מבוא בפני תביעה כספית על סך 241,249 ₪ שנפתחה בהליך של "סדר דין מקוצר", שהגישה הרשת לעסקים פריבר-בראון בע"מ (להלן- "התובעת"), נגד גל קייקס פלוס בע"מ (להלן- "הנתבעת"), בגין חוב כספי שהנתבעת חבה לתובעת בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים. במסגרת הסיכומים ולאחר שהתובעת ערכה חישובים חדשים, הועמד סכום התביעה ע"ס 121,564 ₪. התובעת עוסקת, בין היתר, בתיאום רכש מרוכז והתקשרויות מול ספקים שונים לגופים שונים, לרבות, בתי מלון לשם צמצום עלויות הרכש. הנתבעת הינה חברה ליצור מוצרי מאפה וקונדיטוריה. במרכז התביעה "הסכם התקשרות ספק" שנכרת בין הצדדים ביום 20.11.11 (להלן- "ההסכם" ו/או "הסכם ההתקשרות"), במסגרתו בתמורה לשיווק מוצרי הנתבעת, הייתה זכאית התובעת לקבל עמלת התקשרות. יצוין, כי ההסכם קבע תנאים מיוחדים למלונות Fattal (להלן- "פתאל" ו/או "רשת המלונות פתאל"). במסגרת הליך ההוכחות הובאו בפני ראיות הצדדים ונשמעו העדים כדלקמן: התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מר גד פריבר, שמשמש כבעלים וכדירקטור בתובעת (להלן- "פריבר"). הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מר ישר בנימיני, מנהל הנתבעת (להלן- "בנימיני") וכן מטעם מר משה שפיגלמן, היועץ האירגוני של הנתבעת בתקופה הרלוונטית (להלן- "שפיגלמן"). כל העדים נשמעו בישיבה שהתקיימה ביום 10.11.13. נטל השכנוע ומידת הראיה הנדרש בהליך אזרחי נטל השכנוע מוטל על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בו משמעה דחיית הטענות. נטל השכנוע פירושו, כי בעל הדין שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו, וזאת על פי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראייה". מידת ההוכחה הקבועה במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, כאשר השקילות ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע. על הנושא בנטל השכנוע להטות את המאזן ולשכנע את בית המשפט בגרסתו ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו (ראו בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548). במשפט האזרחי, די לה לגרסתו של הנושא בנטל השכנוע, שהיא סבירה יותר מגרסתו של יריבו, כדי להביא את בית המשפט למסקנה כי הנושא בנטל השכנוע אכן עמד והרים נטל זה (ע"א 414/66 שרה פישביין נ' דגלס ויקטור פיל, פד"י אכ (2) 451, 471). נטל המשנה, נטל הבאת הראיות, מוטל על כל אחד מהצדדים להוכחת גרסתו. ברור ש"חובת הראייה" מנקודת מבטו של נתבע אשר איננו נושא בנטל השכנוע, אינה חובה במשמעותה הרגיל, אלא שאם הנתבע לא יביא ראיות נגד ראיות התובע, הרי שעומד הוא בסיכון כי ביהמ"ש יפסוק כנגדו. היעדר ראייה שכנגד, מותיר את ראיות התובע ללא גורם מכרסם במהימנותן ובכוחן הראייתי (ראה: י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1540). עוד ראוי להזכיר את סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש), לפיו