1. הנאשמת 1 היתה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, חברה בע"מ, אשר עסקה במתן שירותי אחזקה שוטפת לנציגויות של בתים משותפים. בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום סיפקה החברה שירותי אחזקה לנציגות הבית המשותף ברחוב הצדף 1-3 הרצליה; הנאשמים 2 ו-3 היו בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום בעלי מניות ומנהלים פעילים בנאשמת. 2. העבירות בהן הואשמו והודו הנאשמים הן אלה - א. הנאשמת 1 - העסקה שלא כדין, ללא חוזה עבודה בכתב, ללא הסדרת ביטוח רפואי וללא מתן פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו מהשכר- עבירות על סעיפים 2(א) (1) - (2) 2(ב)(2), 2(ב)(3), 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991 (להלן- החוק). ב. נאשמים 2 ו-3 - אחריות נושאי משרה - עבירות על סעיפים 5 , 2(א) (1)-(2) 2(ב)(2), 2(ב)(3) ו-2(ב)(7) לחוק. 3. הנאשמים הודו בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום ללא ניהול הוכחות. 4. טיעוני ב"כ המאשימה לעונש - א. מדובר בעבירה שבוצעה ביום 7.3.06 כאשר במסגרת ביקורת שנערכה על ידי מפקחי המאשימה ושוטרת נמצאה עובדת אחת שעסקה בשטיפת לובי בניין ברח' הצדף 1-3 הרצליה. העובדת לבשה חולצה שנשאה את הלוגו של הנאשמת 1, התברר שהיא הועסקה ללא היתר עבודה כדין מבלי שהנאשמת התקשרה עימה בחוזה עבודה בכתב, מבלי להסדיר לה ביטוח רפואי ומבלי למסור לה תלוש שכר; ב.העבירות מכח החוק נתפסות כעבירות חמורות. החומרה של העבירות נובעת מפגיעה כפולה - הן בסקטור העובדים הזרים והן בסקטור העובדים הישראלים הצריכים להתמודד עם סוגית העסקת עובדים בעלות זולה. הלכה פסוקה היא כי מדובר בעבירה כלכלית שהדרך היחידה להשיג את ההרתעה הגלומה בענישה היא על ידי הטלת קנס שמשמעותו פגיעה כלכלית בנאשמים; ג. אין להתייחס לעבירה כעבירה אחת מאחר ומדובר בעובדת אחת אלא כל עבירה היא עבירה בפני עצמה ויש להתחייס לכל עבירה בנפרד; ד. לנאשמת אין הרשעות קודמות אך עם זאת הוטלו עליה בעבר 2 קנסות. העובדה שנעברה עבירה נוספת מעידה שאין אלמנט של הפנמה; ה. גם את ריבוי העבירות בגין עובדת אחת יש לראות בחומרה; ו. מבוקש להטיל קנס בשיעור 50% מהקנס העונשי הקבוע בחוק היות ומדובר ב- 4 עבירות הקנס המקסימלי הוא 417,600 ₪ ומבוקש להטיל על הנאשמת 1 קנס בגובה 208,800 ₪ ולגבי כל נושא משרה מחצית מהסכום דהיינו 104,400 ₪ לכל נאשם; ז. בנוסף מבוקש כי בית הדין יורה לנאשמים לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירות לפי החוק למשך 3 שנים שאם לא כן יושת עליהם הקנס המקסימלי הקבוע בחוק; ח. ככל שבית הדין יראה לנכון להטיל קנסות מופחתים שבכל מקרה לא יהיו נמוכים מהקנסות המינהליים, לו היו מוטלים, כך שעל הנאשמת 1 מדובר בסכום שלא יפחת מ-25,000 ₪ ועל כל אחד מהנאשמים 25,000 ₪ וסה"כ - 75,000 ₪; ט. העובדה שאין לנאשמים הרשעות קודמות בבית הדין והעובדה שהנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה וחסכו מזמנם הן של בית הדין והן של הצדדים, עומדת לזכות הנאשמים. 