התחייבותה לבצע פיקוח עליון. אף אם תתקבל טענת שביט באשר למספר הפעמים בהם נכחה גבעון באתר הרי שלאור עדותה של חנדז'י ולאור תפקידו של מפקח עליון אין בכך בכדי ללמד שגבעון לא ביצעה את תפקידה. התובעת לא הוכיחה שגבעון אמורה הייתה להגיש תוכניות אשר היא לא הגישה או, כי התבקשה להגיש תוכניות הדמיה נוספות ולא עשתה כן. נטען בפני גבעון, כי היא התחייבה לטפל טיפול מלא בחללים לפרטי פרטים עד לפתיחה אולם בפועל לא הייתה עד הפתיחה. גבעון השיבה, כי הייתה עד פתיחת המסעדה והוסיפה, כי עשתה את התוכניות ואינה אחראית לזה שהתובעת החליטה שלא לעשות את המסעדה הבשרית. לטענתה, היא עמדה בהתחייבויותיה והייתה עד הפתיחה ואף הייתה בפתיחה של המקום אשר נפתח בקומת הקרקע והייתה עד סוף הפרויקט הזה. גבעון נשאלה, האם היא מתכוונת לפרויקט אליו התחייבה שכלל בית קפה, מסעדה וחדר אוכל או רק לאחד מהם והשיבה, כי רק לאחד מהם (עמ' 29 ש' 27-32, עמ' 30 ש' 1-7). חנדז'י נשאלה, האם במקרה שמעצב פנים מתחייב לטיפול מלא בחללים לפרטי פרטים עד לפתיחה אולם לא נשאר עד הפתיחה האם מגיע לו את כל הכסף בהתאם להסכם בין הצדדים והשיבה, כי זה תלוי בסיבה בגינה הוא לא נשאר. חנדז'י נשאלה, האם במצב שהמעצב לא נשאר עד לפתיחה, מכל סיבה שהיא, האם הוא ביצע את כל העבודות עליהן התחייב והשיבה, כי השלב הכי קריטי הוא עד שיש תוכניות עבודה וברגע שאדריכל פנים ביצע את כל תהליך התכנון ושיחות מול בעלי מקצוע ויועצים למיניהם והגיע לשלב שסיים את תוכניות העבודה, זו רוב העבודה של אדריכל פנים (עמ' 37 ש' 22-32). היא נשאלה, כיצד הייתה מחלקת את הסכום המגיע עבור ביצוע התוכניות לעומת החלק שמגיע עבור פיקוח הביצוע והשיבה, כי 90% לשלב של עד סוף הכנת תוכניות עבודה ו-10% לשלב הסופי. היא הוסיפה, כי בתחום של אדריכלות פנים פיקוח עליון, זה בונוס ללקוח (עמ' 38 ש' 1-5). בהמשך העידה חנדז'י, כי 90% זה משלב קונספט, תוכנית העמדה, והוא כולל את כל המכלול של הפרויקט עד תום התוכניות וכי ה- 10% הנותרים זה בעבור השלבים הסופיים שהיא כוללת בהם את הפיקוחים למיניהם, גמר חשבון וגמר התנהלות (עמ' 39 ש' 13-23). נטען בפניה, כי היא העידה שפיקוח עליון זה בונוס ללקוח לפיכך נשאלה למה מיועדים ה- 10%, ככל שלא קיים הבונוס והשיבה, כי אם הפרויקט נעשה בגלובלי אז הלקוח צריך לשלם את כל הסכום כולל הכל, לא משנה באיזה שלב זה נחתך. חנדז'י נשאלה, האם כאשר נקבע סכום גלובלי ובהסכם יש חלוקה לתשלומים האם זה מלמד על שלבי עבודה או שזה מטעמי נוחות תשלום והשיבה, כי זה ממש לא קשור לשלבי ביצוע העבודה (עמ' 39 ש' 26-31, עמ' 40 ש' 1-4). חנדז'י העידה, כי במקרה שמעצב פנים השלים את עבודת התכנון והמזמין החליט לא לשפץ את הדירה אזי המתכנן זכאי למלוא התמורה שכן השקיע עבודה. לטענתה, רוב העבודה זה עד השלב של הגשת תוכניות העבודה וזה עניין של הלקוח אם הוא מבצע או לא אולם העבודה של המעצב נעשתה (עמ' 40 ש' 7-11). שביט העיד, כי התובעת לא התנתה את התשלום בבניה בפועל (עמ' 9 ש' 5). מהמצורפים ומעדותה של חנדז'י עולה, כי הנתבעת הכינה עשרות תוכניות בנוגע לפרויקט נשוא התובענה. לא אמינה בעיניי טענת שביט לפיה התוכניות האמורות לא נמסרו לתובעת במהלך העבודה על הפרויקט. מקובלת עליי עדותה של חנדז'י אשר לא נסתרה ולפיה השלב הקריטי בעבודתו של המעצב הוא תוכניות העבודה. מצאתי, כי התובעת ביצעה את החלק הארי של עבודתה בהתאם להסכם נשוא התובענה. עוד מצאתי, כי את העבודה אשר הנתבעת לא ביצעה היא לא ביצעה בשל החלטת התובעת לדחות הקמתו של חלק מהפרויקט. החלטה זו נבעה משיקולי התובעת וללא קשר לנתבעת ולנכונותה לבצע את המוטל עליה. מקובלת עליי טענת חנדז'י לפיה השאלה האם למעצב מגיע מלוא הסכום אף אם לא נשאר עד הפתיחה תלויה בסיבה בגינה לא נשאר. יש לציין, כי בעניינו נקבע סכום גלובאלי ולא נקבע סכום בהתאם לשלבי העבודה השונים. סבירה בעיניי עדות חנדז'י לפיה חלוקת תשלומים אינה מלמדת על תשלום לפי שלבים. ככל שהיה בכוונת הצדדים, כי התשלום יתבצע בהתאם לשלבי העבודה הרי שהיה לכך ביטוי בהסכם. מצאתי, כי בנסיבות העניין שלפניי הנתבעת ביצעה את חלק העיקרי אשר היה עליה לבצע בהתאם להסכם וכי הסיבה בגינה לא הושלמה עבודתה היה החלטת התובעת שלא להקים את הפרויקט כולו בשלב האמור. הנתבעת הכינה את תוכנית העבודה ופעלה בהתאם למוטל עליה לשם קידום הפרויקט. אין בעובדה שבסופו של יום החליטה התובעת שלא לבנות חלק מהפרויקט בכדי ללמד שהנתבעת אינה