השופט ג. בך: זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט פינקלמן) בת"א 1956/86, לפיו נעתר בית המשפט לתביעות המשיב והצהיר, כי עבודה נשוא מכרז של חברת בזק בוצעה על ידי המערער ועל ידי המשיב בשותפות, וכי המשיב זכאי לחמישים אחוז מהרווחים שהופקו, או אחראי על חמישים אחוז מההפסדים, אם נגרמו כאלה. כמו כן חייב בית המשפט את המערער להגיש דו"ח מפורט על ההכנסות וההוצאות בקשר לעבודה הנדונה. 1. על העובדות הבאות אין הצדדים חלוקים: א. המערער הועסק כשכיר בחברת "דירות עם בע"מ", אך באמצע שנת 1985 פרש מעבודתו זו, כיוון שרצה לעבוד כקבלן עצמאי. עוד בתקופת עבודתו בחברה הנ"ל הכיר המערער את המשיב. המשיב עוסק בעבודות עפר ופיתוח והינו בעל חברה להובלת חצץ וחול, ובמסגרת זו היה בקישרי עבודה עם חברת "דירות עם בע"מ". ב. בספטמבר 1985 יצאה חברת "בזק" במכרז לציבור להכשרת מרכזיה טלפונית בהר נוף בירושלים. 2. משלב זה חלוקים הצדדים לגבי מהלך ההתרחשויות: א. לטענת המערער ניגש הוא למכרז, לאחר שהגיש את הצעתו באופן עצמאי. הוא זכה במכרז בפברואר 1986, ובעקבות זאת פנה אל המשיב והגיע עימו להסכם, על פיו יבצע המשיב עבור המערער עבודות עפר. המשיב גם הכיר למערער מספר קבלני משנה והצליח להשיג את הסכמתם לעבוד עבור המערער בשכר נוח מהמקובל. לטענת המערער לא קיימים בין הצדדים כל עיסקי שותפות. ב. גירסתו של המשיב שונה. לטענתו, ברגע שפורסם המכרז פנה אליו המערער, והם הכינו יחדיו את הצעתם למכרז, תוך סיכום, שבמידה ויזכו במכרז תבוצע העבודה נושא המכרז בשותפות. לאחר הזכיה במכרז, לקח המשיב, לטענתו, חלק פעיל בניהול העבודה, על דרך של יצירת קשר עם קבלני משנה וניהול משא ומתן איתם, ופיקוח מקרוב על ביצוע העבודה. במהלך העבודה שילם לו המערער מספר פעמים סכומים על חשבון חלקו ברווחים. ערב סיום העבודה נסע המשיב לחוץ לארץ וכשחזר נפגש עם המערער ודן עימו בעניין חלוקת הרווחים, אך המערער ענה למשיב, כי על פי החשבון שערך קיבל המשיב כבר את כל המגיע לו. 3. מבין שתי הגירסאות העדיף השופט קמא את גירסת המשיב, על פיה סיכמו הצדדים, כי העבודה תבוצע בשותפות, ועל כן קבע כאמור, כי המשיב זכאי למחצית הרווחים ואחראי למחצית ההפסדים, אם היו כאלו. בקביעתו זו הסתמך השופט בעיקר על עדותו של המשיב, שהיתה אמינה עליו, ועל עדויות קבלני משנה שונים, שהעידו, כי ראו בצדדים שותפים, וכי כך הוצגו בפניהם. בעדותו של המערער מצא השופט המחוזי מעין הודאת מה בעובדה, כי שולמו למשיב כספים מעבר לתשלום עבור העבודות אותן ביצע. בנוסף הסתמך השופט על תמליל של שיחה בין הצדדים, שהוקלטה על ידי המשיב, ממנה עולה כי המערער מודה בקיום קשרי שותפות. 4. המושג "קישרי שותפות" מוגדר בסעיף 1 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 כך: "קשרי שותפות" - הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים. הסעיף מכיל איפוא שלושה תנאים לקיום קישרי שותפות: א. קשר בין בני אדם; ב. ניהול עסק על ידם ביחד; ג. הפקת רווחים כמטרת הניהול המשותף של העסק. (ראה בענין זה: ג' פרוקצ'ה תאגיד מהותו ויצירתו (תשכ"ה) עמ' 128). מבין שלושת היסודות הנ"ל עמד היסוד השני במרכז ההתדיינות המשפטית שבין הצדדים. 