1. המבקשים הגישו נגד המשיבה תביעה על דרך של המרצת פתיחה ובה ביקשו להצהיר כי חוזה שנכרת בין הצדדים ביום 15.12.00 (להלן "החוזה"), לפיו רכשו המבקשים מהמשיבה דירה בכרמיאל (להלן "הדירה"), בוטל כדין על ידי המבקשים. 2. השתלשלות העניינים, כפי שתוארה על ידי המבקשים בתצהיר התומך בתביעתם הינה כדלקמן: 2.1. במהלך חודש דצמבר 2000 התעניינו המבקשים אצל המשיבה באפשרות רכישת דירה בת 3 חדרים + ממ"ד + גינה בכרמיאל. המבקשים נפגשו לצורך כך עם נציגת המכירת של המשיבה, הגב' מרים דורון. 2.2. בפני המבקשים הוצגה דירה שעלותה 117,000$ והמבקשים הודיעו כי אין באפשרותם לרכוש דירה במחיר זה. 2.3. בפני המבקשים הוצגו באותה ישיבה עוד דירות אחרות והוסכם כי במידה ותמצא דירה מתאימה לדרישות המבקשים, המשיבה תודיעם על כך. 2.4. בהמשך הודיעה המשיבה למבקשים על דירה "בת 3 חדרים+ממ"ד+גינה במחיר 108,000$. כניסה - 20 חודש". ההודעה הינה על גבי תרשים של דירה כנ"ל ועליה הרישום שהובא בציטטה לעיל. 2.5. בתאריך 9.12.00 נערכה פגישה נוספת בין המבקשים למשיבה, באמצעות הגב' דורון, במהלכה חתמו המבקשים על "טופס לרכישת דירה", המתייחסת לדירה בת 3 חדרים + ממ"ד במחיר של 442,800 ₪. במעמד החתימה נמסר לידי המבקשים תשריט של הדירה. המבקשים שילמו למשיבה במעמד זה סך של 10,000 ₪. 2.6. בתאריך 15.12.00 נחתם בין המבקשים למשיבה החוזה. לחוזה נספח תשריט הדירה ומפרט. לטענת המבקשים מאחר ואינם יודעים לקרוא עברית, הקריאה להם נציגת המכירות של המשיבה במעמד החתימה על החוזה, את שמותיהם, מספר תעודת הזיהוי שלהם והעובדה כי הם חותמים על הסכם לרכישת דירה בת 3 חדרים + ממ"ד + גינה תמורת 442,800 ₪. בסביבות חודש מרץ 2001 נסעו המבקשים לרומניה ולטענתם, כאשר הציגו את החוזה בפני ילדיהם, התברר להם כי הוטעו על ידי המשיבה וחתמו על חוזה לרכישת דירה בת 2.5 חדרים + ממ"ד + גינה ולא דירה בת 3 חדרים + ממ"ד + גינה - כפי שנאמר להם. לטענת המבקשים הם פנו אל המשיבה וביקשו לבטל את החוזה אך המשיבה סרבה לעשות כן. בתאריך 6.12.02 שלחו המבקשים אל המשיבה, באמצעות בא כוחם, הודעה על ביטול החוזה ודרשו השבת הכספים ששילמו. משנדחתה דרישתם הגישו תביעתם זו. 3. בכתב תשובה שהגישה המשיבה היא טענה כי המדובר בפועל בדירה בת 3 חדרים, אך למספר החדרים אין חשיבות הואיל והדירה נרכשה על פי תוכנית, שנמסרה לידי המבקשים עוד במעמד חתימת ההצעה לרכישת הדירה. המשיבה מודה כי על גבי המפרט אכן נרשם כי המדובר בדירה בת 2.5 חדרים - אך לטענתה המדובר בטעות סופר בלבד. עוד טענה המשיבה כי עם שובם של המבקשים מרומניה הם לא ביקשו לבטל את החוזה אלא ביקשו הנחה נוספת, מעבר להנחה שכבר קיבלו וכי עוד בחודש דצמבר 2001 ביקשו המבקשים לשדרג