תביעה כספית על סך 2,805,489 ₪ שהגיש התובע, מר עמוס זמיר, אדריכל במקצועו (להלן: "זמיר") נגד הנתבעת, המועצה המקומית ערערה (להלן: "המועצה") בגין ביטול חוזה בין הצדדים. רקע עובדתי 1. במהלך שנת 1977 או בסמוך לכך הקצה מינהל מקרקעי ישראל למועצה חלקה בת 127 דונם, הנמצאת בתחום המוניציפאלי של המועצה (חלקה 12165 גוש 12), שיועדה לטובת הקמת מבני ציבור, חינוך וספורט ונודעה בשם "קריית החינוך ערערה" (להלן: "החלקה" או "המתחם"). 2. ביום 29.11.77 נחתם בין זמיר לבין המועצה הסכם, לפיו מסרה המועצה לזמיר ביצוע של עבודות תכנון, אדריכלות ופיקוח של הקמת מבני ציבור וחינוך במתחם (להלן: "החוזה"; נספח ב' לכתב התביעה). 3. בהתאם לחוזה החל זמיר בעבודות התכנון הכללי של המתחם, כשבין השאר הכין לדבריו את "תב"ע /931 קריית חינוך ערערה" שאושרה בשנת 1980 (להלן: "תב"ע 931") ואת "תב"ע ענ/304 קריית חינוך ערערה" שאושרה בשנת 2005 (להלן: "תב"ע 304"). את שירותיו למועצה המשיך זמיר לתת במשך שנים. 4. בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה המועצה מונתה לה בשנת 1998 ועדה קרואה שבראשה עמד מר ציון הדר (להלן: "הדר"). המועצה, ביקשה להשתחרר מהחוזה ולמסור לאדריכל או למהנדס אחר את העבודות בגין פרויקטים שטרם בוצעו במתחם, ולכן שלחה לזמיר ביום 15.3.2001 מכתב בו הודיעה לו על ביטול ההתקשרות עמו החל מיום 13.4.01, בכפוף להשלמת בניית בית ספר שהיה באותה עת בשלבי בנייה (להלן: "מכתב הביטול", נספח ד' לכתב התביעה). זמיר התנגד לביטול החוזה, וכשגילה כי בכוונת המועצה להתקשר עם אדריכלית אחרת, פנה בתלונה לוועדת האתיקה של המהנדסים והאדריכלים. בשל כך חל עיכוב בביצוע עבודות התכנון במתחם. 5. בשנת 2002 הסתיימה כהונת הוועדה הקרואה וביום 22.5.02 נבחר מר ג'מיל מרזוק לראשות המועצה, תפקיד אותו הוא ממלא עד היום (להלן: "מרזוק"). זמיר והמועצה החדשה בראשות מרזוק חזרו לעבוד יחדיו ולזמיר נמסר תכנון מספר פרויקטים נוספים במתחם. בהמשך התגלעה שוב מחלוקת בין הצדדים ובפגישה מיום 6.2.03 ביקשה המועצה מזמיר שיסכים לביטול החוזה. זמיר התנגד לכך. 6. ביום 5.6.03 פנתה המועצה לוועדת האתיקה של המהנדסים והאדריכלים בדרישה שתתיר לה להתקשר עם כל אדריכל בו תבחר, לצורך ביצוע עבודות אדריכלות במתחם. בד בבד החליטה המועצה להקים את מבנה המתנ"ס במקום אחר בשטחי המועצה, מחוץ לחלקה. 7. בשל התמשכות ההליכים בוועדת האתיקה הגישה המועצה בשנת 2004 תביעה למתן פסק דין הצהרתי בנוגע לביטול החוזה שנידונה בבית משפט השלום בחדרה (ה"פ 161/04). בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת אסיף) קיבל את התביעה והצהיר כי החוזה בין הצדדים בוטל כדין על ידי המועצה. על פסק דין זה הגיש זמיר ערעור (ע"א (חי) 3005/04). פסק דינו של בית המשפט המחוזי 8. בפסק דינו מיום 16.5.05 (נספח ז' לכתב התביעה; להלן: "פסק הדין בערעור") דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ברלינר, עמית וסוקול) את הערעור על פסק הדין של בית משפט קמא, שהצהיר כי החוזה בין הצדדים בוטל כדין על ידי המועצה, וכי זו רשאית לפנות לכל אדריכל או מהנדס אחר לצורך ביצוע העבודות. 9. בפסק הדין בערעור נקבע, כי מסעיף ט' לחוזה ניתן ללמוד שהצדדים התכוונו להבטיח את שכרו של זמיר, ובכפוף לתשלום השכר רשאית המועצה להשתחרר מהחוזה בכל עת. עוד צוין בפסק הדין: "הסעיף מצביע על כך שהצדדים לא התכוונו להתקשר בחוזה, שלמשיבה (הכוונה למועצה, הוספה שלי - מ' ר') לא תהא אפשרות להשתחרר ממנו כל עוד לא הסתיימו העבודות בכל המתחם. ובכלל, קשה להלום שהצדדים התכוונו להתקשר בחוזה לטווח כל כך ארוך, בלי שלמשיבה תהא אפשרות להשתחרר ממנו". לבסוף נקבע כי אין באמור כדי לגרוע מכל תובענה כספית שיש לזמיר כנגד המועצה עבור שכר המגיע לו בגין שירותיו בעבר ובהווה עבור המועצה. 10. בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע אפוא בעניין ביטול החוזה וקבע בפסק דין חלוט מיום 16.5.05 שהחוזה בוטל כדין על ידי המועצה, ולכן המחלוקת שבפנינו עוסקת בשאלת הסעדים המגיעים לזמיר, אם בכלל, בשל ביטול החוזה. לצורך פתרון שאלה זו, יש לפרש את הוראות החוזה בכל הקשור לביטולו. פרשנות סעיפים ח' ו-ט' לחוזה 11. ענייננו בחוזה שרשות שלטונית היא צד לו, וככזה הוא נידון הן לפי דיני החוזים והן לפי דיני המינהל הציבורי. ככלל, אין הבדל בין פרשנות חוזה רשות לבין פרשנותו של כל חוזה אחר (ראו: ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.3.11), להלן: פרשת קמטק). 12. המועצה וזמיר התקשרו ביום 29.11.77 בחוזה שעניינו תכנון מתחם שכלל הקמת מבני חינוך, כגון חטיבה עליונה, חטיבת ביניים, בית ספר יסודי, מתנ"ס ומרכזיה פדגוגית. הפעולות הטכניות שנמסרו לזמיר בהיותו אדריכל המתחם פורטו בסעיף א' לחוזה וכללו, בין השאר, עיבוד תוכניות מוקדמות לשם בירור התוכנית הסופית לבניין או למבנה; עיבוד תוכניות להכנת המסמכים הטכניים הדרושים לשם אישור תוכנית הבניין או המבנה על ידי הרשויות ;עיבוד תוכניות עבודה מפורטות והדרכה והשגחה של הוצאה לפועל של כל העבודות. 13. עיקר דיוננו ויסודו הוא בסעיפים ח'-ט' לחוזה שלהלן הנוגעים לביטול החוזה: "ח. הזכות לבעל הבנין (הכוונה למועצה, הוספה שלי- מ' ר') לאחר משלוח הודעה מוקדמת בכתב לאדריכל להוציא לפועל רק חלק מאותן העבודות שהאדריכל הכין בשבילן מסמכים או לחזור מדעתו להוציא לפועל את כל העבודה או חלק הימנה באיזו תקופה שהיא במהלך הבנין או ההכנה לבנין. במקרה זה ישלם בעל הבנין לאדריכל תמורת כל הפעולות והשירותים שנעשו על ידי האדריכל עד להודעה הנ"ל את השכר המתאים להיקף הפעולות שנעשו והוכנו לפי הערכה כל חלק גמור בהתאם לטבלת התקדמות העבודה על ידי אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים. ט. אין רשות לבעל הבנין לבטל את החוזה הנוכחי או להתקשר עם איזה אדריכל אחר לשם הקמה או המשכת הבניין אלא אם ישלם לאדריכל את שכר טרחתו, או יקבע על ידי בית הדין או בוררות זבל"א שהיתה הזנחה מצד האדריכל במילוי תפקידו הנובע מתוך הסכם זה. ואז ישלם בהתאם לתשלומים החלקיים עבור העבודות שבוצעו." (ההדגשות שלי- מ' ר'). 14. כפי שניתן לראות לשון החוזה אינה נוקטת מפורשות במילה "בלעדיות" אך לטענת זמיר מהסנקציה הקבועה בסעיף ט' לחוזה, לפיה על המועצה לשלם לו שכר טרחה מלא, ניתן ללמוד על הבלעדיות שהובטחה לו בתמורה להפחתה בשכר הטרחה שלו. לגישתו של זמיר המועצה רשאית לבטל את החוזה עמו או להחליפו באדריכל אחר בהתאם לאמור בסעיף ט' לחוזה, אולם אז עליה לשלם לו את מלוא שכר טרחתו, דהיינו זה שהיה צפוי לו אם החוזה היה מקוים במלואו. רק אם נקבע על ידי בית דין או בוררות שהייתה הזנחה מצדו במילוי תפקידו, אז תשלם לו המועצה תשלומים חלקיים לפי מה שביצע בפועל. 15. זמיר מדגיש בסיכומיו, כי סעיף ח' לחוזה אינו מוסיף עילות ביטול ואינו נותן היתר להחלפתו באדריכלים אחרים. כל שסעיף זה בא לאפשר למועצה הוא לעכב את הבנייה לתקופות זמן או לעצור כליל את העבודה במתחם, ואז הוא ייאלץ להסתפק בתשלומים חלקיים בגין מה שביצע בפועל, אך מובטח לו שאם הפרויקט ימשיך- הוא ימשיך באמצעותו. 16. לטענת זמיר, סעיף ח' לחוזה מיועד למקרה של צמצום פרויקט קריית החינוך או הפסקתו כליל, ואז ייאלץ זמיר להסתפק בתשלומים חלקיים בגין מה שביצע בפועל, ואילו סעיף ט' לחוזה מיועד למקרה של המשכת הפרויקט במתחם, שלא באמצעותו של זמיר, אלא באמצעות אדריכל אחר, ואז הוא זכאי למלוא שכר הטרחה הצפוי לו מתכנון מלוא מבני קריית החינוך. 17. בעוד שלדעת זמיר סעיפים ח' ו-ט' לחוזה עניינם במצבים שונים בהם תופסק או תצומצם עבודתו, המועצה טוענת כי סעיפים אלו משלימים זה את זה ויש לקרוא אותם כמכלול אחד ולא כשתי סיטואציות נפרדות כפי שסבור זמיר. 18. לטענת המועצה, היא זכאית לבטל כליל את ההסכם בין הצדדים לפי סעיף ח' לחוזה, ואז יהיה עליה לשלם לזמיר תמורת השירותים שניתנו על ידו, עד לאותו שלב בלבד, את החלק היחסי המתאים, על פי טבלת התקדמות העבודה של האינג'ינרים והארכיטקטים. לטענתה, על פי סעיף ח' לחוזה היא רשאית לעשות שימוש בזכות הביטול שהוקנתה לה מכל סיבה, לרבות שינוי בתוכניות פיתוח החלקה, הרצון להמשיך בעבודות באמצעות מתכנן אחר או כל סיבה אחרת. 19. המועצה טוענת, כי לאחר שסעיף ח' לחוזה הקנה לה את הזכות להפסיק כליל את החוזה וקבע את היקף שכר הטרחה שעליה לשלם לזמיר במקרה זה, בא סעיף ט' לחוזה על מנת להסדיר היבטים נוספים, טכניים במהותם, בנוגע לשכר הטרחה שיש לשלם לזמיר במקרה של ביטול החוזה. לטענתה המילים "אין רשות...אלא אם" שבתחילת סעיף ט' לחוזה מעידות כי הרשות לבטל את החוזה נקבעה עוד קודם לכן בסעיף ח', ואילו בסעיף ט' נקבעו רק תנאים נוספים להפעלת אותה "רשות". 20. המועצה טוענת עוד, כי ההבדל בין המקרה של ביטול החוזה מחמת הזנחה של האדריכל לבין המקרה של ביטול החוזה מסיבות אחרות משתקף בעיקר בעיתוי תשלום שכר הטרחה, והאופן בו תיקבע שלביות הביצוע. במקרה של ביטול החוזה או התקשרות עם אדריכל אחר, התשלום יהיה בסמוך לביטול החוזה או ההתקשרות ואילו במקרה השני התשלום יהיה עם קביעת בית הדין או בוררות לגבי ההזנחה ובהתאם לשיעור הביצוע שייקבע לפי תוצאת הליכים אלה. 21. עוד מוסיפה המועצה כי אין בסעיף ט' לחוזה דבר היכול להעיד, ולו בצורה הקלושה ביותר, כי במקרה של ביטול החוזה, כוונת הצדדים הייתה לשלם לזמיר פיצוי בגין עבודות שכלל לא בוצעו על ידו בפועל בחלקה, לא כל שכן פיצוי בגין כל המבנים שייבנו בחלקה בעתיד. לטענתה, פרשנותו של זמיר, לפיה על המועצה לשאת בתשלום שכר בגין תכנון מבנים שהוא לא נקף אצבע לגביהם ולא סיפק שירותים כלשהם למועצה תמורתם, אינה מתקבלת על הדעת, אינה הגיונית ולא עולה בקנה אחד עם טובת הציבור. נטען, כי אפילו אם הייתה בחוזה התחייבות מפורשת לבלעדיות יש לראות בכך התחייבות הבטלה מעיקרה בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים, בהיותה בלתי חוקית ונוגדת את תקנת הציבור. 22. מעיון בחלקו הראשון של סעיף ח' לחוזה עולה, שעניינו בשתי הזכויות הנתונות למועצה לאחר משלוח הודעה מוקדמת בכתב לזמיר: האחת, זכותה להוציא לפועל רק חלק מאותן עבודות שזמיר הכין בשבילן מסמכים; השנייה, זכותה לחזור מכוונתה להוציא לפועל את כל העבודה או חלק ממנה בכל תקופה שהיא במהלך הבניין או ההכנה לבניין. שני הצדדים מסכימים כי המונח "בניין" מתייחס לכל המתחם של קריית החינוך ולא לבניין ספציפי בתוכו. 