אקדמות מילין 1. עניינה של התביעה שלפני במחלוקת אודות שכר טרחה על פי חוזה שנכרת בין הצדדים. סכום התביעה הועמד ע"ס 150,000 ₪ משיקולי אגרה. 2. העובדות הצריכות לעניין: (א) התובעים הינם אדריכל ומתכנן ערים (להלן: "התובע 1") וכלכלן שהינו אף רואה חשבון (להלן: "התובע 2"), העוסקים, בין היתר, בייזום תכנון ופיתוח פרויקטים בתחום המקרקעין. (ב) הנתבעת הנה אגודה שיתופית בע"מ והנה החוכרת של מקרקעין הידועים כחלק מחלקה 42 בגוש 8042 בשטח של כ-15 דונם, המיועדים לתעשייה ומלאכה (להלן: המקרקעין"). (ג) ביום 20.8.06 נחתם בין התובעים לבין הנתבעת הסכם למתן שירותי ייעוץ, ניהול וקידום הפרויקט של המבנה הלוגיסטי אשר ייבנה על המקרקעין. (ד) התמורה לה היו זכאים התובעים על פי סעיף 5ג' להסכם התחלקה לשניים: תשלום חודשי קבוע ומוסכם ע"ס 1,500$ לכיסוי הוצאות שוטפות למשך 12 חודש. שכר הטרחה בגובה 3 חודשי שכירות עפ"י החוזה שיחתם עם השוכר. אין מחלוקת כי התובעים קיבלו מהנתבעת סך של 9,000$ לכיסוי הוצאות שוטפות רק עבור6 חודשים. (ה) ביום 29.4.07 שלח מר יצחק דרעי, יו"ר ועד הנתבעת, לנתבעים מכתב המודיע להם כי הנתבעת החליטה לסיים את ההתקשרות העסקית עמם וזאת על פי סעיף 5ב' להסכם. 3. טענות התובעים ב"קצירת האומר": (א) לטענת התובעים, הם פעלו ליישום ההסכם ובכלל זאת נדרשו לעבודה תכנונית רבה: הוכנו מספר רב של חלופות תכנון והוצגו לנתבעת, הוכנה הדמיה תלת מימדית של הפרויקט, התובעים נפגשו מספר פעמים עם נציגי ועדות התכנון, עם ראש המועצה האזורית, ועם מהנדס הועדה. התובעים יזמו פניה אל הועדה המקומית לתכנון ובניה על מנת לאפשר לנתבעת תוספת שטחי שירות אשר נתאפשרה לאור העובדה כי על הקרקע חלות תוכניות היסטוריות ללא זכויות לשטחי שירות. רעיון זה אושר ע"י הועדה ונתקבלה תוספת של 21% לשטחי שירות. התובעים פעלו מול בנק הפועלים ומול בנק לאומי לגיבוש מתווה מימון, מתן ייעוץ לנתבעת בנושאי המימון ופעלו לגיבוש עקרונות הסכם השכירות בין השוכר שאותר לבין הנתבעת. (ב) התובעים טענו כי הם מילאו את חלקם בהסכם, וכל אשר נותר לנתבעת לעשות היה לחתום על הסכם שכירות עם השוכר אשר אותר, חברת "הביטאט", הליך שלטעם של התובעים הוגדר כ"טכני גרידא". (ג) לטענתם, מאחר והסיבה לביטול ההתקשרות נעוצה בשיקולים פנימיים של חברי הנתבעת ולא בהתנהגות התובעים או באיכות עבודתם, הרי שהם זכאים לשכר טרחה בהתאם לקבוע בהסכם. (ד) התובעים טוענים כי ביטול ההסכם נעשה בחוסר תום לב תוך הפרת החוזה, הצגת מצגי שווא רשלניים וכוזבים ועשיית עושר ולא במשפט. (ה) לטענת התובעים התמורה בסך 18,000$ + מע"מ נכתבה בהסכם כ"הוצאות" אך בפועל דובר על תמורה חוזית מוסכמת אשר הרישום על דרך הוצאות נרשם "רק מטעמי נוחיות של הנתבעת". לטענת התובעים הסכום האמור הינו מקדמה ולא החזר הוצאות ופרישתם לתשלומים נעשתה לצורך נוחיות הנתבעת. 4. טענות הנתבעת ב"קליפת האגוז": (א) התביעה מתבססת על הסכם פסול כמשמעותו בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. ההסכם לפי טיבו ומהותו הינו הסכם תיווך והפעולות בגינן דורשים התובעים תשלום הינן פעולות של תיווך במקרקעין וזאת חרף העובדה שהתובעים אינם בעלי רשיון תיווך. (ב) סעיף 14 לחוק המתווכים מגדיר את שלושת התנאים לתשלום דמי תיווך כשאחד מהם הינו תנאי לקיום רשיון לפי חוק המתווכים. היות שהתובעים אינם בעלי רשיון לתיווך, די בכך כדי לשלול מהם את הזכות לקבלת דמי תיווך. (ג) בהתאם לאמור לסעיף 5 להסכם הקובע "אם מסיבה כלשהי לא תושג עד ליום 1.1.07 התקשרות מחייבת בין האגודה לבין היזם..