1. בפתח הדברים וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 [להלן- חסד"פ], אודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמים מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום שהוגש נגדם. 2. ביום 28.6.2005 הוקרא כתב האישום בפני הנאשמים, שכפרו בכל העובדות מלבד העובדות שלהלן שנתקיימו בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום: 2.1. נאשמת 1 היא חברה בע"מ שעסקה בגיוס עובדים ובאספקת שירותי כוח אדם של עובדיה לשם עבודה אצל אחרים. 2.2. נאשם 2 שימש כמנהל פעיל בחברה. 2.3. בין נאשמת 1 לבין חברת עפר פז בע"מ, אשר ביצעה עבודות בנייה, חפירות ושיפוצים באתר בנייה ברחוב פרישמן, הייתה קיימת הסכמה כי נאשמת 1 תספק לחברת עפר פז עובדים לביצוע עבודות שונות. 3. כתב האישום בענייננו הוגש ביום 1.9.2004 ולפיו, בביקורת של משרד העבודה והרווחה שנערכה ביום 27.2.2002 באתר בנייה ברחוב פרישמן בתל-אביב [להלן- אתר הבנייה], נמצאו שני עובדים שעסקו בעבודות חפירה, פיתוח, עפר ועבודות כלליות [להלן- העובדים]. בכתב האישום נטען כי העובדים שנמצאו בביקורת לא היו אזרחי או תושבי ישראל, ולא היו רשאים לעבוד אצל נאשמת 1 שהעסיקה אותם כקבלן כוח אדם וסיפקה אותם לחברת עפר פז ללא היתר כדין. עוד נטען כי לא נחתם עמם חוזה בכתב, וכי לא הוסדר עבורם ביטוח רפואי. אשר לנאשם 2 נטען כי הלה הפר את חובתו לפקח ולעשות ככל שניתן למניעת העבירות שבוצעו על ידי נאשמת 1. לפיכך, מייחס כתב האישום לנאשמים עבירות על סעיפים 1(ג), 1(ד), 2(א)(1) ו- (2), 2(ב)(2) ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 [להלן- חוק עובדים זרים]. כמו כן, מייחס כתב האישום לנאשמים עבירה על צו עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (סל שירותי בריאות לעובד), התשס"א-2001. בנוסף לעבירות שנזכרו לעיל, נאשם 2 מואשם בעבירה על סעיף 5 לחוק עובדים זרים. פרשת התביעה 4. העידו בפניי שלושת מפקחי המאשימה שהשתתפו בביקורת: מר צברי פאר, מר ניסים איפרגן ומר יקי אלקיים. כמו כן העידו מפקח המאשימה, מר רנטו סבן; ומר אלון כשי, מנהלה לשעבר של חברת עפר פז. 5. מעדותו של צברי פאר עולה כי בביקורת שביצע יחד עם ניסים איפרגן ויקי אלקיים באתר הבנייה נמצאו שלושה עובדים, אחד מהם היה עובד ישראלי והשניים האחרים עובדים סינים שלאחר בדיקה עם משרד הפנים התברר כי הם עובדים ללא היתר חוקי. שלושת העובדים לבשו חולצות כתומות שנשאו את הלוגו של חברת עפר פז, ובאתר נכח טנדר שנשא אף הוא לוגו זהה. המאשימה הגישה באמצעות העד את הודעתו של העובד הישראלי, מר בדווי עקרמי, ששימש מנהל עבודה מטעם חברת עפר פז. ההודעה נגבתה על ידי העד באתר הבנייה, והתקבלה רק לעצם גבייתה ולא לתוכן הדברים שנאמרו בה (מ/1). עוד הוגש באמצעות העד תיאור המקרה (מ/2). 