1. לפניי תביעה כספית בסך 1,758 ₪, שעניינה תשלום חוב נטען בגין דמי שירות על פי הסכם למתן שירות למעלית בבניין המנוהל ע"י נציגות הדיירים הנתבעת. במסגרת התביעה, נתבע תשלום בגין דמי שירות עבור חודשים 2-3/2011. 2. העובדות הצריכות לעניין: התובעת הינה חברה למעליות, העוסקת במתן שירותי אחזקת מעליות. הנתבעת הינה וועד הבית ונציגות הבית המשותף של הבניין ברח' משה דיין 6, רעננה (להלן: הבניין"). אין מחלוקת בין הצדדים כי בתאריך 1.2.95 נחתם בין הצדדים חוזה שירות למעלית (להלן: "חוזה השירות" או "הסכם השירות"), במסגרתו הוסכם כי התובעת תיתן לנתבעת שירות אחזקת המעלית המצויה בבניין. הוסכם בין הצדדים, כי תוקפו של הסכם השירות יהיה למשך תקופה בת 36 חודשים, מיום 1.2.95 ועד ליום 31.1.98 וכי בתום תקופת ההסכם, יתחדש ההסכם אוטומטית למשך 12 חודשים נוספים. 513 עוד הוסכם, כי לכל צד הזכות להודיע לצד האחר, במכתב רשום, שישלח עד 30 יום לפני תום תקופת ההסכם, על רצונו שלא לחדש ההסכם לתקופה נוספת. בנוסף הוסכם, כי לנתבעת הזכות להודיע לתובעת בתוך 30 הימים לפני תום תוקפו של ההסכם, במכתב רשום או בהודעה שניתנה בדרך אחרת, על רצונה שלא לחדש ההסכם. במקרה זה, יבוא ההסכם לידי סיום בתום 90 יום מיום קבלת ההודעה על ידי התובעת (סע' 8 להסכם). אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 2.3.04 נחתם נספח להסכם השירות (להלן: "הנספח"). בהתאם להוראות הנספח, הוארכה תקופת התחייבותה של הנתבעת לקבלת שירות ל- 60 חודשים, מיום 31.12.05 ועד ליום 30.12.10, וזאת בתמורה להלוואה לשיפוץ המעלית, אשר ניתנה ע"י התובעת לנתבעת. בסע' 5 לנספח הוסכם בין הצדדים כי על יחסי הצדדים לא יחולו הוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות), תשמ"ד-1984 (להלן: "צו הפיקוח"). 3. התובעת טענה בכתב התביעה כי בהסכם השירות המקורי הוסכם כי דמי השירות יעמדו ע"ס 280 ₪+ מע"מ לכל חודש שירות, כשסכום זה צמוד למדד, כאשר הנתבעת ביקשה להרחיב את חוזה השירות, כך שיקיף גם החלפת חלפים ע"ח התובעת ועל כן, סוכם בין הצדדים כי לדמי השירות יתווסף סך 100 ₪+ מע"מ, הצמודים אף הם למדד. התובעת טענה, כי הנתבעת מסרה הודעה בדבר סיום ההסכם ביום 30.12.10 ומשכך, ובהתאם להוראות צו הפיקוח, על הנתבעת לשלם דמי שירות בגין חודשים 1-3/11. התובעת טענה, כי נוכח הבטחה שניתנה לנתבעת כי לא ייגבו דמי שירות בגין חודש אחד, הרי שדמי השירות הנתבעים בתביעה זו הינם בגין חודשים 2-3/11 בלבד. דמי השירות הינם בסך כולל של 1,706 ₪ (קרן). 4. בין הצדדים מחלוקת בשאלה מהו המועד בו מסרה הנתבעת לתובעת הודעה בדבר סיום ההתקשרות וכמה חודשי הודעה מוקדמת מחויבת הנתבעת לשלם. כמו כן, בין הצדדים מחלוקת באשר לגובה דמי שירות החודשיים: התובעת טוענת כי קרן דמי השירות הייתה בסך של 380 ₪ +מע"מ (המורכבים מ- 280 ₪ דמי שירות ו-100 ₪ תוספת חלקים) ואילו לטענת הנתבעת הקרן הייתה בסך 280 ₪+מע"מ בלבד, שכן הוסכם כי בגין שירות החלפת החלקים לא ייגבה תשלום נוסף . בנוסף, בין הצדדים מחלוקת לעניין גובה אחוזי התייקרות דמי השירות החל