פתח דבר התביעה המונחת בפני, הינה תביעה כספית לחיוב הנתבע בתשלום סך של 280,100 ₪ בגין הפרת הסכם, שנערך בין התובע והנתבע, להקמת עסק משותף של משאיות להובלה באתיופיה. רקע עובדתי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדות הבאות: · התובע והנתבע הכירו זה את זה עם עלייתם ארצה מאתיופיה. · ביום 10.9.07, נכרת הסכם בין התובע לנתבע לשם פתיחת עסק משותף למשאיות הובלה באתיופיה (להלן - ההסכם). ההסכם נעשה בעל פה בלבד, ובלחיצת יד. · תנאי ההתקשרות כפי שהוסכמו בין הצדדים היו כדלקמן: התובע והנתבע ירכשו במשותף משאית הובלה באתיופיה (להלן - המשאית). רכישת המשאית תיעשה על ידי הנתבע באתיופיה, במימון התובע והנתבע גם יחד. עוד הוסכם, כי הבעלות על המשאית תהיה משותפת לשני הצדדים וכך תירשם, וכי העסק ינוהל באתיופיה על ידי אחיו של התובע ואחיו של הנתבע, המתגוררים שם. עוד סיכמו התובע והנתבע, כי הן עלויות העסק והן רווחיו יחולקו בין שניהם בחלקים שווים. · סמוך למועד כריתת ההסכם, חתם התובע בשגרירות אתיופיה בישראל, על ייפוי כח, המסמיך את הנתבע לרכוש את המשאית עבור העסק ולעשות את כל הדרוש לשם רכישתה. העתק יפוי הכח בשפה האמהרית ותרגומו לעברית צורפו כנספח א לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובע. · ביום 11.9.07, טס הנתבע לאתיופיה על מנת לרכוש שם את המשאית, ואכן שם רכש הנתבע משאית. העתק הסכם מכר המשאית בשפה האמהרית ותרגומו לעברית צורפו כנספח ב לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובע. · לאחר רכישת המשאית, נתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות ביחס להתחייבויות כל אחד מהם על פי ההסכם, כך שההתקשרות ביניהם הגיעה בסופו של דבר אל קיצה. טענות הצדדים טענות התובע התובע טוען, כי עמד בכל התחייבויותיו על פי ההסכם ובכלל זה, מסר לנתבע סך של 16,000 $ לשם רכישת המשאית. לטענת התובע, הנתבע הפר את ההסכם, כאשר רשם את הבעלות במשאית במשרד הרישוי האתיופי על שמו בלבד. כמו כן, לטענת התובע, בעוד שהוסכם בין הצדדים על רכישת משאית מעל 15 טון, הנתבע רכש משאית קטנה יותר. בנוסף, התובע טוען, כי בניגוד למוסכם, הנתבע מסר את עסק ההובלה לניהולו של אחיו מבלי לשתף את אחיו של התובע, וזאת בניגוד לתנאי ההסכם. עוד טוען התובע, כי עלות רכישת המשאית היתה 16,000 $ בלבד, כך שבסופו של יום, רכישת המשאית מומנה מכספו של התובע בלבד. לטענת התובע, בכסף שיועד לרכישת משאית מעל 15 טון, הנתבע רכש לעצמו דירה בגונדר שבאתיופיה תוך רישום הבעלות בדירה על שמו של התובע בלבד. לטענת התובע, עסק המשאיות היה אמור להכניס מידי חודש 6,000 ₪. הנתבע נמנע מלשתף את התובע ברווחים אלו. התובע טוען, כי הואיל והנתבע הפר את ההסכם, כאמור לעיל, יש לחייבו בסכומים הבאים: בגין 16,000 $ שנמסרו לנתבע מידי התובע - 67,200 ₪ (כערכם ביום הגשת התביעה) בגין רווחים מהעסק - 149,000 ₪ פיצויים בגין הפרת ההסכם - 35,500 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש - 17,750 ₪ בגין הוצאות שונות, אובדן ימי עבודה והוצאות