השופט י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (תב"ע נד/3-620; נד/3-1195; נה/3-64; השופט הראשי מיבלום ונציגי הציבור קיסרי ו-דוידי). הרקע וההליכים בבית הדין האזורי 2. מאז שנת 1984 שימש המערער מנהל מחלקת החינוך של המשיבה 1 (להלן - המועצה המקומית). בשנת 1993, לאחר הבחירות לרשויות המקומיות, והשינוי שחל בראשות המועצה המקומית, טען ראש המועצה המקומית, המשיב 2 (להלן - ראש המועצה), כי תשלומים שונים שהמערער קיבל בשכרו (כהוצאות קבועות נטו, החזר הוצאות קבועות, הוצאות משתנות נטו, שעות נוספות, וגילום הוצאות רכב) ניתנו לו, על ידי ראש המועצה שקדם לו, שלא כדין, ובניגוד לחוק. לפיכך, הורה ראש המועצה להפחית תוספות אלה משכרו של המערער. באותה עת (סוף שנת 1993) מינה ראש המועצה את מר חיר נבואני, המשיב 3, לשמש עוזר ראש המועצה לעניני חינוך ותרבות וממלא מקום מנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית. בתחילת שנת 1994, מינה ראש המועצה את ואכד עאמר, המשיב 4, לשמש מנהל מחלקת הספורט במועצה המקומית. 3. ביום 27.2.1994 הגיש המערער תובענה בבית הדין האזורי (תב"ע נד/3-620), שבה טען, כי מאז בחירת ראש המועצה לתפקידו, הוחל במסע התנכלויות והטרדות נגד המערער תוך פגיעה בשכרו ובתנאי עבודתו, וכל זאת מטעמים פסולים ועל רקע פוליטי. בתביעתו טען עוד המערער כי המשיבים 3 ו-4 נתבקשו לטפל בנושאים שבתחום משרתו וסמכותו, וזאת בשעה שבמחלקת החינוך קיים רק תקן אחד. עתירת המערער בתביעתו היתה כדלקמן: "16. אשר על כן יתבקש כב' ביה"ד להזמין הנתבעים לדין וליתן פס"ד המצהיר כי: א. להעסקת הנתבעים 3 ו-4 במחלקת החינוך במועצה המקומית ג'וליס אין תוקף חוקי והיא בטלה וכי התובע הוא לבדו מנהל המחלקה. ב. התובע זכאי לקבל שכרו הכולל את כל הרכיבים הנזכרים בסע' 13א' לעיל וכי על הנתבעת לשלם לו את הסכום שהורד במשכורת 94/1. ג. על הנתבעים להימנע מלהטריד ו/או לפגוע בתובע ו/או במשרתו". 4. במקביל להגשת התובענה ביקש המערער צווי מניעה זמניים בנושאים שעלו בתובענה (תב"ע נד12-1593/). אולם, לאחר דיון, הוחלט שלא להוציא צווי מניעה זמניים בהליך. 5. בכתב ההגנה שהגישו המשיבים בהליך האמור, הוכחשו טענות המערער, ונטען, בין השאר, כי תוספות השכר שבהן דובר היו פיקטיביות, וכי במסגרת "רוויזיה" כוללת במועצה המקומית, נשללו גם מהמערער זכויות שאינן מגיעות לו. 6. ביום 4.7.1994 שלח ראש המועצה למערער "הודעה על כוונת המועצה המקומית ג'וליס להפסיק את עבודתך מסיבות אי-התאמה". בהודעה הוזמן המערער להופיע לפני "הוועדה המיוחדת הפועלת בסמכותה של מליאת המועצה המקומית", כדי להשמיע טענותיו. הודעה דומה נשלחה למערער גם ביום 6.7.1994. המערער לא התייצב לדיונים שאליהם הוזמן, וביום 10.7.1994 הודיע לו ראש המועצה, כי "בהתאם להחלטת ועדת פיטורים מיום 10.7.94 הנני להודיע לך שהחל מהיום ה-10.7.94 הינך מסיים את עבודתך במועצה כמנהל מחלקת חינוך". 