סכסוך זה, אשר הובא בפני, נוגע לזכות השימוש במבנה קיים, בעיר אשדוד, לשם תפעולו כמעון וגן ילדים. האם יימסר למבקשת המזוהה עם התנועה הדתית האשכנזית - אגו"י, או למשיבה 2 - המזוהה עם התנועה הדתית הספרדית - ש"ס. נדמה, כי יש להצר על כך, כי בעידן שנות ה2000-, נדרשת המערכת השיפוטית לדון בשאלה, כה פרוזאית, תחת פתיחת מעון - גן ילדים, לילדי העיר, ללא כל שיוך דתי, מסורתי, כזה או אחר. אך מאחר וזו המציאות בה אנו חיים עדיין, אין מנוס מלהיכנס ולדון בסוגיה שמונחת בפני. 1. העובדות שאינן שנויות במחלוקת המבקשת, הינה עמותה רשומה, המפעילה מעונות יום וגני-ילדים, לציבור הדתי המזוהה עם הזרם הדתי אשכנזי - "אגודת ישראל" ופועלת בעיר אשדוד (להלן: "המבקשת"). ביום 17/2/00 הגישה המבקשת תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה עתרה לפסק-דין הצהרתי, לפיו יצהיר בית-המשפט, כי קיבלה חזקה במבנה המיועד לשמש כגן-ילדים, הידוע גוש 2023, חלקה 114 שברח' ינאי, רובע ז' בעיר אשדוד (להלן: "המבנה או המקרקעין") ו/או לחלופין, כי ניתנה לה, הבטחה שלטונית ע"י ראש העיר אשדוד, כי המבנה שהוקם לצורך שימוש כמעון ילדים וגן ילדים, יימסר לחזקתה ושימושה, ולפיכך היא בלבד זכאית להחזיק במבנה, ואין לעירייה זכות ו/או סמכות למסור את החזקה או את השימוש במבנה למשיבה 2 או לצד ג' כלשהו. במסגרת הדיון בצו המניעה הזמני, נאסר על העירייה לפנות את המבקשת מן המבנה הנדון, וזאת לאחר שנתברר שיום למחרת הגשת התובענה, תפסה המבקשת חזקה במבנה. במהלך הדיונים, התרתי צירופה של המשיבה מס' 2, שהיא עמותה בשם "מרכז גני-ילדים, שעל-יד מרכז מעיין החינוך התורני", המזוהה עם הציבור הדתי - הספרדי. כמו כן, אפשרתי למדינת ישראל, להצטרף לדיון, לאחר שזו ביקשה לעשות כן. כמו כן, הסכימו הצדדים, לאחד את הדיון בצו המניעה הזמני עם התיק העיקרי, וזאת כדי לחסוך מזמנם של כולם. כך נמצא, כי המשיבה 1 (להלן: "עירית אשדוד"), הינה הבעלים של המקרקעין, כמפורט לעיל. בין העירייה לבין הסוכנות היהודית (להלן: "הסוכנות"), נחתם הסכם ביום 27/6/99 לחכירת המקרקעין לתכנון ולהקמת מעון יום לילדים. מקור המימון לתכנון ולבניית המעון, הינו מתקציב המדינה ו/או הסוכנות. בהסכם, התחייבה הסוכנות להקמת המעון ע"י קבלן מטעמה, ומסירתו לעירייה לאחר השלמתו (ראה סעיף 7 להסכם). המבקשת, איננה צד להסכם, ואיננה מוזכרת בהסכם, כמי שהינה מוטבה על-פיו. גם לא הוצג בפני, הסכם בין המבקשת לבין העירייה, ולא בין המבקשת לבין הסוכנות, כי המבנה הנדון, שיוקם על המקרקעין, יימסר לה. טוענת המבקשת, כי בפועל ביום 18.2.00 קיבלה היא חזקה במבנה כדין מהקבלן מבצע הבנייה. עוד טענה כי הגם שאין כל הסכם בכתב, המקים לטובתה זכות במבנה, הרי שבפועל יש לראותה כמוטב במשתמע מתוכן ההסכם שנחתם בין הסוכנות לבין העירייה ולחלופין כי קיבלה הבטחה שלטונית, מראש עירית אשדוד, לפיה, החזקה במבנה תימסר לה לצורך תפעול גן-ילדים במקום, כאשר היא נסמכת על הבטחות ראש העיר, שניתנו בעל פה, כמו גם, שניתן ללמוד עליהן, מן התכתובת המלווה את הקמת המבנה. מנגד, טענה העירייה, כי לא ניתנה למבקשת, כל הבטחה מצד ראש העיר, היכולה לעמוד כהבטחה שלטונית, וכי בפועל פועלת העירייה, על-פי