תביעתו של התובע, ששימש בין היתר כמקדם מכירות בנתבעת, היא להפרשי שכר עבודה בדמותן של עמלות, שלטענתו הוא זכאי להן ולא שולמו לו, הפרשי פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת והפרשי דמי הבראה. פתח דבר השאלות העיקריות הניצבות בבסיס התיק שלפנינו הן שאלת נסיבות סיום העסקתו של התובע בנתבעת, אשר מושפעת בין היתר מטיב היחסים בין הצדדים לאחר הוצאת ת/6 ביום 1.7.01 (תאריך שעל משמעותו נעמוד בהמשך) ושאלת טיב ומהות הסיכום בין הצדדים בנוגע לזכאותו של התובע לעמלות. תקופת העסקתו של התובע בנתבעת (ובעניין זה ולגבי ההליך הנוכחי אין הנתבעת חולקת על כך, כאמור בדיון המיקוד מיום 8.12.03) היא 24.9 חודשים. שכר היסוד של התובע, עליו אין חולק הוא 5,700 ₪ וממוצע חודשי של העמלות בשנה האחרונה להעסקתו עמד על 10,161 ₪. בסיום העסקתו של התובע שולם לו סך של 8,248 ₪ כפיצויי פיטורים. דברי מנכ"ל הנתבעת: "זה היה מצב של עובד שהוא גם חבר" (ר' עמ' 14 לפרוטוקול הדיון שורה 6) מבטאים היטב את מהותו של התיק שלפנינו. נאמר כבר בפתח הדברים כי אותם יחסי חברות, אשר שוכנענו כי היו קיימים, בין התובע למנכ"ל הנתבעת, מר תומר אבנון, מקשים על ניתוח העובדות כהוויתן בתיק שלפנינו, ויצרו מעין "איזור דמדומים" הן באשר לחלותו של הסכם כזה או אחר על הצדדים במועדים השונים להעסקת התובע, והן באשר לנסיבות סיום העסקת התובע ואופן התנהלות הדברים בין הצדדים. זכאות התובע להפרשי שכר עבודה עבור שנת 2001 כדי לענות על שאלה זו עלינו ליתן את הדעת למספר שאלות משנה, ביניהן: זכאות התובע לעמלות - האם רק בשל עסקאות ש'הבשילו' עקב עבודתו או בגין כל עסקת מכירה שהתבצעה בחברה? במידה והתשובה על כך היא האפשרות השנייה, תישאל שאלה נוספת והיא האם גם עבור תקופות בהן לא עבד התובע בפועל (בשל ה'משבר', לימודים או חופשה) היה זכאי לתשלום עמלות או שישנו תנאי מכללא בהסכם העבודה לפיו זכאותו לעמלות תותנה בתנאי בסיסי ומקדמי לפיו עליו לעבוד בחברה? לטענת התובע, זכאותו לעמלות לפי ת/2, ההסכם בין הצדדים מיום 13.8.00, נובעת מכל מכירה שתבצע החברה בין אם המכירה התבצעה על ידו או ע"י כל גורם אחר, שלא כמו מכירות בחו"ל, לגביהם הוצב תנאי לזכותו של התובע לעמלה. העמלות נגזרו מהיקף העסקה כולה ללא קשר לרווח שהפיקה הנתבעת מן העסקה. כך לטענתו הוא זכאי לעמלות עבור עבודתו בשנת 2001, כאשר לטענת התובע, טענת 'אי הכושר' בה לקה לאחריו מות אביו בפתאומיות, נכונה רק לגבי חודשים אפריל מאי 2001, והסתכמה בתקופה של כחודש וחצי בלבד. התובע היה מעורב בעסקאות רבות בשנת 2001 (ר' ת/13) אשר הוא זכאי לעמלות בגינן. בנוסף טוען התובע, כי לא תאריך סגירת העסקאות מעידה על מעורבותו של התובע בעסקה אלא מדובר בתהליך מתמשך, אשר גם אם עסקה נסגרה