6. מסמכים נוספים שהגישה המאשימה: § רשימת העובדים שנמצאו עובדים ללא היתר חוקי באתר הבנייה (מ/3). הרשימה נערכה על ידי ניסים איפרגן, כשפרטי העובדים נלקחו מצילומי הדרכון שהעובדים הציגו; § הודעות העובדים שנגבו על ידי יקי אלקיים במועד הביקורת (מ/4 ו- מ/5). ההודעות הוגשו רק לעצם גבייתן, ולא לצורך אמיתות תוכנן; § תעודות עובד ציבור באשר למעמדם של העובדים שהוצאו ביום 22.3.2004 על ידי גב' זהבה קדוש, רכזת תיעוד במחלקה לביקורת גבולות במשרד הפנים (מ/6 ו- מ/7). על פי תעודות אלה אשרת העבודה של העובדים רשומה על שם מעסיקים אחרים, ומועדהּ פקע בזמן הביקורת; § חשבוניות שהוצאו על ידי נאשמת 1 לחברת עפר פז (מ/8); § הודעתו של מר כשי במשרדי המאשימה (מ/9); § דו"ח רשם החברות המתייחס לנאשמת 1 (מ/10); § הזמנתו של נאשם 2 לחקירה (מ/11). 7. מעדותו של מר אלון כשי [להלן- כשי] עולה כי הטנדר שנמצא באתר היה בשימושו של מנהל העבודה של חברת עפר פז, מר בדווי עקרמי, וכי העובדים לבשו וסטים כתומים שעל גבם מופיע הכיתוב "עפר פז" כפי שהתחייב מהחוזה שנחתם באותה עת עם עיריית תל-אביב [פרוטוקול מיום 17.5.2006, ע' 17 ש' 7-10]. לטענת כשי העובדים הועסקו באמצעות נאשמת 1. עוד הוסיף כשי בחקירתו הנגדית כי לא היו עוד חברות כוח אדם שסיפקו לחברת עפר פז עובדים באתר זה וחברת עפר פז לא הביאה פועלים משלה [פרוטוקול מיום 17.5.2006, ע' 17 ש' 12-21], אם כי בהמשך הודה כי יש עובדים שהנאשמת 1 סיפקה ויש עובדים של עופר פז. בחקירתו הנגדית הוסיף כשי כי נאשמת 1 סיפקה לחברת עפר פז הן פועלים הן שירותי עבודות עפר, כשהכוונה בעבודות עפר לשיטתו של העד היא טרקטור שסופק על ידי נאשמת 1 ואשר הופעל על ידי עובד של חברת עפר פז [פרוטוקול מיום 17.5.2006, ע' 20 ש' 6-7]. כשי הכחיש כי חברת עפר פז קיבלה דרישה לתשלום קנס מינהלי בגין העסקה שלא כדין של שני העובדים שנמצאו באתר הבנייה ביום הביקורת. בא כוחם של הנאשמים הציג בפני בית הדין דרישה לתשלום קנס מינהלי המופנית לחברת עפר פז - 1984 - חברה לגינון בגין העסקתם שלא כדין של שני עובדים זרים שנמצאו בביקורת שנערכה ביום 27.2.2002 ברחוב פרישמן בתל אביב (נ/1). לאחר עיון ב- נ/1 אישר אלון כי לא קיבל את הדרישה שכן נשלחה למושב גנות בשנת 2004, לאחר שהחברה כבר לא הייתה פעילה. פרשת ההגנה 8. במסגרת פרשת ההגנה, העיד בפניי נאשם 2. מעדותו עולה כי נאשמת 1 סיפקה לחברת עפר פז עובדים ושירותי עבודות עפר. לשיטתו של העד עיקר התשלום היה בעבור עבודות העפר, ורק לעיתים נדרש להביא עמו צוות עובדים. החשבוניות שהוצאו על ידוֹ עבור חברת עפר פז נכתבו על ידי רעייתו של כשי, מנהלה של חברת עפר פז. הנאשם טען כי חברת עפר פז לא שילמה לו את התמורה בגין חודשי העבודה האחרונים וכי שיקים שניתנו לו על ידי החברה, חזרו (נ/2). בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי רק סכום חלקי מהחשבוניות הוא עבור אספקת כוח אדם, וכי עיקר התשלום נעשה לפי דונם עבודות עפר שביצע [פרוטוקול מיום 22.3.2007, ע' 3 ש' 22; ע' 4 ש' 1-2]. הנאשם הכחיש כי הוא מכיר את שני העובדים שנמצאו באתר הבנייה ביום הביקורת, ולטענתו כלל אינו יכול לתקשר עמם בשל מחסומי שפה [פרוטוקול מיום 22.3.2007, ע' 5 ש' 18-21]. תמצית טענות הצדדים 9. לטענת המאשימה סעיפי כתב האישום הוכחו במלואם, ויש להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם. 10. עוד טענה המאשימה, כי בעדותו חזר בו נאשם 2 מהודאתו כי נאשמת 1 עסקה באספקת שירותי כוח אדם וכי בין נאשמת 1 לחברת עפר פז הייתה הסכמה בדבר אספקת עובדים לאתר הבנייה. חזרה זו נעשתה מבלי לקבל את רשותו של בית הדין, ומבלי שהנאשם הראה כי דחיית בקשתו לחזור בו מההודאה תפגע פגיעה של ממש בהגנתו. יש לראות בגרסה מאוחרת זו של הנאשם משום עדות כבושה, ואין לאפשר את חזרתו מהודאתו. 