5. על מנת לקבוע אם מתקיים יסוד זה של שותפות במקרה שלנו יש צורך לנסות ולבחון מה היתה כוונתם האמיתית של הצדדים מתוך כל נסיבות המקרה. כך נאמר בספרו של LINDLEY, ON PARTNERSHIP )מהדורה חמש עשרה) (בעמ' 73) THE MAIN RULE TO BE OBSERVED IN DETERMINING THE EXISTENCE OF A PARTNERSHIP, A RULE WHICH HAS BEEN RECOGNISED EVER SINCE THE CASE OF COX V. HICKMAN, IS THAT REGARD MUST BE PAID TO THE TRUE CONTRACT AND INTENTION OF THE PARTIES AS APPEARING FROM THE WHOLE FACTS OF THE CASE... THUS, IF UPON A CONSIDERATION OF ALL THE SURROUNDING CIRCUMSTANCES, THE PARTICULAR CONTRACT EXHIBITS ALL THE INDICATIONS OF A PARTNERSHIP SAVE FOR THE FACT THAT THE PARTIES THERETO ARE DESCRIBED OTHERWISE ,THAN AS PARTNERS, E.G. AS JOINT VENTURERS THEN A PARTNERSHIP WILL ALMOST INEVITABLY .BE HELD TO EXIST 6. במקרה זה לא ערכו הצדדים הסכם בכתב, ועל כן צדק בית המשפט כשניסה לדלות את כוונת הצדדים מעדויות ומנסיבות המקרה. קביעתו של השופט, כי בנסיבות העניין התקשרו הצדדים בקישרי שותפות, היא קביעה עובדתית באופיה שנעשתה לאחר ניתוח של העדויות והראיות, ולכן חל במקרה זה הכלל, לפיו היקף התערבותה של ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים הוא צר. עיקר טענותיו של המערער מופנות כנגד האמון שניתן על ידי בית המשפט לעדי המשיב, קבלני משנה, שהעידו, כי נבע מהתנהגותם של השניים שהם פעלו כשותפים. אך התרשמותי היא, כי השופט בחן את חומר הראיות שבפניו בקפדנות, והמסקנה אליה הגיע היא מבוססת ואינה לוקה באי-סבירות. בנסיבות אלה אין לדעתי מקום להתערבותנו במימצאיו של בית המשפט קמא. אמנם גירסתו של המשיב מעלה תמיהות מסויימות, בעיקר מכיוון שכל המסמכים הנוגעים לביצוע העבודה נשוא הערעור נכתבו על ידי המערער או הופנו אליו. המערער הוא זה שנתן את הערבות לצורך השתתפות במכרז, על שמו הוצאה פוליסת הביטוח, הקבלות על סכומים שנתקבלו על ידו הן קבלות שלו, והתשלומים בשיקים נעשו בשיקים של המערער בלבד. גם מנהל החשבונות של המערער העיד, כי לא הכיר את המשיב, ובפגישות בקשר לביצוע העבודה נכח המערער בלבד. אולם השופט לא התעלם מראיות אלה, אלא ראה לנכון לקבל בעניין זה את הסברו של המשיב, לפיו נהגו כך על מנת להגדיל את סיכוייו של המערער לזכות במכרז, וכדי למנוע פתיחת תיקי מס הכנסה ומס ערך מוסף מיוחדים לענין זה. 7. בין היתר טוען המערער, כי העובדה שהשניים הוצגו בפני קבלני משנה כ"שותפים" אין בה כשלעצמה כדי להראות, כי אכן היו ביניהם יחסי שותפות, וכי השופט ייחס איפוא משקל יתר לעדויותיהם של קבלני המשנה, כי ראו בשניים שותפים. צודק המערער, שלא השם אותו נותנים הצדדים להסכם ביניהם הוא הקובע (ראה דבריו של LINDLEY לעיל וכן ע"א 687/65 ברקוביץ נ' רוזין וא' אוסף ואח' פ"ד כ(4) 637, 640-641). אך הדרך בה מציגים הצדדים את עצמם בפני צד שלישי יכולה להוות אחת הראיות הנסיבתיות, אותן רשאי בית המשפט לשקול בבוחנו את אופי הקשר שבין הצדדים. מעבר לכך, קבלני המשנה לא העידו על הצגת הצדדים כשותפים בלבד. אחד העדים העיד, כי שמע את הצדדים מסכמים שינהלו את העבודה בשותפות, וראה אותם לוחצים על כך ידיים. עד נוסף העיד, כי שני בעלי הדין נתנו לו ביחד מפרעה במזומן על מנת שיוכל לקנות חומרים לביצוע העבודה, כאשר כל אחד נתן לו 500 דולר בשקלים. יצויין, כי