1.ביום 22/6/03, עלה ארצה התובע עם משפחתו מרוסיה. עם עלייתו ארצה, מצא התובע את השפה העברית כקשה ללמידה ועול פרנסת משפחתו רבץ על כתפיו על כן, הסכים עם רעייתו, כי תחילה היא תלמד עברית באולפן והוא בינתיים ימצא עבודה, במהלכה יעלה גם בידו כך או אחרת ללמוד עברית. התובע ראה ברחוב מודעה ברוסית של הנתבעת, לפיה דרושים עובדים במקצועות לעבודות בניין. בעקבות מודעה זו, הגיע התובע למשרדי הנתבעת, הציג עצמו ואת ההכשרה שהיתה לו מרוסיה כחרט וטכנאי אלקטרוניקה. באותה פגישה הבהירו לתובע במשרדי הנתבעת, כי בדרך כלל עובדים אצלה בעבודות CNC והנתבעת נותנת קורסים במקצועות שונים, ביניהם גם ברתכות וקורסים של CNC. הוצע לתובע להירשם אצל הנתבעת לקורס של CNC אשר יחל לאחר שירשמו אליו מספיק אנשים ובינתיים תוכל הנתבעת להעסיק את התובע בעבודות בניין. הצעתה של הנתבעת נראתה מפתה בעיניו של התובע, שכן ראה בעבודת הבניין כעבודה זמנית עד שתינתן לו עבודה בתחום הכשרתו כחרט או בתחום של CNC לאחר שיוכשר. התובע טוען, כי הובטח לו על ידי הנתבעת, שקורס ה-CNC אליו נרשם מוכר על ידי משרד העבודה. 2.אין מחלוקת, כי ביום 7/7/03, חתמו הצדדים על חוזה ברוסית (להלן: "החוזה"), לפיו רכש התובע מהנתבעת את קורס ה-CNC שעלותו 5,500 ₪. להלן עקרי תנאיו של החוזה: -כפי שצויין לעיל, עלות הקורס היא 5,500 ₪. -הקורס כולל 130 שעות לימוד. -הנתבעת התחייבה להתחיל את הקורס לאחר שיתווספו מספיק אנשים לפתיחתו. לא צויין כמה אנשים צריכים להתווסף בכדי לאפשר את פתיחתו של הקורס. -במידה והתובע יבחר לבטל את השתתפותו בקורס, בטרם תחילתו, ישלם הוא לנתבעת דמי ביטול בסך של 2,750 ₪. (50% מעלות הקורס). -במידה והתובע יבחר לבטל את השתתפותו בקורס לאחר שזה החל, ישלם הוא דמי ביטול בסך של 5,500 ₪ - מלוא עלות הקורס. -בסעיף 2.5 לחוזה, התחייבה הנתבעת לתת לתובע התמחות או התנסות כלשהי במידה והיא כלולה בתוכנית הלימודים של הקורס. יודגש, כי בעת שחתם התובע על החוזה לא הוצגה בפניו תוכנית לימודים כלשהי. -בסעיף 2.6 לחוזה, התחייבה הנתבעת לתת לתובע עבודה במידה ויש לו חוזה נוסף. 3.ביום 5/5/04, התקיים בפני דיון, במהלכו טען מר רוברט סטריזביק (להלן: "רוברט") שהיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה אחד מבעלי הנתבעת ומנהלה, כי במידה והיה התובע מתחיל את השתתפותו בקורס בפועל ולאחר מכן מבקש את ביטול המשך השתתפותו, לא היה התובע זכאי להחזר כלשהו בגין אותו ביטול והיה מחוייב במלוא עלות הקורס גם אם השתתף שעה אחת בלבד בקורס. 4.התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בעבודות בניין החל מיום 8/7/03, ועבד 24 ימים עד ליום 5/8/03 כנטען בכתב התביעה והן בתצהירו של רוברט מיום 3/6/04. 5.אין מחלוקת, כי התובע מעולם לא השתתף בקורס ולטענתו הוא ביקש את ביטול השתתפותו בקורס רק לאחר שפוטר. 6.