לפני בקשת הנתבע 1 ( להלן: "המבקש" ) לדחיית / מחיקת התביעה כנגדו על הסף או חלקים ממנה בטענה, להעדר סמכות עניינית של מותב זה לדון בתביעה, שהיא בסמכותו העניינית של בית הדין האזורי לעבודה. לטענת המבקש, עילות התביעה כנגדו נובעות במובהק כהגדרתו מהפעולות שביצע בזמן שבו שררו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, או בקשר ישיר אליהן ולכן הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעה נשוא הדיון שמורה לבית הדין האזורי לעבודה. עוד נטען ע"י המבקש כי טענות התובעת ( להלן: "המשיבה" ) כלפיו נטענות כנגדו כעובד או עובד לשעבר של המשיבה ולראיה מפנה למספר ציטוטים שלשיטתו מעידים על כך. המבקש טוען כי ללא קיומם של יחסי עבודה , לא תהיה למשיבה כל עילת תביעה כנגדו. לשיטת המבקש, הטענה שמעלה כנגדו המשיבה , לפיה גרם לנתבעת 3 להפר את הסכם ההפצה עם המשיבה במהלך תקופת עבודתו במשיבה, מהווה עילת תביעה של גרם הפרת חוזה בקשר לסכסוך עבודה. הסמכות הייחודית לדון בעילת תביעה של גרם הפרת חוזה היא של בית הדין האזורי לעבודה לפי סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה. המבקש טוען כי לא מדובר בתביעה נזיקית , אלא בעילות תביעה שקשורות במהותן ליחסי עובד מעביד שבין הצדדים ואינן נסמכות על פקודת הנזיקין שהסמכות לדון בהן שמורה לבית הדין לעבודה. לטענת המבקש, מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב ורק כדי להקדים את תביעתו המוצדקת לקבל את זכויותיו מתקופת העסקתו במשיבה ולא בשל נזק שנגרם למשיבה. המשיבה עותרת לדחיית הבקשה, שכן לשיטתה מדובר בסכסוך מסחרי מובהק שנובע מהפרת חוזה מטעם הנתבעת 3 ואי מתן הודעה מוקדמת לסיום ההתקשרות המסחרית כהגדרת המשיבה. סיום התקשרות שנובע ממעשי המבקש. לטענתה, מכיוון שמדובר בסכסוך אזרחי מובהק כהגדרתה, אזי לפי הסייפא לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ברור שהמחוקק השאיר מחוץ לסמכותו של בית הדין לעבודה, תביעות נזקיות בין הצדדים ליחסי עבודה. עוד טוענת המשיבה, כי לא מדובר בסכסוך עבודה שמקנה לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעה לפי סעיף 24(א)(1ב) לחוק. לכן, עילת התביעה בגין גרם הפרת חוזה שלא כדין שקבועה בסעיף 62 לפקודת הנזיקי חורגת מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, שכן הגורם המפר, הוא צד שלישי, נתבעת 3, כאשר ההפרה של ההסכם בין נתבעת 3 למשיבה, נגרמה ע"י המבקש. מוסיפה המשיבה, כי המבקש שימש כמנכ"ל המשיבה ולכן לפי חוק החברות הוא נושא משרה בתאגיד וחלות עליו החובות שבסעיף 254 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 ולא החובות שמוטלות על עובד לפי חוזה עבודה, אשר אין חולק שמסמך כזה לא נערך ולא נחתם. המבקש בתשובתו חוזר על טיעוניו ואיננו מתייחס לטענת המשיבה לפיה הוא נושא משרה במשיבה ולא עובד וכן אין התייחסות במסגרת התשובה לטענת המשיבה לפיה , לא נערך בין הצדדים חוזה עבודה ולא נחתם. דיון המבקש טוען כי הסמכות לדון בסכסוך נשוא התביעה היא של בית הדין האזורי לעבודה לפי הוראת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 שקובע כדלהלן: "לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". לשיטת המבקש, מדובר מעילות תביעה שנובעות במובהק מיחסי עבודה שהיו בין הצדדים באותה תקופה שכן לשיטתו אלמלא יחסי העבודה לא הייתה למשיבה עילת תביעה כלפיו. כיוון שמדובר כהגדרתו ב"הפרת חוזה בקשר עם סכסוך עבודה" הסמכות לדון בתביעה היא של בית הדין לעבודה. המשיבה מנגד מפנה להוראת הסייפא לסעיף 24(א)(1) : "...למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]." וטוענת, כי מדובר בסכסוך אזרחי מובהק, שלפי הוראת החוק , כמצוטט לעיל, איננו בסמכות בית הדין לעבודה. לטענתה, במקרה נשוא התביעה לא מדובר בתביעה לפי סעיף 62 בקשר לסכסוך עבודה בהתאם להוראת סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה לפיו: "...