בחודש בה חלה ירידה בתפוקתו, אין הדבר מעיד על כך שהעסקה לא נחתמה בסיועו. סך העמלות הנתבעות על ידי התובע בכתב התביעה המתוקן עומדות על 70,000 ₪. לטענת הנתבעת, התובע כלל אינו זכאי לעמלות בגין שנת 2001 בשל העובדה כי לא תפקד ולא ביצע כל עבודה בפועל בחברה. לטענת הנתבעת, אי ביצוע העבודה גורר אחריו בהכרח אי תשלום עבורה. לטענתה, ת/2 כולל בחובו תנאי מכללא, שאין צורך לציינו מפורשות, לפיו השכר משולם עבור עבודה בפועל ועל התובע לעמוד בהתחייבות הבסיסית והראשונית ביותר של הסכם העבודה והוא מתן שירות לנתבעת, על מנת להיות זכאי לפרמיות. משהפר התובע את הסכם העבודה עם הנתבעת לא היה זכאי כלל גם לשכר בסיס (אותו קיבל) ואין הוא זכאי לתשלום הפרמיות. כך טוענת הנתבעת, כי לגבי אפריל מאי 2001 אין מחלוקת כי התובע לא עבד כלל ועל כן אינו זכאי לתשלום עמלות עבור חודשים אלו. לגבי שאר חודשי 2001 טוענת הנתבעת כי התובע לא 'חזר לעצמו' למרות הצהרותיו וכי 'הלכה למעשה' נעדר התובע כ 5 חודשים מתוך 10 חודשי העבודה בשנת 2001. בנוסף, התובע אינו זכאי לתשלום פרמיות לאור מכתב הפיטורים מיולי 2001, אשר בו נאמר כי תנאי לחזרתו לעבודה, לאחר הפיטורים, הינה כי יעבוד בהתאם לסטנדרטים הנדרשים וכי ייחתם עימו חוזה חדש בתנאים חדשים. התובע לא שב לעבודתו המלאה ולא קיים את התחייבויותיו, ולמרות זאת המשיכה הנתבעת לשלם לו את שכר הבסיס ואף העלתה את שכרו ל 5,700 ₪, על מנת שלא לפגוע במעמדו כלפי עובד חדש שהחל את עבודתו בנתבעת. משכך, אין לראות בשהותו של התובע אצל הנתבעת לאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת "חזרה לעבודה", אלא התקשרות חדשה על בסיס שכר יסוד בלבד ללא תשלום פרמיות או אחוזים ממכירות. אשר לדעתנו - פרשנותו של חוזה בראש ובראשונה מתוכו. ת/2 קובע במפורש כי שכרו של התובע יהיה מורכב ממשכורת בסיס קבועה בתוספת אחוזים לפי מכירות. בהמשכו של ת/2 מפורטים גובה האחוזים שיגיעו לתובע עבור כל מחזור מכירות. כך לדוג' עבור מכירות עד 200,000 ₪ מצוין בחוזה כי: "על כל מכירה שתבצע החברה ללקוחות סופיים בישראל בין ע"י העובד ובין ע"י כל גורם אחר במישרין או בעקיפין יקבל העובד סכום כסף השווה ל - 2% מהיקף העסקה (מחזור) במקרה של מכירה רגילה..." [הדגשים אינם במקור]. כך, בנספח ההגדרות בהסכם מצוין כי מכירה היא: "כל פעולה מול לקוח הנמצא בישראל אשר מכניסה כסף לחברה בין אם באספקת טובין או במתן יעוץ או העברת ידע או כל דבר אחר לצורך העניין". בהמשך, מוגדר היקף העסקה: "סכום כסף או שווה כסף ששולם לחברה ללא התחשבות במרכיב הרווח או בכל הוצאה אחרת הצפויה או שלא צפויה, סכום זה אינו כולל 17% מע"מ. מהחוזה עצמו עולה כי הנתבעת לא התנתה את זכאותו של התובע לעמלות בכך שהוא יבצע ו/או ייזום ו/או יהיה