1. לפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן:"המבקשת") לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט שניתן ביום 4.12.11 ע"י כב' הרשמת א' נחליאלי-חיאט לבקשת התובעת (להלן:"המשיבה"). כמו כן, מבוקש להורות כי ביהמ"ש בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה. 2. המבקשת הינה חברה זרה שמקום העסקים העיקרי שלה במדינת קליפורניה בארה"ב ובסקוטלנד. המבקשת מציינת בבקשה כי היא פועלת באירופה באמצעות משרדיה בסקוטלנד. המשיבה היא חברה ישראלית שמקום מושבה בת"א. 3. עסקינן בתביעה כספית על סך 13,200,206 ₪ בגין אובדן הכנסות ורווחים שנגרמו למשיבה, לטענתה, כתוצאה מהפרה של הסכם הפצה בלעדי בינה למבקשת, בשל כך שלא ניתנה לה ע"י המבקשת הודעת סיום של ההסכם זמן סביר מראש, כנדרש עפ"י דין. 4. בכתב התביעה טוענת המשיבה כי ביום 1.4.00 החלה לשמש כמפיצה הבלעדית בישראל של מוצרים שיוצרו ע"י PE International וזמן מה לאחר מכן, עבר ייצור המוצרים לשמה של המבקשת. בין השנים 2002-2004 היה בין המבקשת למשיבה הסכם בכתב בנוגע להפצה בלעדית של המוצרים בישראל ע"י המשיבה (להלן:"החוזה משנת 2002"). הסכם זה הסתיים בשנת 2004 ולא הוחלף בחוזה בכתב אחר. אולם, ההפצה הבלעדית של המוצרים ע"י המשיבה נמשכה ברציפות עד להגשת תביעה זו. המשיבה טוענת כי מערכת היחסים המסחריים השוטפים בינה למשיבה, מאז שפג תוקפו של החוזה משנת 2002 ועד מועד הגשת התביעה, התבססה על חוזה שבהתנהגות או מכללא, שנכרת ע"י הצדדים ע"י התנהגות, במסגרתו המשיכה המשיבה לפעול כמפיצה בלעדית של המוצרים בישראל (להלן:"החוזה שבהתנהגות"). עוד נכתב בכתב התביעה כי ביום 27.9.11 מסרה המבקשת למשיבה, במהלך פגישה בין נציגיהן, במשרדי המשיבה בתל אביב, הודעה בכתב שנשאה את התאריך 19.9.11, לפיה היחסים החוזיים ביניהן יגיעו לקיצם בחלוף 90 ימים מיום מסירת ההודעה ( דהיינו, ביום 27.12.12). המשיבה טוענת כי המבקשת ביססה את פרק הזמן בו נקבה בהודעת הסיום על הוראה שהייתה קיימת בהקשר זה בחוזה משנת 2002, על אף שהחוזה משנת 2002 הגיע לקיצו עוד בשנת 2004. המשיבה טוענת כי היא זכאית לתקופת הודעה מוקדמת ארוכה בהרבה ומשזו לא ניתנה לה היא זכאית לפיצוי מהמבקשת. 5. ביום 1.12.11 הגישה המשיבה בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, למבקשת בארה"ב. ביום 4.12.11 התירה כב' הרשמת א' נחליאלי חיאט את היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל למבקשת. 6. ביום 22.11.12 אישרתי הסדר דיוני בין הצדדים לפיו הצדדים מוותרים על דיון פרונטלי לצורך חקירת המצהירים וכי ההכרעה בבקשה דנן תיעשה על בסיס החומר המונח לפני. 7. תמצית טענות המבקשת: א. ברור כי אף אחד מהצדדים לא ציפה שסכסוכים ביניהם ייושבו בישראל. הואיל והצדדים הסכימו להיות כפופים לדין שוויצרי ומקום מושבם של העדים הוא במקומות שונים באירופה, הפורום הנאות לתביעה זו הוא שוויצריה (מחוז Rotkreuz) אשר מהווה מקום ניטרלי בין המבקשת למשיבה. ב. המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליה להוכיח כי התנאים הקבועים בחלופות השונות של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א") מתקיימים; כי ביהמ"ש בישראל הוא הפורום הנאות; הצדקה לגרירת המבקשת להתדיין בישראל; כי קיימת עילת תביעה טובה. ג. המשיבה אינה מציעה הסברים מניחים את הדעת מדוע המקרה דנן נכנס לגדרה של אחת מתקנות המשנה של תקנה 500 לתקסד"א. לשיטת המשיבה, לא היה קיים חוזה כתוב בין המבקשת לבין המשיבה במועדים הרלוונטיים לתביעה ולטענתה החוזה נשוא התביעה הינו חוזה בהתנהגות שנכרת בישראל (סעיף 1 לבקשה להיתר המצאה) אולם המשיבה לא תומכת טענה זו ולא מסבירה מדוע יש להניח כי ה"חוזה בהתנהגות" נכרת בישראל. החוזה נשוא התביעה לא נחתם בישראל, אלא הוא חוזה הפצה בין לאומי סטנדרטי בין המבקשת שהיא חברה בין לאומית המתקשרת עם חברות רבות להפצת מוצריה בעולם לבין מפיץ ישראלי. המבקשת לא הפרה את ההסכם ומקל וחומר לא התקיימה כל הפרה, במעשה או במחדל, בתחום מדינת ישראל. כל נימוקיה של המשיבה מתבססים רק על העובדה שהמוצרים אותם מייצרת המבקשת נמכרים בישראל אך זיקה זו אינה רלוונטית. המבקשת לא ביצעה כל מעשה ו/או מחדל בקשר עם ייצור, הפצה, שיווק וקידום מכירות של מוצריה בישראל. אין חולק על כך כי בפועל, מאז חתימת הסכם ההפצה בין הצדדים בשנת 2002 ועד לסיומו בשנת 2011, למשיבה ולמבקשת היו יחסים עסקיים מלאים ופעילים שהתנהלו עפ"י תנאי אותו חוזה משנת 2002 וכל פעולות המבקשת נעשו בהתאמה להוראות חוזה זה. המבקשת אם כך, לא ביצעה שום פעולה, במעשה או במחדל, הקשורה להפרת חוזה במדינת ישראל. ד. לא זו בלבד ששיקולי הפורום הנאות אינם מצדיקים ניהול התביעה בישראל אלא שהם נוטים לטובת המבקשת ועל כן, המשיבה לא עמדה גם בנטל השכנוע לגבי כך שישראל מהווה את הפורום הנאות. ברור כי אף אחד מהצדדים לא ציפה שסכסוכים ביניהם ייושבו בישראל. הואיל והצדדים הסכימו להיות כפופים לדין שוויצרי ומקום מושבם של העדים הוא במקומות שונים באירופה, הפורום הנאות לתביעה זו הוא שוויצריה (מחוז Rotkreuz) אשר מהווה מקום ניטרלי בין המבקשת והמשיבה. המבקשת מציינת כי ככל המשיבה תביע רצונה להתדיין במדינה אירופית אחרת, בפרט אנגליה, המבקשת תשקול זאת בחיוב. ה. למשיבה אין עילת תביעה טובה שכן המשיבה טוענת כי תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה לה ע"י המבקשת בסך 3 חודשים אינה מספקת והיא דורשת תקופת הודעה מוקדמת של שנה וחצי וזאת ללא טיעון משפטי או עובדתי של ממש. בנוסף, תצהיר המשיבה מנוסח בלשון סתמית וגורפת. אין המשיבה מפרטת את העובדות המקימות לה עילת תביעה בגדר אחת מן החלופות שבתקנה 500 לתקסד"א או את העובדות המבססות את הנטען בכתב התביעה כנגד המבקשת או את נאותות הפורום הישראלי. 