1. השאלות בהן עלינו להכריע בהליך זה הן: 1.1. האם זכאים התובעים, כשאיריה של עו"ד בתיה X ז"ל (להלן - המנוחה) לקצבה (פנסיה תקציבית), על בסיס הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970? 1.2. אם התשובה לשאלה 1.1. לעיל חיובית, מהו השכר שעל בסיסו יש לחשב את הקצבה לה זכאים התובעים? 1.3. אם התשובה לשאלה 1.1 לעיל חיובית, האם זכאים התובעים, בנוסף לקצבה, לפיצויי פיטורים, להשלמת פיצויי פיטורים ולקבלת הכספים שהצטברו במרכיב תגמולים לזכות המנוחה בקופת גמל תעוז? 1.4. האם זכאים התובעים להפרשי פדיון חופשה? המסגרת המשפטית 2. נפרט תחילה את המסגרת המשפטית (לרבות הוראות משרד הפנים והממונה על השכר בנוגע להעסקת עובדים בכירים ברשויות המקומיות ובועדה מקומית לתכנון ובניה), ככל שיש צורך להבנת התשתית העובדתית ולהכרעה בהליך זה. 3. הנתבעת היא ועדה היא ועדה מקומית הפועלת מכוח סעיף 19 לחוק התכנון והבניה, דהיינו ועדה שמרחב התכנון שלה כולל יותר מרשות מקומית אחת. 4. בהתאם לסעיף 263 לחוק התכנון והבניה, תנאי העסקתם של עובדים של ועדה מקומית שמרחב התכנון שלה כולל יותר מרשות מקומית אחת הם כתנאי העסקת עובדים במועצה מקומית. 5. בנוסף, חלות על הועדה הוראות סעיפים 29 עד 29ב לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה - 1985. 6. ההוראות הרלבנטיות בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן - חוקת העבודה) הן סעיפים 79 ו- 80 לחוקת העבודה: 79. תשלום פנסיה בעניין פנסיה לעת זקנה, לנכות, לאלמנה וכיו"ב, תנהג הרשות לגבי העובדים על פי חוק הגמלאות של עובדי המדינה, עד לחקיקת חוק גמלאות מיוחד לעובדי הרשויות. 80. קופת תגמולים - הרשות והעובדים יקיימו קופת תגמולים של עובדי הרשות. העובדים יפרישו לקופה 2% (שני אחוזים) ממשכורתם המלאה, והרשות תפריש לקופה 1% (אחוז אחד) ממשכורתם המלאה של העובדים. אין סעיף זה מונע מרשות זו או אחרת לקיים קופת תגמולים על מנת להבטיח לעובדים פנסיה מצטברת כפי שיוסכם בין הרשות המקומית וועד העובדים. 7. בעס"ק 1007/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (עבודה ארצי לג (18) 37; להלן - עס"ק 1007/01), נדונה שאלת זכאות עובדי ועדה מקומית לפנסיה תקציבית או צוברת. בעס"ק 1007/01 נקבע: 7.1. עובדי ועדה מקומית זכאים לפנסיה תקציבית או לפנסיה צוברת. לפיכך, ככל שנעשה לעובדי ועדה מקומית הסדר פנסיה צוברת, הם אינם זכאים לפנסיה תקציבית. 7.2. ככל שמדובר בעובדים אשר לא הצטרפו לקרן פנסיה צוברת, והחלו לעבוד לפני שנת 1995, הם זכאים לפנסיה תקציבית בתנאים הבאים: 7.2.1. הפקדות הצדדים לביטוח מנהלים ייפסקו, העובדים יהיו זכאים לפנסיה תקציבית, ואילו הכספים שהופרשו על ידי הועדה המקומית ונצברו בפוליסות ביטוח המנהלים יועברו לועדה המקומית. 7.2.2. באשר לכספים שנצברו בקופות גמל - אם החברות בקופת גמל היא בנוסף לקופת תגמולים לפי סעיף 80 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, יחול ההסדר החל על ביטוח מנהלים. 7.2.3. אם החברות בקופת גמל היא על פי סעיף 80 לחוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות, ההפרשות לקופת גמל יימשכו, ובמועד הזכאות יועברו הכספים לעובדים. 7.3. האמור לעיל אינו חל על עובדים המועסקים ב"חוזה בכירים", אשר נושא הגמלאות הוסדר במפורש בחוזה האישי שנכרת עמם, שהסכימו במפורש לחרוג מהוראות חוקת העבודה ולקבוע הסדר חלופי, אשר יחול ממועד החתימה על הסכם בכירים. (בעקבות מתן פסק הדין בעס"ק 1007/01 שינה הממונה על השכר את החלטתו בעניינם של התובעים, ולכך נתייחס בהמשך). 8. בכל הנוגע להעסקת עובדים בכירים בחוזה אישי ברשויות המקומיות, הוצא ביום 23.3.1993 חוזר משותף לממונה על השכר ולמנכ"ל משרד הפנים (נספח י.מ/1 לעמדת היועץ המשפטי לממשלה; להלן - החוזר המשותף הראשון), בו נקבעו הוראות בנוגע להעסקת עובדים בכירים בחוזה אישי ואליו צורף נוסח אחיד של הסכם בכירים ברשויות המקומיות (להלן - הסכם בכירים ברשויות המקומיות). לענייננו, יש להדגיש הוראות אלה בחוזר המשותף הראשון ובהסכם בכירים ברשויות המקומיות: 8.1. בהתאם לסעיף 3 לחוזר, נקבעה טבלת "משכורת כוללת" לעובדים הבכירים, המורכבת מדרגות 1 עד 10. דרגת הרשות המקומית נגזרת מגודל האוכלוסייה. 8.2. בהתאם לסעיף 3(ג) לחוזר, ככל שמדובר במקרה בו עובד הועסק ברשות בטרם חתימתו על הסכם בכירים, הוא לא ייהנה מהשכר על פי הטבלה מייד עם חתימתו על הסכם בכירים, אלא העלאת השכר תהיה הדרגתית, כמפורט להלן: עם החתימה על הסכם בכירים, ניתן להעלות את שכרו בשיעור של 25%, ולאחר מכן ניתן לאשר כל שנה תוספת בשיעור של 10%. 8.3. בהתאם לסעיף 6(ב) לחוזר, עובד יכול לקבל הסדר פנסיוני אחד: קופת גמל או ביטוח מנהלים או קרן פנסיה צוברת או פנסיה תקציבית. להסדר של פנסיה תקציבית זכאי רק עובד שהשלים לפני חתימתו על הסכם בכירים 10 שנות עבודה ברשות הנושאות זכאות לגמלאות. "המשכורת הקובעת" לפנסיה של עובד כזה היא: 8.3.1. בגין התקופה שעד הצטרפות להסכם בכירים - המשכורת הקובעת שהיתה לעובד ערב החתימה על חוזה אישי, כפי שתתואם בהתאם לסעיף 9(2) לחוק הגמלאות. 8.3.2. בגין תקופת העבודה בהסכם בכירים - המשכורת הכוללת על פי הסכם בכירים. 9. בחוזר של הממונה על השכר ומנכ"ל משרד הפנים מיום 9.11.03 (נספח י.מ./ 2 לעמדת היועץ המשפטי; להלן - החוזר המשותף השני) נקבע כי רק תפקיד מהנדס הועדה המקומית (המרחבית) ייכלל בהסדר זה, דהיינו כי ניתן לחתום על הסכם בכירים רק עם מהנדס הועדה. עוד נקבע בחוזר המשותף השני כי דרגת השכר תיקבע על פי דרגת הרשות בעלת מספר האוכלוסין הגבוה ביותר מבין הרשויות החברות בועדה. 10. בחוזר מר ישראל שפיצר, הממונה על כוח אדם ברשויות המקומיות מיום 28.12.93 (נספח י.מ/3 לעמדת היועץ המשפטי לממשלה) נקבע (בסעיף 3) כי הוראות החוזר המשותף השני חלות רק על משרת מהנדס הועדה ולא על עובד אחר, וכן נקבע (בסעיף 4) כי ועדה שמעסיקה עובד אחר בתנאים הנ"ל חייבת להפסיק מיידית את תשלום המשכורת של העובד ששולמה לו שלא כדין, רטרואקטיבית. העובדות 11. תובע 1, מר יצחק X , הוא בעלה של המנוחה, ותובע 2, עודד X , הוא בנה של המנוחה. 