1. מבוא: עסקינן בתביעות כספיות הדדיות. עניינן של התביעות "בביצוע עבודות שימור, שיפוץ והרחבה של המבנה שברחוב יהודה הלוי 16 בתל-אביב" (להלן: "הנכס"). מדובר בנכס בבעלות משפחת קפלן, אשר הוקם בתחילת המאה ה- 20, ממוקם בפאתי שכונת נווה צדק. הנכס סווג על-ידי הרשויות, כמבנה לשימור בדרגה מחמירה. התובעת והנתבעת שכנגד "בר-זוהר חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ" הינה חברה קבלנית אשר ביצעה את עבודות הבנייה והשימור (להלן: "התובעת" או "החברה הקבלנית"). הנתבעת 1 והתובעת שכנגד - "ד.א.מ.ק השקעות 1998 בע"מ - הינה חברה פרטית בבעלות משפחת קפלן אשר עסקה בייזום פרוייקט של תכנון ושיפוץ הנכס (להלן: ""חברת ד.א.מ.ק"" או "המזמין"). הנתבע 2 והתובע שכנגד - עדי קפלן ושות, עו"ד - שכר את הנכס והשתכן בו עם סיום העבודות (להלן: "משרד עו"ד קפלן"). הנתבע שכנגד- ריצ'ארד ברדה - הוא מנהלה של החברה הקבלנית. בכתב התביעה עותרת התובעת לפיצוי כספי בנושאים הבאים: - עבודות נוספות שתמורתן לא שולמה - סך של 941,500 ₪. - הוצאות תקורה עקב העיכוב שחל בבניה. לטענת התובעת/ "החברה הקבלנית", הנתבעת 1 אחראית לעיכוב בבנייה. - ביטול ההנחה שניתנה על מחיר ביצוע העבודה. הנחה זו ניתנה על בסיס חוזה פאושלי, ומתוך הנחה שתקופת ביצוע העבודה תהיה 7 חודשים. לטענת התובעת, משהתארכה תקופת הביצוע ל- 29 חודשים - באשמת "חברת ד.א.מ.ק" - זו האחרונה, אינה זכאית להנחה שניתנה ויש לחייבה לשלם את סכום ההנחה. - יתרת תשלומי מע"מ: א. הפרש התשלומים בין הסכום ששולם בפועל לבין סכום התמורה הסופי על-פי אישור מפקח הפרוייקט - 17,739 ₪. ב. תשלום מע"מ עבור חמשת התקבולים האחרונים שהתקבלו. ג. יתרה בסך 4,384 ₪ עבור חודש יוני. - התייקרויות - מאז שנחתם הסדר הביניים בין הצדדים בחודש מרץ 2001 ועד לאישור החשבון הסופי על-ידי המפקח, בחודש אוגוסט 2002 שולם לתובעת סך של 3,604,194 ₪, שלא נשא הפרשי הצמדה וריבית. לטענת התובעת, היא זכאית להפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (נובמבר 2001) סך הכל 304,914 ₪. - עוגמת הנפש ונזק לא ממוני - 350,000 ₪. ראשי הנזק הנתבעים על-ידי התובעת שכנגד - ""חברת ד.א.מ.ק"": - פיצוי מוסכם - בסך 1,003,050 ₪ - על פי סעיף 14 (ג) להסכם, בשל האיחור שנגרם במסירת הנכס. לטענת "חברת ד.א.מ.ק" החברה הקבלנית אחראית לעיכוב זה. - אבדן הכנסה של דמי שכירות - בסך 650,250 ₪ - בשל האיחור במסירת הנכס. - תיקון ליקויי הבנייה המפורטים בדו"ח ליקויי הבנייה - 922,008 ₪. - שכרו של מנהל העבודה שהיה כלול במחיר הכולל של העבודה. החברה הקבלנית לא העסיקה מנהל עבודה באתר העבודה, ועל כן נתבע החזר סכום כספי של 140,000 ₪. - אי המצאת אישורים ומסמכים - 50,000 ₪. - החזר תשלומים ששולמו לעיריית תל-אביב עבור מים - 10,000 ₪. ראשי הנזק הנתבעים על-ידי התובעת שכנגד - עדי קפלן ושות': - תשלום יתר של דמי שכירות - 277,200 ₪. - תשלום יתר בגין חניות במשרד באבן גבירול (המשרד הקודם) בתקופת האיחור במסירת הנכס - 150,000 ₪. - תשלום בגין חניות לאחר המעבר לבניין ביהודה הלוי, עקב אי היכולת לעשות שימוש בחניה שבבניין לתקופה של שלושה חודשים - 5,000 ₪. - תשלום עבור עוגמת נפש - 250,000 ₪. הצדדים תמכו את טיעוניהם בחוות דעת מומחים. התובעת: חוות דעת מהנדס בניין ושמאי מקרקעין - מרזוק יעקב. חוות דעת בעניין חישוב כמויות ותמחור - אלי גולדין. נתבעת: חוות דעת מהנדס - אליעזר גוכמן. בישיבת בית המשפט ביום 18/3/2009 הגיעו הצדדים להסכמה כי "ימונה מהנדס בניין, קונסטרוקטור, והוא רשאי להיעזר במומחים אחרים". המומחה שמונה הוא אינג' נתן גרשוני, מומחה ותיק ומנוסה מאוד בתחומי המחלוקת נשוא הדיון. תקנה 130 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת לאמור: "(ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת: (1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין; (2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט". ביום 9/6/2009 הגיש המומחה חוות דעת מקיפה ביותר, ובה התייחסות לטענות ההדדיות של הצדדים. במבוא לחוות הדעת כותב המומחה: "ב- 21-22/04/2009 הגיעו אלי כתבי התביעה, ההגנה, התביעה הנגדית וההגנה הנגדית, וכן התצהירים משני הצדדים. להלן המסמכים שהועברו אלי ושעמדו לנגד עיניי בהכנת חוות דעתי:- - כתב התביעה (כולל נספחים). - כתב הגנה ותביעה שכנגד מטעם ד.א.מ.ק השקעות (1998) בע"מ (כולל נספחים). - כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד מטעם הנתבעת 2. - תצהיר ריצ'רד ברדה, הקבלן והתובע (כולל נספחים). - תצהיר מנחם קפלן, כרך א' (כולל נספחים). - תצהיר מנחם קפלן, כרך ב' (כולל נספחים). - תצהיר עדי קפלן (כולל נספחים). - תצהיר יצחק ברבי, מתכנן מיזוג האוויר(כולל נספחים). - תצהיר פנחס פירשטמן, המפקח הראשון (כולל נספחים). - תצהיר עמית הרצברג, המפקח השני (כולל נספחים). - תצהיר אילן פטיגרו, יועץ/ספק מיזוג אוויר של הקבלן. - חוות דעת יעקב מרזוק (מזור הנדסה ושמאות מקרקעין). - חוות דעת אלי גולדין, מכין כתב הכמויות בחוזה. - חוות דעת אליעזר גוכמן (מהנדס ביקורת מבנים בע"מ). - אלבום צילומי תיעוד של העבודה בבית גורביץ יהודה הלוי 16 ת"א. - תוכניות מהעבודה (מקוריות ושינויים) שנמסרו לי על-ידי הקבלן בספטמבר 2009. ... במהלך החודשים שבין אוגוסט לנובמבר 2009 נפגשתי ו/או קיימתי שיחות הבהרה עם הגורמים שלדעתי רלבנטיים (ראה נספח ג' - תרשים סכימה של הגורמים העיקריים הרלבנטיים) וביניהם:- - מר מנחם קפלן (בעל המניות בחברה הנתבעת מס' 1 ותובע שכנגד). - עו"ד עדי קפלן (נתבע מס' 2 ותובע שכנגד). - אדריכלית איריס מרמלשטיין (מתכננת האדריכלות). - מהנדס אלי גבעתי (המהנדס הקונסטרוקטור הראשון). - מהנדס ידידיה בורוש (המהנדס הקונסטרוקטור השני). - מהנדס יצחק ברבי (מתכנן מערכת מיזוג האוויר). - אדריכל משה שטרצר (עיצוב הפנים). - אדריכלית ניצה סמוק (בתקופה הנדונה ראש מחלקת שימור מבנים בעיריית תל-אביב). - מהנדס פנחס פירשטמן (המפקח הראשון). - מהנדס עמית הרצברג (המפקח השני). - מהנדס אלי גולדין (כמויות ותימחור, חוות דעת). - הנדסאי אילן פטיגרו (מיזוג אוויר). - מר אהרון בן דוד (קבלן חשמל)". ללמדך, עד כמה יסודית, מעמיקה ומקיפה חוות הדעת אשר הוגשה על-ידי המומחה. ביום 17/3/2010 העיד המומחה בבית המשפט והשיב לשאלות ב"כ הצדדים. בעדות זו הרחיב בנושאים עליהם נשאל. חוות דעת ועדות זו של המומחה ישמשו אותי, לא מעט, בפסק הדין. 2. ההתקשרות ואופיה - חוזה פאושלי: לצורך ביצוע עבודות שימור הנכס פרסמה "חברת ד.א.מ.ק" מכרז לביצוע עבודות "שימור, שיפוץ והרחבה" (ראה מסמכי המכרז - נספח "ב" לכתב התביעה). במכרז התבקשו המציעים להגיש את הצעותיהם על בסיס חוזה פאושלי בהתאם לתוכניות ומפרטים קיימים כאשר ב"מסמך ג.1. תנאים מיוחדים לחוזה" נאמר: "00.14 מחיר פאושלי 1. ההתחשבנות עם הקבלן תבוצע לפי שיטת פאושלי - מחיר סופי..." בחוות דעתו מתייחס המומחה ל"חוזה הפאושלי" ומשמעותו: "5. החוזה הפאושלי ומשמעותי בסכסוך 5.1 החוזה בין הצדדים היה על בסיס פאושלי. מי שקבע זאת היה המזמין ומי שהסכים לכך בחתימתו על החוזה היה הקבלן. בשיטה הזאת מוסכם מראש המחיר הסופי (הגלובאלי) שישולם לקבלן תמורת ביצוע כל העבודות שבחוזה ואינו מותנה במדידת הכמויות של העבודות שבוצעו בפועל. בשיטה הפאושלית כתב הכמויות שבהסכם מהווה אינדיקציה לקבלן מהו סדר-גודל העבודה ובכך משמש בסיס לקביעת הצעתו של הקבלן והסכום הגלובאלי של החוזה. 5.2 יתרון השיטה מבחינת המזמין הוא שנקבעת מראש העלות הסופית של החוזה (בתנאי שאין שינויים ותוספות משמעותיים אחרי חתימתו) ובכך צפויה עמידה בתקציבו של המזמין. בסכסוך הנדון כאן זאת הייתה כוונתו המוצהרת של המזמין. 5.3 בשיטה הפאושלית על הקבלן לבדוק את אופי העבודה, תנאי השטח ואת הכמויות הרשומות בכתב הכמויות שבהסכם - לפני הגשת הצעתו למזמין וחתימתו על החוזה, כי במהלך הביצוע הוא בדרך-כלל לא יהיה זכאי לתשלום תוספת אם הכמויות שביצע בפועל גדולות יותר, כל עוד אין שינויים ותוספות. 5.4 תנאי יסודי להצלחת השיטה הפאושלית הוא שהעבודה תתוכנן ותפורט באופן מושלם לפני חתימת החוזה בין הצדדים כדי להימנע משינויים ותוספות במהלך הביצוע. חובה זאת אחריותה של המזמין. בעדותו בבית המשפט הוסיף המומחה. "המחיר הוא לחבילה הפאושלית המקורית... חוזה פאושלי צריך להיות תפור ומתוכנן עד הסוף אחרת הוא לא חוזה פאושלי... המהות של חוזה פאושלי שמגדירים אותו במדוייק מראש" (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 17/3/2000). אם יש חריגות מהתוכניות והמפרטים על בסיסם ניתנה ההצעה הפאושלית; זכאי הקבלן לתשלום עבור חריגות/תוספות אלו. בעדותו מתייחס לכך המומחה: "קבלן הנותן הצעה למחיר פאושלי מביא בחשבון שיתכנו שינויים והיות והוא פאושלי על חריגות יקבל תשלום... המחיר הוא לחבילה הפאושלית המקורית". (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 17/3/2000). ואכן, במסמך ג.1. למכרז, בסעיף 00.15 "תשלומים נוספים", נאמר: "א. הקבלן יגיש למפקח אחת לחודש רשימה שתפרט את כל תביעותיו לתשלומים נוספים שלא הותנה עליהם ואשר לפי דעתו הוא זכאי להם עקב ביצוע עבודות במשך החודש החולף". ביום 23/3/2000 נחתם ההסכם/החוזה הפאושלי בין "חברת ד.