ערכה של עדות ומהימנותם של עדים, הם עניין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במהלך המשפט. ההכרעה שבמחלוקת לפני תעשה על בסיס העקרונות האמורים אופיין ומהותן של טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת, משקלן המצטבר של הראיות שהובאו, וכן מידת האמון והמשקל שמצאתי שיש ליתן לעדים ולמי מהם. טענות הצדדים בתמצית טענות התובעת לטענת התובעת, בהתאם להסכם, בתמורה לפעולותיה לשיווק מוצריה וקידום עסקי הנתבעת במלונות פתאל, התחייבה הנתבעת לשלם לה 2.5% מתוך מחזור המכירות של הנתבעת לרשת המלונות פתאל. התובעת טוענת, שהפעילה מאמצים רבים לשיווק מוצרי הנתבעת לרשת המלונות פתאל ובאמצעות קשריה העסקיים ומאמצי מנהליה, תרמה להמשך ההתקשרות בין הנתבעת לבין רשת המלונות פתאל, אשר הייתה בסיכון להפסקת ההתקשרות המסחרית עימה, תוך יצירת רווחים משמעותיים לנתבעת. לטענת התובעת, ביום 13.8.12 שלחה הנתבעת הודעה חד צדדית על סיום ההתקשרות. מוסיפה התובעת, כי הואיל ובסע' 7.2 להסכם נקבע, כי ניתן לבטל את ההתקשרות תוך מתן הודעה של 90 ימים מראש, הרי שההסכם הסתיים ביום 13.11.12. לטענת התובעת, למרות פעולות התובעת לשיווק מוצרי הנתבעת, סירבה הנתבעת לשלם לה את עמלת ההתקשרות המוסכמת. בנוסף, בניגוד להתחייבות הנתבעת בהסכם, סירבה היא להעביר לתובעת דו"חות המסכמים את מחזור הפעילות החודשית שלה ב-15 מידי חודש. לטענת התובעת, היא זכאית לעמלת התקשרות הקבועה בהסכם בגובה 2.5% מתוך מחזור המכירות החודשי של הנתבעת לרשת מלונות פתאל, החל מיום תחילת ההתקשרות- 20.11.11 ועד למועד סיום ההתקשרות- 13.11.12. בנוסף, לאור העובדה שהנתבעת המשיכה בהתקשרות עם רשת המלונות פתאל, זכאית התובעת לקבל את עמלת ההתקשרות למשך 6 חודשים נוספים ממועד סיום ההתקשרות, היינו עד ליום 12.5.13, בהתאם לסע' 7.3 להסכם. טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, התובעת ביססה תביעתה על מסמך הסכם התקשרות שבין הצדדים, אשר בוצעו בו שינויים על ידי התובעת בדיעבד וכי מסמך זה אינו הסכם ההתקשרות הסופי והמוסכם שבין הצדדים. הנתבעת מוסיפה וטוענת, שבכל האמור להתקשרות עם רשת המלונות פתאל, ההסכם שבין הצדדים קבע, שרק אם תיסגר עסקת בלעדיות בין פתאל לבין הנתבעת, תהיה התובעת זכאית לעמלה בסך 2.5% ממחזור המכירות. לטענת הנתבעת, מעולם לא נחתמה עסקת בלעדיות בינה לבין פתאל ומכאן שלנתבעת לא קמה חובת תשלום עמלה לתובעת. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת מחקה את המילה "בלעדיות" מסעיף 6.5 למסמך אותו צרפה לכתב התביעה, תוך שהיא מציינת שהצדדים הקפידו לחתום על כל שינוי מוסכם שנעשה בכתב יד. בנוסף טוענת הנתבעת, כי היו לה קשרים עסקיים עם פתאל עובר לחתימת הסכם ההתקשרות עם התובעת ולמעשה לא היה כל צורך בהסכם ההתקשרות ככל שמדובר ביצירת יחסים עסקיים מול פתאל, כאשר חשיבותו של ההסכם היה רצונה של הנתבעת בבלעדיות אספקת המוצרים לפתאל. הנתבעת מוסיפה, כי