קשור אליהם. אלא שכאמור טוענת הנתבעת כי תנאי מכללא טבוע, מתוקף היות ההסכם הסכם עבודה - היא עבודה בפועל. בנוסף, התובע שימש כמקדם מכירות לחברה ומנהל הנתבעת אישר כי התובע היה איש המכירות היחיד בחברה (ר' עמ' 11 לפרוטוקול הדיון שורות 15-14, 25-24). באופן עקיף יוצא כי מאחר והתובע היה האחראי לביצוע עסקות המכירה בחברה, הרי שהיה זכאי לאחוזים מכל מכירה שהתבצעה בחברה, כיוון שבעצם הוא זה שאמור להיות אחראי על המכירות - ולא אחר. כך, גם התנהגותה של הנתבעת לגבי תשלום העמלות של שנת 2000, מעידה כי לא נדרש מהתובע להוכיח כי הוא זה שיזם את העסקה ו/או היה קשור בה, על מנת לקבל את האחוזים הרלבנטים. קרי, שוכנענו מנוסחו של ההסכם ומהתנהגות הצדדים בפועל לפיו, כי סוכם עם התובע כי עבור כל מכירה בחברה הוא יהיה זכאי לעמלות, אלא שבד בבד סבורים אנו כי לזכאות זו אכן קדם תנאי בסיסי לפיו יעבוד התובע באופן פעיל בחברה (וזאת על מנת להיות זכאי לעמלות, אף בשל מכירות שלא הוא יזם אותם). מסקנתנו זו מתחזקת לאור העובדה כי כאמור בפועל התובע היה איש המכירות היחיד ועל כן כאשר הוא לא עובד בחברה, כביכול לא אמורות להיסגר עסקאות מכירה ועל כן זכאותו לעמלות ממילא מתאיינת. חלוקת שנת 2001 (ינואר - אפריל / אפריל - מאי / יוני - אוקטובר) אין חולק כי עד לאפריל 2001 תפקד התובע בעבודתו ועל כן ומאחר וכאמור שוכנענו לא סויגה זכאותו של התובע לעמלות רק בגין עסקאות שבוצעו על ידו, הרי שעבור חודשים אלו בשנת 2001 זכאי הוא לעמלות. לגבי חודשים אפריל מאי שוכנענו, ודומה כי התובע אינו חולק על כך (ר' עמ' 10 לפרוטוקול הדיון שורות 8-7 וכן שורה 23 וכן עמ' 12 לפרוטוקול הדיון שורות 25-24) כי התובע לא תפקד באותו הזמן בשל המשבר שפקד אותו, ועל אף שמשפטית נשמרו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת הרי שבפועל לא תיפקד כעובד שלה. בעניין זה לא מתקבלת טענתו של התובע לפיה הוא זכאי לתשלום עמלות גם עבור חודשים בהם לא עבד בה בפועל לחלוטין, וזוהי לפי דעתנו פרשנות לא סבירה של ההסכם ת/2. על כן ובהתאם לסמכותנו ל'השלים' ו/או לפרש את ההסכם ת/2, אנו משלימים/מפרשים אותו באופן כזה בו אכן ניתן לקרוא לתוכו תנאי מכללא, המחייב ביצוע עבודה בפועל על מנת לזכות בעמלות. לגבי חודשים יוני - אוקטובר, הרי שתמונת המצב שצוירה לנגד עיננו בדיון אינה נקייה מספקות. מחד התובע לא הרים את נטל ההוכחה בעניין כי אכן עבד בה בפועל ולא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, לגבי כימות העסקאות שהתבצעו באותה תקופה על מנת שנפסוק לו את הסכום אותו הוא תובע. מנגד שולמה לו משכורת חודשית כל אותה תקופה, ואף הועלתה, והוא אף קיבל לראשונה בזמן הזה ביטוח מנהלים מהנתבעת. אומנם שוכנענו כי מכתב ההודעה מראש לא יושם