12. המנוחה עבדה כיועצת משפטית של הועדה מיום 1.4.1978 ועד לפטירתה, ביום 20.6.96. 13. הועדה היא ועדה מקומית, הפועלת מכוח סעיף 19 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, ומרכזת פעילות הנדרשת על פי הוראות חוק התכנון והבניה בשבע רשויות מקומיות. 14. החל מיום 1.4.1980 שונה שטח מרחב התכנון של הועדה, והמנוחה קיבלה פיצויי פיטורים עבור התקופה מיום 1.4.78 עד ליום 31.3.80 וחתמה על אישור לפיו אין לה שום תביעות נוספות מכל סוג שהוא בגין תקופה זו (סעיף 2 לתצהירו המשלים של מר בני ודרריו, יו"ר הועדה, והנספחים לו). ואכן, מוסכם בין הצדדים כי אין לתובעים תביעות בגין התקופה שעד מרץ 1980 (פרוטוקול ע' 11, ש' 2 - 3). 15. ביום 2.7.1981 ביחד עם עובדי ועדה נוספים, חתמה המנוחה על מסמך לפיו העובדים מוותרים על רעיון הפנסיה המקיפה, כי הועדה תגדיל את ההפרשות לקרן תגמולים ופיצויים, כך שסה"כ הפרשות הועדה והעובד יעמדו על 16%, מהם 4% על חשבון העובד ו- 12% על חשבון הועדה (נספח ב' לתצהירו של מר בני ודרריו). 16. עד ליום 30.11.94 שכרה של המנוחה שולם על בסיס דרגתה בדירוג משפטנים. 17. ביום 25.12.94 נחתם בין המנוחה לבין הועדה חוזה אישי (נספח ב לתצהירו של מר X ; להלן - החוזה האישי). על החוזה האישי חתמו המנוחה, מר יעקב אדרי, אשר כיהן בתפקיד יו"ר הוועדה ומר אלי דדון, אשר שימש בתפקיד גזבר הועדה. תוקפו של החוזה האישי הוא מיום 1.12.94. 18. הוראותיו של החוזה האישי הרלבנטיות להליך זה הן: 18.1.החוזה האישי בא במקום כל ההסכמים, ההסדרים, והנוהגים הקודמים בין הרשות המקומית לבין המנוחה (סעיף 2 לחוזה האישי), והוא קובע באופן בלעדי את תנאי העסקתה של המנוחה (סעיף 5 לחוזה האישי). 18.2.זכאות למשכורת כוללת סך של 15,947 ש”ח. (סעיף 8 לחוזה האישי). (שכר זה הוא שכר עובד בכיר של רשות מקומית ברמה 9, על פי הוראות החוזר המשותף הראשון). בנוסף למשכורת כוללת, המנוחה היתה זכאית לדמי כלכלה, הוצאות רכב (נטו), הוצאות טלפון והטבות נוספות (סעיף 9 לחוזה האישי). 18.3.זכאות לחופשה שנתית של 22 ימי עבודה בשנה, עם זכות צבירה עד לתקרה של 55 ימים (סעיף 10 לחוזה האישי). 18.4.זכאות הן לגמלה, על פי הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), בעד כל תקופת העבודה (כאשר המשכורת הקובעת לפנסיה היא המשכורת הכוללת האחרונה, שנקבעה בחוזה האישי), והן להמשך הפרשות המעסיק לקופת גמל תעוז בשיעור של 1/3% 13, כאשר במקביל הפרשות המנוחה יעמדו על 5%. עוד נקבע בהסכם כי במקרה של סיום קשר העבודה תשלם הועדה את ההפרש בין הסכום שיצטבר על חשבון פיצויי פיטורים בקופת התגמולים "תעוז" לבין סכום פיצויי הפיטורים שיגיעו למנוחה על פי חוק פיצויי פיטורים. עוד הוסכם, כי אם תאושר קרן פנסיה תקציבית ו/או קופת גמל אחרת לעובדי הועדה, תהיה למנוחה האופציה להצטרף לקרן זו, אם תרצה בכך. (סעיף 14 לחוזה האישי). 19. בהקשר להוראות החוזה האישי, יש לציין כי החוזה האישי עליו חתמה המנוחה היה מבוסס על נוסח הסכם בכירים ברשויות מקומיות, על פי החוזר המשותף הראשון, אולם הוכנסו בו שינויים לטובת המנוחה, ביחס להוראות החוזרים והסכם הבכירים ברשויות המקומיות, כמפורט להלן: 19.1.נמחק הסעיף בהסכם בכירים ברשויות המקומיות הקובע כי הסכמים קיבוציים, לרבות חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, החלים על עובדיה האחרים של הרשות המקומית לא יחולו על העובד. 19.2.סעיף 6(ב) להסכם בכירים ברשויות המקומיות אשר אוסר כל עבודה נוספת בשכר, שונה בחוזה האישי, כך שאסר רק על עבודה נוספת שיש בה משום ניגוד אינטרסים עם העבודה בועדה. 19.3.על פי הסכם בכירים ברשויות המקומיות, יש אפשרות לתשלום פנסיוני מסוג אחד - פנסיה תקציבית או ביטוח פנסיוני צובר מסוג אחר. לעומת זאת, כאמור, על פי החוזה האישי, נקבעה זכאות הן לפנסיה תקציבית והן להפרשות לפיצויי פיטורים ולתגמולים. כמו כן, על פי הסכם בכירים ברשויות המקומיות המשכורת הקובעת לפנסיה היא משכורת משוקללת בעד שתי תקופות העבודה, בעוד שעל פי הוראות החוזה האישי המשכורת הקובעת לפנסיה היא המשכורת האחרונה, דהיינו המשכורת הכוללת שנקבעה בחוזה האישי. 19.4. שכרה של המנוחה נקבע לשכר עובד בכיר ברשות מקומית דרגה 9, בעוד ששכר עובד בכיר עובד הועדה צריך להיות שכר עובד בכיר ברשות מקומית דרגה 5, בהתחשב בכך שהרשות המקומית הגדולה ביותר בועדה היא בדרגה 5, וזאת בהתאם לסעיף 7 לחוזר המשותף השני. 19.5.שכרה של המנוחה הועלה באופן מיידי לשכר עובד בכיר, ולא באופן הדרגתי, בהתאם לסעיף 3(ג) לחוזר המשותף הראשון. 20. בחלק מהתקופה, במקביל לעבודתה בנתבעת, עבדה המנוחה כיועצת משפטית של הועדה לתכנון ובניה ראש העין ושל הועדה לתכנון ובניה קסם. 21. החוזה האישי לא נשלח על ידי הועדה לאישורו של הממונה על השכר ולממונה על כוח אדם ברשויות המקומיות. 22. ביום 28.9.95 נערכה ביקורת בועדה, על ידי משרד הפנים. 22.1.בנוגע למנוחה, ממצאי הביקורת על פי דו"ח הביקורת (נספח י.מ/ 4 לעמדת היועץ המשפטי) היו כמפורט להלן: 22.1.1. החוזה האישי מיום 25.12.94 לא נחתם על ידי הועדה. 22.1.2. החוזה האישי שנחתם הוא חוזה בכירים, למרות שהמנוחה אינה זכאית להיות מועסקת על פי חוזה בכירים. 22.1.3. השכר על פי חוזה הבכירים הוא על בסיס רשות מקומית דרגה 9, בעוד בפועל מגיע למנוחה שכר על בסיס רשות מקומית דרגה 5. 22.1.4. נוסח החוזה האישי אינו הנוסח הסטנדרטי על פי חוזר המשרד. 22.1.5. המנוחה מקבלת את תשלומי אחזקת הרכב נטו, ובנוסף מקבלת לכיסה הפרטי את המס שהיה צריך להשתלם לשלטונות המס, ולדעת הביקורת יש כאן עבירת מס מובהקת. 22.2.המלצות דו"ח הביקורת בנוגע למנוחה היו: 22.2.1. לבטל את חוזה הבכירים שנחתם עמה, כיון שאין היא זכאית לקבל חוזה בכירים. 22.2.2. לגבות את ההפרשים ממועד העברתה לחוזה בכירים ועד היום. 22.2.3. להעביר את נושא תשלום המס על הרכב לבדיקה ולעיון של פקיד השומה. 23. נושא החוזה האישי של המנוחה לא טופל עד לפטירתה. 24. לאחר פטירתה של המנוחה, פנה לועדה בעלה של המנוחה, מר X , בדרישה לשלם לו זכויות כספיות שונות. בעניין זה התקיימה ביום 7.10.97 פגישה בין התובע ובאת כוחו לבין גורמים שונים בוועדה (נספח ו' לתצהירו של מר X ). 