בפני תביעה כספית בגובה 17,800 ₪. לפי התביעה, הזמינה התובעת טלפונית ביום 5/4/05 ממזכירת מר ערן זוארץ שהינו מנהל עסק לביצוע הובלות בשם "זוארץ הובלות ואחסנה" (להלן:"הנתבע"), שרותי הובלה של תכולת דירתה הישנה המצויה ברח' צה"ל 2 בחיפה לכתובת מגוריה החדשה - ברח' טשרניחובסקי 41 בחיפה (להלן:"ההובלה"). תמורת הובלה זו התחייבה התובעת לשלם לנתבע סכום של 850 ₪ (כולל מע"מ) וכן תוספת כספית בסך 150 ₪ אשר תשולם לנתבע או מי מטעמו כנגד פירוק מיטת הנוער ושידת המזנון שברשות התובעת. לטענת התובעת תכולת דירתה הישנה כללה: מקרר, מכונת כביסה, תנור אפיה, מקלט טלוויזיה, שידת מזנון תחתונה, מיטת נוער, שולחן סלון, שתי שידות מדפים קטנות, שולחן כתיבה, תמונות ובנוסף כ- 30 קרטונים. בתיאום עם נציגת הנתבע נקבע תאריך ביצוע ההובלה ליום 15/4/05 בשעה 6:00 בבוקר. התובעת קובלת על כך שבמהלך ביצוע ההובלה ולאחר סיום העברת תכולת דירתה לכתובתה החדשה על ידי הנתבע נתגלה לה כי מרבית תכולת דירתה ואף קירות המעברים ניזוקו כתוצאה מהובלה רשלנית ובלתי מקצועית שסיפק לה הנתבע באמצעות עובדיו אשר גרמו לה לנזקים כספיים ועוגמת נפש המגיעים כדי סך של 21,470 ₪ אך בשל מגבלת סכום התביעה המוקנית לבימ"ש זה הפחיתה התובעת את סכום התביעה לתקרת הסכום הניתן לתביעה במסגרת ביהמ"ש לתביעות קטנות. מנגד מכחיש הנתבע את הנטען בכתב התביעה. לטענתו, התובעת הטעתה אותו בקשר לכמות הקרטונים שברצונה להוביל. (120 קר' בפועל לעומת 30 קר' בהצעת המחיר). התמורה שסוכמה עם התובעת נמוכה משמעותית מהמקובל וזאת לאחר שהנתבע העניק לתובעת הנחה משמעותית עקב יחסי קרבה משפחתית עם התובעת. התובעת לא ארזה את חפציה השבירים עפ"י הנחיות הנתבע. לעניין הנזקים מודה הנתבע כי נגרמו נזקים מסוימים לתכולה אך טוען כי דרישות התובעת מופרזות ונעדרות כל פרופורציה לנזקים שנגרמו בפועל. עוד מוסיף הנתבע, כי לפנים משורת הדין, ניאות לפצות התובעת בסכום של 1,500 ₪. ביום 27/4/06 התקיים דיון הוכחות בהעדר התייצבות הנתבע וניתן פסק דין המחייב את הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה (17,800 ₪) וכן הוצאות משפט בסך 215 ₪. הנתבע מצידו הגיש בקשה לביטול פסק דין זה תוך שנימק את אי התייצבותו לדיון שהתקיים ביום 27/4/06 בכך שסבר בתום לב כי הליך הגישור שהתקיים במעמד הצדדים ימים סבורים קודם ביטל את מועד הדיון הקיים וכי סבר כי מועד חדש לדיון במעמד הצדדים יישלח לביתו. בעקבות בקשה זו ולאור סיכויי הגנה הלכאוריים של הנתבע ניתנה החלטה על ידי ביהמ"ש המחייבת את הנתבע להפקיד פיקדון בסך 5,000 ₪ כתנאי לקיום דיון בבקשתו. הנתבע הפקיד את סכום הפיקדון האמור ובתוך המועד שנקצב לכך בהחלטה, ולפיכך נקבע דיון במעמד הצדדים. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות המצוי בתיק ביהמ"ש החלטתי לבטל את פסק דיני מיום 27/4/06 שניתן בהעדר התייצבות הנתבע וליתן פסק דין לגופא של התביעה וזאת מהנימוקים הבאים: א. חוק חוזה קבלנות, תשל"ד- 1974 חל על חוזים לעשיית מלאכה או למתן שירות כאשר לא מתקיימים יחסי עבודה בין המתקשרים. (סעיף 1 לחוק). סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות מגדיר את אחריותו של הקבלן לאבדן או לנזק שנגרם לנכס בעודו בידי הקבלן: "6(ב) אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן- (1) אחראי הקבלן, לענין חוק השומרים, תשכ"ז- 1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו;". (ההדגשה שלי ). ב. חוק השומרים שאליו מפנה סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, בא להסדיר את היחסים המשפטיים בין שומר נכס לבין בעליו. יחסים אלה נובעים, בדרך כלל, מן השמירה כעסקה העומדת