בפועל וכי התובע נשאר לעבוד בנתבעת במשמעות של המשכת יחסי עובד מעביד, אך יחד עם זאת שוכענו כי היה מדובר בעבודה חלקית, בה יצא התובע לחופשת בחינות ארוכה ולחופשה נוספת, אף אם לא נקבל את טענותיה העקורניות של הנתבעת לפיהם אף בשל המשבר לא שב לעבודה סדירה - סה"כ עולה כי התובע לא עבד באופן קבוע ומסודר. ליחסיות זו אין החוזה מתייחס ועל כן עלינו לקבוע האם גם במועדים בהם לא הועסק התובע באופן מלא, זכאי הוא לעמלות באופן מלא. לאור האמור, שוכנענו כי התובע זכאי לעמלות עבור חודשים ינואר - אפריל, לגביהם אין מחלוקת כי עבד בפועל. לגבי חודשים אפריל מאי כאמור אין התובע זכאי לעמלות. לגבי חודשים יוני - אוקטובר זכאי התובע באופן חלקי לעמלות, בהתחשב בעובדה כי שוכנענו כי חזרתו של התובע לעבודה לוותה בקשיים מסוימים, והתובע לא הרים את נטל ההוכחה בעניין זה להראות כי לאחר משלוח ת/6 שבו הדברים לקדמותם. זוהי פרשנות נכונה של ההסכם, שלוקחת בחשבון את אומד דעתם הנכון והסביר של הצדדים בעת חתימתם על החוזה. מאחר וההסכם כאמור אינו מסייג את זכאותו של התובע לעמלות גם שעה שהוא בחופשה או ב'תקופת מבחנים' (תקופה של כחודש ימים מאמצע יוני עד אמצע יולי, ר' עמ' 10 לפרוטוקול הדיון שורות 25-24) , הרי שכביכול התובע זכאי לעמלות גם בחודשים יוני - אוקטובר, אלא שכאמור דו"ח שעות העבודה של חודשים יוני יולי מעידים על עבודה חלקית של התובע ולאחר מכן בחודש אוגוסט יצא התובע לכחודש נוסף לחו"ל עד לתאריך 4.9.01 (ר' עדותו של התובע עמ' 11 לפרוטוקול הדיון שורה 14). התובע לא הוכיח כי חזר לעבודה מלאה לאחר הוצאת ת/6 ואינו מכחיש כי בחודשים אפריל מאי לא תפקד, ומשכך ברור כי התובע אינו זכאי לסכום המלא של העמלות הנתבעות בגין שנת 2001. כמו כן, התובע לא הוכיח מהו סכום העמלות המדוייק המגיע לו, כאשר הנתבעת טענה כי עבור תקופה זו היה זכאי לסך של 9,000 ₪ בלבד. בנוסף, לא הוכח בפנינו כי התובע דרש את תשלום העמלות תוך כדי עבודתו בשנת 2001 והעובדה כי לא דרש את תשלום העמלות משך אותה תקופה מחזקת את עמדת הנתבעת, לפיה סברה כי ישנו חוזה חדש בין הצדדים אותה עת ושאין היא חייבת בתשלום העמלות, ולקחנו בחשבון אף עובדה זו. משכך, ולאחר שערכנו את האיזונים הנדרשים מפרשנותו של החוזה ת/2, ובהתאם להסכמות שהושגו בדיון מיום 8.12.03, תישא הנתבעת בתשלום כולל בסך של 35,000₪, עבור הפרשי שכר עבודה בשנת 2001. נסיבות סיום העסקתו של התובע - פיטורים או התפטרות? האם זכאי התובע להפרשי פיצויי פיטורים בנסיבות סיום העסקתו? לטענת התובע פוטר לאחר תקופת עבודה של 24.9 חודשים. על השתלשלות האירועים שהובילו לפיטוריו עומד התובע בסעיפים 36-24 לתצהירו המתוקן: לטענתו לאחר קבלת ת/6 לגביו טען כי מנהל הנתבעת אמר כי הוא "שטויות", נאמר לו כי