5. טיעוני הנאשמים לעונש - א. הנאשמים מביעים חרטה על המיוחס להם בכתב האישום; ב. ביה"ד המליץ להעביר את ההליך לפסים המינהליים אולם כעולה מדברי ב"כ המאשימה, מסיבות טכניות בלבד נמנע הדבר; ג. הנאשמים 2 ו-3 הינם אנשים נורמטיבים. לנאשם 3, עוזי בראל, עבר צבאי ובטחוני עשיר כלוחם וקצין בסיירת מטכ"ל מאותר באותות וצלש"ים. הנאשם 2 - אסף בראל, הינו קצין בצנחנים אשר תרם ותורן רבות בסדיר, בקבע ובמילואים; ד. מבוקש למחוק את ההרשעה של הנאשמים 2 ו-3 מאחר ומדובר בנאשמים ללא הרשעה אשר הודו באישומים ומתחייבים לא לשוב על ביצוע עבירות דומות ולא ביצעו עבירות דומות מאז אותו מקרה; ה. מדובר בחברה שהוקמה על ידי הנאשמים 2 ו-3 המעסיקה כ- 70 עובדים (כולם ישראלים). בעבר, לאור הקנסות המינהליים שהוטלו בוצעו מאמצים רבים לאיתור עובדים ישראלים, לרבות פניה לשר התמ"ת. הענות בקרב העובדים הישראלים היתה נמוכה ביותר וחרף זאת נוקטים הנאשמים את כל המאמצים להעסיק עובדים ישראלים כחוק; ו. מבוקש להטיל עונש כספי מינימלי ככל הניתן ושלא יעלה על גובה הקנס המינהלי תוך פרישה לתשלומים. 6. בע"פ 18/06 פיכר טרניק נגד מדינת ישראל (מיום 20.2.2007) נפסק, בין היתר, באשר לתנאי העסקה הולמים כי - "חוק עובדים זרים נחקק במטרה להסדיר את העסקתם של עובדים זרים בישראל, הן לעניין ההרשאה לכניסתם לישראל והן לעניין הבטחת תנאי עבודה הוגנים והולמים. בשנת תש"ס תוקן החוק ונקבעו בו הוראות מפורטות ומחייבות, בין השאר לעניין תנאי העבודה המינימליים המחייבים כלפי עובד זר, כגון - אישור רפואי, חוזה עבודה, ביטוח רפואי, מגורים הולמים ועוד ... בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: "בשנים האחרונות גדל מספר העובדים הזרים השוהים בישראל ובהם רבים המועסקים בישראל בלא היתר כדין... במקרים רבים תנאי המחיה של העובדים הזרים אינם הולמים מדינה נאורה. העובדים הזרים ובני משפחותיהם מתגוררים בצפיפות, לעתים במכולות שאינן ראויות למגורי אדם כאשר הם נעדרי זכויות וגישה לשירותים הרפואיים שהמדינה מספקת לאזרחיה. נוסף על כך, רבים מהעובדים הזרים אינם זוכים לתנאי שכר הוגנים ולזכויות סוציאליות. במציאות כזו יש כדי לפגוע בתדמיתה של המדינה כמדינת חוק. ... החוק המוצע מסדיר שורה של הגנות לעובדים הזרים כמו חובה על המעביד לעגן את ההתקשרות עם העובד הזר בחוזה עבודה מפורט בכתב, חובתו לדאוג לו למגורים הולמים תוך שמירה על תנאי תברואה ובטיחות, בפיקוח המדינה, החובה להסדיר לו ביטוח בריאות הולם וחובת הפקדת כספים בקרן שתוקם ושתיוחד לעובדים הזרים...". (הצ"ח 2824, התש"ס, עמוד 68, בעמודים 99 - 100). אין ספק שמטרות החוק חשובות ונעלות. עובד זר אינו כלי עבודה זמין לעת מצוא. עובד זר הוא, בראש וראשונה, בן-אנוש הזכאי לזכויות בסיסיות כעובד וכאדם. העובד הזר, מעצם מעמדו זה, הוא חלש ופגיע. הוא אינו נהנה מזכויות בסיסיות של אזרח במדינה. הוא מנותק ממולדתו, מסביבתו וממסגרת משפחתו. הוא זר במקומותינו, במקרים רבים הוא נתון לחסדי המעסיק או הגורם שהסדיר את בואו ובתור שכזה הוא אובייקט קל לניצול ולקיפוח. הדרך הנכונה להבטיח את זכויותיו הבסיסיות של העובד הזר היא קביעת נורמות העסקה מחייבות בחקיקה ויצירת מערך של פיקוח ואכיפה על הוראות החוק. לכך נועדו הוראות חוק עובדים זרים ויש לברך על פעולות הביקורת והאכיפה הננקטות על ידי המדינה מכוח חוק זה". 