\ השופטת יעל אנגלברג שהם 1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה השופט שמואל טננבוים ונציג הציבור מר מרדכי כהן; ס"ע 11174-09-10) מיום 26.5.13, שבו נקבע כי המשיבה 1 (להלן - "המשיבה") זכאית לפנסיה תקציבית ומענק פרישה על פי שכר בכירים בגין כל תקופת עבודתה בשכר בכירים. בהתאם לכך הורה בית הדין למבקשת לערוך למשיבה את תחשיבי הגמלה, לרבות השבת הפרשים בגין הקיצוץ בתשלומי עבר ממועד פרישתה; לשלם את הגמלה כסדרה מכאן ואילך; לשלם למשיבה הפרש מענק פרישה בסך של 102,062 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת העבודה; וכן פסק לטובת המשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪. הבקשה שלפני מכוונת לעיכוב ביצוע התשלומים הן כלפי הפרשי העבר, הן כלפי תשלומי הגמלה העתידיים, הן בגין הוצאות משפט. הרקע לבקשה 2. המשיבה, אדריכלית במקצועה, החלה לעבוד בעיריית מודיעין-מכבים רעות (להלן- "המבקשת" או "העירייה") ביום 10.7.94, בתפקיד סגנית מהנדס המועצה המקומית (דאז) על פי דירוג ודרגה. קודם לכן הועסקה המשיבה במשך כ-9 שנים כמהנדסת במועצה המקומית גבעת זאב ובמשך כשנה כמהנדסת בוועדה המרחבית "הראל". עם תחילת עבודתה בעירייה נחתם בין העירייה למועצה המקומית גבעת זאב הסכם לשמירת רציפות זכויות הפנסיה של המשיבה. 3. ביום 22.12.95 נחתם עם המשיבה חוזה בכירים לתקופה של שלושה חודשים, שבהם שימשה כמהנדסת הרשות. בחוזה נקבע, בין היתר, כי המשיבה זכאית לפנסיה תקציבית. ביום 29.4.96 נחתם עם המשיבה חוזה בכירים נוסף, אשר קבע את שכרה (100% מהשכר בדרגה 5 לדירוג הבכירים) וזכויותיה וכן קבע כי המשיבה תמשיך להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית, בזיקה להסכמי הרציפות החתומים עם המועצה המקומית גבעת זאב, ובכפוף לנוסח החוזה המיוחד מאת הממונה על השכר במשרד האוצר והמנהל הכללי של משרד הפנים מיום 23.3.93 (להלן- "החוזר המשותף"). העסקת המשיבה אושרה על ידי מליאת המועצה ביום 7.5.96 וביום 12.2.98 אושרה גם על ידי מנהל האגף לכוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במנהל לשלטון מקומי במשרד הפנים, מר ישראל שפיצר. 4. לאחר בחירתו של ראש העירייה, מר חיים ביבס, נמסרה למשיבה ביום 11.11.08 הודעה על כוונה לסיים את העסקתה בעיריה. המשיבה עתרה לבית הדין האזורי בבקשה ליתן צו למניעת פיטוריה ולאכיפת יחסי העבודה בינה לבין העירייה. במסגרת הדיון הגיעו הצדדים לידי הסכמה שלפיה, יחסי העבודה בין המשיבה לבין העירייה יסתיימו ביום 31.12.09, וכי ממועד זה תפרוש המשיבה לגמלאות בפנסיה תקציבית בהתאם להסכם עמה ולהוראות הדין. כמו כן נפסק למערערת פיצוי בשיעור של 11 משכורות (בש"א 5474/09; פסק דין מיום 12.7.09). 5. ביום 10.3.10 קיבלה המשיבה מכתב ממר נחמני - מיחידת האכיפה של הממונה על השכר במשרד האוצר (להלן - "הממונה על השכר" או "הממונה") בדבר תנאי הפנסיה התקציבית, מענק הפרישה שאושרו לה ואופן חישובם. במכתב נערך תחשיב הגמלה בגין עשר השנים הראשונות לעבודתה בעירייה לפי דרגה ודירוג מהנדסים ורק לתקופה שלאחר מכן (כחמש שנים) בהתאם לשכר בכירים ואילו מענק הפרישה הועמד על 7.75 משכורות, מתוכן 5 משכורות על בסיס דירוג המהנדסים ואילו 2.75 משכורות על בסיס דרגה 5 לדירוג בכירים. המשיבה בתגובתה ביקשה לאשר לה את תחשיב הפנסיה התקציבית כפי שקיבלה עד כה, היינו כשנה ומחצה על בסיס 100% משרה בדרגה 44 בדירוג המהנדסים ואילו יתרת התקופה על בסיס 100% משרה בדרגה 5 לדירוג בכירים ללא כל הפרדה בין התקופות. אולם, בקשתה נדחתה הן במכתב מהמבקשת והן במכתב מר נחמני. בהמשך שולם למשיבה מענק פרישה בשיעור של 124,145 ₪. 