לא תחול עליה התחייבות כלשהי (כספית ו/או אחרת) כלפי המשרד..", מאחר ואין חולק כי עד ליום 1.1.07 לא הושגה התקשרות מחייבת בין האגודה לבין השוכר שנמצא הרי שנשללת מהתובעים הזכות לקבלת תשלום כלשהו מהנתבעת, שכן, ביטול ההתקשרות נעשה בתום לב ובהתאם להסכם. (ד) אשר לסך של 18,000$ הרי שאין בסיס לטענת התובעים ולפיה מדובר על תשלום חודשי קבוע ומוסכם ע"ס 1,500$ ללא קשר להוצאות ומדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב. לשון החוזה כמו גם מכתבים וטיוטות הסכמים שהוחלפו בין הצדדים עובר להתקשרות בהסכם, ייחסו תשלום זה לכיסוי ההוצאות השוטפות. לאור הלשון המפורשת של ההסכם ולפיה "תשלום חודשי קבוע ומוסכם ע"ס 1,500$ לכיסוי הוצאות שוטפות", אין צורך להיזקק לכללי פרשנות הסכמים. (ה) אשר לטענה ולפיה ההסכם עם השוכר הינו "הליך טכני גרידא" אין הדבר כן, באשר נותרו בעיות מרכזיות שלא באו על פתרונן והפרויקט היה רחוק מכדי מימוש, שכן היו מחלוקות רבות ופרטים מהותיים ופרטים בלתי מוסכמים. 5. בדיון שנערך לפני העידו, מטעם התובעים, הם בעצמם, מטעם הנתבעת מר יצחק ניר, יו"ר ועד האגודה, מר אברהם הלפרין, יו"ר האגודה לשעבר. דיון והכרעה 6. התביעה שבפני כוללת שני רכיבי תביעה: האחד- לתשלום יתרת הסך של 9,000$ מתוך הסך של 18,000$ בהתאם לסעיף 5ג1 להסכם. השני- לתשלום שכר טרחה בגובה שלושה חודשי שכירות על פי חוזה שהיה אמור להיחתם בין הנתבעת לבין השוכר של המקרקעין. 7. סעיף 5ג להסכם המתייחס לשכר הטרחה החוזי קובע כדלקמן: "ג. במקרה של ביצוע כל המטרות עפ"י הסכם זה ע"י המשרד במועדן, התקשרות עם יזם עד למועד האמור בסעיף 5 לעיל ובתמורה לטיפול בנושאים שפורטו לעיל יהיה המשרד זכאי לשכר טרחה כדלקמן: 1. תשלום חודשי קבוע ומוסכם ע"ס 1,500$ לכיסוי הוצאות שוטפות, וזאת למשך 12 חודשים מיום חתימת ההסכם. מובהר כי הסך הנ"ל אינו מותנה בהשגת המטרות עפ"י ההסכם אלא משמש לשם השגת המטרות כנ"ל. 2. שכר הטרחה בגובה 3 חודשי שכירות עפ"י החוזה שיחתם עם השוכר, ישולם לאחר תשלום שכ"ד ע"י המשתמש הסופי ב-6 תשלומים חודשיים שווים במועדי תשלום שכה"ד. מהסך הנ"ל יקוזז הסכום ששולם כאמור בס"ק (ג)(1) לעיל אשר יחשב כתשלום ע"ח הסכום הנקוב בס"ק (ג)(2)." 8. (א) אשר לרכיב הראשון בסך 9,000$. הצדדים חלוקים ביחס למהות התשלום ועל כן יש להכריע תחילה במחלוקת זאת ולאחר מכן לבחון האם התובעים זכאים לסכום האמור. לטענת התובעים, הסך של 18,000$ + מע"מ כונו בהסכם כ"הוצאות" אלא שבפועל דובר על תמורה חוזית מוסכמת. לטענתם הם דרשו מלכתחילה תשלום סך של 18,000$ כמקדמה על חשבון הפרויקט ומאחר וועד הנתבעת אמר כי אין בידיו סכום זה, הסכימו התובעים לפרוש את הסכום לתשלומים על פני שנה ולכנותו "הוצאות". התובעים טוענים כי העובדה שבסיפא של סעיף 5ג2 נקבע כי "מהסך הנ"ל (של שלושת חודשי השכירות-א.ד.