מן השנה השנייה לשירות, כאשר התובעת טוענת כי ההתייקרות הינה בסך של 3% לשנה ואילו הנתבעת טוענת להתייקרות של 2% לשנה בלבד. דיון והכרעה: 5. מהי תקופת ההתקשרות שבין הצדדים: על פי הסכם השירות משנת 1995, תקופת ההתקשרות המקורית הייתה עד ליום 31.1.98 והוסכם כי ההסכם יתחדש בכל שנה ל-12 חודשים נוספים, אא"כ ניתנת הודעה מראש בדבר אי חידושו. הנספח משנת 2004 האריך את תקופת ההתקשרות בין הצדדים מיום 31.12.05 ועד יום 30.12.10, קרי ל-60 חודשים. השאלה היא, האם סע' 8 בחוזה השירות (הקובע כי ההסכם יתחדש אוטומטית ל-12 חודשים נוספים , אא"כ ניתנה הודעה אחרת) חל גם על תקופת ההארכה שבנספח או שמא הנספח קובע תקופת התקשרות קצובה, הפוקעת ביום 30.12.10? משמעות הדבר היא: ככל שהוראות סע' 8 בחוזה השירות חלות גם על הנספח, הרי שלאחר 30.12.10 יתחדש החוזה אוטומטית ל- 12 חודשים נוספים, ככל שלא תימסר הודעה אחרת ע"י הנתבעת. ככל שהוראות סע' 8 הנ"ל אינן חלות, הרי שעסקינן בהסכם לתקופה קצובה, המסתיימת ביום 30.12.10, בלא צורך במתן הודעה בדבר אי חידושו של ההסכם. עיינתי בהסכם השירות ובנספח ומצאתי, כי הנספח עיגן את הסכמת הצדדים בעניין ספציפי בלבד, שהינו הארכת תקופת ההסכם לתקופה של 60 חודשים, בתמורה למתן הלוואה מן התובעת לנתבעת. מעבר לכך, הנספח לא גרע מתנאי הסכם השירות המקורי בין הצדדים. תימוכין למסקנתי זו מצאתי הן בכותרת הנספח ("נספח להסכם שירות מיום 1.2.95") והן מלשון הנספח בסעיף 4, הקובע: "לפי בקשתנו ומאחר והצו לא חל עלינו ...יש לנו את האפשרות לסיים את החוזה כל סוף שנה למרות שהצו לא חל עלינו בהתאם להוראות החוזה ונספח זה." (ההדגשה שלי- ע.ד.) נמצאתי, כי הנספח בא לשנות רק את תקופת ההתחייבות מ- 12 חודשים ל-60 חודשים וזאת נוכח ההלוואה שניתנה לנתבעת מאת התובעת, אך יתר הוראות הסכם השירות המקורי ממשיכות לחול ולחייב את הצדדים. יתירה מכך, אף התנהלות הנתבעת, במסגרתה שלחה לתובעת מכתבים בהם הודיעה על ביטול ההסכם, מעידה על הבנתם של שני הצדדים כי ככל שלא תתקבל הודעה בדבר ביטול ההסכם, יתחדש ההסכם לתקופה של 12 חודשים נוספים, כאמור בהסכם השירות. על כן, המסקנה היא, כי לאחר תום תקופת ההסכם שנקבעה בנספח, יתחדש ההסכם ל-12 חודשים נוספים, כאמור בהסכם המקורי וכי היה צורך במתן הודעה מוקדמת במועד הקבוע בסע' 8 להסכם השירות על מנת שההסכם בין הצדדים לא יתחדש לתקופה נוספת. 6. מהו מועד הודעת הביטול? ס' 8 ב' לחוזה השירות המקורי קובע: "8.ב. לכל צד הזכות, עד 30 יום לפני תוקפו של הסכם זה להודיע לצד השני במכתב רשום על רצונו שלא לחדש הסכם זה לתקופה נוספת. בנוסף לאמור, למזמין הזכות להודיע לחברה בתוך 30 הימים שלפני תום תוקפו של ההסכם, במכתב רשום או בהודעה שניתנה בדרך אחרת ובלבד שהוכח שהגיעה לחברה, על רצונו שלא לחדש הסכם זה ובמקרה זה יבוא ההסכם לידי סיום בתום 90 יום מיום קבלת ההודעה על ידי החברה ." ביום 31.10.10 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב, בו נכתב כדלקמן: "בהתאם לסעיף 2 בנדון (הכוונה להסכם השירות- ע.