7. ביום 25.7.1994 פנה המערער לבית הדין האזורי בבקשה למניעת הפסקת עבודתו (תב"ע נד/12-3014). בדיון שערך בית הדין בבקשה ביום 1.8.1994, הוחלט, כי על המערער להגיש תובענה בנושא הפסקת עבודתו, וכן כי על המועצה המקומית לאפשר למערער להשמיע את טענותיו לפני ועדת השימוע של המועצה, שתתקיים ביום 7.8.1994, ולאחר מכן תחליט המועצה המקומית בדבר פיטוריו. ישיבה זו נדחתה ליום 11.8.1994, והמערער הוזמן אליה על פי מכתבו של ב"כ המשיבים מיום 8.8.1994 (נ/12). המערער לא הופיע לדיון האמור, ובעקבות זאת נשלחה לו הודעת פיטורים נוספת מיום 12.8.1994, בדבר פיטוריו החל ביום 18.8.1994. המערער הודיע לבית הדין ביום 9.8.1994 כי לא יופיע לוועדת השימוע, היות ולוועדה הפריטטית על-פי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות "סמכויות נרחבות והיא הפוסקת האחרונה בעניינו". 8. בעקבות הבקשה האמורה הגיש המערער, ביום 10.8.1994, תובענה בעניין פיטוריו (תב"ע נד/3-1195). התביעה הוגשה כנגד המועצה המקומית, ראש המועצה והמשיב 3. בכתב התביעה נטען, כי המשיב 3 נתקבל לעבודה ללא מכרז ובחינות, וכי פיטוריו של המערער "אינם ענייניים ואינם חוקיים ונעשו על רקע פוליטי ומשפחתי פסולים מיסודם". עתירת המערער היתה לזמן את ראש המועצה על מנת שיסביר את מניעיו להרעת תנאי עבודתו ושכרו של המערער, ינמק את פיטורי המערער ויסביר את העסקתו של המשיב 3. כמו כן, ביקש המערער, כי בית הדין יפסוק "שמינוי הנתבע מס' 3 הינו פסול מיסודו, ואין לו שום תוקף חוקי ולפסוק להחזרת התובע לעבודתו הסדירה, ולשלם לו עבור ימי החופשה מאונס שנכפתה עליו, עקב התנהגות הנתבע מס' 2 שהיא מנוגדת לחוק ולכללי ההגיון". 9. בכתב ההגנה בהליך זה (תב"ע נד/3-1195) הוכחשו טענותיו של המערער ונטען לחוסר סמכות של בית הדין לדון בעניין העסקת המשיב 3. כן נטען, כי המערער ניהל מסע השמצות כנגד ראש המועצה וכי נתגלו ליקויים חמורים בתיפקודו של המערער. בכתב ההגנה פורטו גם ההליכים שקדמו לפיטורי המערער וצורף לו הפרוטוקול של ישיבת "ועדת הפיטורים" מיום 11.8.1994, שבה הוחלט לפטר את המערער. 10. ביום 28.9.1994 הגישה המועצה המקומית תובענה כספית נגד המערער (תב"ע נה/3-64), שעניינה החזרת "גילום הוצאות רכב" ו"שעות נוספות גלובלי", אשר המערער קיבל, לטענת המועצה המקומית, שלא כדין. 11. לפני בית הדין האזורי היו, איפוא, שלוש תובענות: שתים הוגשו על ידי המערער (תב"ע נד/3-620; תב"ע נד/3-1195), ואחת הוגשה על ידי המועצה המקומית (תב"ע נה/3-64). בית הדין החליט לאחד את התובענות ולדון בהן ביחד. 12. בית הדין האזורי פירט את עיקרי טענות הצדדים לפניו כדלקמן: "עיקר טענות התובע: (1) התובע פוטר מעבודתו שלא כדין, לאחר כרסום במעמדו ביזמת ראש המועצה מתוך כוונה לנשלו מעבודתו ומזכויותיו. הפיטורים של התובע בוצעו בלא החלטת ועדה שהוקמה לענין פטורי עובדים, ובלא שנתקבלה החלטת מועצה מקומית לפטרו. לכן, הפיטורים הם בניגוד לחוק, והם בטלים. יש להשיב התובע לעבודתו כמנהל המדור