ייחתם עימו חוזה חדש הרבה יותר טוב, ולכן אם הוא רוצה לחזור לעבודה, ייחתם ביניהם חוזה חדש. התובע אמר למנהל הנתבעת כי אין הדבר מקובל עליו ושהנתבעת אינה יכולה לבטל את החוזה באופן חד צדדי ושהוא רוצה לעזוב. בתגובה הבטיח לו מר אבנון כי החוזה החדש יהיה טוב יותר ושהוא יקבל בנוסף לבונוסים ולפלאפון גם רכב צמוד וביטוח מנהלים. כך, המשיך התובע להופיע לעבודה, תוך שהוא דורש כי ייחתם עימו חוזה חדש. בחודש אוגוסט 2001 צורף התובע לביטוח מנהלים ונשלח ע"י מנכ"ל החברה לחפש רכב חברה, שיעמוד לרשותו. לפני יציאתו של התובע לחופשה בספטמבר 2001 דרש שוב לקבל לידיו חוזה העסקה חדש, כפי שהובטח לו. ביום 11.9.01 הציג מר אבנון בפני התובע "חוזה עבודה", בו לא מולאו פרטיו האישיים, לא צוינה הגדרת תפקידו ולא הוגדר שכרו (ת/7). ביום 12.9.01 שלח התובע מכתב אל מנהל הנתבעת המבהיר כי הטיוטה שנשלחה אינה מהווה חוזה עבודה חדש. גם לאחר ששב התובע מחופשתו בחו"ל לא התקדם נושא חתימת החוזה ואף נאמר לו ע"י מר אבנון כי אם לא ייכנסו עסקאות חדשות לחברה, הוא ייאלץ לסגור אותה. לאחר מכן הודיע התובע כי כל עוד לא יוכן חוזה עבודה, לא יוכל להמשיך את עבודתו בחברה. כך, נשאר התובע בביתו (בהסכמת מנכ"ל הנתבעת) עד לקיום פגישה בינו ובין המנכ"ל אליה הביא המנכ"ל את ת/9. התובע הסכים לבסס את חוזה העבודה החדש על בסיס ת/9 אך דרש כי ישולמו לו כל הכספים להם היה זכאי עבור עבודתו בחברה בהתאם להסכם ת/2 (מיום 13.8.00). תנאי לחתימתו של התובע על חוזה העסקה חדש היה תשלום כל הכספים המגיעים לו עד אוקטובר 2001. באורח זה ולאחר שאמר למנכ"ל הנתבעת כי אם לא ישלם לו את זכויותיו הרי שהוא בעצם מפטר אותו, השיב המנכ"ל כי הוא מפוטר. כך, הוצא ת/10 המודיע על סיום העסקתו של התובע בחברה החל מ 14.10.01, אף שבפועל הועסק עד ליום 1.11.01, יום בו הודיע לו המנכ"ל על פיטוריו. לטענת הנתבעת מכתב ת/6 מיום 1.7.01 הינו מכתב פיטורים לכל דבר ועניין לאחריו לא חזר התובע לעבודתו כרגיל, והתפטר ביום 14.10.01. חזרתו האפשרית של התובע לעבודה על סמך ת/6 מותנית בחזרה לתפקוד נורמלי וכשזו לא התרחשה אין לראות את התובע כמי ש"חזר לעבודה". כמו כן, ת/9 אינו מסמך הצעה אלא דרישות התובע כפי שהועלו בפגישה שנערכה ביניהם. הנתבעת סברה כי בקשתו של התובע לקבל כספים עבור מכירות שביצעה בשנת 2001 הינה עזות מצח, שכן התובע לא עשה לטובתה דבר מאז אפריל באותה שנה. לאחר שסירבה הנתבעת למסור לידי התובע דו"חות כספיים הודיע התובע כי הוא עוזב את הנתבעת, אך ביקש לאור קשרי הידידות שהיו בינו לבין המנכ"ל לכתוב לו מכתב פיטורים לצורך קבלת תגמולים מביטוח לאומי. מנכ"ל הנתבעת הסכים לזאת, אף שהתובע לא היה זכאי לכך על פי דין. מעמדות הצדדים עצמם, כפי שפורטו בקצרה לעיל, עולה