התובע טוען, כי עבד אצל הנתבעת סה"כ 24 ימי עבודה בשני אתרי בנייה. באתר הבנייה הראשון, טוען התובע, כי עבד מיום 8/7/03 ועד ליום 18/7/03, שישה ימים בשבוע, 10 שעות עבודה ביום, למעט ימי שישי בהם עבד 7 שעות. באתר הבנייה השני, טוען התובע, כי עבד מיום 20/7/03 ועד ליום 5/8/03, שישה ימים בשבוע, 12 שעות עבודה ביום, למעט יום שישי שבו עבד 6.5 שעות בלבד. התובע צרף לתצהיר עדותו הראשית, רישום שעות וימי עבודתו והעיד בבית הדין, כי מדי יום נהג לרשום את השעות בהן עבד. 7.באשר לנסיבות פיטוריו של התובע, הוא העיד, כי לא התעורר בבוקר של יום 6/8/03 משום שלא שמע את השעון המעורר על כן, איחר את ההסעה לעבודה. מזכירה של הנתבעת בשם לנה (להלן: "לנה") התקשרה אל התובע באותו היום וביקשה ממנו להגיע למשרדי הנתבעת. התובע העיד, כי הגיע למשרדי הנתבעת עוד ביום 6/8/03, ניסה לשוחח עם לנה ועם רוברט ואלה סרבו לשמוע את הסבריו לאי הגעתו לעבודה ופיטרו אותו באותו מעמד. התובע טוען, כי במועד בו פוטר, הודיע לנתבעת על ביטול השתתפותו בקורס. 8.ביום 11/8/03, הגיע התובע שוב אל משרדי הנתבעת ואז גב' מרינה פטרובה (להלן: "מרינה") (שעבדה לטענתה כרכזת קורסים) רשמה ברוסית בכתב ידה על תחתית החוזה, כי התובע ביטל את הקורס ושילם לנתבעת סך של 2,750 ₪ כדמי ביטול. מרינה העידה בבית הדין, כי במעמד כתיבת הדברים בכתב ידה, על גבי תחתית החוזה, נכח גם מר פלדמן, שהיה שותפו של רוברט בחברה והיה מנהלה הישיר של מרינה. התובע העיד בבית הדין, כי שילם לנתבעת באותו יום 11/8/03, את הסך של 2,750 ₪ במזומן. 9.בעדותה בבית הדין, לא זכרה מרינה את המועד המדוייק של תחילת הקורס בו אמור היה התובע להשתתף, אך זכרה, כי אותו קורס החל בסוף חודש 7/03, או בתחילת חודש 8/03, וידעה לומר בוודאות, כי התובע ביטל את השתתפותו בקורס לאחר שהקורס כבר החל. 10.יש לזכור, כי כל ההתקשרות של התובע עם הנתבעת, נועדה לצורך הכשרתו בעבודת ה-CNC ולאחר מכן תלה התובע תקוות בנתבעת, כי יעבוד אצלה בתחום זה. עבודת הבניין היתה בעיניי התובע זמנית בלבד, עד לפתיחתו או סיומו של הקורס. אם כך, אינני רואה כל אפשרות לפיה הקורס החל עוד בטרם פיטוריו של התובע, שהתובע ויתר על הקורס והמשיך לעבוד אצל הנתבעת בעבודות בניין. כך גם, לא ניתן לקבל הן את גרסתה של מרינה והן גרסתו של מר פלדמן, לפיהן הקורס החל לפני פיטוריו של התובע, משום שמצד אחד, טוענים הם, כי הנתבעת חייבה את התובע בקנס של 50% מעלות הקורס בסך של 2,750 ₪ בלבד, כשבהתאם לחוזה זהו שיעור הקנס במצב בו ביטול הקורס על ידי התובע נעשה לפני תחילתו של אותו קורס. מנגד קובע החוזה, שבמידה והתובע מבטל את השתתפותו בקורס, לאחר שהקורס כבר החל, על התובע לשלם לנתבעת קנס בשיעור מלוא עלות הקורס בסך של 5,500 ₪. הייתכן, כי התובע ביטל את השתתפותו בקורס לאחר שזה כבר החל והנתבעת חייבה אותו בקנס של 2,750 ₪ בלבד, בו בזמן שלפי תנאי החוזה, היתה צריכה לחייבו בקנס של 5,500 ₪? במצב דברים זה, מקובלת עלי גרסתו של התובע, כי במעמד בו פוטר, הודיע לנתבעת על ביטול השתתפותו בקורס שאותה עת טרם החל ושילם לנתבעת במזומן סך של 2,750 ₪, כשבאותו מעמד לא ידע כי ברגע שיקבל את תלוש השכר, יווכח לדעת שניכו משכרו סכומים נוספים בגין ביטולו של הקורס. 