סעיף 7.3 למסמך שהציגה התובעת עליו היא מבססת תביעתה לתשלום עתידי, אינו רלוונטי, שכן הוא מתייחס רק לפעילות מול לקוחות שאינם פתאל. בנוסף לטענת הנתבעת, היקף המכירות החודשי שלה לפתאל, נמוך משמעותית מהסכום שציינה התובעת. דיון הסכם ההתקשרות התובעת צירפה לכתב התביעה מסמך שלטענתה היווה את ההסכם שנכרת בין הצדדים. הנתבעת מנגד, צירפה עותק אחר של הסכם, כאשר לשיטתה נוסח זה היה הנוסח הסופי והמחייב. השינוי העיקרי בין הנוסחים נעוץ בסע' 6.5 להסכם. מנוסח ההסכם שצירפה התובעת לכתב התביעה נמחקה המילה "בלעדיות" ובנוסף חסר משפט בסיפא של הסעיף, אשר לשונו: "הכוונה לבלעדיות שהרשת לא תשווק לפתאל מתחרים". מחיקת המילה "בלעדיות" במסמך אינה כוללת את חתימת הצדדים לצידה וזאת בניגוד לשינויים אחרים שנעשו במסמך אשר גובו בחתימה המתנוססת לצידם. פריבר העיד בעניין ההסכם שהציגה הנתבעת: "אני רואה חתימה ואני מאשר אותה. שלומי בר און חתום. מה שכתוב בהסכם הזה זה מה שמחייב בין הצדדים. אני מקבל אותו" (פרוטוקול מיום 10.11.13 בעמ' 3 ש' 8-9). פריבר אף אישר, כי החותמת המוטבעת על ההסכם הינה חותמת בה נעשה שימוש בתובעת (שם, עמ' 3 ש' 18). בהמשך, הוסיף ואישר ב"כ התובעת, שההסכם שצירפה הנתבעת "הינו ההסכם המחייב בהתקשרות שבין הצדדים ומשקף את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים" (פרוטוקול מיום 20.11.13 עמ' 8 ש' 17-18). נוכח האמור, ברי שטענות הצדדים יבחנו לאור נוסח ההסכם שצירפה הנתבעת והכוונה ב"הסכם" ו/או ב"הסכם ההתקשרות", הינה לנוסח ההסכם שצרפה הנתבעת. תניית הבלעדיות בהסכם לשון סע' 6.5 להסכם הינה כדלקמן: "מוסכם בין הצדדים, כי במידה ותסגר עסקת בלעדיות בין פתאל ובין גלקייקס תהיה זכאית הרשת לעסקים לעמלה בסך 2.5% ממחזור המכירות של הספק לרשת. לגבי רשתות אחרות שאינן נמנות על לקוחות הרשת לעסקים תסוכם עמלה בנפרד. (הכוונה לבלעדיות, שהרשת לא תשווק לפתאל מתחרים)". לטענת התובעת, משמעותה של תניית הבלעדיות, הינה, שהתובעת תייצג רק את הנתבעת בפני רשת מלונות פתאל ולא תשווק לפתאל כל מתחרה אחר בתחום הקונדיטוריה. התובעת מפנה לסיפא של הסעיף בעניין זה. מנגד, טוענת הנתבעת, כי בהסכם ההתקשרות הוסכם, שהנתבעת תשלם עמלה אך ורק במידה שתביא לעסקת בלעדיות בין פתאל לבין הנתבעת. יוער, כי בהתאם לגרסת הנתבעת, לא נחתם הסכם בלעדיות בינה לבין פתאל. בנימיני העיד בעניין זה: "...אין לי חוזה בלעדיות עם רשת פתאל. אין לי חוזה בכתב עם פתאל. כל שנתיים יושבים לקבוע מחירים, גם כאשר סוגרים מחיר זה לא מחייב את פתאל לרכוש במקום אחר" (שם, עמ' 9 ש' 27-29). התובעת לא חלקה על גרסה זו ומשכך, נקודת המוצא הינה שלא נחתם הסכם בלעדיות בין הנתבעת לבין רשת המלונות פתאל. כאמור, לשון הרישא של סע' 6.5, הינה כדלקמן: "מוסכם בין הצדדים, כי במידה ותיסגר עסקת בלעדיות בין פתאל ובין גלקייקס..." (ההדגשה אינה במקור- מ.