תרגום - 10,650 ₪ סה"כ - 280,100 ₪ טענות הנתבע הנתבע טוען, כי בין הצדדים סוכם על רכישת משאית באופן כללי ולא הוסכם דבר לגבי סוגה של המשאית או נפחה. לטענת הנתבע, הוא מצידו עמד בכל התחייבויותיו על פי ההסכם, בעוד שהתובע לא עשה כן. התובע הפקיד בידיו סך של 1,300 $ בלבד - כמקדמה - לשם איתור ובדיקת משאית באתיופיה. התובע התחייב בפני הנתבע, כי יתרת חלקו בהוצאות הנסיעה ועלות רכישת המשאית תועבר אל הנתבע בהקדם, באמצעות העברה בנקאית ישירות לאתיופיה. על סמך הבטחות אלה של התובע רכש הנתבע את המשאית. הנתבע טוען, כי חרף פניותיו לתובע להעביר את חלקו בתמורה ששולמה עבור רכישת המשאית, התובע לא העביר לידיו מאומה, הואיל, ולדבריו של התובע, טרם הצליח לגייס את הסכום הנחוץ. בנסיבות אלה נאלץ הנתבע לשלם את תמורת המשאית מכיסו הפרטי, באמצעות נטילת כסף מאחיו ולקיחת הלוואה נוספת. לדבריו של הנתבע, הוא דאג לרשום את שני הצדדים כבעלים במשותף של המשאית באופן זמני, וזאת מתוך הנחה שהתובע ישלם את יתרת חלקו בהתאם להוראות ההסכם. משהפר התובע את התחייבויותיו, החליט הנתבע לבטל את השותפות עם התובע ולהמשיך בעסק המשאיות לבדו. לטענתו של הנתבע, בהתאם לבקשת התובע, השיב הנתבע לאחיו של התובע סך 1,100 $ (מתוך 1,300 $, שהעביר התובע לנתבע, כאמור לעיל) ורשם את המשאית על שמו בלבד. הנתבע טוען, כי הוא מצדו מוכן להשבת היתרה בסך 200$ בכל עת, אלא שהתובע מסרב לקבל את כספו בחזרה. הנתבע מציין, כי בעוד הוא השקיע מזמנו ומרצו באיתור משאית מתאימה, ונתן לתובע ארכה מספקת לתשלום חלקו בעסקה, נותר התובע אדיש להתחייבויותיו על פי ההסכם. אשר לאי שיתוף ברווחים, הנתבע מכחיש את טענת התובע לרווח חודשי צפוי בסך 6,000 ₪. לטעת הנתבע, מיום רכישת המשאית עד מחצית השנה לא היתה כל הכנסה מפעילות המשאית, הואיל והמשאית עמדה רוב הזמן ללא עבודה, ואף יצאה מכלל שימוש בשל היותה במוסך. דיון והכרעה מטענות הצדדים, כפי שנפרשו בפני, נראה כי שתי שאלות עיקריות טעונות הכרעה בתיק דנן. האחת, האם התובע אכן שילם לנתבע את מלוא חלקו ברכישת המשאית כנטען על ידו. השניה, האם הנתבע הפר את ההסכם. אתייחס ראשית לסוגיית התשלום לנתבע. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הוסכם ביניהם, שרכישת המשאית תיעשה באמצעות כספים, שישקיע כל אחד מהם ברכישתה. כך עולה מן האמור בסעיף 6 לתצהיר עדותו של התובע ומהאמור בסעיף 6 לתצהיר עדותו של הנתבע. אלא שנראה, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח שמסר לנתבע 16,000 $ כפי הנטען על ידו. ואפרט. ברשות התובע אין כל מסמך בכתב בו מאשר הנתבע קבלת הסכום האמור, כפי שהעיד בענין זה התובע בבית המשפט: "לא קיבלתי ממנו אישור על זה שנתתי לו 16,000 $" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 19). התובע העיד עוד: "רק אשתי ראתה שנתתי לו את הכסף ולא היה אף אחד אחר" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 23). למרות זאת, התובע לא הביא את אשתו לעדות, הגם שיכול היה לעשות כן, בנקל. הלכה פסוקה ומושרשת היטב הינה, כי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר, נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני פד"י לה(1) 736, 760). כן ראה בענין זה את שנאמר בספרו של י.