זו תביעה לפס"ד הצהרתי להכרה בתובע כזכאי לחוזה בכירים ברשויות המקומיות ול-90% משכר הבכירים ולהפרשי השכר הנובעים מהכרה זו. היות ומדובר בשאלה משפטית הסכימו באי הצדדים להגיש סיכומים בכתב בצירוף מסמכים רלבנטיים, וכך אמנם נעשה. להלן עובדות המקרה: 1. התובע משמש כמזכיר הנתבעת מ-1.1.81, הנתבעת היא רשות מקומית. 2. בישיבת מועצת הנתבעת ביום 18.3.98 עמד על סדר היום הסכם שכר מיוחד לבכירים ברשות המקומית - עבור התובע. הישיבה לא התקיימה בהעדר מניין חוקי. 3. ישיבה נוספת של המועצה מיום 1.4.98 לא התקיימה אף היא בהעדר מניין חוקי. 4. בישיבת מועצה שלישית ביום 28.4.98 נכחו 6 מתוך 14 חברים. בישיבה זו אושר חוזה בכירים לתובע וכן אושר תשלום 90% מחוזה בכירים. 5. לתובע שולם בחודש מאי 98 שכר בכירים עפ"י ההחלטה דלעיל, אך תוספת השכר קוזזה בהמשך וגם שולם לו השכר הרגיל שהיה לפני ההחלטה דלעיל. 6. ביום 17.11.99 היה על סדר היום של ישיבת המועצה הסכם הבכירים לתובע, אך הנושא הורד מסדר היום. 7. ביום 17.7.00 נדון הנושא במליאת המועצה, ההצבעה נחלקה, כאשר 7 חברים היו בעד ו-7 היו נגד, על כן לא אושר ההסכם בדבר חוזה הבכירים לתובע. 8. קיים מכתב מיום 6.5.98 של קצין המחוז במשרד הפנים אל יו"ר הנתבעת, שמאיין את ההחלטות שנתקבלו בישיבת המועצה מ- 28.4.98. להלן טענות התובע: 9. התובע טען, כי הישיבה מיום 28.4.98 היתה חוקית מבחינת מניין חברי המועצה, אשר השתתפו בה 6 חברים מתוך 14, כשמדובר למעלה מ-שליש מחברי המועצה, שכן מדובר בישיבה שלישית שאמורה היתה לעסוק באותו נושא לאחר ששתיים מקודמותיה התפזרו בהעדר מניין מספיק. 10. התובע טען, כי יש לפרש את צו המועצות המקומיות לעניין זמון ישיבות מועצה חוזרות לפי תכליתו, שהוא הוצאת זימון מסודר, בתוך פרק זמן סביר, ומתן אפשרות לחברי המועצה להתארגן. לדעת התובע פרקי הזמן הקצובים בצו הם המינימליים וניתן לחרוג מהם כלפי מעלה וכל פרשנות אחרת מרוקנת אותם מתוכן. 11. התובע פרט את המועדים של שלוש הישיבות בחודשים מרס ואפריל 98 והסביר כיצד ימי מנוחה, חגים של עדות, ומחלה של ראש הרשות - השפיעו על קביעת מועדי ההתכנסות של המועצה, כפי שפורטו לעיל. לטענתו בישיבה השלישית שכונסה, השתתפו למעלה משליש מחברי המועצה על כן היא תקפה, וכן תקפות ההחלטות השונות שנתקבלו בה. 12. התובע טען, מלבד עניין החוזה האישי שלו, נדונו באותה ישיבת מועצה נושאים נוספים כמו הלוואה בסך מליון וחצי ₪ לצורך הנחת קו ביוב ברשות המקומית, אשר אושרו לאחר מכן ע"י משרד הפנים. משאישר משרד הפנים החלטות אחרות, שנתקבלו באותה ישיבת מועצה והנתבעת פעלה על פיהן, אין מקום לטיעון שלא היה מניין חוקי לישיבת המועצה הנדונה. 13. העדר חתימה של גזבר הרשות, כטענת הנתבעת אינה בעלת משמעות לעניין, שכן אין לו זכות וטו על החלטות מליאת המועצה. 