ג) יקוזז הסכום ששולם כאמור בס"ק (ג)(1)" מלמד שעסקינן במקדמה שאינה קשורה להוצאות בפועל. וכך מציין התובע 2 בסעיף 14ד' לתצהירו לעניין זה: "יודגש ויובהר כי הסכום הנקוב בסעיף קטן א' הוגדר בהסכם כ"החזר הוצאות", אך בפועל הוסכם על הצדדים כי סכום זה הינו תשלום ע"ח שכרנו ומשכך אף הוסכם כי סכום זה ישולם באופן קבוע, ללא קשר להוצאות של ממש, ואף יקוזז מסכום התמורה הסופי, רישומו של סכום זה כ"הוצאות" נעשה בשל בקשה מפורשת של הנהלת הנתבעת." (ב) הנתבעת טוענת מנגד כי על פי לשונו הברורה של החוזה נקבע כי התשלום יהיה חודשי וקבוע "לכיסוי הוצאות שוטפות". היינו, ככל שהתובעים יוציאו הוצאות- הם יקבלו תשלום אולם ככל שלא יהיו הוצאות, לא יהיה תשלום. לטענת הנתבעת, המסקנה האמורה עולה גם מעיון בהצעה שהועברה מהתובעים אל הנתבעת ביום 11.6.06,(נספח 5 לתיק המוצגים של הנתבעת) עובר לחתימת ההסכם וגם במכתב נוסף שכתבו התובעים מיום 6.7.06 (נספח 21 לתיק המוצגים מטעם התובעים) וכן במכתב התובעים מיום 31.7.06 (נספח 4 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת) שבכולם מופיע המשפט: "לכיסוי הוצאות שוטפות" בהתייחס לתשלום החודשי בסך 1,500$. מר הלפרין העיד לפניי אודות הרקע לקביעת סכום חודשי בסך 1,500$: "ש. לפי ההסכם הייתם צריכים לשלם לתובעים 1,500 דולר ב-12 תשלומים? ת. נכון. ש. האם נכון שהם דרשו מקדמה של 18,000 דולר ואז אמרת שקצת קשה 18 ובאו נחלק את זה ל-12? ת. הם דרשו 18,000 דולר, לא אמרתי שקשה, לא היה קשה בתקופה שהייתי, שאלנו למה צריך את הכסף, הם אמרו שיש הוצאות שוטפות, שאלו כמה בערך ההוצאות, הם אמרו שבסביבות 1,500 דולר לחודש, אמרנו שזה מתחלק יפה ושנשלם את זה וזה יקוזז בסופו של דבר מהתשלום הסופי...במידה והם היו משיגים שוכר אחרי 3 או 4 חודשים, היו מקבלים את השלושה חודשי שכירות ומהם יתקזזו ה-4,500 דולר...הם אמרו עבור הוצאות שוטפות בסביבות 1,500 דולר בחודש וכך הוחלט, 1,500 דולר לחודש מול כל חודש של פעילות". (עמ' 25 לפרוטוקול)(ההגדשה אינה במקור-א.ד.ג). 9. לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהובאו לפניי, הנני רואה לנכון להעדיף את גרסתה של הנתבעת, למסקנתי זו מספר טעמים: ראשית, לשון החוזה אינה מתירה מקום לספק והיא ברורה וחד משמעית- "תשלום חודשי קבוע ומוסכם ע"ס 1,500$ לכיסוי הוצאות שוטפות". אילו היו התובעים סבורים שהם זכאים לסכום חודשי בסך 1,500$ גם ללא שיהיו להם הוצאות היה עליהם לפעול לשינוי נוסח הסעיף ומשלא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם. טענותיהם בעניין זה הינן בגדר טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. זאת ועוד, גם התכתובות והטיוטות שהוחלפו בין הצדדים עובר לחתימה על ההסכם מלמדות כי לשני הצדדים היה ברור כי הסכום האמור ישולם לצורך כיסוי הוצאות שוטפות אשר תהייינה לתובעים לצורך השגת מטרת ההסכם, דבר זה נלמד גם מהסיפא של סעיף 5ג1 בו נקבע: "מובהר כי הסך הנ"ל אינו מותנה בהשגת המטרות עפ"י ההסכם אלא משמש לשם השגת המטרות כנ"ל". וראה גם לשונו של נספח 5 למוצגי הנתבעת- מכתב שכתבו התובעים ביום 11.6.06- לנתבעת ובו נכתב בין היתר כדקלמן: "שכר טרחה- בגין שירותי הייעוץ והתכנון המפורטים לעיל ישולם לנו השכר כדלקמן: 1. תשלום חודשי קבוע ומושכם ע"ס 1,500$ לכיסוי הוצאות שוטפות. 