8. תמצית טענות המשיבה: א. עיון בכתב התביעה מלמד כי לפנינו פרשת תביעה שהעובדות שבבסיסה מקימות עילת תביעה ברורה ואיתנה. כיון שכתב התביעה מפורט ואינו סתמי וגורף, ברי שגם התצהיר בו אומתו כל העובדות שבכתב התביעה אינו יכול להיחשב ככזה. ב. בענייננו מתקיימים שלושה תנאים שבתקנה 500 לתקסד"א, שהתמלאותו של כל אחד מהם די בה לבדה כדי להצדיק את מתן ההיתר. באשר לתקנה 500 (5) לתקסד"א טוענת המשיבה כי הפרת החוזה נעשתה במסירה הודעת הסיום בישראל שלא כדין. המשיבה טוענת כי הפרה זו ממלאת גם את התנאי הקבוע בתקנה 500 (7). העובדה שמסירת הודעת הסיום בישראל היוותה הפרת חוזה בישראל, כטענת המשיבה, עולה בבירור מתוכנו של כתב התביעה וטענה זו בדבר הפרת החוזה בישראל הינה תביעה הראויה לטיעון. מאידך, הטענה "לא הפרתי" המועלית ע"י המבקשת הינה טענת הגנה ששעתה להתברר תגיע במשפט העיקרי. באשר לתקנה 500 (4) (א) לתקסד"א טוענת המשיבה כי שלל סממנים מצדיקים את ראיית ישראל כמקום כריתתו של החוזה שבהתנהגות: הצעות המחיר של המבקשת נשלחות למשיבה במדינה, הזמנות המבקשת למוצרים נשוא החוזה יוצאות מהמדינה, המוצרים מיובאים למדינה, התמורה עבורם משולמת מחשבונות המשיבה במדינה ובעיקר - הם מופצים במדינה. יתרה מזאת, החוזה בהתנהגות הנדון נסוב בעיקר על רכישת סחורות ע"י המשיבה מהמבקשת. הקיבול של הצעות המבקשת, שהוא המעשה האחרון שבעטיו נכרת החוזה, נעשה בישראל. ג. בענייננו, מהנסיבות עולה נאותות מובהקת של הפורום הישראלי. אף בחוזה משנת 2002 לא נכללה הסכמה על מקום שיפוט וכל שכן שהיא נעדרה מהחוזה שנכרת בהמשך בהתנהגות. פעילות הליבה של עסקיהם המשותפים דה פקטו של הצדדים היא במובהק "פעילות ישראלית". פעילות זו של הפצת מוצרים בישראל היא היא הפעילות שעל הפסקתה המבקשת הכריזה בהודעת הסיום בעטיה הוגשה התביעה. מרכז הכובד של הסכסוך נעוץ בעסק ההפצה בישראל של מוצרי המבקשת. ישראל היא "סביבתו הטבעית" של הסכסוך וליישוב סכסוכים בסביבתם הטבעית יש יתרון מובנה. כמו כן, המשיבה מתעדת להזמין לעדות מטעמה למעלה מתריסר עדים, כולם אזרחי ישראל המתגוררים ועובדים בישראל. הצורך הצפוי לזמן עדים חיצוניים (למעט רואה החשבון) מעמיק את זיקת הסכסוך לפורום הישראלי הואיל ועדים אלה אינם בשליטת המשיבה והם עלולים לסרב להעיד ובעוד שלפורום הזר לא תהא סמכות לכפות עליהם התייצבות למתן עדות הרי שלפורום המקומי יש סמכות לכך. גם מבחינת הציפייה הסבירה של הצדדים, יש לערוך את הדיון בארץ. לאור הזיקות המרובות והאיתנות של הסכסוך לפורום הישראלי ומיעוט זיקותיו (אם בכלל) לפורום זר כלשהו, המאזן נוטה בבירור, באופן משמעותי לטובת בחירה בישראל כמדינת הפורום הנאות. ד. השאלה על מי מוטל הנטל אינה נקייה מספיקות שכן ישנם בעניין זה פסקי דין סותרים של ביהמ"ש העליון. גם אם המבקשת צודקת בטענתה לפיה נטל השכנוע רובץ על התובע, הרי לאור הטעמים שצוינו בבקשת ההיתר ובתגובה דנן, המשיבה הרימה את הנטל לשכנע כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות. 9. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן: א. בעל דין אשר הומצא לו כתב בי- דין למדינה זרה, רשאי לעתור לביטולו של היתר ההמצאה, בהתאם לתקנה 502 (ב) לתקסד"א. הנטל להוכיח כי יש להותיר את ההיתר על כנו מוטל על מבקש ההיתר (ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd , פ"ד נח (2) 465, 472). לפיכך, בענייננו, נטל ההוכחה כי יש להותיר על כנו את היתר ההמצאה לחו"ל שניתן ביום 4.12.11, על המשיבה. על המשיבה להוכיח כי מתקיימת אחת מהעילות להמצאה אל מחוץ לתחום המדינה, כמפורט בתקנה 500 הנ"ל, וזאת ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון" וכן כי מתקיימת לכאורה "שאלה רצינית שיש לדון בה", כלומר שאין מדובר בתובענת סרק. נוכח השלב המקדמי של ההליך, רמת ההוכחה הנדרשת בהקשר זה נמוכה, שכן אין להפוך את הדיון בהיתר ההמצאה לדיון מקיף בתיק לגופו . זאת ועוד; אפילו הוכחו התנאים דלעיל, עדיין נתון לבית המשפט שיקול דעת לבחון האם זה מן הראוי, בנסיבות העניין, להתיר את ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט של ישראל לגופו (ראה: סעיף 12 להחלטת כב' הרשמת דנה כהן - לקח מיום 20.7.10 רע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' אליעד (פורסם במאגר משפטי) וכן סעיף 3 להחלטת כב' הנשיא א' גרוניס מיום 12.4.12 רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פבל פרלמוטר (פורסם במאגר משפטי)). ב. בנסיבות שלפני שוכנעתי כי מתקיימת עילת המצאה אל מחוץ לתחום בהתאם לתקנה 500 (5) לתקסד"א. תקנה 500 (5) מאפשרת את המצאת כתב בי-דין מחוץ לתחום השיפוט מקום בו תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה. מנכ"ל המשיבה מר קורנרייך מצהיר בתצהירו שצורף לבקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט כי ההודעה שנמסרה אישית ע"י נציגי המבקשת, עת ביקרו במשרדי המשיבה בישראל, לפיה יחסים החוזיים ביניהן יסתיימו תוך 90 ימים בלבד, מהווה הפרה של החוזה בין הצדדים. המבקשת בתשובה לתגובה טוענת כי המשיבה לא הצליחה להוכיח כי התנאים הקבועים בחלופות המנויות בתקנה 500 לתקסד"א מתקיימים, אך אינה מתייחסת, כל שכן סותרת את הטענה בדבר מסירת ההודעה על סיום ההתקשרות בישראל. בענייננו, המוצרים הופצו בישראל ומתן הודעה חד צדדית למשיבה ע"י המבקשת בישראל, בנוגע לסיום היחסים החוזיים תוך 90 יום מיום מתן ההודעה, בהחלט יכולה להיחשב כהפרת חוזה שהתרחשה בישראל. לפיכך, למשיבה עומדת עילת המצאה לפי תקנה 500(5) לתקסד"א. נוכח מסקנה זו, אינני רואה להידרש לעילות הקבועות בתקנה 500(4) (א) ובתקנה 500 (7) לתקסד"א שאף אליהן הפנתה המשיבה בתגובתה לבקשה. ג. שנית, אני סבורה כי בענייננו עומדת למשיבה עילה לגופו של עניין ומתעוררת בענייננו "שאלה רצינית" שיש לדון בה, בהתאם לרמת ההוכחה הנמוכה הנדרשת בהקשר זה. בעניין זה נפסק ע"י כב' הש' א' גרוניס (בתוארו דאז) בע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (פורסם במאגר משפטי, ניתן ביום 4.9.07) (להלן:"פרשת אשבורן") כי "בחלק מן העילות המנויות בתקנה 500 קיימת חפיפה בין עילת ההמצאה לעילת התובענה גופה. כך למשל הדבר בתקנה 500(5), העוסקת בתובענה על הפרת חוזה. אם הצליח המבקש להראות כי קיימת לו תביעה הראויה לטיעון בגדר תקנה 500(5), כלומר כי היה