7. באשר לעבירה של העסקה ללא היתר כדין - ידוע הוא כי מדובר בעבירה כלכלית, אשר הדרך היחידה להשיג את ההרתעה הגלומה בענישה היא על ידי הטלת קנס שמשמעותו פגיעה כלכלית בנאשמים. לא אחת פסק בית הדין הארצי לעבודה כי מדובר בעבירה חמורה , ובלשונו: "לחובתו של המשיב עלינו לציין כי מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים, דבר שאינו קיים במקרה דנן" (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל - נפתלי ניסים, פד"ע לח 145). 8. בבואי לגזור את דינם של הנאשמים, לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים: א.השיקולים הבאים בחשבון לחומרא הינם - 1. העבירה בה הורשעה הנאשמת 1, העסקה ללא היתר עבודה, הינה עבירה חמורה אשר לבד מכך כי היא פוגעת בזכויות העובדים הזרים פוגעת היא אף בתנאי עבודה של העובדים המקומיים. מדובר בעבירה כלכלית, אשר הדרך היחידה להשיג את ההרתעה הגלומה בענישה היא על ידי הטלת קנס שמשמעותו פגיעה כלכלית בנאשמים; 2. כך גם העסקת העובדת ללא חוזה העסקה , ללא ביטוח רפואי ומבלי שנמסר לה פירוט שכר העבודה . בפסיקה נקבע כי "הדרך הנכונה להבטיח את זכויותיו הבסיסיות של העובד הזר היא קביעת נורמות העסקה מחייבות בחקיקה ויצירת מערך של פיקוח ואכיפה על הוראות החוק ". 3. ריבוי העבירות; 4. בעבר הוטלו על הנאשמת 1 קנסות מינהליים; 5. העבירות המיוחסות בוצעו במסגרת משלח ידם של הנאשמים. ב.השיקולים הבאים בחשבון לקולא הינם - הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה בביצוע העבירות ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר; לנאשמים אין הרשעות קודמות אלא רק קנסות מינהליים ששולמו וממועד ביצוע העבירה מושא כתב אישום זה לא בוצעו עבירות נוספות; חלף זמן ממועד ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום - עבירה מיום 7.3.06 בגינה הוגש כתב אישום ביום 9.3.09. 9. באיזון שיש לעשות בין חשיבות אכיפת חוק עובדים זרים כאשר מדובר בהעסקת עובדים זרים ללא היתר, ללא חוזה העסקה , ללא ביטוח רפואי וללא שיימסר פירוט השכר ששולם, לבין העובדה שמדובר בעבירה שבוצעה בשנת 2006 וכתב האישום בגינה הוגש לאחר 3 שנים בשנת 2009 ובכך פחת בהרבה גורם ההרתעה, כמו גם נוכח העובדה שהנאשמים הודו בעבירות המיוחסות להם בהזדמנות הראשונה ובכך חסכו זמן רב הנני קובעת כלהלן- א. הנני משיתה על הנאשמת 1 קנס בשיעור 25,000 ₪ שישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר התשלום הראשון יתבצע ביום 1.8.10 וכל ראשון לחודש שאחריו. ב. הנני משיתה על הנאשם 2 קנס בשיעור 25,000 ₪ שישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר התשלום הראשון יתבצע ביום 1.8.2010 וכל ראשון לחודש שאחריו ג. הנני משיתה על הנאשם 3 קנס בשיעור 25,000 ₪ שישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר התשלום הראשון יתבצע ביום 1.8.2010 וכל ראשון לחודש שאחריו 10. היה והנאשמים או מי מהם יעברו על הוראת החוק בתוך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין, יושת עליהם הקנס המקסימלי הקבוע בחוק. חוזה עבודהחוזה