2. שכר הטרחה שישולם עם אכלוס המבנה ו/או תשלום שכ"ד, ע"י המשתמש הסופי (המוקדם מבין השניים).." אשר על כן ולאור הטעמים שפירטתי לעיל, מאחר והתובעים הודו בתצהיריהם כי קיבלו סך של 9,000$ עבור ההוצאות השוטפות, היינו עבור 6 חודשי עבודה. הרי שהם זכאים לתמורה החוזית בסך 1,500 עבור החודשים שעד למועד הפסקת ההתקשרות עמם היינו עד לחודש 5/07. ומאחר ונתבעת שילמה לתובעים תמורה עבור 6 חודשים, זכאים התובעים לתמורה בסך 3,000$ ככיסוי הוצאות שוטפות עבור שני חודשי עבודה (מרץ-אפריל 2007). 10. אשר לרכיב השני- היינו, לתשלום שכר טרחה בגובה שלושה חודשי שכירות. בהתאם לחוזה שהיה אמור להיחתם בין הנתבעת לבין יזם או קבלן. טענת התובעים היא כי השלימו הלכה למעשה את כלל התחייבויותיהם לצורך מימוש הפרויקט וכל אשר נותר הוא חתימת הסכם עם השוכר. לכן, לטענתם, הם זכאים לקבל את מלוא התמורה החוזית משהשלימו את מלאכתם ושהוצאת הפרויקט מן הכוח אל הפועל נמנעה בשל ביטולו של כל הפרוייקט ע"י הנתבעת. אליבא דהתובעים,הסיבה לביטול ההתקשרות עמם לא נעוצה בהם או באיכות עבודתם, אלא בנתבעת ובשיקולים פנימיים של חבריה. לכן, הינם זכאים לקבלת מלוא שכר הטרחה על פי ההסכם ולחילופין לשכר ראוי בגין עבודתם. התובעים מציינים עוד כי השקיעו שעות עבודה רבות, זמן, ממון , מרץ וכישורים לשם ביצוע הפרויקט על יסוד מצג הנתבעת כי ברצונה להקים את הפרויקט. רצונה של הנתבעת בהקמת הפרויקט היה ברור, לטענתם, לאור העובדה כי הנתבעת שילמה למנהל מקרקעי ישראל את דמי ההיוון בגין הקרקע בסך של כ-6 מליון ₪. התובעים טוענים בסיכומיהם, כי לא היו חותמים על הסכם על בסיס הצלחה עם גורם שלא מעוניין או שלא בטוח כי הוא מעוניין בפרויקט, ואף גורם לא היה מתקשר בעסקה על בסיס "הצלחה" מקום בו מזמין העבודה יכול לבטל את הפרויקט "בהינף יד" וללא כל טעם ענייני. 11. הנתבעת טענה מנגד כי על פי סעיף 5ב' להסכם הרי שהסכם שנכרת בין הצדדים הינו תלוי תוצאה, במובן זה שסעיף תשלום השכר הטרחה היה מותנה בהתקשרות מחייבת בין האגודה לבין יזם או קבלן שהפנו התובעים. לשיטתה, הואיל ולא נחתם בסופו של יום הסכם בינה לבין הביטאט, אין התובעים זכאים לקבל שכר טרחה בגובה שלושה חודשי שכירות, על פי סעיף 5ג1. 12. בכדי להכריע במחלוקת הנטושה בין הצדדים ביחס לרכיב התביעה השני, יש לעיין תחילה בהוראות ההסכם. לשון סעיף 5ב' להסכם קובעת כהאי לשינא: "5ב. אם מסיבה כלשהי, לא תושג עד ליום 1.1.07 התקשרות מחייבת בין האגודה לבין יזם או קבלן שהפנה המשרד לצורך מימוש זכויותיה, אזי תהא האגודה רשאית לבטל הסכם זה ולא תחול עליה התחייבות כלשהיא (כספית ו/או אחרת) כלפי המשרד ו/או כלפי בעלי המקצוע שימונו על ידו לפרוייקט והאגודה לא תהיה חייבת למשרד דבר." מטרת ההתקשרות כפי שהיא מתוארת בסעיף 2 להסכם הינה: "לפעול לשווק את המקרקעין ליזמים או לשוכרים לתקופות קצובות לשם הפיכת המקרקעין לנכס מניב ותוך השגת מיטב ומירב התמורה האפשרית.." לשם כך התחייבו התובעים לבצע את הפעולות המפורטות בסעיפים 3 ו-4 להסכם אשר מונים בין היתר : ייצוג האגודה מול גופי התכנון להשגת האישורים הנדרשים, ניהול תכנון והקמת הפרויקט, ליווי פיננסי והשגת תנאי מימון לפרויקט, הפניית משתמשים להשגת דמי שכירות מירביים, ניהול מו"מ עם קבלנים, שיווק הפרויקט ועריכת עסקאות שכירות. מר אברהם הלפרין אשר כיהן כיו"ר ועד הנהלת האגודה מחודש ספטמבר 2005 ועד אפריל 2007 ציין בתצהירו "התובעים..