את הקרמיקה לדירה ורמזו כי אם יעשה כן לא יהיו להם טענות באשר למחיר הדירה וכי גם מאוחר יותר נפגשו המבקשים עם נציגי המשיבה וביקשו לבצע שינויים בדירה. כאשר בניית הדירה הושלמה והמשיבה ביקשה למסור לידי המבקשים את החזקה בה, חלף תשלום יתרת מחיר הדירה, סרבו המבקשים לשלם את היתרה ורק אז שלחו למשיבה הודעה על ביטול החוזה. בנסיבות אלה טוענת המשיבה כי לא הטעתה את המבקשים ולא הפרה כל התחייבות שנתנה להם ולחילופין כי המבקשים לא מסרו למשיבה הודעה על ביטול החוזה תוך זמן סביר. 4. שני הצדדים מסכימים כי המבקשים פנו אל המשיבה במטרה לרכוש דירה בת 3 חדרים (וראה סעיף א1. לסיכומי המבקשים וסעיף ב6. לסיכומי המשיבה). שני הצדדים מסכימים גם כי עובר לרכישה הוצגה בפני המבקשים תוכנית הדירה וכי הדירה שנמכרה להם בפועל מתאימה לתוכנית. עוד אין מחלוקת כי במפרט שצורף לחוזה נרשם במפורש "מפרט לדירת שני חדרים וחצי + ממ"ד (מבנה B). הצדדים חלוקים בשאלה האם בפועל מדובר בדירה בת 3 חדרים +ממ"ד (כטענת המבקשים) או דירה בת 2.5 חדרים + ממ"ד (כטענת המשיבה). 4.1. לביסוס טענתם כי המדובר בדירה בת 2.5 חדרים הגישו המבקשים את חוות דעת המומחה דניאל גוטליב (ת/ 2) שקבע בחוות דעתו כדלקמן: 4.1.1. בהיתר הבניה נרשם כי מדובר בדירה בת 2.5 חדרים + ממ"ד. 4.1.2. תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרותיו) (להלן "התקנות")מגדירות דרישות מינימליות לחדר או לחצי חדר ובדירה נשוא הדיון המדובר בחדר מגורים, חדר שינה, ממ"ד חדר אמבטיה, חדר נוחיות, חצר סגורה ו"חלל המשמש מעבר לאמבטיה , לממ"ד ולחצר". חלל זה מהוה נשוא המחלוקת בענייננו - ואין להגדירו כחדר או אף כחצי חדר מאחר ואין לו אף חלון הפונה לאוויר החוץ (אלא רק לחצר הפנימית), דרכו עובר צינור האיוורור של המטבח ורוחבו 1.70מ' בלבד. בנסיבות אלה מהוה חלל זה "מעבר" בלבד ואת הדירה ניתן להגדיר כדירה בת 2 חדרים וממ"ד. 4.1.3. לאמבטיה בדירה ניתן להגיע רק דרך המעבר הנ"ל. בחקירה נגדית השיב מר גוטליב כי "אם החצר היא חצר חיצונית אז החלון הוא חלון תקני. אבל בתוכנית מסומנת דלת ולא חלון. מה שאני ראיתי בדירה בפועל זה החלון". 4.2. המשיבה סומכת טענתה על חוות דעתו של המומחה מר דן ברלינר (נ/ 1) שקובע כי שטח החדר הנוסף הינו 9.78 מ"ר , דהיינו עולה על המינימום הנדרש בתקנות שהינו 8 מ"ר, כאשר בקיר הצפוני של החדר קיים חלון הפונה אל אויר החוץ (בתכנון המקורי היה מדובר בדלת שאף היא עונה על דרישות התקנות). בנסיבות אלה הוא קובע כי המדובר ב"חדר" מלא. את הדירה הוא מגדיר כדירה בת 3 חדרים וממ"ד. העובדה שבחדר עובר צינור איוורור אינה גורעת, לגרסתו, מהגדרת השטח כ"חדר" או מתפקודו. בחקירתו הנגדית אישר מר ברלינר כי בתוכנית המאושרת על הועדה המקומית נרשם כי המדובר בחצי חדר בלבד, אך לדבריו אין לכך משמעות לענין סיווג החדר והגדרתו. הוא אישר גם כי החדר הנ"ל מהווה המעבר היחיד אל חדר האמבטיה בדירה, אך לדעתו אין הכרח שיהיה פרוזדור שיאפשר גישה בין החדרים לחדרי השירות בדירה. 