א.מ.ק" (1998) בע"מ לבין בר-זוהר חברה קבלנית לעבודות בנין בע"מ. בסעיף 14 (ב) ל"הסכם" נקבע: "הקבלן יתחיל בביצוע העבודה בתאריך שייקבע על-ידי החברה בהוראה בכתב שתקרא "צו התחלת עבודה" וימשיך לבצעה ללא הפסקה ובקצב הדרוש לבצעה ללא הפסקה ובקצב הדרוש כדי להשלימה ולקבל תעודת גמר עבודה מהמהנדס תוך 7 (שבעה) חודשים מתאריך "צו התחלת העבודה". בהתאם, הוציאה "חברת ד.א.מ.ק" "צו התחלת עבודה" ליום 2/4/2000. כפועל יוצא מהודעה זו, ומסעיף 14(ב) ל"הסכם", העבודה אמורה הייתה להסתיים ביום 1/11/2000. 3. הליקויים בתכנון: צו התחלת העבודה ניתן ליום 2/4/2000. עד מהרה התברר שהתוכניות אשר הוצגו ל"חברה הקבלנית" על-ידי "חברת ד.א.מ.ק" - אשר על פיהן התבקשה "החברה הקבלנית" לבצע את העבודה; ואשר על בסיסן הוגשה ההצעה הפאושלית ונחתם "החוזה הפאושלי" - אינן ברות ביצוע. בחוות דעתו, מפרט המומחה את התכנון הבלתי שלם והלא מספק אשר נעשה על-ידי המזמין - "חברת ד.א.מ.ק" - אשר מנע "מ"החברה הקבלנית" כל אפשרות לבצע את העבודה על-פי התוכניות והמפרטים שנמסרו: "4. תהליך התכנון והכנת החוזה עם הקבלן וחתימתו 4.1 בשלב תכנון העבודה וההכנות לביצוע, הפעילות נוהלה על-ידי המזמין, ביחד עם צוות המתכננים שכלל את האדריכלית איריס מרמלשטיין, מהנדס מתכנן הקונסטרוקציה אלי גבעתי, ומתכנן מיזוג האוויר יצחק ברבי. המהנדס פיני פירשטמן היה בשלב זה מעורב בניהול ההיבטים הטכניים של הפרוייקט, ומאוחר יותר כמפקח הצמוד בשלב ביצוע עבודות השלד. לקראת סיום התכנון צורף אלי גולדין להכנת כתב הכמויות ומסמכי המכרז/החוזה). (כל בעלי התפקיד המפורטים מונו על-ידי המזמין - "חברת ד.א.מ.ק" - י.פ.). 4.2 נתקבלו הנחיות טכניות מהאגף לשימור מבנים בעירייה באמצעות האדריכלית ניצה סמוק. למרות זאת היו שינויים והשלמות בדרישות העירייה גם במהלך ביצוע העבודות. 4.3 מתכנן גג הרעפים וכן מעצב הפנים משה שטרצר לא צורפו לצוות המתכננים בשלב שקדם להסכם, אלא הופעלו במהלך הבנייה. אי צירופם בשלבי התכנון ולפני הביצוע גרם לעלויות נוספות ובלתי צפויות מראש ולהארכת משך ביצוע העבודה. 4.4 עבודות השלד תוכננו לראשונה ע"י המהנדס אלי גבעתי במסגרת התכנון הכולל והכנת החוזה. התכנון שלפני חתימת החוזה היה עקרוני בלבד ונותרו פרטים רבים שהיה להחליט עליהם רק בזמן הביצוע. עם תחילת ביצוע העבודות באתר על-ידי הקבלן נתברר שחסרים פרטים רבים בתכנון השלד ושלא ניתן לבצע את העבודה על-פי התוכניות שהיו אז בידי הקבלן. קבלן-משנה הגיע לאתר לדריכת הקירות, וכהכנה לעבודה זאת הוסר חלק מהטיח הישן שציפה את הקירות ונתברר שהחומר ממנו בנויים הקירות אינו כפי שהיה צפוי ואינו מאפשר ביצוע העבודה עם התוכניות העקרוניות שהיו בידי הקבלן. התוצאה:- קבלן-המשנה עזב ועבודת הקבלן ולוח הזמנים שובשו. הקבלן פנה ישירות למזמין ושכנע אותו לפסול את התכנון של גבעתי ולהחליפו באחר - המהנדס דר. ידידיה בורוש שתכנן את עבודות השלד מחדש ורק אז חודשו עבודות התימוך והריסת הקירות הישנים בפרוייקט. 4.5 המהנדס גבעתי הבהיר לי שהתכנון המקורי שלו (לפני חתימת החוזה בין הצדדים) היה עקרוני וסכמתי בלבד. הוא ידע שהמדובר בבניין ישן מאוד עם סימני שאלה רבים באשר לחומר שממנו בנויים הקירות שנושאים את כל עומס הבניין. כוונתו הייתה לגבש סופית את פרטי הביצוע רק אחרי שהקבלן יבצע בשטח פעילות מוקדמת לגילוי חלקים נסתרים בבניין - ואלה יכתיבו את פרטי הביצוע (דריכת הקירות, ההריסות, הביסוס החדש, הבנייה החדשה וכו'). דבריו אלה של גבעתי אושרו בשיחתי עם המהנדס פיני פירשטמן ששימש כמנהל הפרוייקט בהיבט הטכני/הנדסי בשלב התכנון וכמפקח הצמוד בשטח בשלב ביצוע עבודות ההריסה והשלד. ... 5.4 ... מבדיקתי עולה שהתכנון שקדם להסכם לקה בחסר באופן קיצוני. בהרבה מהעבודות הביצוע בפועל שונה לעומת התכנון המקורי, וגם התווספו מתכננים ועבודות שלא נכללו בעבודה המקורית שהוזמנה ו/או שחייבו פירוקים ושינויים לעבודות שכבר בוצעו בשטח. בעדותו בבית המשפט הוסיף המומחה: "ת. מדובר בבנין ישן מאוד, התכנון הראשוני של הקונסטרוקציה היה תכנון עקרוני בלבד, למרות השרטוטים וכפי שמסר לי מתכנן השלד, הוא התכוון להעזר בקבלן בפתיחת טיח כדי לגלות את המאפיינים של השלד הקיים ולפי זה להחליט על הביצוע". (עמ' 2 לפרוטוקול). "... אין לי ספק שאילו גבעתי היה ניתן לו זמן לפני המכרז לעשות את כל הבדיקות הנדרשות ולהכין את כל התוכניות על פרטיהן לפני שפנו לקבלנים, אין לי ספק שהיה מסוגל לעשות את עבודתו". (עמ' 9 לפרוטוקול). אלא שכנראה אצה הדרך ל"חברת ד.א.מ.ק" והיא פרסמה מכרז על בסיס "חוזה פאושלי" כשבידיה תוכניות ראשוניות, בלתי שלמות, שאינן ברות ביצוע. 4. ביטול הפאושליות שבחוזה והשלכותיו: למכרז אותו פרסמה "חברת ד.א.מ.ק" היא צירפה את תוכניות הביצוע דלעיל. המציעים התבקשו להגיש את הצעותיהם ל"חוזה פאושלי" על בסיס תוכניות אלו. המציעים התבקשו לבצע את העבודה, בהתאם לתוכניות שצורפו למכרז. המציעים, לרבות "החברה הקבלנית" רשאים היו להניח, כי מדובר בתוכניות מאושרות, ברות ביצוע. בעדותו בבית המשפט אמר המומחה נתן גרשוני: "... אם קבלן מוזמן להגיש הצעה מותר לו להניח שהתוכניות לגיטימיות ומבוססות ולפיהן יצטרך לעבוד. הוא לא צריך לבדוק אם התכנון טוב או לא". (עמ' 6 לפרוטוקול). "לא הייתי מעלה בדעתי שקבלן מתכנן. קבלן לא עורך תוכניות. תוכניות נערכות על-ידי המזמין באמצעות מתכננים ומוסר את התוכניות לקבלן... הוא מתכנן את העבודה שלו, לא מכין תוכניות". (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 17/3/10). "... קבלן שניגש להגיש הצעת עבודה מקבל סט של מסמכים, שרטוטים ויוצא לעיין בשטח, בבניין, ולפי זה מגיש הצעה". (עמ' 3 לפרוטוקול). בעדותו אומר ריצ'רד ברדה, מנהל ובעל המניות של התובעת: "... מה שאני עושה בתחילה זה לחשב את הכמויות על בסיס התוכניות שהוגשו לי..." (עמ' 27 לפרוטוקול מיום 2/6/10). "לא העליתי בדעתי, שהתוכניות לא יהיו ברות ביצוע". (עמ' 34 לפרוטוקול מיום 2/6/10). אין זה מתפקידו של הקבלן - המשתתף במכרז - לערוך את בדיקות עמידות המבנה ותכונותיו בטרם מתן ההצעה. איש גם לא יתן לו לעשות זאת. היה זה מתפקידם של "חברת ד.א.מ.ק" והמתכננים לעשות כן, בטרם ערכו את תוכניות העבודה על בסיסן פורסם המכרז; שעל בסיסן נכרת ה"חוזה הפאושלי"; ושעל בסיסן התבקש הקבלן - "החברה הקבלנית" - לבצע את העבודה. בעדותו אומר המומחה: "ת. כאשר קבלן יוצא לשטח לראות אתר בניה לפני הביצוע כדי שיוכל להגיש הצעתו תפקידו לא להתחיל לגרד טיח ולבדוק את הקרביים של הבנין, זה תפקיד המתכנן. הביקור בשטח נועד כדי לראות את הסביבה, אם יש לו גישה לבנין, אם יש לו חשמל ומים לעבוד, אם יש לו מקום לזרוק פסולת, אם יש לו מקום לאחסן את החומרים שלו ואם תנאי הסביבה יאפשרו לו לתפקד. הבדיקה שאתה מתייחס אליה הייתה של קרביים והפנים לראות ממה זה עשוי וזה לא תפקידו של הקבלן אלא חובת המתכנן". (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 17/3/10). משהתברר שהתוכניות שנמסרו ל"חברה הקבלנית" אינן ברות ביצוע "חברת ד.א.מ.ק", אינה יכולה עוד לדרוש את קיומם של סעיפי "ההסכם", או להסתמך עליהם, ככל שיש להם קשר לתוכניות הבנייה שנמסרו ל"חברה הקבלנית". בוודאי, כאשר גם במהלך העבודה התוכניות לא הועברו בצורה מסודרת ל"חברה הקבלנית", עקב חילוקי דעות וויכוחים בין המתכננים. אין ל"חברת ד.א.מ.ק" אלא להלין על עצמה, על כי לא דאגה לבצע את כל הבדיקות הנדרשות, בטרם יצאה למכרז, ועל כי לא דאגה שהתוכניות עליהן התבסס המכרז תהיינה ברות ביצוע והסתפקה בצירוף תוכניות, שלימים התברר - כפי טענת המתכנן והמהנדס גבעתי, בפני מומחה בית המשפט אינג' נתן גרשוני - "שהתכנון המקורי שלו (לפני חתימת החוזה בין הצדדים) היה עקרוני וסכמתי בלבד." שותף אני לדעתו של המומחה אינג' נתן גרשוני כי עבודה מהסוג הנדון, לא מתאימה כלל ל"חוזה פאושלי", כל עוד לא נעשו הבדיקות המקדמיות הדרושות להכין תוכניות ברות ביצוע. בודאי, עת מדובר במבנה לשימור בדרגה מחמירה אשר הוקם בתחילת ה-120; וכאשר רב הנסתר על הנגלה. כדברי המומחה: "5.6 אני סבור שעריכת החוזה על בסיסי פאושלי הייתה טעות יסודית מצד המזמין, וזאת גם בהתחשב ברצונו להבטיח מראש את עלות העבודה. התנאים בשטח, התכנון הלא-מושלם והצפי לשינויים לא התאימו כלל לשיטה הפאושלית - ואף היו ההיפך הגמור - עד כדי ביטול למעשה, אם לא להלכה, את המשמעות הפאושלית בקשר שבין הצדדים. המציאות שהתפתחה אף הוכיחה את זה. 5.7 אני סבור שעיקר האחריות לטעות בהזמנת העבודה כפאושלית רובצת על המזמין, אולם גם לקבלן, בהיותו מנוסה כהצהרתו, היה צריך להיות ברור מראש שאין התאמה בין הצפוי בשטח לבין אופי החוזה הפאושלי, ואם לא היה ברור לו די הצורך אז המצוין בתנאים המיוחדים של החוזה הדבר הובהר לו המצב מראש. בחתימתו של הקבלן על החוזה הוא גם לקח על עצמו אחריות חלקית למצב שהיה צפוי. 5.8 במבחן השוואתי למידת האחריות של הצדדים לנזקים הכספיים שנגרמו להם במצב שהתהווה - אני סבור שהמזמין נושא בעיקר האשמה והאחריות". ברי לי כי עיקר האחריות מוטלת על המזמין - "חברת ד.