הנחיות וועדת ברודט, שהיא זו המוסמכת לקבוע למי יימסר המבנה לצורך תפעול מעון ילדים במבנה. בהתאם, טענה העירייה, כי ועדת ברודט בהחלטותיה, מיום 16/2/00 ומיום 1/5/00, הורתה על הקצאת השימוש במבנה למשיבה מס' 2, ועל כן, היא זו הזכאית לקבל לידיה את זכות החזקה במבנה לצורך תפעולו. עוד טענה העירייה, כי אין להעניק למבקשת את הסעד המבוקש, וזאת מחמת אי-ניקיון כפיים מצידה, כאשר במקביל לפנייתה בתובענה לסעד הצהרתי לבית-המשפט, עשתה היא דין לעצמה ופלשה לתוך המבנה בקבעה עובדות בשטח. בפועל נמצא כי יום למחרת הגשת התובענה והגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על העירייה, להוציא אותה מהמבנה, פלשה היא לתוך המבנה. המדינה, אף היא הצטרפה לעמדת העירייה וביקשה להעדיף את החלטת וועדת ברודט, המעניקה למשיבה מס' 2, את זכות התפעול במבנה. מיותר לציין, כי בעמדה זו, אף תמכה המשיבה 2 עצמה. 2.השאלות השנויות במחלוקת:- 1. האם קיבלה המבקשת זכות חזקה ושימוש במבנה כדין? 2. האם קיבלה המבקשת הבטחה מנהלית מראש העיר, כי המבנה יימסר לתפעולה? 3. הבטחה מנהלית מול החלטת וועדת ברודט. 4. ניקיון כפיים. דיון 3. האם קיבלה המבקשת זכות חזקה ושימוש במבנה? המבקשת עצמה ביקשה לראות עצמה כמוטבת, על-פי ההסכם שנערך בין העירייה לבין הסוכנות, וזאת ביקשה ללמוד מהתנהגות הצדדים, עובר לחתימת ההסכם ולאחריו. לטענתה, היוזמה בה נקטה ובהתאם להבטחת ראש העיר אליה, בדבר הקצאת קרקע לצורך בניית מבנה לגן-ילדים, הם אלו אשר הובילו לחתימת הסכם בין העירייה לבין הסוכנות, המממנת את בניית המבנה. אלא שחוזה לטובת צד שלישי, חייב להיות ברור במהותו ככזה וזאת אין ללמוד מההסכם שנחתם בין הסוכנות לבין העירייה. אמנם, הקמת המבנה הייתה בעקבות יוזמה ואולי גם הבטחה של העירייה כלפי המבקשת, אותה נברר בהמשך, אשר הביאה להתקשרות בין העירייה לבין הסוכנות, המסייעת למדינת ישראל, במסגרת וועדת ברודט, להקמת מבנים למעונות ילדים ברחבי הארץ, על-פי תקנים קבועים. אך מכאן ועד לקביעה, כי ההסכם שנחתם בין הסוכנות לבין העירייה, היה לטובת המבקשת, הדרך ארוכה. כך גם לגבי עצם תפיסת החזקה במבנה, טענת המבקשת כי קיבלה חזקה במבנה כדין לא בוססה על ראיה עובדתית כלשהי . העירייה היא זו היחידה המוסמכת לבצע מסירה למחזיק זה או אחר ובהעדר מסמך המאשר זאת, העדר חוזה חתום או מסמך מאשר אחר מטעם העירייה, אין לומר כי המבקשת קיבלה חזקה כדין. 4. האם ניתנה הבטחה למבקשת מצד ראש העיר? טוענת המבקשת, כי לאחר שנוכח ראש העיר אשדוד, מר צילקר, במצוקת הדיור האובייקטיבית, בה מנהלת המבקשת מעון לילדים בעיר, הבטיח לה ואף פעל בפועל להקמת המבנה, אשר יעמוד לרשות המבקשת. המבקשת ביקשה לראות בכך הבטחה שלטונית, אשר יש בה כדי לחייב את העירייה. הבטחה שלטונית מהי ? - לא אחת נזקקו בתי-המשפט לשאלה זו ובית-המשפט בבג"צ 135/75 סאי-טקס קורפורשיין בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה,, פ"ד ל (1) 673, 676, קבע את ההגדרה לכך באומרו: "הבטחה שניתנת על-ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית, בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זו. ההגינות הציבורית דורשת שההבטחה תקויים הלכה למעשה, כאשר בכוחו של המבטיח למלא אחריה, אפילו לא שינה האזרח את מצבו לרעה בעקבות ההבטחה.