ס). ודוק- אין דרך אחרת לפרש את המשפט שצוטט לעיל, מלבד האופן הבא: התובעת תהא זכאית לעמלה, רק באם ייחתם הסכם בלעדיות בין פתאל לבין הנתבעת. שני הגורמים המוזכרים ברישא של הסעיף הינם פתאל והנתבעת. התובעת אינה חלק מהמשוואה הזו. בנימיני העיד בעניין זה: "...מבחינתי במילה בלעדיות הכוונה שהתובעת תביא לי הסכם בלעדיות לאספקת מוצרים מול רשת פתאל. זה מה שהיה חשוב לי" (שם, עמ' 11 ש' 12-13). גם שפיגלמן העיד, כי הכוונה בבלעדיות הינה, "להביא לנו כבלעדיים את כל המכירות בפתאל בתחום שלנו" (שם, עמ' 15 ש' 31). בסיפא של סעיף 6.5 הוסף המשפט: "הכוונה לבלעדיות, שהרשת לא תשווק לפתאל מתחרים". לכאורה, קיים קושי בסעיף, שכן הרישא של הסעיף והסיפא של הסעיף מנוגדות האחת לשנייה. ברם, ניתן לנסות וליישב ניגוד זה. לטעמי, ניתן לראות את המשפט שנכתב בסיפא של הסעיף כמשלים את המשפט שנכתב ברישא. ודוק- ככל שייחתם הסכם בלעדיות בין פתאל לבין הנתבעת, הרי שפתאל לא תוכל להתקשר עם ספקים אחרים ומכאן התובעת לא תשווק לפתאל ספקים אחרים, כפי שקבוע בסיפא של הסעיף. ויחודד- התובעת לא תשווק לפתאל ספקים אחרים, הואיל ופתאל לא תוכל להתקשר עימם, שכן היא תהא כבולה בהסכם בלעדיות עם הנתבעת. פרשנות זו, מובילה לקבלת גרסת הנתבעת בעניין זה. אציין בעניין זה, כי בעוד שהתובעת, מתעלמת כליל מהקושי הטמון עבורה ברישא של הסעיף, כפי שפורט לעיל, והיא מתמקדת אך בסיפא שלו, הרי שהנתבעת אינה מתעלמת ומודעת לקושי הטמון עבורה דווקא בסיפא של הסעיף (לעניין זה ראו סע' 92 לסיכומי הנתבעת). בנוסף, יוער בעניין זה, כי, במסגרת סע' 9 לסיכומיה ציטטה התובעת את סעיף 6.5, ברם במקום לרשום- "עסקת בלעדיות", כפי שרשום בהסכם, רשמה: "עסקה בלעדית". על ציטוט שגוי זה שבה וחזרה התובעת אף בסע' 3 לסיכומי התשובה מטעמה. אוסיף ואציין, כי לא נסתרה מעיני העובדה, כי בעותק ההסכם שצירפה התובעת, נמחקה המילה "בלעדיות" וכי כעת צוטטה המילה "בלעדיות" באופן שגוי ("בלעדית" להבדיל מ"בלעדיות"). מכל הפעולות האלה ניכר, כי התובעת אינה יודעת כיצד להתמודד עם המילה "בלעדיות" שנרשמה בהסכם. מבלי לפגוע באמור לעיל, ולמרות שאני נוטה לקבל את פרשנות הנתבעת לסע' 6.5 להסכם, הואיל והלשון שננקטה בסע' 6.5 להסכם אינה חד משמעית, הרי שבהתאם לסע' 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן- "חוק החוזים"), יש לפרש את ההסכם בהתאם לאומד דעתם של הצדדים. בנוסף, בהתאם לסע' 25 (ב1) לחוק החוזים, יש לבחור בפרשנות שהינה לרעת מנסח ההסכם, במקרה זה התובעת. הנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם גרסאות הצדדים בעניין הנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם סותרות האחת את השנייה: לגרסת התובעת, הנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם, היו נעוצות בחשש הנתבעת שרשת המלונות פתאל תחדל מהתקשרות עמה. הנתבעת מצידה דוחה גרסה זו והיא אוחזת בגרסה לפיה חתמה על ההסכם בשל רצונה בבלעדיות באספקת המוצרים לפתאל. פריבר העיד בעניין זה: "הנתבעת הייתה ספק של רשת מלונות פתאל עוד בתקופתי וכשפנו אלי מהנתבעת הם פנו בצורה כזאת שפתאל עמדו להוציא אותם מהחברה ולחבור לשתי קונדיטוריות אחרות בארץ, וביקשו ממני לדאוג לחתימת ההסכם שוב פעם מול פתאל, בינם לבין פתאל התנאי שלהם היה החשש שלהם שאני אייצג קונדיטוריה אחרת, ולכן הם התנו לי הבלעדיות שאני לא אייצג אף לקוח אחר חוץ מהם. זו התניה שעמדתי וקיימתי אותה. אסור היה לי לייצג קונדיטוריה אחרת. אני רואה כי בנוסח שאני מציג נמחקה המילה 'בלעדיות', אבל בנוסח שמציגה הנתבעת יש את הסיפא המתייחסת 'לבלעדיות', הכוונה להבנתי שאני לא מייצג אף לקוח אחר אל מול פתאל בתחום של הנתבעת תחום הקונדיטוריה" (שם, עמ' 4 ש' 2-9). נוכח גרסה זו של התובעת, בנימיני נשאל האם הנתבעת חששה שפתאל תנתק עימה את הקשר ולפיכך התקשרה בהסכם, והוא השיב: "שקר מוחלט. אנחנו מבדילים שני פגישות עם גדי פריבר שהיה בתפקיד מנכל ברשת פתאל, אז רצינו ולא הצלחנו לקבל הסכם. הוא כבר היה מנכל של רשת עסקים ופוטר מרשת מלונות פתאל. הוא פנה אלינו כשהוא חיפש ספקים להרוויח עליו. אני לא הייתי צריך אותו. יש בעיה ברשת פתאל שאין להם כוח מלמעלה וסדר שמגדיר את הספקים של הרשת. מה שרצינו לעבוד כמו ברשת ישרוטל שמחייבת את כל המלונות לעבוד רק עם ספק יחיד וברשת פתאל זה לא התקיים בחיים כל הזמן כל אחד מהספקים סגר מול מלון ישירות. כל מלון החליט ממי לרכוש זו הייתה המטרה שהסכמנו ללכת להתקשרות שהם צריכים לתת לנו תמורה על ה-2.5 אחוז עמלה הסכם בלעדיות מול רשת פתאל" (שם, עמ' 11 ש' 17-24). כאמור, לטענת התובעת הנתבעת חששה שרשת מלונות פתאל תחדל לעבוד עמה. בהתאם לגרסה זו, נשאל פריבר בחקירתו, מי בפתאל התכוון לנתק את הקשרים עם הנתבעת. ברם, כפי שיוצג להלן, הוא נמנע מלתת תשובה ברורה לשאלה זו (שם, עמ' 4 ש' 16-21): "ש. מי בפתאל היה אמור להוציא אותם לאחר שטענת קודם כי הייתה כוונה כזאת בפתאל. ת. השאלות מיותרות הם חתמו איתי על הסכם הוא רשם פתאל זה מרצונו ולא אנסתי אותו לחתום. כל הנה"ח החברה בפתאל קיבלה החלטה להפסיק לעבוד עם הנתבעת. ולבחור בין 4 הקונדיטוריות האחרות. ש. זו הייתה החלטה של הדירקטוריון. ת. לא. מנעתי את ההחלטה על פי הקשרים של בפתאל שאני לא חייב לפרט אותם". למרות שעסקינן בעניין עובדתי מהותי, התובעת לא מצאה לנכון להביא לעדות את נציגי פתאל, כדי שאלה יתמכו בגרסתה, כי רשת המלונות פתאל עמדה לנתק קשריה עם הנתבעת. אי הבאת נציגי פתאל לעדות על ידי התובעת, מעוררת תמיהה, במיוחד נוכח עדותו של פריבר, כי הוא מצוי במערכת יחסים הדוקה עם צוות המנהלים בפתאל וכי הוא נפגש איתם מידי פעם (שם, עמ' 3 ש' 22-25). מכל האמור, לא שוכנתי, כי הנסיבות שהובילו את הנתבעת לחתום על ההסכם היו נעוצות בחששה שפתאל תחדל מההתקשרות עימה. בחינת פעולות התובעת בהתאם להסכם כאמור, בהתאם לעדותו של פריבר, תפקיד התובעת היה: "...