חוזה, כי החוזה הופר, וכי ההפרה ארעה בתחום המדינה, הרי ברור שעמד גם בנטל הפחוּת של "שאלה רצינית" לגבי התובענה לגופה. אולם, ישנם מקרים בהם תנאיה של עילת ההמצאה אינם חופפים לעילת התביעה עצמה". במקרה שלפני קיימת חפיפה בין עילת ההמצאה לעילת התובענה גופה. יחד עם זאת, למעלה מן הצורך אציין בקצרה כי המשיבה טוענת בכתב התביעה כי לאחר שנת 2004, היחסים המסחריים בין הצדדים התבססו על חוזה שבהתנהגות שכלל בחובו הסכמה ברורה לגבי המשך פעילות המשיבה כמפיצה בלעדית של המוצרים בישראל ומשהחליטה המבקשת לסיים את הקשר החוזי עם המשיבה היה עליה ליתן לה הודעה מוקדמת בת 18 חודשים לפחות ותחת זאת, המבקשת קצבה פרק זמן קצר של 90 ימים בלבד. השלב בו מצוי התיק הוא שלב מקדמי ביותר. טרם הוגש כתב הגנה ע"י המבקשת. טענות שונות שמעלה המבקשת בבקשה ובתשובה לתגובה הן טענות הגנה, שיבחנו במסגרת הליך ההוכחות שיתקיים בתיק. השאלה העולה מכתב התביעה קשורה בתחום דיני החוזים ועולה ממנה כי אין מדובר בתובענת סרק או תובענה טורדנית. ד. תקנה 501 (א) לתקסד"א קובעת כי: "לבקשת רשות להמציא כתב בי-דין לנתבע מחוץ לתחום המדינה יצורף תצהיר המציין כי המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה והמפרש באיזה מקום או באיזו ארץ נמצא, או ייתכן שנמצא, הנתבע, וכן נימוקי הבקשה". מעיון בתצהיר שצורף לבקשה למתן היתר המצאה מטעם מנכ"ל המבקשת מר קורנייך עולה כי אין מדובר בתצהיר המנוסח בלשון סתמית וגורפת. התצהיר בענייננו מהווה ראיה לכאורה להוכחת עילת התביעה הנטענת ויודגש כי אין צורך שהתצהיר יהווה הוכחה מספקת לביסוס התביעה (ראה בעניין זה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 736). ה. על אף שמצאתי כי ענייננו בא בגדר עילת המצאה המנויה בסעיף 500 לתקסד"א וכי עומדת למשיבה עילה לגופו של עניין, עדיין מסור לבית-המשפט שיקול-דעת לבחון האם הפורום הישראלי מהווה "פורום נאות" לדון בהליך, בהשוואה לפורום החלופי (ראה סעיף 18 לפסק הדין בעניין פרשת אשבורן). נקודת המוצא של בית המשפט כאשר הוא בוחן טענת פורום לא נאות, הינה כי לביהמ"ש בישראל יש סמכות לדון בתביעה שהוגשה בפניו. כמו כן, שאלת הפורום הלא נאות הינה בשיקול דעת בית המשפט, הבוחן אותה על פי הקריטריונים אשר הותוו בפסיקת בית המשפט העליון (ראה :רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת, פ"ד מח (3) 265, 269). נקודת המוצא של בית המשפט כאשר הוא בוחן טענת פורום לא נאות, הינה כי לביהמ"ש בישראל יש סמכות לדון בתביעה שהוגשה בפניו. באשר לסוגיית נטל ההוכחה, יפים לענייננו הדברים שנאמרו ע"י כב' הש' חיות בע"א 3908/08 תיקו בע"מ נ' FOREM BAGCO INC (פורסם במאגר משפטי, ניתן ביום 26.8.10 ) (להלן:"פרשת תיקו"): "בעניין ראדא ציין השופט גרוניס ואליו הצטרפה השופטת פרוקצ'יה (אך ראו הסתייגותו של הנשיא ברק שם, בעמוד 480 מול האות ה), כי כאשר הטענה בדבר פורום לא נאות מועלית בפני בית משפט ישראלי במסגרת הליך הנוגע למתן היתר להמצאת התובענה אל מחוץ לתחום