פנו אל הנהלת האגודה והציעו את שירותיהם..על בסיס הצלחה, קרי התשלום על שירותיהם ישולם להם רק אם וכאשר תיחתם עסקה עם משתמש סופי..התובעים ידעו לאורך כל הדרך, כי על מנת שתיחתם עסקה נדרש אישורה המהותי של האסיפה הכללית של האגודה.." בסופו של יום, ועל אף הניסיונות שנעשו והמו"מ שנערך עם חברת הביטאט, לא נחתם הסכם מחייב בין הנתבעת לבין חברת הביטאט ו/או עם כל יזם או קבלן אחר, על כך אין מחלוקת בין הצדדים. 13. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע כי, "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". קיימת תמימות דעים בפסיקה כי נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשון החוזה, אשר תוחמת את גבולות הפרשנות. כאשר נדרש בית המשפט ללשון החוזה, עומד לנגד עיניו החוזה בכללותו, על חלקיו השונים, תוך ראייתו הכוללת ובחינת הקשרים בין הוראותיו השונות (ע"א 554/83 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולטולוב, פ"ד מא(1) 282, 305).בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, נקבע כי בנוסף ללשון החוזה, על הפרשן ללמוד על אומד דעת הצדדים גם מתוך נסיבותיו החיצוניות של החוזה. אולם ההנחה היא כי הצדדים נתנו ביטוי לאומד דעתם בלשון שנקטו. "המסר הנורמאטיבי העולה מתוך סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) הוא כפול: ראשית, אמת המידה המרכזית לפרשנות חוזה הוא אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אומד דעת זה הוא המטרות, התכליות, היעדים, והאינטרסים (הסובייקטיביים, אשר מצאו ביטוי חיצוני) אשר הצדדים ביקשו (במשותף) להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול שישתמע מתוך החוזה, ויכול שישתמע מתוך הנסיבות. שנית, אם לאחר בחינת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות עדיין קיימת התנגשות בין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, לבין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת של הצדדים המשתמע מתוך הנסיבות על העליונה." (ההדגשה שלי-א.ד.ג). ומן הכלל אל הפרט- 14. למקרא ההסכם בכללותו, תוך היצמדות דווקנית ללשונו, עולה כי שכר טרחתם של הנתבעים הותנה בהתקשרות מחייבת עם יזם ועל כן, לא ראיתי מקום להעדיף במחלוקת זאת את עמדת התובעים.לטעמי, לשון ההסכם הינה ברורה ואינה מתפרשת לשתי פנים. כך נכתב ברחל בתך הקטנה בסעיף 5ב' להסכם: "אם מסיבה כלשהי, לא תושג עד ליום 1.1.07 התקשרות מחייבת בין האגודה לבין יזם או קבלן שהפנה המשרד לצורך מימוש זכויותיה, אזי תהא האגודה רשאית לבטל הסכם זה ולא תחול עליה התחייבות כלשהיא (כספית ו/או אחרת) כלפי המשרד ו/או כלפי בעלי המקצוע שימונו על ידו לפרויקט והאגודה לא תהיה חייבת למשרד דבר." ברי לכל, כי התקשרות מחייבת בין האגודה לבין יזם, הינם תנאי לתשלום שכר הטרחה לידי התובעים. הפרשנות הטבעית שיש לצקת ללשון ההסכם אף מתחדדת למקרא סעיף שכר הטרחה בהסכם, שם נכתב, : "5ג. במקרה של ביצוע כל המטרות עפ"י ההסכם זה ע"י המשרד במועדן, התקשרות עם יזם עד למועד האמור בסעיף 5 לעיל ובתמורה לטיפול