זכאית לתשלום בגין העבודה הרבה אשר השקיעה בפרויקט. טענת התובעת לפיה על הנתבעת להשיב לה 2/3 מהתמורה משום שנבנה רק פרויקט אחד אינה מקובלת עליי בשים לב לעבודה אשר ביצעה הנתבעת בפרויקט, אף בנוגע לחלקים אשר לא הוקמו, ולאור הנסיבות בגינן לא הוקמו יתר הפרויקטים המתוכננים. שביט העיד, כי הנתבעת גרמה לתובעת נזקים. שביט נשאל היכן מופיעה טענה באשר לנזקים במכתב מחודש מאי, חודש לאחר שהתובעת והנתבעת נפרדו. בתגובה טען, כי הייתה טענה על נזקים והם התגלו במהלך הזמן. לטענתו, במועד בו יצא המכתב, התובעת ידעה שהנתבעת אינה ממשיכה את עבודתה. שביט טען שהמכתב יצא אחרי שהתובעת ראתה את התנהלות הנתבעת בשטח ולא הייתה שבעת רצון מעבודתה (עמ' 10 ש' 27-31, עמ' 11 ש' 1-6). שביט נשאל, כיצד טענתו לפיה המכתב יצא אחרי שהתובעת גילתה את חוסר שביעות רצונה מעבודת הנתבעת עולה בקנה אחד עם העובדה שאין במכתב טענה אחת על הנזקים שהנתבעת גרמה והשיב, כי הטענות נאמרו בעל פה וכי לא הרגיש צורך להוציא מכתב. שביט טען, כי זו הייתה דרישה להפסקת תשלום ולהפסקת עבודה (עמ' 11 ש' 7-10). שביט נשאל, האם בידו להראות מסמך כלשהו ובו רמיזה שיש לתובעת איזו שהיא טענה כנגד גבעון. שביט השיב, כי הכל נאמר בעל פה. שביט נשאל האם זאת על אף שהוא ראה את הנזקים במהלך הדרך והשיב, כי גם גבעון ראתה (עמ' 11 ש' 13-17). לא סבירה בעיניי טענת שביט לפיה התובעת העלתה את טענותיה נגד הנתבעת בעל פה בלבד וכי לא מצאה לנכון להעלות טענותיה בכתב. אין מחלוקת, כי כאשר נתגלעו מחלוקות בין התובעת והנתבעת, פעלה התובעת לשם העלאת עמדתה על כתב. ככל שהיו לתובעת טענות באשר לנזקים אשר הנתבעת גרמה לה, לטענתה, הרי שסביר שהיה לכך ביטוי במכתבו של עורך הדין אשר נשלח לנתבעת בחודש מאי. שביט נשאל, מה לדעתו מעצב פנים צריך לתת בתחום של מערכות סאונד ואודיו בתחילה השיב, כי לא הבין ובהמשך ענה, כי לדעתו על מעצב פנים לתת לו הצעות מחיר ומיקומים של הרמקולים. שביט נשאל, האם גבעון מומחית לסאונד והשיב, כי היא מעצבת פנים ואדריכלית ומפקחת על. שביט הוסיף, כי חלק מרמקולים זה עיצוב וכי מיקום שלהם זה חלק מהתכנון של גבעון והיא צריכה להביא הצעות מחיר ומומחים (עמ' 15 ש' 9-19). שביט העיד, כי לא היה יועץ סאונד לפרויקט (עמ' 15 ש' 22-23). שביט אישר שהתובעת העלתה טענה כלפי מפקח הבניה שהוא לא הביא לה הצעות מחיר לגבי סאונד וכי טענה זו נדחתה. שביט נשאל האם התובעת מעלה טענה זו כלפי כל אחד והשיב שמפקח הבנייה עבד תחת גבעון (עמ' 15 ש' 24-29) ( לעניין זה מפנה לנ/1 עמ' 9 ש' 28-31 עמ' 10 ש' 1) לא מקובלת עליי טענתו של שביט לפיה מדובר בעבודה אשר גבעון אמורה הייתה לבצע. גבעון אינה מומחית לסאונד ולא ברור על סמך מה בידה לתת ייעוץ בתחום ובין היתר באשר למיקום הרמקולים. אין בעובדה שגבעון שמשה כמעצבת בפרויקט ובעובדה שהיה עליה ליתן שירות של פיקוח עליון בכדי ללמד, כי היה עליה לתת פתרונות בתחום הסאונד. התובעת לא העסיקה את שירותיו של יועץ סאונד לפרויקט ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה. כמו כן, מהאמור לעיל עולה, כי התובעת העלתה טענה זה אף כנגד מפקח הבנייה. מכך עולה, כי לא ברור מי לטענת התובעת היה אחראי על ביצוע העבודה. שביט נשאל איזה נזק נגרם לתובעת כתוצאה מעבודת הנתבעת בתחילה השיב, כי הכל מפורט ובהמשך טען, כי הדרישה הראשונה הינה על עבודה שהנתבעת לא ביצעה על אף ששולם לה בעבורה. עוד הוסיף, כי הדלתות לא היו מתאימות והתובעת נאלצה להחליפן. כן טען שהתובעת נאלצה להתקין דימרים שהנתבעת לא התקינה וכי נגרמו הפסדים של המסעדה ופגיעה במוניטין בשל בעיות טכניות (עמ' 11 ש' 18-26). לגבי פגיעה במוניטין העיד שביט, כי תכנון לא נכון של מערכת המיזוג פגע בהוצאת המנות. שביט הוסיף, כי ויזואליות של השירותים פגעה בכמות השולחנות שהיו קרובים למקום. לטענתו, בגין הפגיעה במוניטין עותרת התובעת לפיצוי בסך 50,000 ₪. לשאלה כיצד הגיע לסכום האמור השיב, כי זה ההפסדים שהנתבעת גרמה ולטענתו אין לו אסמכתא לכך (עמ' 11 ש' 27-32, עמ' 12 ש' 1-6). לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי בשל ליקויים בעבודת הנתבעת נפגע המוניטין שלה ובשל כך נגרמו לה הפסדים כספיים. כמו כן, אין בידי התובעת לתמוך טענתה באשר לשיעור הנזקים אשר נגרמו לה בגין הפגיעה הנטענת במוניטין. שביט נשאל, האם בידו לפרט את הסכום בגין כל ליקוי מלבד המוניטין והשיב בשלילה. שביט אישר, כי החלפת הדלתות עלתה 18,480 ₪. שביט נשאל היכן בנספח 14 לתצהירו מצוינת המילה דלתות והשיב, כי לא כתוב דלתות אולם הם מייצרים דלתות. נטען בפניו, כי אם היה מזמן את פלדמן לעדות היו יודעים על מה הוצאה הקבלה. שביט אישר, כי החברה האמורה עושה עבודות אלומיניום. לטענתו, הקבלה הוצאה בשל החלפת דלתות ונטען בפניו, כי אין לכך אסמכתא. שביט טען, כי בידו להתקשר לחברה בכדי לאמת את החשבונית ואולי גם למי שביצע את העבודה. שביט העיד, כי אין לו הזמנה לפיה הזמין דלתות בעלות של 16,000 ₪ + מע"מ וכן אין לו מכתב לפיו הוא ביקש להחליף דלתות (עמ' 12 ש' 11-26). שביט טען, כי גבעון כמתכננת ומפקחת על הייתה צריכה לדאוג, בשלב התכנון, לדלתות מתאימות (עמ' 12 ש' 27-29). הוא אישר, כי הנזק הוא הדלתות הראשונות שגבעון שמה ולא החדשות (עמ' 12 ש' 30-32). שביט העיד, כי אין נייר כלשהו במסגרתו מופיעה הערה על דלתות (עמ' 13 ש' 1-2). שביט העיד, כי הבעיה בדלתות הייתה בתכנון ובהתקנה וכי זה מפוקח על ידי מפקח העל (עמ' 13 ש' 3-4). לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי הקבלה אשר הגישה הינה בגין החלפת דלתות בפרויקט. התובעת לא הגישה ראיה כלשהי המלמדת, כי החליפה את הדלתות בפרויקט ולא העידה עד אשר בידו להעיד באשר לנסיבות בגינן ניתנה הקבלה האמורה. מעדות שביט עולה, כי בידו להעיד את נותן הקבלה ואת המבצע. העובדה שהתובעת לא זימנה עדים אלה לעדות, מבלי שנתנה לכך סיבה כלשהי, פועלת לרעתה. אף אם תתקבל טענת התובעת לפיה בשל פגם בעבודת הנתבעת היה עליה להחליף את הדלתות שהותקנו במקום ואף אם תתקבל טענתה באשר לעלות החלפת הדלתות הרי שאין מחלוקת, כפי שאף עולה מעדות שביט, כי הנזק איננו נובע מהתקנת הדלתות החדשות כי אם מהתקנת הדלתות הראשונות. ככל שהיה על התובעת להתקין את הדלתות החדשות ממילא הרי שמדובר בעלות אשר היה עליה להוציא ללא קשר לעבודת הנתבעת. אם תתקבל טענתה, כי נגרם לה נזק בשל התקנת הדלתות המקוריות הרי שהנזק הינו בהתאם לסכומים אשר הושקעו בהתקנת דלתות אלו. ברם, התובעת לא הוכיחה את הסכום האמור. כאמור, התובעת טוענת, כי נגרם לה נזק בשל אי התקנת דימרים בפרויקט על ידי הנתבעת. לטענת שביט, בפרויקט היה יועץ חשמל. שביט נשאל, האם הוא אמר ליועץ שהוא רוצה לשלוט באווירה באמצעות דימרים והשיב שהיועץ מתעסק עם לוחות ודברים יותר מסובכים. לטענתו, על עיצוב האווירה הוא סמך על מעצבת הפנים (עמ' 13 ש' 5-9). שביט נשאל, האם התובעת אמרה לנתבעת שהיא רוצים להתקין דימרים והשיב בשלילה. שביט טען, כי הוא הסתמך שזה מה שיהיה ולא ביקש במפורש. לטענתו אחרי כל ההתקנה ובמהלך הפרויקט הוא ראה שאין דימרים. נטען בפניו, כי אולי הנתבעת סברה שזה לא יפה ולא מתאים והוא נשאל כיצד היא הייתה אמורה לדעת שזה מה שהתובעת רוצה. שביט השיב, כיזה חלק מתכנון מסעדה והוסיף, כי למיטב ידיעתו בכל מסעדה יש דימרים כדי לשלוט באור ובאווירה (עמ' 13 ש' 18-22). שביט הופנה לנספח 13 לתצהירו ואישר, כי הכבל למקרר לא קשור. בהמשך נשאל מה קשור לדימרים והשיב, כי אולי הכבל למקרר קשור לדימרים והוסיף, כי אינו זוכר את הנושא הזה (עמ' 13 ש' 23-28). שביט העיד, כי הדימרים עלו 2,275 ₪ כולל מע"מ ו-1,409 ₪ ביחד. נטען בפניו, כי בחשבונית מדובר על תחזוקה והוא טען, כי אינו יורד מהחשבונית האחרונה (עמ' 13 ש' 29-32). נטען בפניו, כי הוא רצה דימרים והזמין ונשאל מה הנזק שעשתה המעצבת והאם הנזק הוא זה שהיא שמה מתג שהוא לא דימר והוא השיב בחיוב. נטען בפניו, כי מכך עולה שזה לא הנזק עליו העיד והוא טען, כי ההחלפה זה הנזק (עמ' 14 ש' 1-9). התובעת לא טענה ולא הוכיחה, כי בקשה מגבעון להתקין דימרים לשם שליטה באור במקום. כמו כן, לא הוכחה טענת התובעת לפיה עסקינן בעבודה של הנתבעת ולא של יועץ החשמל. יתרה מזאת, אף אם תתקבל טענת התובעת בעניין זה הרי שלא עלה בידה להוכיח טענתה באשר לעלות התקנת הדימרים. כאמור לעיל, לא ברור איזה חלק מהסכום המפורט לעיל שולם בגין התקנת הדימרים ואיזה חלק אינו קשור לעניין. כמו כן, ככל שנגרם לתובעת נזק מכך שבמקור לא הותקן דימר הרי שהנזק אינו בהתאם לעלות התקנת הדימרים, שכן סכום זה היה על התובעת להוציא ממילא בכדי שיותקנו דימרים במקום והיא הייתה מוציאה סכום זה אף אם מלכתחילה היו מותקנים דימרים. ככל שנגרם לתובעת נזק הרי שהוא בגין ההוצאה אשר הוציאה בגין התקנת מפסקים שאינם דימרים. כאמור, שביט העיד, כי הנזק הוא שהנתבעת התקינה מתג שהוא לא דימר. אין מחלוקת, כי עסקינן בעלות זניחה אשר