בפני עצמה או משמירה הנעשית אגב עסקה אחרת המוכרת על ידי החוק- כגון שכירות, השאלה, מישכון או הובלה- כאשר מחזיק אדם בנכסי אחרים עקב מתן שירות. תכליתו של חוק השומרים היא להגדיר את רמת אחריותו של שומר כלפי הבעלים במקרה שנגרם נזק לנכס או שהנכס אבד תוך כדי השמירה. ג. רמת האחריות המוטלת על שומר נקבעה בחוק השומרים על פי שני מבחנים: האחד- התועלת שהשומר מפיק מן השמירה; השני- מטרת החזקתו של הנכס על ידי השומר. בהתאם לכך, הוגדרה רמת האחריות של כל אחד מסוגי השומרים: שומר חינם; שומר שכר ששמירת הנכס בידיו טפלה למטרה העיקרית של החזקתו (להלן:"שומר שכר טפל"); שומר שכר ששמירת הנכס בידיו היא המטרה העיקרית של החזקתו (להלן:"שומר שכר עיקרי"); ושואל. רמת אחריותו של כל אחד מסוגי שומרים אלה עולה, מן הקלה- שומר חינם- אל החמורה- שואל. ד. את ההבחנה בין רמות האחריות ניתן להסביר ולהצדיק בקריטריונים שונים, אולם נראה שהקריטריון העיקרי הוא התמורה שנותן בעל הנכס לשומר בגין השמירה. מטעם זה גם חמורה רמת אחריותו של שומר השכר העיקרי שהתמורה שהוא מקבל היא כולה עבור השמירה, מאחריותו של שומר השכר הטפל שמקצתה של התמורה שהוא מקבל היא עבור השמירה ורובה עבור מטרה אחרת. ה. אחריותו של שומר שכר נקבעה בסעיף 2(ב) לחוק השומרים: "2(ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". (ההדגשה שלי). ו. לכאורה, ראוי היה לראות את הקבלן כשומר שכר טפל, משום שהמטרה העיקרית של החזקתו בנכס היא המלאכה או השירות ולא השמירה. אולם בא המחוקק והורה בפירוש, בסעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, שרמת אחריותו היא כשל שומר שכר עיקרי. בכך הוגברה רמת אחריותו של קבלן לעומת אחריותו של שומר שכר ששמירתו טפלה למטרה העיקרית של החזקת הנכס". (רע"א 9488/02 - חן שחר ואח' נגד עטיה גד. תק-על 2005 (1) , עמ' 3687- 3689. ז. בענייננו,הואיל והתובעת הזמינה את שירותי הסעה והובלת תכולת דירה בשכר ולא מתקיימים (והדבר גם לא נטען) בין התובעת לנתבע יחסי עובד מעביד, אמור מעתה כי מתקיימים ביניהן יחסי קבלן -מזמין. ח. הנתבע טען כאמור כי התמורה שסוכמה בגין שירותי ההובלה ניתנה בהסתמך על היקף התכולה כפי שהצהירה התובעת בפניו. בעניין זה נתתי אמון מלא בגרסת התובעת כי כמות הקרטונים שהובלה לדירתה החדשה על ידי עובדי הנתבע היתה כ- 30 קר' ולא כ- 120 קר'. הנתבע לא צירף כמקובל הצעת מחיר ו/או חשבונית מס התומכת בטענתו בדבר היקף התכולה נשוא ההובלה. טענת הנתבע בקשר להנחה הכספית שהעניק לתובעת לא הוכחה וכן לא הוכח בראיה כלשהי קשר משפחתי בין הנתבע (הקבלן) לבין התובעת (המזמינה) שיש בו כדי להסביר לכאורה מתן הנחה משמעותית בדמי ההובלה. סבורני, כי גם טענה זו היתה מוכחת על ידי הנתבע היא אינה רלבנטית להיקף אחריותו של הנתבע (כקבלן) ולחובתו להוביל את התכולה ליעד המבוקש בבטחה וללא גרימת נזק למטען. ט. יתרה מכך, גם אם נכונה היתה טענת הנתבע וכמות הקר' שנתגלתה בדירת התובעת במועד ביצוע ההובלה היתה גבוהה פי שלושה משסוכם הרי שבאפשרותו היה עם הגיעו לדירת התובעת לסרב לביצוע שירותי ההובלה עבור התובעת עקב הטעייתו על ידה או לחלופין לדרוש תמורה נוספת, על פי חישוב יחסי, דבר שלא נעשה על ידו. י. כאמור לעיל, היקף אחריותו של הנתבע כשומר הינו כשמירה אבסולוטית ונקבעה בסעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות. קרי, אחריותו כשל שכר עיקרי כאשר הינו מופטר מאבדן הנכס או נזקו רק אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן. בפסיקה מקובל לראות בשני התנאים בסעיף תנאים מצטברים. (ת.