1. התובע פנה בבקשה למתן סעד הצהרתי על פיו יעוכבו הליכי המכרז הפנימי למשרה של מנהל אגף ארגונים ומוסדות במשרד לענייני דתות ויוצהר כי התובע רשאי להשתתף במכרז זה. 2. התובע מועסק בשירות המדינה החל מחודש 6.95, על פי חוזים מיוחדים להעסקת עובד שנחתמו עימו מעת לעת לפי תקנה 1(3) לתקנות שרות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), התש"ך - 1960 ופסקה 16.414 לתקשי"ר. (הסכמי ההעסקה והארכת תוקפם צורפו כנספחים א' ו- ג' לכתב התביעה) נכון למועד הגשת התביעה הוארך תוקפו של החוזה המיוחד האחרון (מיום 27.7.97) עד ליום 31.12.98 (נספח ג2 לכתב התביעה המתוקן). 3. השאלה הטעונה הכרעה בתיק זה היא שאלת זכאותו של התובע, המועסק כאמור בחוזה מיוחד מסוג "עבודה חיונית" לפי תקנה 1(3) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) התש"ך - 1960 (להלן: "התקנות") ופסקה 16.414 לתקשי"ר, להתמודד במכרז פנימי שפורסם למשרה בה הוא מכהן בפועל החל מ- 1.6.97 - מנהל האגף לארגונים ומוסדות. (משרה מספר 7002.000 בתקן) אלו הנסיבות שהובילו להגשת התביעה ולגביהן אין חולק: 4. עם פרסום מרכז פנימי למשרת מנהל אגף ארגונים ומוסדות במשרד לענייני דתות פנה התובע והגיש מועמדותו למשרה. 5. ביום 9.3.98 הודיעה הגב' רחל שכטר - מנהלת משאבי אנוש במשרד לענייני דתות לתובע כי לאור העובדה כי הוא מועסק במשרה בלתי צמיתה, אין באפשרותם לקבל מועמדותו למכרז זה, בהתאם לסעיף 11.411 ה1 לתקשי"ר. (נספח ד' לכתב התביעה) 6. ביום 10.3.98 הודיעה הגב' לבנה בן אבו - מרכזת (יחידת השרות למשרדים) בנציבות שירות המדינה למנכ"ל המשרד לענייני דתות כי התובע אינו רשאי להגיש את מועמדותו, שכן סוג העסקתו אינו נמנה בין סוגי העובדים הרשאים להגיש מועמדותם למכרז פנימי לפי הוראות פרק 11.411 לתקשי"ר. (נספח ה' לכתב התביעה) 7. בעקבות פנייתו של התובע לנציבות שירות המדינה (נספח ו' לכתב התביעה) נערכה בדיקה נוספת בנציבות. ביום 23.3.98 הודיעה הגב' לבנה בן אבו למר יחיאל לגאמי - סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש במשרד לענייני דתות כי בדיקה מחודשת העלתה כי התובע לא נשלח לבחינות כניסה ערב כניסתו לשירות המדינה וכי לו הדבר היה נעשה היה העובד זכאי לגשת למכרז פנימי על פי פסקה 11.411 (ה) (2) לתקשי"ר "ולפיכך רשאי הנ"ל להגיש מועמדותו" המכתב מסתיים במילים: "על מנת לרפא פגם זה נבקש לשלוח את העובד לבחינות כאמור". (נספח ז' לכתב התביעה) 8. התובע ניגש למבחנים האמורים (למשרת רכז) ונמצא מתאים להעסקה במשרה המוצעת. (נספח ח' לכתב התביעה) 9. ביום 7.6.98 קיבל התובע ממנכ"ל המשרד לענייני דתות העתק מכתבו של ב"כ התנועה למען איכות השלטון בישראל, עו"ד אל-עמי אל מנכ"ל המשרד, (בהעתק לנציב שירות המדינה) מיום 26.5.98 בעניינו של התובע והאישור שניתן לו לגשת למכרז הפנימי וכן מכתבו של נציב שירות המדינה - עו"ד שמואל הולנדר אל עו"ד אל-עמי מיום 2.6.98, ועל פיו דרך קבלתו של התובע לעבודה היתה לכאורה שלא כדין ובניגוד לכללים המחייבים בשירות המדינה, כי משהופנתה שימת ליבו של הנציב לעובדת העסקתו כאמור הנחה את הגורמים המקצועיים בנש"מ להפסיק את עבודתו ולהתחיל בהליכים פורמליים של מכרז, כי האישור שניתן לתובע לגשת למכרז הפנימי ניתן בטעות ושלא על דעתו של הנציב וכי הורה על ביטול השתתפותו של התובע במכרז הפנימי והוצאת שמו מרשימת המועמדים. (נספחים ט2-1 לכתב התביעה) 10. התובע פנה, באמצעות בא כוחו, למנכ"ל המשרד לענייני דתות ולנציב שירות המדינה ופירט טענותיו כנגד אופן ביטול השתתפותו במכרז. 