בפני תובענה כספית אשר עניינה הסכמים להשכרת כלי רכב של התובעת. התובעת היא חברה אשר עיסוקה, בין היתר, בהשכרת כלי רכב. ביום 16.11.2006 נחתם בין התובעת לבין נתבעת 1, שחר המרות בע"מ (להלן - החברה) הסכם מסגרת על פיו שכרה החברה מהתובעת רכבים מסוגים שונים (להלן - הסכם המסגרת). באותו יום, חתם נתבע 2, מנהל ובעל מניות בחברה, על כתב ערבות, בו התחייב כלפי התובעת לשלם, על פי דרישה, את כל החיובים הכרוכים בהסכמי השכירות, שנחתמו או יחתמו בין החברה לתובעת. ביום 12.12.2007 וביום 18.02.2008 נחתמו נספחים להסכם המסגרת, להשכרת כלי רכב מסוג מאזדה ומסוג טויוטה. במסגרת ההסכמים, שכרה החברה מהתובעת כלי רכב בהתאם לצרכיה. על פי גרסת התובעת, המחאה אשר ניתנה לה על ידי החברה בתחילת שנת 2009 על סך 20,000 ₪, לא כובדה על ידי הבנק שכן בוטלה. לטענת התובעת, החברה נותרה חייבת לה סך של 68,522 ₪, נכון למועד הגשת התובענה בגין הסכמי השכירות, חריגת קילומטרים, נזקים ותביעות. התובענה הוגשה נגד החברה, נגד בעל המניות בה, מר גבריאל לוי (להלן - גבריאל), נגד נהג בחברה, מר חי גפני, הוא הנתבע 3 (להלן - הנתבע) ונגד שלום ביטון (להלן - ביטון). ביטון, גבריאל והנתבע קיבלו לידיהם את הרכבים השכורים ובמעמד קבלת הרכבים חתמו על הסכמים בכתב. על פי טענת התובעת, מתוך הסכום אותו נותרה החברה חייבת, סך של 46,118 ₪ הוא עבור רכבים שקיבל הנתבע לידיו. לטענת התובעת, הנתבע חב בסכום זה מכוח ההסכמים עליהם חתם בעת קבלת כלי הרכב. על פי האמור בהסכמים עליהם חתם הנתבע בעת שלקח את כלי הרכב, אם הגוף ששלח את הנתבע, היינו החברה, לא תשלם את כל החובות בגין השכירות של כלי הרכב, כי אז מקבל הוא על עצמו את החוב באופן אישי. הנתבע מכחיש את חבותו האישית. לטענתו, עבד כשכיר אצל גבריאל, בחברה אחרת, בתור סוכן מכירות לנעליים (סעיף 3 לתצהירו). בנוסף לטענות ההגנה הגיש הנתבע בקשה למחיקת התובענה על הסף. על פי החלטה מיום 27.06.2011, יידונו טענות הבקשה למחיקה על הסף במסגרת פסק הדין. דיון דין התובענה להידחות. על פי האמור בהסכמים עליהם חתם הנתבע בעת ש"אסף" את הרכבים מהתובעת: "אני הח"מ אינני משוחרר מאחריות לגבי הסכם זה. במידה והגוף השולח אותי לא יכסה את החשבון ויתר התחיבויותיו במלואן, תחול ההיתחייבות עלי לגבי כל האמור בהסכם זה". לכאורה ועל פי נוסח הסעיף, התחייב הנתבע בשם החברה וערב לחובותיה. אך הדברים הם לכאורה בלבד, שכן איני סבור, כי בחתימתו על ההסכם, ערב הנתבע לחובות החברה. הנתבע היה עובד שכיר ונשלח על ידי החברה, מעת לעת, לקבל מהתובעת רכבים לצרכיה. הסכם השכירות נכרת בין התובעת לבין החברה. הנתבע לא היה שותף למשא ומתן שקדם לחתימת ההסכם ונספחיו ואינו צד להסכם. הנתבע שימש כשליח של החברה אך ורק לצורך לקיחת הרכב והעברתו לידי החברה. חתימתו של הנתבע על חוזה ההשכרה הספציפי נעשתה על ידו כנציג של החברה ולא כאות להתחייבות אישית שלו לתשלום כלשהו. הנתבע אינו יכול להיות מחויב להסכם כאשר לא לקח חלק בחתימת החלק המהותי בו, הסכם המסגרת ונספחיו. בנוסף, בהסכם עליו חתם לא מצוינים דמי השכירות החודשיים עבור הרכבים וצריך היה להיות ברור לתובעת, כי החתימה על ההסכם, אינה מהווה ערבות לחובות החברה. המצהיר מטעם התובעת, מר ניר אברהם, אישר בחקירתו הנגדית, כי הנהג - "השוכר" נדרש לחתום על תנאים אשר לא הוצגו בפניו (עמ' 10 לפרוטוקול). בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע, כי ההסכמים מכוחם מבקשת התובעת לחייב את הנתבע השתכללו לכדי הסכם מחייב. כל ציפייה אחרת מצידה, בנסיבות המקרה דנן, אינה עומדת בקנה אחד עם חובת תום הלב. זאת ועוד, לו ביקשה התובעת לקבל מהנתבע