א.מ.ק". "החברה הקבלנית", רשאית הייתה להניח כי התוכניות הן תוכניות ברות ביצוע שנערכו לאחר שנעשו הבדיקות המתאימות. כך, שככל שקיימת אחריות כלשהי של "החברה הקבלנית", בהסכמתה לעריכת "חוזה פאושלי", הרי שהיא פחותה, ובטלה בשישים, מול אחריותו של המזמין - "חברת ד.א.מ.ק". 5. תהליך ביצוע העבודה והשלכותיו על מועד סיום העבודות בחוות דעתו מפרט המומחה את תהליך ביצוע העבודה והקשיים בפניהם עמדה "החברה הקבלנית". קשיים אשר היו להם השפעה על מועד סיום העבודות: "7.1 על פי התכנון המקורי לא ניתן היה לבצע את העבודות ב- 7 חודשים. בתוכניות המקוריות אשר נמסרו לקבלן לפני חתימת החוזה חסרו אלמנטים ו/או השלמות שחיוניותם בפרטיהם נתבהרו רק במהלך ביצוע העבודות. תוכניות הקונסטרוקציה המקוריות היו קונצפטואליות בלבד והיה הכרח להשלים את פרטי הביצוע ושלבי הביצוע רק במהלך פעילות הקבלן (התובע) בשטח. קביעת משך ביצוע של 7 חודשים הייתה בלתי-מציאותית גם ללא התחשבות בעבודות הנוספות ובשינויים הרבים שחלו במהלך הבנייה, בהתחשב באופייה ובנסיבותיה של העבודה, משך הזמן החוזי שנקבע ל- 7 חודשים לא היה ריאלי כלל ולא ניתן היה להשלים את העבודה בפרק זמן זה. להערכתי משך זמן סביר שנדרש לבצע את העבודות המקוריות היה כ- 15 חודשים. ... 7.3 בתחום הנדסת הבניין והקונסטרוקציה:- התוכניות המקוריות (של המהנדס אלי גבעתי) היו קונצפטואליות ועקרוניות, ובעת חתימת החוזה בין הצדדים עדיין לא כללו את הפרטים שנדרשו לדריכה, להריסה ולביצוע מחדש בשלבים. הקירות הקיימים של הבניין הם "קירות נושאים" שתומכים בכל חלקי הבניין ותכולתו. החומר שממנו בנויים הקירות חלש והיה הכרח לבדו את מצבו בכל קטע - ורק על סמך הממצאים לגבש את פרטי ושלביות הביצוע שלא היו קיימים בעת חתימת החוזה. פרטים אלה ניתנים היו לקביעה על-ידי המהנדס המתכנן רק בעת פעילות הקבלן בשטח - קילוף טיח, אבחון החומר ממנו בנויים הקירות וטיבו, איתור המקומות החזקים והחלשים וקביעת פרטי התימוך והדריכה, השלביות וכו'. כמו כן היה צורך לבדוק את היסודות הקיימים בבניין לכדי להתמודד עם בעיות שנובעות מהתכנון החדש (ראה גם סעיף 5.5 לעיל ובו ציטוט מתנאי החוזה). 7.4 הגורם שהיה צריך להביא בחשבון את הבעייתיות הצפויה הזאת הוא בראש וראשונה המזמין (כולל המתכננים מטעמו), שהכין חוזה פאושלי בתנאים שכלל לא התאימו לחוזה מסוג זה. גם והקבלן - שלמרות הכתוב בתנאי החוזה התייחס לתכנון המקורי שהיה בידו כאילו זאת המילה הסופית והביא לשטח קבלן-משנה לדריכה (האחים קודלר) מוקדם מדי ובטרם הובהרו כל פרטי הביצוע. 7.5 לו ניתן למהנדס גבעתי את הזמן הדרוש לפני חתימת החוזה להשלים את הבדיקות המוקדמות והמתחייבות בשטח, ועל-פיהם לגבש את כל פרטי התכנון והביצוע, ניתן היה לבצע ולהשלים את העבודות (אם-כי תוך הארכת הזמן משמעותית לעומת הצפי המקורי). בפועל זה לא נעשה כך, הקבלן נכנס ללחץ עקב אי יכולתו להתקדם בעבודה על-פי התכנון שהיה בידו וככל הנראה אי נכונותו של גבעתי לעבוד ולשהות צמוד אליו בשטח יום-יום. הקבלן עקף את המתכנן גבעתי ואת המפקח פיני פירשטמן, וקיבל הסכמת המזמין לבטל את התכנון של גבעתי ולהביא במקומו מהנדס אחר (דר' ידידיה בורוש) שיתכנן את העבודה מחדש וישהה איתו ביחד בעת הביצוע. בורוש ביצע את הבדיקות המוקדמות והמתחייבות, תכנן את ההריסות והשלד מחדש, תוך שהייה בשטח עשרות שעות במהלך התכנון והביצוע בפועל. התכנון של בורוש היה שונה מתכנונו של גבעתי ולפיו העבודות בוצעו". 4.6 התכנון החדש של דר' בורוש בוצע בתנאי לחץ בהיות הקבלן כבר בשטח, ובחלקה הועברה טיפין-טיפין ולא כמערכת שלמה מגובשת ומסודרת. אין לראות בתהליך הזה ליקוי, כי במציאות המאוד מורכבת של העבודה ובמצב הפיזי של הבניין לא היה מנוס מכך. ביצוע עבודות השלד בפועל היה לאין ערוך קשה ומסובך יותר ממה שנצפה מראש, וחייב ביצוע עבודות התימוך, ההריסה והביצוע החדש של כל עבודות השלד בבניין טיפין-טיפין, כאשר אחרי כל מיני-שלב נקבע על-פי הממצאים מה יהיו ההיקף ופרטי הביצוע של המיני-שלב הבא. המשמעות של מציאות זאת - שלוח הזמנים שנקבע מראש בחוזה לא היה ריאלי. ... 6.1 ביצוע עבודות השלד בפועל היה קשה ומסובך יותר ממה שנצפה מראש (ראה ס' 5.4 לעיל) וחייב ביצוע עבודות התימוך, ההריסה והביצוע החדש של העבודות טיפין-טיפין, כאשר אחרי כל "מיני- שלב" נקבע על-פי הממצאים מה יהיה ההיקף ופרטי הביצוע של ה"מיני-שלב" הבא. המשמעות של מציאות זאת - שלוח הזמנים שנקבע מראש בחוזה לביצוע העבודה היה לחלוטין לא-ריאלי. הקשיים בביצוע נבעו מעצם אופיו של הבניין ומצבו הפיזי. מזה - שלוח הזמנים שנקבע מראש בחוזה היה חסר-משמעות. ... 6.3 לקראת סיום עבודות השלד הוחלפו המפקחים באתר - פיני פירשטמן עזב והוחלף על-ידי עמית הרצברג. החלפת מפקחים באמצע ביצוע עבודה נבע מכך שהקבלן היה לחוץ, דרש פתרונות מיידיים מהמפקח ולא תמיד קיבל אותן בזמן. הבעיות שנתעוררו נבעו בחלקן מחוסר תכנון ומאי-התאמת התכנון למציאות בשטח ומהזמנת שינויים ועבודות נוספות - בעיות שפתרונן היו באחריות המזמין ושלא היו בסמכות המפקח באתר לפתור. זאת לדעתי גם הסיבה לטענה שהקבלן התעלם מהוראות המפקח הראשון באתר, לא שיתף פעולה עימו וגרם לכך שהמפקח הראשון הוחלף באמצע העבודה במפקח חדש. ... 6.6 במהלך הביצוע נתעוררו חילוקי דעות וויכוחים בין המתכננים האחרים לבין האדריכלית מרמלשטיין, וביניהם לבין צוות השימור של העירייה, בעוד הקבלן נמצא באתר. בהתחשב באופי העבודה ובמורכבותה, מציאות זאת הייתה טבעית וניתנת לצפייה מראש. עקב כך נגרמו עיכובים בביצוע והוצאות מיותרות. בהקשר זה ראוי לציין שחלוקי הדעות והצורך בתיאום בין המתכננים אופייניים לתהליך תכנון הבינוי בכלל, ומקומם בשלב תכנון העבודות לפני חתימת חוזה עם קבלן ולא כשהקבלן עובד באתר. ... 7.7 בתחום עבודות הגמר:- במהלך ביצוע עבודות הגמר הופעל מעצב הפנים משה שטרצר שעבודתו כלל לא הייתה חלק מהתכנון המקורי. יישום תוכניותיו של שטרצר גרר שינויים והתאמות בעבודות הגמר השונות שבוצעו ו/או שהיו לפני ביצוע. לדוגמה פירוק תעלות מיזוג אוויר וביצוען מחדש. שינויים אלה לוו בחילוקי דעות רבים בין מעצב הפנים לבין האדריכלית איריס מרמלשטיין, וגרמו הוצאות נוספות וכן עיכובים שאני מעריך בכ-4 חודשים. 7.8 במהלך ביצוע עבודות הגמר גם נוספו שינויים ותוספות מהותיים עקב דרישותיה של האגף לשימור בעיריית תל-אביב - בהרבה מעבר למה שנכלל בתכנון המקורי, שכללו קילוף כל טיח החוץ הקיים והחלפתו בטיח אוורירי מיוחד, שחומר הגלם בו מיובא מאיטליה, וכן פירוק עבודות שבוצעו וביצוען מחדש. אני סבור שהתיאום בין המתכננים לבין האגף לשימור בעירייה בתקופת התכנון שקדמה למכרז לקה בחסר. ניתן היה למנוע מרבית - אם לא כל השינויים האלה, כולל עלותן הנוספת ואובדני הזמן שנגרמו מהם - אילו הושקע הזמן הדרוש ובוצע תיאום נכון ומושלם עם העירייה לפני חתימת החוזה. אני מעריך ששינויים אלה גרמו להארכת זמן של כחודשים. ולדעתי המזמין נושא באחריות למצב זה. במחצית השנייה של 2001 הוזמנה מעלית שלא נכללה בחוזה המקורי. המשמעות:- תוספת עבודות, שינויים בעבודות שבוצעו והארכת משך הביצוע המוערכת בכ-3 חודשים. 7.6 בתחום מיזוג האוויר:- המערכת המקורית תוכננה על-ידי המהנדס ברבי וניתן היה לבצעה ללא שינויים מלבד התאמת תעלות האוויר לדרישותיו (מומחה יותר) של מעצב הפנים והתאמות מינוריות אחרות. הקבלן, מסיבותיו-הוא, בחר לשנות את היחידה המרכזית במערכת ליחידה שונה וגדולה יותר מהתכנון המקורי, בשיתוף עם אילן פטיגרו (הנדסאי וספק מיזוג-אוויר שעימו הוא עבד) בניגוד לתכנון המקורי של ברבי, וזאת ללא קבלת אישור בכתב מהמזמין. שינוי זה היה מהותי, וגרר בעקבותיו גם שינויי-התאמה במרכיבים שונים של העבודות הנלוות למערכת מיזוג האוויר:- קונסטרוקציה, תעלות מיזוג אוויר, החשמל שמזין את המערכת וכד', בעלות מוערכת של כ- 40,000 ₪. השינוי גם גרם להארכת משך הביצוע (עקב ההמתנות, השינויים והתיקונים המתחייבים) בכ-3 חודשים". מסכם המומחה - אינג' נתן גרשוני: 7.18 על פי צו התחלת העבודה והחוזה המקורי הייתה העבודה צריכה להתחיל ב- 02/04/2000 ולהסתיים כעבור 7 חודשים, ב- 01/11/2000. בפועל הבניין אוכלס ביולי 2002 דהיינו איחור של כ- 20 חודש. להלן הערכתי לפרקי האיחור השונים מתוך 20 חודשי האיחור, הסיבות העיקריות להם והגורם שנושא באחריות להיווצרם:- תיאור הסיבה העיקרית לאיחור חודשי איחור גורם אחראי - תכנון מקורי של עבודות השלד לא שלם ולא מפורט, שהביא להחלפת המתכנן במהלך הביצוע, תכנון מחדש של העבודות וביצוע בשלבים איטיים ביותר. 