11. ביום 21.6.98 נשלחה על ידי מר לגאמר אל התובע הודעה על פיה מועמדותו למכרז אינה מתקבלת וכי אינו רשאי להגיש מועמדות למכרז פנימי. על פי הנאמר במכתבו של מר לגאמי אל התובע, "הודעה זו מבטלת כל קודמת, אם היתה כזו כולל הזמנה לבחינה". (נספח יד לכתב התביעה) 12. לכל אילו יש להוסיף כי עוד ביום 19.1.98 נעשתה פניה בכתב מטעם ועד העובדים של משרד הדתות אל נציב שירות המדינה - עו"ד הולנדר בענין מילוי משרות פנויות באמצעות מכרז פנימי וקידום עובדים. בפניה שטח ועד העובדים קובלנות של עובדים על קיפוח, שלילת זכויות, העסקת מקורבים פוליטיים על פי חוזים אישיים וביקשו התערבותו על מנת לבדוק חריגות ממינהל תקין וסטיות מהוראות התקשי"ר. עיקר טענות התובע 13. העסקתו של התובע בסוג החוזה המיוחד כפי שהועסק בו נעשה על ידי נש"מ באופן שרירותי, ללא כל קשר לסוג התפקיד בו שימש התובע והנסיבות שהביאו את המדינה להתקשר עימו בחוזי העסקה אלו. 14. לתובע קנויה זכות להשתתף במכרז הפנימי לתפקיד מנהל אגף ארגונים ומוסדות במשרד לענייני דתות מיום תחילת עבודתו במשרד ולבצעה מיום תחילת עבודתו כמ"מ מנהל האגף. 15. סיווגה של עבודת התובע במשרד לענייני דתות מיום קבלתו לעבודה היה שגוי: בפועל, על אף האמור בחוזי העסקתו, סיווגה של עבודת התובע המדויקת צריכה היתה להיות עבודה הנובעת מלחץ עבודה או עבודה בביצוע משימה חולפת, או מילוי מקום כמשמעות הגדרות אלו בפסקה 2.132 לתקשי"ר. ב"כ התובע אף נתמך בתשובותיה של נציגת המשרד - הגב' שכטר בחקירתה הנגדית, כי תפקיד התובע כממונה מקוואות זה תפקיד שהצורך בו נובע מלחץ עבודה חולף, או עבודה הקשורה בביצוע משימה חולפת. (עמ' 18-17 לפרוטוקול) מכח הוראות פסקאות 16.521 ו- 16.311 לתקשי"ר, העסקתם של עובדים באחד מן הסיווגים האמורים לעיל במהלך 24 חודשים, לכל היותר, מקנה להם מעמד של עובד זמני לכל דבר וענין. מתוקף היותו של התובע מועסק כשלוש שנים, מוקנה לו מעמד של עובד זמני, המזכה אותו להשתתף במכרז פנימי מכח הוראות פסקה 11.411(ב) לתקשי"ר, המחילה את פרק 11 העוסק במכרז פנימי, על עובדים זמניים. 16. עוד נטען כי סיווגה של עבודת התובע כמ"מ מנהל אגף ארגונים ומוסדות במשרד לענייני דתות, החל מחודש 5.96, היה שגוי שכן על פי סעיף 16.311(א) לתקשי"ר, עובד המועסק כמ"מ יותר משנים עשר חודשים או שמוארכת העסקתו לתקופה כאמור, יועסק במעמד של עובד זמני. בהתאם להוראה זו נטען כי מעמדו של התובע, עוד לפני מועד החתימה על הסכם מיוחד עימו ביום 27.7.97, היה מעמד של עובד זמני. משכך, קמה לו זכות להשתתף במכרז פנימי מכח הוראת סעיף 11.411(ב) לתקשי"ר, כאמור. 