1. התובע הינו בעלים של דירה ברחוב הארזים 4 ביקנעם (להלן: "הדירה"). במהלך חודש מרץ 2004 פרסם התובע את דירתו להשכרה. 2. הנתבע חיפש באותה עת דירה להשכרה ביוקנעם ולצורך כך פנה לתובע. הנתבע ראה את הדירה וזו מצאה חן בעיניו. 3. הצדדים ניהלו משא ומתן בו נקבע כי יחתם חוזה שכירות בינהם. באותו מעמד נתן הנתבע לתובע 1000 ₪, אשר באו להבטיח את הדירה לנתבע, עד לכריתת הסכם השכירות (להלן: "דמי רצינות"). 4. לבסוף לא נחתם הסכם שכירות בין הצדדים. 5. הנתבע הגיש תביעה לבימ"ש זה, בה טען כי זכותו, לקבל חזרה מהתובע את סך 1,000 ש"ח ששילם לו, מאחר ובסופו של דבר הוא לא שכר את דירת התובע ולא נכרת ביניהם הסכם בכתב (תק 4397/04 פלנר משה ואטיאס יהודית נ. יחזקאל שלמה ושולה). בפסק הדין שניתן ביום 6.12.04 נקבע כלהלן: "...מבלי להכנס לשאלת תוקפו של הסכם השכירות, עולה כי נכרת הסכם בע"פ מכללא שתוכנו הבטחת הדירה לתובעים עד לכריתת הסכם השכירות באופן הכובל את הנתבע מלהתקשר בחוזה שכירות עם צדדים שלישיים בגין אותה דירה. הסכם זה מחייב הצדדים וברי כי התשלום ע"ס 1000 ₪ מהווה פיצוי מוסכם מצד התובעים לפיצוי הנתבע בגין נזקיו במידה ושכירות הדירה לא תצא לפועל, כפי שאכן קרה." 6. התובע טוען שנכרת הסכם בעל-פה, לפיו הנתבע ישכור ממנו את הדירה ויכנס לגור בה בתאריך 4.4.04. לטענת התובע הנתבע הפר את ההסכם ביניהם ועל כן הוא זכאי להפרע ממנו בגין כל הנזקים שנגרמו לו. 7. עוד טוען התובע, ששבוע לאחר הסכם ביניהם בעל פה, הנתבע הודיע לו טלפונית שהוא מבטל את הסכם השכירות והוא איננו מעוניין לשכור את הדירה. זאת מכיוון שהוא הסתדר עם בעלת הבית בדירה שבה הוא גר. 8. התובע טוען שהפרת ההסכם ע"י הנתבע גרם לו להפסדים, שכן הוא נאלץ להמשיך לפרסם את הדירה ולא הצליח במשך תקופה של חודשיים וחצי ימים להשכירה. 9. לטענת הנתבע לא נכרת בין הצדדים הסכם, על פיו התחייב לשכור את הדירה. לטענתו המשא ומתן ביניהם לא הבשיל לכדי חוזה. 10 .עוד טוען הנתבע כי הסכם השכירות בכתב, שהתובע דרש ממנו לחתום עליו, הופיעו תנאים שלא הוסכם עליהם שהיו בלתי קבילים מבחינתו. כך למשל התובע דרש את תשלום שכר הדירה למשך 3 חודשים מראש וכן דרש שהנתבע יפקיד בידיו שטר חוב על סך 10,000 דולר ארה"ב, החתום על ידו ועל ידי 2 ערבים, לשביעות רצון התובע. נוכח תנאי התשלום והערבות וכן נוכח תנאים נוספים להם לא הסכים, הוא החליט שלא לחתום על החוזה ולא לשכור את הדירה. 11. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לביהמ"ש ושמעתי עדות התובעים, הגעתי למסקנה שדין תביעה זו להדחות, בשל כך שלא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב. 12. המו"מ בין הצדדים היה מו"מ מקדמי בלבד, שלא התגבש כדי חוזה. הנתבע אומנם שילם לתובע 1,000 ש"ח כמקדמה, על מנת להוכיח את רצינות כוונותיו, אך מכאן אין להסיק חוזה מחייב, מעבר להסכמה עקרונית. הצדדים לא הגיעו לידי הסכמה באשר לכל תנאי החוזה והדבר הצריך עוד מו"מ. 13.נשאלת השאלה, אם השתכלל בין הצדדים הסכם מחייב בעל-פה, מדוע התובע דרש מהנתבע לחתום על הסכם בכתב? בעצם דרישה זו התובע מעיד על כך, שתנאי החוזה לא סוכמו ומשלוח טיוטת הסכם בכתב לנתבע, היה רק שלב נוסף בטרם התגבש הסכם סופית. הנתבע היה רשאי, שלא להסכים לתנאים שדרש ממנו התובע ומשלא הגיעו לכלל הסכמה, יש לקבוע שלא נכרת ביניהם חוזה מחייב. 14. כפי שפסק בית משפט זה בתיק 4397/04 כאמור לעיל (מפי כב' השופט אנגל), הנתבע שילם לתובע 1,000 ש"ח כ"דמי רצינות", על מנת שהתובע ישמור לו את הדירה, עד לחתימת הסכם בכתב. עם זאת אין לראות בכך התחייבות של הנתבע לחתום בסופו של דבר על הסכם שכירות ולהסכים מראש לכל התנאים שהתובע ידרוש להכליל בהסכם. משלא הסכימו על תנאי הסכם השכירות, הנתבע הפסיד את "דמי הרצינות", כפיצוי מוסכם מראש, אך לא יותר מזה. 15. משקבעתי שלא השתכלל בין הצדדים הסכם מחייב, דין תביעה זו להדחות. 16. התביעה נדחית. 17. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 250 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 21 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 18. לאחר הדיון ביום 30.3.05, התובע הגיש מכתב מיום 31.3.05, בו הוא פרט מספר טענות. פסק דין זה ניתן בהתחשב במכתב זה . חוזהמקרקעיןשכירותחוזה דירה