קדמי, על הראיות, חלק רביעי, תש"ע - 2009, בעמ' 1889-1893. מטעם התובע העיד מר דסה אטנאו (להלן - מר אטנאו), חברם המשותף של הצדדים לתביעה. מר אטנאו העיד, כי במהלך פגישה שהתקיימה בינו ובין הנתבע, בביתו של מר גושה אצ'נפה ובנוכחותם של שניים נוספים - טגבו נטרה ואיילה סטי, במטרה להשכין שלום בין התובע והנתבע, הודה הנתבע בפניו ובפני שאר הנוכחים, כי קיבל מהתובע סך 12,000 $ לשם רכישת המשאית (סעיפים 7-8 לתצהיר עדותו הראשית של מר אטנאו; עמ' 12 לפרוטוקול,שורות 6-8 ושורות 14-16). עדותו של מר אטנאו עומדת בסתירה לטענתו של התובע, כי נתן לנתבע סך של 16,000 $, ולא סך של 12,000 $ בלבד. זאת ועוד, מכלל הנוכחים באותה פגישה, מר אטנאו הוא היחיד שהגיע והעיד אודות הודאתו של הנתבע בקבלת הכסף, כאמור לעיל. מר איילה סטי, אף שהגיש תצהיר, נמנע ממתן עדות ותצהירו נמחק מהתיק (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 8-17). שאר הנוכחים בפגישה, לא הוזמנו להעיד. יש לזקוף ההמנעות מהעדת עדים אלו לחובתו של התובע. יצויין כי התובע בחר להסתפק בעדות משנית של מר אטנאו, כאמור לעיל, אשר שמע מפיו של הנתבע על קבלת הכסף מהתובע, ונמנע מהעדת אשתו, שלדברי התובע, היתה עדה למסירת הכספים לנתבע, כאמור לעיל. בע"א 4391/94 דוד נ' משה (לא פורסם), בסעיף 7 לפסק הדין נאמר: "הימנעותם של המערערים מהבאת העד העיקרי החיוני לברור האמת והסתפקותם בעד משני, שעה שניתן היה להביא עדות ישירה לביסוס גירסתם, מקימה נגדם הנחה לכאורית, כי הם חששו מפני העדתו וחשיפתו לחקירה של העד הרלוונטי". התובע טוען, כי לשם מימון התשלום לנתבע נטל הלוואה מהבנק (סעיף 9 לתצהיר עדותו של התובע; עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 6-7). אכן, מנספח ג' לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובע, עולה כי ביום 30.8.07, התובע נטל מהבנק הלוואה בסך כולל של 31,000 ₪, כנטען על ידו. אלא שעובדה זו אין בה כדי להוכיח הטענה, כי התובע אכן מסר 16,000$ לנתבע זמן קצר לאחר מכן. ראשית, ההלוואה ניטלה עוד בטרם נכרת ההסכם בין הצדדים ביום 10.9.07. שנית, אין התאמה כלשהי בין סכום התשלום הנטען, 16,000 $, ובין סכום ההלוואה, 30,000 ₪. הסך של 30,000 ₪ בהתאם לשער היציג במועד נטילת ההלוואה, 1 $ = 4.113 ₪, היה שווה ערך ל - 7,537 $, פחות ממחצית מסכום התשלום הנטען. ממילא אין שום דבר הקושר את נטילת ההלוואה לביצוע התשלום הנטען. על כן אין בהוכחת נטילת ההלוואה כדי להוכיח ביצוע התשלום הנטען. התובע טוען עוד, כי הקליט שיחה טלפונית שהתקיימה בינו ובין הנתבע בתאריך 20.12.07, במהלכה הודה הנתבע בקבלת הכסף (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 25). הנתבע מכחיש קיומה של שיחה כזו (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 12-13). התובע הגיש לבית המשפט את קלטת