לחינוך ותרבות אצל הנתבעת. (2) הליך הפיטורים של התובע נוגד את הוראת חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, והוא נגוע בחוסר תום לב. (3) התובע זכאי לשכר עבודתו מהיום בו הופסק תשלומו לאחר הודעת הפיטורים וכן לפיצויי הלנת שכר על משכורותיו שלא שולמו לו מאז 1.9.94. (4) לא בדין בוטלו תוספות השכר (שלושים שעות גלובליות ואחזקת רכב) על ידי ראש המועצה, והתובע זכאי גם להחזר תוספות אלה ולפיצויי הלנה על הסכומים שיש להחזיר לו כנתבע לעיל. (5) העסקת נתבעים 3 ו-4, אינה חוקית ויש להפסיק עבודתם לאלתר ולהורות על החזרת המשכורות שקבלו לקופת המועצה. עיקר טענות הנתבעת: (1) מאז חודש יולי 1992 החל התובע לשמש במשרה מלאה כמנהל מחלקת החינוך במועצה. סמוך לאחר מכן החל התובע לקבל, בקנוניה עם קרובו, ראש המועצה הקודם, מר סאלח טריף, תוספות שונות לשכרו, שהיו תוספות פיקטיביות, ושולמו ללא בסיס חוקי, על פי הסכם בעל פה בין התובע לבין ראש המועצה. מאז פברואר 1990 הפסיקה המועצה לבצע תשלומים בלתי חוקיים אלה. התובע לא היה זכאי לתשלומים אלה, והם ניתנו לו שלא כדין, בלא עבודה ו/או פעילות המצדיקה התשלומים הללו, ללא דיווח וללא הרשאה. (2) התובע פוטר החל מיום 10.6.94 מעבודתו במועצה בהליך שבוצע כדין, ולאחר שניתנה לתובע הזכות להשמיע טענותיו, אך התובע בחר, משום מה לא לממש זכות זו ולא הופיע לישיבת השימוע שנקבעה למענו. (3) פיטורי התובע נעשו לפי סעיף 144 לרשויות המקומיות, תוך שמירה על עיקרי הצדק ואין לבטלם. (4) התובע זומן 3 פעמים להשמעת טענותיו ולא הופיע לפני הגוף שהמועצה מינתה לשמיעת טענותיו. (5) המינויים של הנתבעים 3 ו-4 לעבודה במועצה נעשו כדין." 13. בפסק דינו התיחס בית הדין האזורי תחילה לעניין טענת המערער בדבר חוסר תום לב של ראש המועצה, במהלכיו כלפיו. בנושא זה קבע בית הדין האזורי בפסק דינו: "לכאורה, נראה כי התפנית שחלה ביחסי עבודה במועצה המקומית, בפרט במחלקת החינוך, לאחר הבחירות לרשויות המקומיות, אכן נעוצה בשינוי הפרסונלי שחל בראשות המועצה ובמניעים אישיים של העומד בראשה. גם כניסת נתבעים 3 ו-4, מיד בסמוך לאחר כניסת ראש המועצה הנבחר לעבודתו, במחלקה הנ"ל, והנגיסה בסמכויותיו של התובע, מחזקת, לכאורה, הרושם כי התיחסות ראש המועצה לתובע נבעה משיקולים זרים. לעומת זאת, עולים מחומר הראיות נתונים אודות ליקויים בעבודת התובע, בעיקר בקשר לנוכחותו בעבודה, ונראה כי מרבית התלונות בנידון לא היו מלאכותיות. אכן, נראה כי התובע נשחק-מה בעבודתו רבת השנים כמנהל מחלקת החינוך, וכי נתקל בקושי למלא כיאות תפקיד זה, אולי משום תפקידו האחר (כמורה) או עקב עיסוקים אחרים או בעיות אישיות... זה המקום לומר, בזיקה לאמור לעיל, כי לא עלה בידי התובע להוכיח על פי אמות המידה של ההלכה הפסיקתית כנ"ל את טענותיו בדבר חוסר תום לב בהליכים שנקטו המועצה וראשה בעניינו... לסיכום: לא מצאנו לסמוך ידנו על טענותיו של התובע בדבר חוסר תום-לב או חוסר נקיון כפיים של נתבע מס' 2 והנתבעים האחרים בעניינו של התובע." 