אמינות הממשל בעיני הציבור חשובה לאין ערוך מן האפשרות שינתן לו לחזור בו או לסגת, במקרה זה או אחר, מהבטחה שנתן או מהתחייבות שקיבל על עצמו כלפי האזרח, בגדר סמכותו החוקית ואפשרות הביצוע המעשית". על דברים דומים חזר בית-המשפט העליון בבג"צ 594/78 אומן מפעלי סריגה בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, פ"ד לב (3) 473 וכן בפרשת גדות בג"צ 5018/91 גדות נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז (2) 773, שם מדגיש בית-המשפט העליון, כי על ההבטחה שקיבלה עליה הרשות, להיות מפורשת וברורה כנדרש מהתחייבות משפטית, שאינה בגדר הצהרת כוונות, גרידא. ניתן לתחם את הדברים ולומר, כי כדי לבחון קיומה של הבטחה שלטונית, יש לסקור את המרכיבים הבאים:- האם נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתתה. האם הייתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי או שמא יש לראות את האמירה כהצהרת כוונות. הוא בעל יכולת למלא אחריה. אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. ומן הכלל אל המקרה שבפני. טוען ראש העיר בעדותו, כי מצוקת הדיור של המבקשת, הובאה לידיעתו והייתה לו כוונה לסייע לה, אך מעשיו ופעולותיו בנדון, היו בגדר הצהרת כוונת בלבד, מאחר והיה ברור לכל, כי כל אלו חייבים את אישור מועצת העיר, שבכפוף לכך - ייחתם הסכם עם המפעיל. עוד ציין ראש העיר, כי בשלב מאוחר יותר של הדברים, בסמוך לסיום בניית המבנה, התברר לו, כי וועדת ברודט, היא זו שאמורה לקבוע את איוש המבנה וכמי שכפוף להנחיה זו, לא היה ביכולתו ליתן למבקשת הבטחה כלשהי. ונבחן את השתלשלות הדברים:- 9/2/98- שלח ראש העיר מכתב אל המבקשת והודיע לה, כי הוא מברך על פעילותה ומציין, כי הוא פועל לאיתור מקום להקמת מעון ילדים ובנייתו. 17/2/98-סיכום פגישה עם מר ציליקר ראש העיר, מר לוי עוזר שר השיכון, מר ראש גולד נציג המבקשת וגב' דבורה זיו מנהלת הנכסים בעירייה, בה סוכם, כי המבקשת פנתה לעירייה בדבר הקצאת קרקע להקמת מעון, וכי אותר מגרש ומשרד השיכון יממן תכנון וביצוע של המבנה. 20/12/98-מודיעה הגב' זיו, מנהלת מח' הנכסים בעירייה למשרד השיכון, על פרטי המגרש שהועמדו לרשות "צעד ראשון". 21/12/98-מודיע ראש העיר במכתב למר צימר, ממשרד השיכון, כי "להלן פרטי המגרש שהועמד לרשות העמותה צעד ראשון להקמת מעון ילדים" (הדגשה שלי - ר.ב) ומבקש את סיועו בקידום הפרוייקט. 28/12/98-מודיע ראש העיר למר צימר ממשרד השיכון, על הקצאת מגרש אחר, עבור מעון ילדים למבקשת. 31/1/99-בהמשך לפנייתו של ראש העיר למר צימר, פונה מר צימר למנהל חטיבת הבנייה בסוכנות היהודית ומבקש לקדם תכנון וביצוע של המעון, בהתאם לתוכנית העבודה, תקן וועדת ברודט ולפי בקשתו של ראש העיר אליו. 9/3/99-מבהיר ראש העיר במכתב למר צימר, הממונה על בינוי מוסדות ציבור במשרד השיכון, כי מגרש אחד, אותר עבור המבקשת ומגרש שני שהוקצה - הוקצה עבור חסידי גור. בהזדמנות זו, מבקש ראש העיר, תקציב נוסף עבור מעון לציבור הספרדי ברובע. (הדגשה שלי ר.ב.) . 10/5/99-מוצא היתר בנייה להקמת המבנה. 