23. התיבה "להוציא לפועל רק חלק מאותן עבודות" מלמדת על זכות המועצה לצמצם את היקף העבודות במתחם, ואילו התיבה "לחזור מדעתו להוציא לפועל את כל העבודה" מלמדת על זכות המועצה להפסיק את כל העבודות במתחם. במקרה שהמועצה בוחרת לממש אחת משתי זכויות אלו, עליה לשלם לזמיר, תמורת כל הפעולות והשירותים שנעשו על ידו עד לקבלתו את ההודעה מהמועצה, "את השכר המתאים להיקף הפעולות שנעשו והוכנו לפי הערכה כל חלק גמור בהתאם לטבלת התקדמות העבודה על ידי אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים". 24. אני מקבל את טענת זמיר, כי סעיף ח' לחוזה עוסק בהפסקת הקמת הבניין או חלקו, ואילו סעיף ט' עוסק בהפסקת עבודתו של האדריכל, ובו יש דירוג בין מקרה שבו הייתה הזנחה של האדריכל, לבין מקרה שבו לא הייתה הזנחה של האדריכל. 25. ואולם, הרישא של סעיף ט' לחוזה פותחת במילים "אין רשות לבעל הבנין לבטל את החוזה הנוכחי או להתקשר עם איזה אדריכל אחר לשם הקמה או המשכת הבניין אלא אם ישלם לאדריכל את שכר טרחתו..." (ההדגשות שלי- מ' ר'). הרשות הנתונה למועצה "לבטל את החוזה" לפי סעיף ט' לחוזה אינה מוגבלת והיא רשאית לעשות כן מכל סיבה שהיא. בחירת המועצה בביטול חוזה התכנון, ללא התקשרות עם אדריכל אחר, תביא להפסקת העבודות, שכן לא יהיה אדריכל שיתכנן את המתחם. כלומר, במקרה שעבודתו של המתכנן מופסקת ולא מתקשרים עם אדריכל אחר, יש חפיפה בין סעיף ח' לסעיף ט' לחוזה. 26. יש חפיפה בין סעיף ח' לסעיף ט' גם במובן אחר. לא נכון לומר, כפי שטוען זמיר, כי רק סעיף ט' לחוזה מתייחס לאפשרות שהמועצה תתקשר עם אדריכל אחר. לפי האפשרות של המועצה "להוציא לפועל רק חלק מאותן העבודות שהאדריכל הכין בשבילן מסמכים", המצוינת בסעיף ח' לחוזה, המועצה יכולה להתקשר עם אדריכל אחר (לפי סעיף ט') ועדיין להמשיך ולהוציא לפועל חלק מאותן עבודות שזמיר הכין בשבילן מסמכים (סעיף ח'). דהיינו סעיפים ח' ו-ט' לחוזה הם סעיפים משלימים וחלק מהסיטואציות שבהן הם עוסקים הן חופפות. גם העובדה שבסעיף ט' לחוזה לא מצוין דבר אודות הודעה מוקדמת בכתב כפי שדורש סעיף ח' לחוזה, והרי לא סביר שעבודתו של האדריכל תופסק ללא הודעה מוקדמת, מצביעה על כך שמדובר בסעיפים משלימים. 27. העיקר הוא שאיני מקבל את טענת זמיר, כאילו סעיף ט' לחוזה מקנה לו את הזכות לקבל את מלוא שכר טרחתו שהיה צפוי לו על פי החוזה, גם אם לא התחיל כלל בתכנון אחד הבניינים, אם יחליפו אותו באדריכל אחר (סעיף 80 לסיכומי התובע). החיוב לשלם את "שכר טרחתו" אינו עונש המוטל על המועצה אם תעז להפסיק את עבודתו של האדריכל כל עוד לא הזניח אותה. החיוב נועד להעמיד את האדריכל, שלא עוול ולא פשע, במצב שבו לא יפסיד כתוצאה מביטול החוזה עימו, אבל לא להעניש את המועצה, שתצטרך לפי פרשנות זמיר לשלם לזמיר עבור עבודות שלא ביצע, ולשלם לאדריכל אחר עבור אותן עבודות שיבצע. 28. הצדדים חלוקים באשר לסיפא של סעיף ט' לחוזה, שם מופיע המשפט "ואז ישלם בהתאם לתשלומים החלקיים עבור העבודות שבוצעו". לטענת זמיר משפט זה רלוונטי רק למשפט שלפניו, כלומר יש לקרוא את סעיף ט' לחוזה כך: "אין רשות לבטל את החוזה הנוכחי או להתקשר עם איזה אדריכל אחר לשם הקמה או המשכת הבניין אלא אם: 1. ישלם לאדריכל את שכר טרחתו, או 2. יקבע על ידי בית הדין או בוררות זבל"א שהיתה הזנחה מצד האדריכל במילוי תפקידו הנובע מתוך הסכם זה, ואז ישלם בהתאם לתשלומים החלקיים עבור העבודות שבוצעו". (ההדגשה שלי- מ' ר'). 29. מנגד המועצה טוענת כי יש לראות בסיפא כמתייחס לשני חלקיו של סעיף ט' לחוזה, כלומר גם לחלק המתייחס לביטול החוזה מחמת הזנחה של האדריכל במילוי תפקידו וגם לחלק המתייחס לביטול החוזה או להתקשרות עם אדריכל אחר. לטענתה הסיפא של הסעיף באה להבהיר כי בשני המקרים על המועצה לשלם לאדריכל "תשלומים חלקיים עבור העבודות שבוצעו", כאשר הכוונה היא שתשלומים חלקיים אלה יהיו תואמים להיקף השכר שנקבע בסעיף ח' לחוזה, קרי השכר המתאים להיקף העבודה על פי טבלת התקדמות העבודה של א.א.א.י. כלומר, לטענת המועצה, יש לקרוא את הסעיף כך: "אין רשות לבטל את החוזה הנוכחי או להתקשר עם איזה אדריכל אחר לשם הקמה או המשכת הבניין אלא אם ישלם לאדריכל את שכר טרחתו, או יקבע על ידי בית הדין או בוררות זבל"א שהיתה הזנחה מצד האדריכל במילוי תפקידו הנובע מתוך הסכם זה. (ו) אז ישלם בהתאם לתשלומים החלקיים עבור העבודות שבוצעו". 30. פרשנות המועצה אינה מקובלת עליי. ה שרק הסיפא קובעת את חובת התשלום, אינה מתיישבת עם העובדה שכבר הופיע בסעיף החיוב לשלם את שכר הטרחה, ואינה נותנת תפקיד כלשהוא לוו החיבור. לפני הסיפא יש נקודה. זמיר טוען בעניין זה, כי לא בכדי צוטט סעיף ט' לחוזה בפסק הדין בערעור כשלפני הסיפא מופיע דווקא פסיק ולא נקודה. בפסק הדין בערעור אין כל התייחסות לכך שיש לקרוא את הסעיף דווקא עם פסיק ולא עם נקודה, אבל אני מבין את התיקון, הנובע מכך שאם היה מדובר בנקודה, היה תמוה שהמשפט הבא מתחיל בוו החיבור. כך לא מתחילים משפטים בעברית המדוברת הרגילה. לכן, נעשה בפסק הדין בערעור תיקון מה שנראה כטעות סופר. מכל מקום, הפרשנות של המועצה מסלקת את וו החיבור, פעולה דרסטית יותר מאשר הפיכת נקודה לפסיק. 31. כאמור, אני מקבל את פרשנותו של זמיר, שיש בסעיף ט' דירוג של שכר טרחה. יש שיעורים שונים של שכר טרחה בכל אחד מהמקרים הנדונים בו, וזמיר זכאי במקרה שבו הופסקה עבודתו שלא על רקע של הזנחה מצידו לשכר גבוה יותר מזה שהיה זכאי לו במקרה שעבודתו הופסקה על רקע של הזנחה מצידו. ואולם, אין בכך תמיכה בטענת זמיר, כאילו בתיבה "שכר טרחתו" הכוונה הייתה לכל שכר הטרחה הצפוי מבניית מלוא המבנים במתחם, לרבות אלה שלא תוכננו כלל על ידו. אין לכך ביסוס או אזכור בשום סעיף מסעיפי החוזה, ואין הגיון בקביעה כזו, והיא לא משרתת תכלית סבירה כלשהיא של החוזה. יש לזכור את הקביעה בפסק הדין בערעור, שהצדדים לא התכוונו להתקשר בחוזה שלמועצה לא תהיה אפשרות להשתחרר ממנו. קבלת פרשנותו של זמיר, לפיה במקרה של ביטול החוזה על המועצה לשלם לו את שכר הטרחה שהיה מגיע לו אילו היה מתכנן את כלל המבנים הצפויים להיבנות בחלקה בעתיד, כך שהמועצה תצטרך לשלם שוב שכר מלא למתכנן אחר, משמעה קביעה שאין למועצה אפשרות להשתחרר מהחוזה, ולא לכך כוון החוזה, ולא זו קביעת פסק הדין בערעור. 32. זמיר טוען, שסעיף י' לחוזה מחזק את פרשנותו כי לפי סעיף ט' חייבת המועצה לשלם לו את שכר הטרחה גם עבור בניינים שלא תכנן. בסעיף י' לחוזה נאמר: "י. אם לא יוכל האדריכל לקיים את החוזה הנוכחי במקרה של מוות אזי יחשב החוזה למבוטל ובעל הבנין יהיה חופשי להתקשר בחוזה עם אדריכל אחר לשם הקמת או המשכת הבנין. אולם בעל הבנין ישלם ליורשי האדריכל בעד השירותים והפעולות שנעשו על ידו." לטענת זמיר, הצדדים ראו לנכון להוסיף את סעיף י' לחוזה כדי להבהיר, שאם חלילה זמיר ילך לעולמו, ייחשב החוזה כמבוטל והמועצה תוכל להתקשר עם אדריכל אחר תוך ביצוע תשלומים חלקיים ליורשיו בגין מה שביצע בפועל, בעוד אלמלא סעיף י', על פי סעיף ט' לחוזה, גם במקרה של מוות הייתה המועצה נאלצת לשלם ליורשי האדריכל את שכר טרחתו המלא, ולכן סעיף י' לחוזה בא לפטור את המועצה מסנקציה זו, שנדרשת במידה שהמועצה תחליפו ללא סיבה מוצדקת. 33. אני דוחה את ה שסעיף ט' התכוון להעניש את המועצה, ולהטיל עליה סנקציות. אני מקבל את טענת המועצה, שכל שנקבע בסעיף י' לחוזה הוא שבאותו מקרה ייחשב החוזה למבוטל והמועצה תשלם ליורשים את מה שמגיע לאדריכל. היורשים אינם זכאים לפחות מאשר זכאי האדריכל. סעיף י' לחוזה מחיל במקרה הספציפי של פטירת האדריכל את ההסדר הכללי שנקבע בחוזה למקרה של ביטול החוזה ביוזמת המועצה. 34. המסקנה היא אפוא, שבמקרה של הפסקת עבודתו של זמיר על ידי המועצה הוא זכאי ליותר מאשר "התשלומים החלקיים עבור העבודות שבוצעו", אבל אינו זכאי לשכר עבור עבודות שלא הוחל בביצוען. 35. יש להכריע אפוא, מה הדירוג של שכר הטרחה לפי החוזה. ראשית, יש לומר שלחוזה נוסף נספח הקובע כך: "הוסכם בין שני הצדדים שהתשלומים עבור עבודתי יהיו על אותם הבנינים היוצאים לביצוע. ההחלטה על הבנינים היוצאים לביצוע תהיה על ידי המועצה המקומית ערערה בהתאם לאישור משרד החינוך". (ההדגשה שלי- מ' ר'). כמו כן הוסכם בחוזה (סעיף ה'), כי שכרו של האדריכל תמורת פעולותיו, שלפי סעיף א' כוללות את כל התכנון והבניה, מעיבוד תוכניות מוקדמות, דרך הכנת תוכניות, הכנת חישובים סטטיים ותוכניות עבודה מפורטות, עבור בהשגחה על הוצאה לפועל של העבודות, עד קבלת העבודות בגמר אחריות הקבלן, הוא בשיעור 5% מהערך הסופי של הבניינים. מועדי התשלום, לפי סעיף ז' לחוזה, יהיו בהתאם להתקדמות העבודה לפי טבלת השכר החלקי במקביל להנחיות אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים. לפי תעריף האגודה, נקבעה טבלת התשלומים: השירות אחוז מהשכר אחוז מצטבר שלב העבודה אחוז מצטבר כללי תכנון מוקדם 20% 20% 20% תיכנון סופיא. תיכנון סופי ותוכניות מסכמותב. תוכניות להגשה וטיפול באישור הרשויות 15%8% 23% 43% תיכנון מפורטא. תוכניות עבודה כוללותב. תוכניות פרטי בנין ומיפרטים פיקוח עליון על הביצועא. פיקוח עליוןב. קבלת המבנה ואישורו 15%5% 20% 100% לכך יש להוסיף את החלוקה המצויה בחוזה בין "פעולות" שהן מעשי האדריכל (שורה ראשונה בסעיף א', שורה ראשונה בסעיף ב', שורה ראשונה בסעיף ג', שורה ראשונה בסעיף ה', שורה ראשונה בסעיף ו', שורה אחרונה בסעיף י') לבין "עבודות" שהן בניית הבניינים על ידי הקבלנים (סעיף ח'- "אותן העבודות שהאדריכל הכין בשבילן מסמכים"). כאשר נאמר "התשלומים החלקיים עבור העבודות שבוצעו" בסעיף ט', הכוונה לתשלומים החלקיים עבור העבודות שבוצעו על ידי הקבלנים. בענין זה נתבקשו הצדדים לטעון נוספות, והגישו טיעוניהם. 