8 המזמין - עבודות נוספות ושינויים בעבודות כבר בוצעו עקב תכנון של מעצב הפנים, שהוכנס לפרוייקט במהלך הביצוע. - עבודות נוספות שנדרשו על-ידי צוות השימור בעירייה, ואשר לדעתי היו יכולות להיכלל בתכנון המקורי לו בוצע התיאום עם העירייה במהלך התכנון המקורי (תוך הקצאת הזמן הדרוש לכך). 2 המזמין - השינוי/ההגדלה במערכת מיזוג אוויר, והעבודות הנלוות שנגרמו מכך. 3 הקבלן - הוספת המעלית במהלך הביצוע, כולל העבודות הנלוות. 3 המזמין אני מאמץ מסקנות אלו של המומחה עליהן גם חזר בעדותו בבית המשפט. אני קובע ש"חברת ד.א.מ.ק" אחראית ל- 17 חודשי עיכוב בסיום העבודה ו"החברה הקבלנית" אחראית ל- 3 חודשי עיכוב. 6. ביטול ההנחה בסעיף 6 ל"הסכם" נאמר: "(א) הסכום שישולם לקבלן בגין ביצוע העבודה והשלמת כל התחייבויותיו על פי הסכם זה יהיה סך של 3,489,338 ₪, כאשר על הסכום הנ"ל תינתן הנחה של 14% (קרי, סך כולל של 3,000,830 ₪). (ב) הסכום האמור הינו קבוע ולא ישתנה מכל סיבה שהיא והוא לא ישא ריבית או הפרשי הצמדה זולת אם ובאותה מידה שנקבע במפורש אחרת בהסכם זה. (ג) לסכום הנ"ל יוסף מע"מ כנגד חשבונית מס כדין שתומצא על-ידי הקבלן לחברה. (ד) התמורה המשולמת לקבלן על פי הסכם זה היא פאושלית". לטענת התובעת/"החברה הקבלנית", הנחה זו הייתה מבוססת על "חוזה פאושלי" המעניק יתרונות של תקורה ורווח (ראה סעיפים 119 - 112 לתצהירו של ריצ'רד ברדה). משיב על כך מנחם קפלן בתצהירו כי: "147. ...הכינוי "הנחה" הניתן להפחתה במחיר המוצע במקור - לא ביטא "הנחה" כלשהי אלא את דרכו של הקבלן לנקוב במחיר נמוך ממחיר הצעתו במקור לצורך הזכייה בפרוייקט במסגרת המכרז". עונה על כך ריצ'רד ברדה: "114. ההנחה הוספה לקראת חתימת החוזה, לאחר שהתובעת כבר נבחרה על ידי הנתבעים לבצע את הפרוייקט בהתאם לתמורה לפני ההנחה. התובעת הסכימה לתת את ההנחה הנוספת וזאת על יסוד הערכתה כי בהצעתה קיימים שולי רווח מספיקים, וכי גם לאחר ההנחה מדובר בעבודה שתסתיים ברווח". גם מחלוקת זו קיבלה התייחסות של המומחה אינג' גרשוני: "45.2 ביטול ההנחה בפועל שהנתבע קיבל, בסך 515,855 ₪ בסעיף 6(א) של החוזה נכללה הנחה בסך 14% בסכום החוזה הכללי. לא מצאתי בחוזה כל קביעה הקושרת או המתנה את ההנחה בהתפתחות אחרת כלשהי במהלך הביצוע כולל הארכת משך הביצוע. מאידך - אני מעריך שההנחה ניתנה על סמך תחזית של פרוייקט פאושלי שיבוצע במשך 7 חודשים - כאשר הפרוייקט כפי שהתפתח בפועל היה שונה לחלוטין והקבלן מצא את עצמו תקוע במשך 27 חודשים בשינויים ותוסופת שבעיקרם לא באשמתו. גם אם אין סעיף זה על טהרת ההנדסה, מניסיוני בחוזי בניין וביחסים בין מזמין עבודה לקבלן, אני סבור שהקבלן צודק בדרישתו זאת בסך 515,855 ₪". בעדותו בבית המשפט, חזר והסביר המומחה את ההגיון במתן הנחה ב"חוזה פאושלי", המבוסס, בין השאר, על זמן קצר וקצוב של עבודה מתוכננת וידועה מראש: "... כוונתי הייתה שההנחה ניתנה על סמך התחזית המוקדמת של הקבלן שהעבודה תמשך 7 חודשים, זה היה מעין "זבנג וגמרנו" לעשות את העבודה ולצאת. זה היה חלק מהמסגרת הפאושלית המקורית. במקום אחר בחוות דעתי ציינתי שהמשמעות הפאושלית של החוזה בוטלה למעשה אם לא להלכה. לכן אני אומר כפי שאני רואה את זה שאותה הנחה ניתנה מתוך ראיה של פרוייקט פאושלי שיימשך 7 חודשים וכאשר התמונה השתנתה הרי זו תקופה לא רלוונטית". (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 17/3/10). היות ו"חברת ד.א.מ.ק" הייתה הגורם לכך, ש"החוזה הפאושלי", על יתרונותיו, לא היה בר ביצוע, מצטרף אני להמלצת המומחה אינג' גרשוני, כי יש לשלם/לזכות את "החברה הקבלנית" בסכום ההנחה שניתנה בסך של 488,508 ₪ (ולא בגובה של 515,855 ₪ - נתון שגוי שכנראה נלקח מתחשיב התובעת. החישוב הנכון הינו: 488,508 ₪=3,000,308₪ (התמורה לאחר הנחה) - 3,489,338 ₪ (התמורה המלאה)). בהתאם לסעיף 6 (ג) להסכם, יש להוסיף מע"מ על סכום זה. ביום 25/3/2001 קיבלה "החברה הקבלנית" פיצוי על סך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור העיכובים שחלו במהלך הבניה עד לתאריך 22/3/2001. מנספח "יא" לכתב התביעה ניתן ללמוד, שיש קשר בין פיצוי זה להנחה שניתנה: "הנני מאשר בזה שעם קבלת הפיצוי ע"ס 100,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפחתת שיעור הנחה ב- 2% לסעיפי חוזה וב- 7% לעבודות נוספות/חריגים, לא יהיה לנו תביעות כספיות לעיכובים שחלו במהלך הפרוייקט ועד לתאריך 22/3/01". מכאן, שיתרת הזכות ל"חברה הקבלנית" בגין ההנחה שניתנה הינה: 388,508 ₪ = 100,00 ₪ - 488,508 ₪ בכך עדיין לא מתמצית יתרת הזכות. האיחור הכולל בסיום העבודה הוא 20 חודש. "החברה הקבלנית" קיבלה פיצוי מ- 1/11/2000 (המועד המתוכנן של סיום העבודה) ועד 22/3/2001 (עבור תקופה של כ- 5 חודשים). לאמור, נותרו עדיין 15 חודשי איחור אליהן מתייחסת יתרת הזכות של 388,508 ₪ (25,901 ₪ לחודש במעוגל). מתוך חודשי עיכוב אלו 3 חודשים הם באחריות "החברה הקבלנית" ו- 12 חודש באחריות המזמין - "חברת ד.א.מ.ק". מכאן, שיתרת הזכות הסופית בגין ההנחה שניתנה הינה: 310,812 ₪ = 25,901 ₪ X 12 חודשים 7. עבודות נוספות "החברה הקבלנית" הציגה תחשיב אשר נערך על-ידי המומחה מטעמה - מר גולדין , שערך השוואה בין היקף העבודות שבוצעו בפועל לבין אלו המופיעות ב"חוזה הפאושלי" וכן את התשלומים ששולמו בפועל אל מול התשלומים המגיעים לתובעת. מסקנתו הייתה כי סך התשלומים הנוספים המגיעים לתובעת, הינו 941,500 ₪. בתצהירו מציין מר ריצ'רד ברדה - מנהל התובעת: "127. השוואת העבודה שנמסרה לתובעת לצורך ביצועה אל מול העבודה שבוצעה בפועל מעלה, כי מדובר, הלכה למעשה, בשני פרוייקטים שונים לחלוטין. כזכור, היקפו המקורי של החוזה עמד על כ- 3.5 מיליון ₪ לפני הנחה, ועל כ- 3 מיליון ₪ לאחר הנחה. בפועל, שילמו הנתבעים לתובעת סך העולה על 4.5 מיליון ₪. ... תוספת התשלום נובעת במישרין מן הגידול בהיקפן של העבודות, לנוכח התכנון והניהול הלקויים של הנתבעים. מדובר, איפוא בגידול בסך כ- 50% בהיקפן הכולל של העבודות. 128. יתרה מכך: בחלק גדול מהמקרים לא מדובר ב'סתם' גידול כמותי בהיקפה של העבודה או בגידול כמותי בהיקפם של חומרי גלם שהתובעת צרכה. על פי רוב, הגידול הכמותי בהיקפה של העבודה אושר על-ידי המפקח מטעם התובעת לתשולתם. אלא שהשינויים בתכנון ובניהול הפרוייקט על-ידי הנתבעים חייב גם עריכת שינויים מהותיים באופן ומתכונת הביצוע של העבודות, והדבר גרם לייקר משמעותי בעלות ביצוען, לעומת עלות הביצוע בהתאם לתכניות המקוריות שנמסרו לתובעת עובר לחתימת החוזה, ואשר לאורן גובשה וסוכמה התמורה החוזית המוסכמת. 129. לבקשת התובעת, ערך מר אלי גולדין, חשב כמויות במקצועו, חישוב כמויות של העבודה שבוצעה על-ידי התובעת בסופו של דבר במסגרת החוזה, על פי התכניות שנמסרו לה לבסוף, והעריך את שוויין של העבודות אלה על-פי מחירי החוזה שבין הצדדים. חוות דעתו של מר גולדין הינה חלק מחומר הראיות שבתיק זה, והיא מוגשת כחוות דעת מומחה מטעם התובעת". בסעיף 130 מפרט הוא באריכות ובהרחבה את פריטי העבודות והפעולות הנוספות שביצעה התובעת. בסיכומיה כותבת "חברת ד.א.מ.