19/5/99-סיכום סיור באתר הבנייה הנושא כותרת "סיכום סיור באתרי הבנייה מעונות יום 'בית יעקב' ובמעונות יום 'צעד ראשון' באשדוד". בסיור זה, נכחו אנשי העירייה, מנהל חטיבת הבנייה בסוכנות היהודית, נציגי הקבלן שנבחר לבצע את הבנייה (חב' אשטרום) ונציגי העמותות המנהלות את המעונות הנ"ל, בין השאר המבקשת. ממסמך זה עולה, כי הסיור באתרי הבנייה, בין השאר עם נציג המבקשת, נעשה לאחר שהוצא היתר בנייה, כלשון המסמך - "עבור מעונות היום של 'צעד ראשון'", ולבקשת הקבלן הבונה. באותו סיור סוכם על התחלת בנייה מיידית. 16/6/99 -מסמך סכום פגישה, שנערך ע"י העירייה. פגישה בה נכחו ראש העיר, חבר מועצה ונציגי המבקשת ונציג העמותה "בית יעקב" לה הובטח מבנה אחר. נציגי העמותות "בית יעקב" ו"צעד ראשון" (המבקשת) הודיעו לראש העיר, כי הסוכנות נאותה, לאשר לקבלן לחזק את הקונסטרוקציה של בניית הקומה הראשונה של המעונות, כדי שניתן יהיה להוסיף בעתיד בנייה נוספת מעל המבנה שיוקם. סוכם על סיור שיערוך ראש העיר עם נציגי העמותות באתרי הבנייה, כדי לעמוד מקרוב על התקדמות העבודה בשטח. אציין, בשלב זה, כי אין כל הערה או התראה של ראש העיר למבקשת, כי מדובר בהצהרת כוונות וכי כל התהליך כפוף לאישורים בהמשך הדרך. 27/6/99-נחתם הסכם בין העירייה לסוכנות, לפיו, לוקחת על עצמה הסוכנות,בהתאם להתחייבותה כלפי הממשלה, לבנות מעון ילדים, במקרקעין הנדונים. 19/7/99-סיכום סיור במעונות - מסמך של העירייה - המעיד, כי בסיור נכחו ראש העיר, חבר מועצה ונציגי העמותות. סיכום הסיור מלמד על סיור הנוכחים במעון המתופעל ע"י המבקשת וכן אתר הבנייה, כשבישיבת סיכום הסיור, מודה נציג המבקשת לראש העיר, על מאמציו למציאת פתרון הולם למצוקת הדיור במעון הקיים של המבקשת וחוזר על דברים שסוכמו בפגישה מיום 16/6/99, לפיהם, יוכנו תוכניות בנייה לבניית קומה נוספת. ראש העיר הדגיש את מחויבותו לעמוד בסיכומים עם המבקשת לבנייה קומה נוספת. 25/10/99- מוציא הקבלן הבונה - "חברת אשטרום" רשימת גמר לבניית המבנה, כשהוא מוצא לנכון לציין בכותרת "מעון יום 'צעד ראשון' - רובע ד' אשדוד". לא בכדי מצאתי לנכון לפרט את השתלשלות מהלך הדברים לעיל. לדידי, ניתן להסיק על נקלה, כי ראש העיר, אשר התרשם מפעילות המבקשת בעיר, פעל נמרצות להקצאת מגרש בתחומי העיר, לצורך בניית מעון ילדים, שיופעל על-ידה, כשהוא מקדם את עניני המבקשת במקומות הדרושים ומלווה את בניית המבנה ומקיים סיורים באתר הבנייה, כשברור לכולם, למשרד השיכון, לסוכנות, לקבלן הבונה, לעיריה ולמבקשת עצמה כי המבנה לכשיסתיים, יימסר לתפעולה של המבקשת. על מגמה זו ניתן ללמוד מהתנהגות הקבלן, המוציא מסמכים, הנוגעים למבנה (רשימת גמר או מסמך למסירה חלקית) כשהוא משייך את הבנייה למבקשת. גם, מר צימר, נציג משרד השיכון, אשר ליווה הליכי אישור בניית המבנה במקרקעין, מסר בעדותו בפני, כי ערך מספר סיורים בעיר אשדוד בלווית ראש העיר, אשר הציג בפניו את מצוקת הדיור של המבקשת, וביקש, כי יבנה בשבילה מעון (ראה עמ' 6 ש' 20 לפר'). מדבריו משתמע חד משמעית כי המעון היה מיועד למבקשת. כדבריו: "אני בטוח שהיה מוסכם שבאותה תקופה, היה ברור לכולם, כי המעון היה מיועד ל'צעד ראשון'. ראש העיר גם כותב את זה". (ראה עמ' 7 ש' 16). גם ראש העיר בעצמו אומר בסיכום ישיבה במשרדו מיום 31/3/00 (לאחר הגשת התובענה) כי:- "בכל מקרה, אם אוזמן לבית-המשפט, אומר ברורות, שהמעונות הובטחו ל'צעד ראשון' (המבקשת - תוספת שלי - ר.