התחייבות אישית לערוב לחובות החברה, היה עליה לעשות כן בצורה ברורה, שאינה משתמעת לשני פנים ולא להבליע את התניה באותיות הקטנות של ההסכם. לו ביקשה התובעת לקבל ערבות אישית מעובד שכיר בחברה, אשר במסגרת תפקידו נדרש לשנע מכוניות מידי התובעת לידי מעסיקתו, היה עליה להחתים את הנתבע על הסכמה מפורשת ונפרדת או לכל הפחות בולטת וברורה לעניין זה, וזאת לאחר שנציגיה הסבירו לו בצורה ברורה את משמעות ההתחייבות אותה הוא נוטל על עצמו ואת היקפה הכספי. כך שלא ייוותר כל ספק ביחס לשאלה האם הבין היטב, כי בחתימתו על ההסכם הוא לוקח על עצמו חובות של מעסיקתו בגין רכבים אשר כל או עיקר נגיעתו ביחס אליהם, היא לשנע אותם לחברה (ת.א. 30480/04, ת.א. 30482/04 סע גל תחבורה בע"מ נ' כהן ואח'; ע"א 4819/92 אליהו נ' ישר, פ"ד מט(2) 749). המסקנה שעובד שכיר בחברה, שאינו מנהל ואינו בעל מניות בה, יחתום מרצונו על התחייבות ויהיה אחראי לתשלום דמי השכירות ונזקים עתידיים לרכבים, אינה סבירה. על מנת להגיע למסקנה שכזו, על בית המשפט להשתכנע, כי העובד חתם על ההתחייבות רק לאחר שהובהר לו, כאמור לעיל, היקף ההתחייבות בצורה מפורשת (ת.א. 115827/01 דן רנט א קאר בע"מ נ' ט.ט.ש יבוא ושיווק בע"מ). טוענת התובעת, כי טענות הנתבע ביחס לנסיבות חתימת ההסכמים על ידו הועלו לראשונה בבקשה למחיקה על הסף ולא בכתב ההגנה ועל כן מדובר בהרחבת חזית. דין הטענה להידחות. ראשית ייאמר, כי בתוך טענת הנתבע בסעיף 2 לכתב ההגנה, כי חתם על טפסים שנועדו ל"משיכת הרכבים" הנקראים "חוזה החלפה" מקופלת הטענה, כי כלל לא ידע ולא הוסבר לו שחתם על ערבות. הרחבת הטענה נעשתה בבקשה לסילוק על הסף. יתרה מכך, כאשר התובעת מבקשת לחייב עובד שכיר עבור חובות מעבידתו, נטל ההוכחה ונטל השכנוע, כי ההתחייבות הייתה מודעת ומדעת, הם על התובעת ואין די בחזקה, כי אדם אשר חתם על מסמך, יודע מהו תוכן המסמך עליו חתם. כך או כך, התובעת לא הוכיחה טענותיה בעניין זה. התובעת לא הביאה לעדות אף לא אחד מעובדיה אשר נכח במעמד החתימה על ההסכמים נשוא התובענה. התובעת אמנם הגישה תצהירו של מר ניר אברהם המשמש כמנהל אזור צפון בתובעת, אך תצהיר זה אינו מתייחס לנסיבות קבלת הרכבים וחתימת הנתבע על ההסכמים. יצוין עוד, כי מר אברהם כלל לא היה מועסק בתובעת בזמנים הרלוונטיים לתובענה. מר אברהם הצהיר, כי ניתן לאתר את העובדים מולם נחתמו ההסכמים (עמ' 7-8 לפרוטוקול), אך אלה לא הובאו לעדות. מר אברהם העיד, כי על הדייל המטפל ב"שוכר" על פי נהלי החברה, לעבור עם "השוכר" על כל פרטי העסקה. הנתבע הצהיר, כדלהלן: "איש מעולם לא הסביר לי ולא הזהיר כי החתימה על הסכם זה עלולה לחייב אותי בדרך כלשהי - היה ברור שהתחייבותי היא להעביר את הרכב לידי גבריאל לוי, או לידי מי שהוא יורה לי לתת לו את הרכב, למעשה אני הייתי רק השליח" (סעיף 7 לתצהיר). כמו כן הצהיר, כי: "...מעולם אף עובד בסניף שבו לקחתי את הרכבים לא ציין בפני את האפשרות שאני עלול להיות מחויב בתשלומים בגין אותם הרכבים, הרי שבנוסף, עד קבלת צילום המסמכים שעליהם חתמתי בגודל המלא, A3, בכלל לא ראיתי קודם לכן את הסעיף שלפיו תבעה אותי חברת אלדן" (סעיף 14 לתצהיר, הדגשה במקור). בחקירתו הנגדית לא נשאל הנתבע, האם קיבל הסבר כלשהו מנציגי התובעת ותצהירו בעניין זה אף לא נסתר. לאור כל האמור, אני נותן אמון בגרסת הנתבע כאשר הוא מצהיר, כי לא היה מודע להתחייבות אותה לכאורה לקח על עצמו. מכל הטעמים המפורטים לעיל שוכנעתי, כי יש לדחות את התובענה. סוף דבר התובענה נגד נתבע 3 נדחית. התובעת תשלם לנתבע 3 סך כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלומו המלא בפועל. חוזהרכבשכירותהשכרת רכב