בנושאים שפורטו לעיל- יהיה המשרד זכאי לשכר טרחה..", סעיף זה מחדד את התניה לפיה רק ככל שתהיה התקשרות עם יזם בפועל יהיו התובעים זכאים לשכר טרחה. כך גם מבנה ההסכם ותוכנו מלמדים כי אין מדובר בהסכם רגיל למתן שירותים המזכה את נותני השירות בתמורה בגין כל פעולה שהם מבצעים אלא בהסכם המתנה את שכר הטרחה בתוצאה ברורה- היא התקשרות מחייבת בין האגודה לבין יזם. ההסכם אמנם מפרט בתוכו את סוגי השירותים אותם מתחייבים התובעים לתת לנתבעת אולם בד בבד מתנה את קבלת שכר הטרחה במפורש בהתקשרות מחייבת עם יזם. 15. אפילו הייתי מקבל את טענות התובעים ולפיהם ההתקשרות הייתה קרובה ונותר רק הליך טכני גרידא של חתימה על ההסכם (ועל כך יורחב בהמשך) הרי שההסכם מבהיר בצורה ברורה כי אין חשיבות לסיבה שבגינה לא הושגה התקשרות ונוקט במילים: "אם מסיבה כלשהי, לא תושג..התקשרות מחייבת". היינו, מכל סיבה שהיא. לאו דווקא סיבה הקשורה בתובעים או בעבודתם. עוד אוסיף ואציין כי הפרשנות אותה מבקשים התובעים לצקת לתוכן ההסכם נטולת כל היגיון כלכלי-מסחרי. אם אלך לפי שיטתם, הרי, שהנתבעת מחויבת לקבל כל הצעה שתובא בפניהם על ידי התובעים, ללא קשר בזהות היזם וללא זכות להטלת וטו מצד חבריה. פרשנות זו אינה מסתדרת גם עם הוראת סעיף 5א להסכם הקובעת כי "כל התקשרות עם יזם ו/או שוכר לצורך מימוש זכויות הבניה תיעשה רק לאחר שפרטיה יוצגו בפני האגודה והיא תאשרה בכתב. האגודה תהיה רשאית לפסול את היזמים ו/או השוכרים שיוצעו על ידי המשרד..." היינו, התובעים היו מודעים לעובדה שיש צורך לקבל את הסכמת האגודה וחבריה, דבר שבפועל לא נעשה, לאחר שהייתה התנגדות בקרב חבריה מסיבות שונות וביניהם הרצון שלא לפגוע באיכות החיים ובאיכות הסביבה במושב. 16. מר יצחק דרעי אשר מכהן כיו"ר ועד הנהלת האגודה החל מחודש אפריל 2007 הסביר בתצהירו כי בתחילת תקופת כהונתו התנגדו רבים מחברי האגודה לפרויקט בשל החשש לפגיעה באיכות החיים ביישוב: "בתחילת תקופת כהונתי, יצאו קולות רבים מבין חברי האגודה כנגד חתימת עסקה לבניה והשכרה במקרקעין, בשל החשש לפגיעה באורח החיים השלו ביישוב ובאיכות החיים. חברים רבים באגודה לחצו לבטל יוזמה זו ולבדוק את האפשרות להעביר את הפרויקט לשטח אחר המרוחק יותר מבתי התושבים..המשא ומתן לא הגיע לכדי הסכמה סופית וגמורה, ואף הוחלט להקפיאו לתקופה על מנת לבדוק אפשרות של קיום הפרויקט במגרש אחר המצוי מחוץ לשטחי היישוב שתפחית את ההפרעה לאורח החיים ביישוב, שנמצאה כלא ישימה". לעניין זה, השיב מר דרעי בחקירתו הנגדית כדלקמן: "ש. ביום 29.4- 4 ימים אחרי שנכנסת לתפקיד התכנסה אסיפה כללית? ת. לא, אסיפה כללית התקיימה ביום 12.4 והוחלט להקפיא את הפרויקט ולבדוק את ההשקעות הסביבתיות על החיים בכפר. ש. עד 12.4 היה ברור לכולם במושב שרוצים את הפרויקט, נכון? ת. לא, לא חושב. היו כאלה, והיה דווקא רוב שהתנגד לפרויקט... ש. אם ההנהלה לא הייתה מתחלפת, סביר להניח שהפרויקט היה ממשיך? ת. לא, לא חושב. אני חושב שככל שהפרטים של ההסכם ושל הייעוד של הקרקע נחשפו לציבור, היתה התנגדות. ש. אתה מתכוון להסכם עם הביטאט? ת. נכון". (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 12.10.09). ובהמשך עדותו הוסיף מר דרעי את הדברים הבאים: "ת. האסיפה הכללית והחשיפה, היו יותר קולות שהביעו התנגדות לעסקה מעין זו שתיצור מרכז לוגיסטי ופגיעה באיכות הסביבה. ש. אמרת פגיעה באיכות הסביבה, למה הכוונה? ת. המיקום הרלוונטי. השטח המיועד ממוקם בכניסה לכפר, נושק למשקים ובתי מגורים. התנועה והרעש והריחות והחניות יצרו מצב חדש, וגם איכות החיים בכפר חשובה לנו, שפרוייקט זה יכול להפר איזון שקיים בכפר..