תביעה בסדר דין מהיר לתשלום דמי תיווך בסך של 16,483 ₪. התביעה החלה דרכה ביום 29.12.10 כתביעה לתשלום סכום קצוב. רשות להתגונן בפני התביעה, ניתנה בהחלטת כב' הרשם נדים מורני ביום 21.6.11. הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין, לא מנומק, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), כאשר הסכום אשר יפסוק בית המשפט לא יפחת מסך של 3,000 ₪ כולל שכ"ט עו"ד, ולא יעלה על סך של 12,363 ₪ לא כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד. רקע: התובע הינו מתווך מקרקעין במקצועו ומחזיק ברישיון לעסוק בתיווך, בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים"). הנתבעים הינם בעלים של דירה המצויה ברחוב סיגלית 4/28 בקרית ים, הידועה כגוש 12579, חלקה 7, תת חלקה 25 (להלן: "הדירה"). ביום 3.3.09 חתמו הצדדים על חוזה סטנדרטי ל- "הזמנת שירותי תיווך בלעדיים למכירת ו/או השכרת נכס מקרקעין" בנוגע לדירה (ת/4 - להלן: "חוזה הבלעדיות"), לפיו "הלקוח מזמין מהמתווך שירותי תיווך ומסמיך אותו לפעול עבורו באופן בלעדי לשיווק הנכס לתקופה מיום 3.3.09 ועד יום 3.9.09 (להלן: "תקופת הבלעדיות"). עם גמר תקופת הבלעדיות יהווה הסכם זה הזמנת שירותי תיווך רגילה, ללא בלעדיות של הלקוח המתווך." (סעיף 3). לפי סעיף 4.א. לחוזה הבלעדיות, "הלקוח ישלם למתווך עבור פעולת התיווך, מייד עם חתימת הסכם מחייב למכירת או השכרת הנכס, דמי תיווך בשיעורים המפורטים בסעיף 5 להלן, וזאת בכל מקרה אם ההסכם ייחתם במהלך תקופת הבלעדיות (אפילו אם יימכר/יושכר שלא באמצעות המתווך)." בשולי חוזה הבלעדיות, בשורה האחרונה ומתחת לחתימות הצדדים, צוין: "... מצורף למסמך זה טופס המפרט את הפעולות השיווקיות (M.A.P) לצורך מכירת הנכס". אין חולק כי טופס זה לא צורף להסכם הבלעדיות ואינו נושא את חתימת הנתבעים. באותו יום (3.3.09) חתמו הצדדים על "הזמנת שירותי תיווך למכירת ו/או השכרת נכס מקרקעין - הזמנת שירותי תיווך נדרשת עפ"י "חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996" בנוגע למכירת הדירה (ת/3), כאשר "מחיר העסקה המבוקשת בקירוב 740,000 ₪" (סעיף 3), והתחייבו לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור של 2% (כולל מע"מ) משווי עסקת המכר, "וזאת מיד לאחר חתימת ההסכם המחייב עם הרוכש שהופנה על ידכם" (להלן: "חוזה התיווך"). ביום 2.4.09 נחתם זיכרון דברים בין הנתבעים לבין מיכאל ואינה פורמנסקי (להלן: "משפחת פורמנסקי") באשר למכירת הדירה תמורת סך של 720,000 ₪ (להלן: "זיכרון הדברים"). בסעיף 6 לזיכרון הדברים התחייבו הצדדים "לחתום הסכם סופי, בתאריך ביום 6.4.09 נודע לתובע מפי הנתבעים כי החליטו למכור את הדירה למשפחת פורמנסקי. בסמוך לאחר מכן שלח התובע מכתב דרישה לנתבעים בדואר רשום (ת/4), לפיו לאור הודעתם בדבר מכירת הדירה, עליהם לשלם לו דמי תיווך בסך של 14,400 ₪ המהווים 2% מהעסקה כולל מע"מ. במכתב צוין כי "שמורה לנו הזכות לבדוק משפטית, לתבוע מכם עמלת תיווך גם של הקונה מר זאב ווייס, אשר הציע אותה הצעת מחיר ואשר קדמה להתחייבות הקונה שלכם ואף עם סיכוי לשיפור ההצעה. אתם דחיתם את ההצעה ושלא בתום לב, ועל מנת להתחמק מתשלום העמלה." ביום 12.4.09 קיבל הנתבע 1 הודעה ממעסיקו על הפסקת עבודתו מיום 30.4.09, ועל רקע זה נחתם בינם לבין משפחת פורמנסקי הסכם "ביטול רכישת/מכירת דירה" (ת/5 - להלן: "הסכם הביטול"), ובו הוסכם כי "עצם חתימת שני הצדדים על מסמך זה מבטלת לאלתר את זיכרון הדברים". אין חולק כי הדירה לא נמכרה, והנתבעים עדיין מתגוררים כיום בדירה. אף אין חולק