השיפוט, דהיינו בטרם רכש בית המשפט הישראלי סמכות לדון בה, הנטל מוטל על התובע להראות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות (והוא הדין כאשר דן בית המשפט בבקשה לביטול היתר המצאה שניתן על פי צד אחד, שהדיון בה הינו למעשה דיון בבקשה המקורית, שם, בעמוד 472). לעומת זאת, מקום שטענה בדבר נאותות הפורום מועלית בפני בית משפט ישראלי המוסמך לדון בתובענה, הנטל הוא על הנתבע הטוען לאי-נאותות הפורום הישראלי לשכנע כי פורום זר (שיש לו סמכות לדון בתובענה) הוא הפורום הנאות וה"טבעי" לדון בתובענה". בקביעת טבעיות הפורום - האם הפורום המקומי הוא "פורום טבעי" או שמא קיים פורום טבעי זר בעל סמכות - יש להתחשב בנסיבות כולן ובמכלול הזיקות תוך התחשבות בציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם (ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערביטיסי, פ"ד לט (1) 365, 385). גם בפרשת תיקו נאמר כי:"לצורך קביעת "טבעיות" הפורום על בית המשפט להביא בחשבון את הנסיבות הצריכות לעניין ואת מכלול הזיקות הרלוונטיות, וכן את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם (ראו: ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט (1) 365, 386 (1985); ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ פ"ד מח (1) 554, 575 (1993); ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd, פיסקה 18 ([], 4.9.2007))". במקרה דנן, קיימת זיקה ברורה לסכסוך ולמדינת ישראל כך שלא ניתן לטעון, כי ישראל היא פורום לא נאות לדון בתובענה. בתחרות בין ביהמ"ש הישראלי לבית משפט שוויצרי, המאזן נוטה לטובת ביהמ"ש הישראלי. המשיבה היא חברה ישראלית המנהלת את עסקיה בישראל והמוצרים הופצו בישראל. משכך, גם ציפייתם הסבירה של הצדדים תומכת בקיום הדיון בישראל. בעניין זה, יפים הדברים שנאמרו ע"י כב' הש' א' גרוניס (כתוארו דאז) בפרשת אושברון: " עוד בשנת 1967 אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "...יצרן של ציוד המבקש לשווק את תוצרתו ברחבי תבל חייב להשלים עם האפשרות שבאחד הימים הוא ייתבע לדין באחת הארצות שעימן הוא מבקש לסחור" (עניין ליבהר, עמ' 251; ראו גם עניין הגבס, עמ' 115). משכך, הסיכון שביום מן הימים תיקרא המשיבה למשפט בישראל, הינו סיכון טבעי וצפוי". באשר לקושי בהבאת עדים אציין כי בכל מקרה יהיה צד בתיק אשר יצטרך להביא את עדיו ממדינה אחרת כך שהקושי שבהבאתם של העדים לדיון קיים באשר לשני הפורומים. בנוגע לדין החל הרי אם ביהמ"ש יגיע למסקנה כי על יחסי הצדדים חל הדין השוויצרי כטענת המבקשת, ניתן יהיה להוכיח את הדין השוויצרי החל גם בבית המשפט בישראל ולפיכך לא ייגרם עוול אשר לא ניתן לפיצוי בדרך של פסיקת הוצאות, אם בסופו של יום יקבל ביהמ"ש את הגרסה העובדתית של המבקשת ולפיה במערכת ההסכמית שבין הצדדים קיימת תניית דין. 10. לסיכום: א. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. ב. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח. ג.חוזההסכם התנהגות