כי אין מדובר לא במצב של פיטורים ולא במצב של התפטרות (כאשר ייאמר מיד, כי התובע לא הוכיח 'מעשה פיטורים' באופן ברור,כנדרש) אלא מדובר במצב של סיום העסקה בהסכמה. על מנת שיובהר כמה המצב העובדתי של נסיבות סיום העסקה אינו ברור, נביא להלן מספר ציטוטים מעדויות הצדדים אשר יעידו על 'אי הבהירות': עדות התובע - (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון שורות 9-6): ".. ואז אמרתי לו שאת חודשים אפריל מאי שיוריד אבל מה עם העסקאות שעשיתי קודם, שזה כאילו שהוא מפטר אותי. ואז הוא אמר בסדר, אז אני מפטר אותך וזה מכתב ת/10". שם, שורות 15-13: "..מיולי עד נובמבר אמרתי לתומר "מה עם החוזה מה עם החוזה" והוא לא הסכים לשלם לי את העמלות על 2001 ולו היו תנאי העסקה מוגדרים, אז מה היה עלי לעשות?" עדות מנהל הנתבעת - (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון שורות 10-9): "הוא פוטר, ולאחר מכן ניסה לחזור והחליט בסופו של דבר שהוא פורש ונתנו לו פיצויים". נבהיר כי המחלוקת הרלבנטית היא לגבי הנסיבות שהביאו להפסקת ההתקשרות באוקטובר ולא לגבי 'אירועי יולי'. למען הסדר הטוב נציין כי כיוון ששוכנענו כי אף אם לא באופן סדיר ומלא, עבד התובע לאחר הוצאת המכתב ת/6, המודיע על סיום עבודתו - הרי שלא ניתן לראות בו כמכתב פיטורים ודה פקטו המכתב לא ניתק את קשרי העבודה שהיו בין הצדדים.. בכל מקרה, לפי עמדתה של הנתבעת, פוטר התובע ביום 1.7.01 ואם היינו מקבלים את עמדתה,הרי שהיה זכאי ממילא, מצד הדין, לפיצויי פיטורים (שכן ביום הדיון הסכימה הנתבעת כי לצורך ההליך הנוכחי התובע עבד אצלה 24.9 חודשים, וטענותיה שנטענות לאחר מכן על עבודה בחברה שונה והפסקת עבודה אינן מתקבלו לאור 'חזית הדיון' שנקבעה), ועל כן גדר המחלוקת האמיתית היא האם התובע זכאי להפרשי פיצויים גם עבור התקופה שמאוגוסט ועד סוף אוקטובר 2001. שוכנענו, כי דובר במצב בו התובע בחר לעזוב על רקע אי חידוש חוזה העבודה וסירובו של מנכ"ל הנתבעת לשלם לו את עמלות שנת 2001, והנתבעת לאור אי עבודתו בפועל של התובע והקונפליקט שפרץ ביניהם בנוגע לתשלום העמלות, גם היא רצתה לסיים את ההתקשרות עימו, ולטענתה אף עשתה זאת בת/6 מחודש יולי. כך, שניתן לראות את סיום ההתקשרות בין הצדדים ככזה שנעשה בהסכמתו של המעביד. העובדה כי הנתבעת בחרה לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים שהיו צבורים לטובתו בקופות, משלימה את התמונה בהקשר זה, ומשכך ועל אף שהתובע לא הוכיח בפנינו 'מעשה פיטורים' - שאנו בספק אם היה כאמור - לאור הסכמתה של הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים, אין צורך 'לקבוע מסמרות' בעניין. משהסכימה הנתבעת לשלם לתובע פיצויים, ועל כך אין חולק, הרי שכבר נפסק כי אופיים של הפיצויים