25. ביום 25.11.97 התקיימה ישיבה של הועדה, בה דנו בזכויות שאיריה של המנוחה, והועדה החליטה כמפורט להלן (נספח ה' לתצהירו של מר X ): 1) שאירי המנוחה גב' X יקבלו את פדיון החופשה והמחלה כמתחייב עפ"י חוק. 2) באשר לשאר הדרישות, אין באפשרות הועדה להיעתר להם ללא אשור משרד הפנים והאגף לכוח אדם ושכר ברשויות המקומיות והממונה על השכר באוצר במגבלות הדין והשאלות המתעוררות בקשר לתוקפו ותוכנו של המסמך שעליו הסתמך בא כוחה של גב' X בהסכם העסקתה. 3) יחד עם זאת, מופנות הדרישות לממונה על השכר באוצר, ולממונה על כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, ובמידה ויאושרו הדרישות כולן או מקצתן תפעל הועדה לפי הוראותיהם. (ההדגשה הוספה). 26. ביום 13.5.98 פנה מר אהרון עוזיאלי, סגן בכיר לממונה על השכר, למר בני ודרריו, בבקשה לקבל את טיעוניהם של בני משפחתה של המנוחה וכן של הועדה (נספח ה' לכתב ההגנה). בסופו של דבר, ההליך אצל הממונה על השכר התקיים במהלך ההתדיינות. (החלטת הממונה על השכר תובא בסעיף 35 להלן, במסגרת סקירת טיעוניו של היועץ המשפטי). 27. לאחר פטירתה של המנוחה שולמו לשאירי המנוחה סכומים אלה: 27.1.פדיון חופשה בעד 19 ימי עבודה, בערך של 1143.68 ש”ח ליום, בסך של 21,730 ש”ח. 27.2.פדיון ימי מחלה בסך של 166,520 ש”ח. 28. כן שוחררו הכספים שהצטברו לזכות המנוחה בקופת הגמל תעוז, כאשר סכום פיצויי הפיטורים שהצטבר בתעוז (נכון ליום 29.5.98) עמד על סך של 200,478 ש”ח. 29. נדון תחילה בתביעה לפנסיה תקציבית והשלמת פיצויי פיטורים, שרק בנוגע אליה התייצב היועץ המשפטי, ולאחר מכן בתביעה להפרשי פדיון חופשה. זכאות התובעים לפנסיה תקציבית ולהשלמת פיצויי פיטורים 30. כאמור, לאחר תום שלב הראיות והגשת הסיכומים בהליך, ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בעס"ק 1007/01. על רקע פסק דין זה חל שינוי בהחלטת הממונה על השכר בעניינם של התובעים ובעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. לבקשת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה זומנו הצדדים לדיון נוסף להשלמת טיעון. 1) טענות היועץ המשפטי לממשלה 31. בטרם נביא את עמדת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, יש להבהיר כי עמדתו משקפת במקרה הנדון הן את עמדת הממונה על השכר והן את עמדת משרד הפנים. עניין זה הובהר בהודעת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מיום 2.11.00, בה הודע כי היועץ המשפטי לממשלה מוצא להתייצב בהליך לפי סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, וכי התייצבותו מייתרת את צירוף משרדי הפנים והאוצר להליך. 32. עמדתו הראשונית של היועץ המשפטי לממשלה, כפי שבאה לידי ביטוי בעמדה שהוגשה לתיק בית הדין ובסיכומי הטענות שהוגשו מטעמו, היתה שאין התובעים זכאים לפנסיה תקציבית. לאחר מתן פסק הדין בעס"ק 1007/01 שונתה עמדתו, והיא כמפורט להלן. 33. החוזה האישי בטל לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. מחובתה של המנוחה, כיועצת המשפטית של הועדה, היה לבדוק האם יש אישור להעסקתה בחוזה אישי, ולהודיע לגורמים הרלבנטיים בועדה כי עמדת משרד הפנים היא שלא ניתן לחתום עמה על חוזה אישי. זאת ועוד. מחובתה של המנוחה היה להבהיר לגורמים הרלבנטיים בועדה, כי החוזה האישי שנחזה להיות ההסכם הסטנדרטי לעובד בכיר ברשות המקומית שונה לטובתה, והקנה לה תנאים חסרי תקדים. 34. החוזה האישי בטל לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. עמדת הממונה על השכר, היא כי אין הקבלה בין עבודתו של יועץ משפטי ברשות מקומית לבין עבודתו של יועץ משפטי בועדה לתכנון ובניה, ולכן נקבע שלא ניתן להעסיק יועץ משפטי של ועדה מקומית בהסכם בכירים. מכל מקום, ודאי שהחוזה האישי שנחתם עם המנוחה בטל, לנוכח השינויים המהותיים בינו לבין הנוסח האחיד של הסכם בכירים ברשויות המקומיות. החוזה האישי אף אינו תואם את המקובל בשירות המדינה, שכן אין אף עובד במדינה הזכאי להסדר פנסיוני כפול - פנסיה תקציבית והפרשות מלאות לקופת גמל. 35. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לאחר מתן פסק הדין בעס"ק 1007/01, החלטת הממונה על השכר לעניין תוצאות בטלותו של החוזה האישי של המנוחה, על פי סעיף 29ב לחוק יסודות התקציב היא כמפורט להלן: 35.1.על אף שהמנוחה לא היתה זכאית להשתכר על פי הסכם בכירים, יראו אותה כמי שחתמה כדין על הסכם בכירים על פי הנוסח שהוצע על ידי משרד הפנים. 35.2.בהתחשב בנסיבות העניין, לעניין זכויות ששולמו למנוחה בעבר, לא תידרש השבה של כספים ששולמו למנוחה על פי הוראות החוזה האישי, על אף החריגה המשמעותית בתשלומים ששולמו לה. 35.3.לעניין זכויות שטרם שולמו למנוחה (או לשאיריה), משכורתה של המנוחה תהיה כאילו חתמה על הסכם בכירים על פי הוראות משרד הפנים: דהיינו משכורתה היא על פי שכר בכירים ברשות מקומית דרגה 5, ויחול האמור בסעיף 3(ג)(1) לחוזר המשותף הראשון לעניין העלאה הדרגתית של השכר. 35.4.בהתחשב בעובדה שערב החתימה על החוזה האישי השלימה המנוחה 10 שנות עבודה הנושאות זכות לגמלאות, ולפיכך אילו חתמה כדין על הסכם בכירים היתה זכאית לבחור בהסדר של פנסיה תקציבית, יהיו התובעים זכאים לפנסיה תקציבית. 35.5.המשכורת הקובעת לצורך תשלום הפנסיה תהיה ממוצע משוקלל על פי שיטת השקלול אשר נקבעה בחוזר המשותף הראשון (סעיף 6) ובנוסח האחיד של הסכם הבכירים ברשויות המקומיות (סעיפים 14 ו- 15). 35.6.בנוסף, בהתאם לנקבע בעס"ק 1007/01, שאירי המנוחה זכאים להפרשות הועדה לקופת הגמל תעוז בגין תגמולים בשיעור של אחוז אחד (על פי סעיף 80 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות), ושאר הכספים שנצברו בקופת גמל תעוז מתשלומי הועדה (בגין תגמולים ובגין פיצויי פיטורים) יוחזרו לועדה. 