14. באשר להעסקתם של המשיבים 3 ו-4 קבע בית הדין האזורי בפסק דינו: "כפי שאמרנו - מעוררת העסתקם של הנתבעים 3 ו-4 בעבודה במועצה, במחלקת החינוך, שבה שימש התובע מנהל משך כעשר שנים, מיד לאחר השינוי הפרסונלי בראשות המועצה, תמיהות. יחד עם זאת, לא השכיל התובע להביא לפנינו ראיות ונתונים אשר על פיהם ניתן לפסוק שהעסקה זו לא היתה כדין, או כי יש בכך משום מעשה עבירה. סברנו כי טענותיו של התובע בענין זה יתמכו בראיה ו/או עדות מטעם הממונה על המחוז, ואולם ראיות כאלה לא הובאו לפנינו. מאידך, יש להזכיר בהקשר זה את הפררוגטיבה של המעסיק לנהל את עניניו על פי צרכיו התפעוליים ולבצע בקשר לכך שינויים אירגוניים ומינהליים שונים... המסקנה המתבקשת היא כי יש לדחות את תביעת התובע בכל הנוגע לשיבוצם של נתבעים 3 ו-4 לעבודה במחלקת החינוך ו/או במועצה. אנו דוחים, איפוא, תביעה זו של התובע, כולל העתירה בענין החזרת הכספים שקיבלו הנתבעים 3 ו-4 כמשכורות מתחילת עבודתם במועצה כנ"ל." 15. בעניין פיטורי המערער, פסק בית הדין האזורי: "בחנו את ההליכים שבוצעו בעניינו של התובע ולא מצאנו תשתית לקביעה כי חל בהם פגם מינהלי של ממש. כפי שקבענו לעיל עמדו כנגד התובע, באותה עת תלונות של ממש בנושא תיפקודו ונראה כי אכן נוצר מצב שבו נקלעה מחלקת החינוך בראשותו לקשיי תיפקוד, בין השאר עקב המצב שהשתרר ביחסים בין התובע לבין חבריו לעבודה. הנתבע מס' 2 - רשאי היה, איפוא, לבקש פיטוריו של התובע, וליזום הליכים בנדון. גם ברי לנו כי ועדה מתוך המועצה מונתה לשמוע את התובע בהקשר לתלונות כלפיו, וכי התובע הוזמן להופיע לפני ועדה זו. לא מצאנו הצדקה לאי הופעת התובע לפני הועדה הנ"ל. מחומר הראיות עולה כי הועדה הנ"ל המליצה לפטר את התובע, אשר כאמור ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו, והוא לא עשה כן. מחומר הראיות עולה עוד כי ראש המועצה קיבל המלצה זו, והא ראיה: מכתב הפיטורים שנמסר לתובע חתום על ידי ראש המועצה, בעקבות החלטת ועדת הפיטורים הנ"ל. לסיכום: נחה דעתנו כי פיטוריו של התובע בוצעו על פי סעיף 144א(2) לצו המועצות המקומיות (א), שהוזכר לעיל. יתירה מזאת, בדב"ע נז/3-132, שהוזכר לעיל נקבע כי אם נתמלאו הוראות הדין בענין פיטורי עובד רשות מקומית, וכללי הצדק הטבעי, אך לא קוימו הוראות הסכם קיבוצי החל על עובד הרשות המקומית, אין הפיטורים בטלים, אלא "תרופתו היחידה של העובד היא פיצויים על הפרת חוזה". לסיכום: יש לדחות תביעת התובע להכריז כי פיטוריו בטלים, ולהורות על אכיפת יחסי עובד מעביד, ואנו עושים כן." 16. בית הדין האזורי פסק בתביעות הכספיות של המערער כדלקמן: "ההכרעה בסוגיה זו נוגעת הן לתביעת התובע להשיב לו הסכומים שהופחתו משכרו בגין רכיבים אלה, בהוראת הנתבע מס' 2 והן לתביעת הנתבעת לצוות על התובע להשיב לה את הסכומים שקיבל בגין 'גילום הוצאות רכב' ו'שעות נוספות גלובליות' (התביעה בתיק נה/3-64). לאחר שהצדדים הביאו