ממילא לא הוכחה על ידי התובעת. חנדז'י נשאלה האם דברים כמו סוג התאורה, סוג העץ וצבע אינם אלמנטים המופיעים בתוכנית העבודה של מעצב הפנים והשיבה, כי הם חלק מעבודתו של המעצב. לטענתה, יש סט של תוכניות נגרות של מפרטי נגרות שמגיע עם תוכניות העבודה ושם מפרטים את הנגרויות כולל צבעים, חומרי וגובה. לגבי תאורה טענה שזה בתוכניות תאורה ושהמעצב לא חייב להתלוות לרכישה. חנדז'י טענה, כי בענייננו היו תוכניות נגרות עם פרטי ריהוט (עמ' 38 ש' 10-21). עוד טענה, כי בענייננו הייתה כמות מאוד רצינית של תוכניות והיו הרבה גרסאות והרבה שינויים בתוכנית (עמ' 38 ש' 21-23). חנדז'י נשאלה, האם התוכניות היו ברמת פירוט כזו שעם הגשתן המעצבת סיימה את עבודתה למעט פיקוח עליון, ולא נדרשה לשום בחירה של סוג חומר, סוג גוון וכו' והשיבה, כי ניתן היה לעבוד עם התוכניות ולבצע את הפרויקט לחלוטין, כולל בחירת הריהוט והאלמנטים הפנימיים (עמ' 38 ש' 24-27). עדותה האמורה של חנדז'י באשר לביצוע העבודה על ידי התובעת ועל הפירוט המופיע בתוכניות לא נסתרה. גבעון נשאלה באשר לקיר ממנו היו אמורים לקחת take away והעידה, כי היה מיועד להולכי רגל ורכבים. לשאלה, כיצד הולך רגל היה אמור להגיע לקיר מאחר והוא צריך ללכת על הכביש כנגד כיוון הנסיעה השיבה, כי זה יועד לרכבים. נטען בפניה, כי היא העידה שהקיר היה מיועד גם להולכי רגל והשיבה, כי אם מישהו רוצה ללכת על המדרכה לא יגידו לו לא. גבעון נשאלה באשר לרוחב המדרכה והשיבה, כי אינה יודעת וזה לא קשור אליה. בהמשך העידה, כי רק מי שנמצא במסלול לכיוון היציאה יכול להתקרב לחלון ה- take away וטענה, כי אינה אחראית על סידורי הנסיעה וכי התובעת הייתה צריכה לקבל אישור לזה. נטען בפניה, כי רכב שמגיע מבחוץ צריך לעשות סיבוב והשיבה, כי בידו לחנות בצד ולהיכנס למסעדה להזמין. לטענתה, החלון יועד לרכבים שיוצאים מהחניון וזה היה מיועד לעובדים אשר יוצאים הביתה והוסיפה שהתובעת הייתה צריכה לקבל אישור מלווינשטין (עמ' 31 ש' 13-18, עמ' 32 ש' 1-31, עמ' 33 ש' 1-5). אף בעניין זה לא הוכיחה התובעת, כי נפל פגם כלשהו בעבודת הנתבעת וכי נגרמו לה נזקים בגינו. במסגרת התביעה טענה התובעת שהנתבעת לא ביצעה הערכה מסודרת של התקציב, לא ראתה עצמה מחויבת להערכה מסוימת וערכה שינויים רבים מבלי לבדוק את השלכותיהם מבחינה תקציבית. בעדותה אישרה גבעון, כי לפני החתימה על ההסכם הוסבר לה מה התקציב. לטענתה, היא אמרה שאם יתחברו לתשתיות שהבניין יספק אז זה נראה לה אפשרי אולם זה לא קרה בפועל. גבעון אישרה שהתקציב נקבע בכפוף לכך שכל המערכות הפנימיות של המבנה תסופקנה על ידי היזם והקבלן. גבעון נשאלה מדוע הדבר לא הופיע בהסכם בינה לבין הנתבעת והשיבה, כי זה לא היה הנושא. גבעון הוסיפה, כי היא לא הייתה צריכה לנהל את התקציב אלא הבעלים. לטענתה, אם היו אומרים לה שהמערכות הפנימיות לא תסופקנה על ידי הקבלן אזי היא לא הייתה מסתפקת באותו תקציב. גבעון הוסיפה, כי אם המערכות הפנימיות לא מסופקות על ידי הקבלן הרי שזה יגרום לה לעבוד עוד שעות. גבעון נשאלה מדוע לא טרחה להבטיח את עצמה בהסכם והשיבה, כי זה היה ברור וכי היא לא הייתה צריכה ללמד את יצחק איך לקבוע תקציב (עמ' 25 ש' 11-32, עמ' 26 ש' 1-7). עדותה של גבעון בעניין זה אמינה בעיניי. אמנם אין בהסכם התייחסות לסוגיה האמורה אולם אין בכך בכדי ללמד, כי אין ממש בטענה זו. מקובל עליי, כי הצדדים לא ראו צורך להתייחס לסוגיה זו במסגרת ההסכם. כמו כן, התובעת לא הוכיחה, כי במהלך העבודה על הפרויקט היא העלתה טענה כלשהי בפני הנתבעת באשר לחריגה מהתקציב המקורי. העובדה שהתובעת לא הביעה תרעומת באשר לשינוי בתקציב מלמדת על הסכמתה לשינוי ותומכת בגרסתה של גבעון באשר לנסיבות בגינן שונה התקציב. הנה כי כן, לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה. התובעת לא הוכיחה שגבעון הציגה מצג שווא לפיו היא אדריכלית. כן לא הוכיחה, כי גבעון לא ביצעה את המוטל עליה בהתאם להסכם וכי עליה להשיב את התמורה אשר קיבלה בגין החלק האמור. בנוסף, לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי עבודתה של גבעון הייתה רצופה ליקויים וכי נגרמו לה נזקים בגין עבודתה ואת שיעורם. אי לכך, אני קובעת שדין התביעה להידחות. כאמור, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה טענה, כי תכננה את כל הפרויקט ואף מעבר לו ועל כן התובעת חייבת לה כספים רבים בגין עבודות אשר היא דרשה ממנה לבצע, מעבר לעבודה אשר הוסכמה