4.3. לאחר שבחנתי חוות דעת המומחים ותשובותיהם נחה דעתי כי ניתן להגדיר את "החלל" נשוא המחלוקת כחדר שלישי בדירה: 4.3.1. אני מעדיפה קביעתו של המומחה מטעם המשיבה לפיה בקיר הצפוני של החדר קיים חלון הפונה אל אוויר החוץ, כאשר גם המומחה מטעם המבקשים אישר בחקירתו הנגדית כי אם מדובר ב"חצר חיצונית" אזי המדובר בחלון תקני וכי ביסס מסקנתו רק על סמך התוכניות שם הופיעה דלת במקום חלון. 4.3.2. באשר לעובדה כי מדובר באוויר חוץ הרי שעל פי הראיות לחדר חלון הפונה אל חצר פתוחה. ב"כ התובעים בסיכומיו טוען כי עסקינן בחצר פנימית, אך לא הובאה כל ראיה לענין ומהתוכניות לא אוכל לקבוע במה גובלת החצר. 4.3.3. גם לענין שטחו של החדר אני מעדיפה את קביעתו של המומחה מטעם המשיבה, כאשר לפרשנות המצמצמת של ב"כ המבקשים בסיכומיו לא מצאתי עיגון בתקנות או בפסיקה. 4.3.4. אני מסכימה עם טענת ב"כ המבקשים בדבר העדר הנוחיות בעובדה שדלת האמבטיה הינה מהחדר הנ"ל. יחד עם זאת אין בעובדה זו כדי להשפיע על סיווגו של החדר הנ"ל, המבקשים היו מודעים למצב זה בתוכניות שהוצגו בפניהם והמבקש בתביעתו מסתמך על אי התאמה לעומת התקנות (וראה תשובתו בעמוד 7 לפרוטוקול :"כן. זה ציור. אנחנו לא יודעים את החוקים"). 4.3.5. ב"כ המבקשים מפנה בסיכומיו לפרוספקט, אך לאור העובדה כי לחוזה המכר צורפו תוכנית ומפרט, עליהם חתומים המבקשים, ממילא אין משמעות לפרוספקט. 5..לכאורה, לאור הקביעה כי המדובר בדירה בת 3 חדרים וממ"ד היה מקום לדחות את תביעת המבקשים כבר בשלב זה. יחד עם זאת, לא אוכל להתעלם מן העובדה כי הן בתוכניות המאושרות על ידי הועדה המקומית והן במפרט שצורף לחוזה נאמר כי המדובר בדירה בת 2.5 חדרים וממ"ד - דבר שיש בו משום הבעת דיעה מצד המשיבה אודות הדירה (והטענה אודות טעות סופר נדחית על ידי בהיותה סתמית ובלתי מוכחת). לפיכך אמשיך לבחון, להלן, האם המדובר בהפרת חוזה והאם החוזה בוטל על ידי המבקשים כדין. 6. בשלב ראשון תבחן השאלה האם בעובדה שבמפרט נרשם כי מדובר בדירה בת 2.5 חדרים בעוד שהוסכם בין הצדדים על מכירת דירה בת 3 חדרים - מהווה הפרה של החוזה. כפי שצויין לעיל, אין חולק כי המבקשים ביקשו לרכוש דירה בת 3 חדרים+ ממ"ד ולא אוכל לקבל את גרסת המשיבה בסיכומים כי הדגש היה על הדירה המופיעה בתוכנית ולא על מספר החדרים, למרות שאני מקבלת עדותה של הגב' דורון בחקירתה החוזרת (עמוד 18 כי ישבה ביחד עם המבקשים והם בחנו בעיון את תוכנית הדירה לפני