36. בית הדין מפעיל על החלטת הממונה על השכר ביקורת שיפוטית, וכל עוד החלטתו של הממונה היא במתחם הסבירות, אין מקום להתערבות בה. במקרה הנדון, החלטת הממונה על השכר מאזנת כראוי בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס של התובעים, שאיריה של המנוחה, ומביאה בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, דהיינו מותה של המנוחה בטרם עת. יש להביא בחשבון גם את אחריותה המיוחדת של המנוחה כיועצת משפטית לחוזה האישי הפגום. כמו כן, הממונה קבע למנוחה משכורת קובעת על בסיס משרה מלאה, על אף שהמנוחה עבדה כיועצת משפטית של שתי ועדות מקומיות נוספות. זאת ועוד. משמהנדס הועדה, אשר זכאי לחתום על הסכם בכירים, מקבל שכר על בסיס שכר עובד בכיר ברשות מקומית דרגה 5, אין זה סביר שקצבתה של המנוחה, אשר כלל לא היתה זכאית להסכם בכירים, תשולם על בסיס דרגת משכורת גבוהה יותר. 2) טענות התובעים 37. החוזה האישי תקף ומחייב את הנתבעת לקיימו ככתבו וכלשונו. החוזה האישי נחתם כדין על ידי נציגי הועדה, לאחר שאושר כדין על ידי מליאת הועדה. ככל שהגורמים הרלבנטיים בועדה לא בדקו את הוראות החוזה והאם הוא עומד בדרישות הדין, אין לועדה להלין אלא על עצמה, והתובעים אינם צריכים לשאת בתוצאות מחדלם. גם העובדה שהועדה לא פנתה לממונה על השכר לקבל את אישורו אינה יכולה לשקול כנגד התובעים. זאת ועוד. הועדה המשיכה לפעול בהתאם להוראות הסכם העבודה גם לאחר ביקורת משרד הפנים בשנת 1995 (ראו סעיף 22 לעיל), ובכך הביעה את עמדתה כי החוזה האישי הוא לגיטימי, והיא מבקשת לתת למנוחה את הזכויות הנובעות ממנו. 38. לנוכח השינוי שחל בעמדתו של הממונה על השכר, אין מחלוקת בנוגע לזכאות שאירי המנוחה לפנסיה תקציבית. באשר לשיעור המשכורת הקובעת: יש לקבוע את שכרה של המנוחה על פי שכר עובד בכיר ברשות מקומית דרגה 9, שכן סך התושבים בכל הרשויות החברות בועדה הוא כסך תושבי רשות מקומית דרגה 9. 39. התובעת זכאית לפנסיה תקציבית על פי הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. המסמך מיום 2.7.81 אינו מהווה ויתור על הזכות לפנסיה תקציבית, ומכל מקום לא ניתן לוותר על זכות המוקנית לעובד בהסכם קיבוצי. כמו כן, בסעיף 14 לחוזה האישי נקבע במפורש כי המנוחה תהיה זכאית לפנסיה תקציבית. לפיכך, גם אם היה ויתור כנטען, הוא בוטל בחוזה האישי. 40. יש להקנות לשאירי המנוחה לפחות 70% מהזכויות על פי החוזה האישי, וזאת בהתאם להלכת זגורי (בג"צ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מט(4) 794). 3) טענות הועדה 41. התובעים אינם יכולים לטעון לזכויות מכוח החוזה האישי ולזכויות מכוח חוקת העבודה בו זמנית. 42. חוק יסודות התקציב קובע מפורשות בטלות חוזה כגון החוזה האישי שבין המנוחה לבין הועדה. כמו כן, לא ניתן אישור משרד הפנים לתשלום פנסיה תקציבית למנוחה. 43. התובעים אינם זכאים לקצבה מכוח הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. מעמד חוקת העבודה הוא של הסדר קיבוצי, וחתימת המנוחה על הגדלת ההפרשות לתעוז מהווה ויתור כדין על זכותה לפנסיה תקציבית. 44. קופת הגמל תעוז היא קופת פנסיה צוברת, בהיותה חיסכון משותף לעובד ולמעביד הנצבר בקופה. 45. הועדה שינתה את מצבה לרעה על יסוד החוזה האישי והנוהג שחל בה, ולא יוחדו כספים בתקציבה לתשלום פנסיה תקציבית לשאירי המנוחה. קבלת התביעה תביא להטלת מעמסה כספית על תושבי הרשויות החברות בועדה, שכן תקציב הועדה ממומן על ידי הרשויות המקומיות החברות בה. 46. בכל מקרה, יש לנכות את הסכומים ששולמו למנוחה ביתר, במהלך תקופת עבודתה, וכן יש לקחת בחשבון את כלל הפרשות הועדה לקופת גמל תעוז. כמו כן, יש להביא בחשבון את זכויותיה של המנוחה מהועדה לתכנון ובניה ראש העין ומהועדה לתכנון ובניה קסם. 47. בהתייחס לשינוי שחל בעמדת הממונה טען ב"כ הועדה כי ההסכם האישי בטל לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב ולפי החלטת הממונה, אלא שהממונה יצק חוזה חדש במקום החוזה הבטל לאור תוצאות פסק הדין של בית הדין הארצי. עוד טען ב"כ הועדה כי יש לאבחן את המקרה הנדון מפסק דינו של בית הדין הארצי, וכן טען כי פסק דינו של בית הדין הארצי בעס"ק 1007/01 אינו נכון. 4) הכרעה 48. השאלה הראשונה בה עלינו להכריע היא האם לנוכח השינוי בהחלטת הממונה על השכר, כפי שבא לידי ביטוי בהשלמת הטיעון של ב"כ היועץ המשפטי, יש בכלל מקום לדון בטענות הועדה בנוגע לזכאות התובעים לפנסיה תקציבית, או כל שנותר להכרעה הוא שאלת המשכורת הקובעת לצורך חישוב הפנסיה התקציבית. 49. נקדים ונאמר, כי איננו מקבלים את טענת התובעים בדבר זכאות לפנסיה תקציבית מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות ומכוח פסק הדין בעס"ק 1007/01, מנימוקים אלה: 49.1.בהתאם לסעיף 5 לחוזה האישי, עליו מסתמכים התובעים בתביעתם לתשלום פנסיה תקציבית על בסיס השכר ששולם למנוחה על פי החוזה האישי, הוראות החוזה האישי מסדירות באופן בלעדי את תנאי העסקתה של המנוחה. סעיף 263 לחוק התכנון והבניה קובע כי יחולו על עובדי ועדה מקומית תנאי ההעסקה החלים על עובדי מועצה מקומית. גם על פי המקובל ברשויות המקומיות, לא חלות על עובד המועסק בהסכם בכירים הוראות ההסכמים הקיבוציים וההסדרים הקיבוציים החלים על עובדי הרשות המקומית. לפיכך, החל מיום 1.12.94, מועד כניסתו לתוקף של החוזה האישי, לא חלו על המנוחה הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. 49.2.בעס"ק 1007/01 נקבע במפורש כי מסקנת בית הדין הארצי לעניין זכאות עובדי ועדה מקומית לפנסיה תקציבית, בנסיבות שנקבעו באותו פסק דין, אינה חלה על עובדי ועדות מקומיות המועסקים בהסכם בכירים. לכן, גם מכוח עס"ק 1007/01 התובעים אינם זכאים לפנסיה תקציבית. 