בין הצדדים במסגרת ההסכם. גבעון טענה, כי לאחר שהמפקח עזב והתובעת לא שכרה שירותיו של מפקח חדש, הרי שהיא נאלצה לבצע את עבודתו וכשנשאלה כמה זמן נאלצה לעשות את תפקידי המפקח הצמוד השיבה, כי לצערה כל הזמן. גבעון טענה, כי מהרגע שאשל עזב את המקום כל השאלות נוקזו אליה וגם דברים שהיא לא הייתה אמורה לטפל בהם. לטענתה, לא הייתה יד מכוונת והתובעת לא עמדה בהבטחותיה (עמ' 22 ש' 6-13). גבעון טענה, כי עשתה זאת כמה חודשים עד שלבסוף הביאו מישהו. גבעון נשאלה, האם אמרו לה שיצחק שביט הוא המפקח בפועל והשיבה שאמרו לה שהוא אחד הבעלים, שהוא מומחה ושאין לה מה לדאוג אולם בפועל הוא היה בכל מיני מקומות, עשה בלגאן ונעלם והיא נאלצה לעשות את העבודה של המפקח הצמוד ושל כולם (עמ' 22 ש' 14-26). בהמשך נטען בפניה שהיא אמרה שצבי אשל עזב והיא נאלצה להיות בלעדיו חודשים והשיבה, כי זה לא מה שאמרה. לטענתה, אמור להיות אדם אחד שמפקח על הפרויקט ולא כל השותפים והיא אמורה להתדיין עם אדם אחד ולא עם עשרה גורמים. גבעון הוסיפה, כי יש הרבה סוגים של פיקוח ולא רק פיקוח שטח ואמרו לה שיצחק שביט יפקח על הפרויקט הזה אולם בפועל הוא לא היה בכל תהליך ההחלטות בחודשים הראשונים ובפועל היא עבדה מול מיקי מיכאלי ובהמשך מול בנו של מיכאלי. גבעון העידה, כי שביט כלל לא היה בפרויקט (עמ' 22 ש' 31, עמ' 23 ש' 1-13). גבעון הדגישה, כי יש שני דברים: זה שיצחק שביט לא לקח אחריות והיו צריכים להתקדם עם מיכאלי וזה שאשל הלך והגיע מישהו אחר שלא אמרו לה שלוקחים אותו, למרות שעל פי ההסכם, הפיקוח חייב היה להיות על דעתה ובהסכמתה (עמ' 23 ש' 16-23). גבעון נשאלה, איך מסתדרת טענתה לפיה עבדה חודשים ללא מפקח צמוד עם זה שבמייל שהיא קיבלה ביום 20.1.08 נאמר שב- 25.12.07 צבי אשל פוטר ויצחק שביט ביקש לחפוף את המפקח החדש, ויומיים אחרי זה צבי אשל אומר שנפגש עם דן וטרו, המפקח החדש. גבעון השיבה, כי דן לא הציג עצמו, לא התייחס לתוכניות, עשה מה שרצה וכשהתעוררו בעיות כולם באו אליה (עמ' 23 ש' 24-31). גבעון נשאלה, האם היה מפקח והיא ידעה על כך והשיבה, כי לא הוצגה בפניו והם לא עשו ישיבה כמו שצריך. גבעון הוסיפה, כי הפעמים היחידות היו שהיא כפתה עליו לבוא למקום ולעשות את הדברים כמו שבתוכנית ולא כמו שבא לו. בהמשך טענה, כי יכול להיות שהיה מפקח אולם הוא לא הוצג בפניה (עמ' 24 ש' 3-8). גבעון נשאלה מדוע לא דרשה להחליף את המפקח דן וטרו והשיבה, כי דרשה. לטענתה, היא הביעה את חוסר שביעות רצונה מול יצחק שביט ומיקי מכאלי והיא עשתה את הדברים במקום המפקח. גבעון נשאלה האם היום את דורשת כסף עבור זה והשיבה, כי לא רק והוסיפה, כי אם לא היו גוררים אותה לבית משפט היא לא הייתה כאן והוסיפה, כי לאף אחד מהמעורבים בפרויקט לא היה מושג וכל מי שיצא מהפרויקט יצא בשן ועין (עמ' 24 ש' 11-19). גבעון נשאלה, מדוע נתנה לוטרו להמשיך לעבוד ולחבל בפרויקט והשיבה, כי השקיעה כמות אנרגיה רבה בפרויקט והוסיפה שיצחק שביט עשה בלגן והצליח לבלבל אותה (עמ' 24 ש' 21-25). טענתה של גבעון באשר לתקופה בה ביצעה אף את הפיקוח בשטח אינה עולה בקנה אחד עם המועדים המפורטים לעיל באשר למועד בו עזב אשל והמועד בו הועסק וטרו. לא היה בידי גבעון לשלול את הטענה לפיה היה מפקח בשטח. ככל שהיו לגבעון טענות באשר לתפקודו של וטרו הרי שהיה עליה להעלותן בפני התובעת והיה בידה אף לדרוש, בהתאם להסכם, כי התובעת תשכור מפקח בהתאם לאישורה. איני מקבלת טענתה לפיה היא זכאית לתשלום בגין ביצוע העבודה הנטענת. כאמור, גבעון טענה, כי נשכרה לבצע את העבודות בנוגע למסעדה ובית הקפה ובהמשך, ובטרם נכרת ההסכם, ביקשה התובעת להוסיף את חדר האוכל לפרויקט והיא סירבה לעשות כן ללא תמורה אולם לאחר שהוסבר לה היקף העבודה בנוגע לחדר האוכל היא נעתרה לבקשה. גבעון שללה טענה לפיה לפני שהגישה את הצעת המחיר, היא ידעה שרוצים להקים גם חדר אוכל מוסדי. נטען בפניה, כי בסעיף 3 לתצהירה היא מתייחסת לשלב הטרום חוזי והשיבה, כי העניין נולד כשבאו לחתום על התצהיר. גבעון העידה, כי הגישה הצעה לעבודות בבית קפה ולמסעדה בלבד. היא אישרה, כי סירבה להוסיף את חדר האוכל המוסדי ללא תמורה. נטען בפניה, כי בהסכם רשומים שלושת הפרויקטים כאשר המחיר הוא 4,000 דולר פחות מההצעה שלה. גבעון השיבה, כי בשיחתה עם מיכאלי ויצחק הובטח לה שמדובר רק בבחירת צבעים וריהוט לחדר האוכל המוסדי ולטענתה, היא הציעה שאם יעמדו בלוח הזמנים אז הם יתרמו את ה- 4,000 דולר לשתי עמותות