ק": "42. בתביעתו לא מפריד הקבלן בין העבודות שבוצעו לפני חתימת ההסכם במרץ 2001 לבין העבודות שבוצעו לאחריו - ולא בכדי. כאמור לעיל, הסכם מרץ 2001 נערך בשלב סיום עבודות השלב, לאחר כניסתו של עמית הרצברג כמפקח לפרוייקט. העבודות המהותיות ביותר, הכרוכות בעלויות הגבוהות ביותר, בגינן דורש הקבלן תוספות תשלום התבצעו בשלב שקדם לסיום עבודות השלד. מעיון בטבלה שצורפה כנספח ק"ז לתצהירו של הקבלן עולה כי סכומים גבוהים הנתבעים על ידו נובעים מעבודות שבוצעו בשלב השלד (כגון: הריסות, עפר, בטון), שקדם למועד ההסכם בין הצדדים. מכאן, שבתביעה זו חוזר הקבלן ותובע בשנית תביעות שסולקו על-פי הסכם מרץ 2001". חוות דעת של מר גולדין אינה מהווה ראיה בתיק. בחוות דעתו כותב המומחה אינג' גרשוני: "43.2 עבודות נוספות שתמורתן לא שולמה, בסך 941,500 ₪ דרישה זו עומדת בסתירה לנוהל שהיה קיים במהלך ביצוע העבודות ושבו תביעות הקבלן נדונו באופן שוטף סוכמו בין הצדדים ושולמו, כדי למנוע הצטברות תביעה גדולה בסוף הביצוע. בכתב התביעה אף צוין בפירוש (סעיף 46.1) שהמפקח אישר חשבון סופי לקבלן. אני סבור שהעבודות הנוספות הנדרשות כאן נדונו במהלך ההתחשבנות השוטפת והמו"מ עד וכולל החשבון הסופי. אני מאמץ את הנאמר על ידי המומחה אינג' גרשוני. ברי לי, כי העבודות הנוספות אשר בוצעו שולמו (למעט סכום הפרש קטן שאושר לתשלום בסעיף 46.1 לחוות דעת המומחה). גם אם הייתה התייקרות כלשהי או שינוי באופן ביצוע העבודה, ברי לי כי הדבר מצא את ביטויו בחשבון אותו הגישה "החברה הקבלנית" - באופן שוטף - למפקח, וכי הסכום שאושר לתשלום, מבטא את אשר נעשה. בעדותו נשאל והשיב המומחה: "ש. קורה שהקבלן אומר שנגרמו לו נזקים והעבודה מתמשכת והמזמין אומר לקבלן שבסוף יתחשבנו. ת. לא נהוג לעשות כך. זה נחשב מאוד לא בריא ולא רצוי ופסול מבחינת הפרקטיקה להשאיר את הדברים לסוף ומזמין שעבד לפי מסגרת תקציבית מוצא את עצמו מעבר לכך. מטפלים בדברים באופן שוטף ואפילו מחדדים יותר ואומרים שקבלן שלא הגיש דרישה לתוספות תוך חודשיים הדרישה לא קיימת. ש. הקבלן טוען שבחוזה זה למרות ששילמו לו על עבודות נוספות יש עבודות נוספות שביצע עליהן לא שילמו לו. ת. זאת הטענה שלו. ש. טענה זו תמך הקבלן בחוו"ד מומחה של חשב כמויות בשם אלי גולדין שראית את חוות דעתו. ת. ראיתי אותה. ש. לא נכנסת בחוות דעתך האם גולדין צודק או טועה אלא אמרת שאינך יכול לשחזר ואתה מניח שהסתדרו והכל היה בעקבות מו"מ. ת. יצאתי מתוך הנחה שאושרה לי בעקבות שיחות עם שני המפקחים שההתחשבנות היתה שוטפת ודנו בכל טענה ותביעה באופן שוטף כדי למנוע הצטברות של תביעות ענק לאחר סיום העבודה וזה אישר לי את הידוע לי כאקסיומה מקובלת כך מנהלים פרויקטים של בנין. ש. אם הקבלן אומר ההפך מדברי המפקח והורידו לו דברים שלא מקובלים עליו לך אין כלים לומר מי צודק. ת. לכן מנהלים מו"מ בשטח". (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 17/3/10). מהימנים עלי הדברים. אני דוחה את דרישת התשלום עבור העבודות הנוספות. 8. הוצאות תקורה: התובעת/"החברה הקבלנית" עותרת לפיצוי כולל בסך 713,934 ₪, בגין התקופה שמחודש נובמבר 2000 ועד לחודש יולי 2002 (בניכוי התקופה מ- 11/2000 עד 1/4/2000 עליה ניתן פיצוי). לטענתה, בתקופה האמורה היא עסקה אך ורק בביצוע העבודה הנדונה שהתעכבה עקב מחדלי "חברת ד.א.מ.ק". גם תביעה זו קיבלה מענה בחוות דעת המומחה אינג' גרשוני. "44.2 הוצאות תקורה אחרי חודש מרץ 2001 בסך 713,934 ₪. מקובל כאקסיומה בענף הבנייה שמחירי היחידה בחוזי בניין כוללים בתוכם לא רק העלויות הישירות (חומרים, שכר עבודה וציוד בנייה) אלא גם הוצאות התקורה הכלליות של הקבלן והרווח הקבלני. אין אני מוצא בסיס לדרישה מיוחדת זאת. בעדותו בבית המשפט הוסיף: "ש. נשאלת ואמרת לגבי תקורה, כאשר קבלן לוקח בחשבון תקורה ומתמחר מכרז כזה הוא לוקח בחשבון תקורה של 7 חודשים. ת. זה חלק מההצעה שלו. ש. אם פרוייקט מתמשך שלא באשמת הקבלן הרי התקורה שלו גדלה. ת. אז הקבלן ממשיך להגיש חשבונות. הנחת היסוד היא שהתקורה היא חלק מהמחיר כמו כל חלק של הבנין. ש. מפנה לחשבון ינואר 2002 יש את הפאושל המקורי ללא תוספות. יש פיצוי בגין עיכוב של 100 אלף ₪. ת. כן. ש. סכום זה שולם לקבלן במרץ 01 והוא כיסה עיכובים עד לאותו מועד. ת. הוא כיסה את כל הטענות עד אותה תקופה. ש. אינך יכול לדעת מהחשבונות האם כלול פיצוי על תקורה מעבר לאותו מועד. ת. אתה מנסה להפריד בין התקורה לכל היתר וזה לא נכון. כאשר מדברים על מחיר בנין בין אם זה בסעיפי החוזה המקורי ובין בשינויים ותוספות מדברים על כסף שכביכול מגיע לקבלן וזה כולל הכל. לא נתקלתי במקרה שעושים הפרדה בין מחיר העבודה הכוללת לתקורה. ש. התקורה היא תמיד על תקופת החוזה המקורי. ת. לא. התקורה כלולה בכל סכום שקובע הקבלן כאשר התקורה הוא חלק מהסכום, ההוצאות הכלליות שלו הן חלק מההוצאות וזה נקרא תקורה כולל התוספות. ש. בגין הפאושל המקורי. ת. זה חלק מהחבילה ל 7 חודשים. ש. אם הבניה לא היתה 7 חודשים אלא יותר מגיע לקבלן הפרש תקורה. ת. כל סכום שקבלן טוען לו ובסוף משלמים לו חלק מזה התקורה כלולה בסכום ואינה אלמנט בזכות עצמו. התקורה היא הוצאות הייצור הבלתי ישירות אך הן קיימות". מאמץ אני את דברי המומחה. אני דוחה את התביעה להוצאות תקורה. 9. תשלום הפרש בסך 17,739 ₪ בגין החשבון הסופי המאושר לבין התשלום בפועל: התובעת עותרת לתשלום זה המהווה הפרש בין הסכום ששולם בפועל (4,631,335 ₪) לבין הסכום שהיה צריך להיות מאושר לה, בהתאם לאישור מפקח הפרוייקט את החשבון הסופי (4,649,074 ₪). הנתבעת 1 "חברת ד.א.מ.ק", טוענת בכתב הגנתה, כי מדובר בסכום שעוכב, עד אשר הקבלן יקיים את התחייבויותיו וביניהן הפקדת ערבות בנקאית בידי הנתבעת וקבלן תעודת גמר עבודה. ללמדך, כי אין, למעשה, מחלוקת בין הצדדים לגבי זכאות התובעת לקבל סכום זה. אף המומחה סבור כי התובע זכאי לסכום זה (סעיף 46.1 לחוות הדעת): "אני סבור שהתובע זכאי לתשלום בסך 17,739 ₪". אני מחייב את הנתבעת "חברת ד.א.מ.ק" בתשלום סכום זה. 10. תשלום מע"מ על חמשת התקבולים האחרונים: לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה את תוספת המע"מ בחמשת התקבולים האחרונים ששילמה לה. מדובר בסכום כולל של 18,117 ₪, שאותו יש להניח העבירה "החברה הקבלנית" לשלטונות המס/מע"מ עם קבלת התקבולים מהנתבעת/"חברת ד.א.מ.ק". "החברה הקבלנית" פעלה כך, כפי החובה המוטלת עליה בחוק. הנתבעת/"חברת ד.א.מ.ק", אינה מתכחשת לחובתה לתשלום המע"מ, שהינו מס על פי דין. לטענתה, כל עוד לא נמסרו לידיה חשבוניות מס בגין התשלומים האמורים, אין היא חייבת בתשלום המס. טענה זו אינה ברורה לי. את תשלום המע"מ יש לצרף/להוסיף לתשלום. לא בכדי בחוות דעתו כותב המומחה בסעיף 46.2: "46.2 מע"מ על חמשת התקבולים האחרונים, אני סבור שהתובע זכאי לתשלום זה בסך 18,117 ₪". אני מחייב את "חברת ד.א.מ.ק" בתשלום סכום זה. 11. תשלום הפרש לחשבון חודש יוני 2002 בין הסכום שאושר לבין התשלום בפועל, בסך 4,384 ₪: בכתב התביעה מציינת התובעת: "החשבון המאושר לחודש יוני 2002 עמד על 504,384 ₪. מתוכו שילמה הנתבעת לתובעת רק 500,000 ₪. התובעת זכאית, איפוא, ליתרה בסך 4,384 ₪. בחוות הדעת כותב המומחה: "46.3 תשלום הפרש לחשבון יוני 2002 בין הסכום שאושר לבין התשלום בפועל, בסך 4,384 ₪. אני סבור שהתובע זכאי לתשלום זה בסך 4,384 ₪. על הנתבעת/"חברת ד.א.מ.ק", לשלם סכום זה. 12. התייקרות - הפרשי הצמדה וריבית: לטענת התובעת/"החברה הקבלנית", הנתבעת/"חברת ד.א.מ.ק", שילמה לתובעת את תשלומי התמורה בערכים נומינליים תוך התעלמות מוחלטת מהפרשי הצמדה או שער ומריבית. כפועל יוצא, עתירת התובעת להפרשי הצמדה וריבית בסך של 304,914 ₪. אני דוחה תביעה זו. בסעיף 6 (ב) ל"הסכם", נאמר: "הסכום האמור (התמורה- י.פ.) הינו קבוע ולא ישתנה מכל סיבה שהיא והוא לא ישא ריבית או הפרשי הצמדה זולת אם ובאותה מידה שנקבע במפורש או אחרת". אמנם בעת שנכרת ה"הסכם", העבודה אמורה הייתה להסתיים תוך 7 חודשים, בעוד שבפועל היא הסתיימה לאחר 27 חודש; ואולם הצדדים לא שינו סעיף זה. זאת ועוד; בחוות דעתו בהתייחסו לתביעה זו, כותב המומחה אינג' גרשוני: "47.2 התייקרויות (הפרשי הצמדה וריבית), בסך 304,914 ₪. לאור הנאמר בסעיף 7.2 (43.2) לעיל, אני סבור שעניין ההתייקרויות נכלל בהתחשבות השוטפת בין הצדדים ולא מגיע תשלום מיוחד הנדרש כאן. מסכים אני עם הנאמר. ההתחשבנות בין הצדדים הייתה באופן שוטף. על פי האמור בסעיף 6 (ד) ל"הסכם", התובעת הייתה זכאית וקיבלה את התשלום "עם השלמת כל חלק מזכה", אשר אושר על-ידי המפקח (סעיף 16 ל"הסכם"). ללמדך, שנושא התשלום הוסדר בזמנו, ובאופן שוטף, ואין לחזור אליו. 13. עוגמת נפש ונזק לא ממוני: התובעת/"החברה הקבלנית" עותרת לפיצוי בסך 350,000 ₪ בגין ראש נזק, בהתחשב בכך כי התובעת ומנהלה עברו דרך חתחתים עד השלמת המבנה המפואר שזכה לתשבוחות מפי הנתבעים עצמם, בדמות מכתבי המלצה (נספח א' לכתב התביעה). הנתבעים דוחים דרישה זו מכל וכל וסבורים כי דווקא להם נגרם מפח נפש, כתוצאה מהתנהלותה של "החברה הקבלנית". אני דוחה תביעה זו. התביעה הינה תביעת החברה ולא תביעתו האישית של מנהלה. זאת ועוד; בע"א 6884/09 הראל חב' לביטוח בע"מ (המערערת בע"א 7632/09) נ' אהוד ירדני (המשיב בע"א 6884/09 והמערער בע"א 7632/09), תק-על 2010(3), 2387, 2392 (2010) נפסק, כי: "לא בכל מקרה בו אירוע נזיקי או הפרת חוזה גורמים לנפגע גם עוגמת נפש, חובה על בית המשפט לפסוק פיצוי בראש זה. אינני נדרש כאן לשאלה העקרונית של הגישה הראויה לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני (ראו לדוגמא ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60; ג' שלו וי' אדר, דיני חוזים - התרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ט) 307-303), אך כאמור לא כל עוגמת נפש באשר היא תזכה בפיצוי, אף שעוגמת נפש של ממש בוודאי ראויה לכך. גם נדרשת הוכחה במידת מה של עצם קיומו של נזק (ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט (לא פורסם)); ובסופו של דבר, מסור הנושא לשיקול דעת, כפי שיפורט להלן. י"ח. דומני, כי בבוא בית המשפט קמא להפעיל את שיקול דעתו לפי סעיף 13 לחוק התרופות ("גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק...") היה עליו להתחשב גם בשיעור הפיצוי שנפסק בגין נזק ממוני, ביחס בין ראשי הפיצוי השונים, ובעובדה, כי במהות מדובר בהתקשרות עסקית בין שני צדדים מקצועיים". סבור אני, כי במקרה הנדון, כאשר גם ל"חברה הקבלנית" חלק בהתקשרות הפאושלית; וכאשר עיקר התביעות שהוגשו על ידי "החברה הקבלנית", נדחו או צומצמו מאוד; וכאשר "החברה הקבלנית" כבר קיבלה פיצוי על התארכות הליך הבנייה עת חוייבה הנתבעת לשלם לחברה את סכום ההנחה שניתנה, אין מקום לפיצוי נוסף. יש גם לזכור שעבור התקופה המסתיימת ביום 25/3/2001 קיבלה התובעת פיצוי בסך 100,000 ₪ והתחייבה כי לא יהיו לה תביעות כספיות לעיכובים שחלו במהלך הפרוייקט עבור תקופה זו. בתקופה זו, עליה פוצתה התובעת, התעוררו עיקר הבעיות המהותיות. 