השיחה בצירוף תמלול של השיחה. אמנם לא ברור אופן עריכתו של התמליל, ופרטים בענין זה לא נמסרו על ידי התובע. יחד עם זאת, משנמנע הנתבע להעלות טענות בדבר קבילות התמליל כראיה בתיק, פטור אני מלדון בכך. למרות קיומו של התמליל, לא עמד התובע בנטל המוטל עליו, ולא הוכיח העברת סך של 16,000 $ לידי הנתבע. עיון בתמליל השיחה מלמד, כי הנתבע מאשר קבלת כסף מהתובע, ומציין שיחזיר לו אותו, לכשיתאפשר הדבר. בשום מקום באותה שיחה לא ננקב סכום הכסף, הנטען על ידי התובע. בעצם הודאתו של הנתבע בהעברת כספים על ידי התובע אין כל חדש. גם בכתב ההגנה מאשר הנתבע, כי קיבל כספים מהתובע. השאלה השנויה במחלוקת היא, מה סכום הכספים שהעביר התובע לנתבע? בתמליל אין כל פתרון לשאלה זו. לפיכך, ומהטעמים המנויים לעיל, נראה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח, כי שילם לנתבע 16,000 $, כנטען על ידו ודין טענה זו להידחות. בנסיבות אלה, ומשאין מחלוקת בין הצדדים, כי ההתקשרות בין הצדדים בוטלה, על הנתבע להשיב לתובע סך 1,300 $ בלבד, וזאת בהתאם להודאתו של הנתבע, כי קיבל מהתובע סכום זה (סעיף 9 לתצהיר עדותו של הנתבע). הנתבע העיד בסעיף 6 לתצהיר עדותו, כי כבר השיב לתובע 1,100 $ מתוך הסכום שקיבל מהתובע, וזאת באמצעות העברת הכספים לחשבון אחיו של התובע באתיופיה. הנתבע צירף לתצהיר גילוי המסמכים מטעמו אישור אודות העברת כספים כאמור (סעיף 2.6 לתצהיר גילוי המסמכים של הנתבע), אלא שהמדובר באישורים שאינם ברורים בעליל, ולא ניתן להבין מהם למי הועבר הכסף ובאיזה סכום מדובר. המדובר בצירוף מסמכים, המעידים על העברה של סכומים שונים בכמה תאריכים לשני אנשים שונים לפחות. אין במסמכים אלו כדי לתמוך בטענת התשלום של הנתבע ולהוכיחה. על כן, ובנסיבות בהן לא הובאה בפני ראיה ברורה, שהסכום אכן הושב לתובע, יש לקבוע, כי טענת התשלום, שנטענה על ידי הנתבע, ולפיה השיב לתובע סך של 1,100 $, לא הוכחה. לפיכך אין מנוס מחיוב הנתבע בהשבת מלוא הכספים, שקיבל מהתובע, בסך 1,300 $, וזאת בהתאם להודאת הנתבע, כי קיבל סך זה מהתובע. בכל הנוגע לטענות התובע בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבע. התובע מייחס לנתבע מספר הפרות ובכלל זה, רכישת משאית שלא בהתאם למוסכם, אי רישום הבעלות במשאית על שמו, אי שיתופו של אחיו בניהול העסק ואי שיתוף התובע ברווחי העסק המשותף. נראה כי בשאלה זו יש לערוך הבחנה בין ההפרות הנטענות. לגבי חלק מההפרות הנטענות, אין מחלוקת, שהייתה בעניינן התחייבות מצדו של הנתבע. השאלה בנוגע להפרות נטענות אלו היא, האם הדברים נעשו אם לאו. לגבי ההפרות הנטענות האחרות, נראה כי כלל לא הוכחה לגביהן התחייבות שהינה תנאי מקדמי להפרה. אפתח דווקא באלה האחרונות. התובע טוען בסעיף 16 לתצהיר עדותו, כי "עסק המשאית אמור להכניס לצדדים רווח נקי של 6,000 ₪ מדי חודש", וכי הנתבע התחמק מלשלם לו את הרווחים המגיעים לו כאמור לעיל (סעיף 19 לתצהיר עדותו של התובע). אכן, הוכח בפני, כי בין הצדדים הוסכם שעלויות ורווחי העסק יחולקו ביניהם. אלא, שהתובע לא הוכיח, כי הנתבע