11. לטענת הנאשמים לא הוכח כי נאשמת 1 היא שהעסיקה את העובדים שנמצאו באתר הבנייה, וזאת משלא הכוח כי נתקיימו מבחני הפסיקה באשר לזהות המעביד. הכרעה 12. אשר לטענה בדבר חזרתו של נאשם 2 מהודאתו- סעיף 152 לחסד"פ מאפשר לנאשם בין היתר לכפור בעובדות כתב האישום או להודות בהן, בכולן או במקצתן. אלה העובדות שכנגדן נטען כי הנאשם חזר בו מהודאתו בהן: "1. הנאשמת מס' 1 הינה חברה בע"מ (להלן: "החברה") אשר בזמנים הרלוונטיים לכתב אישום זה, עסקה בגיוס עובדים ובהספקת שירותי כוח אדם של עובדיה לשם עבודה אצל אחרים. ... 3. בכול הזמנים הרלוונטיים לכתב אישום זה, הוסכם בין הנאשמת מס' 1 לבין חברת עפר פז בע"מ, ... כי הנאשמת מס' 1 תספק לחברת עפר פז, עובדים לביצוע עבודות שונות". אכן, לשאלת ב"כ המאשימה האם הנאשמים מספקים כוח אדם, ענה נאשם 2 בשלילה וטען כי הם מבצעים עבודות בקבלנות וכי התשלום נעשה לפי דונם [פרוטוקול מיום 22.3.2007, ע' 3 ש' 9-10]. אולם, בהמשך הנאשם מאשר כי סיפק פועלים לחברת עפר פז, אלא שלטענתו העובדים שסיפק לא היו עובדים זרים כי אם בדואיים [פרוטוקול מיום 22.3.2007, ע' 4 ש' 25; ע' 5 ש' 1-2]. הנה כי כן, אין חזרה של הנאשם מהודאתו בעובדות המפורטות בכתב האישום: הנאשמים אכן עסקו באספקת כוח אדם ואכן סיפקו כוח אדם לחברת עפר פז, ובד בבד הוסיף נאשם 2 על העובדות המפורטות בכתב האישום כי בנוסף לעיסוק באספקת שירותי כוח אדם עוסקת נאשמת 2 גם בביצוע עבודות קבלניות. אין המדובר לטעמי בחזרה מהודיה הדורשת בקשה פורמאלית, שכן הנאשם אינו מכחיש בסופו של דבר כי החברה סיפקה שירותי כוח אדם וכי אותם שירותים סופקו לחברת עפר פז. אוסיף ואומר, כי אף אם טענת המאשימה הייתה מתקבלת הרי שאין בכך כדי לגרוע ממסקנתי כי יש לזכות את הנאשמים מאחר שהנאשם הודה כי סיפק עובדים לעפר פז אך הוא לא הודה כי סיפק את שני העובדים שנזכרו בכתב האישום. 13. ב"כ הנאשמים טען כי לא הוכח כי הנאשמים העסיקו את שני העובדים שנמצאו באתר הבנייה, ובטענתו זו נסמך על מבחני הפסיקה בשאלת זהות המעביד. אין בידי לקבל טענה זו. כבר נפסק כי מטרתו של חוק עובדים זרים היא כפולה: ראשית, לצמצם את העסקת העובדים הזרים ללא היתר; ושנית, להבטיח לעובדים אלו תנאי העסקה הולמים. מכאן כי- "הפרשנות ההולמת את הוראת החוק היא לפרש את המונחים "מעביד" ו"עובד" ככוללים כל סיטואציה של התקשרות לביצוע עבודה על ידי מי שהוא "עובד זר", דהיינו מי שאינו רשאי לעבוד על פי הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952. זאת, גם אם לעניין תחולת חוקי העבודה האחרים היה נקבע כי לא התקיימו בין המזמין את העבודה לבין מבצע העבודה יחסי עובד-מעביד. כאמור, אחת ממטרות החוק היא למנוע העסקת עובדים זרים הגורמת לפגיעה בתעסוקת עובדים ישראליים ומגדילה את ממדי האבטלה במשק. העסקתו של העובד הישראלי עקב העסקת העובד הזר נפגעת בין אם התקיימו יחסי עובד מעביד בין המעביד לבין העובד הזר, ובין אם מתכונת