14. סיכום ביניים ראשון: על הנתבעת "חברת ד.א.מ.ק" לשלם לתובעת/"החברה הקבלנית" את הסכומים הבאים: - ביטול הנחה 310,812 ₪ - הפרשים בין החשבון הסופי המאושר ובין התשלום (לרבות חשבון יוני 2002) 22,123 ₪ סך הכל 332,935 ₪ - החזר תשלום מע"מ 18,117 ₪ 15. התביעה נגד עדי קפלן ושות' עו"ד: בכתב התביעה נטען: "51. משרד עדי קפלן ושות', עו"ד שעשה שימוש בבניין לתפארה, ובכך התעשר שלא כדין על חשבונה של התובעת. נוסף על כך, התרשל משרד עוה"ד בכך שנטל על עצמו במישרין את ניהולו של הפרוייקט, מבלי שיש לו ניסיון או כישורים כלשהם בניהולם של פרויקטים קבלניים מן הסוג נשוא התביעה". בתצהירו כותב עדי קפלן: "משרד עו"ד עדי קפלן אינו ומעולם לא היה צד להסכם עם הקבלן. מעורבותו ופעולותיו נעשו בשמה של החברה כבא כוחה. 20. ההסכם נחתם בין הקבלן לחברה. 21. המשרד אינו הבעלים של הבניין ולא התקשר עם הקבלן בהסכם לביצוע עבודות השיפוץ של הבניין. המשרד לא הזמין מהקבלן את העבודות וממילא שאינו חייב לקבלן דבר בגין העבודות. (ההזמנה היחידה מהקבלן בה היה המשרד מעורב הייתה הזמנת עבודות נגרות - הזמנה שאינה חלק מן הפרוייקט - אליה אתייחס בתצהיר זה להלן). 22. השימוש שנעשה על-ידי המשרד בבניין הינו כשוכר על פי הסכם שכירות שנחתם בין המשרד לבין הבעלים של הבניין. לכן: 22.1 השימוש של המשרד בבניין הינו על פי זכות שבדין וככל שצומחת למשרד טובת הנאה כתוצאה מהשימוש בבניין, הרי שהיא הושגה על פי זכות שבדין. 22.2 המשרד לא קיבל נכס, שירות או טובת הנאה אחרת מהקבלן, וממילא שאין הוא חייב דבר לקבלן. ... 24. משרד עו"ד עדי קפלן מעולם לא ניהל את הפרוייקט, לא "נטל על עצמו" ולא יכול היה ליטול על עצמו את ניהולו. כל מעורבותו ופעולותיה בקשר עם הפרוייקט, נעשו בשמה ומטעמה של החברה. 25. המשרד סיפק שירותים משפטיים לחברה בעניינים הנוגעים לפרוייקט, אשר כללו: הכנת החלק המשפטי של מסמכי המכרז, הכנת ההסכם, ייצוג כללי וטיפול בנושאים שונים הקשורים בפרוייקט. 26. יתרה מכך, כפי שניתן להבין גם מתצהירו של הקבלן, פעולותיו של המשרד מטעם החברה נעשו במטרה לזרז את הפרוייקט ולהחיש את השלמתו. פעולותיו של המשרד מטעם החברה לא גרמו ולא יכלו לגרום לעיכוב כלשהו בביצוע הפרוייקט. ההיפך הוא הנכון. מכאן, כי אין ולא יכול להיות כל קשר (סיבתי או אחר) בין פעולותיו של המשרד בשמה של החברה, לבין העיכוב בהשלמת הפרוייקט וה"נזקים", כביכול, הנטענים על-ידי הקבלן. האמור עולה מהמסמכים ולא נסתר. לא ברורה לי גם הטענה על "התעשרות שלא כדין". סעיף 1 ל"חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979, קובע לאמור: "1. חובת ההשבה (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. (ב) אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת". לצורך התגבשותה של עילה על פי דיני עשיית עושר, נדרש להוכיח שלושה יסודות: "היסוד האחד הוא זה של ההתעשרות. במסגרתו נבחנת השאלה האם הזוכה "קיבל... נכס, שירות או טובת הנאה אחרת". היסוד השני עניינו בשאלה האם ההתעשרות האמורה "באה" לזוכה מן המזכה. כאן הדרישה היא כי ההתעשרות של הזוכה תהא "על חשבון" המזכה. היסוד השלישי מציב את הדרישה כי ההתעשרות של הזוכה על חשבון המזכה תהא "שלא על פי זכות שבדין" (רע"א 371/89 אילן ליבוביץ' נ' א. את י. אליהו בע"מ) פ"ד מד(2) 309, 321-322 (1990)". יסודות אלה לא הוכחו. עדי קפלן ושות', לא קיבלו דבר מהתובעת: לא נכס, לא שירות ולא טובת הנאה. בוודאי שהיא לא התעשרה על חשבון התובעת. (עבודות הריהוט שהוזמנו על ידי משרד עו"ד קפלן, לא היו חלק מן הפרוייקט). אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 2/ עדי קפלן ושות', עו"ד. 6. התביעה שכנגד - ד.א.מ.ק השקעות (1998) בע"מ ("חברת ד.א.מ.ק") כנגד בר-זוהר חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ ("החברה הקבלנית"): תביעה זו עניינה בראשי הנזק הבאים: פיצוי מוסכם בגין איחורים. אובדן הכנסה בגין דמי שכירות. פיצוי בגין ליקויי בנייה. השבת חלק מהתמורה - שכר מנהל עבודה שלא הועסק על-ידי "החברה הקבלנית". אי המצאת אישורים ומסמכים. תשלומים לעיריית תל-אביב. א. פיצוי מוסכם בגין איחורים: לטענת "חברת ד.א.מ.ק" היא זכאית לפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 14 (ג) ל"הסכם": "180 דולר/ארה"ב לכל יום של איחור בגין 30 ימי האיחור הראשוניים לאחר היום ה- 21 של הפיגור, סך של 250 דולר/ארה"ב בגין כל יום של איחור מהיום ה- 51 ועד היום ה- 80 וסך של 500 דולר/ארה"ב לכל יום של איחור מהיום ה- 80 ואילך". דא עקא, שסעיף זה ב"הסכם" התאים ל"חוזה הפאושלי", והיה מבוסס על התוכניות שנמסרו ל"חברה הקבלנית". על פיהן נקבע מועד סיום העבודות. כשהתברר שהתוכניות, שהיו חלק מן "החוזה הפאושלי", אינן ברות ביצוע; וכי היה צורך בתכנון חדש והיערכות שונה לביצוע העבודות; וכשהתברר שעקב כך נדחה מועד הביצוע ב-20 חודשים, כאשר ל-17 חודשים מהם אחראית "חברת ד.א.מ.ק"; לא ניתן להסתמך על סעיפי ה"הסכם", ככל שיש להם קשר לתוכניות הבנייה שנמסרו ל"חברה הקבלנית" לרבות משך ומועד סיום העבודות. סעיף 14 (ג) להסכם הוא אחד מסעיפים אלו. "חברת ד.א.מ.ק" היא זו שהביאה לכך שלא ניתן יהיה לקיים את ההסכם הפאושלי, באשר למועד סיום העבודה. מכאן, שאני דוחה את התביעה לפיצוי מוסכם, המסתמכת על סעיף 14 (ג) להסכם. על שלושת חודשי העיכוב שנגרמו באחריות "החברה הקבלנית" (בנושא מיזוג האוויר), ניתן כבר פיצוי עת שלושה חודשים אלו נוכו מזכות "החברה הקבלנית" להחזר ההנחה שניתנה. ב. אובדן הכנסה בגין דמי שכירות: לטענת "חברת ד.א.מ.ק", האיחור בהשלמת העבודות הביא לאובדן הכנסה של דמי שכירות בסך 650,000 ₪ מהשכרת המבנה למשרד עו"ד קפלן. אני דוחה תביעה זו. מתוך 20 חודשי העיכוב - 17 חודשים!! היו באחריותה של "חברת ד.א.מ.ק". קרי, לכל היותר הייתה זכאית "חברת ד.א.מ.ק" לפיצוי עבור 3 חודשי עיכוב בלבד, עליהם כבר קיבלה פיצוי על ידי קיזוז חודשים אלו מסכום "ההנחה" שבוטל. זאת ועוד; "חברת ד.א.מ.ק" לא הציגה כל ראיה על שיעור דמי השכירות החודשי. טענתה בנדון היא טענה סתמית ולא מבוססת. נטל ההוכחה היה מוטל על "חברת ד.א.מ.ק" ולא היה פשוט מכך. ניתן היה להציג את חוזה השכירות עם משרד עו"ד עדי קפלן, אם היה קיים חוזה כזה. הדבר לא נעשה. הפועל היוצא, כי אין גם כל ראיה, על פיה ניתן לבסס פיצוי עבור אובדן שלושה חודשי שכירות. ג. פיצוי בגין ליקויי בנייה: בחוות דעתו כותב המומחה: "4.1.3 תיקון ליקויי בנייה המפורטים בדו"ח ליקויי בנייה (נספח "ח") בסך 927,008 ₪. ב- 26/05/09 ביקרתי בבניין ומצאתי שפנים הבניין הרוס לחלוטין כולל עקירת הריצוף, ומחיצות ותקרה מפורקות. נמסר לי שהבניין נמכר לגורם שלישי שמבצע בו שינויים נרחבים. אין לי אפשרות לחוות את דעתי באופן כולל על מצבו של הבית בסיום עבודתו של התובע ולפני שהכל נהרס. מה שראיתי בחוץ ושלכאורה לא נפגע בהריסה (הטיח והצביעה החיצונית) הצביע על עבודה ברמה מקצועית ירודה.ראוי לציין שהביקורת של מומחה הנתבע התקיימה כחודש אחרי הגשת התביעה וכשנה וחצי אחרי איכלוס הבניין, כאשר בתקופה זאת לא מצאתי תלונות על ליקויי בנייה מלבד תקלות שגרתיות במערכת מיזוג האוויר.בכפיפות לנאמר בסעיף 6.9 לעיל אני מעריך עלות תיקוני הליקויים בעבודת הקבלן בסך של 130,000 ₪. אני מאמץ את קביעת המומחה. אין להתעלם לעניין זה ממכתבו של עו"ד קפלן, בו נאמר: "1. משרדנו עבר זה לא מכבר לבית שברח' יהודה הלוי 16 תל-אביב. 2. הבית הוגדר על-ידי העירייה, מטעמיה היא, כבית המיועד לשימור. 3. את הבית שיפצו ושימרו חברת בר זוהר בע"מ ובעליה ומנהלה מר ריצ'רד ברדה (להלן - "החברה הקבלנית"). 