התחייב לשלם לו סכום כזה או אחר מדי חודש. גם עצם קיומם של רווחים לא הוכח כלל. לא ברור על סמך מה וכיצד טוען התובע, כי על הנתבע היה לשלם לו 6,000 ₪ עבור 7 חודשים. נראה כי המדובר בטענה, שנטענה באופן סתמי וללא כל ביסוס חשבונאי או אחר. באופן דומה, התובע לא הוכיח, שהוסכם בינו ובין הנתבע על רכישת משאית מעל 15 טון דווקא. גם ענין זה, בדומה לסוגיית הרווחים, חורג מגדר ההסכמות שהתגבשו בין הצדדים, ושהוכח כי אכן הוסכמו בין הצדדים. אכן, הוראת סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובעת כי חוזה יכול שייעשה גם בעל פה. אלא, שבהעדרו של מסמך בכתב עשויה הוכחתו של חוזה בעל פה לעורר קשיים. משעה שהתובע לא הוכיח התחייבות הנתבע לרכישת משאית מסוימת כמו גם לתשלום סך 6,000 ₪ מדי חודש בחודשו לתובע בגין רווחי העסק - ברי כי דין טענת התובע להפרות בעניינים אלה להידחות. אשר לאי שיתוף אחיו של התובע בניהול העסק. אמנם בענין זה הוכחה הסכמה בין הצדדים, אלא שהתובע לא הוכיח את ההפרה הנטענת. אחיו של התובע לא הובא לעדות ולא הובאה כל ראיה התומכת בגירסת התובע בענין זה. נראה, איפוא, כי גם טענה זו נטענה באופן סתמי, ודינה להידחות. התובע טוען עוד, כי בניגוד להסכם, רשם הנתבע את המשאית על שמו בלבד. מנספח ג' שצורף לתצהיר גילוי המסמכים של הנתבע, ואשר תורגם מאמהרית לעברית, עולה כי המשאית אכן נרשמה על שמו של הנתבע בלבד, לכאורה, בניגוד להסכם בין הצדדים. הנתבע טוען, כי בתחילה נרשמה הבעלות באופן זמני הן על שם התובע והן על שמו של הנתבע, אלא שלאחר שהתובע לא העביר את יתרת סכום הכסף עבור רכישת המשאית וביקש לצאת מהשותפות העסקית ביניהם, רשם הנתבע את המשאית על שמו בלבד (סעיף 10 לתצהיר עדותו של הנתבע; עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 2-3). הנתבע הוכיח, כי נאלץ ליטול הלוואה לשם השלמת רכישת המשאית כנטען על ידו. ראה בענין זה נספח ד לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבע - הסכם הלוואה באמהרית המתורגם לעברית. לשם הבטחת פרעון ההלוואה שועבדה המשאית למלוה. בכך יש לתמוך בטענת הנתבע, כי התובע נמנע מהעברת חלקו במשאית, באופן שהנתבע נאלץ ליטול הלואה לשם מימון הרכישה. בנסיבות אלה, אין לבוא לנתבע בטרוניה על רישום המשאית על שמו בלבד, וזאת לנוכח המנעות התובע מהעברת חלקו במימון רכישת המשאית. סיכומם של דברים, דין התביעה להידחות, וזאת למעט חיובו של הנתבע בהשבת 1,300 $ לתובע. סכום זה יש לחשבו בהתאם לשער היציג של הדולר ביום יציאתו של הנתבע מהארץ, 11.9.07, כאשר בסמוך לו הועבר התשלום. השער היציג הידוע ביום הנסיעה היה 1 $ = 4.132 ₪. לפיכך הסכום שהועבר היה שווה ערך ל-5,372 ₪. סכום זה על הנתבע להשיב לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת הכספים ועד התשלום המלא בפועל. סוף דבר הנתבע ישלם לתובע סך של 5,372 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.9.07, ועד התשלום המלא בפועל. משנדחתה התביעה ברובה המכריעה, אינני מטיל חיוב בהוצאות. חוזהחוזה בעל פהפתיחת עסקבעל פה