כי התובע לא היה מעורב באופן ישיר בהפגשתם של ה"ה פרומנסקי עם הנתבעים ו/או בהצגת הדירה בפניהם. טענות הצדדים בתמצית: התובע טוען כי לאחר שפעל לפרסום הדירה במגוון אמצעי פרסום, לרבות מאגרי מידע מקוון, לוחות ייעודיים ועיתונות (אסמכתאות לפרסום צורפו להודעת התובע מיום 28.12.11), הצליח למצוא רוכש פוטנציאלי עבור הדירה בסכום שנדרש על ידי הנתבעים, ששמו זאב וייס. אולם, לטענת התובע, בטרם סיכום הדברים עם מר וייס, מכרו הנתבעים את הדירה למשפחת פורמנסקי. לטענת התובע, גם אם זיכרון הדברים נחתם שלא עקב פעולות התובע, הרי שלאור סעיף 4.א. לחוזה הבלעדיות קמה חבות על הנתבעים לשלם לתובע עמלת תיווך בגין מכירת הדירה בתקופת הבלעדיות. התובע טוען כי הסכם הבלעדיות אינו נוגד את תקנת הציבור ואינו עומד בסתירה לחוק המתווכים והצדדים רשאים היו להסכים שהתובע שנשא בהוצאות לשיווק הנכס ופרסומו יהא זכאי לדמי תיווך גם אם הנכס לא נמכר דרכו. בהקשר זה טוען התובע כי יש לדחות טענת הנתבעים, לפיה התובע נתן להם הסבר בעל-פה בדבר משמעות הבלעדיות, לפיו אם הדירה תימכר שלא באמצעותו, יהיו פטורים מתשלום עמלת תיווך, הואיל ומדובר בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב. לחילופין, טוען התובע כי לפי סעיף 14(ב) לחוק המתווכים, קיימת חזקה שמתווך שפעל לפי הוראות חוק המתווכים ויש לו הסכם בלעדיות, הוא הגורם היעיל, ועל הנתבעים הנטל לסתור החזקה. בענייננו, טוען התובע כי הנתבעים לא עמדו בנטל זה משום שלא העידו לא את השכן של הנתבעים שלטענתם, הפנה אליהם את משפחת פורמנסקי ולא את מר פרומנסקי עצמו. התובע טוען כי זיכרון הדברים שנחתם בין הנתבעים לבין משפחת פורמנסקי הינו הסכם מחייב, שכן יש בו את כל התנאים החיוניים לקיומו של חוזה מחייב, וגם נרשם בו במפורש שהוא הסכם מחייב ללא חתימת חוזה פורמאלי בפני עו"ד. התובע מוסיף כי העובדה שמועדי התשלום אינם נזכרים בזיכרון הדברים, אינה גורעת מתוקפו של ההסכם. ב"כ התובע מטעים כי זיכרון הדברים בוטל לא בשל מחלוקת לגבי תנאי התשלום, אלא בשל שיקולי הנתבעים עצמם, ולכן אין הם רשאים להיבנות מביטולו. עוד טוען התובע כי עצם החתימה על הסכם הביטול מלמדת על כך שזיכרון הדברים מחייב. ביטול זכרון הדברים אין בו לפטור את הנתבעים מתשלום דמי תיווך ואין הצדקה לכרוך את המתווך בתוצאות היחסים החוזיים שבין הצדדים לאחר חתימת החוזה. לפיכך, טוען התובע כי יש לקבל התביעה במלואה, אך עותר בסיכומיו, בהתאם למתווה הדיוני, לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סכום המהווה 75% משווי התובענה, דהיינו: 12,363 ₪ (הרף הגבוה), בתוספת הוצאות ויציאות התובע לרבות שכר טרחה. הנתבעים טוענים כי אינם חבים כלפי התובע בתשלום דמי התיווך. ראשית, לא נחתם בינם לבין משפחת פורמנסקי כל הסכם מחייב למכירת הדירה. לטענתם, מדובר בזיכרון דברים חלקי וחסר שנלקח מאתרי אינטרנט והושלם בחלקו בכתב יד ומצביע על כוונת הצדדים לחתום על חוזה מכר, היינו: התחייבות לבצע עסקת מקרקעין ולא הסכם מכר. הנתבעים טוענים כי זיכרון הדברים אינו מהווה הסכם מכר משחסרים בו פרטים מהותיים, כגון: מועדי התשלום, מועד פינוי, פרטים על הנכס עצמו למעט גוש וחלקה, כתובות הקונים, המיטלטלין שיישארו בדירה, המצב המשפטי בדירה, ומועד העברת הזכויות. שנית, טוענים הנתבעים כי עסקת המכר של הדירה כלל לא יצאה אל הפועל; נחתם הסכם ביטול שמשמעותו ביטול ההתחייבות למכור את הדירה; ולא הועברה בין הצדדים כל תמורה כספית. מוסיפים וטוענים הנתבעים כי התובע הסביר להם בעל-פה כי לא ישולמו דמי תיווך אם יימצא רוכש שלא באמצעות