4. העבודה שהייתה כרוכה בשיקום ובשימור הבית הייתה מורכבת ומסובכת מעין כמותה הן מההיבט ההנדסי והן מההיבט הבירוקרטיה נילווה לשיקום בניין המיועד לשימור. היה צורך במתן פתרונות לקשיים ובעיות שהתגלו תוך כדי הליך השיקום תוך גילוי יצירתיות ולפעמים גם ראשוניות (של הרעיונות לפתרון). 5. בבניין לשימור דרוש גם מזג המאפשר להתמודד עם סבך הביורוקרטיה ודרישות הרגולטור (ע.ת.א - מחלקת השימור) שאינן מעוגנות בנוהלים מחייבים אלא נוצרות על פי "הטעם והגישה" של העוסקים בנושא בעירייה. קשה להתמודד עם טעם ודרישות של מי שאינו צריך לשאת במימון הפרוייקט. 6. החברה הקבלנית השכילה להתמודד עם הבעייתיות של הפרוייקט על היבטיו השונים ושיקמה את הבניין תוך גילוי יוזמה, חריצות, יצירתיות ולמיטב ידיעתנו הכל בתאום עם ולשביעות רצון של הרגולטור. התוצאה הסופית נראית לכל העובר ברח' יהודה הלוי בת"א. 7. לדעתנו מדובר בחברה המסוגלת להתמודד עם בעיות וקשיים של בניין לשימור העושה מלאכתה במסירות ותוך דבקות במטרה". (נספח "א" לכתב התביעה). בעדותו נשאל והשיב עו"ד עדי קפלן: "ש: איך אתה חותם על מכתב המלצה לקבלן שעשה לך את כל הנזקים העצומים האלה. ת: הסברתי את זה גם בתצהיר. אנחנו צריכים להבין שהקבלן עבד במבנה למעלה משנתיים, מערכת היחסים הייתה חברית, לכל אורך הדרך לא היינו מכווני תביעה, וכשאני נכנסתי או סמוך לכניסה, הוא ביקש מכתב המלצה למרות שבאותה נקודת זמן היה פיגור, אך לא היינו מודעים לכל הנזקים שיהיו לאחר מכן, החלטתי שאני רוצה לסייע בידיו לקבל הלוואה, והחלטתי לתת לו את מכתב ההמלצה". תשובה זו אינה משכנעת. לא שוכנעתי שעו"ד קפלן יכתוב מכתב שאינו משקף את המצב לאשורו, רק כדי לסייע לקבלן לקבל הלוואה. ללמדך, כי גם אם היו ליקויים כלשהם, היקפם לא היה גדול. בחוות דעתו - בסעיף 4.1.3 כותב המומחה אינג' גרשוני: "ראוי לציין שהביקורת של מומחה הנתבע התקיימה כחודש אחרי הגשת התביעה וכשנה וחצי אחרי איכלוס הבניין, כאשר בתקופה הזו לא מצאתי תלונות על ליקויי בנייה מלבד תקלות שגרתיות במערכת מיזוג האוויר". אני מאמץ את המלצת המומחה לפסוק פיצוי בסך 130,000 ₪ ברכיב נזק זה. בשנת 2007 נמכר המבנה לצד שלישי אשר הרס את פנים המבנה לבינוי חדש לצרכיו. ד. השבת חלק מהתמורה ששולמה עקב אי העסקת מנהל עבודה: אין מחלוקת שעל-פי ההסכם אמור היה הקבלן להעסיק מנהל עבודה, באופן קבוע. "החברה הקבלנית" לא עשתה כן. מסביר ריצ'רד ברדה: "ת: מיד עם תחילת הפרוייקט התכוונתי כן להעסיק מהנדס ביצוע ומנהל עבודה מוסמך. אך כשבוע ימים אחרי שהתחלנו להיערך בפרוייקט, התברר לי שהתוכניות שקיבלתי אינן ברות ביצוע. נעצרנו, וחיכיתי לקבל תשובות, מה יהיה גורלו של הפרוייקט, מכיוון שהתוכניות החתומות שקיבלתי, התברר לי שהן לא ברות-ביצוע כלל וכלל. שום תוכנית. אז הודעתי לגורמים שהייתי צריך להעסיק אותם שבינתיים אין טעם שאתחיל להעסיק אותם, כי אם הייתי מעסיק אותם, 90% מהזמן שלהם לא היה להם שום דבר לעשות בתוך הבניין. לי היו נגרמות הוצאות אדירות, מכיוון שלא ידעתי מה יהיה גורלו של הפרוייקט, ואני לא נוהג להעסיק אנשים ולפטר אותם אחרי שבועיים מכיוון שהפרויקט ייעצר או מכל סיבה שהיא. אז לכן חיכיתי לקבל תשובות". ש: חיכית מהיום הראשון לפרויקט, כשלא ידעת שיש בעיות, עד סוף הפרויקט. חיכית כל הזמן על-מנת שתהיה לך סיבה לקיים את התחייבויותיך למנות מהנדס ומנהל עבודה כפי שכתוב בהסכם. הסכום של השכר, התמורה, למנהל עבודה ומהנדס, נכלל בסכום הפאוּשׁלִי שאותו קיבלת כתשלום במסגרת ההסכם. ת: לא. חד וחלק לא. מכיוון שבכתב-הכמויות שאתה מחזיק אצלך ביד, אין שום סעיף שמופיע בו שכרו של מנהל עבודה ומהנדס ביצוע. אני התחייבתי על-פי ההסכם המקורי - העסקתם של מנהל עבודה ומהנדס ביצוע ל-7 חודשים בלבד ולא יום אחד יותר. כאשר התברר בתחילת הפרויקט שהתוכניות של הקונסטרוקציה, שהן בעצם התוכניות שמתחילות את הפרויקט, אינן בּרוֹת-ביצוע, אז לצערי החלטתי לא להעסיק את המהנדס ומנהל העבודה מכיוון שלא היה להם מה לעשות בבניין, ואני לא מכיר בעלי מקצוע, בתפקידים כאלה, שהיו מעוניינים לשבת על כיסא כל היום ולהמתין לתוכניות". (עמ' 29, 30 לפרוטוקול מיום 2/6/10). בחוות דעתו כותב המומחה אינג' גרשוני: "אם כי הקבלן היה מחוייב להעסיק באתר מנהל עבודה באופן קבוע, השיבושים שהיו באשמת המזמין יצרו מצב שבו העסקתו הקבועה לא הייתה כדאית". (סעיף 4.1.4 לחוות הדעת) ברי כי באתר העבודה היו צריכים להיות נוכחים מהנדס ומנהל עבודה. על-פי ה"הסכם" חובת מינוי המהנדס חלה על "חברת ד.א.מ.ק". בסעיף 3 ל"הסכם", סעיף ההגדרות, נאמר: "המהנדס או המפקח - מי שיתמנה על-ידי החברה ("חברת ד.א.מ.ק" - י.פ.) מפעם לפעם כמהנדס לצורך הסכם זה". בסעיף 9 ל"הסכם" מפורטים תפקידיו של המהנדס. ל"חברת ד.א.מ.ק" אין אלא להלין על עצמה שלא מינתה את המהנדס. את מנהל העבודה, על-פי ה"הסכם", אמורה הייתה למנות "החברה הקבלנית". יש להצטער שלא עשתה כן. בעדותו בבית המשפט אומר המומחה אינג' גרשוני: "... לדעתי הוא טעה. הוא התחייב, ובעבודה זה היה מחוייב מהנדס ומנהל עבודה מוסמך, ולדעתי הוא פעל לא נכון. היה חייב להחזיק אותם ולדרוש בזכות העלויות שלהם על הארכת הזמן". (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 17/3/10). עם זאת, אי העסקת השניים לא גרמה נזק ל"חברת ד.א.מ.ק", עליו היא לא קיבלה פיצוי. נהפוך הוא; עד כמה שאירוני הדבר, אי העסקתם חסכה כסף ל"חברת ד.א.מ.ק". לעיכוב - 17 חודשים - בסיום העבודות, אין קשר לאי העסקתם של מהנדס ומנהל עבודה. גם אם היה קשר כלשהו, איחור זה הוא באחריות "חברת ד.א.מ.ק". חלקה של "החברה הקבלנית" בשלושה חודשי עיכוב נוספים. בעדותו בבית המשפט, אומר המומחה אינג' גרשוני: "אילו היה מחזיק מנהל עבודה היה משלם לו כ- 15,000 ₪ לחודש. לגבי מהנדס היה צריך לשלם כ- 25,000 ₪ לחודש". המשתמע מכך, שעבור 17 חודשי עיכוב אלו, אמורה הייתה "החברה הקבלנית" לשאת בתשלום של: 680,000 ₪ = 17 X 40,000 ₪ (שכר שני בעלי התפקיד), בעוד סכום הניכוי עבור 7 חודשי ההסכם הפאושלי היה צריך להיות 280,000 ₪. כל זאת בהנחה שזה השכר אותו הייתה משלמת "החברה הקבלנית". בחוות דעתו כותב המומחה: "סכום החוזה הוא בגין ביצוע כל הבנייה ואין מחיר נפרד להעסקת מנהל עבודה". (סעיף 4.1.4 לחוות הדעת). זאת ועוד; בחוות דעתו כותב המומחה: "המציאות הזאת קרוב לוודאי פגעה בטיב העבודה - ופגיעה זו באה לידי ביטוי בס"ק 4.1.3 לעיל" (סעיף ליקויי הבנייה עליהם קיבלה חברת ד.א.מ.ק פיצוי - י.פ.). (סעיף 4.1.4 לחוות הדעת). נוכח כל הנאמר, אני מחליט לדחות התביעה הנגדית, ברכיב נזק זה. ה. אי המצאת אישורים ומסמכים: בתצהירו מציין מר מנחם קליין: "138.6 הקבלן לא המציא לחברה אישורים ומסמכים, לא ניהל יומן עבודה בהתאם להוראות ההסכם, לא עמד בהתחייבויות במסגרת תקופת האחריות על-פי ההסכם, לא מסר ערבויות בנקאיות, לא מסר תוכנות as made ותוכניות, אישורים, תעודות ומסמכים אחרים כמפורט בהסכם. לפיכך, על הקבלן לפצות אותנו בסכום נוסף של 50,000 ₪". התביעה הינה לתשלום בסך של 50,000 ₪. לא ברור כלל מאין נשאב סכום זה. לא ברור אלו מסמכים לא נמסרו ל"חברה הקבלנית". נהפוך הוא, דווקא התוכניות אותן מסרה "חברת ד.א.מ.ק" ל"חברה הקבלנית" היו תוכניות שאינן ברות ביצוע. אני דוחה התביעה ברכיב נטען זה. ו. תשלומים לעיריית תל-אביב: מים - בסך 10,000 ₪:- בסעיף 138.7 לתצהירו, כותב מנחם קפלן: "138.7 הקבלן נמנע מלשלם תשלומים אשר התחייב לשאת בהם בהסכם. בין היתר, תשלומים לעירייה שעליו לשלם בסך 10,000 ₪". אני דוחה דרישה זו. לא הוצגו דרישות/חשבונות העירייה אשר על "החברה הקבלנית" היה לשלמם והיא לא עשתה כן. ז. סיכום ביניים שני: על "החברה הקבלנית" לשלם ל"חברת ד.א.מ.ק" סך של 130,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק בגין הליקויים בעבודות הבנייה. 7. התביעה שכנגד - חברת ד.א.מ.ק כנגד ריצ'רד ברדה התביעה נגד ריצ'רד ברדה, בהיותו הבעלים והמנהל של "החברה הקבלנית". בכתב התביעה נטען: "3.7 (ה) בנסיבות העניין צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת שכנגד 1, שכן הואיל והנתבע שכנגד 2 ניהל את עסקיה בהקשר לפרוייקט שלא בטובתה, באופן שהיה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע חובותיה והתחייבויותיה. אשר על כן יש לראות את הנתבע שכנגד 2 כאחראי אישית למעשי ומחדלי הנתבעת שכנגד 1". אני דוחה את התביעה. בע"א 10385/0-2 דן מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53, 57-58 (2003) אומר בית המשפט העליון מפי כבוד השופט טירקל: "ההבחנה בין אחריות המנהל למעשים שעשה במסגרת סמכותו, שיש בהם משום הפרת חיוב חוזי המוטל על התאגיד, לבין אחריותו לביצוע עוולה או להפרת חובה חוקית, נגזרת מן השוני בין אופיין של ההתנהגויות (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(2) 661, 698). אף עליי מקובל, כי לא בכל מקרה, שבו יימצא תאגיד אחראי לניהול משא ומתן שלא בתום-לב, תחייב מכך המסקנה כי יש להטיל חבות אישית גם על מנהלו (השוו: ע"א 148/82 גליק נ' ארמן, פ"ד מה(3) 401, 406). משמע, כי להטלת חבות אישית על המנהל אין די להיווכח כי נורמת תום-הלב - המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיבית - הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית". ... "בתביעה המבוססת על עילות להרמת מסך מוטל נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות על התובע (ר' ע"ע 30023/98 אלדד קונשטוק נ' נאווה דגן, עבודה ארצי, כרך לג (5), 25)". ריצ'רד ברדה אינו צד להסכם. אם רצתה "חברת ד.