ההתקשרות ביניהם היתה אחרת, כגון התקשרות בין מזמין לבין קבלן עצמאי או התקשרות בין מזמין לבין משתתף חופשי ". [תפ (ת"א) 1072/01 מדינת ישראל - משרד העבודה נ' שוסטר (לא פורסם, 10.4.2003)] זאת ועוד: "על המעביד מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו, ודבר זה נכון הן לגבי חברת כוח אדם, קבלן ראשי וקבלן משנה. חוק עובדים זרים מתייחס למעביד של העובדים הזרים, ובמפורש מרחיב זאת לקבלן כוח אדם, ובפרק העונשין בחוק גם למי שעונה להגדרת מתווך כוח אדם ושאינו עולה כדי מעביד. הרחבת ההגדרה ברורה ומוצדקת כדי למנוע ממי שטוען להעדרם של יחסי עובד-מעביד כמשמעותם בחוקי העבודה, אולם בפועל דואג להבאתם של העובדים לארץ, או דואג רק להשמתם בעבודה, או לתיווך בינם לבין מזמין העבודה - למנוע מכל אלה לחמוק מאחריות לגורלם של עובדים אלו". [תפ (ב"ש) 1017/01 משרד העבודה והרווחה נ' שחק אבטחה, שמירה ושירותי משרד בע"מ (לא פורסם, 27.9.2006)] לאור האמור לעיל, העובדה כי המאשימה לא הוכיחה כי הנאשמים הנם מעסיקי העובדים על פי מבחני הפסיקה בשאלת זהות המעביד אין בה דבר לעניין הוכחת כתב האישום הפלילי שהוגש נגדם, שכן מבחני הפסיקה מתייחסים לעניין תחולת חוקי העבודה ואין הם נותנים ביטוי מלא למטרה הכפולה העומדת בבסיסו של חוק עובדים זרים. 14. יחד עם זאת, מצאתי לזכות את הנאשמים מהמיוחס להם מאחר שהמאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את הקשר שבין הנאשמים לבין שני העובדים הספציפיים שנמצאו באתר הבנייה. על פי כתב האישום העובדים שנמצאו באתר הבנייה הם: ZHENG XIUFU ו- HUANG WENHUA. מעדויות המפקחים שהשתתפו בביקורת עולה כי לא נמצאו עובדים נוספים באתר מלבד מפקח העבודה עקרמי ושני העובדים הזרים. עובדה זו עולה אף מעדותו של נאשם 2 שטען כי לא נכח באתר הבנייה [פרוטוקול מיום 22.3.2007, ע' 3 ש' 18-19]. ראיות התביעה קושרות את שני העובדים באופן ברור לאתר הבנייה ולחברת עפר פז: כך הוסטים הכתומים של חברת עפר פז שלבשו העובדים; כך מפקח העבודה שנמצא באתר הבנייה מטעם חברת עפר פז, מר בדווי עקרמי; כך הטנדר של חברת עפר פז שנמצא באתר הבנייה. אין מחלוקת כי נאשמת 1 סיפקה עובדים לחברת עפר פז, אלא שאין בכך כדי לקשור בין העובדים נשוא כתב האישום לבין נאשמת 1. המאשימה מבקשת להוכיח את הקשר על ידי עדותו של אלון כשי אלא שלא נתתי בה אמון. בהודעתו מ/9 מסר כשי כי העובדים הסיניים הגיעו דרך נאשמת 1 אשר הביאה אותם בבוקר ואספה אותם בערב. עוד הוסיף כי נאשמת 1 התחייבה בפניו כי העובדים הִנם עובדים חוקיים ורשומים על שמה. בחקירתו הנגדית נשאל מר כשי: "האם בדקתם אם העובדים רשאים לעבוד או לא אם יש להם אשרת כניסה?" והשיב בשלילה. [פרוטוקול מיום 17.5.2006, ע' 18 ש' 25-26]. העד לא חזר על התחייבות נאשמת 1 כי העובדים חוקיים ורשומים על שמה. אך יתירה מכך, וזה העיקר, בחקירתו הנגדית הודה מר כשי כי לחברת עפר פז יש גם פועלים משלה מלבד פועלים שסיפקה הנאשמת 1 [פרוטוקול מיום 17.5.2006, ע' 19 ש' 10-11]. גם הנאשם כשנשאל: "אלון אומר שלא היו לו עובדים ואתה סיפקת לו עובדים ולא היה משהו אחר שסיפק לו ?" השיב: "יש לו מנהל עבודה ולפעמים היו לוקחים עובדים מכל מיני מקומות שאני לא יודע". [פרוטוקול מיום 22.3.2007, ע' 6 ש' 1-4]. מכאן, העובדה שנאשמת 1 מספקת עובדים לעופר פז אין בה כדי לקשור ברמה הנדרשת בין העובדים נשוא כתב האישום לבין נאשמת 1. זאת ועוד, אישורי העבודה שניתנו לעובדים רשומים על שם מעסיקים אחרים, ולא על שם הנאשמת 1 (ולא על שם חברת עפר פז). 