36. כלומר, לפי הנספח לחוזה, אין זמיר זכאי כלל לשכר עבור בניינים שלא יצאו לביצוע, אלא רק על בניינים שיצאו לביצוע. לפי סעיף ה' לחוזה, לגבי הבניינים שיצאו לביצוע, כנגד ביצוע כל העבודות, זכאי זמיר לשכר בשיעור 5% מערך העבודות, בתשלומים כאמור. לפי סעיף ח' לחוזה, אם המועצה מבטלת או מעכבת חלק מהבניה, עליה לשלם כאמור בסעיף את השכר המתאים ל"היקף הפעולות שנעשו והוכנו לפי הערכה כל חלק גמור בהתאם לטבלה" (ההדגשה שלי- מ' ר'). דהיינו, אם זמיר עבד והכין תכנון גם לבניינים שיצאו לביצוע והמועצה חזרה בה מכוונתה לבנותם, או להמשיך לבנותם בשלב זה, לא יהיה זכאי לתשלום אלא בשל שלבים גמורים בטבלה. לפי סעיף ט' סיפא, במקרה של הזנחה מצידו, יהיה זכאי זמיר לתשלום חלק יחסי לפי הטבלה מהתשלומים החלקיים ששולמו לקבלנים עבור עבודתם המבוצעת עד מועד הביטול. לפי סעיף ט' רישא, במקרה של ביטול ללא הזנחה, יהיה זמיר זכאי לתשלום שכר הטרחה, שהוא חלק יחסי (עד הביטול) לפי טבלת ההתקדמות מתוך הערך המלא של הבניין, ולא מתוך העבודות שבוצעו על ידי הקבלנים. זהו דירוג המתאים לתכלית החוזה, שלא נועד להעניש איש, אלא לאפשר למועצה להתמודד עם שינויים במדיניות ועם הזנחה מצד האדריכל, באופן שהאדריכל יקבל שכר ההולם את עבודתו, והמועצה לא תשלם כמה פעמים עבור אותו תכנון. לפי כללים אלה אערוך את החשבון המגיע לזמיר, שהשיעור הרלבנטי לגביו הוא בעיקר השיעור בסעיף ט' רישא לחוזה, מאחר שלא הזניח את עבודתו. אומד דעת הצדדים "מנסיבות העניין"? 37. לפי דברי כב' השופט י' דנציגר בע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.10.09), פסקה 24: "יש לנהוג זהירות רבה בטרם יוחלט כי חוזה דורש השלמה וככלל לא יתערב בית המשפט בתוכן החוזה שבין הצדדים, גם אם תוכן זה נראה בעיניו כבלתי סביר. "על בתי המשפט להימנע מליצור 'תחושה או "אוירה" שלפיה אף חוזה אינו ברור, הכל פתוח, וכל תוצאה ניתנת להשגה באמצעות פרשנות'... אין זה תפקידו של בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו לעצמם" [דבריו של המשנה לנשיאה השופט א' ריבלין בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2006), פסקה 12]." 38. שני הצדדים הסכימו שהחוזה מגלם בתוכו את כל ההסכמות שהושגו במשא ומתן לקראת כריתת החוזה, ואת ההנחות שבבסיסו, ולכן אין צורך לבחון נסיבות חיצוניות כלשהן. זמיר אמר זאת בסעיף 11 ל-ת/1. גם כשנשאל בעדותו, האם היו הסכמות נוספות מעבר למה שנכתב בחוזה השיב זמיר "רק מה שכתוב בחוזה" (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 28-29). 39. המשא ומתן שקדם לחתימת החוזה פורט בהרחבה בתצהירו של זמיר מיום 16.3.09 בו הצהיר זמיר שניתנה לו בלעדיות על תכנון כל החלקה (ת/1, סעיפים 4-10). כך למשל בסעיף 5 לתצהיר נכתב כי "לגורמי משרד החינוך והפנים כמו גם למינהל מקרקעי ישראל היה אינטרס עליון, וכך גם הוצגו לי הדברים על ידם, כי אקח על עצמי את תכנונה של כל החלקה..." (ההדגשה במקור, מ' ר'). בהמשך, הוא אומר בסעיף 6 לתצהיר, שהופעלו עליו לחצים מצד מר יוסף סומך, קצין המיעוטים דאז במשרד הפנים שניהל עמו את המו"מ (להלן: "מר סומך") להפחית את שכר טרחתו מן התעריף המקובל- תעריף אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל (להלן: "תעריף א.א.א.י.")- בנימוק שהיות שזמיר מקבל בלעדיות על החלקה, יש מקום להפחית מתעריף א.א.א.י. 40. זמיר חזר על דברים אלו גם בחקירתו הנגדית כשהעיד כי "כשהגיע הנושא הכספי הודיעו לי שיש לי בלעדיות על כל תכנון המבנים" (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורה 19). הכוונה לבלעדיות, במובן שיקבל שכר על כל המבנים, בין אם יתכנן אותם ובין אם לאו. כשנשאל זמיר מדוע לא דאג לקבל ממר סומך אישור בכתב שאכן ניתנה לו בלעדיות העיד כי הוא חשב ש"הכל בתוך החוזה" (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורה 22). זמיר ציין לאורך תצהירו ועדותו כי במהלך המשא ומתן שקדם לחתימת החוזה התחלפו ראשי מועצה ולכן המשא ומתן נוהל בעיקרו עם מר סומך ממשרד הפנים (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורה 31). על השאלה מי ניסח את החוזה השיב "אני חושב שסומך" (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורה 22). 41. גרסתו של זמיר לפיה המועצה הציגה לו מצג של בלעדיות נתמכת לטענתו במספר עדויות. מר אחמד יונס, שכיהן כגזבר המועצה בין השנים 1986-1971 וכמזכיר המועצה בין השנים 2005-1987, העיד כי לזמיר ניתן התכנון כל המבנים בחלקה (עמ' 55 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 28-32): "ת. אנחנו חתמנו חוזה עם עמוס על שיתכנן את כל הבניינים שיהיו בחלקה 12 גוש 12175 . זאת אומרת את כל החלקה הזאת, לכן זאת נקראית עבודה גדולה, זה קרית חינוך שלמה. ש. זאת אומרת מהתחלה בזמן המשא ומתן אתה אומר לי שלמועצה היה ידוע שעמוס הולך לתכנן את כל המבנים על החלקה הזאת? ת. כן." (ההדגשה שלי- מ' ר'). הוא אישר כך גם בחקירתו הנגדית (עמ' 67 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורה 6). 42. כשנשאל מר אחמד יונס, מהיכן הבין כי לזמיר ניתנה בלעדיות על כל המתחם, השיב כי הדבר עולה דווקא מסעיף ה' לחוזה בו נכתב ש"הוסכם בין שני הצדדים שהשכר הכללי של האדריכל תמורת פעולותיו עבור תכנון כללי ומפורט של המבנים..." (ההדגשה שלי- מ' ר'). לדבריו, מהעובדה שבסעיף זה כתוב "מבנים" ולא "מבנה", עולה כי המועצה מחויבת לתת לזמיר את תכנון כל הבניינים במתחם (עמ' 68 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 3-4). פירושו זה של מר אחמד יונס לא עולה בקנה אחד עם פרשנותו של זמיר לחוזה. זמיר כלל לא טען כי ניתן ללמוד מסעיף ה' לחוזה אודות בלעדיות, ובאמת מהעובדה שצוין שהשכר הוא עבור תכנון "מבנים" לא עולה שניתנה לו הזכות לקבל שכר עבור תכנונים שלא תכנן למבנים אחרים. מר אחמד יונס התחמק מלהגיש תצהיר לבית המשפט, ב "יש לי שיקול דעת ואני עושה מה שאני רוצה לעשות" (עמ' 63 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 1-2). זה משקף רק חלק מכעסו על המועצה, ועל העומד בראשה. מעדותו באשר למשא ומתן שקדם לחתימת החוזה עולות גם כמה סתירות. 43. בחקירתו הראשית העיד אחמד יונס, שחתם על החוזה מתוקף היותו גזבר המועצה ויחד עמו חתומים גם ראש המועצה דאז וסגנו (עמ' 54 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 26-32). כשנשאל מי ניהל את המשא ומתן השיב "זה המועצה, בוא נגיד הרוב זה אני" והוסיף כי לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה ראשונית הטיוטה נשלחה למר סומך ממשרד הפנים והוחלט לזמן את זמיר לישיבה, בה הוא גם נכח, בה "התמקחו איתו על המחירים, ואישרו את החוזה הסופי" (עמ' 55 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 4-10). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד כי הטיוטות של החוזה נשלחו למשרד הפנים ומר סומך היה זה "שטיפל עד הסוף... הוא זה שקבע" (עמ' 63 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 21-23). לדבריו החוזה נוסח ברובו על ידי מר סומך (עמ' 64 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורה 20). לעומת זאת, בהמשך העיד כי הניסוח של החוזה היה של "כולם ביחד" וציין: "אנחנו ישבנו וזה נוסח על דעת כולנו, זה לא משרד הפנים ניסח. מה גם משרד הפנים ניסח לאדריכל? זה ביחד, זה חוזה, חוזה צריך להסכים על החוזה כל האנשים החתומים עליו..." (עמ' 86 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 13-17, ההדגשה שלי- מ' ר'). לפנינו 3 תשובות שונות על שאלה אחת, וזו רק דוגמה לדרך שבה העיד מר אחמד נונס, שאני מתקשה לבסס עליה קביעות עובדתיות מהימנות. מכל מקום, מקור הבלעדיות שעליה למד בעדותו, אינו הנכון. להסיר ספק, הוא לא העיד ששמע את מר סומך אומר לזמיר שיש לו בלעדיות. 44. לטענת זמיר, ניתן ללמוד על הבלעדיות שניתנה לו גם מהאמור בפרוטוקול ישיבת המועצה מיום 13.3.01 (ת/59, עמ' 4) שם הפנה מר אחמד יונס את תשומת לב הנוכחים לכך שזמיר חתום עם המועצה "שהוא מתכנן את כל קרית החינוך, ולפני שתחליטו להביא מישהו אחר, תבדקו את החוקיות בעניין". בעדותו הסביר אחמד יונס מה עומד מאחורי ההנחה שניתנה על ידי זמיר: "אני בא לעבוד אצלך יום, יומיים, שלושה ימים שכר, אתה תגיד אני מוכן להעסיק אותך שנתיים אז אני ארד במחיר, זה מה שמקובל ככה בחיים. וככה זה היה, זה מה שהיה" (עמ' 65 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 31-32). האזהרה של מר יונס לבדוק את החוקיות היא אזהרה נכונה. צריך לבדוק את החוקיות, אבל עצם הבדיקה אינה אומרת שמה שנעשה אינו חוקי. גם הסברו של מר יונס אינו אלא על כך שנכרת חוזה המאפשר לזמיר לתכנן מספר רב של מבנים. אין בכך כדי להצדיק תשלום עבור מבנים שזמיר לא תכנן. 45. גם בשאר העדויות אליהן מפנה זמיר אין כדי להצביע דווקא על בלעדיות. מר מוחמד יונס, שכיהן כראש המועצה בין השנים 1993-1979, כלומר לאחר חתימת החוזה, העיד רק כי "לעמוס היה חוזה חתום עוד לפני, אני ירשתי את זה מקודמיי, לתכנן קרית חינוך" (עמ' 104 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 22-25). מר ראשד יונס, מהנדס המועצה משנת 1993, העיד כי לפי מיטב ידיעתו בהתאם לחוזה המועצה תתכנן את כל קריית החינוך עם זמיר (עמ' 149 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 3-17), אבל אף הוא לא העיד על בלעדיות במובן זה שאם זמיר לא יתכנן, יהיה זכאי לשכר. זמיר טען שראש המועצה הקיים, מר מרזוק, אישר שניתנה לזמיר בלעדיות כאשר אמר שאם תתקבל עמדת זמיר, הרי החוזה בלתי חוקי בהיותו כפוף לאישור שר הפנים, שלא ניתן, ככל זכיון לפי פקודת המועצות המקומיות. כלומר, הוא לא אישר שיש בלעדיות, אלא שאם יוחלט כך, היה צורך באישור שר הפנים. מאחר שאיני סבור שניתנה לזמיר בלעדיות במובן שהוא מתכוון אליה, אין צורך שאדון ב צודקת, כי הסכם של המועצה המקנה זכיון לזמיר ללא אישור שר הפנים, אינו תקף. אציין, כי גם העובדה שהוסכם בנספח לחוזה שזמיר יהיה זכאי לשכר רק בגין בניינים היוצאים לביצוע, בצד ההסכמה על אפשרות ביטול החוזה, מצביעה על כך שלא ניתנה לזמיר בלעדיות על תכנון כל הבניינים שיבנו במתחם. 46. אף אילו היו עדים אלו תומכים בטענת זמיר בדבר בלעדיות בתכנון המבנים במתחם הרי שלא ניתן להסיק מכך את המובן של תשלום שכר עבור מבנים שלא תוכננו בשל ביטול החוזה. העדים לא העידו דבר באשר להשלכות השכר, ועל כך ניתן ללמוד רק מהחוזה עצמו. השאלה אינה ביטול החוזה. זה כבר הוכרע בבית המשפט בערעור. השאלה היא התוצאות הכספיות הכרוכות בביטול החוזה (סעיף 130 לסיכומי זמיר) ועל כך ניתן ללמוד רק מהחוזה. החוזה אינו קובע כי במקרה של ביטול החוזה, על המועצה לשלם לזמיר כספים בשל עבודות עתידיות שלא בוצעו. הדבר אינו עולה עם התכלית האובייקטיבית של החוזה, שהייתה להתקשר עם זמיר לתכנון המבנים בחלקה אך לא לעולמי עד. גובה שכר הטרחה שנקבע בחוזה 47. זמיר טוען, כי נתן הנחה מופלגת בתעריף שכר טרחתו, המגיעה לכדי שיעור של כ-68% מתעריפי א.