לפנינו ראיותיהם בנדון ולאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, הגענו למסקנה, כי הפחתת הסכומים בגין הרכיבים הנ"ל משכרו של התובע מאז נובמבר 1993, ועד סיום עבודתו של התובע בפועל (יוני 1994), לא היתה בדין. אמת נכון, ההליך שבו הוחלט על הענקת הזכויות לסכומים הללו לתובע לא היה נקי מפגם מינהלי (וזאת כבר הזכרנו לעיל בעוסקנו בסוגית תום הלב), ואולם, בין פגם כזה לבין טענה בדבר קנוניה של התובע עם ראש המועצה הקודם - קיים מרחק ניכר. הנתבעת אומנם הצליחה להעלות, בסוגיה זו, הרהורים נוגים אודות נוהלי העבודה במועצה המקומית הנתבעת, גם קודם לכניסתו לתפקיד של הנתבע מס' 2, אך לא הצליחה להוכיח בטלותה של ההסכמה בין המועצה לבין התובע בדבר תשלום התוספות הנ"ל, אשר הפכו ברבות הימים לתנאי מתנאי העסקתו של התובע במועצה. משכך הוא, אנו מורים למועצה להחזיר לתובע הסכומים שנוכו משכרו כנ"ל (בגין הרכיבים דלעיל בלבד), בתקופה בה אכן נוכו הסכומים משכרו. כמו כן, אנו דוחים את תביעתה של המועצה להחזר הסכומים הנתבעים בתיק נה/3-64. התובע אינו זכאי לפיצויי הלנת שכר על הסכומים שעל הנתבעת לשלם לו כנ"ל, כי אין הם בבחינת 'שכר', במשמעות חוק הגנת השכר... לפיכך, ישאו הסכומים המגיעים לתובע כנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום המשכורת (החסרה כנ"ל), ביחס לכל סכום וסכום, ועד התשלום המלא בפועל." 17. נושא פיצויי הפיטורים לא עלה בהליכים בבית הדין האזורי. משום כך ציין בית הדין האזורי בפסק דינו, כי אין הוא פוסק למערער פיצויי פיטורים. הליך הערעור 18. נושא התביעות הכספיות שהתברר בבית הדין האזורי, הן התביעה הכספית של המערער, להחזר הסכומים שנוכו ממנו, והן התביעה של המועצה המקומית, לא עלה בערעור שלפנינו. הטיעונים בהליך הערעור התרכזו בשני נושאים: (1) התוקף של פיטורי המערער; (2) התוקף של העסקת המשיבים 3 ו-4. 19. הטענות העיקריות של ב"כ המערער לפנינו הן כדלקמן: (א) פיטורי המערער לא נתקבלו על ידי מליאת המועצה המקומית ואף לא הוקמה במועצה המקומית ועדה שענינה פיטורי עובדים; (ב) לא קוימו לגבי המערער ההליכים הדרושים לפיטורים לפי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות; (ג) באי-ניצול זכות השימוע, גם אם היה כן, אין כדי להרשות פיטורים בלתי חוקיים; (ד) המועצה המקומית פעלה כלפי המערער בחוסר תום-לב; (ה) המשיבים 3 ו-4 נתקבלו לעבודה שלא כדין, ועל פי נסיבות העניין שלפנינו יש להצהיר על אי-חוקיות העסקתם והפסקת העסקתם. 20. ב"כ המשיבים תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, והטענות העיקריות שלו לפנינו הן כדלקמן: (א) העסקת המשיבים 3 ו-4 נעשתה כדין, והיא נבעה מתיפקודו הלקוי של המערער; (ב) המערער פוטר בשל תיפקוד לקוי, חוסר שביעות רצון ומשבר אמון שנוצר בינו לבין ראש המועצה; (ג) פיטורי המערער נעשו כדין. 21. במהלך הדיון לפנינו העלינו את האפשרות של הסכמת הצדדים לעניין הסדרת זכויותיו של המערער (שהוא