הרוב הכריע כי איכות החיים בכפר חשוב יותר מהפן הכלכלי".(עמ' 15-17 לפרוטוקול הדיון מיום 12.10.09). מר הלפרין הסביר בתצהירו את הסיבות שהביאו לכך שהמו"מ לקראת כריתת החוזה עם חברת הביטאט לא הבשיל לכדי חוזה סופי ומחייב: "בשלב מסוים התעוררו בהנהלת האגודה חילוקי דעות על רקע החששות בקרב חברי האגודה כי מתן זכות שכירות לחברת הביטאט תפגע באיכות החיים ביישוב ובאורח החיים בו... המו"מ לקראת כריתת חוזה עם חברת הביטאט לא הגיעו מעולם לכדי הסכמה סופית וגמורה..פרטים מהותיים בחוזה טרם הוסכמו ושני הצדדים טרם גמרו בדעתם להתקשר בחוזה..לא הייתה התאמה תכנונית בין ייעוד המקרקעין המדוברים לפעילות שרצתה הביטאט לבצע..באסיפה הכללית שהתקיימה גברו הקולות בקרב חברי האגודה שהתנגדו להקמת פרוייקט במקרקעין בכלל ולעסקה עם הביטאט בפרט, בשל חששם לפגיעה באורח החיים הכפרי השלו בישוב. ". וכך השיב מר הלפרין בחקירתו הנגדית לעניין החלטתה של הנתבעת שלא להקים את המיזם בסופו של יום: "ש. האם לדעתך אחרי שהושקעו כל כך הרבה משאבים על ידי התובעים, מותר לכם לשנות את דעתכם ולהגיד שאתם לא רוצים את המיזם? ת. ההסכם שלנו איתם מתחילתו, היה ברור משיחות וגם בכתב, שאנחנו רשאים שבמידה ונגיע למצב שזה יגיע לאסיפת החברים, היא תחליט לקבל או לא לקבל את ההחלטה לבוא לדיון. ש. האם לאור ההצהרה שלכם שאתם רוצים את המיזם, ובאו אנשים מכובדים כמו התובע והתחילו לעבוד על סמך זה שאתם רוצים את המיזם, מותר לכם להגיד פתאום שאתם לא רוצים את המיזם? ת. אין מצב שאנחנו מחליטים פתאום שאנחנו לא רוצים. צריכות להיות סיבות שיביאו אותנו לכלל החלטה אם אנחנו רוצים להמשיך בפרוייקט הזה או לא. מה שקרה בפועל, הבאנו את זה לאסיפה ורוב החברים החליטו שהם לא רוצים את הפרוייקט הזה. מאחר והאסיפה היא זו המחליטה, אני מקבל את דעת החברים." (עמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 12.10.09). ובהמשך עדותו: ש. הם התחילו לעבוד בחריצות כדי להוציא לפועל את המיזם, אבל לא אמרתם להם שאולי בדרך לא תרצו את המיזם? ת. כל ההסכם היה על בסיס של הצלחה, את זה התובעים ידעו מתחילת הדרך, שאם לא ימצאו יזם תוך פרק זמן מסויים, אנחנו יכולים לבטל את ההסכם. הם גם ידעו שאם יוחלט בצורה זו או אחרת לבטל את המיזם וזה לא יוצא לפועל אז ההסכם מתבטל מעצמו...היה רצון וקרה מה שקרה בהמשך הדרך".(עמ' 24 לפרוטוקול). 17. כעולה מהעדויות והראיות אשר הוצגו בפני נראה כי בסופו של יום לא סוכמו פרטים מהותיים בחוזה ומעבר לכך שחברי האגודה התנגדו להקמת המיזם בשל החשש לפגיעה באיכות חייהם ביישוב, היו גם מחלוקות ואי הסכמות לעניין גובה הערבות הבנקאית אשר נדרשה להקמת הפרויקט, אי הגעה להסכמה בדבר לקיחת הלוואה למימון הבנייה ואי התאמה תכנונית בין ייעוד המקרקעין לבין הפעילות שרצתה חברת הביטאט שכללה אולם תצוגה ומכירת מוצרים. בעקבות החלטת האסיפה