50. כאמור, לאחר מתן פסק הדין בעס"ק 1007/01 שונתה עמדת הממונה על השכר, והוא קבע כי שאירי המנוחה זכאים לפנסיה תקציבית, על בסיס משכורת קובעת שונה מהמשכורת שנקבע בחוזה האישי, כמפורט בסעיף 35 לעיל. אנו סבורים, כי לנוכח עמדת הממונה על השכר, מנועה הועדה מלעלות טענות התוקפות את זכאותם של התובעים לפנסיה תקציבית, מנימוקים שיפורטו להלן. 51. ראשית, בהחלטתה מיום 25.11.97 קבעה הועדה כי דרישות בעלה של המנוחה יופנו לממונה על השכר באוצר ולממונה על כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים וכי ובמידה ויאושרו הדרישות כולן או מקצתן תפעל הועדה לפי הוראותיהם (ראו סעיף 25 לעיל). כאמור לעיל, עמדת היועץ המשפטי לממשלה משקפת את עמדת הממונה על השכר ועמדת משרד הפנים, שכן נקבע כי התייצבותו מייתרת את צירופם לדיון. לפיכך, על פי החלטת הועדה הנ"ל, המחייבת אותה כלפי התובעים, משנתקבלה דרישת התובעים לפנסיה תקציבית על ידי המדינה, מנועה הועדה מלערער על קביעה זו. 52. שנית, על פי החוזה אישי, אשר מכוחו זכאים שאירי המנוחה לפנסיה תקציבית. החוזה האישי מחייב את הועדה, אלא אם קיימת עילה מכוחו רשאית הועדה (או חייבת) שלא לקיים את החוזה האישי. עיון בכתב ההגנה ובסיכומי הטענות של הועדה מעלה כי לטענתה החוזה האישי בטל, בשל הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. מכאן, כי טענת ההגנה של הועדה כנגד אכיפת החוזה האישי היא הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. אם טענת ההגנה של הועדה היא הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, הועדה אינה יכולה לאחוז את החבל משתי קצותיו: מחד - לטעון כי החוזה האישי בטל בשל הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב; ומאידך - לטעון כי אין לקיים את החלטת הממונה, שניתנה במסגרת סמכותו על פי סעיף 29ב לחוק יסודות התקציב. ככל שחל על החוזה האישי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, חלים גם סעיפים 29א ו- 29ב לחוק יסודות התקציב, והחלטת הממונה על השכר שניתנה מכוחם מחייבת הן את העובד והן את המעביד - הגוף הציבורי, דהיינו הועדה. 53. שלישית, לדעתנו, משחל על הסכם בין עובד לבין מעביד סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, הרי ההסדר שנקבע בסעיפים 29 עד 29ב לחוק יסודות התקציב הוא ההסדר החוקי הבלעדי שחל על אותו חוזה, ואין צד לחוזה יכול להסתמך על הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) כטענת הגנה כנגד אכיפת אותו חוזה. ולהלן נסביר: 53.1.בסעיף 29ב(א) לחוק יסודות התקציב נקבע כי "הסכם או הסדר ששר האוצר ראה לגביו כי הוא נוגד את הוראות סעיף 29(א) וכי חלות עליו הוראות סעיף 29(ב), לא יחולו עליו הוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973". 53.2.הוראת חוק זה הוספה לאחר שניתן על ידי בית המשפט העליון פסק הדין בבג"צ זגורי, ותכליתה היתה הגברת אכיפת הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב (לעניין תכלית חוק יסודות התקציב בכלל והרקע לשינוי החוק והוספת סעיפים 29א ו- 29ב לחוק בפרט, ראו בהרחבה עב 601306/98 (ת"א) זאב אורפז נ' עירית בת ים, עבודה אזורי כרך יא, 374). 53.3.משקבע המחוקק כי סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) לא יחול על הסכם או הסדר שחל עליו סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, הביע דעתו כי תוצאות בטלותו של הסכם כזה ייקבעו בלעדית על ידי שר האוצר (אשר אצל את סמכותו לממונה על השכר), ועל פי הקריטריונים שנקבעו בסעיף 29ב(ב)(2) לחוק. (למותר לציין, כי התיקון לחוק אינו שולל את זכות הגישה לערכאות, שכן רשאי כל צד לחוזה לעתור לבית הדין בתביעה להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטת הממונה על השכר (ראו עניין אורפז, סעיף 65 לפסק הדין). לדעתנו, אין צד לחוזה יכול לטעון כי בנוסף להיות החוזה בטל על פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, החוזה אינו אכיף על פי הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), ובהמשך לכך לטעון כי אינו חייב ליישם את החלטת הממונה על השכר. הוראות סעיפים 30 ו- 31 לחוק החוזים (חלק כללי) אינן ניתנות להפרדה, ולא ניתן לקבוע כי חוזה בטל לפי סעיף 30, ללא שקיים המנגנון "הממתן" את בטלות החוזה לפי סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי). לפיכך, מששלל חוק יסודות התקציב את תחולת סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) על הסכם חורג, נשללת גם האפשרות של צד להסכם לטעון כי אין לאכוף את החוזה על פי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי). 53.4.כללו של דבר: הועדה אינה יכולה להתגונן בפני התביעה על יסוד הטענה כי החוזה האישי בטל על פי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), אלא רק על יסוד הטענה כי החוזה בטל על פי הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. תוצאות בטלותו של החוזה האישי נקבעות על פי סעיף 29ב לחוק יסודות התקציב, דהיינו על פי החלטת הממונה על השכר. לפיכך, משקבע הממונה על השכר כי התובעים זכאים לפנסיה תקציבית, קביעתו מחייבת הן את התובעים והן את הועדה, בכפוף לזכותם להעמיד את החלטתו בביקורת שיפוטית. בהמשך, נדון בטענות הועדה, ככל שהועלו כאלה, כנגד החלטת הממונה. 54. באמור בסעיף 53 לעיל אף תשובה לטענת התובעים, כי יש להעניק להם 70% מההטבות הבלתי חוקיות על פי ההלכה שנפסקה בעניין זגורי. לנוכח הוראת התיקון לחוק, הסמכות לקבוע את תוצאות בטלות ההסכם ואם יש לשלם לעובד את ההטבות שנקבעו בהסכם, כולן או חלקן, מסורה לאחר תיקון החוק לממונה על השכר ולא לבית הדין. לכן, לאחר התיקון לחוק, אין תחולה להלכת זגורי, בה קבע בית המשפט את תוצאות בטלותו של ההסכם החורג. לאור התיקון לחוק, הסמכות לקבוע את תוצאות בטלות ההסכם היא בידי שר האוצר (או מי שהואצלה אליו סמכות שכר האוצר - הממונה על השכר), ולא בידי בית הדין. בית הדין עשוי לקבוע את תוצאות בטלות ההסכם, במסגרת דיון בביקורת השיפוטית על החלטת הממונה, אם הוא מחליט להתערב בהחלטת הממונה על השכר. אולם, הקביעה הראשונית של תוצאות בטלות הסכם חורג נעשית תמיד על ידי הממונה על השכר. ראו: ע"ע 1183/01 עמוס אהרון נ' המועצה האזורית מרחבים, עבודה ארצי לג(56) 38. 55. נסיבות חתימת החוזה 55.1.לנוכח החלטת הממונה וקביעתו כי התובעים זכאים לפנסיה תקציבית, מתייתר במידה רבה הצורך בדיון בנסיבות חתימת החוזה. יחד עם זאת, כיון שנסיבות חתימת החוזה היו אחד השיקולים אשר הנחו את הממונה על השכר בהחלטתו, נתייחס לעניין זה בקצרה. 55.2.העדויות שהיו בפנינו על נסיבות חתימת החוזה היו מעטות, ולא היו ישירות. מטבע הדברים, המנוחה לא יכלה להעיד על נסיבות חתימת החוזה. הנתבעת לא הצליחה לזמן לעדות את מר מר יעקב אדרי, שכיהן בתפקיד יו"ר הועדה בתקופה הרלבנטית. כעולה מעדותו של מר דדון, המגעים העיקריים בנוגע לחתימת הסכם בכירים היו בין המנוחה לבין מר אדרי (פרוטוקול ע' 32, ש' 10 - 12). מר ודרריו, יו"ר הועדה שהעיד בפנינו, מכהן בתפקיד מאז חודש 3/97, ולכן עדותו היא בהכרח עדות שמיעה או עדות על יסוד המסמכים שבפניו. 