המוסכמים יהיה כשל פיצויי פיטורים מטעם החוק. בעניין זה כבר נקבע כי כאשר פיצויי הפיטורים משתלמים מכוח הסכם, אין לבדוק אם נכללו בפיצויים כל רכיבי השכר שיש לקחתם בחשבון שעה שהפיצויים משתלמים מכוח החוק, אולם שעה שהצדדים לא קבעו את סכום הפיצויים ו/או את דרך חישובם ישנה הנחה כי הללו יחושבו על פי החוק ועל כן במידה ונקבע כי העמלות על פי החוק מהוות חלק משכרו של התובע, הרי שאלו יחושבו בפיצויי הפיטורים המגיעים לו (ר' דב"ע שנ/25-3 רבקה בק נ' מדינת ישראל, פד"ע כא 275). האם העמלות מהוות חלק משכר היסוד של התובע? כעת נבחן את זכאותו העקרונית של התובע להכללת רכיב העמלות בפיצויי הפיטורים שקיבל בסכמה. קרי - האם מהוות חלק משכר היסוד של התובע? לטענת התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 32,911 ₪ לאור שכר היסוד + ממוצע העמלות לשנת 2000, ובהתחשב בתקופת עבודתו. מאחר והנתבעת שילמה לו סך של 8,247 ₪ בגין פיצויי פיטורים, נותר זכאי סך של 24,664 ₪. לטענת הנתבעת, התובע התפטר מעבודתו בחודש אוקטובר 2001, ועל כן לא היה זכאי על פי דין לתשלום פיצויי פיטורים כלל. האישור (נספח ו' לתצהיר מנכ"ל הנתבעת) שניתן לתובע בדבר סיום העסקתו, ניתן לבקשת התובע לצורך קבלת תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי ואין האישור מעיד כי התובע פוטר. הנתבעת שילמה לתובע את סכום הפיצויים שהיה מגיע לו לוּ פוטר בסך 8,247 ₪, ועל כן אינה חייבת לו עוד דבר. לטענת הנתבעת, אין לכלול את רכיב הפרמיות בשכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים. מדובר בפרמיה המותנית בתנאי הנוגע לרווחי המעביד ואשר יש בה מרכיב של עידוד. הפרמיות ששולמו לתובע לא היו בשיעור קבוע, אלא היו תלויות במספר גורמים ביניהם סגירת עסקה או ביצוע מכירה, העסקה מזכה בפרמיה ועל כן ומשהייתה מותנית היא אינה מהווה חלק משכר העבודה הקובע של התובע (ר' סעיפים 30 ו 41 לתצהיר הנתבעת). בנוסף, תנאי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים אינה מתקיימים בענייננו, שכן הפרמיה ששולמה לתובע הייתה פרמיה "מפעלית" על יסוד מכירות שביצעו כלל אנשי המכירות בנתבעת ולא על סמך עבודת התובע בלבד. לדעתנו, אין מקום לדבר על פרמיה מפעלית, שעה שהתובע שימש כאיש מכירות יחיד בנתבעת, ואין לקבל גם את יתר טענותיה של הנתבעת בעניין אי הכללת העמלות בשכר, לאור ההלכות הברורות והידועות בעניין הכללת עמלות אנשי מכירות בשכרם הקובע. התובע, כאיש מכירות בפועל, קיבל את שכרו על בסיס משכורת יסוד + אחוזים מרווחים, כאשר ההלכה הידועה בעניין היא כי עמלות אלו, אף אם כונו בונוס או כל כינוי אחר, מהוות חלק משכרו הקובע של העובד. שוכנענו כי מהותית לא נדרשה מהתובע כל דרישה נוספת, מעבר לביצוע עבודתו בפועל כתנאי לקבל