תובענה שעילתה בסעיפים 29,31,62, או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה...". טוענת המשיבה, כי במקרה דנן מדובר בסכסוך שקשור להפרה מצד נתבעת 3 של ההסכם בינה לבין המשיבה, כאשר המבקש גרם להפרה זו. לכן, טוענת המשיבה, לא מתקיים התנאי שמקים עילת תביעה בבית הדין לעבודה במקרה של גרם הפרת חוזה בקשר לסכסוך עבודה. לפי הפסיקה והמלומד גולדברג, גם אם אקבל את טענת המבקש, כי מדובר בסכסוך שבין עובד למעביד, אזי, שמורה למשיבה הפררוגטיבה לבחור את בית המשפט שידון בה. ראה ציטוט הפסיקה התומכת בעב(ב"ש) 2528/07 יקטרינה פבלינוב נ' אבנר כהן מהנדס בנין ( 5.5.09 ). "...בסמכותו הייחודית של בית הדין לדון גם בתביעות מעביד נגד עובד, ככל שהן נוגעות לקיום היחסים ביניהם כפי שהללו מוסדרים במישור החוזי, ובלבד שאין מדובר בתביעה הנובעת מפקודת הנזיקין (ראו סעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969).כך נפסק למשל כי המעביד זכאי לפיצוים מאת עובד בשל עילה חוזית הנובעת מחוסר מיומנות בביצוע העבודה שמיומנות זו עומדת, בין השאר, בבסיס יחסי העבודה (דב"ע נא/1-3 יוסי עזר - אי.אר.די. בע"מ, פד"ע כג 372). כן נפסק גם כי שעה שמעשהו של עובד מהווה הפרה של חובת אמון ושמירת נהלים, מכוח דיני החוזים, הרי שאפילו מדובר בעילה המקימה תביעה גם מכוח דיני הנזיקין, רשאי המעביד לבחור על פי איזו עילה ייתבע העובד - העילה החוזית או הנזיקית, וכאשר בהתאם לכך יבחר המעביד את האכסניה המשפטית המתאימה (ראו: מנחם גולדברג, דיני עבודה, פרק 38, עמ' 26 (סדן, 2006) והאסמכתאות שם). לפיכך, דין טענת התובעת (הנתבעת שכנגד) בעניין חוסר סמכות עניינית של בית דין זה לדון בתביעה שכנגד- להידחות." לאור האמור לעיל , דין התביעה להתברר בבית משפט זה. באשר לעילות הבקשה האחרות, קרי, הטענות בדבר הגשת התביעה בחוסר תום לב קיצוני במטרה להקדים את תביעתו של המבקש, אומנם, ככלל בית המשפט רשאי למחוק ולחילופין לדחות על הסף תובענה על יסוד אחד מעילות המחיקה שבסעיף 100-101 לתקנות ובניהן כאשר מתרשם בית המשפט כי מדובר בתביעה טרדנית וקנטרנית כפי שטוען המבקש. "...בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה; (2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית; (3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך; (4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך. 101. (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע..." אולם, על פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט יורה על מחיקה או דחייה של כתב תביעה על הסף רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות: "הסנקציה של מחיקה על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, אשר בית המשפט יעשה בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות" (ע"א 693/83 שמשון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו מ(2), 668, 271). בית המשפט יורה על מחיקת התובענה על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה. (ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' מא' (1), 577, ע"א 642/89 עיזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה מו' (1), 470, ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', מה (4), 18). התרשמתי כי במקרה זה לא מתקיימים התנאים החריגים לפיהם ברור שהמשיבה לא תוכל לקבל את הסעד המבוקש ולכן הבקשה נדחת. סוף דבר: הבקשה נדחת על כל רכיביה. המבקש ישלם את הוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪. חוזהסמכות ענייניתדיני עבודה