55.3.מר דדון, אשר כיהן בתקופה הרלבנטית כגזבר הועדה, הצהיר כי בשנת 1994 הודיעה המנוחה, בעצה אחת עם יו"ר הועדה, מר אדרי, כי היא מבקשת לחתום על הסכם בכירים. המנוחה התבקשה להביא אל הועדה את נוסח הסכם בכירים שעל הועדה לחתום עמה. מר דדון הצהיר כי למנוחה היה מעמד מיוחד בועדה, ומליאת הועדה סמכה על חוות דעתה ונהגה לפי הייעוץ המשפטי שנתנה המנוחה ללא ערעור. לפיכך, לא נבדק ההסכם אותו הביאה לאישור ולחתימה, והסכם זה אושר ונחתם על ידו. עוד הצהיר כי המנוחה לא הביאה לידיעת הגורמים הרלבנטיים שההסכם טעון אישור משרד הפנים והממונה על השכר, וכן כי מדובר בנוסח שונה מהנוסח הסטנדרטי של הסכם הבכירים ברשויות המקומיות כפי שהיה אז בתוקף (תצהיר אלי דדון, סעיפים 4 - 8). 55.4.כעולה מעדותו של מר דדון בפני בית הדין, לא התקיים דיון במליאת הועדה על עצם הבקשה לחתום על הסכם בכירים, בשל העובדה שהיה ידוע כי על פי חוזר משרד הפנים גורמים כמו יועץ משפטי, מהנדס, גזבר וכו' יכולים לעבור לחוזים בכירים (פרוטוקול ע' 31, ש' 16 - 19). עוד העיד, כי למנוחה היה מעמד מיוחד בועדה, בשל העובדה שנחשבה מאד מקצועית וקפדנית (פרוטוקול ע' 32, ש' 6 - 8). כן העיד, כי סבר שנוסח החוזה האישי הוא הנוסח הסטנדרטי של הסכם בכירים ברשויות המקומיות, ולכן לא שאל שאלות הבהרה ( שם, ש' 14). יחד עם זאת, אישר כי לא ידוע לו מידיעה אישית מי נסח את החוזה (פרוטוקול ע' 33 ש' 3 - 4) וכן כי לא ידוע לו על תוכן שיחותיה של המנוחה עם מר יעקב אדרי בקשר לחוזה (פרוטוקול ע' 33, ש' 17 - 25). עוד העיד, כי במקרה אחר (של מהנדס הועדה) הוא ויו"ר הועדה לא הסכימו לחתום על הסכם חורג (פרוטוקול ע' 34, ש' 21 - 22). 55.5.לעניין נסיבות חתימת החוזה אנו קובעים כמפורט להלן: 55.5.1. אכן לא הוכח כי המנוחה ידעה כי בהתאם להוראות משרד הפנים והממונה על השכר רק מהנדס הועדה זכאי לחתום על הסכם בכירים. 55.5.2. מחומר הראיות בפנינו, אף על פי שמר דדון לא יכול היה להעיד מידיעה אישית על כך, נראית לנו סבירה המסקנה כי החוזה האישי נוסח על ידי המנוחה, על יסוד הוראות הסכם הבכירים ברשויות המקומיות. זאת, לאור תפקידה של המנוחה - יועצת משפטית, ולאור מעמדה בועדה. 55.5.3. לדעתנו, על המנוחה, במסגרת חובתה כיועצת משפטית של הועדה, היה להעמיד את הגורמים הרלבנטיים בועדה על השינויים שנערכו בנוסח הסכם הבכירים שנחתם עמה. אמנם, מר דדון לא יכול היה להעיד על שיחותיה של המנוחה עם מר אדרי, אולם אין זה סביר בעיננו שאילו הועמד מר אדרי על עובדה זו, לא היה משתף במידע זה את מר דדון. איננו מקבלים את טענת התובעים, כי אין לתת לעניין זה משקל כלשהו, וכי על הועדה בלבד לשאת בתוצאות מחדלם של מר דדון ומר אדרי לבדוק את נוסח החוזה האישי. אנו סבורים כי כיועצת משפטית של הועדה היתה מוטלת על המנוחה אחריות מיוחדת, שלא להביא את הועדה לאשר לה חתימה על הסכם בכירים החורג מנוסח הסכם הבכירים הסטנדרטי המאושר, ולכן היתה חייבת להעמיד את הגורמים הרלבנטיים על כך שהוראות נוסח החוזה האישי שונו לטובתה ביחס להוראות הסכם הבכירים הסטנדרטי ברשויות המקומיות. זאת, על מנת לאפשר להם לבדוק עניין זה. 56. השאלה האחרונה בה עלינו לדון בנושא הפנסיה התקציבית היא האם יש מקום להתערב בשיקול דעתו של הממונה על השכר. מבחינת התובעים, השאלה העיקרית היא גובה המשכורת הקובעת לצורך תשלום הקצבה, ובעניין זה התבקש בית הדין לקבוע כי יש לשלם את הקצבה על בסיס שכרה האחרון של המנוחה, דהיינו שכר עובד בכיר ברשות מקומית דרגה 9. למעשה, הועדה לא טענה במישרין כנגד החלטת הממונה על השכר. אולם, ניתן לראות בטענת ב"כ הועדה כי "ההסכם האישי בטל לפי סעיף 29 ולפי החלטת הממונה, שהיא עדין תקפה, אלא שהממונה יצק חוזה חדש במקום החוזה הבטל לאור תוצאות פסק דין של בית הדין הארצי" (פרוטוקול ע' 44, ש' 1 - 4) כתקיפת החלטת הממונה על השכר, ולכן נתייחס גם אליה. 57. ונזכיר: הממונה על השכר הוא הרשות המינהלית שהוסמכה על פי חוק יסודות התקציב לקבוע את תוצאות בטלות הסכם חורג על פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. משכך, הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה נעשית בהתאם לכללי הביקורת השיפוטית על החלטת רשות מינהלית, דהיינו: בית הדין אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסמכת על פי דין, אלא יתערב בהחלטת הרשות המינהלית רק מקום שהיא חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. 58. בכל הנוגע לאופן הפעלת שיקול דעתו של הממונה על השכר קבע בית הדין הארצי כי "בבואו להחליט בתוקף סמכותו לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, על הממונה על השכר להנחות עצמו בראש ובראשונה על-פי מטרותיו של סעיף זה. מטרות אלה עולות מהרקע לחקיקתו של סעיף זה ומן המטרה למנוע מעמסה תקציבית על קופת המדינה ולתרום ליציבות המשק. כמו כן עליו להביא בחשבון את הגורמים הרלוונטים בכל מקרה, ונסיבות מיוחדות, ככל שהן קיימות, תוך שהוא פועל בסבירות, ללא הפליה ועל-פי עקרונות המשפט המינהלי." דב"ע נה/93-3, נו/ 263-9, אמנון שמואלי ואח' - המועצה לשיווק פרי הדר ואח', פד"ע לא 1.59. השיקולים שעל הממונה היה להביא במקרה הנדון הם אלה: 59.1.המנוחה לא היתה זכאית כלל להיות מועסקת על בסיס הסכם בכירים, בהתאם להוראות החוזר המשותף השני, על פיו ניתן להעסיק בהסכם בכירים רק את מהנדס הועדה. 59.2.במהלך התקופה בה הועסקה המנוחה בחוזה אישי, היא קיבלה תשלומים מעבר לאלה שהגיעו לה גם אילו היתה מועסקת בהסכם בכירים כדין (משכורתה היתה על בסיס שכר עובד בכיר ברשות מקומית דרגה 9 ולא דרגה 5, ושכרה הועלה בבת אחת לשכר על פי הסכם בכירים ולא בהדרגה, בהתאם להוראות החוזר המשותף הראשון). 59.3.למנוחה ניתנה האפשרות לעבוד בשני מקומות עבודה נוספים, בעוד שתנאי לזכאות להסכם בכירים הוא שהעבודה ברשות המקומית היא העבודה היחידה. 59.4.