6. על רקע האמור, עתרה המשיבה לבית הדין האזורי בתל-אביב למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי היא זכאית לתגמולי פנסיה תקציבית בהתאם להסכם עמה, היינו על פי חוזה בכירים, להשבת ההפרשים בגין הקיצוץ בתשלומי העבר. וכן לקבוע כי מענק הפרישה יחושב לפי המשכורת האחרונה ששולמה לה ערב פיטוריה על פי 100% משרה בדירוג בכירים בדרגה 5, היינו, מענק כולל בסך של 226,207 ₪. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסובה על שאלת גובה השכר הקובע לפנסיה התקציבית שלה זכאית המשיבה. לטענת המשיבה, אושר ההסכם שנחתם עימה הן על ידי העירייה הן על ידי הגורמים המוסמכים; היא הסתמכה על האישורים וההתחייבויות שניתנו; שיעור הפנסיה נקבע על פי השכר בהתאם לכללים הקבועים בחוזר המשותף; מתקיימים בעניינה הוראות היסוד שבחוק יסודות התקציב, שכן עבדה בדירוג ודרגה למעלה מעשר שנים ברשות מקומית בהסכמי רציפות, בהתאם לקבוע במסלול השלישי של החוזר המשותף. על כן טענה המשיבה, זכאית היא לפנסיה תקציבית על פי שכר בכירים. לטענת הממונה על השכר, מעולם לא אישר את הסכם העסקת המשיבה ואישור הפנסיה התקציבית נעשה לפנים משורת הדין ובכפוף לכללים הנהוגים; המשיבה אינה עומדת בכללי המסלולים בחוזר המשותף שכן אינה עובדת סטטוטורית ולא צברה תקופת עבודה של 10 שנים ברשות אחת; משלא עמדה בכללי החוזר המשותף נקבע בעניינה הסדר מיוחד המשקף את האיזון בין ההוראות השונות בחוזר המשותף. לטענת העירייה, כפופה היא להוראות הממונה על השכר; המשיבה היתה מודעת לבעייתיות העלולה להתעורר בנוגע לפרישתה; העירייה מעולם לא התחייבה בפני המשיבה כי תקבל פנסיה תקציבית בהתאם לשכר בכירים לכל תקופת עבודתה והחלטת הממונה משקפת איזון ראוי ומידתי. 7. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיבה בחלקה. בית הדין דחה את עמדת הממונה וקבע כי על פי הסכם העסקתה של המשיבה והסכמי הרציפות, יש לראות את כל תקופת עבודתה במועצה המקומית גבעת זאב ובעירייה כתקופת עבודה אחת רציפה ועל כן בעת שחתמה על הסכם הבכירים מלאו 10 שנים לעבודתה ברשות; כי המשיבה אכן נמצאה זכאית לפנסיה תקציבית הן על פי הוראות החוזר המשותף הן בהתאם לאישורים שניתנו על ידי העירייה והממונה לאחר שבחנו את עמידת המשיבה בתנאי הוותק הנדרשים; כי המשיבה עומדת בתנאים ונכללת בגדר החלופה השנייה במסלול השלישי לחוזר המשותף ויש לקבוע את שיעור התגמולים על פי הוראות מסלול זה. כפועל יוצא מקביעות אלה בחן בית הדין את אופן חישוב הפנסיה וקבע כי לא ניתן לקבל את טענות המדינה באשר לדרך חישוב תגמולי הפנסיה של המשיבה וקיבל את תחשיביה של המשיבה לפנסיה תקציבית ולמענק פרישה על יסוד חוזה הבכירים, לכל תקופת עבודתה על פי הסכם הבכירים. 8. בסופו של יום קבע בית הדין כי המשיבה זכאית לתשלומים כדלקמן: א. פנסיה תקציבית בגין התקופה מ-10.7.94 ועד ליום 22.12.95 לפי 100% משרה בדרגה 44 לדירוג מהנדסים ובגין התקופה מ- 22.12.95 ועד ליום 31.12.09 פנסיה תקציבית על פי 100% משרה בדרגה 5 בדירוג בכירים; ב. הפרשים בגין הקיצוץ בתשלומי עבר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הפנסיה מידי חודש; ג. הפרש מענק פרישה בסך של 102,062 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת העבודה; לאור התוצאה שאליה הגיע, חייב בית הדין את המבקשת והמדינה, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪. הבקשה וטענות הצדדים 9. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה לעיכוב ביצועו שלפני. המבקשת מבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור ולחילופין להורות על הפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין או להורות למשיבה להעמיד ערבויות מתאימות להבטחת השבת הסכומים לקופה הציבורית. לגופם של דברים טוענת המבקשת כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי פסק דינו של בית הדין קמא, על מסקנותיו העובדתיות והמשפטיות, שגוי על פניו ועומד בסתירה להוראות החוזר המשותף בכל הנוגע להעסקת בכירים ברשויות מקומיות, לרבות סוגיית הפנסיה התקציבית למועסקים בהסכמי בכירים; פסק הדין עומד בסתירה, ללשון ולתכלית החוזר המשותף, לפסיקת בית הדין הארצי בפרשת חרב מאלכ (ע"ע 218/10 חרב מאלכ - מועצה מקומית בית ג'אן, (21.3.12)) וכן להסכמים מפורשים עליהם חתמה המשיבה; וכי בשום שלב לא אישרו הממונה או העירייה פנסיה תקציבית שתחושב כולה על בסיס שכר בכירים. עוד נטען כי לא היה מקום לדחות את תחשיבי הגמלה שנערכו על ידי הממונה על השכר. בקשר לכך נטען כי השלמת עשר שנות עבודה בדירוג דרגה בהתאם לחוזר המשותף צריכה להיות ברשות מקומית אחת, ללא צבירת תקופת הכשרה במספר רשויות מקומיות במצטבר, שכן כל רשות מקומית הינה מעסיקה נפרדת ויחידה תקציבית ומשפטית נפרדת; לא ניתן להטיל מעמסה כספית בשל "רציפות זכויות" על המעסיק האחרון שממנו פורש העובד לפנסיה, תוך הטלת מחויבות כלכלית וכספית גבוהה על הקופה הציבורית; אין זה מתקבל על הדעת לחייב את עיריית מודיעין לשלם למשיבה פנסיה תקציבית בשיעור כה גבוה, בהסתמך על מרבית שנות עבודתה של המשיבה במועצה המקומית גבעת זאב, אשר כלל לא נושאת בנטל זה של פנסיה תקציבית; כי שגה בית הדין בכך שלא בחן את מכלול הנסיבות לרבות העובדה שהממונה על השכר אישר למשיבה, לפנים משורת הדין, זכאות לפנסיה תקציבית, אף שלא עבדה בעירייה עשר שנים בדירוג ודרגה, וכן את העובדה שהממונה על השכר קבע את שיעור הגמלה תוך ניסיון ליצור אחידות ואיזון נכון בהתאם לנהוג לגבי עובדים אחרים ברשויות מקומיות ותוך התאמה להוראות החוזר המשותף; זכאות המשיבה לפנסיה תקציבית ללא הפרדה בין התקופות, מובילה לתוצאה של העדפה פסולה של המשיבה לעומת עובדים בכירים אחרים ברשויות מקומיות בכלל ובעירייה בפרט, אשר זכאותם לפנסיה תקציבית מתגבשת רק לאחר עבודה בת עשר שנים בדירוג דרגה באותה הרשות ובחלוקה בין התקופות השונות; פסיקת בית הדין יוצרת פתח לעובדים רבים ברשויות מקומיות לדרוש פנסיה תקציבית בהסתמך על עבודות קודמות שלהם ברשויות מקומיות שונות, דבר שעלול להוביל לעלויות כספיות אדירות לרשויות המקומיות, לפגיעה בקופה הציבורית, כל זאת תוך סתירה לחוזר המשותף. לעמדת המבקשת מדובר בערעור בסוגיה פרשנית משפטית מהותית של הוראות החוזר המשותף העשויה להיות בעלת השלכות רוחב על עובדים רבים. 10. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ביצוע מיידי של פסק הדין יוביל לתוצאה של תשלום חד פעמי רטרואקטיבי של כ- 300,000 ₪, בגין הפרשי גמלה, מענק פרישה והוצאות משפט. זאת מעבר לתשלומי גמלה מעודכנים שוטפים בסכום ניכר של עלות לעיריה בסך של כ- 4,500 ₪ לחודש, בעוד שהגמלה של המשיבה עומדת כיום על 5,016 ₪ לחודש. לטענתה, פסיקת בית דין קמא מובילה לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת ולפיה עליה לשלם למשיבה סכומים בשיעור ניכר של מאות אלפי ₪ בהסתמך על פסק דין שגוי אשר דינו להתבטל וכאשר סיכוייה להיפרע מהמשיבה הם קלושים. מנגד, כך טוענת המבקשת, אם יידחה הערעור לא תהיה כל מניעה ליישום הפסיקה ולעמוד במלוא התשלומים. עוד נטען כי המשיבה הינה בת 58, משתכרת למחייתה מגמלה של העיריה בסך של 5,016 ₪ לחודש וממקום עבודה נוסף שבו היא מועסקת החל מחודש מרץ 2011, משתכרת היא סך של כ- 23,000 ₪ ברוטו לחודש, הסכומים אינם דרושים לה לקיומה היומיומי והנזק שעלול להגרם לה כתוצאה מהעיכוב הוא נמוך. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, יש הצדקה להיעתר לבקשתה ולעכב את ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור ולחילופין להורות על הפקדתו בקופת בית הדין או על הפקדת ערבויות מתאימות מצד המשיבה. 11. המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע וטוענת כי לא מתקיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצועו של פסק הדין, במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי. לטענת המשיבה, סיכויי הערעור נמוכים עד אפסיים, שכן פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומפורט כראוי ואין כל הצדקה להתערבות בו; פרשנות המבקשת לחוזר המשותף אינה מעלה או מורידה לעניין זכותה של המשיבה לפנסיה תקציבית בשכר בכירים, שכן חוזה העסקתה ותנאי פרישתה אושרו על ידי הממונה על השכר ועל ידי מועצת העירייה במספר הזדמנויות שונות; המשיבה עמדה בתנאי החוזר המשותף, שכן הועסקה ברשויות המקומיות במשך למעלה מ- 27 שנים כשהיא זכאית לפנסיה תקציבית, מתוכן הועסקה כ- 14 שנים בעיריית מודיעין בחוזה בכירים עם זכאות לפנסיה תקציבית; צדק בית דין קמא עת קבע כי יש לקרוא את החוזר המשותף באופן שאינו מחייב דווקא עבודה באותה רשות עצמה; כי לולא עמדה התובעת בתנאי החוזר המשותף לא היתה מוחתמת על חוזה הקובע המשך ביטוח זכויות בפנסיה תקציבית; וכי אין כל שחר לטענת המבקשת בדבר העדפה פסולה של המשיבה על פני עובדים בכירים מקבילים בערים אחרות, שכן למשיבה אושרו בעבר תנאי שכר ופרישה שונים על ידי הגורמים המוסמכים במשרד הפנים ואף על ידי הממונה על השכר, וזאת נוכח מצבה המיוחד של העיר מודיעין אשר ועדת התכנון והבנייה שבה תפקדה כוועדה מקומית ומחוזית גם יחד, דבר המהווה חריג ברשויות המוניציפאליות; כי אין לעניינה של המשיבה השלכות רוחב היות ולמרבית העובדים העומדים בתנאי המסלול השלישי יש לערוך את החישוב על פי פיצול התקופות. באשר למענק הפרישה טוענת המשיבה כי זו משולמת על פי הוראות חוק הגמלאות על בסיס השכר האחרון (100% דרגה 5 בדירוג בכירים) ואין כל בסיס לטענת המבקשת לעריכת החישוב על בסיס שכר שכלל לא השתכרה. 12. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשת לא הוכיחה שיקשה לגבות ממנה את הכספים, אם יתקבל הערעור. עוד נטען כי טענותיה של המבקשת בדבר ההכבדה על הקופה הציבורית נטענו בעלמא ללא ראשית ראיה לכך ומטעם זה בלבד דינן להידחות; כי הכספים שלהם היא זכאית מהמועצה המקומית גבעת זאב אינם משולמים מקופתה של המבקשת ואין לפסק הדין כל השלכה על הגמלה שלה היא זכאית ממועצה זו. לטענת המשיבה, הסכומים שנפסקו לזכותה הינם סכומים שעוכבו שלא כדין למעלה משלוש שנים ואין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין שהיא זכאית להם. 13. המדינה תומכת בבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין. 14. בתגובה לתשובת המשיבה חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה לעיכוב ביצוע ומדגישה כי פסק דינו של בית הדין האזורי יוצר מציאות משפטית חדשה ברשויות מקומיות, בניגוד לקיים עד כה. לטענתה, מדובר בערעור אשר לא רק שאינו משולל יסוד, אלא סיכויו להתקבל טובים. עוד טוענת המבקשת כי המשיבה לא התייחסה לטענה כיצד ביכולתה להשיב סכומים בשיעור של מאות אלפי שקלים מהקופה הציבורית, אם יתקבל הערעור. הכרעה 15. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדין זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי, וכי עיכוב ביצועו של פסק דין הוא החריג, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מהכלל מוטל על המבקש. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יינתן בכפוף לקיומם של שני תנאים מצטברים; האחד - סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד, והשני - מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, היינו, הנזק היחסי שייגרם למבקש מדחיית הבקשה גדול מהנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה (ע"א 2194/11 עו"ד חיה מלול נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20.3.11; רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל (2000); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 859 ואילך). בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי - "בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך." (עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ' וייס (22.9.10), בסעיף 8 להחלטה). כאשר פסק דין מטיל חיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו, אלא אם יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו מהמשיב, אם יזכה בערעור (ע"א 2194/11 לעיל). 16. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה דנן, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים האמורים, הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו מתקיימות הנסיבות המצדיקות חריגה מהכלל שלפיו יש לבצע פסק דין באופן מיידי, וכי יש לקבל באופן חלקי את הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין, כך שעד להכרעה בערעור יעוכבו תשלום הפרשי גמלאות העבר והפרש מענק הפרישה. ביצוע יתר רכיבי פסק הדין - תשלומי הפנסיה השוטפים וכן הוצאות משפט לא יעוכבו, וישולמו ללא דיחוי. טעמיי לכך יפורטו להלן. 17. באשר לסיכויי הערעור - על פני הדברים, הערעור מעלה שאלות כבדות משקל הראויות להתברר בערעור ולא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי הערעור משוללי יסוד. בכלל זה יש לתת את הדעת כי הערעור משלב טענות כנגד קביעות עובדתיות ומשפטיות של בית הדין קמא. בעוד שבכל הנוגע לקביעות העובדתיות נוטה בית הדין שלערעור שלא להתערב בקביעות הערכאה הדיונית, הרי שבכל הנוגע לקביעות המשפטיות הנוגעות לאופן חישוב זכאות לפנסיה על פי החוזר המשותף, יש מקום לטענת המבקשת כי מדובר בשאלה פרשנית משפטית וכי פסיקת בית דין קמא, בכל הנוגע לזכויות עובדים המועסקים על פי הסכם בכירים ברשויות מקומיות, עשויה להשליך על עובדים רבים ברשויות מקומיות. בשלב זה אין מקום לקבוע עמדה לכאן או לכאן, אך כאמור, על רקע טענות הצדדים, די בכך כדי לקבוע כי הערעור אינו משולל יסוד. באשר למאזן הנוחות - המבקשת לא השכילה להצביע על חשש ממשי שיקשה עליה להיפרע מהמשיבה אם תשלם את הסכום הפסוק ויתקבל ערעורה, ודאי בהתייחס לסכום הגמלה השוטפת וודאי בהתייחס להוצאות המשפט שנפסקו לזכות המשיבה אשר אינן חורגות מהמקובל ואשר ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לפסיקתן. הטענה שהעלתה המבקשת והנוגעת לכושר השתכרותה העתידי המוגבל של המשיבה בהיותה קרובה לגיל פרישה, אין די בה. עם זאת, באשר לטענה כי הסכום הפסוק שלו זכאית המשיבה הוא גבוה, באופן שמקים חשש שיקשה עליה להחזירו, אם תדרש לכך. בקשר לכך נקבע כי שיעור הסכום שנפסק לטובת המשיב יכול ויהווה שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו במקרה שהערעור יתקבל (ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח נ' עזבון המנוח אלי אלבז, ניתן ביום 8.5.05; ע"א 10399/08 פרוטס נ' צ'ירגייב, ניתן ביום 6.4.2009). 18. כאמור, לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין לרבות סיכויי הערעור שלא ניתן לקבוע כי הם משוללי יסוד ושיעור הסכום הפסוק בגין הפרשי העבר מחד ובהתחשב בפסיקת ההוצאות ובתשלום השוטף המהווה גמלה מחליפת הכנסה מאידך, מצאתי כי באיזון ראוי שבין סיכויי הערעור לבין מאזן הנוחות, יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי כאמור, היינו - עד להכרעה בערעור יעוכבו תשלום הפרשי גמלאות העבר והפרש מענק הפרישה. ביצוע יתר רכיבי פסק הדין - תשלומי הפנסיה השוטפים והוצאות המשפט ישולמו ללא דיחוי. 19. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 18 לעיל. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת הדיון בערעור. המזכירות תקבע מועד לדיון, מוקדם ככל שניתן. חוזהרשויות מקומיותחוזה בכירים