מבוא:- בפני תביעה לפיצוי כספי בסך 20,000 ₪, בגין עוגמת נפש, צער, סבל והפסד כספי. טענות הצדדים:- התובע טוען, כי שילם לנתבעת מס' 2 (להלן: "סוכנות הביטוח") כספים, על מנת לבטח את רכבו (להלן: "הרכב הראשון"). אולם, מאחר והרכב עבר תאונה והשמאי שבדק את הרכב קבע שהרכב יושבת, הרי שהתובע היה אמור לקבל את כספו בחזרה. לדברי התובע, סוכנת הביטוח התעקשה לקבל את מלוא התשלום במזומן, וזאת כתנאי להמשך טיפול בתביעתו. לטענתו, למרות ששילם את מלוא התשלום במזומן, עיכבה סוכנת הביטוח את תביעתו למשך 8 חודשים וכתוצאה מכך, רק בחודש 4/2010 קיבל את הפיצוי. התובע מוסיף וטוען, כי בהמשך רכש רכב חלופי (להלן: "הרכב השני") וביקש לבצע החלפת ביטוח, בתמורה לתשלום בסך 2,278 ₪ ששולם על ידו מראש. אולם, רק כאשר התובע ומשפחתו נסעו לחופשה משפחתית, הם נאלצו להזמין גרר ואז התברר להם, כי הרכב אינו מבוטח כלל ובהעדר ביטוח לרכב, הרי שהתובע לא היה מנוי בשירותי חילוץ וגרירה ולכן נאלץ לשלם בעבור הגרירה. כאשר פנה התובע לסוכנות הביטוח, הודיעה לו נציגת הסוכנות, כי הרכב אינו מבוטח, מאחר ולא ביצע בדיקת מיגון, המהווה אחד מהתנאים הבסיסיים לקיום הפוליסה. לטענת הנתבעת מס' 1, התובע ביקש לערוך אצלה פוליסת ביטוח "אפגרייד" לרכבו, הכוללת הטבות מרובות, אך על מנת לזכות בהן, היה על התובע למלא אחר תנאיה, כאשר אחד מתנאי הפוליסה הוא תשלום מלוא הפוליסה במזומן, או לכל היותר ב - 2 תשלומים. לאחר שאירעה לתובע תאונה ברכב הראשון, ביקש התובע מסוכנת הביטוח להוציא בעבורו אישור אי-הגשת תביעה, אך מאחר והפוליסה לא שולמה במלואה, אזי הפקת האישור הנדרש לא התאפשרה. בהמשך וכאמור לעיל, התובע רכש את הרכב השני וביקש לבצע החלפת ביטוח. לטענת הנתבעת מס' 1 ולצורך החלפת הביטוח, נדרש התובע לבצע בדיקת מיגון לרכב ובשל העדר בדיקת מיגון, לא בוצע ביטוח לרכב. לטענת הנתבעת מס' 2, מלוא התשלום, בגין פוליסת הביטוח לרכב הראשון, התקבל רק לאחר מס' חודשים. וכי הובהר לתובע, באופן חד-משמעי, שבהעדר בדיקת מיגון - אין כיסוי ביטוחי לרכב. עוד נטען ע"י הנתבעת מס' 2, כי פנתה לתובע טלפונית מס' פעמים בדרישה לבצע בדיקת מיגון, אך לטענתה התובע התחמק בתירוצים שונים ולבסוף ביקש לא להמשיך את הטיפול בנושא הביטוח, מאחר והרכב במוסך. הראיות:- ביום 23.1.2011 התקיים בפני דיון בנוכחות התובע ונציגי הנתבעות. התובע חזר על האמור בכתב התביעה. לטענתו, למרות שדמי הביטוח הוחזרו לו ע"י הנתבעת, היה לו כיסוי ביטוחי. התובע הוסיף וטען, כי העובדה שלא ביצע בדיקת מיגון לרכב אינה שוללת קיומה של פוליסת ביטוח. נציג הנתבעת מס' 1 עתר למחיקת הנתבעת מס' 1 מהתובענה, שכן לטענתו, הנתבעת מס' 1 לא ביטחה את הרכב השני וכן משום שעיקר טענות התובע מיוחסות להתנהלותה של הנתבעת מס' 2 בעניין נשוא התובענה. כמו כן, טען נציג הנתבעת מס' 1, כי בהעדר בדיקת מיגון, לא מתקיים תנאי בסיסי מתנאי הפוליסה ומשכך הפוליסה אינה בתוקף ולאחר האירוע, במסגרתו התברר שרכב התובע לא היה מבוטח, הוחזרו לתובע הכספים ששולמו על ידו. נציגת הנתבעת מס' 2 טענה, כי הכספים שהוחזרו לתובע היו בגין הביטוח לרכב הראשון וכי בעבור היתרה שנותרה, בוצע החזר החלק היחסי לתובע. עוד טענה נציגת הנתבעת מס' 2, כי התובע שכח לבצע את בדיקת המיגון וכי לנוכח היכרות קודמת עימו - לא ביצעה את הפוליסה. דיון:- באשר לבקשת הנתבעת מס' 1 למחיקת התובענה, נקבע בסעיף 34 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח): "לעניין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצוין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן". בסעיפים 32 עד 36 לחוק חוזה הביטוח, נקבע כי סוכן הביטוח הינו בגדר שלוחו של המבטח, לעניין המו"מ לקראת כריתתו של חוזה הביטוח; לעניין חובת הגילוי; לעניין קבלת דמי הביטוח ולעניין מתן הודעות. לנוכח האמור בהוראות סעיפים 32 עד 36 לחוק חוזה הביטוח, הרי שהנתבעת מס' 1 אינה יכולה להתנער מחבותה כלפי