רכישתה). המבקש עצמו העיד כי כל המו"מ נסוב על דירה בת 3 חדרים והראיה כי גם כאשר שלחה הגב' דורון, נציגת המשיבה, למבקשים פקס ובו הצעה לרכישת דירה היא ציינה במפורש כי מדובר בדירה בת 3 חדרים + ממ"ד. לו נכונה היתה טענת המשיבה כי הדגש היה על הדירה המופיעה בתוכנית, לא היה מקום לציין בהצעה את מספר החדרים. על כך יש להוסיף את העובדה כי המבקשים הצהירו כי כאשר נחתם ההסכם ציינה בפניהם הגב' דורון כי מדובר בחוזה לרכישת דירה בת 3 חדרים + ממ"ד. הגב' דורון בתצהירה - נ/ 3 - מכחישה טענת המבקשים כי אמרה להם שאין טעם שתקריא להם את החוזה אך אינה כופרת בעובדה כי ציינה בפניהם כי מדובר בחוזה לרכישת דירה בת 3 חדרים. בחקירתה הנגדית היא גם אישרה כי ציינה בפני המבקשים כי המדובר בדירה בת 3 חדרים + ממ"ד וכי המבקשים האמינו לה (עמוד 15 לפרוטוקול). שני הצדדים בסיכומיהם הביאו מובאות מהפסיקה בשאלה האם עובדות המקרה מביאות למסקנה כי המדובר בהפרת חוזה וסבורני כי מעיון שמובאות אלה עולה במפורש כי אכן עסקינן בהפרה יסודית של החוזה. בע"א 140/78 חברת פריימן לבניין בע"מ נ. פקר, פ"ד לג(2) 161 קבע בית המשפט כי ממכר אינו קיים כלל, כאשר הוסכם למכור דירה בקומה התשיעית וכלל לא נבנתה קומה תשיעית בבניין (לתובעים הוצעה דירה בקומה השמינית) וכי המדובר בהפרה יסודית, וכלשונו של כבוד השופט (כתוארו דאז) שמגר בעמ' 168-169: "סיכומו של דבר, הטענה של המערערת כי רשאית היתה לשנות את מהות הממכר, למרות תאורו המפורט של הממכר ולמרות שהחוזה ציין את החובה לקיים את החיוב בקשר אליו על-פי תאורו, גם מקום בו נשמרה למערערת הזכות להנהיג שינויים בנושאים אחרים הנוגעים לבנייה, טענה זו תלויה על בלימה וגם נעדרת תום-לב. מכאן מסקנתי כי אי בניית הממכר - כתיאורו - היתה בגדר מחדל אשר נוגד את החוזה. העמדתה לרשות המשיבים של דירה חלופה, במקום הממכר, היינו ההצעה למסירתו של נכס שונה, היוותה אי-התאמה אשר משמעותה אי-קיום החיוב (סעיף 2)11) לחוק המכר, תשכ"ח-1968). יסודיותה של ההפרה במקרה דנן עולה מיניה וביה מטיבה : הממכר שהמשיבים ביקשו לרכשו בחוזה שנכרת עם המערערת לא קיים כלל עד היום הזה, ואם הממכר לא נולד, נוצרו נסיבות בהן מדבר סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 וקמה זכותם של המשיבים לבטל את החוזה". ב"כ המשיבה סומך טענתו על דברי כבוד השופט מלץ בע"א 280/87 רן קופלמן נ. דניאל בינקין, פ"ד מג(2) 753 בעמ' 757-758: "5. הטעייה טענתו העיקרית של המערער היא כי העובדה שהמשיבים לא גילו לו שהבר לא ישלם במזומן עבור המניות שרוכש בעיסקה מהווה הטעייה על פי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 המקנה למערער זכות לבטל את ההסכם. סעיף 15 לחוק החוזים קובע: "מי שהתקר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעייה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה "הטעיה" - לרבות אי-גילויין של עובדות אשר לפי הדין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן." אחד מיסודות עילה זו הינו קיום קשר סיבתי בין ההטעיה ובין כריתת החוזה. במקרה שנטענת הטעייה באי-גילויין של עובדות כמו בענייננו, חייב התובע להוכיח כי הטעות שנגרמה על-ידי אי-הגילוי היא שהניעה אותו להתקשר בחוזה או, במלים אחרות, כי לו ידע את הדבר שלא התגלה לו, לא היה מתקשר (ראה ע"א 248/77, פד"י ל"ב (253 (1, וכן ע"א 565/79, פד"י ל"ד (591 (4). על הטוען לביטול לספק הסבר סביר ומתקבל על הדעת מדוע לא היה מתקשר לעיסקה לו היה ידוע לו הדבר שלא התגלה (ראה ע"א 273/78 פד"י ל"ג (300 (3). בענייננו איני מוצאת מקום לקבוע כי מדובר בהטעיה מצד המשיבה, אלא לכל היותר בטעות הדדית והדבר עולה במפורש מגרסת הגב' דורון - לה אני נותנת אמון (סבורני כי גם ב"כ המבקשים מסכים לדבר בטענתו החילופית בסיכומיו - סעיף 5ה ). יחד עם זאת, עולה במפורש גם מדברים אלה כי אלמלא הטעות לא היה המתקשר מתקשר בחוזה - ובענייננו - המבקשים לא היו מתקשרים בחוזה לו היה יודעים כי המדובר בדירה בת 2.5 חדרים בלבד, ו/או לא היו מתקשרים בחוזה לרכישת הדירה במחיר שנדרש ומכאן שעסקינן בהפרה יסודית של החוזה - הפרה שמזכה את המבקשים בזכות לבטל את החוזה. 7. בהנחה הנ"ל - תבחן להלן השאלה האם המבקשים נתנו למשיבה הודעה כדין על ביטול החוזה. המבקשים העידו כי לאחר חתימת החוזה נסעו לרומניה ושם הופנתה תשומת ליבם לעובדה כי במפרט נאמר כי מדובר בדירה בת 2.5 חדרים+ממ"ד - בניגוד למה שנאמר להם, לטענתם. כחודש או חודש וחצי לאחר מכן שבו המבקשים לארץ ומיד לאחר חזרתם הגיעו אל הגב' דורון ואמרו לה על השינוי במספר החדרים. הגב' דורון אישרה גרסת המבקשים בחקירתה הנגדית (עמוד 17). באשר להמשך חלוקות הדעות, כאשר לגרסת המבקשים לאורך כל הדרך הם ביקשו לבטל את החוזה. בתאריך 10.10.01 שלחו המבקשים למשיבה, באמצעות בא כוחם, עורך דין חרומיך לובה, מכתב ובו הוא מציין כי מדובר במצב של כשלון תמורה מוחלט. בתאריך 20.11.01 השיב עו"ד חרומיך לובה לבא כוח המשיבה במכתב נוסף ובו הוא מציין כי המבקשים רכשו דירה בת 3 חדרים +ממ"ד + גינה בערך כספי של 108,000$ ואולם הם אמורים לקבל דירה בת 2.5 חדרים+ ממ"ד, שערכה הכספי הינו רק 95,000$. בתאריך 29.8.01 שלחו המבקשים מכתב לבא כוח המשיבה, באמצעות עורך דין יוסף שמחון. במכתב נטען כי המבקשים הוטעו באשר למספר החדרים בדירה ולא ניתנה להם התמורה האמיתית בגין התשלום. לפיכך : "מרשיי סבורים כי לטענתם בדבר כשלון תמורה יש ביסוס משפטי, אך מתוך רצון