א.א.י, דבר המעיד על הבלעדיות שהובטחה לו על ידי המועצה. מנגד המועצה טוענת כי יש לדחות זו, שכן אבן הבוחן לבדיקת קיומה או אי קיומה של הנחה אינו תעריפי א.א.א.י, שמהווים רק קנה מידה או בסיס להתייחסות בענף בלבד, אלא יש לבדוק מהם התעריפים המקובלים בפועל בענף באותה עת, לגביהם לא הובאה כל ראיה על ידי זמיר. 48. גובה שכר הטרחה של זמיר נקבע בסעיפים ה'-ו' לחוזה: "ה. הוסכם בין שני הצדדים שהשכר הכללי של האדריכל תמורת פעולותיו עבור תכנון כללי ומפורט של המבנים יהיה סך 5.00 אחוזים מהערך הסופי והכללי של הבניינים הנ"ל לפי גמר חשבונות עם כל הקבלנים או בהעדר חשבון כזה, לפי הערכה של 2,500 ל"י של בנין לפי ס"ה של הקומות הנבנות. ו. הוסכם כי שכר טרחתו של האדריכל בקשר לפעולותיו ליעוד השטח יהיה בהתאם לחשבון שיגיש, אבל בכל מקרה לא יעלה על תעריף אגודת האינג'נרים והארכיטקטים בהנחה של 25%." 49. בתצהיר מטעמו הסביר זמיר כי תעריפי א.א.א.י בנויים באופן מדורג כך שככל שמבנה ספציפי הוא גדול יותר, שיעור שכר הטרחה בגינו קטן יותר. למרות זאת, מר סומך דרש ממנו שייקבע תעריף אחיד לכל המבנים, שלא ישתנה ממבנה למבנה בהתאם לגודלו, כשתעריף זה יחושב כאילו הצדדים עומדים לבנות בניין אשר גודלו 15,000 מ"ר, כדי ששכר הטרחה ייכנס למדרגות הנוקבות בשיעורי שכר טרחה נמוכים יותר. בדרישות אלו הייתה גלומה לטענת זמיר הנחה של עשרות אחוזים מתעריף א.א.א.י (ת/1, סעיף 7). 50. זמיר הצהיר עוד כי לאחר שהם ביצעו חישוב ממוצע לפי סוגי המבנים השונים לבניין יחיד בעל 15,000 מ"ר והגיעו לשיעור שכר טרחה של 7.693%, מר סומך דרש ממנו הנחה נוספת בשיעור 35% וכך נקבע שכר טרחתו על בסיס של 5% בלבד. זמיר הוסיף כי אין ספק שמדובר בהנחה מופלגת בהתחשב גם בכך שכבר בתב"ע 931, אשר תוכננה על ידו מיד עם תחילת תקופת החוזה, הוקצו זכויות הבניה בסך של כ-30,000 מ"ר (ת/1, סעיף 8). 51. זמיר הפנה להסכמים של המועצה עם אדריכלים אחרים, ששכרם גבוה משכר הטרחה שלו בשיעורים הנעים בין 20%-70%, דבר המחזק את טענתו בדבר הנחה מופלגת שנתן (סעיף 72 לסיכומיו). אלא, שכפי שטוענת המועצה, גם הסכמים אלו כללו הפחתה בעשרות אחוזים לעומת תעריפי א.א.א.י ועל כן יש לדחות את טענתו, כאילו יש לחשב את ההנחה לפי תעריף א.א.א.י. מעבר למקובל בפועל בשוק החופשי באותה תקופה. כך למשל בהסכם עם האדריכל טומי ריגלר מיום 12.6.03 (נ/8 למוצגי המועצה) נקבע שכר טרחה כולל בשיעור של 6.5% מעלות הפרויקט, המשקף הפחתה של כ-31% לעומת תעריף א.א.א.י. ובהסכם עם האדריכל מחמוד עיסא לתכנון מבנה המועצה (נ/28 למוצגי המועצה) נקבע שכר טרחה כולל בשיעור של 6% מעלות הפרויקט, המשקף הנחה של כ-30% לעומת תעריף א.א.א.י. גם מהנדס המועצה ראשד יונס שהעיד מטעם זמיר, העיד כי באותה תקופה בה נחתם החוזה עם זמיר ממילא שכר הטרחה המקובל עבור בנייני ציבור היה בסביבות 5-6% (עמ' 152 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 24-27). 52. לכך יש להוסיף כי מר מוטי כהן, המומחה מטעם המועצה, העיד שתעריף א.א.א.י הוא תעריף גבוה, וכי התעריפים שהוא מכיר בשוק החופשי נמוכים בכ-25% לפחות מאותו תעריף (עמ' 137 לפרוטוקול מיום 30.1.11, שורות 21-24). על הפער בין תעריפי א.א.א.י. ובין מחירי השוק ניתן ללמוד גם מסעיף ו' לחוזה הקובע כי שכר האדריכל בעניין תכנון תב"ע "לא יעלה על תעריף אגודת האינג'נרים והארכיטקטים בהנחה של 25%". לפיכך, מסקנתי היא שזמיר לא הוכיח את שיעורה של הנחה שנתן, מעבר למקובל בשוק. אציין, כי גם אם ניתנה למועצה הנחה, אין בכך כדי ללמד על בלעדיות. זמיר בעצמו העיד, כי לא כל הנחה משקפת הבטחה לבלעדיות וכי מקובל בין מזמיני עבודות וארכיטקטים לקבוע מחירים שלא על פי תעריפי א.א.א.י (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 1-2). 53. על כך יש להוסיף, כי איני רואה מקום לפנות לעדויות זמיר בדבר המשא ומתן שקדם לחוזה, כמקנה לזמיר זכויות שלא נקבעו בחוזה. זמיר הסכים בחוזה לשיעור שכר טרחה של 5%, והעובדה שבמסגרת המשא ומתן הוא טען שמגיע לו יותר, קודם שהסכים לקבל פחות, אינה מקנה לו זכות כלשהיא ליותר מאשר שכר הטרחה המוסכם, שאותו סבר וקיבל. האם המועצה הפרה את החוזה? 54. זמיר טוען, שיש לראות במועצה כמי שהפרה את החוזה ועשתה שימוש בזכותה לבטל את החוזה שלא בדרך מקובלת ושלא בתום לב, רק בשל רצונה להחליפו באדריכלים אחרים. בגין הפרה זו, יש לטענתו לאפשר לו לבטל את ההנחה בשכר הטרחה שלו ולהשיב לו את מה שנתן למועצה משך כל שנות עבודתו. בהיעדר אפשרות להשיב זאת, יש להשיב לו את שוויו בערכו הריאלי, בניכוי התמורה שקיבל, אם וככל שקיבל, בגין אותה עבודה (להלן: "השבת שווי"). 55. עוד טוען זמיר כי ביטול החוזה ללא כל תשלום מצד המועצה עם ביטולו נעשה בניגוד להסכמות שהיו בבסיס חתימת החוזה, הסכמות שבהסתמך עליהן שינה זמיר את מצבו לרעה. שינוי מצבו לרעה בא לידי ביטוי בכך שהוא גבה שכר טרחה מופחת ביותר ביחס לשכר הטרחה המקובל; הוא הסכים לדחיית התשלום בגין תכנונים שביצע לשנים ארוכות עד שיצאו המבנים לביצוע; הוא הכין תוכניות מגירה ועדכן אותן בכל עת שהשתנו הצרכים או יצאה פרוגרמה מחליפה; הוא הסתפק כל השנים בגביית קרן התשלום בלבד, הגם שהתשלומים שולמו לו לעיתים זמן רב לאחר שביצע את העבודה ואפילו זמן רב לאחר שאושר לו החשבון; הוא סיפק עבודות קונסטרוקציה ופיתוח הגם שאלה לא נזכרו בהסכם ולא היו חלק ממנו, והוא לא גבה דבר מעבר לשכר הטרחה החוזי. לפיכך בנוסף להשבת שווי, או לחלופין, יש לפצותו בפיצוי הסתמכות בגין הערך העודף של העבודות שביצע עבור המועצה מעבר לתמורה שקיבל (להלן: "פיצוי הסתמכות"). 56. זמיר מוסיף וטוען כי יש לפסוק לו גם את מלוא שכר הטרחה אותו היה מקבל אם היו נבנים הבניינים אותם כבר תכנן באופן מלא או חלקי ואם היה ממשיך בתכנון כלל המבנים אותם צפה שייבנו במתחם בשטח של כ-30,000 מ"ר (להלן: "פיצוי קיום"). 57. המועצה מצידה טוענת כי טענת זמיר, לפיה ביטול החוזה על ידי המועצה מבלי ששילמה לו מהווה "הפרה" של החוזה או שימוש בזכות הביטול שלא בדרך מקובלת ובחוסר תום לב, ראויה להידחות מחמת היותה הרחבת חזית אסורה, משהועלתה בפעם הראשונה בסיכומים מטעם התובע. לחלופין זו מופרכת גם לגופה בין היתר בהיותה עומדת בסתירה מפורשת לפסקי הדין של בית משפט השלום והמחוזי שדנו בביטול החוזה. 58. המועצה טוענת עוד כי יש לשים לב לכך שבכתב התביעה נתבע הסעד של פיצוי קיום כסעד עיקרי ולחלופין נתבע הסעד של ביטול ההנחה שכביכול ניתנה למועצה על ידי זמיר. לעומת זאת בסיכומי טענות התובע "התהפכו היוצרות" באופן שהסעד של ביטול ההנחה הפך לסעד העיקרי ואילו הסעד של פיצוי הקיום הפך לסעד חלופי בלבד. זמיר הוסיף, על דעת עצמו ומבלי שקיבל רשות לכך, סעד של פיצוי הסתמכות, סעד שכלל לא צוין בכתב תביעה. 59. המועצה טוענת כי היא שילמה לזמיר את השכר שאינו שנוי במחלוקת בגין העבודות שבוצעו על ידו בפועל בחלקה. סוגיית השכר השנוי במחלוקת בגין עבודות אלו אין לה ולא כלום עם זכות המועצה להפסיק את ההתקשרות עם זמיר. לטענת המועצה בנסיבות בהן הפעלת ברירת הביטול על ידי המועצה אינה מהווה הפרה, נשמט הבסיס מתחת לכלל טענותיו של זמיר בנוגע לתרופות הנובעות מקיומה של "הפרה", ובכללן תרופת ההשבה, פיצוי ההסתמכות ופיצוי הקיום. קיומה של "הפרה" של החוזה מהווה תנאי מוקדם לזכייה בתרופות אלו, תנאי שאינו מתקיים בענייננו. על כן כל שרשאי זמיר לדרוש במקרה של ביטול החוזה הינו השכר החוזי בגין העבודות שבוצעו על ידו בפועל, בהתאם לקבוע בסעיפים ח' ו-ט' לחוזה. 60. כפי שציינתי לעיל, בפסק הדין בערעור נקבע כי השתחררות המועצה מהחוזה עם זמיר נעשתה בהתאם לאמור בהסכם בין הצדדים. אציין, שנסיבות הביטול, כפי שהוכחו בפניי וכעולה מפסק הדין בערעור, אינן מהוות הפעלה של הזכות בניגוד לחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. בהקשר זה אציין בקצרה, כי טענות זמיר על כך שהסיבה לביטול ההסכם עימו הייתה רצונו של ראש היועדה הקרואה מר הדר להעביר את העבודות לחבריו, לא הוכחה במידה המתאימה להאשמה חמורה כזו, שאף לא הוטחה במר הדר על ידי ב"כ התובע במהלך חקירתו הנגדית. לא נסתרה עדותו של מר הדר שראה זאת כחלק מתפקידו לעשות סדר במועצה כך שלא יצוצו חשבונות חדשים על תכנונים קודמים ו"בלעדיות" של מתכנן, שאולי הושגה בדרך שטען זמיר שנעשים הדברים במועצה. לא ניתן לראות בפעולת הביטול משום הפרה של החוזה. ביטול החוזה על ידי המועצה לא נעשה בניגוד לחוזה, אלא בהתאם לו. המועצה הייתה זכאית להחליף את האדריכל העובד עימה, והטענות כאילו היו שיקולים זרים מאחורי החלפתו, לא הוכחו במידה מספקת. משכך אין לקבל את תביעתו הכספית של זמיר, ככל שהיא מבוססת על תשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב הפרת החוזה, בהעדר הפרה. הפרה היא תנאי מוקדם לתרופות. כך קובע סעיף 2 לחוק התרופות: "הופר חוזה זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן..." (ההדגשה שלי- מ' ר'). מבלי לדון כלל בהרחבות החזית שנעשו על ידי זמיר בסיכומיו, אין הוא זכאי לתרופות של פיצוי קיום והסתמכות בשל הפסקת ההתקשרות עמו שאינה הפרה. ה, כאילו זמיר זכאי לקבלת דרישותיו במשא ומתן שלא נענו, כפיצויי הסתמכות כאילו יכל להסתמך עליהן, היא בכלל מופרכת. עם חתימת החוזה, יכל זמיר להסתמך רק על התמורה לפי החוזה, שכלל גם את אפשרות הביטול. לכן, דין טענתו שעקב הפרת החוזה, אם הייתה, יש לחשב את שכר הטרחה לפי תעריף א.א.א.י, להידחות. תוצאות ביטול החוזה 61. בכתב התביעה תובע זמיר כספים שלא שולמו לו לכאורה בשל עבודות תכנון שבוצעו (סך של 225,102 ₪) ובשל מבנים שתכנן אך בסופו של דבר לא נבנו או נבנו חלקית (סך של 792,040 ₪). כן הוא תובע פיצוי בגין בניינים נוספים הצפויים להיבנות במתחם (סך של 1,411,853 ₪ בגין עבודה צפויה שנמנעה ממנו ולחלופין, סך של 1,765,485 ₪ בגין ביטול ההנחה שנתן, סכום המבטא את ההפרש בין שכר טרחה של 5% שנקבע בחוזה לבין שכר הטרחה לפי תעריף א.א.א.י.). 