11.בפועל ובניגוד לכל טענותיה של הנתבעת, שילם התובע לנתבעת קנס בגין ביטולו של הקורס שמעולם לא השתתף בו, וספק רב בעיניי, אם כלל התקיים קורס כזה. הנתבעת עצמה טוענת, לאורך כל ההתדיינות, כי חייבה את התובע בקנס בסך של 2,250 ₪ ששולם בגין ביטול הקורס, כאמור בתלוש השכר שניתן לו ולשיטתה נותר עוד חוב בסך של 500 ₪ לטובתה וזאת להשלמת סך הקנס של 2,750 ₪ בהתאם לחוזה. כך מציין רוברט בתצהיר עדותו הראשית, כי משכרו האחרון של התובע נוכה הסך של 2,250 ₪ בגין ביטולו של הקורס וזאת כעולה מתלוש השכר שניתן לו, אלא שנשמט מזכרונו של רוברט, כי ביום 11/8/03, שילם התובע בנוסף לסכום שקוזז משכרו, סכום נוסף של 2,750 ₪ במזומן, כפי שרשמה מרינה בכתב ידה על גבי תחתית החוזה ובנוכחותו של מר פלדמן, שהיה שותפו של רוברט. 12.הכרעה: עיון בחומר הראיות ובטעוני הצדדים, מעלה חוסר תום לב קיצוני מצידה של הנתבעת שהוליכה שולל את התובע ומצאה אותו "כטרף קל", ימים ספורים בלבד לאחר עלייתו ארצה. עד לשלב כתיבת פסק דין זה, אין זה ברור כלל במה עוסקת הנתבעת. כלום עוסקת היא בביצוע פרוייקטיים של בנייה, כפי שהעיד רוברט בפני? או שמא עוסקת היא במתן קורסים למיניהם, כפי שהעיד מר פלדמן בפני? ואם בשני עיסוקים אלו יחדיו עסקינן, מה הקשר ביניהם? ומדוע צריך לערב את שכר עבודתו של התובע בבניין עם קורס ה-CNC שמעולם לא קבל? הנתבעת מפרסמת מודעות מפתות ברוסית ומציעה לעולים חדשים ולעולים קצת פחות חדשים, הצעות למיניהן של עבודות וקורסים בתחומים שאין ביניהם קשר כלשהו, כך שבסופו של דבר, כפי שהוכח בתיק זה, מוצא עצמו התובע שעלה ארצה רק ביום 22/6/03, מתחיל לעבוד בבניין כבר ביום 8/7/03, ועובד בעבודה זו משך 24 ימים, כשמצד אחד, משלמים לו שכר עבודה רק בסך של 1,161 ₪ נטו ומאידך, הוא משלם למעסיק קנס פעם אחת במזומן בסך של 2,750 ₪ נטו ופעם שניה מנכים לו מהתלוש סך נוסף של 2,250 ₪. יוצא אפוא, שלא זו בלבד שהתובע לא קבל שכר עבודה כלשהו בגין עבודתו כפועל בניין, אלא עוד שילם כספים לנתבעת מכיסו. 13.כאן נגלית לנגד עיניי, נורמת התנהגות פסולה מצידה של הנתבעת, אשר ניצלה את חולשתו וחוסר האונים של התובע כעולה חדש, שהיה חסר מידע כלשהו בגין זכויותיו. 14.הנתבעת לא הוכיחה, כי התקיים כלל אותו קורס CNC אליו נרשם התובע. לא הוצגה כל תוכנית לימודים של הקורס, ואף לא הובא כל תלמיד שלמד בקורס או מורה שלימד בקורס. הנתבעת היא חברה שהיתה שייכת בתקופה הרלוונטית לתביעה לרוברט ולמר פלדמן. באופן תמוהה רוברט שהעיד בפני לא ידע לומר שמו של ולו מורה אחד שלימד בחברה. 15.גם לו היה מוכח, כי הקורס אכן התקיים בפועל, קשה לראות, כיצד כתוצאה מביטולו של ההסכם על ידי התובע עולה, גובה הקנס בו חוייב התובע בקנה אחד עם הנזק שנגרם לנתבעת כתוצאה מביטול זה ודומה, כי אין כל ייחס בין הפיצוי המוסכם בחוזה לבין הנזק שניתן היה לצפות במעמד חתימתו. (ראה לעניין זה סעיף 15 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971). 