ב) ו'בית יעקב', עוד לפני שהיה כל דיון ופנייה בעניין מעון יום עבור ש"ס". כך גם מעידה הגב' זיו, מנהלת מח' נכסים בעירייה (עמ' 35 ש' 1 לפרטיכל) בשאלה מתי היה מועד בקשת ש"ס, לקבל את המבנה לידיהם: "לא יודעת כמה זמן, אבל בהחלט אחרי שהובטח המקום ל'צעד ראשון'. הלכל זה ייקרא הצהרת כוונות, כפי שראש העיר, בעדותו בפני, מבקש להציג את הדברים? לא אוכל לקבל עמדה זו, ואם ביקש ראש העיר להציג זאת בפני המבקשת, כהצהרת כוונת בלבד, הרי שנכשל בלשונו ובמעשיו. אלא שסבורתני, כי ראש העיר, בכנות, האמין, כי בסוף הדרך יימסר המבנה לתפעול המבקשת, שכן סבר כי יש ליעד את המבנה למבקשת והיה סמוך ובטוח כי המלצתו תאושר במועצת העיר שכן כך פעלו בעבר, הרשויות מקומיות, כשקיבלו את תמיכת המדינה בהקמת מעונות ילדים. תפקודה והנחיותיה של וועדת ברודט לבחירת מפעיל המעון, לא היו ידועים באופן ברור לראש העיר, ונדמה כי רק בחודש יוני 99 , בעקבות שינוי תקן וועדת מנכ"לים - לעניין מעונות יום, לרבות אופן קביעת הגורם המפעיל, נוכח הוא בקיומה של פרוצדורה המחייבת את העירייה לבחירת מפעיל המעון, על-פי תקן וועדת ברודט. עד לאותה עת, סבר ראש העיר, כי כל שנדרש לצורך השלמת הבטחתו הוא, אישור מועצת העיר ומשרד הפנים. וכך מציין, ראש העיר, בעדותו בעמ' 10-11 -: "אני רק יודע שהיה נוהל שהיה גם חדש בשבילי ...". "לפני תקופה מסוימת לא ידעתי שהיא (וועדת ברודט - תוספת שלי - ר.ב) עוסקת בהקצאת המבנה לגוף מסוים כזה או אחר". "לשאלתך, אם עד יוני 99, בכל מקרה, לא ידעתי שוועדת ברודט, צריכה לקבוע את זהות המפעיל, אני משיב שיכול להיות שזה עד ה- 28/6 או חצי שנה קודם". "כשהוצאתי את המכתב (הכוונה למכתב ראש העיר מיום 21/12/98 = המקצה קרקע למבקשת - הבהרה שלי - ר.ב), לא העליתי על דעתי, שזה צריך לעבור את וועדת ברודט, כי הנוהל היה, כי וועדת ברודט מתקצבת והרשויות קובעות את המפעיל...". "בעקבות מה שקרה, שינינו את הנוהל". "רציתי לעזור להם עם הבטחה, שאם המעון יבנה והם יקבלו אותו...". (הדגשה שלי - ר.ב). "ההבטחה שנתתי הייתה אמורה להגיע לישיבה של מועצת העיר..." (הדגשה שלי - ר.ב). "היום, אנחנו יותר זהירים וגם ראש העיר בהבטחותיו". נדמה, כי סקירת דברים אלו, מייתרת את הצורך להתחבט בשאלה, אם הבטחת ראש העיר למבקשת, הייתה בגדר הצהרת כוונות או בגדר הבטחה בעלת תוקף משפטי. לראש העיר הייתה כוונה טובה לסייע למבקשת ועל כן הבטיח לה את שהבטיח. בעת מתן ההבטחה, לא היה ער ראש העיר, לתקן וועדת ברודט, הקובע בין השאר, את אופן בחירת המפעיל וזו התקלה שנגלתה לעיניו, מס' חודשים לפני הגשת התביעה. עד אז סבור היה ראש העיר, כי הבטחתו טעונה אישור מועצת העיר בלבד ונדמה, כי סבר שניתן יהיה להעבירה, ללא כל קושי לאור ניסיונו בעבר, רב בשנים, כראש העיר אשדוד. אם לא סבר כך, הרי שנכשל בלשונו, באופן ניהול הדברים עם המבקשת, שכן על פניו, הבטיח הוא לה, את תפעול המעון, מבלי לסייג בדרך כלשהי את הבטחתו. ונדמה, כי בפועל, אושרה ההקצאה ע"י המועצה, הגם שלא הוצג בפני, כל מסמך שמאשר