להגיע לפשרה ולהימנע מפנייה לערכאות מוכנים מרשיי לפנים משורת הדין לכך, שמרשתך תשיב להם את הסך של 13,000 $ , שהינו הפער בין שני הגדלים של הדירות באותו פרוייקט וכן את החזר הוצאותיהם המשפטיות בסך של 2,000$ בצירוף מע"מ". בתאריך 11.12.02 שלח המבקש מכתב לבא כוח המשיבה ובו הודיע על ביטול החוזה כדלקמן: "בחודש דצמבר 2000 רכשתי דירה בפרוייקט הנ"ל, לאחר בירורים נוספים ומסיבות השמורות עימי, והתיעצות עם בני משפחתי, החלטתי לבטל את החוזה. אבקשך לטפל בי אישית לביצוע ביטול החוזה, בהוצאות המינימליות הכרוכות בכך". 8. הגב' דורון העידה (עמוד 18) על שאירע לאחר שהמבקשים הודיעו לה על השינוי במספר החדרים: "תשובה: אמרתי להם שביררתי עם החברה ואמרו לי שזו דירה של 3 חדרים+ ממ"ד והסברתי להם שהם קנו דירה לפי תוכנית וזו התוכנית של הדירה וזו דירה של 3 חדרים וזה ענין של לשנות 3 חדרים במקום 2 וחצי שזו טעות בהגדרה של הדירה. שאלה: הם חזרו אליך והציגו לך שוב את השאלה הזו למה מכרת להם 2.5 חדרים במקום 3 חדרים תשובה: אני לא יודעת אם הם חזרו אלי בשאלה הזו. הם נכנסו כמה פעמים למשרד ודיברו עם כמה אנשים . עם מנהל השיווק של החברה". בתצהירה, נ/ 2, הוסיפה הגב' דורון וציינה כי כאשר המבקשים הגיעו אליה לראשונה לאחר שחזרו מרומניה הם לא ביקשו לבטל את החוזה אלא ביקשו הנחה במחיר הדירה. מר אייל פניאן, איש השיווק של המשיבה, הצהיר (נ/4) על אשר אירע בהמשך: "במועד מסוים בראשית שנת 2001 פנו אלי התובעים וטענו בפני כי מירי דורון, הטעתה אותם, שכן לטענתם היא מכרה להם דירת שניים וחצי חדרים כדירת שלושה חדרים. באותה פגישה התובעים לא ביקשו לבטל את החוזה, אלא ביקשו להפחית את מחירה של הדירה. אני הסברתי לתובעים כי הדירה הינה דירת שלושה חדרים, וכי לא יכולה להיות להם כל טענה לאחר שתוכניות הדירה הוצגו להם עוד טרם חתימת החוזה, והבהרתי להם כי הנתבעת לא תסכים לכל הפחתה במחיר הדירה. נוכח הסבריי אלה נסתיימה הפגישה מבלי שהתובעים העלו כל דרישה נוספת. בחודש ספטמבר 2001 פנו אלי התובעים פעם נוספת וביקשו ממני לאפשר להם לבטל את החוזה. התובעים לא קשרו את רצונם לבטל את החוזה לעניין ספציפי כלשהו. אני הבהרתי לתובעים כי אין בסמכותי לבטל את החוזה, והפניתי את התובעים לנתבעת". מר חגי הירש, סמנכ"ל המשיבה, הצהיר (נ/8) כי בעקבות המכתב מיום 12.12.01, בו ביקשו המבקשים לבטל את החוזה, הוא נפגש עם המבקש ושאל אותו מה באמת מפריע לו והמבקש השיב כי הוא מבקש פיצוי. לאחר שהובהר לו כי המשיבה לא תיתן למבקשים פיצוי כספי, ביקש המבקש כי יסדרו להם הטבות בדירה, והוסכם כי המבקשים יפגשו בדירה עם מתאם האדריכלות הראשית של המשיבה לבחינת השינויים שמבקשים המבקשים. בהמשך זומן המבקש למשרדי