לפעול מול פתאל באופן שלא תנתק את יחסיה המסחריים מול הנתבעת" (שם, עמ' 4 ש' 14-15). בהמשך חקירתו, חזר פריבר על כך שהתובעת מנעה את הפסקת ההתקשרות בין פתאל לבין הנתבעת (שם, עמ' 5 ש' 7-12): "ש. אתה אומר שכל הפעילות שלך למעשה מתמצית בעובדה שאתה מנעת את הפסקת ההתקשרות בין פתאל לבין הנתבעת. ת. אני מנעתי את הפסקת ההתקשרות ואת חידוש ההסכם לשנתיים נוספות עבור חב' גנרל מילס והנתבעת. ש. לגבי הטענה של חידוש ההסכם לשנתיים נוספות איפה זה רשום. ת. נמנעתי מלרשום בתצהיר כי הקשרים שלי דיסקרטיים". מנגד, נשאל בנימיני, מה התובעת הייתה צריכה לעשות כדי שהנתבעת תשלם לה, והוא השיב: "לסגור הסכם בלעדיות עם רשת פתאל שאף אחד חוץ מאיתנו לא ימכור לרשת הזו עוגות..." (שם, עמ' 12 ש' 11-12). לגרסת הנתבעת, לנתבעת ולפתאל היו יחסים עסקיים עובר לחתימת ההסכם ולמעשה מבחינתה לא היה כל צורך בהסכם ההתקשרות ככל שמדובר ביחסים משפטיים מול פתאל שאינם הסכם בלעדיות. אף פריבר אישר במסגרת חקירתו, כי "הנתבעת היתה ספק של רשת מלונות פתאל עוד בתקופתי..." (שם, עמ' 4 ש' 2) וכי לפני ההתקשרות עם הנתבעת, הייתה התקשרות ענפה בין הנתבעת לבן פתאל (שם, עמ' 4 ש' 28-30). התובעת טוענת לאורך כל הדרך, כי ביצעה פעולות לשיווק מוצרי הנתבעת. לעניין זה ראו, בין היתר סע' 4 ו-6 לכתב התביעה: "התובעת הפעילה מאמצים רבים לשיווק מוצרי הנתבעת...", סע' 6 לתצהירו של פריבר. ברם, מהעדויות עולה, כי התובעת לא ביצעה שום פעולות לצורך שיווק מוצרי הנתבעת. ודוק- כפי שעולה מעדותו של פריבר- התובעת לא הייתה צריכה לעשות דבר, פרט למניעת ניתוק היחסים בין פתאל לבין הנתבעת, לצורך קבלת עמלה: "...אני נמדדתי על המשך קיום ההסכם ושפתאל ימשיכו לקנות מהם לא משנה באיזה סכום" (שם, עמ' 5 ש' 18-19). עניין זה בא בניגוד ללשון ההסכם, שם נכתב, בין היתר: "החברה תשווק ללקוחותיה את מוצרי הספק..."; "החברה תציג בפני לקוחותיה את מוצרי הספק בערוצים העומדים לרשותה..." (סע' 2.2 ו-2.3 להסכם), בניגוד להצהרתו של פריבר, לפיה "התובעת הפעילה מאמצים רבים לשיווק מוצרי הנתבעת..." (סע' 6), כמו גם בניגוד למה שנכתב במכתבים ששלחה התובעת לנתבעת, שם נכתב, בין היתר: "אנשי חברתנו ביצעו פעולות רבות לקידום עסקיך ומכירותיך... (מכתב התובעת מיום 1.4.12 וכמו כן בסע' 2 למכתב התובעת מיום 5.8.12). ודוק- התובעת לא הציגה אף לא פעולה אחת שביצעה לשיווק מוצרי הנתבעת. הואיל והנתבעת הייתה בקשרים מסחריים ענפים עם פתאל עוד לפני חתימת ההסכם, כאשר לא הוכח בפני כי פתאל התכוונה להפסיק את ההתקשרות, הרי נותן אני אמון בגרסת הנתבעת. בנוסף לכך, אני מוצא קושי בקבלת גרסת התובעת, לפיה היא זכאית לקבל עמלה בגובה 2.5%, אך בגין העובדה שלטענתה מנעה את ניתוק היחסים בין שתי החברות. מעבר לעובדה שאיני נותן אמון בגרסה זו, הרי שהן מלשון ההסכם והן מלשון המכתבים ששלחה התובעת לנתבעת, עולה, כי התובעת נדרשה לביצוע פעולות לשיווק מוצרי הנתבעת לשם קבלת העמלה. ברם, לא מצאתי בעדויות תימוכין לכך שהתובעת ביצעה פעולות כלשהן כאמור. אי זימון עדים רלוונטיים התובעת, אשר נטל ההוכחה מוטל על כתפיה, לא זימנה לעדות את העדים הרלוונטיים שיתמכו בגרסתה. פריבר הינו העד היחידי מטעם התובעת בתיק, למרות שבהתאם לעדותו, הוא לא היה מעורה בפרטי ההתקשרות: "לא אני חתמתי את ההסכמים חוץ מזה שזה לא רלוונטי...