זאת, ואף ראש העיר בעדותו, לא זכר בוודאות, אם הנושא עבר במועצה. שכן, מכתב הסוכנות אל מנכ"ל עירית אשדוד, מיום 20/4/00 (נספח יז' לתצהיר המבקשת) מלמד, כי הסוכנות שמימנה את הקמת המבנה, קיבלה לידיה כחצי שנה קודם להוצאת מכתבה, מידי עירית אשדוד טיוטת הסכם בין העירייה לבין המבקשת ואף בפועל אישרה את ההסכם. פעולה זו, של העירייה, המבקשת מהסוכנות לאשר את החוזה עם המבקשת, יש בה כדי להשלים את מהות הבטחת ראש העיר. 5. האם ראש העיר היה בעל סמכות ליתן הבטחה ובעל יכולת למלא אחריה? מול הבטחת ראש העיר, עומדות טענות שתיים. האחת - כי אין ביכולתו של ראש העיר, ליתן הבטחה שכזו, וכל שהיה בה, הוא הצהרת כוונות בלבד, שכן כפופות הצהרותיו וכוונותיו לאישור מועצת העיר. השניה - אין בסמכותו של ראש העיר, ליתן הבטחה במהות ההבטחה שניתנה, לאור קיומה של החלטת וועדת ברודט, המחייבת אותו. נדמה, כי על המכשול הראשון, ניתן להתגבר ביתר קלות. אמנם, לצורך השכרת המקרקעין, לתקופה העולה על חמש שנים, נדרשת החלטת מועצת העיר ואישור שר הפנים [סעיף 188 (א) לפקודת העיריות (נוסח חדש)], אך השכרת המבנה לתקופה של עד חמש שנים, רשאית העירייה לעשות כן, גם ללא אישור מועצת העיר [ראה סעיף 188 (ב) לפקודת העיריות (נוסח חדש)]. העירייה, לצורך העניין, משמע, ראש העיר [ראה סעיף 126 לפקודת העיריות (נוסח חדש)]. מכאן, שראש העיר, הינו בעל סמכות, ליתן הבטחה כסוג זו שנתן, בסייג הנוגע למשך תקופת השכירות, עליה לא עמדו הצדדים בטיעוניהם בפני. אך האם יכול ראש העיר, למלא אחר הבטחה זו, לאור קיומה של החלטת וועדת ברודט. מהי וועדת ברודט? התברר, כי בעבר, הוקמו מעונות יום ברחבי המדינה, בתקציב המדינה, כשלרשות המקומית, נמסרה הסמכות לקבוע את זהות מפעיל המעון. אלא, שבשנת 1994, על-פי החלטת ממשלה, הוקם פורום בין - משרדי, שהורכב מן המנהלים הכלליים, של משרדי האוצר, הבינוי והשיכון, ועבודה ורווחה, שכונה בשם "וועדת מנכ"לים" וגם בשם "וועדת ברודט". בדו"ח "וועדת מנכ"לים" מתאריך 28/12/94, שאושר ע"י הממשלה, בפברואר 1995, נקבע בין היתר, תקן ותקציב לבניית מעונות יום. במסגרת דו"ח הוועדה נקבעו, כללי מדיניות וקריטריונים, לגבי מעונות יום הנבנים מתקציב המדינה והקצאתם לגופים מפעילים. המסמך עבר מס' שינויים ובנובמבר 1996 הוחלט על כך, שתקן וועדת ברודט, יחול על כל מעונות היום, הנבנים ביוזמת משרד הבינוי והשיכון, לרבות מעונות היום, שבביצוע הסוכנות היהודית. בדו"ח הוועדה נקבע, כי בחירת הגורם המפעיל, תיעשה ע"י וועדה, שבראשה יעמוד ראש הרשות המקומית הנוגעת בדבר ובה ישתתפו גם הנציגים הבאים: מנהלת אגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד העבודה והרווחה, נציג משרד האוצר, הממונה על תקציב משרד העבודה והרווחה והממונה המחוזי במשרד הבינוי והשיכון. כמו כן, נקבעו בדו"ח וועדת ברודט, הקריטריונים לבחירת הגוף המפעיל. בענייננו זה, מצאתי, כי בתאריך 11/3/98 קיימה הוועדה ישיבה ראשונה בנושא בניית מעונות ברובע ז' בעיר אשדוד, בה הציג ראש העיר, את הצורך בבניית 2 מעונות יום ומתן מענה לשני הזרמים החרדים ברובע המגורים. החלטה אופרטיבית לא התקבלה. ביום 16/2/00 התכנסה הוועדה בשנית והחליטה, כי "המעון