62. קבעתי לעיל, שאין לפצות את זמיר ב"פיצוי בגין עבודה צפויה שנמנעה" או ב"ביטול ההנחה" (כפי שנתבקש בסעיפים 52-53 לכתב התביעה) ועל כן, יש לבחון האם מגיע לזמיר פיצוי בגין שני הרכיבים האחרים שנתבעו על ידו- עבודות תכנון שבוצעו ומבנים שתוכננו על ידו אך טרם נבנו או נבנו חלקית. אציין, כי זמיר התייחס גם לתכנון מבנה החטיבה העליונה, מבנה האגף לחינוך מקצועי, אצטדיון כדורגל, ומבנה בית הספר החקלאי. כל אלה נבנו לפני 1990, והתשלום בגינם שולם במלואו. התביעה בגינם הוגשה עבור "פיצויי הסתמכות", דהיינו, מאחר שהמועצה לשיטת זמיר הפרה את זכותו לפי ההסכם לתכנן את מלוא קרית החינוך, הוא לא זכאי רק לתמורה שהיה יכול להסתמך עליה לפי החוזה, אלא לתמורה שהיה יכול להיות זכאי לה אילו לא הסכים לתמורה לפי החוזה. הסתמכות כזו, על תנאים שלא הוסכמו בחוזה, הם חידוש הלכתי שזמיר לא ביסס בטיעוניו את הבסיס המשפטי להצדקתו. עבודות תכנון שהוצאו אל הפועל 63. בסעיפים 44-46 לכתב התביעה תובע זמיר סך של 225,102 ₪ בשל עבודות תכנון שבוצעו על ידו אך החשבון בגינם לא שולם. המדובר לטענתו בשכר טרחה עבור תכנון תב"ע 931, תב"ע 304 וחטיבת הביניים גוש 3. תכנון תב"ע 931 התיישנות 64. המועצה טוענת כי תב"ע 931 תוכננה על ידי זמיר בסמוך לאחר כריתת החוזה בשנת 1977 ואושרה באופן סופי ביום 25.12.80. כלומר זכותו של זמיר לקבלת שכר טרחה בגין תב"ע זו התגבשה לכל המאוחר בשנת 1980, 27 שנים לפני הגשת התביעה דנן. מכאן שתקופת ההתיישנות להגשת תביעה בגין רכיב שכר זה לפי חוק ההתיישנות, התשי"ו-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות) חלפה זה מכבר ודי בכך על מנת לדחות את תביעתו של זמיר בשל אותו רכיב. לטענת המועצה, לזמיר לא הייתה כל תשובה לשאלה מדוע הוא נמנע מלצרף את החשבונות בגין תכנון תב"ע 931 ששלח לדבריו מעת לעת למועצה, ומדוע החשבון הראשון שצורף על ידו היה רק מיום 28.2.02, כ-22 שנים לאחר השלמת עבודות התכנון של אותה תב"ע. 65. בנוגע לאישור מהנדס המועצה לחשבון שכר הטרחה בגין תב"ע 931 שנשלח למועצה לראשונה כאמור רק ביום 28.2.02 (ת/6 למוצגי התובע), המועצה טוענת כי אישור זה אינו מתחיל מחדש את מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, שכן האישור ניתן רק על ידי מהנדס המועצה ולא על ידי המועצה עצמה כגוף משפטי. לפי סעיף 193 לצו המועצות המקומיות(א), התשי"א-1950 (להלן: "צו המועצות המקומיות") יצירת התחייבות כספית נתונה בידי ראש המועצה וגזברה בלבד. כמו כן, אין משמעות האישור אלא שמהנדס המועצה בדק ואישר את הנתונים הטכניים שבבסיס החשבון ואין בו משום הודאה בקיום זכות התובע לקבל את סכום החשבון מהמועצה. 66. זמיר מצידו טוען כי מערכת יחסי עבודה שנמשכת זמן רב, כמו זו ששררה בין זמיר למועצה, הכתיבה התחשבות מצידו במגבלות המועצה. לטענתו, בעוד שעלויות הרוב המוחלט של המבנים שתוכננו על ידו במשך השנים שולמו מתקציבים ייעודיים שהגיעו מגורמים חיצוניים, הרי שעבור תכנון תב"ע לא היה כל גורם חיצוני שיממן זאת ולכן המועצה צריכה הייתה לאתר תקציב משל עצמה, וזאת התקשתה לעשות. כמו כן, היות והחוזה לא מכתיב מועד מיוחד לתשלום שכר טרחתו בעניין תכנוני תב"ע, הרי שהייתה הבנה משותפת למועצה ולזמיר ששכר הטרחה האמור ישולם לכשיתאפשר הדבר. לגישתו, בשום שלב לא המועצה ולא זמיר ראו את המועצה כמחויבת לשלם לזמיר את שכר הטרחה האמור, זאת עד אשר בוטל החוזה ביום 15.3.01. משכך מרוץ ההתיישנות החל רק עם ביטול החוזה. 67. זמיר מוסיף וטוען כי האישור של מהנדס המועצה מיום 1.8.02 כמוהו כאישור המועצה ומשמעותו לכל הפחות הודאה מצד המועצה בדבר זכאותו לשכר טרחה בגין תכנון תב"ע 931, הודאה שמתחילה מחדש את מרוץ ההתיישנות. 68. כבר עתה אציין כי טענת זמיר כאילו החוזה לא מכתיב מועד מיוחד לתשלום שכר טרחתו סותרת את האמור בסעיף ז' לחוזה לפיו על המועצה לשלם לזמיר את שכר טרחתו בתשלומים חלקיים "בהתאם להתקדמות העבודה". זמיר אף העיד בחקירתו הראשית כי לאחר שנחתמה תב"ע 931 לא הייתה לו יותר עבודה בעניין זה ואישר כי לפי סעיף ז' לחוזה, ובהינתן העובדה שתב"ע 931 אושרה בשנת 1980, הוא היה יכול לקבל את שכר הטרחה עבור תב"ע זו כבר אז (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 7-12). אין מחלוקת בין הצדדים כי תב"ע 931 אושרה כבר בשנת 1980, זה היה מועד התשלום, וממועד זה הייתה בידי זמיר עילת התביעה לתבוע את שכרו בגין עבודה זו. משכך הדברים, השאלה הטעונה הכרעה בעניין זה היא אם האישור מטעם מהנדס המועצה מיום 1.8.02 מהווה הודאה מצד המועצה בקיום זכותו של זמיר לקבלת שכר טרחה עבור תכנון תב"ע 931. 69. במסמך מיום 28.2.02 הנושא את הכותרת "חשבון שכר טרחה עבור תוכנית מפורטת ת.ב.ע. ג/931 קרית חינוך ערערה" ומוען למועצה כתב זמיר (ת/6 למוצגי התובע): "בהתאם לחוזה בינינו הנני מגיש לך בזאת חשבון שכ"ט עבור הכנת תכנית מפורטת ג/931 קרית חינוך ערערה עד שלב סופי מתן תוקף. ובהתאם לתעריף משרד הבינוי והשיכון... בהתאם לחישוב הבא מגיע לי... סה"כ לתשלום: 73,693.47 ש"ח" על גבי ת/6 נכתב בכתב ידו של מהנדס המועצה ראשד יונס כי החשבון "נבדק ואושר" על ידו ביום 1.8.02. הסכום שבו נקב זמיר בסך של 73,693.47 ₪ שונה על ידי מהנדס המועצה לסך של 74,269 ₪, זאת לאחר שהוא תיקן את המע"מ מ-17% ל-18%. 70. המועצה כאמור לא מכחישה כי המהנדס מטעמה אכן חתם על חשבון שכר הטרחה ביום 1.8.02 ואישר אותו, אלא שלטענתה אין לראות בכך אישור מטעם המועצה מאחר ולטענתה לא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 193 (א) לצו המועצות המקומיות. אין בידי לקבל זו. סעיף 193 (א) לצו המועצות המקומיות קובע כדלקמן: "חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; ...". 71. בהתאם לאמור בסעיף זה, התחייבות של רשות מקומית אינה מחייבת את הרשות מקום בו ההתחייבות אינה נושאת את חתימות ראש הרשות והגזבר, בצירוף חותמת הרשות. על תכליתה של הוראה זו ראו דבריה של כב' השופטת י' וילנר בע"א (חי') 4083/07 מגן דוד אדום בישראל נ' מועצה מקומית כפר קרע (טרם פורסם, 25.3.08) : "תכליתה של הוראה זו נועדה להבטיח ניהול תקין של תקציב הרשות המקומית. מטרתה של ההוראה ליצור מערכת בקרה המהווה בלם מפני שימוש פזרני בכספי הציבור, או שימוש בלתי חוקי בכספים אלה. ההוראה באה להבטיח כי הוצאות המועצה יאושרו אך ורק לאחר שיקול דעת והקפדה ראויה על הליך קבלת ההחלטות." 72. אין בעובדה שמהנדס המועצה הוא זה שחתום על אישור חשבון שכר הטרחה שהגיש זמיר כדי לפגוע בתכלית סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות שנועד להבטיח ניהול תקין של תקציב המועצה. יצוין, כי מהנדס המועצה לא יצר את ההתחייבות הראשונית, שנוצרה כבר בחוזה. ה היא שמהנדס המועצה הודה בשם המועצה בחובתה לשלם לפי ההתחייבות הראשונית, הודאה המתחילה מחדש את מרוץ ההתיישנות. קבלת טענת המועצה עלולה לאפשר לה להתחמק מהתחייבויותיה. חשבון שכר הטרחה שהגיש זמיר נשלח למועצה עצמה והיא זאת שבחרה להעביר את החשבון לאישורו של המהנדס. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט שרשבסקי בע"א 487/75 עזרה ובצרון חברה לשיכון בע"מ נ' גליק, פ"ד ל(2) 621, 628 (1976) שנאמרו בנוגע לסעיף 203 לפקודת העיריות (נוסח חדש) המקביל לסעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות: "נכון, בדרך-כלל, אם מבחינה ענינית ברור שהעיריה החליטה לקבל על עצמה התחייבות, ומאידך, מבחינה מוסרית, אין רבב על בגדו של הצד השני, אין זה יאה לעיריה להסתתר מאחורי המתבססת אך ורק על ההוראות הנ"ל של סעיף 203, כדי להתחמק מכיבוד החלטתה." 73. מה גם שכאשר המועצה רצתה להוכיח ששילמה לזמיר את חשבונות שכר הטרחה שלו בעניין תכנון בית הספר היסודי דהאראת, אליו עוד אתייחס בהמשך, היא הפנתה לחתימתו של מהנדס המועצה שאישר את אותם חשבונות (נ/29-נ/31 למוצגי המועצה) ועל בסיסם שאותם חשבונות שולמו. משכך יש לראות את המועצה כמי שמושתקת מלהעלות טענות סותרות במסגרת אותו הליך. 74. מהנדס המועצה ראשד יונס העיד כי הוא אישר חשבונות שבגינם מגיעים כספים (עמ' 138 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 9-18): "ש. אני לא שאלתי אם הוא שולם או לא שולם, אני רק שאלתי אם העובדה שאתה מאשר חשבון, אתה מהנדס מועצה, יש לך תפקיד סטטוטורי, אתה מהנדס מועצה, אם אתה אישרת חשבון לספק שאישרת לו את החשבון מגיע או לא מגיע כסף שאישרת לו? ת. מבחינתי כן מגיע. אני לא מאשר את התשלום, התשלום זה גזבר המועצה וראש המועצה, אני לא מנהל את הכספים של המועצה. ש. אני לא שאלתי מי מנהל את הכספים של המועצה, שאלתי האם זה בסמכותך לאשר לאדריכל שמגיע לו כסף על עבודה שביצע? ת. על פי החשבון שהוגש ואני אישרתי אותו, כן מגיע. בוודאי שאני אומר כך. אלא מה זה האישור שלי?" (ההדגשות שלי- מ' ר'). בהמשך העיד כי לפני שאישר את החשבון הוא בדק שאכן מגיעים בגינו כספים לזמיר (עמ' 145 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 11-21)): "ש. אז למה אישרת את החשבון הזה, זה לא נראה לך מוזר שזה עבודה מלפני 20 שנה? ת. זה מוזר, אבל אין ברירה, אני קיבלתי חשבון מהמתכנן והוא טען שהוא לא קיבל כסף, ומגיע לו כסף, לפי מה שאני קראתי בחוזה כן מגיע לו, והגיש את החשבון ואני אישרתי אותו. ש. אני מנסה להבין, המערכת אישורים שלך, מה אתה עובד באוטומטי? כלומר מישהו הביא לך חשבון, על פניו מלפני 20 שנה. ת. לא על פניו, זה לקח לי הרבה זמן עד שאישרתי, לא באותו יום. ש. כלומר בדקת היטב לפני שאישרת את החשבון הזה? ת. בדקתי, בוודאי שבדקתי. ש. אז למתכנן מגיע כסף על תכנון תב"ע 931? זה המשמעות של האישור שלך פה? ת. לפי מה שזה, כן." (ההדגשות שלי- מ' ר'). 75. פעולותיו של מהנדס המועצה, שבדק את החשבון לפני שאישר אותו, עונות על תכלית סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות שנועד כאמור להבטיח שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור. גם מר מוטי כהן, המומחה מטעם המועצה, העיד כי מהנדס המועצה מוסמך לאשר חשבונות שכר טרחה לאדריכלים (עמ' 177 לפרוטוקול מיום 30.1.11, שורות 10-11). על כך ניתן ללמוד גם מהעובדה שחשבון שכר טרחה בגין תכנון תב"ע 304 אושר גם הוא על ידי מהנדס (ת/5 למוצגי התובע), בכפוף לשינויים שביצע, כשבהמשך המועצה שילמה לזמיר את אותו הסכום המתוקן שאישר המהנדס (ועל כך בהמשך). לפיכך, אני קובע שניתן לראות באישור מהנדס המועצה משום "הודאה בזכות התובע" כמשמעה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות והתביעה לא התיישנה. הסכם הפשרה מיום 25.1.99 76. נוספת שמעלה המועצה לדחיית תביעתו של זמיר ברכיב של תכנון תב"ע 931 היא שזמיר ויתר על זכותו המהותית בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ביום 25.1.99 (להלן: "הסכם הפשרה", נ/5 למוצגי המועצה): "1. עפ"י ספרי המועצה קיים חוב של המועצה כלפי האדריכל ליום 21.12.98 בסך 107,662 ₪ (קרן בלבד). 