14. התובע אשר, כי בעניין חוזה הבכירים עבורו, יש לפנות לאחר אשור המועצה אל הגורמים המתאימים במשרדי הפנים והאוצר כדי לאשרו. להלן טענות הנתבעת: 15. את הנתבעת מחייבים כללי הזימון לישיבות המועצה עפ"י סעיף 21 לתוספת השלישית לצו המועצות המקומיות תשי"א - 1050, סעיף 130 לחוק לתיקון פקודת העיריות תשל"ו-1976 וסעיף 22 לתקנון המועצות המקומיות. 16. הכללים לעיל קובעים את הפרשי הזמנים בין ישיבות מועצה שלא התקיימו במועדן מסיבות שונות, כגון: יום מנוחה, חג, מניין משתתפים וכו'. רואים בעליל, כי הישיבות השניה והשלישית של המועצה בחודש אפריל 98 זומנו שלא בהתאם לכללים, על כן ההחלטות, שנתקבלו בישיבה השלישית אינן תקפות, ובהן גם ההחלטה בדבר חוזה הבכירים לתובע. 17. יתרה מכך, החוזר בדבר חוזה בכירים ממרס 93 כפוף לחוק יסודות התקציב. ההליך של אשור חוזה בכירים מחייב שלבים אחדים והם: - - החלטה מיוחדת של המועצה המקומית. - אישור מקור תקציבי למימון תוספת העלות. - אשור הממונה על השכר ומשרד הפנים. 18. בכל מקרה ההעלאה בשכר לאחר השלמת הליך האשור היא מדורגת, כאשר התוספת בשלב הראשון מוגבלת ל- 25% ולאחר מכן מתקיים עדכון של 10% לשנה עד השלמה לשכר המירבי. 19. סכומו של דבר, התביעה חסרת יסוד, כי היא נשענת על החלטה לא תקפה של מועצת הרשות. כמו כן נוגדת התביעה את סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 20. כללים הנקבעים בחוק אינם גחמה של המחוקק, אלא יעוד ומטרות עומדים בבסיסם. גם לעניין כללי הזימון של דיוני המועצות ברשויות מקומיות ייעד המחוקק מטרה, כפי שהיא מוצאת את ביטויה בפסה"ד בבג"צ 554/89 שלום כהן נ' המועצה המקומית ראש העין, פס"ד מג(4) 716: "כללים אלו נועדו להבטיח שחברי הרשות יוכלו להתכונן כיאות לנושאים אשר יעמדו על סדר היום". 21. אם האמור לעיל מתייחס לקביעת פרקי הזמן שבין זמון אחד למישנהו ומתן אתראה מספקת, הרי הכללים בענין מניין מחייב של חברי מועצה (קוורום)נועדו מחד גיסא להבטיח מעורבות מירבית של נציגי צבור שהינם התושבים במקום בקבלת ההחלטות, ומאידך גיסא למנוע שיתוק המערכת, בגין אי השתתפות "כרונית" של פורום מספיק של חברים לשם דיון וקבלת החלטות. 22. על כן אני מאמצת את פרשנותו של התובע לעניין חוקיותה של ישיבת המועצה של הנתבעת מיום 28.4.98 בכל הנוגע לקיומו של פורום מספיק לדיון ולקבלת החלטות, ודוחה את פרשנותה של הנתבעת בנדון. 23. אין כל ממש בטענות ב"כ הנתבעת, כי הפרשי הזמן שבין הישיבות בחודשים מרס ואפריל 1998 אינם תואמים את המפורט בפקודת הרשויות המקומיות. הפרשי הזמן הללו הם אכן מינימליים ומטרתם להבטיח, כי חברי הרשות יוכלו להתכונן כיאות לנושאים אשר יעמדו על סדר היום. 24. הישיבה מיום 28.4.98 היתה הישיבה השלישית לאחר פזורן של שתי קודמותיה בהעדר מניין מספיק, והשתתפו בה מעל לשליש מחברי המועצה (6 מתוך 14), על כן מדובר בישיבה תקינה שהדיונים בה והחלטותיה ברי תוקף. 25. מבחינת מכתבו של קצין מחוז צפון במשרד הפנים אל ראש המועצה מיום 6 במאי 1998 עולה, כי שניים מחברי המועצה פנו אליו בתלונה על כך שמליאת המועצה התכנסה וגם קבלה החלטות במניין לא חוקי. קצין המחוז הורה על בטול ההחלטות אשר התקבלו במסגרת סדר היום של אותה ישיבה ב-28.4.98. 