חוזה דרקוני

לבית המשפט הוגשה תביעה שעניינה טענות התובע בקשר עם חוזה עליו חתם מול הנתבע לשכירת דירת מגורים בתל-אביב. הנתבע מנגד השיב בכתב הגנתו כי התובע הוא זה שהפר את חוזה השכירות וכי על התובע לשלם לנתבע חיובים שונים מכוח החוזה. בית המשפט ציין כי מדובר בענייננו בחוזה שבו התקשרו צד חזק (בעל בניין, משכיר דירות רבות) אל מול צד חלש (שוכר תמים, צעיר וחסר נסיון שזה לו חוזה השכירות הראשון בו הוא נקשר בחייו), כאשר המשכיר היה מודע לחולשת השוכר וניצל חולשה זו לצורך קביעת תנאים חוזיים דרקוניים גרועים ופוגעניים בהרבה מן המקובל וסביר בנסיבות בחוזים מסוג זה (ר' למשל לע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן , פ"ד נה(1) 939)). עוד צוין כי, עיון בתכתובות המייל שצירף התובע לתביעתו מחזק ותומך בעיניי בטענות התובע בהקשר זה. יתרה מכך, אני סבורה כי לשון סעיף 9.7.2. בחוזה עליו חתמו הצדדים היא לשון חוזה דרקונית וקיצונית שמשמעותה האופרטיבית היא למעשה נטרול כל אפשרות מצד השוכר לצאת מן הדירה בית המשפט פסק כי אני ההתנהלות האמורה, על כל אחד מרכיביה, הינה משום הפרתו של הנתבע את החובה לקיים את חוזה השכירות שלו מול התובע בדרך מקובלת ובתום לב כמצוות סעיף 39 לחוק החוזים הקובע כי: " בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה." על תוכנה של חובת תום הלב עמד הנשיא א' ברק: "חובת תום-הלב מטילה על צד לחוזה את החובה להתחשב באינטרס המשותף שיש לו ולצד האחר בחוזה. חובת תום-הלב מחייבת את בעלי החוזה לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת, תוך מסירות למטרה המשותפת שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת [...] תום-הלב מניח, כנקודת מוצא, שהפרט דואג לאינטרס של עצמו. תום-הלב מבקש להבטיח, כי דאגה זו תיעשה באופן ראוי ותוך התחשבות בציפיות המוצדקות של הצד השני. תום-הלב אינו מבוסס על ההנחה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרס של זולתו על חשבון האינטרסים של הבטחת עצמו. תום-הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד לחוזה דואג לאינטרס של עצמו, אך הוא מבקש להבטיח כי דאגה זו תיעשה ביושר, תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים כיאה לחברה תרבותית [...]. תום-הלב קובע אפוא כללים של משחק הוגן בין 'יריבים'" (בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 349-347 (1998)). בפסיקה נקבע כי עמידה על זכות חוזית אינה כשלעצמה בגדר חוסר תום לב, וכדי שהתנהגות תיחשב נוגדת את חובת תום הלב נדרש "דבר מה נוסף" כגון תחבולה או הכשלה (ע"א 158/80 שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4) 793, 812-811 (1982)). כאשר בתי המשפט יצקו תוכן אל החובה לקיים חוזה בתום לב קבעו, בין היתר, כי צד היכול למנוע, במאמץ קטן יחסית, גרימת נזק נרחב לצד האחר נדרש לנקוט צעדים אלה למניעת הנזק (ר' בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828, 834 (1980)); כי צד לחוזה חייב לגלות לצד האחר מידע שהוא בעל חשיבות בנוגע לזכויותיו של הצד האחר תוך תקופת החוזה (בג"ץ 566/76 "אלקו" חרושת אלקטרו-מכנית בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לא(2) 197, 209, 212 (1977); ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 789 (1997)); וכי נושה נדרש לשתף פעולה עם החייב באופן שיאפשר לו לקיים את חיובו (בג"ץ 640/77 ברנובסקי נ' מנהל אגף המכס והבלו, פ"ד לב(2) 75, 78 (1978) וכיו"ב.חוזהחוזה דרקוני