2. עפ"י מכתב האדריכל מיום 1.2.98, המועצה חייבת לאדריכל סך של 170,857 ₪ (קרן + ריבית והצמדה). עד ליום 31.12.97. 3. בהסכמת הצדדים האדריכל מוותר על דרישותיו הכספיות והחוב יעמוד על סך של 107,662 ₪. 4. אם יתברר כי ישנם חשבונות (קרן בלבד) מאושרים ולא רשומים הם ירשמו וישולמו בהתאם -קרן בלבד. 5. סכום זה ישולם לאדריכל ב-5 תשלומים שווים החל מ-1.2.99. 6. עם חתימת הסכם פשרה זה אין ולא יהיו לאדריכל דרישות ותביעות כספיות נוספות מהמועצה." 77. המועצה טוענת כי בהסכם הפשרה נדונו והוסדרו שלוש קטגוריות שונות של דרישות כספיות: א. דרישת זמיר לתשלום סך של 170,857 ₪, לגביה נקבע כי החוב יועמד על סך 107,662 ₪ וזה ישולם על ידי המועצה בחמישה תשלומים שווים; ב. ככל שיתברר שקיימים חשבונות (קרן בלבד) מאושרים ולא רשומים- הם ירשמו וישולמו בהתאם, קרן בלבד; ג. לא יהיו לזמיר דרישות ותביעות כספיות נוספות על שתי הקטגוריות הקודמות. 78. המועצה טוענת, כי חשבון שכר הטרחה הראשון נשלח על ידי זמיר למועצה בשנת 2002, שלוש שנים לאחר הסכם הפשרה, ואינו נכנס לאחת משתי הקטגוריות לגביהן הכיר הסכם הפשרה בזכות התובע לשכר, דהיינו חשבון זה לא נכלל בחשבונות הספציפיים שתשלומם הוסדר בהסכם הפשרה, אלא לקטגוריה השלישית, בה ויתר זמיר על שכרו. 79. לטענת המועצה הסכם הפשרה כלל ויתור מלא ומוחלט מצד זמיר על כל הדרישות הכספיות שהיו לו מהמועצה במועד חתימת הסכם הפשרה. המועצה מבהירה, כי הסכם הפשרה לא התכוון לחסום דרישות ותביעות כספיות שמועד התגבשותן על פי החוזה הוא לאחר חתימת הסכם הפשרה, ואשר חשבונות התובע בגינם, ואישורי המועצה לחשבונות אלו, נערכו אף הם לאחר אותו מועד. 80. זמיר מצידו טוען בסיכומיו כי בטרם החתימה על הסכם הפשרה, דרש במכתבו מיום 1.2.98 (שצורף לתצהיר המשלים מיום 1.7.10) תשלום חשבונות שכר טרחה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. מר הדר, יושב ראש הוועדה הקרואה, ביקש להסדיר עמו את תשלומם של החשבונות הנזכרים במכתבו מיום 1.2.98, ולבקשתו הסכים זמיר לוותר על דרישתו להפרשי הצמדה וריבית ולהיצמד למשטר שהיה קיים כל השנים בינו ובין המועצה, כלומר תשלומים בסכום נומינאלי, גם אם יש איחור בתשלום. בהתאמה ניסח הדר את אותו הסכם פשרה בו מצוין מפורשות כי הוא מתייחס לחובות המצויים בספרי המועצה ועליהם מבקש זמיר לקבל גם הפרשי הצמדה וריבית. 81. זמיר טוען כי אין לקבל את גישת המועצה לפיה בחתימתו על סעיף 6 להסכם הפשרה למעשה הוא הסכים לוותר על שכר טרחה בגין כל עבודה שביצע עובר לאותו מועד, אף אם לא קיבל בגינה כל תמורה ואף אם טרם הגיע המועד בו עליו להפיק חשבון בגינה שהרי הדבר סותר כל הגיון. לטענתו, הסכם הפשרה מתייחס אך ורק לחשבונות שהיו בפני הצדדים (הנזכרים בסעיף 1 להסכם) וניתנה עוד הזדמנות למר זמיר, לפי סעיף 4 להסכם, להביא למועצה חשבונות נוספים, שכבר אושרו על ידי המועצה עובר לאותו מועד, ואלו ישולמו בערכי הקרן בלבד. 82. כאמור, אין חולק, שגם לפי הסכם הפשרה, זכאי זמיר לתשלום עבור עילות שלא התגבשו להפקת חשבון בעת כריתת הסכם הפשרה. גם המועצה מסכימה לכך. השאלה היא האם ויתר זמיר על זכותו לקבלת כספים עבור עבודות שכבר בוצעו והתגבשה הזכות לקבל תמורה עבורן, אלא שהוא לא הגיש חשבון בגינן. עמדתו של זמיר היא שהסכם הפשרה התיימר להסדיר רק את עניין הוויתור על ריבית והצמדה בגין החשבונות הנקובים בו וחשבונות אחרים, אם היו קיימים, אשר כבר אושרו לתשלום לפני חתימתו, כפי שהעיד: "ההסכם הזה אומר דבר אחד: שאני אוריד את התביעה שלי לריביות והצמדה. זה כל מה שאומר הסכם הפשרה. וכשכתוב כאן לא יהיו דרישות נוספות זה בנושא הריבית וההצמדה" (עמ' 16 לפרוטוקול , שורה 32 עד עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 2). 83. ההסכם נחתם בין זמיר להדר. הדר נתבקש להעיד גם הוא בדבר הסכם הפשרה עליו הוא חתום מטעם הוועדה הקרואה. הוא התחמק מהגשת תצהיר עדות ראשית, בנימוקים שאינם מקובלים עליי. הדר העיד כי בסעיף 4 להסכם הפשרה הוסכם שאם יש חשבונות נוספים (מלבד ה-170,857 ₪ שדרש זמיר במכתבו ת/91) שיש לגביהם אישור, זמיר יוכל להגיש גם אותם בהמשך. הדר הסביר כי ב"חשבונות מאושרים" הכוונה היא לחשבונות שבמעמד חתימת הסכם הפשרה כבר היו לגביהם אישורים מטעם גורם מוסמך במועצה, כלומר אין הכוונה לאישורים עתידיים (עמ' 186 לפרוטוקול מיום 30.1.11, שורות 17-21). לדברי הדר הוויתור של זמיר כפי שבא לידי ביטוי בהסכם הפשרה היה "על אותו הפרש שבין הדרישות שלו לבין מה שנרשם בספרי המועצה." (עמ' 186 לפרוטוקול מיום 30.1.11, שורות 29-32). כלומר, גם לשיטת הדר, לא כלל ההסכם ויתור על תביעות בגין עילות שכבר התגבשו ולא הוצאו בגינם חשבונות, דהיינו לא היו עדיין בגדר "דרישות". כעולה מעדות הדר, המתאימה לעדות זמיר, לגבי חשבונות שלא הוגשו ולא נדרשו, לא ניתן לומר כי זמיר ויתר על קבלת שכר עבורם, אלא שהם לא נכללים בהסכם הפשרה, קרי שניתן יהיה לדרוש לגביהם גם ריבית והצמדה. על כן, הסכם הפשרה אינו ויתור של זמיר על שכר טרחה בגין תכנון תב"ע 931. שכר הטרחה בגין תב"ע 931 84. זמיר טוען כי שכר טרחתו בגין תכנון תב"ע 931 מעולם לא שולם לו ולפיכך, בהתאם להוראת סעיף ו' לחוזה, מגיע לו סך של 165,448 ₪, שנכון למועד הגשת התביעה עומד על 168,895 ₪ ללא מע"מ (החישוב המלא מופיע ב-ת/77 למוצגי התובע). לחלופין זמיר תובע את הסכום שאושר על ידי מהנדס המועצה ביום 1.8.02. 85. המועצה טוענת כי בתחילה החשבון שהגיש זמיר מיום 28.2.02 עמד על סך של 73,693 ₪, כשמהנדס המועצה אישר סכום גבוה במקצת בסך של 74,269 ₪. לעומת זאת במסגרת התביעה נתבע סך של 165,448 ₪ בגין תכנון אותה תב"ע, כמפורט בחשבון שכר טרחה הנושא תאריך 20.5.04 (ת/76 למוצגי התובע), אשר התבסס על הנחות יסוד שונות בתכלית מאלו שבחשבון הקודם מיום 28.2.02, ולא גובה בכל אסמכתא המראה כי נשלח למועצה, ומעיון בו עולה שאינו נושא אישור של מהנדס המועצה. 86. בהקשר זה טוען זמיר בסיכומיו (בסעיף 218) כי החשבון שהגיש לאישור מהנדס המועצה היה נמוך יותר מזה שנתבע על ידו כיום מאחר שהוא היה בהתאם לתעריפי משרד הבינוי והשיכון. ואכן מעיון בחשבון שכר הטרחה (ת/6 למוצגי התובע) עולה כי כתוב בו מפורשות שהחשבון הוא "בהתאם לתעריף משרד הבינוי והשיכון". בסעיף 143 לתצהירו (ת/1) מסביר זמיר כי שכר טרחתו בגין תכנון תב"ע 931 שאושר לו ביום 1.8.02 לא שולם לו ולפיכך הוא תבע את שכר טרחתו בהתאם לאמור בסעיף ו' לחוזה, שם מדובר על תעריף אחר. כלומר, שוב טוען זמיר, שהסכים לקבל סכום מסוים, אבל מכיוון שהסכום לא שולם לו, הוא דורש סכום אחר, גבוה יותר, שהיה ביכולתו לדרוש בשלב קודם. במקום הגישה המקובלת, לפיה אי פירעון מביא לתשלום הפרשי הצמדה וריבית, לשיטתו אי פירעון סכומים המגיעים לו מביא לחיוב בקרן גבוהה יותר, שאינה לפי המוסכם, אלא לפי אמת מידה אחרת, ענישתית. 87. שכר הטרחה החוזי בגין תכנון תב"ע קבוע בסעיפים ו' ו-ז' לחוזה: ו. הוסכם כי שכר טרחתו של האדריכל בקשר לפעולותיו ליעוד השטח יהיה בהתאם לחשבון שיגיש, אבל בכל מקרה לא יעלה על תעריף אגודת האינג'נרים והארכיטקטים בהנחה של 25%. ז. בעל הבנין ישלם שכר הטרחה הנ"ל בתשלומים חלקיים בהתאם להתקדמות העבודה לפי טבלת השכר החלקי במקביל להנחיות אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים" (ההדגשות שלי- מ' ר'). 88. זמיר טוען כי תעריף א.א.א.י שהיה בתוקף במועד כריתת החוזה הוא התעריף משנת 1965 שנקבע ב"תקנון שירותי מתכנן בתכנון אזורים ערים וכפרים ותעריף שכרו" של הוועד המרכזי של אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל (ת/3). לטענת זמיר, ראיה לכך שזהו תעריף תכנון התב"ע הקובע, ניתן למצוא בכך שמהנדס המועצה בעצמו אישר את החשבון שהגיש זמיר בגין תכנון תב"ע 304, חשבון שנעשה תוך שימוש באותו תעריף א.א.א.י משנת 1965 (ת/5 למוצגי המועצה). 89. לא אעסוק בשאלה אם החשבון השני שהגיש זמיר מתאים למה שהיה יכול לדרוש. לפי החוזה, ניתנה לזמיר הזכות להגיש חשבון, ולא נקבע אלא גבול עליון לחשבון שיגיש. זמיר היה יכול להגיש חשבון בכל סכום עד לתעריף א.א.א.י. פחות 25%. זמיר מימש את זכותו, על ידי הגשת חשבון בשנת 2002, שאושר על ידי מהנדס המועצה. מכאן ואילך, אין זמיר זכאי אלא לפירעון החשבון, שהוא מימוש זכותו לקבלת תמורה עבור תכנון התב"ע. 90. ניתן להגיע לאותה תוצאה גם מכיוון אחר. אם טוען זמיר שהחשבון משנת 2002 לא גיבש את זכותו, אלא עומדת לו עדיין זכותו לפי החוזה להגיש חשבון שיהיה בגבול העליון שניתן לו לפי החוזה, הרי תביעתו התיישנה, מאחר שחלפה תקופת ההתיישנות של תביעתו לפי החוזה. על כורחך, אם מגיעה לזמיר תמורה, היא מגיעה לפי החשבון שהגיש בשנת 2002. 91. לאור דברים אלו, שכר הטרחה המגיע לזמיר בגין תכנון תב"ע 931 הוא זה שמופיע בחשבון שכר הטרחה שהגיש זמיר ואושר ביום 1.8.02, שעמד אז על סך של 62,939.72 ₪, לא כולל מע"מ, בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה מ- 1.8.02 ועד לתשלום המלא בפועל. תכנון תב"ע 304 92. זמיר טוען כי שכר הטרחה המגיע לו בגין תכנון תב"ע 304 שולם לו באופן חלקי, לאחר שקוזזו ממנו בניגוד למוסכם 36,000 ₪ ללא מע"מ, ולפיכך יש לשלם לו סכום זה ששווה במועד הגשת התביעה לסך של 37,628 ש"ח. 93. לפי חשבון שכר הטרחה מיום 25.5.05 שהגיש זמיר למועצה (ת/5 למוצגי התובע), זמיר דרש עבור תכנון תב"ע 304 סך של 195,809 ₪ לפני מע"מ, אלא שמהנדס המועצה אישר ביום 30.8.05 מתוך סכום זה סך של 159,809.59 ₪, כלומר 36,000 ₪ פחות. סכום זה הופחת על ידי מהנדס המועצה לאחר שתיקן והקטין את שטח המבנים שנכללו בחשבון מ-18,588.65 מ"ר, בגינם נדרש התשלום בחשבון, ל-14,689.65 מ"ר. השטחים שהופחתו על ידי מהנדס המועצה מתייחסים למבנה המתנ"ס, המועצה המקומית ובריכת השחייה. מאחר שהתשלום החלקי שולם לזמיר בסמוך למועד האישור בשנת 2005, הרי שלא ניתן להעלות בעניין זה טענת התיישנות. רק ממועד התשלום ניתן היה לדעת כי קוזז סכום של 36,000 ₪ ועל כן רכיב זה לא התיישן. 