א (ת"א) 1677/80 שבתאי נגד חיון ואח', פ"מ תשמ"ח(1) 387, 395). קרי על הנתבע להוכיח כי נזקי התובעת נגרמו עקב נסיבות שלא היה באפשרותו לצפות וגם אם נתקיימו שכאלה לא היה יכול הנתבע למנוע תוצאותיהן. יא. התובעת טוענת כי היא ובתה היו נוכחות בעצמן במהלך ביצוע ההובלה בשני מקרים אשר במהלכם נפלו ארצה מגובה רב ארגזים, ובתוכם תכולה שבירה של דירתה, ואשר הועמסו זה ע"ג זה על ידי עובדי הנתבע מחמת מחסור בעגלות. הנתבע מודה כי נגרמו נזקים למספר חפצים שבירים אך מתגונן בטענה כי הטעם לכך הוא שחפצים אלה לא נארזו כראוי על ידי התובעת. יב. טענה זו אין בידי לקבלה. ראשית, שוכנעתי כי נפילת הארגזים ארצה נבעה מהערמת מס' רב של ארגזים זה ע"ג זה תוך יצירת סיכון בלתי סביר לאפשרות נפילתם ארצה של ארגזים הנמצאים בראש הערימה. שנית, בהתאם לאמור לעיל, בעניין אחריותו הרחבה של הקבלן (הנתבע) כשומר שכר עיקרי היה עליו לדאוג בעצמו או באמצעות מוביליו לאריזת החפצים השבירים ולא להטיל מלאכה זו על התובעת. בנסיבות בהן, עליו להוביל בנסיעה מס' רב של חפצים, ולעיתים בדרכים משובשות, ובמעברים צרים ובעת הגיעו ליעד הסופי להעלותם בעגלה, בנשיאה ביד, באמצעות העמסתם על גב סבל וכד' שומה עליו לנקוט באמצעים מתאימים אשר יבטיחו עד כמה שניתן שהתכולה שהתחייב להוביל תגיע ליעדה במצב שבו נמסרה לידיו על ידי המזמין. סבורני כי גם אם נאותה התובעת לעזור במלאכת האריזה היה על הנתבע כקבלן הובלות וכבעל מקצוע מנוסה לוודא כי מלאכת האריזה של החפצים השבירים בוצעה כראוי על ידי המזמינה וזאת כחלק בלתי נפרד ב"כובעו" כשומר שכר עיקרי למן הרגע שבו נמסרה לרשותו תכולת דירת התובעת. יג. נטל הראיה לתחולת הסייג הקבוע בסעיף 2(ב) לחוק השומרים, תשכ"ז- 1967 מוטל על הקבלן, קרי על כתפי הנתבע ונטל זה הנתבע לא הרים. לא שוכנעתי כי הנזקים שנגרמו לתכולת דירתה של התובעת בעת ההובלה נגרמו "עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן". יוער בעניין זה, כי הנתבע אף לא נכח בעת העמסת ופריקת תכולת דירת התובעת אלא עובדיו אך הוא לא טרח לזמנם לעדות. יד. בשאלת גובה הנזקים שנגרמו לתכולת דירתה של התובעת החלטתי לפסוק על דרך האומדנא. התובעת שנטל הראיה רובץ לפתחה בשאלה זו לא צירפה חוות דעת שמאית התומכת בטענותיה בדבר מיהות הפריטים שניזוקו בעת ההובלה על ידי הנתבע או מי מעובדיו ובעיקר שווים הריאלי. עיון ברשימת החפצים שניזוקו מלמד כי עיקר הנזק נגרם לפסלי הקרמיקה של התובעת. אומנם התובעת הגישה תצהיר ביתה, גב' ידובנר, אשר עיסוקה בשעות הפנאי בתחום האומנות והפיסול, התומך בטענתה בדבר שווי הפסלים שניזוקו הנגזר מהעליות הישירות של יצור פסלים הזהים בגודל ובצורה ובחומרי הגלם לפסלי התובעת שניזוקו בעת ההובלה אך בהעדר זימונה לעדות בפני ביהמ"ש ובאין אפשרות לחקירתה על ידי הצד שכנגד (הנתבע), החלטתי שלא ליתן משקל כלשהו לתצהירה. טו. לאור כל האמור לעיל החלטתי לאמוד את נזקי התובעת אשר נגרמו לה עקב שירותי ההובלה שסיפק לה הנתבע בסך 4,500 ₪. לסכום זה יוסף סכום של 500 ₪ הוצאות משפט בגין אי התייצבות הנתבע ליום הדיון ביום 27/4/06. יוער בעניין זה כי לא מצאתי הצדק סביר לאי התייצבות הנתבע לדיון זה אליו זומן כדין אם כי נתתי אמון בגרסתו כי אי התייצבותו נבעה עקב טעות ובתום לב, ולפיכך החלטתי לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהעדר. טז. סיכומו של דבר, על הנתבע לשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום סכום של 5,000 ₪ שאם לא כן ישא חיוב זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל. יז. לאור הפקדת הפיקדון על ידי הנתבע כאמור, על המזכירות/הגזברות להעביר את מלוא הפיקדון בסך 5,000 ₪ לידי התובעת ועם מסירת כספים אלה לתובעת מילא הנתבע אחר פסק דין זה. חוזההובלת דירהמקרקעיןהובלות