משרדו של התובע וכי הסכם הבלעדיות שנחתם עומד בסתירה לחוק המתווכים שהינו חוק קוגנטי. לטענת הנתבעים, הוכיחו שהתובע לא היה הגורם היעיל, מה שכבר נקבע גם בהחלטתו של כב' הרשם מוראני בהחלטתו בבקשת הרשות להגן. לטענתם, המבחן לגורם יעיל, לפי הפסיקה, הוא היות המתווך גורם בשרשרת הסיבתית שהביא להתקשרות בעסקה. בענייננו, פורמנסקי פנה לנתבעים באמצעות קרוב משפחה שהוא שכן של הנתבעים. התובע עצמו העיד כי לא היה לו כל קשר עימו, ולכן גם אם מיכאל פורמנסקי היה מתייצב לעדות, לא היה בכך לשנות דבר. הנתבעים טוענים כי התובע לא הוכיח שביצע את פעולות השיווק שביצוען מקים את החזקה שהתובע הגורם היעיל לפי תקנות המתווכים במקרקעין (פעולות שיווק) התשס"ה- 2004 כמתחייב מתקנות המתווכים המהוות תנאי לקבלת דמי תיווך עפ"י חוזה בלעדיות ובכלל זה: לא תלה שלט על הדירה; הנספחים להודעתו מיום 28.12.11 אינם מלמדים על כך שמדובר בפרסום דירת הנתבעים דווקא; לא הוכח ביצוע בפועל של התוכנית העסקית שגם לא צורפה לחוזה למרות האמור בו; באשר לקונה הפוטנציאלי שהוצע ע"י התובע, זאב וויס, טוענים הנתבעים כי כאשר קבעו להיפגש עמו, לשם חתימה על זכרון דברים, דחה וייס את מועד חתימת החוזה 3 פעמים וחתימת זכרון הדברים עם ה"ה פורמנסקי נעשתה לאחר שגם הפגישה השלישית בוטלה על ידו. לפיכך, טוענים הנתבעים כי דין התביעה להדחות ורק לאור ההסדר הדיוני יש לפסוק לחובת הנתבעים את הרף המינימלי שנקבע בהסדר הדיוני. הכרעה: כפי שכבר הבהרתי לצדדים במהלך הדיון, מתוך שלל הטענות שהעלו הנתבעים, מן הגורן ומן היקב, כנגד התביעה, שתי משוכות מרכזיות ועיקריות ניצבות, בדרכו של התובע בתיק זה: הראשונה, טענת הנתבעים כי הסכם הבלעדיות שנחתם בין הצדדים לפיו זכאי התובע לשכר התיווך אם הנכס נמכר בתקופת הבלעדיות גם אם אינו הגורם היעיל, עומד בסתירה להוראותיו הקוגנטיות של חוק המתווכים; והשניה, הרלבנטית למקרה שתתקבל הטענה הראשונה, טענת הנתבעים שהתובע לא היה הגורם היעיל בהתקשרות עם משפחת פרונמנסקי, כאשר בהקשר זה יש ליתן את הדעת לשאלה האם הוכיחו הנתבעים שהתובע לא היה הגורם היעיל, למרות שלא זימנו לעדות את השכן או את ה"ה פרומנסקי, וזאת בהתחשב בעדותו של התובע כי לא היה מעורב בהפגשת הנתבעים עם ה"ה פרומנסקי; לאור עדות הנתבעת כי ה"ה פרומנסקי הגיע באמצעות השכן, לאור העובדה שהתובע לא תלה שלט בבית התובעים ועל רקע העובדה שבפרסומים שצירף התובע לא מפורטת הכתובת המדוייקת של הדירה. הסכום שנפסק, בסופו של דבר, מבטא בעיקרו, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, את הערכתי באשר לסיכויי/סיכוני הצדדים בהקשר לטענות משפטיות הללו וגם שיקולים של צדק החורגים מדלת אמותיו של הדין המהותי. לפיכך, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על צרופותיהם, קראתי את תצהירי העדות הראשית, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו במהלכן, וכן לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, ולאור הסמכות שניתנה לי ליתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, הנני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך כולל של 4,250 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. לאחר ביצוע התשלום נשוא פסק דין זה ידאג ב"כ התובע לסגירת תיק ההוצאה לפועל. לאור המתווה הדיוני המוסכם ולפנים משורת הדין ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. המזכירות תסרוק את המוצגים שתויקו בתיק הנייר לתיק האלקטרוני, ותמסור אותם לידיהם הנאמנות של באי-כוח הצדדים.חוזההסכם בלעדיותתיווך