94. בתצהירו מיום 22.7.09 הצהיר מהנדס המועצה כי הפחתה זו נעשתה לאחר דין ודברים בינו לבין זמיר, בסופם הושגה הסכמה לכאורה על ביצוע ההפחתה (סעיף 16 ל-נ/1). בעדותו הסביר מהנדס המועצה מדוע ביצע את הקיזוז בשטח הבנוי (עמ' 138 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 18-22): "הקיזוז זה לפי השטחים בחשבון הזה יש מרכיב של שטחים מתוכננים, ונוסף לשטח התוכנית שהוא בדונם גם צריך לחשב את המבנים שהם מתוכננים בנספח המבנים של התוכנית, ואז אני טענתי שהוא הגיש על 18 אלף מ"ר ואני לפי החישוב שלנו פה הורדתי מה שלא נבנה, מה שלא תוכנן ואז הגעתי לשטח של 14 אלף, זה מה שאישרתי." (ההדגשה שלי- מ' ר'). בהמשך העיד כי כשאישר את החשבון בדיקתו נעשתה על פי תוכניות המבנים שתוכננו בפועל ולא לפי אחוזי הבניה המקסימאליים (עמ' 144 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 9-12): "אני הלכתי לפי התוכנויות שמתוכננים בפועל. ואני ידעתי עליהם. לא הלכתי לפי המקסימום שיכול להיות שהוא יגיע אליו, אלא מה שתוכנן בפועל ואני ראיתי. ואם יש שני דברים או שלושה דברים שאני הורדתי מפני שהם לא תוכננו בעיני, בעיני הם לא היו קיימים, לא תוכננו." 95. בהקשר זה זמיר טוען כי שכר הטרחה בגין החלקה המבונה צריך להיגזר מזכויות הבניה הפוטנציאליות הקבועות בתוכנית ולא לפי מדד של תכנון בפועל או בניה בפועל, שהרי אלו משתנים מעת לעת עם חלוף הזמן. זמיר מפנה כאמור לתעריף א.א.א.י בתקנון משנת 1965 (ת/3) שהיה בתוקף בעת כריתת החוזה ומדגיש כי מהנדס המועצה, שאישר את החשבון בגין תב"ע 304, היה מודע לכך שנעשה שימוש בתעריף זה, שכן בעמ' 2 ל-ת/5 עליו נתן המהנדס את הערותיו בכתב, ניתן לראות כי יש הפניה לסעיפים 34 ו-37 לת/3. 96. סעיף 37 ל-ת/3 קובע את שכר היסוד בנוגע לתוכנית בינוי ליעדים אחרים: "37. בעד תוכנית בינוי ליעדים אחרים השכר הוא 10% משכ"ט המלא והסופי שיגיע עם השלמת הבניינים בהתאם לתקנון שירותי המתכנן, האדריכל או המהנדס לבנין" (הדגשה שלי- מ' ר'). 97. מבלי להידרש לטענת המועצה לפיה זמיר לא הביא כל ראיה לכך שתב"ע 304 כוללת "תוכנית בינוי ליעדים אחרים", בכל מקרה סעיף זה כלל אינו תומך בטענת זמיר, אלא להיפך, שכן שכר הטרחה שקבוע בסעיף מתייחס דווקא לבניינים שהושלמו, ולא לאפשרויות הבניה הפוטנציאליות לפי התוכנית, שלא נבנו. על כן, מאחר שאין מחלוקת כי מבנה המתנ"ס, המועצה המקומית ובריכת השחייה לא הושלמו, צדק מהנדס המועצה כאשר השמיט שלושה מבנים אלו מחישובו של סך כל השטח הבנוי. יוצא כי זמיר לא הוכיח כי על המועצה לשלם לו שכר טרחה בגין תב"ע 304 מעבר למה שכבר שולם לו, ואני דוחה את תביעתו זו. חטיבת הביניים גוש 3 98. לטענת זמיר, בהתאם לחשבון סופי שהגיש עבור תכנון מבנה חטיבת הביניים גוש 3 (ת/38 למוצגי התובע) אישר מהנדס המועצה ביום 3.3.05 תשלום של 17,757.62 ₪, לא כולל מע"מ. בגין אותו מבנה הוא ביקש קבלת שכר טרחה לפי 5.75% מערך המבנה, ולא רק 5% כקבוע בחוזה, משמע תוספת של 15% מעבר לשכר הטרחה שנקבע בחוזה. וכפי שצוין בחשבון שכר הטרחה מיום 27.10.04 (ת/38): "הנני מגיש לכם בזאת חשבון שכר טרחה חלקי מס' 4- סופי על חשבון תכנון גוש 3 חט"ב- קרית חינוך ערערה, בהתאם לחוזה ההתקשרות בינינו, ובהתאם לעלויות בהסכם עם הקבלן המבצע. בהתאם לחוזה סך שכר טרחה 5% ובתוספת 15% לשכר הטרחה בשל פיצול ביצוע בשלבים לפי סעיף 3.3.6 לתעריף א.א.א.י שכר טרחה 5.75%" (ההדגשה שלי- מ' ר'). 99. לאחר שסכום זה לא שולם לו שלח זמיר ביום 21.4.05 למועצה מכתב בו דרש שוב את תשלום החשבון (ת/39 למוצגי התובע). דרישה זו נדחתה על ידי המועצה במכתבה מיום 4.7.05 מהטעם שהיא נוגדת את האמור בסעיף ה' לחוזה לפיו "הוסכם בין הצדדים שהשכר הכללי של האדריכל תמורת פעולותיו עבור תכנון כללי ומפורט של המבנים יהיה סך 5 אחוזים מהערך הסופי והכללי של הבניינים הנ"ל לפי גמר חשבונות עם כל הקבלנים..." (ת/40 למוצגי התובע). 100. במכתב תשובה מיום 8.7.05 (ת/41 למוצגי התובע) ציין זמיר כי מסעיף ה' לחוזה לא עולה כי המדובר ב"תמורה סופית וכוללת של השכר". הוא הפנה לסעיף יא.4. לחוזה שלהלן: "יא. ההוצאות כדלקמן תחולנה על בעל הבנין: 1. ... 4. שינויים שנדרשו על ידי בעל הבנין אחרי הרשיון בתנאי שהם אינם מהווים שינוי התוכנית היסודית ישולמו לחוד לפי מהות השינויים. מכל מקום לא יוכל תשלום זה לעבור על 30% מן השכר היסודי שיגיע לאדריכל בעד כל הבנין כולו לפי החוזה הנוכחי. 101. זמיר טען במכתבו (סעיף 4 ל-ת/41 למוצגי התובע) כי השינויים שנעשו בתוכניות נעשו בהתאם לדרישות המועצה, על מנת להתאים את התוכניות והמפרטים לתקצוב הבניין על ידי הגורמים המתקצבים. זמיר הסביר, כי הבניין תוכנן להיבנות ברצף של שלבים (גוש 1, גוש 2, גוש 3), אך בשל טעות בתקצוב על ידי משרד החינוך תוקצב גוש 3 במקום המשך גוש 1 וגוש 2, והדבר הצריך שינוי תוכניות לביצוע אשר היו בידי המועצה מזה שנים רבות. זמיר מוסיף כי שינויים אלה הצריכו אותו לשנות תוכניות אדריכלות, קונסטרוקציה, חשמל, אינסטלציה ופיתוח, כשהתמורה עבור כל השינויים צריכה להיות משולמת על ידי המועצה (סעיפים 7-8 ל-ת/41 למוצגי התובע). 102. בהקשר זה טוענת המועצה בסיכומיה, שזמיר לא הציג כל ראיה לכך שהוא נדרש על ידי המועצה לבצע שינויים בתוכניות, לא הוכיח שאין מדובר בדרישה לשינוי התוכנית היסודית, וגם לא הגיש כל ראיה המעידה על מהות השינויים שנדרשו ועל השכר הראוי המגיע בגינן. 103. אכן, לפי סעיף יא (4), בהתקיים תנאיו, זכאי זמיר לתוספת על התמורה של 5%. התנאים הוכחו הן בעדות זמיר, והן בכך שהחשבון שהגיש זמיר אושר לא רק על ידי מהנדס המועצה, מר ראשד יונס, ביום 3.3.05, אלא גם על ידי המפקח מטעם המועצה, מר נאיף חכרוש, ביום 2.3.05. מהנדס המועצה העיד כי העובדה שאישר את החשבון מעידה על כך שמבחינתו יש לשלם עבורו. הוא הוסיף כי הוא בודק את שכר הטרחה מבחינה טכנית "אם הוא נכון, אם הוא אמיתי ואני מאשר אותו לפי מה שמוגש לי" (עמ' 138 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 9-23, ההדגשה שלי- מ' ר'). עדות זו סותרת את טענות המועצה לפיהן זמיר לא הוכיח שהוא נדרש לבצע שינויים בתוכניות. על כך ניתן ללמוד גם מעדותו של ראש המועצה מרזוק שהעיד כי העובדה שגם המפקח וגם המהנדס אישרו את החשבון שהגיש זמיר באשר לתכנון חטיבת הביניים מעידה על כך שהעבודה האמורה אכן בוצעה (עמ' 212 לפרוטוקול מיום 30.1.11, שורה 25 עד עמ' 213, שורה 4): "ש. שניהם בדקו את החשבון ואישרו אותו מבחינתכם? ת. מבחינה חשבונאית. ש. הם מאשרים אותו מבחינה חשבונאית? ת. כן. ואם העבודה בוצעה או לא בוצעה. ש. כלומר, שהעבודה בוצעה על פי סמכותם המקצועית? ת. מבחינת תשלום מי שמאשר את זה זה ראש המועצה והגזבר. ש. כלומר, גם המפקח אישר בשטח מבחינה מקצועית שבוצעה בניה בשלבים, הוא אישר את דרך החישוב, גם מהנדס המועצה שזו סמכותו, ואתה עדיין חושב שלא צריך לשלם את זה? ת. אני לא אמרתי שאני לא צריך לשלם את זה." (ההדגשה שלי- מ' ר'). 104. לא מובן מדוע כאשר ראש המועצה מעיד שלא אמר שלא צריך לשלם את זה, טוענים ב"כ המועצה לא צריך לשלם את זה. משאלו הם פני הדברים, אני קובע כי על המועצה לשלם לזמיר בגין תכנון חטיבת הביניים כפי שנדרש בחשבון ת/38 בסך 17,757.62 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מיום 3.3.05 ועד לתשלום המלא בפועל. מבנים שתוכננו על ידי זמיר אך טרם נבנו או נבנו חלקית 105. זמיר טוען כי על המועצה לשלם לו סך של 792,040 ₪ בגין תכנונים פרטניים של חמישה מבנים שתוכננו על ידו, הכוללים את מבנה המתנ"ס, המועצה המקומית, בריכת השחייה, גני ילדים דהאראת ובית הספר היסודי דהאראת. 106. כפי שקבעתי קודם לכן, לפי הנספח לחוזה, זמיר אינו זכאי לשכר עבור בניינים שלא יצאו לביצוע, על כן יש לדחות את תביעתו לשכר טרחה בכל הנוגע לתכנון מבנה המתנ"ס (שאומנם נבנה, אך לא במתחם אלא מחוצה לו, תוך שכירת שירותיו של מתכנן אחר), בניין המועצה המקומית ובריכת השחייה, לגביהם אין מחלוקת שלא יצאו לביצוע ולא נבנו עד היום. לגבי כל אלה, אף אם זמיר ביצע תכנונים שונים, לא הוצגה פרוגרמה מאושרת, ולא הוצגה ראיה אחרת המצביעה על כך שהם יצאו לביצוע במסגרת המתחם שבו נמסרו לזמיר עבודות תכנון. אציין, כי זמיר התעלם בסיכומיו מהצורך להוכיח שמבנים אלה יצאו לביצוע, שהוא תנאי לכך שזמיר יקבל תמורה עבור תכנונם, גם אם לא היה מבוטל ההסכם. 107. נעבור כעת לבחון האם מגיעים לזמיר כספים בגין המבנים שתכנן אשר יצאו לביצוע, קודם ביטול ההסכם איתו. כאמור, לפי סעיף ט' רישא לחוזה, במקרה של ביטול ההסכם עם זמיר, הוא זכאי לתשלום שכר הטרחה, שהוא חלק יחסי (עד הביטול) לפי טבלת ההתקדמות מתוך הערך המלא של הבניין. גני ילדים דהאראת 108. זמיר העיד בתצהירו (סעיף ד1 ל-ת/1), שהוא ביצע תכנון למבנה של גני ילדים דהאראת הכולל שש כיתות, בהתאם לאישור של משרד החינוך (ת/26 למוצגי התובע), כשעל פי תכנון זה ניתן למועצה היתר בניה ביום 29.9.03 (ת/29 למוצגי התובע). משיקולים תקציביים נבנו בפועל לבסוף רק שתי כיתות, לגביהן אין חולק כי תמורתם שולמה לזמיר. מאחר שזמיר זכאי לשכר עבור עבודות שיצאו לביצוע, ובניית שתי כיתות גני הילדים מהווה תחילתן של עבודות הביצוע, הרי שזמיר זכאי לשכר עבור התכנון של כל שש הכיתות, גם אם בפועל נבנו פחות. 109. התשלום בסך 65,301 ₪ בתוספת מע"מ שנתבע בסעיף 49 לכתב התביעה מתייחס לארבע הכיתות הנותרות שתוכננו על ידי זמיר אך לא נבנו, ששטחן עומד על 499.86 מ"ר (נספח י"ב לכתב התביעה). לטענת זמיר, מהנדס המועצה אישר בעדותו כי מבנים אלו תוכננו במלואם, אחרת לא ניתן היה להוציא עבודות אלו למכרז לקבלנים כפי שהוצאו בפועל. מה גם שלטענתו, במכתבה מיום 3.12.08 (ת/30 למוצגי התובע) מודה המועצה כי הוא ביצע את עבודות התכנון וכי מגיעים לו כספים בגינן. 110. המועצה מצידה טוענת כי זמיר לא הוכיח שביצע עבודות תכנון לגבי החלק שלא בוצע במבנה, מעבר לתוכניות הדרושות לקבלת היתר בניה, ועל כן הוא אינו זכאי למלוא שכר הטרחה החוזי בגין אותו חלק, אלא רק לחלק היחסי המתאים לשלב התקדמות העבודות על פי טבלת א.א.א.י כפי שמורה החוזה, שעומד על 43%, כלומר סך של 28,079 ₪. 111. בעניין זה בסעיף 3.2 לתעריף אדריכלות בניין של א.א.א.