המשיבה, לאחר ששיק שמסר למשיבה סורב על ידי הבנק. בפגישה מיום 7.4.02 חזר המבקש ודרש הפחתה במחיר הדירה ומשסורב עזב את משרדי המשיבה בכעס אך לאחר מכן שב והביא שיק אחר חלף השיק שסורב. הגב' ליאת פרץ, העובדת אצל המשיב כאחראית על הטיפול ברוכשי הדירות, הצהירה (נ/5)כי בפגישה מיום 7.4.02 דרש המבקש הנחה של 73,350 ₪ הנחה במחיר הדירה, בגין חצי החדר החסר, לטענתו. משסורב, חזר ושילם את חובו. בהמשך מפרטת הגב' פרץ את אשר אירע לאחר מכן: "במהלך חודש יוני שלחתי לתובעים הודעה כי הם מפגרים בתשלומים ע"ח הדירה. בתגובה התקשר אלי התובע וניסה לשכנע אותי כי הוא שילם את כל הכסף וכי הוא לא חב לנתבעת סכום כלשהו. לאחר שהבהרתי לתובע מה מצב החשבון שלו אמר לי כי הוא ניגש לבנק לאומי למשכנתאות ...ואמנם, בחודש יוני שולם על ידו סך של 45,800 ₪. ביום 28.8.02 פנתה אלי רותי בטיט, עובדת הנתבעת, וביררה עימי באם התובעים זכאים לקבל את דירתם. אני השבתי לה בשלילה שכן התובעים נותרו חייבים סך של 25,000 ₪. למחרת פנתה אלי התובעת בכעס וצעקה עלי כי איני יודעת על מה אני מדברת וכי התובעים שילמו את מלוא התמורה בגין הדירה. לאחר שהבהרתי לה כי לא כך הדבר, וכי הם עדיין חייבים סך של 25,000 ₪ היא ניתקה את הטלפון. באותו יום ממש נשלח על ידי עורך דין יוסף שמחון מטעם התובעים, מכתב לעורך דין של החברה, ובו שבו התובעים וטענו כי הנתבעת הטעתה אותם ומכרה להם דירת 2.5 חדרים , וכי הם דורשים פיצוי בסך של 13,000 ₪ בצירוף הוצאות משפטיות בסך של 2,000$. ביום 3.9.02 השיב עורך הדין של הנתבעת לעו"ד יוסף שמחון על מכתבו הנ"ל. ביום 19.9.02 פנה עו"ד שמחון לעורך הדין של החברה ובקש הסבר מפורט באשר לטענת הנתבעת כי התובעים חייבים כסף על חשבון הדירה. במכתבו ציין כי דרישת הנתבעת לקבל סכום נוסף על חשבון הדירה מעכבת את יכולתם של התובעים לקבל חזקה בדירה. בתגובה נשלח לו על ידי עורך הדין של החברה מכתב אליו צורף דו"ח מצב חוזה התובעים. לאחר חליפת המכתבים בין עו"ד שמחון לבין עורך הדין של הנתבעת, ציפיתי כי התובעים יסורו למשרדי הנתבעת, ישלמו את היתרה על חשבון הדירה, ויטלו את מפתחות הדירה. במהלך חודשים אוקטובר ונובמבר ניסיתי מספר פעמים להתקשר לתובעים אך לא הצלחתי ליצור עימם קשר. במהלך חודש דצמבר ענה לי אדם שכינה עצמו "חבר המשפחה" ואמר לי כי התובעים מטיילים ברומניה. זמן קצר לאחר מכן, בתחילת חודש דצמבר 2002 התקשרתי שוב לדירת התובעים וקיבלתי את אותה תשובה שהם בחו"ל. בשלב זה ביקשתי מאחת העובדות הנתבעת, שהינה דוברת רוסית, להתקשר לדירת התובעים ולקבל את מספרי הטלפון של התובעים. העובדת התקשרה וקיבלה את מספר הטלפון הנייד של התובעת. אני התקשרתי לתובעת, וביקשתי ממנה לבוא למשרדי הנתבעת על מנת