שברח' הורקנוס, יימסר לארגון 'בית יעקב' והמעון שברח' ינאי, יימסר ל'נאות מרגלית' (המשיבה 2). החלטה אשר, כאמור, הובילה להגשת תובענה זו. בהתאם להסכמת כל הצדדים המתדיינים כאן בפני, שקיבלה תוקף של החלטתי מיום 11.4.00, נתבקשה וועדת ברודט לחזור ולדון בהקצאת המעון, מאחר ולכאורה נדמה כי קיומה של המבקשת וההבטחה שניתנה לה ע"י ראש העיר, לא היו מונחים על שולחן הוועדה, ולא באו בשיקוליה בעת גיבוש החלטתה. ואכן, הוועדה התכנסה שוב ביום 1/5/00 אלא שזו בחרה לעשות את מלאכתה קלה בכך שאישרה את החלטתה מיום 16/2/00, וזאת מבלי להיכנס לדיון מעמיק בצרכי המבקשת מול האחרים. ראש העיר, נמנע מלהשתתף בהצבעה וההחלטה התקבלה ברוב של שניים מול קולו האחד של ראש העיר שנמנע. אינני מוצאת לנכון להיכנס ולבקר את מלאכת הוועדה, הגם שמצרה אנוכי על כך, שלא השכילה להבין את המוטל עליה. וחוזרת אנכי לשאלה העומדת לדיון, האם יש בהחלטת וועדת ברודט, המקצה את המבנה למשיבה 2, כדי לגבור על הבטחת ראש העיר, למסור את המבנה למבקשת. במילים אחרות, האם ראש העיר, בעל יכולת למלא אחר הבטחתו מול קיומה של החלטת וועדת ברודט. סבורתני שכן. סמכותו של ראש העיר, המבוססת על הבטחה בעלת תוקף משפטי, למסור את המבנה למבקשת, לתקופת שכירות, שלא עולה על 5 שנים, מעוגנת בדין - סעיף 188 (ב) לפקודת העיריות. תקן וועדת ברודט הינו בגדר נוהל בין - משרדי, המחייב את משרדי הממשלה על פי תקן ועדת ברודט ואת העירייה, אך אין בו את הכוח, כדי לגבור על התחייבות משפטית, שעשתה העירייה, על-פי דין. באם חרגה העירייה מן הנוהל, ישקלו משרדי הממשלה להפעיל את הסנקציות המתאימות כלפיה, אך את המעשה החוקי, אין לבטל או לפסול. נדמה, כי מנכ"לי המשרדים, מכח תקן וועדת ברודט, היו ערים לבעיה או תופעה זו, ועל כן הוציאו הוראה על שינוי תקן וועדת מנכ"לים, למעונות יום, בחוזר מיום 28/6/00. באותו חוזר מצוין כדלקמן:- "בהפעלת התוכנית בשלוש השנים האחרונות, התברר, כי יש בעיות במימוש ההחלטה לעניין קביעת המפעיל, שכן המועד בו זומנה הוועדה לקביעת הגורם המפעיל, היה לקראת סיום הבנייה. במועד זה, ברוב הרשויות המקומיות, כבר הבטיחה או התחייבה הרשות, למסור המעון לגורם מפעיל כלשהו. על-מנת למנוע תופעה זו, תבוטל המתכונת הקיימת לבחירת מפעיל ובמקומה תהיה מתכונת חדשה כדלקמן:- עם אישור תקצוב למעון יום ואיתור המגרש המיועד למעון יום, בין משרד הבינוי והשיכון והרשויות המקומיות הנוגעות בדבר, יוזמן הדיון לקביעת הגורם המפעיל. כל זאת, במקביל לתכנון המעון. החלטת הוועדה לבחירת הגורם המפעיל, תהיה תנאי להוצאת ההזמנה לביצוע הבנייה". אין ספק, כי שינוי התקן בנוסח דלעיל הינו מהותי ביותר ונדמה כי הוא בא לעולם לאור המקרה הנדון, או אף מקרים דומים לו, ומטרתו למנוע מצב שנוצר כבמקרה שבפני. אלא שמניעת מצב שכזה, הינה יכול שתיעשה להבא ולא למול הבטחה בעלת תוקף משפטי שכבר נעשתה. ומכאן, גם התשובה לשאלה האחרונה והיא, האם קיים צידוק חוקי לשנות את ההבטחה או לבטלה. סבורתני שלא. אין ספק שהמבקשת יכולה הייתה לראות בראש העיר, כמי שמוסמך ליטול על עצמו הבטחה מחייבת, גם אם חרג ראש העיר מנוהל תקן וועדת ברודט, מאחר ובעת מתן ההבטחה, לא היה ער לקיומה, אין בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת להבטחתו שניתנה בגדר סמכותו. אין מדובר בהבטחה שניתנה בחוסר סמכות אלא בהבטחה שניתנה על רקע של חוסר בהירות או חוסר ידע בקיומו של נוהל (תקן וועדת ברודט) הנוגע לעניין. הגם, שאין מדובר בשיקול בעל משקל, בבחינת מהות ההבטחה. יש לציין, כי המבקשת אף שינתה מצבה בהסתמך על אותה הבטחה מינהלית והשקיעה כספים בתוספות לעיצוב פנים המבנה, שכרה אדריכל פנים והשקיעה בכלים סניטרים (כמפורט בקבלות אותן צירפה לתביעתה). גם אם ידעה המבקשת, כי עליה לחתום על הסכם עם העירייה, לצורך הפעלת המקום, ראתה זו מבחינתה, כפרט טכני ולא מהותי, שכן בפועל אושר ההסכם ע"י הסוכנות. דומות הנסיבות לנסיבות המקרה בפרשת בג"צ 69/80 חירם נ' שר הבטחון, פ"ד לה (4) 505, 510, שם קובע כב' השופט לוין (כתוארו אז):- "מבחינה ציבורית - אין ספק שהעותר יכול היה לראות את סגן אלוף כץ כמי שמייצג לפניו את שלטונות הצבא וכמי שמוסמך ליטול על עצמו הבטחה מחייבת מטעם שלטונות אלה... לא הובאה לפנינו כל ראיה, אם התייעץ סגן אלוף כץ לפני מתן הבטחתו ועם מי, ולכאורה עומדת ההבטחה בחזקה, שניתנה בסמכות: Omnia rite acta esse presumuntur . אפילו הייתה טענת המשיבים בדין, לא מן המידה היה לעוררה נגד העותר, שכחייל ואזרח נאמן, הבא במגע עם קצין בכיר הפועל בגדר תפקידו, יכול היה לסמוך על הבטחה שניתנה לו; העלאת טענה כזו יש בה יותר מאבק של חוסר הגינות, וחבל שהעותר נאלץ להתמודד עם טענות מהסוג הנדון. כשלעצמי מתקשה אני להבין, אם במקרה הנדון נעשתה אבחנה מספקת בין טענה, שמותר לעוררה, לבין טענה, שצריך לעורר בבית המשפט". וכן למקרה שהובא בהפ' (ת"א) 104/97 אוריאל שרעבי נ' משרד הבטחון (לא פורסם). שם קובע כב' השופט קלינג, ביחס להבטחה שניתנה לחייל, איש צבא קבע בחיל האוויר:- "משמע שלדעת נציב הקבילות, לא היה מדובר בהבטחה של מפקד בסיס, שלא היה מוסמך לתיתה, אלא בהבטחה שניתנה ע"י אל"מ, ששגה בהנחותיו". כך גם בענייננו זה, ראש העיר, מר צילקר, נתן הבטחה במסגרת סמכותו אלא שהבטחה זו, ניתנה על רקע של חוסר ידע בנהלים הנוגעים לענייננו, הנחיות וועדת ברודט, ומכאן שהסתמכות המבקשת הייתה בתום-לב, שכן אף היא לא הייתה ערה לקיומו של תקן וועדת ברודט. מכיוון שהסוכנות שבנתה את המבנה מכספיה, לא גילתה כל עניין בהליך זה ומאחר ולא הובא בפני כל טיעון, המצדיק חזרה מבטחתו של ראש העיר, אין לבטלה רק משום שנותנה - טעה בהנחותיו. 6. סוף דבר הנני קובעת, כי הבטחת ראש העיר, הינה בגדר הבטחה מינהלית, בעלת תוקף משפטי, המחייבת את העירייה להשכיר למבקשת את המבנה לתקופה של עד 5 שנים. בתום תקופה זו ישקלו הנוגעים בדבר את המשך הפעלת המבנה. ערה אנכי להשלכות של תוצאות הליך זה ומן הראוי שתקן וועדת ברודט, על תיקוניו מ- 6/99 והנחיותיו, יובאו לידיעת כל ראשי העיר והמועצות המקומיות, על-מנת שדוגמת מקרה זה - לא תישנה. את מורת רוחי לנוכח הדין שעשתה לעצמה המבקשת, בתפיסת המבנה מיד לאחר הגשת התובענה, מביעה אנכי באי-פסיקת הוצאות לטובתה. במאזן הנוחיות שבנסיבות העניין שבפני גוברת ההתחייבות השלטונית של העירייה כלפי המבקשת על אי ניקיון כפיה של המבקשת בתפיסת חזקה במבנה. קטיניםחוזהגן ילדים / פעוטון / משפחתון