16.הנתבעת לא הציגה קבלות או ראיות אחרות המעידות על עלות הקורס. 17.שוכנעתי, כי בעת חתימת החוזה, היה התובע חסר מודעות להסכמתו על שיעור הפיצוי בו יחוייב במקרה של הפרה, שכן סבר הוא, כי קורס ה-CNC אמור להתחיל כל יום ובסיומו הוא יקבל תעודה המוכרת על ידי משרד העבודה. בינתיים מצא עצמו התובע עובד בעבודות בניין ואף את השכר בגין עבודתו זו, לא קיבל. התובע הולך שולל על ידי הנתבעת שפיתתה אותו בקורס "וירטואלי" ומנגד העסיקה אותו בעבודות בניין כשלא זו בלבד שלא שילמה לו את שכר עבודתו, אלא אף גבתה ממנו כספים חסרי כל שחר בגין אותו קורס שהתובע מעולם לא קיבל. 18.לא נעלמו מעיניי הסתירות המהותיות שעלו בעדויות ובגרסאות אשר ניתנו על ידי עדי הנתבעת, כאשר המדובר בסתירות היורדות לשורש העניין. כך לדוגמא, צורפו לכתב ההגנה, כרטיסי נוכחות בעבודה של התובע, לפיהם, 31/7/03, היה יום עבודתו האחרון אצל הנתבעת. בסעיף 6 לכתב ההגנה נטען, כי התובע פוטר ביום 20/7/03, אז הוא נמצא ישן ושיכור באתר העבודה. גרסה שלישית ניתנה על ידי רוברט, בדיון שהתקיים בפני ביום 5/5/04, כשסיפר, כי הוא מצא את התובע ישן באתר הבנייה ביום 31/7/03 או ביום 1/8/03. גרסה רביעית באשר ליום עבודתו האחרון של התובע אצל הנתבעת, ניתנה על ידי רוברט בתצהיר עדותו הראשית, שם בסעיף 1 הוא גורס, כי התובע עבד אצל הנתבעת 24 יום החל מיום 8/7/03 ועד ליום 5/8/03. הגרסה הרביעית, היא למעשה הגרסה היחידה שתואמת לחלוטין את גרסתו של התובע בכל הקשור לימי עבודתו בפועל אצל הנתבעת. אם בתחילה גרסה הנתבעת, באמצעות רוברט, כי התובע ביטל את הקורס לפני תחילתו ועל כן, יש לחייבו בקנס של 2,750 ₪ בגין הביטול שמתוכו נוכה משכרו האחרון סך של 2,250 ₪ ונותרה לטובתה יתרת חוב בסך של 500 ₪, (כפי שצויין, נשמט מזכרונו של רוברט שבנוסף לניכוי מהשכר, שילם התובע לנתבעת ביום 11/8/03 סך של 2,750 ₪ במזומן) הרי שלאחר מכן הפכה גרסה זו של הנתבעת לגרסה שונה לחלוטין ובסיכומים כבר נטען, כי התובע למעשה ביטל את הקורס לאחר שהקורס החל ועל כן, יש לחייבו בקנס של 5,500 ₪. 19.מנגד, עומדת בפני גרסתו המהימנה של התובע, ממנה עולה, כי עבד אצל הנתבעת 24 ימים בעבודות בניין, לפי הפרוט כדלקמן: -מיום 8/7/03 ועד ליום 18/7/03, עבד 70 שעות רגילות, 16 שעות נוספות לפי תעריף של 125% ו-8 שעות נוספות לפי תעריף של 150%. -מיום 20/7/03 ועד ליום 5/8/03, עבד 97 שעות רגילות, 48 שעות נוספות לפי תעריף של 125% ו-36 שעות נוספות לפי תעריף של 150%. מקובלת עלי טענת התובע, כי סוכם עם הנתבעת שיקבל 20 ₪ בגין שעת עבודה רגילה ומחומר הראיות עולה, שבגין עבודתו של התובע שילמה לו הנתבעת סך של 1,161 ₪ נטו וחייבה אותו פעמיים בגין הקנס לביטול הקורס - פעם אחת בסך של 2,750 ₪ אותו שילם התובע לנתבעת במזומן ביום 11/8/03 ופעם נוספת נוכה משכרו של התובע סך של 2,250 ₪ כאמור בתלוש השכר שצורף כנספח ה' לכתב התביעה. יודגש, כי התובע תמך את תביעתו לשכר עבודה ברישומים אותנטיים של שעות וימי עבודה כשאין כמעט פערים בין רישומיו לבין הרישומים שהופיעו על גבי כרטיסי הנוכחות בעבודה אותם הציגה הנתבעת. 