שהיא חברה בהן והם הסכימו. גבעון נשאלה היכן בהסכם צוין, כי לגבי חדר האוכל היא תטפל רק בבחירת ריהוט והיא השיבה, כי לא כתוב אולם זה מה שסוכם והוסיפה, כי היא עובדת עם אנשים על בסיס אמון (עמ' 26 ש' 8-32, עמ' 27 ש' 2). גבעון נשאלה שוב האם אין בהסכם הבהרה שחדר האוכל המוסדי באחריותה רק לעניין הריהוט והשיבה, כי היא זוכרת שיש מכתב בנדון והוסיפה, כי עשתה לפחות שלוש פעמים תוכניות לחדר האוכל המוסדי למרות שלא הייתה מחויבת ולא קיבלה על כך תשלום נוסף ולטענתה מגיע לה תשלום על כך וגם על ההתנהלות. בהמשך העידה, כי היו שם אינספור התייעצויות (עמ' 27 ש' 3-21). נטען בפניה, כי לטענתה דרשו ממנה לפעול בנוגע לחדר האוכל המוסדי בתחומים שלא קשורים לריהוט ולא תומחרו בהסכם בין הצדדים ונשאלה מדוע ביצעה את העבודה. גבעון השיבה, כי עשתה כן משום שהיא אדם טוב והיה לה חשוב לקדם דברים ולסגור אותם. גבעון הוסיפה, כי יש לה אחריות גם כלפי כל היועצים וטענה שהיו להם יחסי עבודה טובים (עמ' 27 ש' 22-25). גבעון העידה, כי העריכה שהעבודה בפרויקט תיקח ארבעה חודשי עבודה מאומצים ולא יותר מזה (עמ' 28 ש' 8). לטענתה, היא לא דרשה את הבונוס משום שהתובעת לא עמדה בזמנים. גבעון טענה, כי האינטרס שלה היה לסיים את הפרויקט מהר ומגוחך לחשוב שהיא תקעה את הפרויקט (עמ' 30 ש' 8-13). גבעון אישרה, כי משום שחשבה שעבודתה תהיה גלובאלית היא הגישה הצעה לפי 118 ₪ לשעה ולגבי מה שעבדה מעבר היא דורשת 490 ₪ לעבודה בשטח ו-285 ₪ לעבודה במשרד. גבעון נשאלה האם אינה סבורה שהעבודה שהיא ביצעה מעבר נובעת מהחוזה והשיבה בשלילה. לטענתה, העבודה האמורה נובעת מחוסר יכולת לקבל החלטות של היזמים עצמם שלא היו סגורים על עצמם לטענתה, היא דורשת פי שלוש, כי זה מה שמגיע לה (עמ' 28 ש' 26-32). חנדז'י אישרה, כי כאשר מעצב פנים נדרש על ידי הלקוח לבצע שינויים סבירים או הגיוניים הלקוח אינו מחויב בכל תוספת תשלום. חנדז'י נשאלה לגבי מצב שבו נדרשים שינויים מהותיים והאם הלקוח מחויב בתשלום מלא נוסף כאילו נדרש לתכנן יחידה נוספת. חנדז'י השיבה בחיוב ובהמשך טענה, כי כל מקרה לגופו. היא נשאלה למה היא התכוונה בחוות דעתה כאשר ציינה תשלום מלא נוסף והשיבה, כי זה יכול להיות תשלום כלל הסכום וכי תלוי מה השינוי (עמ' 35 ש' 3-11). חנדז'י נשאלה, האם כאשר היא נדרשת לבצע מחדש האם מגיעים להסכם חדש עם הלקוח ומבהירים לו מה התוספת שהוא נדרש לשלם ובמה כרוך השינוי והאם מעלים את ההסכמות על הכתב והשיבה, כי כל מקרה לגופו. לטענתה, זה תלוי מה המעצב בוחר. חנדז'י הוסיפה, כי "הוא יכול ליידע את הלקוח שהחל מרגע זה..., אין כללים" (עמ' 35 ש' 13-17). היא נשאלה, האם יכול להיות שהלקוח לא יחייב בתשלום נוסף והשיבה, כי ברוב המקרים לא יכול להיות (עמ' 35 ש' 19-20). חנדז'י נשאלה, האם מעצב הפנים לא מודיע כלום על זה שהוא הולך להעלות מחיר והשיבה, כי זה משהו שהצדדים צריכים להגיע לגביו להבנה. חנדז'י נשאלה, האם ההסכמה צריכה להיות לפני ביצוע העבודה ולא אחרי שבוצעו התיקונים המהותיים והשיבה, כי אינה יודעת וכי זה תלוי במחיר. בהמשך טענה, כי זה יכול להיות גם במהלך עבודה (עמ' 35 ש' 21-25). חנדז'י נשאלה, האם יכול להיות מצב שהמחירים יעלו פי שלושה עבור השינויים המהותיים והשיבה, כי אין לה מושג. בהמשך העידה, כי הדבר תלוי בהסכם בין הצדדים. היא נשאלה האם זה ייתכן במקרה בו אין הסכם בין הצדדים והשיבה כי אינה יודעת (עמ' 35 ש' 26-32). לא עלה בידי גבעון להוכיח את היקף העבודה לו התחייבה בנוגע לחדר האוכל. ההסכם אשר נכרת בין הצדדים אינו תומך בטענתה בעניין זה. כמו כן, לא עלה בידה להוכיח, כי מגיעה לה תמורה נוספת בגין העבודה אשר היא ביצעה בנוגע לחדר האוכל, מעבר למה שהוסכם לטענתה. גבעון ביצעה את העבודה אשר התבקשה לבצע ולא ביקשה להסדיר את נושא התמורה המגיעה לה בגין עבדותה מעבר למה שהוסכם לגביו במסגרת ההסכם. עובדה זו תומכת בטענה, כי העבודה אשר ביצעה גבעון הייתה בהתאם להסכם. איני מקבלת טענת גבעון לפיה מאחר והעריכה את משך העבודה בפרויקט לתקופה של ארבעה חודשים ומאחר והעבודה נמשכה מעבר למשך הזמן האמור הרי שמגיעה לה תמורה נוספת. אין מחלוקת, כי במסגרת ההסכם נקבע היקף העבודה וסכום גלובאלי בגינה ולא נקבעה תקופת עבודה בגינה על התובעת לשלם לנתבעת את השכר המוסכם. ברי, כי לא די בטענת הנתבעת באשר לחריגה מהערכת הזמנים שלה בכדי לתמוך בטענתה לפיה על התובעת לשלם לה תמורה נוספת מעבר למוסכם. שביט אישר, כי