מי שחתם זה שלומי בר און ואיציק אפללו. אני רואה שעל ההסכמים יש רק חתימה אחת, אני חושב שזה של שלומי בר און החתימה. הוא עדיין עובד איתי. הוא לא הגיע להעיד היום כי לא התבקש..." (שם, עמ' 6 ש' 3-5). לא נהיר, כיצד אדם שלא היה מעורה בפרטי ההתקשרות, לא נכח במעמד החתימה (שם, עמ' 2 ש' 31) לא חתם על ההסכם ולא בטוח מי חתם על ההסכם בשם התובעת, נבחר להוביל את התביעה. ודוק- לא נהיר מדוע התובעת לא הביאה לעדות את מי שחתם על ההסכם והיה מעורה בכל הפרטים. יתכן שעדותו יכולה הייתה לשפוך אור על העניינים שבמחלוקת. בנוסף, כפי שציינתי, התובעת לא הביאה לעדות את נציגי פתאל, לצורך תמיכה בגרסתה, כי כוונת פתאל הייתה לסיים את היחסים העסקיים עם הנתבעת. מנגד, מטעם הנתבעת העידו בנימיני שהעיד שלא חתם על ההסכם אך היה מעורה בכל הפרטים ושפילמן אשר חתם על ההסכם, ניהל את המו"מ והיה מעורה בכל הפרטים. ההלכות באשר לאי העדת עד רלוונטי ידועות, ודוק- אי העדת העדים הרלוונטיים מטעם התובעת פועלת כנגדה. מעבר הנדרש ובמענה לטענת התובעת בסע' 21 לסיכומיה, לפיה העילה שצוינה על ידי הנתבעת במכתבה כסיבה להפסקת ההתקשרות, הינה, כי התובעת לא הצליחה ליצור "תקשורת שוקית" (שוב קיים ציטוט לא מדויק), הרי שהתובעת בחרה שלא להמשיך ולצטט את המילים הצמודות למילים אלה, שהן "כלשון החוזה". קריאת המשפט כולו ולא גזירת מילים בודדות ממנו, מבהירה את כוונת הנתבעת בעניין זה. לסיכום כל האמור, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח טענותיה. אני נותן אמון בגרסת הנתבעת, לפיה, הוסכם, כי הנתבעת תשלם לתובעת עמלה בגובה 2.5%, רק במידה וייחתם הסכם בלעדיות בין הנתבעת לבין פתאל. העובדה שהנתבעת הייתה בקשרים מסחריים ענפים עם פתאל עובר לחתימת ההסכם והעובדה שגרסת התובעת, לפיה פתאל התכוונה להפסיק יחסיה עם הנתבעת לא הוכחה, מחזקות את קביעתי. בנוסף, הואיל והסכם בלעדיות כאמור לא נחתם, הרי שהתובעת אינה זכאית לקבל עמלה. לשון ההסכם תומכת בקבלת גרסה זו, כמו גם פרשנותו וכן בחינת כוונת הצדדים בטרם התקשרותם בהסכם, פעולתם לאחר שנחתם ההסכם וכל הנסיבות הנוספות שפירטתי בגוף פסק הדין. לכל אלה יש לצרף את העובדה שהתובעת לא נתנה הסבר ראוי לשינוי שערכה על ההסכם שהוגש על ידה לצורך תמיכה בתביעה וכן שלא הביאה לעדות את העדים הרלוונטיים. נוכח התוצאה אליה הגעתי, לפיה הנתבעת אינה חייבת בתשלום עמלה לתובעת, איני נדרש לדון בטענות הנוספות שהועלו. סיכום אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, התביעה נדחית. הנני מחייב את התובעת לשלם לידי הנתבעת הוצאות משפט וכן שכ"ט בסך 15,000 ₪. חוזההסכם בלעדיותהסכם שיווק