15. כדי לקשור בין נאשמת 1 לבין העובדים נשוא כתב האישום המאשימה מבקשת להסתמך על החשבוניות מ/8 אשר הוציאה נאשמת 1 לעפר פז בגין אספקת פועלים. אלא שכאמור אכן אין חולק כי נאשמת 1 אכן סיפקה עובדים לחברת עפר פז אך אין בכך לקשור בינה לבין העובדים נשוא כתב האישום. ערה אני לכך כי עדותו של נאשם 2 ביחס לחשבוניות אלה לא היתה עקבית. במקום אחד הוא אומר כי עשה לעפר פז עבודה בקבלנות וכי התשלום היה לפי דונם ולא לפי עובדים [פרטוקול מיום 22.3.2007, ע' 3 ש' 17-22] ובהמשך, לאחר שהופנה לחשבוניות שמתיחסות לפועלים או ימי עבודה, הוא מאשר כי כשיש לעפר פז לחץ של עבודה הוא נותן לו עזרה בפועלים ערבים שיש לו. לשאלות בית הדין השיב נאשם 2 כי בתקופה הרלבנטית ביצע עבור עפר פז כמה עבודות בקבלנות כאשר קיבל עבורן תמורה כוללת של כ-35,000 ₪ וזאת בנוסף לשני טרקטורים שהיה מספק לעפר פז ואשר בגינם גבה 1,200 ₪ ליום. הנאשם הוסיף כי את החשבוניות רשמה אשתו של כשי והוא אינו יודע קרוא וכתוב. כאמור, עדותו של הנאשם לא היתה עקבית. אלא שאף העד כשי, אשר היה לו אינטרס "להרחיק" את הקשר שבינו לבין העובדים, אישר כי היתה תקופה שנאשמת 1 סיפקה לעפר פז טרקטור כך שעובדה זו מתיישבת עם עדותו של נאשם 2 לפיה החשבוניות כוללות תשלום עבור אספקת עובדים אך גם תשלום עבור כלי עבודה או עבודה קבלנית. לא זו אף זו, מחשבונית מס' 0367 עולה כי תשלום עבור יום עבודה הוא 190 ₪. (עובדה זו אושרה גם בעדות נאשם 2). למרות זאת, מלבד הסכום המתייחס לחודש 12/2001 אין הסכומים בחשבוניות מתחלקים ב-190 ₪ כך שהמסקנה הִנה כי אכן החשבוניות כללו תשלום עבור שירותים נוספים. קיבלתי את גרסתו של כשי לפיה אין הבדל בין הרישום "ימי עבודה", או "עובדים" או "פועלים" וכי מדובר בכינוי לתמורה כוללת של ימי עבודת טרקטור, עבודה קבלנית ואף תשלום עבור פועלים [פרוטוקול מיום 17.5.2006, ע' 20 ש' 12-15]. יש לציין כי דווקא הסכום שמופיע בחשבונית מס' 0380 שמתייחסת לחודש פברואר 2006, החודש שבו נערכה הביקורת, נמוך במחצית (ואף יותר) מהחודשים שקדמו לו. גם סכום זה לא מתחלק ב-190 ולא נשללה אפשרות כי הוא מתייחס לעבודת טרקטור או עבודות קבלניות בלבד. המסקנה איפוא כי לא הוכח כי נאשמת 2 היא שתיווכה בהעסקת עובדים באתר של עפר פז ולכן לא הוכח כי נאשמת 2 היא שהעסיקה את שני העובדים. לפיכך אני מזכה את הנאשמים מהעבירות המנויות בסעיפים 1(ג), 1(ד), 2(א)(1) ו- (2), 2(ב)(2) ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, ומעבירה על צו עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (סל שירותי בריאות לעובד), התשס"א-2001. באשר לעבירה לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים שעניינה אחריות נושא משרה - הרי משלא הוכח ביצוע של העבירה על ידי נאשמת 1 יש לזכות את נאשם 2 אף מאישום זה. חוזהאספקה