20.יצויין, כי בכתב התביעה, לא כלל ב"כ התובע רכיב של פיצויי הלנת שכר בגין כל השכר שלא שולם לתובע, אלא תבע פיצויי הלנת שכר רק בגין הסך של 1,161 ₪ נטו ששולם לתובע כשכר עבודה ביום 10/9/03 וחישב את פיצויי ההלנה בגין סכום זה החל מיום 1/8/03 המועד בו היה על הנתבעת לשלם לתובע את שכר עבודתו. בהתאם לסעיף 17 א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, היה על התובע להגיש תביעתו לפיצויי הלנת שכר בגין הסך של 1,161 ₪ ששולם לו, תוך 60 יום מהיום שקיבל התובע את השכר שבו קשור הפיצוי ובית הדין רשאי להאריך תקופה זו לתקופה של 90 ימים. מכאן יוצא אפוא, כי התביעה שהוגשה ביום 27/1/04, בגין פיצויי הלנת שכר שיחול על הסך של 1,161 ₪ ששולם לתובע ביום 10/9/03, התיישנה ותביעה לפיצויי הלנת שכר בגין יתר שכר העבודה שלא שולם, לא הוגשה ועל כן, לא ניתן לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה כלשהם על אף שנראה, כי היה מקום לעשות כן. 21.הניסיון של הנתבעת לבסס את מעשיה על סעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), דינו להידחות, שכן בנסיבותיו של מקרה זה, אין המדובר בחוב ממשי אותו ניתן לנכות משכרו האחרון של התובע וגם לו ניתן היה לקבל טענה זו, הרי שגם אז יכולה היתה הנתבעת, בהתאם לסעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר, לנכות חוב של התובע רק ממשכורתו האחרונה - הוי אומר, 8/03 ולא ממשכורת שקדמה לכך בחודש 7/03. בסופו של יום, וכפי שצויין לעיל, מצא עצמו התובע, עובד 24 ימים בעבודת בניין, ולאחר ששילם לנתבעת במזומן סך של 2,750 ₪ בגין ביטולו של קורס שמעולם לא התקיים, קיבל ממנה סך של 1,161 ₪ נטו בגין שכר עבודה וזאת לאחר שנוכה משכרו סך נוסף של 2,250 ₪ בגין ביטול אותו קורס. יוצא אפוא, מצב בלתי נסבל, לפיו לא זו בלבד שהתובע לא קבל ולו שקל אחד בגין שכר עבודה, הוא שילם לנתבעת כספים בגין ביטולו של הקורס שלא התקיים (וספק כלל אם היה קיים) כאשר לשיטת הנתבעת, נותר עדיין התובע חייב לה כספים נוספים. 22.אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א.סך של 2,750 ₪ נטו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 11/8/03 ועד ליום התשלום המלא בפועל. (בגין החזר תשלום הקנס). ב.סך של 6,136 ₪ בגין שכר עבודה והחזר נסיעות, ממנו יש לנכות בערכי נטו סך של 1,161 ₪ ששולם לתובע ביום 10/9/03, כאשר הסכום הסופי ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1/9/03 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ג.סך של 160 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1/9/03 ועד ליום התשלום המלא בפועל. (בגין פדיון חופשה שנתית). ד.סך של 3,500 ₪ + מע"מ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 23.הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מתאריך המצאת פסק הדין. חוזהעולים חדשים