ה'בונוס' ומדובר בחלק משכרו בשל עבודה שביצע. על כן, משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים כוללת את רכיב העמלות. משכך, ובהתאם להסכמות שהושגו בדיון מיום 8.12.03 (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון שורות 13-11), תישא הנתבעת בסך 21,084 ₪, עבור הפרשי פיצויי פיטורים. זכאותו של התובע לתמורת הודעה מוקדמת האם ניתן לראות בת/6 הודעה מוקדמת על פיטורים? מפאת חשיבותו נביא אותו בלשונו: "לכבוד רן פרנקל, הנדון: הודעה מראש לאחר 4 חודשים של חוסר תפקוד ואי עמידה בסטנדרטים, אני נאלץ להודיע לך על הפסקת העסקתך תוך 30 יום. למרות האמור לעיל, במידה ותחליט לחזור ולתפקד, בהתאם לסטנדרטים הנדרשים, יהווה חודש זה, חודש "גרייס". במקרה ותחליט לחזור לעבודה ייחתם אתך חוזה העסקה חדש, בהתאם לתנאים החדשים שנוצרו. בברכה, תומר אבנון" מאחר ולאחר הודעה זו התקיימו יחסי עובד מעביד בפועל בין הצדדים, אף ששוכנענו כי התובע לא פקד רבות את מקום עבודתו, הרי שאין לראות בת/6 כמכתב הודעה מראש על פיטורים, שכן אלו לא מומשו בסופו של יום בתאריך הנקוב בו ומשהתובע המשיך לעבוד בנתבעת עד לנובמבר 2001. המו"מ שנערך בין הצדדים לקראת חתימתו של חוזה עבודה חדש מוכיח כי התובע הביע את רצונו לשוב לעבודה וכי הנתבעת קיבלה את רצונו זה. עם זאת, לא הוכח בפנינו 'מעשה פיטורים' ע"י התובע, ומששוכנענו כי בפועל סיום העסקתו של התובע היה בהסכמה הרי שאין מקום ליתן לתובע תמורת הודעה מוקדמת, מעבר למה שניתנה לו. התביעה לדמי הבראה: משהוכיח התובע כי הועסק מעל שנה ברציפות, נטל הוכחה כי שולמו לתובע דמי ההבראה במלואם, חל על הנתבעת. בעניינו הציגה הנתבעת את נ/10 לפיו עולה כי שולמו לתובע 1,781 ₪ כדמי הבראה. התובע טוען בסיכומיו (זאת, על אף הודאת התובע בדיון כי שולמו לו דמי הבראה, ר' עמ' 17 לפרוטוקול הדיון שורות 7-6) כי דמי ההבראה שולמו בחסר. טענתו נכונה לאור וותקו ולפיכך כימותו מתקבל והנתבעת תישא בתשלום ההפרש בסך 983 ₪ בגין דמי הבראה. סוף דבר תביעתו של התובע להשלמת פיצויי פיטורים, מתקבלת וכך גם תביעתו להשלמת דמי הבראה. תביעתו להשלמת שכר עבודה בגין שנת 2001 מתקבלת בחלקה, כאמור לעיל בפסק הדין. תביעותיו של התובע לדמי הודעה מוקדמת ופיצויי הלנה, נדחות. בסך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 57,067 ₪ תוך 30 מיום מיום קבלת פסק הדין. הוצאות: לאור תוצאת ההליך ומשרק חלקה של התביעה התקבל, כל צד יישא בהוצאותיו. זאת גם לאחר שלקחנו בחשבון את העובדה כי שוכנענו שהנתבעת 'באה לקראת' התובע בתקופת העסקתו, במיוחד בעת המשבר שעבר אחרי מות אביו לאור יחסי החברות בין הצדדים וכי התובע ניצל קרבה זו שנוצרה בין הצדדים. ערעור: בזכות, תוך 30 יום לביה"ד הארצי.חוזה עבודהחוזה