יליד שנת 1941), וזאת בשים לב לשירותו הקודם של המערער בהוראה במשרד החינוך והתרבות במשך 26 שנים (ר' אישור משרד החינוך והתרבות מיום 25.1.1994). לצערנו אפשרות זו לא מומשה. פיטורי המערער 22. על פי סעיף 144א לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950, רשאי ראש מועצה מקומית לפטר עובד "באישור המועצה או ועדה שהמועצה מינתה לכך - אם הפיטורים היו שלא מחמת עבירת משמעת כמשמעותה בחוק המשמעת". נושא הפיטורים של עובדי הרשויות המקומיות מצא ביטוי גם בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. בסעיף 70 לחוקת העבודה נקבע כדלקמן: "70. פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת נסיונם, ייעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים, ובאין הסכמה עוברת ההכרעה לבוררות מוסכמת בהתאם לסעיף 84". 23. ההוראה שבסעיף 144א הנ"ל (בדומה לסעיף 171א(2) לפקודת העיריות) נועדה "להבטיח הן דרך יעילה לפיטורי עובדי העיריות והן הגנה לעובדי העיריות נגד פיטורים שרירותיים על-ידי איש אחד - אפילו הוא ראש העיר" (דב"ע מז/3-82 עירית תל-אביב-יפו - אברביה, פד"ע יט 291, 296). כמו כן, "דרוש כי יתקיימו כללי הצדק הטבעי בהליכים שקדמו לפיטורים, וכי תינתן לעובד המועמד לפיטורים הזדמנות אמיתית נאותה להשמיע את טענותיו, קודם לפיטוריו, לפני מי שמוסמך להחליט על הפיטורים או לפני מי שהוא יקבע לענין זה" (דב"ע נא/3-112 עיריית קרית גת - משה גוזלן, פד"ע כג 238, 240). יחד עם זאת, סירוב של עובד המועמד לפיטורים להופיע לפני המועצה המקומית בהליך של שימוע, תוצאתו היא כי "פגע הוא למעשה בזכותו שלו" (דב"ע נא/3-210 יוסף ויסווסר - המועצה המקומית רמת השרון, פד"ע כד 295, 300). 24. תוצאתה של הפרת הוראות סעיף 144א לצו המועצות המקומיות (א) וסעיף 70 לחוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות, פורטה ב-דב"ע מז/3-132 מלכה אנגלסמן - אורי עמית ואח', פד"ע יט 225, 229, כדלקמן: "פיטורים ברשות מקומית בטלים רק אם לא נעשו בדרך שנקבעה לכך בפקודת העיריות או בכללים מכוח פקודת הרשויות המקומיות, תוך הקפדה על כללי הצדק הטבעי. אם התמלאו אלה, תוך אי-קיום הוראת הסכם קיבוצי - תרופתו היחידה של העובד היא פיצויים על הפרת חוזה ותביעה שכזאת לא נכללה בעתירותיה של המערערת". (ר' בנושא זה - גם דב"ע תשן/3-75 גרשון זונטג - קרן קיימת לישראל, פד"ע כב 124, 126 - 128). 25. ביום 4.7.1994 כתב ראש המועצה למערער כדלקמן: "הנדון: - הודעה על כוונת המועצה המקומית ג'וליס להפסיק את עבודתך מסיבות אי התאמה לנוכח שרשרת המחדלים והמעשים שהצטברו, הנוגדים כל מינהל תקין ומסודר, ואשר תוצאתם המעשית הינה התערערות יחסי האמון, אי תפקוד נכון, זלזול ואי ציות להוראות הממונים עליך, ולאור העובדה שחוזרת מספר פעמים על דברים כגון אלה, אך מאומה לא השתנה, החליט ראש המועצה להפעיל את סמכותו המוקנית לו מכח החוק ולבקש מהוועדה המיוחדת הפועלת בסמכותה של מליאת המועצה