26. לא הובא בפני ביה"ד מידע אם היתה תגובה של הנמען למכתב זה, אבל התובע טען, והנתבעת לא הכחישה שהחלטות אחרות, אשר התקבלו באותה ישיבה ובהן החלטות הכרוכות בתקציבים, טופלו וגם אושרו ע"י הרשויות המוסמכות לאחר ישיבת אותה מועצה. 27. לא למותר לציין, כי שני החברים הנכבדים, אשר דווחו למשרד הפנים על הישיבה "הבלתי חוקית" היו בין אלו שלא הופיעו לאותה ישיבה, אך לא ידוע אם גם בשתי קודמותיה נטלו או לא נטלו חלק. 28. יוצא איפוא, שקצין המחוז הוטעה ע"י הדיווח החסר והלא מדוייק של אותם שני חברי מועצה, יקבל החלטה שגויה, כאשר הורה על ביטול כל ההחלטות אשר התקבלו בישיבת המועצה מיום 28.4.98. 29. לפיכך, ההחלטה בעניין אשור המעבר של התובע לחוזר בכירים, כפי שהתקבלה במועצת הרשות המקומית ב-28.4.98 שרירה ותקפה בכל הנוגע לשלב הראשון של ההליך, כפי שיובהר בהמשך. 30. הכללים הקבועים בחוזר משרד הפנים ממרץ 1993 בעניין חוזה בכירים בעיריות וברשויות המקומיות אכן מפרטים את החובות והזכויות של העובד אליו מתייחסים, אבל בכפוף לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב - מכתיבים שורה של מגבלות החלות על הליך אשור החוזים הללו. 31. במסגרת זו מוגדרים מיהם בעלי התפקידים עליהם ניתן להחיל הסכמים אלו. כן נקבע סיווג של בעלי התפקידים לפי טבלאות, עפ"י גודלה של כל רשות. כן נקבע קצב העלאת השכר לעובד ממעמד עובד "רגיל" "לעובד בכיר" ועוד. 32. כך גם נקבע, כי לאחר אישורו של פורום מועצת הרשות בדבר מעבר עובד "רגיל" למעמד עובד "בכיר", יש צורך בהצבעה על מקור תקציבי להפרשי השכר, הכרוכים בשינוי המעמד, ולקבלת אישורים מטעם משרדי הפנים והאוצר. 33. על כן אני קובעת: א. החלטת מועצת הרשות המקומית ג'דידה-מכר מיום 28.4.98 לעניין מעבר התובע למעמד עובד בכיר עפ"י חוזר בכירים ממרץ 1993 תקפה ומחייבת. ב. משלב זה על הנתבעת להמשיך את הטפול המשפטי בנושא בהתאם לחוק, לתקנות ולכללים האחרים המתחייבים, ולפעול לקבלת אישור מתאים לתובע - במידת האפשר. ג. על הנתבעת להעביר עותק מפס"ד זה לידיעת קצין המחוז במשרד הפנים, ולו רק בגלל מעורבותו בפרשה, כפי שפורט לעיל. 34. בנסיבות אלה - נדחית התביעה הכספית של התובע משום ששלב אשור חוזה הבכירים הוא השלב הראשון בלבד בהליך אשור חוזה בכירים לעובדי רשויות מקומיות, כפי שפורט לעיל, ואין די בכך כדי לשלם שכר בכירים לתובע. יצויין גם, שההחלטה בדבר אשור 90% משכר בכירים, כפי שהתקבלה בישיבת המועצה הנזכרת, כרוכה בפריסה בזמן של תוספות השכר כפי שמפורט בחוזר משרד הפנים ממר. 1993. 35. לאור האמור לעיל - כל צד ישא בהוצאותיו. הדיון נערך בפני כדן יחיד. חוזהרשויות מקומיותחוזה בכירים