התובע, שכן אין מחלוקת, שסוכנות הביטוח שהוציאה פוליסת ביטוח לרכב הראשון, פעלה מטעמה וכשלוחתה של הנתבעת מס' 1 [המבטחת] בנוגע לביטוח שנעשה לרכב הראשון וכן בנוגע לרכב השני, וזאת גם אם בעניין הרכב השני התנהל משא ומתן בלבד, שהרי, כאמור לעיל, הוראות חוק חוזה הביטוח מתייחסות, בין היתר, גם לעניין משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ביטוח. לפיכך ולאור האמור, אני מורה על דחיית בקשת הנתבעת מס' 1 למחיקתה מהתובענה. באשר לטענות הנתבעת מס' 2 בעניין ניסיונותיה להתריע בפני התובע על ביטול הביטוח, הרי שאין מחלוקת שסוכנת הביטוח גבתה מהתובע כספים בעבור ביטוח לרכב השני. אולם, למרות זאת השאירה את הכספים אצלה ולא העבירה אותם לחברת הביטוח. לטענתה, החזיקה את הכספים עד לקבלת אישור ביצוע בדיקת מיגון מהתובע. בנסיבות העניין, סבורני, כי ניתן לראות בעובדה שהנתבעת מס' 2 החזיקה בכספים, במשך מס' חודשים ולא השיבה אותם לתובע - כהסכמה מטעמה לביצוע הביטוח. הנתבעת מס' 2 טענה, כי לאחר שבדיקת המיגון לא בוצעה, פנתה מס' פעמים לתובע באמצעות הטלפון וביקשה כי יבצע את הבדיקה ויעביר לה את אישור הביצוע. לאחר שרכב התובע "נתקע" והוא נאלץ לפנות לשירותי חילוץ, רק אז גילה התובע כי אינו מבוטח ורק בעקבות פנייתו אליה, הואילה הנתבעת מס' 2 להודיע לתובע כי מאחר ולא ביצע את בדיקת המיגון, אזי הוא אינו מבוטח. בסעיף 26 (ב) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו - 1986 (להלן: "תקנות הפיקוח"), נקבע: "...רשאי המבטח לבטל את הביטוח בכל עת שהיא... ובלבד שהודעה על כך תישלח למבוטח בדואר רשום 21 ימים לפחות לפני התאריך שבו יתבטל הביטוח...". כלל ידוע הוא שאם צד מונע מביהמ"ש ראיה אשר יכולה, לטענתו, לסייע לו, על ביהמ"ש להסיק מכך שלו הייתה הראיה מוצגת, היא הייתה מחלישה את טענותיו. בענייננו, הנתבעת מס' 2 לא הביאה שום ראיה לכך שהודיעה לתובע, כי אינו מבוטח מחמת העדר בדיקת מיגון ולכן בנסיבות העניין, לא שוכנעתי, כי הנתבעת מס' 2 פעלה כנדרש בהוראות התקנות לעניין ביטול פוליסה. במידה ורצתה הנתבעת מס' 2 לבטל את הפוליסה ו/או להסיר את העניין מאחריותה האישית, היה עליה לעשות כל שנדרש [משלוח הודעה בדואר רשום], על מנת להודיע לתובע שהפוליסה אינה בתוקף. לאור האמור לעיל ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוצגו בפני ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בדיון בפני, הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את התביעה. לפיכך, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, להשיב לתובע את הסכום ששולם על ידו, בגין גרירת הרכב השני - בסך 1,358 ₪, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד התשלום בפועל, דהיינו: מיום 8.6.2010 [עפ"י חשבונית מס' 71969 מבית שגריר מערכות, שהוצגה בפני]. כמו כן, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 1,500 ₪, כפיצוי גלובלי בגין הצער, ההפסדים הכספיים ועוגמת הנפש שנגרמו לו, בעקבות התנהלות הנתבעות בעניין נשוא התובענה. בהחלטתי התחשבתי בעובדה שגם התובע התרשל במידת מה, בכך שלא ביצע את בדיקת המיגון והסתמך על כך שהביטוח בוצע, מבלי לבדוק את הדברים לאשורם. כמו כן, התחשבתי בכך שהתובע קיבל, בסופו של דבר, החזר מלא של הכספים ששולמו על ידו. סוף דבר:- לפיכך וכאמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, להשיב לתובע סך של 1,358 ₪ [ששולמו בעבור גרירת הרכב השני], אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום 8.6.2010. כמו כן, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 1,500 ₪ כפיצוי גלובלי, בגין צער, הפסדים כספיים ועוגמת נפש ובתוספת הוצאות משפט בסך 300 ₪. מלוא הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסה"ד ועד לתשלום מלוא הסכום בפועל. בשולי הדברים יצוין, כי במקרה שבפני, התמזל מזלו של התובע, שכן הסיכון של העדר מיגון לא התממש.חוזהביחד ולחוד