המקומית - לאשר את פיטוריך מהמועצה מסיבות אי התאמה ולשלם לך פיצויי פיטורים כחוק. הועדה תדון בענינך ביום 6.7.94 בשעה 00:16 בבנין המועצה. הנך מוזמן בזה להופיע בפני הועדה, כדי להשמיע את טענותיך, השגותיך, ובקשותיך, בכל הנוגע לתהליך הפיטורין. אי הופעתך, תתפרש שאין לך מה לומר והועדה תדון ותחליט - בהעדרותך ועל כך נודיעך בהמשך." מכתב בנוסח דומה נשלח למערער ביום 6.7.1995 ובו הזמנה לדיון בוועדה ביום 7.7.1994. 26. המערער לא התייצב לפני הוועדה בשני המועדים הנ"ל, וביום 10.7.1994 כתב ראש המועצה למערער כדלקמן: "הנדון: סיום עבודתך במועצה בהתאם להחלטת וועדת פיטורים מיום 10.7.94 הנני להודיע לך שהחל מהיום ה-10.7.94 הינך מסיים את עבודתך במועצה כמנהל מחלקת חינוך. תודה ובברכה". 27. בעקבות הדיון בבית הדין האזורי ביום 1.8.1994 (ר' פיסקה 7 לעיל), הוזמן המערער לוועדת הפיטורים ליום 11.8.1994, במכתב ששלח ב"כ המועצה המקומית אל נציגו של המערער, מר יוסף סלמאן, נכתב כדלקמן: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית מהיום ולמען הסדר הטוב, הנני כותב לך מכתבי זה. ועדת 'השימוע' לנושא פיטוריו של מר טריף לא דנה בעניינו בתאריך 7.8.94, כפי שנקבע, בשל העובדה שראש המועצה חזר מחו"ל יממה קודם, ולכן נמנע ממנו לכנס ישיבה זו. על כן, נקבעה ישיבה חוזרת לתאריך 11.8.94 בשעה 00:18 במשרדי המועצה, והנך מתבקש לגרום לכך שמר טריף יבוא במועד הנ"ל לישיבה, לצורך השמעת טיעוניו. הנני מעדכן אותך למרות שהודעת לי כי מר טריף לא יופיע, באופן עקרוני, לישיבות הועדה משום שלדעתך אין תוקף לועדה זו לאור העובדה שהועדה הפריטטית דנה בעניין. הנני סבור כי פרשנותך מוטעית מיסודה, ולכן רצוי שתורה למר טריף להופיע לישיבה הנ"ל. מכל מקום, היה ומר טריף ימנע מלהופיע לישיבה הוא ייראה כמי שויתר על זכות השימוע על כל הכרוך בכך." יצויין כי בעדותו בבית הדין האזורי נשאל מר סלמאן האם הוא קיבל את המכתב האמור, והוא השיב כי "אני לא זוכר אם קבלתי את זה, הייתי באוגוסט בטיפולי שיניים ולא זכור לי אם קבלתי את המכתב" (עמ' 15 לפרוטוקול). 27. ועדת הפיטורים התכנסה ביום 11.8.1994, ובפרוטוקול הוועדה נרשם כדלקמן: "נוכחים: 1. עדאל עאמר - ראש הועדה. 2. מחמד הנו - חבר הוועדה 3. סאלח נבואני - חבר הוועדה. נושא הדיון - שימוע דברי מר עבדאללה טריף. הנ"ל הוזמן להשמיע את דבריו בפני ועדת הפיטורים בהתאם להחלטת בית הדין לעבודה מיום 1.8.94. הנ"ל לא הופיע לישיבה. ראש המועצה פרט את המניעים ואת הסיבות לפיטוריו של מר עבדאללה כפי שפורטו בפרוטוקול בישיבה הראשונית מתאריך - 6.7.94 וציין שלמר עבדאללה נשלחו שלוש הודעות, גם בכתב וגם בעל פה, אודות קיום הישיבה הזו. הוועדה החליטה לפטר אותו מאחר ולא הופיע". 28. בעקבות זאת הודיע ראש המועצה למערער, ביום 12.8.1994, כדלקמן: "הנדון" הפסקת עבודה בהמשך לסכום וועדת פיטורים אשר התקיימה בתאריך 11.8.94 ואשר אליה זומנת בכתב להשמיע את דבריך ולא הופעת. הנני מודיע לך בזה שהוועדה החליטה להפסיק את עבודתך במועצה החל מתאריך ה-18.8.94. מאחל לך הצלחה ומקווה להמשך שתוף פעולה". 