י (ת/4 למוצגי התובע), שעניינו שלבי התשלום של שכר האדריכל, נקבע כי התשלומים החלקיים בהתאם להתקדמות העבודה האדריכלית, ישולמו עם התקדמות העבודה האדריכלית, אך לא יאוחר ממועד השלמת כל שירות מהשירותים המפורטים להלן, בהתאם לשירותים המפורטים לצד כל שירות, כמפורט בטבלה שהובאה לעיל. 112. הסכום של 65,301 ש"ח אותם תובע זמיר מהווה 100% מהשכר החוזי המוסכם (5% מערך המבנה) שהיה מגיע לזמיר אילו התכנון עד בוצע עד תומו. לצורך כך, היה על זמיר להוכיח שביצע את הפעולות הכלולות בחוזה כפעולות המתכנן בקשר לגני הילדים עד לשלב הסופי, כולל פיקוח עליון על הביצוע. יש להשיב על שאלה זו בשלילה. 113. זמיר צירף לתיק המוצגים מטעמו את התוכניות לשש הכיתות של גני הילדים כפי שהוגשו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה (ת/105 למוצגי התובע). זמיר העיד כי "ששת הגנים מתוכננים כולל עבודות ביצוע, חשמל, אינסטלציה", אך למרות המספר הרב של התוכניות שצירף, לא צירף שום תוכנית ביצוע והעיד "גם לא את התוכנית חשמל ולא את הביוב, לא צירפתי אותם" (עמ' 35 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 26-31). כשנשאל אם כך כיצד ניתן לדעת שהוא ביצע אותם, השיב "כי ביצעו אותם בשטח" (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 2.1.11, שורות 2-3). זאת, למרות שמדובר בכיתות שאין מחלוקת שלא כולן נבנו בפועל. כלומר, בניגוד לדברי זמיר בעדותו, לגבי אותן ארבע כיתות לא קיימת ראיה לקיום תוכניות ביצוע מכך שהכיתות נבנו. מהנדס המועצה נשאל אם יש תוכניות לגבי גני הילדים, והעיד רק שיש תוכניות הדרושות לקבלת היתר בניה (עמ' 132 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 1-7). 114. יוצא אפוא כי זמיר לא הוכיח שתכנן את הכיתות עד לשלב הסופי המזכה אותו ב-100% מהשכר החוזי. זמיר אף העיד, כי במקרה שהבניין לא מבוצע פיזית הוא לא יכול לבצע פיקוח עליון, עבודות שמשקלן היחסי על פי טבלת א.א.א.י מתוך כלל שכר האדריכל עומד על 20% (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 22-23). עם זאת, אין בידי לקבל את טענת המועצה כאילו זמיר ביצע תכנון רק עד השלב של היתר הבניה המופיע בסעיף 2(ב) לטבלה שלעיל ("תוכניות להגשה וטיפול באישור הרשויות") ועל כן החלק היחסי שמגיע לו עומד על 43% מכלל השכר של האדריכל. אני קובע, כי החלק היחסי המגיע לזמיר בגין תכנון גני הילדים עומד על 80% מכלל השכר של האדריכל (לפי סעיף 3(ב) בטבלה), הכוללים גם את השלב של התכנון המפורט. בהקשר זה מקובלת עליי עדותו של זמיר לפיה מבנה גני הילדים תוכנן במקשה אחת, כשלא ניתן לפרק אותו בהתאם לקצב ההתקדמות (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 12-14). לאור האמור זמיר זכאי ל-80% מתוך הסכום המלא של 65,301 ₪, קרי סך של 52,240.8₪, לא כולל מע"מ. 115. באשר לטענת זמיר הנוגעת למכתב המועצה מיום 3.12.08 (ת/30 למוצגי התובע) אני מקבל את טענת המועצה, העולה גם מהמכתב עצמו, שהיא הסכימה לשלם לזמיר, לפנים משורת הדין, בגין החלק שלא בוצע מתוך גני הילדים הנ"ל 100% מהשכר החוזי, למרות שעבודות אלו לא בוצעו על ידו במלואן, כנגד הסכמת זמיר לסיום ההתקשרות לגבי אותו חלק של המבנה ומתן הסכמתו להעברת המשך התכנון לאדריכל אחר. במכתב צוין מפורשות (בסעיף 5) כי אין בנכונות המועצה לשלם את הסכומים המפורטים במכתבה "כדי להוות הודאה ו/או הסכמה בטענותיו של בת.א. 1206/07". במכתבו מיום 15.1.2.08 (מצורף גם ל-ת/30 למוצגי התובע) דחה זמיר את ההצעה ומכאן שלא נקשר הסכם מחייב בעניין זה, וההצעה אינה מחייבת עוד את המועצה. בית ספר יסודי דהאראת 116. אין מחלוקת בין הצדדים, כי זמיר ביצע תכנון למבנה בית הספר היסודי הכולל 18 כיתות, בהתאם לאישור של משרד החינוך (ת/31-ת/33 למוצגי התובע), ועל פי תכנון זה ניתן למועצה היתר בניה ביום 14.11.00 (ת/34 למוצגי התובע). משיקולים תקציביים נבנו בפועל רק 12 כיתות, שתמורתם שולמה לזמיר. תביעתו של זמיר בסך 69,610.9 ₪ בתוספת מע"מ בגין תכנון בית הספר היסודי (סעיף 51 לכתב התביעה) מתייחסת לאותן שש כיתות שלא נבנו, ששטחן עומד על 533.56 מ"ר (נספח י"ב לכתב התביעה). בדומה לקביעתי באשר לגני הילדים, גם כאן העובדה שניבנו שני שליש מהכיתות שתכנן זמיר מצביעה על כך שבניית בית הספר היסודי עצמו יצאה אל הפועל, כלומר הבניין יצא לביצוע ועל כן זמיר זכאי לשכר טרחה בגין תכנון בית הספר היסודי. 117. המועצה טוענת כי גם לגבי מבנה זה זמיר צירף רק את התוכניות כפי שהוגשו לצורך קבלת היתר בניה (כפי שעולה מסעיף 56 לתצהירו של זמיר ו- ת/106 למוצגי התובע), אולם לא צורפו כל תוכניות ביצוע של יועצים נוספים. לטענת המועצה זמיר זכאי רק ל-43% ממלוא שכר הטרחה החוזי בגין החלק שלא בוצע במבנה בית הספר היסודי. 118. מהנדס המועצה שנשאל בעדותו אם יש בידי המועצה תוכניות עבודה מפורטות גם לגבי החלק שטרם נבנה הסביר שבית הספר תוכנן בשלושה שלבים, שלושה גושים, כששניים מתוך שלושת הגושים האלו בוצעו (עמ' 131 לפרוטוקול מיום 9.1.11, שורות 9-10). בהמשך העיד כי בית הספר שנבנה בשנת 2001 תוכנן לכל שלביו אולם הוא לא יודע להגיד אם יש לו את כל התוכניות גם לשלב הסופי השלישי. עם זאת יש לציין כי הוא הניח שכל התוכניות קיימות שהרי "המתכנן הכין את כל העתיד, לפי התקצוב של משרד החינוך אנחנו בנינו רק חלק מהבניין" (עמ' 131 לפרוטוקול, שורות 23-24). אין ספק שמיר לא ביצע את שלב הפיקוח העליון בקשר לכיתות שלא נבנו. כפי שקבעתי באשר לעבודות התכנון של גני הילדים, גם כאן אני קובע כי לזמיר מגיע 80% ממלוא שכר הטרחה החוזי בגין אותו חלק שלא נבנה. 119. המועצה מוסיפה וטוענת כי חרף העובדה שלזמיר מגיעים רק 43% היא כבר שילמה לו 80% ממלוא שכר הטרחה בגין אותו חלק. בעניין זה הגישה המועצה לשלושה חשבונות חלקיים (מס' 1 עד 3) בגין בית הספר מתאריכים 1.7.96, 10.9.00 ו-12.6.01 (נ/29-נ/31 למוצגי המועצה), שהתייחסו למבנה בית הספר בשטח של 2,242 ₪, שאין חולק כי הוא כולל גם את החלק שלא בוצע באותו מבנה (כפי שאכן מצוין בעמ' 2 לנספח י"ב לכתב התביעה המפרט את השטח הכולל של המבנה). 120. מעיון בחשבונות אלו עולה כי מדובר בחשבונות שכר טרחה אותם הגיש זמיר למועצה, כשעל גבי החשבונות מופיע אישור של מהנדס המועצה לזמיר 80% ממלוא השכר החוזי בגין כלל שטח המבנה, כולל החלק שלא בוצע, ובחשבון חלקי 3 גם 20% עבור פיקוח עליון בגין החלק שבוצע באותו מבנה. אומנם בחשבונות אלו אושר על ידי המהנדס תשלום של 80% משכר התכנון החוזי בגין החלק שלא בוצע ו-100% בגין החלק שבוצע, אלא שאין הם מהווים הוכחה לכך שאותם חשבונות אכן שולמו בפועל. 121. ואולם, מעיון בחשבון שכר טרחה מס' 3 שנערך על ידי זמיר ביום 12.6.01 (נ/31) עולה כי בחישוב שעשה זמיר הוא ניכה משכר הטרחה הסופי את חשבונות 1 ו-2 (נ/29 ו-נ/30 בהתאמה), תוך שהוא ציין כי בגין ח-ן 2 שולמו לו רק 5,361 ₪ ולא שולמו 114,365 ₪. כלומר, החשבון בגין ח-ן 1 משנת 1996 שולם לו במלואו וכן שולם לו חלק מח-ן 2. 122. בהקשר זה הצהיר זמיר(תצהירו המשלים מיום 1.7.10) כי ה כאילו כבר שולם לו חלק משכר הטרחה בגין החלק של בית הספר שטרם נבנה אינה נכונה. זמיר הפנה למכתבו של הדר מיום 11.6.01 (ת/133): "הרינו להודיעך כי לאחר שערכנו את כל הבירורים ביחס לתוכנית המאושרת ולחשבון שהוגש על ידך, אישרתי השלמת חשבון שכ"ט חלקי 2 שהוגש על ידך בסכום של 53,845 ₪ כמפורט להלן: סה"כ שטח מתוכנן 1,700 מ"ר (לא כולל שיפוץ) שטח זה x 80% = 3,4870,040 ₪. 0.05x 3,487,040= 174,352 ₪. בניכוי ח-ן 1 ששולם= 120,507 ₪. יתרה לרישום תשלום= 53,845 ₪." (ההדגשה שלי- מ' ר'). 123. לטענתו של זמיר ממכתב זה עולה כי התשלומים מתייחסים רק לחלק שנבנה, קרי 1,700 מ"ר מתוך השטח הכולל של 2,242 מ"ר, כלומר בגין החלק שטרם נבנה (533 מ"ר) לא שולם לו שכר טרחה. 124. המועצה מסבירה כי במכתבו של הדר לעיל אומנם חושבה היתרה לתשלום לפי 80% מהשכר המגיע בגין החלק שבוצע במבנה, בניכוי סכום חלקי 1, ומכאן שעל פי שיטת החישוב באותו מכתב היתרה לתשלום בגין החלק שבוצע במבנה עומדת על 20% בלבד, דהיינו על סך של 43,588 ₪. אולם, בשנת 2002, לאחר סיום כהונתו של הדר שילמה המועצה לזמיר סך של 117,376 ₪, אשר מגלם בתוכו גם פירעון חשבונות חלקיים 2 ו-3, עובדה המעידה בבירור כי לזמיר שולם 80% משכר התכנון גם בגין החלק שלא בוצע במבנה בית הספר. 125. ואכן, מכרטסת החשבונות של זמיר במועצה (נ/6 למוצגי המועצה) עולה כי בשנת 2001, לאחר שחשבון חלקי מס' 3 נשלח, שילמה המועצה לזמיר סך של 53,835 ₪ בגין תכנון בית הספר היסודי, כפי שצוין במכתבו של הדר. לאחר מכן, בשנת 2002 שולם לזמיר סכום נוסף של 117,376 ₪. סכומם המצטבר של שני תשלומים אלה עולה על סכומם המצטבר של חשבונות חלקיים 2 ו-3, ועל כן מקובלת עליי טענת המועצה כי עובדה זו מעידה שחשבונות חלקיים אחרונים אלה שולמו על ידי המועצה במלואם (מעבר לתשלום חשבון חלקי 1, ששולם כאמור בטרם הנפקת חשבון חלקי 3). הדבר מעיד אפוא על תשלום 80% ממלוא שכר התכנון של החלק שלא בוצע במבנה, הנכלל בחשבונות החלקיים. 126. איני מקבל את טענת זמיר, כי דו"חות הנהלת החשבונות אינם ראיה להוכחת התשלומים. ראש המועצה מרזוק הצהיר כי העתק כרטסת הנהלת החשבונות של זמיר במועצה החל משנת 2001 ואילך הופק ממערכת הנהלת החשבונות של המועצה (סעיף 32 ל-נ/3). זו רשומה מוסדית לפי סעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 והיא קבילה לפי סעיף 36 לפקודת הראיות, שכן הפקת דו"חות חשבונאיים נעשית במהלך הפעילות הרגילה של המועצה. מדובר בראיה שלא הוכנה במיוחד לצורך המשפט. ראיה זו לא נסתרה, ולפיכך אני קובע, שהמועצה הוכיחה כי לזמיר שולמו 80% ממלוא שכר הטרחה החוזי בגין החלק שלא בוצע במבנה בית הספר היסודי. על כן, זמיר לא זכאי לתשלום נוסף בגין תכנון בית הספר. סיכום 127. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. בגין תכנון תב"ע 931, 62,939.72 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה מ- 1.8.02 ועד לתשלום המלא בפועל. ב. בגין תכנון חטיבת הביניים גוש 3, 17,757.62 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.3.05 ועד לתשלום המלא בפועל. ג. בגין תכנון גני ילדים דהאראת, 52,240.80 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.10.07 ועד לתשלום המלא בפועל. בהתחשב בקבלת התביעה בסכום שבו התקבלה, אל מול סכום התביעה הנטען, אין צו להוצאות. חוזהאדריכלות