חוזה השכירות אשר צירף לתצהירו מתייחס לקומה התחתונה בלבד. שביט העיד, כי החוזה נחתם לפני שלוש שנים והתאריך המדויק אינו זכור לו (עמ' 5 ש' 23-26, עמ' 6 ש' 1). שביט נשאל, האם מאשר שחוזה השכירות לקומה העליונה נחתם במחצית השנייה של שנת 2008 והשיב בשלילה וטען, כי אם אינו טועה החוזה נחתם מוקדם יותר. כן טען, כי יש להם שם חדר אוכל שפעיל כבר שנתיים (עמ' 6 ש' 2-4). נטען בפני שביט שמיכאלי העיד אחרת בתובענה אחרת. מפרוטוקול הדיון בתובענה האמורה (נ/1) עולה, כי מיכאלי העיד שלגבי הקומה העליונה לא היה חוזה שכירות חתום עד למחצית השנייה של שנת 2008. נטען בפני שביט, כי לפחות שנה לאחר שהתובעת התקשרה עם הנתבעת לא היה לה חוזה שכירות לקומה העליונה ושביט השיב, כי הדיונים על הקומה העליונה נערכו בזמן שהנתבעת הייתה. שביט אישר, כי חלפה בערך כשנה מהמועד בו נכרת ההסכם עם הנתבעת לבין המועד בו נכרת חוזה שכירות לקומה העליונה. לטענתו, על הקומה העליונה היו מתוכננים מלכתחילה שני פרויקטים (עמ' 8 ש' 22-29). שביט העיד, כי היה שותף לדילמות שהיו לתובעת בקשר למיקומו של כל פרויקט והיה שותף להחלטות לגבי השינויים שהתובעת עשתה בפרויקטים (עמ' 9 ש' 8-11). שביט אישר, כי בתכנון המקורי התובעת תכננה להקים בקומה התחתונה בית קפה (עמ' 9 ש' 14-15). שביט שלל טענה לפיה בסוף דצמבר 2007 התובעת החליטה לשנות את היעוד של הקומה הראשונה למסעדה בשרית וטען, כי הוחלט לשנות את הייעוד לביסטרו. שביט נשאל, האם התובעת לא תכננה מסעדה בשרית והאם ישר תכננה ביסטרו והשיב, כי את המסעדה הבשרית תכננו לקומה למעלה. שביט שלל טענה לפיה לאחר שהחליטו שבית הקפה לא יהיה למטה החליטו שהמסעדה הבשרית תהיה למטה (עמ' 9 ש' 16-25). שביט נשאל, האם לאחר מכן התובעת החליטה שלמטה יהיה ביסטרו והשיב, כי זה גלגול של עסק. לטענתו, בתחילה היה תפריט של בית קפה/סושי בר ולאחר שראו את הלקוחות החליט לשנות את התפריט למנות של ביסטרו. לטענתו, יש גם מנות בשריות אולם זו לא מסעדת בשרים. נטען בפניו, כי בתקופה האמורה לא היו לקוחות או עסק והם היו בתהליך הקמת עסק. שביט אישר טענה זו וטען, כי זה לא קשור ונכנסו לקוחות למסעדה. שביט העיד, כי אינו זוכר תאריכים מדויקים בהם פעלה המסעדה. לטענתו, הבניין היה ריק אולם המסעדה פעלה והיא פועלת שלוש או ארבע שנים. נטען בפניו, כי המסעדה החלה לפעול הרבה אחרי שגבעון לא הייתה שם והוא שלל טענה זו וטען, כי בסיום הפרויקט שלה המסעדה החלה לפעול (עמ' 9 ש' 26-32, עמ' 10 ש' 1-5). שביט העיד, כי אם אינו טועה, אזי בשלב התכנון עם גבעון המקום הפך לביסטרו ולאחר שתם שלב התכנון עמה הוא הפך לביסטרו כשר. שביט שלל טענה לפיה במועד בו אמור היה להיפתח הביסטרו התכנון השתנה למסעדת שף (עמ' 10 ש' 6-15). שביט אישר, כי התכנון המקורי לגבי הקומה העליונה היה להקים מסעדה בשרית בחלק מהקומה ובאגף הצפוני של הקומה העליונה חדר אוכל מוסדי וכי בשלב הבא התובעת החליטה לשנות את מיקומו של חדר האוכל המוסדי ולהעביר אותו לאגף המזרחי של הקומה העליונה. כן אישר, כי בשלב השלישי, התובעת החליטה לשנות שוב את מיקומו של חדר האוכל המוסדי ולהעבירו למקום שמלכתחילה תוכננה המסעדה הבשרית (עמ' 10 ש' 18-26). הנה כי כן, עדותו של שביט לפיה אין ממש בטענה לפיה חוזה השכירות לקומה העליונה נחתם במחצית השנייה של שנת 2008 אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של מיכאלי בנ/1. כמו כן, בהמשך אישר שביט, כי חלפה כשנה מהמועד בו נכרת ההסכם עם הנתבעת לבין המועד בו נכרת חוזה שכירות לקומה העליונה. אין מחלוקת, כי ההסכם בין התובעת והנתבעת נכרת בחודש אוגוסט 2007. לפיכך, הרי שעדותו של שביט לפיה חוזה השכירות נכרת כשנה לאחר מכן אינה עולה בקנה אחד עם עדותו לפיה אין ממש בטענה, כי רק באמצע שנת 2008 נכרת החוזה בנוגע לקומה השנייה. המועד בו נכרת חוזה השכירות בנוגע לקומה השנייה כמו גם השינויים שנערכו בנוגע לפרויקט, כפי שעולה אף מעדותו של שביט, תומכים בטענת הנתבעת באשר לנסיבות בגינן התארכה עבודתה בפרויקט. עם זאת, אף אם תתקבל טענת הנתבעת לפיה ביצעה מעבר לעבודות המוסכמות וטענתה לפיה החריגה בזמנים נבעה מהתנהלות התובעת הרי שלא די בכך בכדי לתמוך בטענתה באשר לתמורה לה היא זכאית. חנדז'י אישרה, כי כאשר מעצב פנים נדרש על ידי הלקוח לבצע שינויים סבירים או הגיוניים הלקוח אינו מחויב בכל תוספת תשלום. חנדז'י נשאלה לגבי מצב שבו נדרשים שינויים מהותיים וטענה, כי במקרה כאמור הלקוח