29. בטרם פוטר המערער, הוא העיד בבית הדין האזורי בדבר תביעותיו הכספיות (ביום 13.6.1994). לאחר הפיטורים העיד מטעם המערער מר יוסף סלמאן, אשר התייחס לאי-ההופעה לשימוע בוועדת הפיטורים של המועצה המקומית. נושא חוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות עלה בעדותו באופן שולי (עמ' 16 לפרוטוקול). כן התייחס לנושא זה העד ג'מאל טריף, בציינו, כי "אנחנו לא הגענו לועדה פריטטית, בגלל שהדיון היה בבית דין לעבודה. אתה יכול לבחור אחד מהשניים... היתה בקשה שלנו לפני הועדה. הודענו לועדה שהענין בבית הדין לעבודה, לא נקבע תאריך לדיון הועדה" (עמ' 20 -21 לפרוטוקול). 30. לאור התיעוד שפורט לעיל וחומר הראיות האחר שהיה לפני בית הדין האזורי, בדין הגיע בית הדין האזורי לתוצאה, כי לא נפל פגם מינהלי בהליך פיטוריו של המערער (ר' פיסקה 15 לעיל). אכן, מסתבר כי המועצה המקומית הזמינה את המערער לומר את דברו לפני הגוף המוסמך לכך, בטרם תיפול החלטה בעניין הפסקת עבודתו. המערער לא נענה להזמנות, ובכך "פגע הוא למעשה בזכותו שלו", כנאמר ב-דב"ע נא/3-210, הנזכר בפיסקה 23 לעיל. 31. לאחר עיון בחומר הראיות, הגענו אף אנו למסקנה, כי אין לקבל את טענת המערער בדבר פגם בהליך פיטוריו, המאיין את הפיטורים. לפיכך, טענות המערער בנושא פיטוריו, נדחות. 32. באשר להוראות חוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות, הרי שהמערער לא תבע סעד ממשי או סעד כספי, בהתבסס על הפרה של הוראת חוקת העבודה. לפיכך, אין מקום לסעד המבוסס על חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. העסקת המשיבים 3 ו-4 33. כמפורט בפיסקאות 3 ו-8 לעיל, עתר המערער לאי-חוקיות העסקת המשיבים 3 ו-4. פסיקת בית הדין האזורי בנושא זה היתה, כי המערער לא הביא ראיות ונתונים שעל פיהם ניתן לפסוק שהעסקתם לא היתה כדין (ר' פיסקה 14 לעיל). 34. אכן, מינוי עובדים לעבודה למועצה מקומית טעון קיום משרה פנויה בתקן (סעיף 10 לצו המועצות המקומיות (שירות העובדים), תשכ"ב-1962) וכן קיום מכרז פנימי או מכרז פומבי (הפרקים החמישי והשביעי לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), תשל"ז-1977) (ר' בנושא זה דב"ע נו/3-17 נמר מורקוס ואח' - ג'ריס חורי, פד"ע כט 367). 35. ברם, כפי שפסק בית הדין האזורי, לא הוצגה תשתית ראייתית להוכחת טענותיו של המערער. עיינו בחומר הראיות שהיה לפני בית הדין האזורי, ואף אנו לא מצאנו תשתית ראייתית כלשהיא לביסוס טענותיו של המערער בנושא זה. לפיכך, אף טענות המערער בנושא העסקת המשיבים 3 ו-4, נדחות. סיכום 36. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור. 37. לאור נסיבות העניין, למרות דחיית הערעור, אנו מחליטים שלא לחייב את המערער בתשלום הוצאות למשיבים. 38. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר. פיטורים