סעיף 14 לחוזה האישי הקנה למנוחה תנאי שאין דומה לו בשירות הציבורי (כיום לפחות) - זכאות לפנסיה תקציבית ובמקביל לכך זכאות לחיסכון פנסיוני מצטבר, כאשר המעסיק מפריש 1/3% 13 מהשכר. 59.5.תפקידה של המנוחה, יועצת משפטית, הטיל עליה חובה מיוחדת שלא ייחתם עמה הסכם החורג מהוראות חוק יסודות התקציב והוראות החוזרים המשותפים. 59.6.על פי עס"ק 1007/01, המנוחה היתה זכאית לפנסיה תקציבית בעד תקופת עבודתה שעד החתימה על חוזה אישי. 59.7.הנסיבות המיוחדות של המקרה: פטירתה של המנוחה בטרם עת, כאשר אין ספק כי הכנסתה היוותה מרכיב משמעותי בהכנסת משפחתה. 59.8.הסתמכותם של המנוחה ושל התובעים על הכנסתה של המנוחה בתקופת עבודתה על פי החוזה האישי ועל זכויות הפנסיה שיהיו למנוחה או לשאיריה. 60. אנו סבורים, כי בהתחשב בכל השיקולים כאמור לעיל, החלטתו של הממונה על השכר איזנה כראוי בין השיקולים הרלבנטיים, ובודאי שאינה חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק את התערבות בית הדין. מצד אחד, התחשב הממונה בנסיבות המקרה המיוחדות, פטירתה של המנוחה בטרם עת, ובעובדה כי על פי עס"ק 1007/01 היתה המנוחה זכאית לפנסיה תקציבית בעד תקופת עבודתה שעד לחתימתה על חוזה בכירים. מצד שני, לא ניתן להתעלם מכך שתנאי עבודתה של המנוחה על פי החוזה האישי חרגו באופן מהותי מתנאי ההעסקה להם היתה המנוחה זכאית על פי דין. משמעות חיוב הועדה לשלם לתובעים פנסיה על בסיס שכרה האחרון של המנוחה היא חיוב הועדה, דהיינו הקופה הציבורית, להמשיך לתקופה ארוכה את העסקתה של המנוחה בתנאים חורגים. נראה לנו, כי האיזון שנעשה על ידי הממונה על השכר, הימנעות מדרישה להשבת סכומים ששולמו ביתר בעבר ואישור פנסיה תקציבית על יסוד המשכורת לה היתה זכאית המנוחה אילו נחתם עמה כדין הסכם בכירים, מהווה איזון ראוי בין האינטרס של הימנעות מהעמסת תשלומים על הקופה הציבורית לבין האינטרס של התובעים, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה. 61. לאור האמור, אנו דוחים את תביעת התובעים לפנסיה תקציבית על יסוד משכורתה האחרונה של המנוחה ואת תביעתם לקבלת הכספים שהצטברו בקופת הגמל תעוז מתשלומי המעסיק, למעט הכספים שהצטברו מהפרשות המעסיק בגין תגמולים בשיעור של 1%. 62. בהתייחס לטענות הועדה כנגד החלטת הממונה אנו קובעים כמפורט להלן: 62.1.איננו רואים פסול בכך שהממונה שינה את החלטתו לאחר מתן פסק הדין בעס"ק 1007/01. ההפך הוא הנכון. כעולה מעמדת היועץ המשפטי ומסיכומי הטענות, בהחלטתו הקודמת של הממונה ניתן משקל נכבד לעובדה כי עובדי ועדה מקומית אינם זכאים לפנסיה תקציבית וכי המנוחה לא היתה זכאית לפנסיה תקציבית בעד תקופת עבודתה טרם חתימת החוזה האישי. לאחר שהתברר לממונה כי המצב המשפטי הוא שונה, לאור פסק הדין שניתן בעס"ק 1007/01, מן הראוי היה שהממונה ישקול אם אין מקום לשינוי עמדתו, לנוכח פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה (שהפכה את פסיקתם של בתי הדין האזוריים עליהם הסתמך הממונה על השכר). 62.2.אשר לטענה "שהממונה יצק חוזה חדש במקום החוזה הבטל", הרי שבהתאם לסעיף 29ב(2) לחוק יסודות התקציב מוסמך הממונה "לקבוע מהו ההסכם או ההסדר אשר יכול לחול על הצדדים במקום ההסכם הנוגד, לרבות בדרך של אישור הוראה מההסכם הנוגד". מכאן, כי על פי החוק מוסמך הממונה לקבוע את תוכנו של ההסכם או ההסדר שיחול על הצדדים במקום ההסכם הנוגד את הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, דהיינו, בלשונו של ב"כ הועדה, "לצקת חוזה חדש במקום החוזה הבטל". 63. בהתייחס לטענות הועדה לעניין זכאות התובעים לפנסיה תקציבית, ככל שלא ניתנה להן תשובה או התייחסות באמור עד כהן: 63.1.העדר יריבות (סעיף 2 לסיכומים): אין שום משמעות לעובדה שהתובעים לא הציגו אישורי צו ירושה או צו קיום צוואה. הזכאות לפנסיה תקציבית היא לשאירי העובד, ואין מחלוקת כי התובעים, בעלה ובנה של המנוחה, הם שאיריה לעניין הזכאות לפנסיה תקציבית. 63.2.לעניין נטל ההוכחה (סעיף 3 לסיכומים): נטל ההוכחה כי החוזה האישי בטל מוטל על הועדה, והתובעים אינם צריכים להוכיח כי המנוחה לא הביאה את החוזה או כי המנוחה לא הטעתה את הגורמים הרלבנטיים בנתבעת. כמו כן, התובעים לא צריכים להוכיח כי תביעתם לפנסיה מקרן מקפת נכשלה, או כי פנייתם לתעוז לקבל תשלומים עתיים נדחתה. טענות אלה גם אינן רלבנטיות לנוכח האמור בסעיף 53 לעיל. 63.3.העדר אישור משרד הפנים (סעיף 7.5 לסיכומים): עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא עמדת המדינה, ואין צורך בהמצאת "אישור" נפרד או נוסף ממשרד הפנים. 63.4.קופת גמל תעוז מהווה קופה צוברת (סעיף 7.6 לסיכומים): קופת גמל תעוז אינה קרן פנסיה צוברת, באשר העובד או שאיריו זכאים רק לכספים שהצטברו בקופה (בין אם הם משולמים בתשלום חד פעמי או בתשלומים עתיים), ולא לקצבה על פי הוראות התקנות, ללא קשר לכספים שנצברו לזכות העובד. 64. כללו של דבר: לעניין התביעה לפנסיה תקציבית ולהשלמת פיצויי פיטורים אנו קובעים כמפורט להלן: 64.1.בהתאם להחלטת הממונה, התובעים זכאים לפנסיה תקציבית, בעד תקופת עבודתה של המנוחה מיום 1.4.80 ועד ליום 20.9.96. 64.2.המשכורת הקובעת לחישוב הפנסיה התקציבית תהיה בהתאם להחלטת הממונה, כמפורט בסעיף 35 לעיל. 64.3.על התובעים להשיב למועצה את הכספים שהצטברו בתעוז מתשלומי הועדה (תגמולים ופיצויים), למעט תשלומי הועדה בגין תגמולים בשיעור של 1%. פדיון חופשה 65. בהתאם לסעיף 10 לחוזה האישי היתה המנוחה זכאית לחופשה שנתית של 22 ימי עבודה בשנה, עם זכות צבירה של עד מקסימום 55 יום. 66. על פי מכתב הועדה מיום 25.12.1997 (נספח ג' לתצהיר מר X ), המנוחה ניצלה בתקופה 1994 ועד לפטירתה 36 ימי חופשה. לפיכך, שילמה הועדה לתובעים פדיון חופשה בעד 19 ימי עבודה. 67. התובעים טענו, כי חישוב הועדה יוצא מנקודת מוצא כי בשנת 1994 יתרת החופשה של המנוחה היתה אפס, ונקודת מוצא זו שגויה. לטענתם, נטל ההוכחה לעניין יתרת החופשה מוטל על הועדה. מחומר הראיות בפני בית הדין הוכח לגבי התקופה שקדמה לשנת 1994, כי המנוחה ניצלה לכל היותר 29 ימי חופשה בתקופה של 4 שנים, בה הזכאות היתה לפחות של 88 ימים. לכן, יש לצאת מנקודת המוצא כי בשנת 1994 היתה למנוחה מכסת חופשה צבורה מקסימלית. 