לסגור חשבון. בתגובה השיבה לי התובעת כי נגמר להם הכסף , ושבכלל הנתבעת היא אשר חייבת להם כסף. אחר כך אמרה התובעת שהיא לא מבינה מה אני רוצה שכן העיברית שלה לא טובה, וכי היא תשלח לנו מכתב באמצעות עורך דין. ימים ספורים לאחר מכן, ביום 8.12.02 הגיע למשרדנו מכתב עו"ד בן שושן, עורך הדין השלישי שפנה אל הנתבעת בשם התובעים". הגב' רותי בטיט, עובדת המשיבה , הצהירה אף היא (נ/ 6) כי המבקשים ביקשו שדרוג הקרמיקה בדירה וביצוע שינויים בדירה. בתאריך 27.1.02 נערכה פגישה בינה לבין המבקשים בדירה ולאחר שהוסכם על ביצוע שינויים בדירה חתמו המבקשים על מסמך לפיו לאחר ביצוע השינויים הם יהיו מרוצים מתכנון הדירה וכי ידוע להם שביצוע השינויים מהווה מחווה של רצון טוב בלבד מצד המשיבה. מר משה ציון, שנתן למשיבה שירותי תכנון ותיאום תכנון, אישר בתצהירו (נ/ 7) דרישות המבקשים לביצוע שינויים בדירה והשתלשלות העניינים בפגישה בחודש ינואר 2002. 9. השתלשלות העניינים המפורטת לעיל מביאה למסקנה חד משמעית כי המבקשים, לאחר שנודע להם על "השינוי" במספר חדרי הדירה, כשבועיים לאחר חתימת החוזה - לא ביקשו ביטולו אלא לכל היותר ביקשו פיצוי כספי. המבקשים המשיכו במגעים עם נציגי המשיבה, בין בעצמם ובין באמצעות באי כוח שונים, וביקשו פיצוי בכל דרך - בין בהפחתת מחיר הדירה, בין "בשדרוג" מוצרים ובין בדרך של ביצוע שינויים. לאחר כשנתיים פנה המבקש עצמו במכתב למשיבה ,בה הודיע על רצונו לבטל את החוזה , כאשר במכתב זה הוא אינו מציין את מספר החדרים בדירה כגורם לביטול. רק בהמשך, משנדחו דרישותיהם, פנה בא כוחם אל המשיבה במכתב מיום 6.12.02 והודיע על ביטול החוזה. ביטול שכזה לא ניתן תוך זמן סביר, הוא נגוע בשיהוי רב ואין לראותו ביטול כדין. 10. בנוסף, יש ממש בטענת ב"כ המשיבה בסיכומים (אם כי איני נזקקת לה בפרוטרוט) כי בתאריך 27.1.02 חתמו המבקשים על מכתב בו הביעו שביעות רצונם מהתכנון מחדש של הדירה וניתן לראות בכך ויתורעל טענותיהם בקשר לדירה. ודוק: ב"כ המבקשים בסיכומי התשובה מבקש להציג את המבקשים כמסכנים, חסרי נסיון, שהוטעו על ידי המשיבה שלבסוף נתרצתה לבצע שינויים בדירה כיוון שהבינה כי הטעתה את המבקשים. פרשנות זו נדחית על ידי, באשר איני רואה במבקשים חסרי נסיון או מסכנים שעמדו מול ענק דורסני. כבר בחודש אוקטובר 2001 היו המבקשים מיוצגים על ידי עורך דין ואין זאת כי ידעו בדיוק זכויותיהם והמגיע להם ובעובדה כי ביקשו ביצוע שינויים בדירה ו/או פיצוי כספי ניתן לראות בבירור את הסעד לו עתרו. 11. מכל האמור - אני קובעת כי הודעת הביטול ניתנה שלא כדין ולפיכך דין תביעת המבקשים להידחות. 12. בנסיבות איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. חוזהגינהמקרקעיןחוזה דירה