א.מ.ק" באחריותו האישית היה עליה להחתימו באופן אישי על ההסכם כאחראי או כערב לביצועו. כל שעשה ריצ'רד ברדה, נעשה בשם ומטעם "החברה הקבלנית". זאת ועוד, הוכח בפני כי "החברה הקבלנית" וריצ'רד ברדה במיוחד, עשו כיכולתם לקדם את ביצוע העבודה וכי דווקא "חברת ד.א.מ.ק" היא זו אשר מנעה את תחילת העבודה והתקדמותה - הכל כמתואר לעיל. סביר להניח שאם לא תביעתה של "החברה הקבלנית", תביעה זו לא הייתה מוגשת כלל. אני דוחה את התביעה האישית כנגד ריצ'רד ברדה. 8. התביעה שכנגד - עדי קפלן ושות' עורכי דין (להלן: "משרד עוה"ד") כנגד בר-זוהר חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ ("החברה הקבלנית") וכנגד ריצ'רד ברדה: לטענת משרד עוה"ד, עקב האיחור במסירת המבנה, נגרם למשרד עוה"ד נזקים שונים המפורטים בסעיף 55 לתביעה. לטענת משרד עוה"ד: "58. (א) ההסכם נעשה ונחתם בין דאמק ובין הנתבעת שכנגד 1 אולם יש לראותו גם כהסכם לטובת צד ג', הוא התובעת שכנגד. הנתבעים שכנגד היו מודעים לעניין זה ולכך שמטרת הפרוייקט היא לאפשר לתובעת שכנגד להעביר לבניין ביהודה הלוי את משרדה ואף הצהירו על ידיעתם זו בהסכם. הנתבעים שכנגד הפרו התחייבותם כלפי התובעת שכנגד על פי ההסכם האמור. (ב) הנתבעים שכנגד התחייבו ישירות כלפי התובעת שכנגד לסיים את הפרוייקט במועד הסיום המוסכם. הנתבעים שכנגד הפרו התחייבות זו". אני דוחה תביעה זו. כפי שכבר נאמר, וכפי שטען משרד עוה"ד: "ההסכם נחתם בין הקבלן לחברה". "המשרד אינו הבעלים של הבניין ולא התקשר עם הקבלן בהסכם לביצוע עבודות השיפוץ". "השימוש שנעשה על-ידי המשרד בבניין הינו כשוכר על פי הסכם השכירות שנחתם בין המשרד ובין הבעלים של הבניין". (סעפים 20-22 לתצהיר עו"ד עדי קפלן). על בסיס טענות אלו, נדחתה התביעה שהוגשה על-ידי "החברה הקבלנית" כנגד משרד עוה"ד. עתה, ומנגד, טוען משרד עוה"ד כי יש לראות את ההסכם, כהסכם לטובת צד ג', היות ו"החברה הקבלנית" ידעה שמטרת עבודות השיפוץ היא לאפשר את איכלוס משרד עורכי הדין בבניין. סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 קובע לאמור: "חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו". בע"א 253/82 ד"ר דן חושי נ' הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, פ"ד לח(1) 640, 643-644 (1984), אומר כבוד השופט ברק: "מכוחו של סעיף זה עשוי אדם, שאינו צד לחוזה, לרכוש זכויות על-פיו כלפי הצדדים לו. תנאי להענקתה של זכות זו לצד שלישי הוא, כי על-פי פירושו הנכון של החוזה נטלו על עצמם הצדדים או אחד מהם חיוב כלפי הצד השלישי ובכך העניקו לצד השלישי זכות כלפיהם. לא די בכך, כי הלכה למעשה יש בו בחוזה כדי להיטיב עם צד שלישי. תנאי הוא לתחולתו של סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), כי על-פי פירושו הנכון של החוזה משתמעת ממנו (במפורש או מכללא) הכוונה להעניק לצד השלישי זכות ולהטיל במקביל לכך על בעלי החוזה חובה (ראה ג' שלו, 'חוזה לטובת צד שלישי' פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ז) 29). מכאן, שאפילו יש בחוזה התחייבות ליתן טובת הנאה לצד שלישי, אין באותה התחייבות כשלעצמה כדי להעניק זכות לצד שלישי, שכן השאלה היא תמיד, אם אותה התחייבות הי אך כלפי הצד לחוזה ואילו טובת ההנאה היא אך תוצאה של ביצוע אותה התחייבות, או שמא ההתחייבות עצמה, בנוסף לטובת ההנאה, מכוונת כלפי הצד השלישי (ראה ע"א 348/79, בעמ' 37)". האם התכוונו הצדדים להסכם ("חברת ד.א.מ.ק" מחד ו"החברה הקבלנית" מנגד) להעניק למשרד עוה"ד קפלן זכות לדרוש את קיום החיוב - העמדת המבנה במועד שנקבע ?? אין בפני כל הוכחה שכך הם פני הדברים. ב"הסכם" לא נאמר שהוא לטובת צד שלישי. ב"הסכם" אין אזכור כלשהו של משרד עוה"ד. חוזה השכירות עם משרד עוה"ד לא הוצג ל"חברה הקבלנית". הסכם כזה, גם לא הוצג בבית המשפט. אין די בהצהרתה הכללית של "החברה הקבלנית" בסעיף 5 (ג) ל"הסכם": "מטרת העבודה והשימוש בה לאחר שתשולם מוכרים וידועים לו היטב". לא זו אף זו, האחריות לאיחור בתחילת העבודה מוטלת כולה על "חברת ד.א.מ.ק", כך גם האחריות המרבית לעיכוב בהשלמת עבודות השיפוץ. אם יש למשרד עוה"ד קפלן טענות ותביעות כלשהן, יש להפנותן ל"חברת ד.א.מ.ק" ולא ל"חברה הקבלנית". כנראה שהדבר לא נעשה בשל זהותה של "חברת ד.א.מ.ק". בתצהירו כותב עו"ד עדי קפלן: "8. לצורך כך, הוקמה חברת ד.א.מ.ק השקעות 1998 בע"מ, הנתבעת 1 והתובעת שכנגד בת.א. 1107/04 (להלן: "החברה") שהינה חברה משפחתית בבעלות אחי, מני קפלן, אחותי, הדסה קסטן ובבעלותי. 9. החברה נוהלה על-ידי אחי מני שקיבל על עצמו את ניהול הפרוייקט, ותפקידה היה לשמש כיזם ולתכנן, לשפץ ותפעל את הבניין". זאת ועוד, אף לא אחד מן הנזקים הנטענים בתצהיר הוכח בפועל. חוזה השכירות במשרד באבן גבירול - לא הוצג. חוזה ו/או קבלות על חנייה באבן גבירול - לא הוצגו. חוזה השכירות עם "חברת ד.א.מ.ק" לשכירת המבנה נשוא הדיון - לא הוצג. קבלות על תשלום דמי חניה בתקופת העיכוב ו/או אי היכולת להשתמש בחצר הבניין -לא הוצגו. אין די לפרט נזקים נטענים אלו בתצהיר, מקום שראוי ואף מתחייב להציג מסמכים אלו. הוא הדין באשר לתביעה לעוגמת נפש. אם נגרמה עוגמת נפש כלשהי, יש להפנות את התביעה ל"חברת ד.א.מ.ק", עימה, לטענת משרד עוה"ד, נכרת הסכם שכירות. זאת, אם משום הקשר החוזי, הנטען (שלא הוצג ולא הוכח בפני), אם משום אחריותה לעיכוב בשיפוץ. מכל הנימוקים המצטברים דלעיל, אני דוחה את התביעה הנגדית שהגיש משרד עוה"ד כנגד "החברה הקבלנית". 9. התביעה הנגדית - משרה עוה"ד כנגד ריצ'רד ברדה: כל שנאמר, בעד דחיית תביעתה של "חברת ד.א.מ.ק" כנגד ריצ'רד ברדה, יפה גם לענייננו וביתר שאת. כל השיחות שנוהלו בין ריצ'רד ברדה לבין משרד עוה"ד היו במסגרת תפקידו כמנהל "החברה הקבלנית" מול משרד עוה"ד המייצג את "חברת ד.א.מ.ק." אני דוחה את התביעה האישית כנגד ריצ'רד ברדה. ברי לי , כי תביעת משרד עוה"ד לא הייתה באה לעולם, אלמלא התביעה העיקרית שהוגשה. 10. סוף דבר התביעה העיקרית: 1. אני מחייב את ד.א.מ.ק השקעות 1998 בע"מ לשלם לבר זוהר חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ את הסכומים הבאים: סך של 332,935 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סך של 18,117 ₪ (החזר מע"מ). 2. אני דוחה את התביעה כנגד עדי קפלן ושות' עורכי דין. התביעה הנגדית של "חברת ד.א.מ.ק": 3. אני מחייב את בר זוהר חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ לשלם ל ד.א.מ.ק השקעות 1998 בע"מ את הסך של 130,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. 4. אני דוחה את התביעה כנגד ריצ'רד ברדה. התביעה הנגדית של "עדי קפלן ושות', עורכי דין": 5. אני דוחה את התביעה שהוגשה כנגד בר זוהר חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ וכנגד ריצ'רד ברדה. סיכום סופי: נוכח האמור בסעיפים 1 ו- 3 דלעיל, התוצאה הסופית הינה: על ד.א.מ.ק השקעות 1998 בע"מ לשלם לבר זוהר חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ את הסך של 202,935 ₪. סכום זה יישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום 15/7/2002, ועד התשלום בפועל. (חודש יולי 2002 אוכלס הבניין, ועד למועד זה אמורה הייתה "חברת ד.א.מ.ק", לשלם ל"חברה הקבלנית" את כל המגיע לה. מועד זה הוא גם המועד המתאים ביותר לקזז מן התשלום המגיע, את הסכום שנקבע עבור הליקויים בעבודה). על הסכום לתשלום יתווסף מע"מ כחוק. כמו כן, ובנוסף, אני מחייב את "ד.א.מ.ק השקעות 1998 בע"מ" לשלם ל"בר זוהר חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ" את הסך של 18,117 ₪ (מע"מ ששולם) בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום 15/7/2002 ועד התשלום בפועל. בהתחשב בעובדות ובנסיבות המתוארות בפסק הדין; ובהתחשב בכך שהתביעה הוגשה על סכום של 2,866,443 ₪ והסתיימה בסכום של 202,935 ₪ (לאחר קיזוז סכום התביעה שכנגד); ובהתחשב בתביעות ההדדיות הנוספות שנדחו; אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו. חוזהקבלן