68. הועדה טענה כי מעדות מר X עולה כי המנוחה ניצלה ימי חופשה נוספים שלא הובאו בחשבון על ידה, ועל פי הודאת מר X (פרוטוקול ע' 2, ש' 14) בשנים 1994 עד לפטירת המנוחה נוצלו על ידי המנוחה 9 ימי חופשה נוספים, מעבר ל- 36 ימי החופשה שפורטו במכתב הועדה. כן נטען כי מר X הודה שהמנוחה ניצלה 29 ימי חופשה נוספים מעבר ל- 45 ימי החופשה הנ"ל. כמו כן, נטען כי בחול המועד פסח חויבה המנוחה ב- 2.5 ימי חופשה בלבד. כן נטען כי הזכות לפדיון חופשה אינה עוברת בירושה למר X , וחובת ניהול פנקס חופשה אינה עוברת בירושה כלפי יורשי העובד המנוח. 69. בהתאם לפסיקה, פדיון חופשה מהווה "שכר עבודה" כמשמעו בחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (דב"ע לה/21-3 פולקה בע"מ נ' יעקב פרוינדליך, פד"ע ו 241). לפיכך, חל על תשלום פדיון חופשה סעיף 7 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958. בהעדר ראיה בדבר הוראה אחרת שניתנה על ידי המנוחה, יש לשלם את פדיון חופשה למר X , בן זוגה של המנוחה. 70. כל הכללים החלים בתביעת עובד לפדיון חופשה חלים על תביעת בן זוגו של העובד, שהוא חליפו. לכן, הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין נטל ההוכחה וחובת המעסיק לנהל פנקס חופשה, חלים גם בתביעת בן זוגו של העובד לפדיון חופשה. 71. באשר למספר הימים בעדם זכאי מר X לפדיון חופשה, אנו קובעים כמפורט להלן: 71.1.עד למועד כניסתו לתוקף של החוזה האישי, 1.12.94, חלו על הצדדים הוראות חוקת העבודה. בהתאם לסעיף 30 לחוקת העבודה, היתה זכאית המנוחה לאחר 8 שנות עבודה לחופשה בת חודש ימים, עם זכות צבירה של מכסת החופשה בעד שתי שנות עבודה, לכל היותר. כאשר מדובר בשבוע עבודה בן חמישה ימים, חודש ימים משמעו 22 ימי עבודה. לפיכך, לכל היותר, יתרת הפתיחה של המנוחה ביום 1.12.94 (מועד כניסת הסכם האישי לתוקפו) היתה 44 ימים. כיון שנטל ההוכחה בעניין זה רובץ על הועדה, אנו קובעים כי הועדה לא הוכיחה כי מכסת ימי החופשה הצבורה לזכות המנוחה ערב חתימתה על החוזה האישי היתה נמוכה מ- 44 ימים. העובדה שהוכח כי המנוחה ניצלה 29 ימי חופשה מראשית שנות ה- 90, אינה מהווה ראיה כי היו צבורים לזכות המנוחה פחות מ- 44 ימי חופשה, שכן תלוי מה היתה יתרת החופשה הצבורה בראשית שנות ה- 90, ובכל מקרה מכסת החופשה לשנים 1990 עד 1994 עולה על 29 ימים. נטל ההוכחה של "יתרת הפתיחה" ביום 1.12.94 מוטל על הועדה, והיא לא הרימה נטל זה. לכן, נקודת המוצא היא כי ביום 1.12.94, מועד כניסתו לתוקף של החוזה האישי, יתרת החופשה של המנוחה עמדה על 44 ימים. 71.2.בתקופת החוזה האישי צברה המנוחה 35 ימי חופשה. 71.3.על פי נספח ג' לתצהירו של מר X , בתקופת תוקפו של החוזה האישי ניצלה המנוחה 22.5 ימי חופשה. באשר לימים הנוספים אליהם התייחס מר X בעדותו (פרוטוקול ע' 2, ש' 4 - 19): אפריל 95 (פסח) - לדעתנו החיוב של 2.5 ימים משקף את החיוב הנכון בדמי חופשה, כיון שמקובל במגזר הציבורי כי במקרה של חופשה מרוכזת בפסח ובסוכות, העובדים מחויבים רק בגין חלק מימי החופשה. 20.2.96 - לדעתנו יום טיול במסגרת כנס משפטנים אינו נחשב ליום חופשה, שכן ימי הכנס נחשבו כהשתלמות. לכן, לא הוכח ניצול ימי חופשה נוספים בתקופת תוקפו של החוזה האישי. 71.4.מכאן, כי במהלך תקופת החוזה האישי היו לזכות המנוחה 79 ימי חופשה, והיא ניצלה 22.5 ימי חופשה. 71.5.מכאן, כי מר X היה זכאי לתשלום פדיון של 55 ימי חופשה. כיון ששולם פדיון חופשה בעד 19 ימים בלבד, מר X זכאי לפדיון חופשה בעד 36 ימים. 71.6.על פי החלטת הממונה על השכר (סעיף 23 לסיכומי היועץ המשפטי לממשלה), ככל שמדובר בזכויות שלא שולמו למנוחה או לתובעים בעבר, יראו את המנוחה כאילו חתמה על הסכם בכירים כדין לפי הנוסח של משרד הפנים, כלומר ששיעור שכר הבכירים יהיה לפי שכר עובד בכיר רשות מקומית דרגה 5, ויחול האמור בסעיף ג(1) לחוזר המשותף הראשון. אנו סבורים, כי הוראה זו של הממונה על השכר חלה על כל תשלום המגיע לתובעים שטרם שולם להם בעבר, ולא רק על תשלום הפנסיה. לפיכך, פדיון חופשה בעד 36 ימים ישולם על בסיס השכר כמפורט לעיל, ולא על בסיס שכרה האחרון של המנוחה. הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד 72. התובעים זכו בתביעתם, ולכן הם זכאים לכאורה להוצאות משפט. באשר לתביעה לפדיון חופשה - התביעה היתה מוצדקת. מנגד, בכל הנוגע לתביעה העיקרית, התביעה לפנסיה תקציבית, היה עיגון בחוק לעמדת הועדה והיועץ המשפטי לממשלה. מבחינת הועדה, עד לשינוי שחל בעמדת הממונה על השכר, היא היתה מנועה מלשלם לתובעים פנסיה תקציבית. אמנם, נראה לנו שעל הועדה היה לקבל את עמדתו החדשה של הממונה על השכר, ולהסכים לשלם לתובעים פנסיה תקציבית. יחד עם זאת, יש לזכור כי התובעים עמדו על תשלום פנסיה תקציבית על יסוד המשכורת האחרונה. מבחינת המדינה, בטרם ניתן פסק הדין בעס"ק 1007/01 עמדתה שאין לשלם לתובעים פנסיה תקציבית היתה סבירה בנסיבות העניין. עוד יש לציין, כי לאחר מתן פסק הדין שינתה המדינה את עמדתה ביוזמתה. 73. בהתחשב בכל השיקולים לעיל, אנו סבורים כי אין לחייב את המדינה בתשלום הוצאות משפט, ויש לחייב רק את הועדה בתשלום הוצאות, וגם זאת בסכום נמוך יחסית. לפיכך, הועדה תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לועדה, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. סיכום 74. אנו קובעים כי: 74.1.התובעים זכאים לקצבה (פנסיה תקציבית) כמפורט בסעיף 64 עיל, וזאת החל מחודש יולי 1996. 74.2.על התובעים להשיב לועדה את הכספים שנצברו לזכותם מהפרשות הועדה ל"תעוז" (תגמולים ופיצויים), למעט הפרשות מעביד לתגמולים בשיעור של 1%. 74.3.התובעים זכאים לפדיון חופשה בעד 36 ימים, על בסיס משכורת כמפורט בסעיף 35 לעיל. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.6.96 ועד למועד התשלום בפועל. 74.4.הועדה תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ש”ח, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לתובעים פסק הדין,יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חוזהפנסיהפנסיה תקציביתחוזה בכירים