אין לנו עניין כאן בהלכה שנקבעה בע"א 587/65 הנ"ל (שם, בעמ' 641), בדבר ההשלכות של "התחזות" אנשים כשותפים. באותו פסק דין נקבע, כי אדם המתחזה על ידי התנהגותו כשותפו של אחר הינו אחראי אמנם, על פי סעיף 21 לפקודת השותפויות, כשותף כלפי כל מי שנתן אשראי ל"פירמה" על סמך התחזותו, אך השתק זה אינו חל בין "השותפים" הנטענים עצמם, ואין באותה התחזות כדי לזכות אף אחד מהצדדים במעמד של "שותף". כפי שצוטט שם מפי שומר המגילות השופט ‎ROMILLY ב-RE STANTON IRON CO. ;(1855) ,21 BEAV. 164 בעמ' 169: "יכול שאנשים יהיו שותפים כלפי כולי עלמא ולא יהיו שותפים בינם לבין עצמם". כאמור אין ללמוד מפסק הדין הנ"ל על הסוגיה שבפנינו, שכן במקרה דנן עשה השופט שימוש בעדויותיהם של גורמי החוץ, קרי קבלני המשנה, כדי ללמוד מהתנהגות הצדדים על כוונותיהם האמיתיות , ולא על מנת לקבוע את המסקנות שיש להסיק מה"התחזות" כשותפים - יהא המצב האמיתי אשר יהא. 8. טענה נוספת של המערער היא, כי בין הצדדים ישנו חוזה שנעדר מסוימות מספקת, וכי הפרטים החיוניים הבאים חסרים בו: מה היה חלקו של כל צד בשותפות, כמה כסף עליו להשקיע, כיצד תנוהל השותפות, איך יבוצעו הפיקוח על הכספים ומימון ההוצאות השוטפות, מתי תגיע השותפות לקיצה, מהי אחריות השותפים לביצוע וטיב העבודה, ומהם התנאים להפסקת השותפות והטלת סנקציות על המפר. טענה זו יש לדחות משני היבטים. במישור הראשון, מתוך רשימת הפרטים "החסרים" כטענת המערער, חלק נקבעו במפורש בין הצדדים, לפחות לפי גירסת המשיב שהיתה מקובלת על בית המשפט. כך נקבע בין הצדדים, שחלוקת הרווחים תהיה שווה בשווה בין שניהם ושניהול החשבונות עם בזק והקבלנים ייעשה על ידי המערער. כמו כן ברור מנסיבות העניין, שהשותפות היתה מיועדת להגיע לקיצה עם סיום העבודה האמורה. במישור השני ניתן לקבוע, כי מבין רשימת הפרטים החסרים בחוזה לא נראה שישנו פרט חיוני עד כדי כך, שבהעדרו נשלל קיומו של חוזה בין הצדדים. על כן גם טענה זו דינה להידחות. 10. לבסוף מן הראוי עוד להעיר, כי התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי היתה תביעה לפסק דין הצהרתי על קיומה של שותפות ומתן חשבונות בין שותפים. בתביעה למתן חשבונות לא מסתיימת ההתדיינות בהחלטת בית משפט שעל צד אחד למסור לצד השני את החשבונות, אלא רק בהכרעת בית משפט במחלוקות לגופם של החשבונות ממש. כפי שמוסבר בספרו של י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה חמישית, תשמ"ח) בעמ' 521: "הדיון בתביעה למתן חשבונות מתנהל בשני שלבים: בשלב הראשון מחליט בית המשפט, אם חייב הנתבע להמציא את החשבונות. בשלב השני יכול בית משפט, מידי פעם בפעם, ליתן הוראות בנוגע לאופן עריכת החשבונות". הוראתו של השופט, כי על המערער להגיש חשבונות תוך שישים יום, ואם לא יעשה כן ימנה בית משפט רואה חשבון, אינה מסיימת את ההתדיינות בין הצדדים. זאת כנראה היתה גם כוונתו של השופט קמא למרות שהדברים לא נאמרו במפורש בפסק הדין. על בית משפט קמא להמשיך, אם כן, לדון במחלוקות המתעוררות באשר לחשבונות המוגשים, עד למתן פסק דין סופי ביחס לתובענה כולה. 11. סוף דבר: הייתי דוחה את הערעור. כמו כן הייתי מטיל על המערער לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של -.5000 ש"ח נכון להיום. חוזהדיני חברותשותפות