מחויב בתשלום מלא נוסף ובהמשך טענה, כי כל מקרה לגופו. מצאתי, כי אף ייקבע, כי השינויים אשר הנתבעת נדרשה לבצע היו מהותיים הרי שלא די בכך בכדי להיעתר לתביעתה. הנתבעת לא הוכיחה, כי הצדדים הגיעו להסכמה, כי עסקינן בעבודות החורגות מהמוסכם וכי הסכימו באשר לתמורה אשר הנתבעת זכאית לקבל בגין עבודות אלו. לא מקובלת עליי טענת חנדז'י לפיה המעצב יכול ליידע את הלקוח באשר לתמורה הנוספת אשר הוא גובה החל משלב מסוים. עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותה באשר להסכמה אליה אמורים להגיע הצדדים. ככל שגבעון סברה, כי עבודתה חורגת מהעבודה המוסכמת בהתאם לחוזה אשר נכרת בין הצדדים הרי שהיה עליה להעלות טענה זו בפני התובעת ולהגיע עמה להסכמה באשר לשכר לו היא זכאית בגין עבודה זו. משגבעון לא פעלה באופן האמור אין לה להלין אלא על עצמה. אין לקבל מצב בו בדיעבד טוענת גבעון, כי ביצעה עבודות אשר לא היה עליה לבצע וכי היא דורשת תמורה בעבור עבודה זו, מבלי שדרישתה הועלתה בפניי התובעת במועד כך שיהיה בידה לשקול צעדיה ולנהל משא ומתן עם הנתבעת באשר לשירותים הנוספים. הפער בין התמורה אשר הנתבעת תובעת בגין עבודתה מעבר למוסכם בחוזה ושכרה אשר נקבע במסגרת החוזה מחזק עמדתי בעניין. לא סביר בעיניי, כי זו הייתה התמורה אשר הצדדים היו מגיעים לגביה להסכמה ככל שהיה מתנהל משא ומתן באשר לחיובים הנוספים. במהלך עדותה נטען בפני חנדז'י, כי בחוות דעתה היא קבעה שהמחיר אותו דורשת גבעון עבור שעת עבודה סביר בהתחשב בוותק ובניסיון שלה והיא מכירה את השם של גבעון כבר הרבה שנים והיא מכירה את העבודות שלה למרות שאינה מכירה אותה באופן אישי. לטענתה היא לא ציינה זאת בחוות דעתה מאחר וזה לא רלוונטי. חנדז'י נשאלה כיצד היא יודעת מה השכר הראוי למעצב פנים בוותק של 25 שנה והשיבה, כי יש מחירון מסוים, לא מדויק, באשר למחירים שיכול לגבות אדריכל פנים לפי הניסיון שלו (עמ' 36 ש' 6-25). לטענתה, לה יש משרד עצמאי במשך שבע שנים וכי עדותה באשר לשכר שגבעון אמורה להרוויח לאור 25 שנות ניסיונה הינה על בסיס ידיעה כללית (עמ' 36 ש' 26-30). הנה כי כן, עדות חנדז'י בעניין זה איננה עדות של מומחה. יתרה מזאת, אף אם תתקבל טענתה לפיה השכר האמור הינו סביר בהתחשב בוותק של גבעון הרי שסביר שבמסגרת הסכם גלובאלי היו הצדדים מגיעים לשכר נמוך משמעותיות מזה שדורשת הנתבעת במסגרת התביעה בה עסקינן, כפי שאכן הוסכם בחוזה נשוא התובענה. כמו כן, אף אם השכר אשר גבעון דורשת סביר, הרי שהיה עליה ליידע את התובעת, כי בגין עבודות מסוימות היא דורשת שכר נוסף מעבר למוסכם והיה על הצדדים להגיע להסכמות בנדון. גבעון נשאלה, האם לטענתה בתום ההתקשרות התובעת נותרה חייבת לה סך של 200,000 ₪ והשיבה, כי אם התובעת לא הייתה חצופה הרי שהצדדים לא היו מגיעים לבית משפט. לטענתה, היא לא הייתה חושבת לתבוע את התובעת אלמלא הייתה חצופה ומנסה לקבל ממנה החזר בכדי לממן את הפשלות שלה. גבעון נשאלה האם לא הייתה תובעת אלמלא היו תובעים אותה והשיבה, כי הייתה הולכת הלאה וכי אין לה זמן להתעסק בבתי משפט (עמ' 30 ש' 15-23). חנדז'י נשאלה, באשר לגבייה והאם המעצב שולח מכתב או פונה לבית משפט והשיבה, כי הוא פונה ללקוח ומודיע לו שצריך לשלם תוספת או שזה נעשה בתום התהליך אחרי שיש כמה שינויים. בהמשך טענה, כי זה תלוי בכל אדריכל פנים ובדרך עבודתו (עמ' 36 ש' 1-5). אין חולק, כי גבעון לא פנתה לתובעת בנדון ולא שלחה לה דרישת תשלום. כמו כן, בעדותה טענה, כי אלמלא הייתה נתבעת הרי שהייתה מוותרת ולא הייתה תובעת את התמורה המגיעה לה לשיטתה. טענתה זו והעובדה שלא ניסתה לגבות את הסכום אף בטרם הוגשה התובענה מעוררת ספק באשר לאמינותה בנוגע לתמורה לה זכאית. לא ברור מדוע גבעון לא פעלה כדי לגבות סך של כ- 200,000 ₪ המגיע לה, לטענתה, בעבור עבודתה והתרשמתי, כי התביעה שכנגד נולדה כתגובה לתביעה שהגישה התובעת. לאור כל האמור לעיל מצאתי, כי דין התביעה שכנגד להדחות. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את תביעתה. הנתבעת לא הוכיחה, כי היא זכאית לתמורה בגין העבודות אשר היא ביצעה, לטענתה, מעבר למוסכם בחוזה אשר נכרת בין הצדדים. כאמור, הנתבעת לא הוכיחה, כי הצדדים הגיעו להסכמות בנדון או, כי העלתה את דרישתה בפני התובעת. אשר על כן ומהנימוקים שפורטו לעיל, מורה על דחיית התביעה העיקרית והתביעה שכנגד. בנסיבות האמורות, קובעת, כי כל צד יישא בהוצאות שנגרמו לו ואיני עושה צו להוצאות. חוזהאדריכלות