ד.) ייפוג תוקף ההסכם בינינו בסוף חודש דצמבר 2010. הננו להודיעכם כי ההסכם לא יחודש אוטומטית" התובעת אינה מכחישה קבלתו של מכתב זה (ראה עדותו של מנהל הנתבעת, מר גמרמן, בעמ' 7 ש' 25 וש' 30). לשון המכתב ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים ובו הנתבעת מודיעה על אי חידושו של ההסכם. אם כך, הנתבעת מסרה הודעה בדבר אי חידוש ההסכם עוד ביום 30.10.10 ולפיכך, על פי הוראות סע' 8ב' לחוזה השירות המקורי ,מסרו הנתבעים הודעת ביטול כנדרש, דהיינו: 30 יום לפני תום תקופת ההסכם. ביום 30.12.10 שלחה הנתבעת מכתב נוסף בו נכתב כי: "בהתאם לצו הפיקוח על מוצרים ושירותים (התקנת מעליות והתקנת שירות למעליות) התשנ"ה-1995 סעיף קטן ב', הננו להודיעכם בזה על הפסקת שירותכם החל מתאריך 1 בינואר 2011" התובעת טענה, כי עצם משלוח המכתב מיום 30.10.10 מלמד, כי אף הנתבעת עצמה לא התייחסה למכתב הקודם כאל הודעה בדבר ביטול ההתקשרות. אין בידי לקבל טענה זו. לשון המכתב מיום 31.10.10 הינה ברורה ומטרתו ברורה והעובדה כי נשלח מכתב נוסף חודשיים לאחר מכן, אינה גורעת מתוקפו של המכתב מיום 31.10.10. כל אשר בא המכתב מיום 30.12.10 הינו, לחזק את ההודעה הקודמת בדבר הפסקת ההתקשרות עם התובעת, שכן הנתבעת חזרה על תוכן הודעתה, אשר נמסרה עוד ביום 30.10.10. על כן, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה המכתב מיום 31.10.10 אינו נחשב כהודעת ביטול. 7. אוסיף ואציין, כי הוראות הסכם השירות תואמות את הוראות צו הפיקוח, אשר קובע: . 7ב. חוזה מתן שרות למעליות (תיקון: תשנ"ה) (א) לא ייכרת חוזה חדש בדבר מתן שירות למעליות, לתקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן שמורה בו הזכות הבלתי מותנית של נציגות הבית לסיים את החוזה בכל עת, לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזה. (ב) סיום החוזה ייעשה על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב של שלושה חודשים לפחות, מבלי שלנותן השירות יהיו זכויות כלשהן כלפי נציגות הבית בשל הסיום המוקדם של חוזה השירות כאמור, למעט דמי השירות המגיעים לו בעד תקופת השירות שעד לסיומו המוקדם של חוזה השירות כאמור. (ג). הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על חוזה מתחדש או חוזה המאריך תוקפו של חוזה קיים. משכך, הביטול נעשה כהלכה. 8. אציין עוד, כי גם ברע"א 2975/05 נציגות הבית המשותף מרחוב ברקת 16 חולון נ. על רד הנדסת מעליות בע"מ, קבע כב' הש' רובינשטיין, כי ככל שהסכם השירות עולה על 12 חודשים, יש לקרוא לתוך ההסכם תניה המאפשרת ביטולו בהודעה בת 3 חודשים מראש. כך נהגה הנתבעת. 9. על פי הוראות חוזה השירות, הנתבעת מחויבת בתשלום של 90 יום ממועד מסירת ההודעה בדבר אי חידוש ההסכם, כלומר, 90 יום מיום 31.10.10. מכאן- שעל הנתבעת לשלם עבור דמי השירות עד לסוף חודש 1/2011. עיון בכתב התביעה מלמד, כי הסכום הנתבע הינו בגין חיוב דמי שירות עבור חודשים 2-3/2011 בלבד והתובעת לא תבעה דבר בגין דמי השירות לחודש 1/2011. משכך, דין התביעה להידחות. 10. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪. חוזהמעלית