הכללית שלא להקים את המיזם, שלח יו"ר האגודה ביום 29.4.07 מכתב המודיע לתובעים על החלטת האסיפה הכללית של האגודה על הפסקת ההתקשרות עמם, מכתב זה נשלח לתובעים בסמוך לאחר החלטת האסיפה. בהקשר זה אציין כי אינני יכול להסכים עם טענות התובעים ולפיה עניין החתימה על החוזה עם חברת הביטאט היה עניין טכני גרידא. הוראות החוזה שבין התובעים לנתבעת כללו סעיף המחייב את אישור האגודה להתקשרות, אישור שבפועל לא ניתן לאחר שהאסיפה הכללית החליטה על ביטול הפרויקט בשל חשש מהשפעות הפרויקט על היישוב. אין ספק כי אישור האגודה מהווה תנאי מהותי ועל כן הוכנס סעיף 5א' להסכם המחייב את אישור ההתקשרות והיזם המוצע ע"י האגודה. 18. התובעים נטלו על עצמם סיכון בהתקשרות אשר התנתה את שכרם בהתקשרות מחייבת בחוזה עם יזם. החלטת האגודה שלא לאשר את ההתקשרות עם היזם, מכל סיבה שהיא, נמצאת בתחום הסיכון של התקשרות זאת ועל כן הינה מאפשרת התנערות מההסכם. שוכנעתי כי ביטול ההתקשרות נעשה כדין וכי אין לייחס לנתבעת חוסר תום לב. כך שלא ניתן לומר כי מדובר בסיבות שנולדו בחוסר תום לב, ורק על מנת להתחמק מתשלום שכר טרחת התובעים. 19. למעלה מן האמור, במכתב שכתב התובע 2 למר יצחק דרעי ביום 22.7.07 (נספח נ/1) שכותרתו 'תשלום שכ"ט בגין פרוייקט מבנה לוגיסטי בבני ציון', קיימת דרישה לתשלום בסך 9,000 $ בלבד, בתוספת מע"מ - "1. בהמשך להודעתכם לי על החלטתכם לבטל את פרויקט המבנה הלוגיסטי באזור התעשיה והמלאכה..העברנו אליכם חשבון שכ"ט ע"ס 9,000 דולר..המבוסס על ההסכם בינינו, לגמר חשבון, לשלב זה, של עבודתנו עבור מושב בני ציון". אולם אין במכתב זה כל התייחסות לרכיב התביעה השני המתייחס לשלושה חודשי שכירות. כאשר נשאל התובע 2 לפשר הדבר השיב, לא היה בפיו הסבר המניח את הדעת: "הסיפור עוד לא נגמר. 9,000 דולר זה היה שכר הטרחה השוטף ל- 6 חודשים. אני תובע בתביעה סכום אחר כי אני תובע את כל מה שמגיע לי מההסכם". (עמ' 5 לפרוטוקול) ודוק- על אף שהמכתב נכתב על ידו הרבה אחרי שנודע לו על הפסקת ההתקשרות, לא מצא התובע לנכון לדרוש את שכר הטרחה במלואו. 20. למעלה מהצורך אציין כי אף אם הייתי מקבל את טענות התובעים לעניין זכאותם לשכר ראוי בגין עבודתם הרי שהתובעים לא הוכיחו כראוי את היקף שעות העבודה ואת שוויין. התובעים נמנעו מלפרט טענותיהם לעניין שיעור השכר הראוי המגיע להם וכן מהגשת חוות דעת מטעמם להוכחת טענותיהם, כך שגם מטעם זה דין התביעה, ממילא- להידחות. סוף דבר 21. לשון ההסכם ואף הנסיבות החיצוניות מלמדות כי מדובר בהסכם תלוי תוצאה המקנה זכאות לשכר טרחה כאמור בסעיף 5ג2 רק במקרה של התקשרות בחוזה מחייב. התובעים נטלו על עצמם סיכון כלכלי, כי אם לא תיערך התקשרות מחייבת בין הנתבעת לבין הביטאט או כל שוכר אחר שיביאו לא יהיו זכאי לשכר טרחה (מעבר לתשלום החודשי לכיסוי ההוצאות השוטפות). לאור המסקנה אליה הגעתי כי מדובר בהסכם תלוי תוצאה, אין לי אלא לדחות את התביעה בכל הקשור לרכיב התביעה השני. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 3,000$ כמפורט בסעיף 9 דלעיל כשווים בשקלים חדשים ביום 1/03/07 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד הנ"ל ועד יום התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. חוזהקבלן