17. סיווג התקשרותו של התובע עם הנתבעים עומד בניגוד לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט - 1959 והתקנות מכוחו והביא לפגיעה בזכויותיו של התובע שלא כדין, משלא הועבר למעמד עובד זמני. בנוסף, משמעות סיווג חוזה ההעסקה לא הובהרה לתובע בשום שלב. עוד נטען כי על אף שעדת המדינה הצהירה כי העסקה מסוג זה של התובע היא חריגה, אין הדבר כך והמדינה אף התחמקה מטענות על שאלות ב"כ התובע בנוגע למספר המועסקים בחוזה העסקה מסוג זה. בנוסף, הואיל וגם מטעם המדינה הוצהר כי סיווג חוזה ההעסקה יכול היה להעשות בשני אופנים, האחד בו יתאפשר לתובע להשתתף במכרז הפנימי והשני, על פי הנטען, בו לא יתאפשר לתובע להשתתף במכרז (סעיף 3ג לתצהירה של הגב' בן אבו), הרי שחובת תום הלב המוטלת על הנתבעים, הן כמעביד והן כרשות שלטונית, מחייבות את הנתבעים לפעול באופן שיגן על זכותו של התובע ולא באופן שישלול אותה. 18. עוד נטען כי לתובע זכות קנויה להשתתף במכרז הפנימי נשוא תביעה זו מן הטעם שבעת קבלתו לעבודה חלה על העסקתו של התובע חובת הזיקה ללשכת התעסוקה, בהתאם לפסקה 11.912 לתקשי"ר ולפיכך זכאי התובע להשתתף במכרז מכח הוראת פסקה 11.411(ה)(2) לתקשי"ר. 19. התובע טוען כי בתהליך קבלת ההחלטה האחרונה, השוללת את זכאותו לגשת למכרז נפלו פגמים רבים אשר כל אחד מהם, קל וחומר משקלם המצטבר, יש בו כדי לפסול את ההחלטה למנוע מהתובע מלהשתתף במכרז. הנתבעים הפרו את כללי המנהל הציבורי התקין, בבקשם לבטל את האישור שניתן לתובע להתמודד על משרת מנהל האגף, לרבות הפרת הבטחה שילטונית שניתנה לתובע, פעולה בחוסר תום לב ובאופן מפלה, עירוב שיקולים זרים, הפרת חובת השימוע - באשר לא ניתן לתובע להציג את ענינו טרם מתן ההחלטה, אשר התקבלה באופן חד צדדי, תוך הפרת חובת ההנמקה. נטען כי ה"בהילות" בה טופלה הפניה של אל-עמי מצביעה על רצונו של הנציב "להקריב" את התובע ולא להתעמת עם התנועה לאיכות השלטון. עוד נטען כי לתובע לא הודע על קבלת ההחלטה הסותרת להחלטה המתירה לו להשתתף במכרז הפנימי למשרת מנהל האגף אלא ימים ספורים לפני מועד ישיבתה של ועדת הבוחנים של המכרז, וזאת על מנת לנסות ולבצע "מחטף" ולשלול מהתובע כל אפשרות להביא טענותיו בפני הגורמים המוסמכים או הערכאות המוסמכות. ב"כ התובע טען כי לאחר פנייתו של עו"ד אל-עמי מהתנועה למנן איכות השלטון, פניה שבה לא נטענה כל טענה שלא היתה ידיעה קודם לכן, הזדרז נציב שירות המדינה מבלי שניתנה לתובע הזדמנות לטעון טענותיו, מייד באותו יום בו התקבלה הפניה, והודיע לעו"ד אל-עמי דבר ההחלטה החדשה וזאת עוד בטרם נמסרה הודעה על כך לתובע. בשל כל אלה נטען כי ההחלטה למנוע מהתובע מלהשתתף במכרז נעשתה בחוסר סמכות והיא בטלה מעיקרה ולחילופין - ניתנת לביטול. 20. בנוסף, נטען כי המדינה פעלה בניגוד להוראות כל דין ובין היתר, הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק. לטענת התובע, עצם קיומו של מכרז פנימי עומד בניגוד להוראות חוק יסוד: חופש העיסוק. (טענה זו הועלתה ככזו לראשונה בסיכומים) 21. עוד נטען כי המדינה מנעוה ומושתקת מלטעון כנגד השתתפותו של התובע במכרז. התובע טוען כי המדינה יצרה מצגים כלפיו וגרמה לו להסתמך עליהם. נסיונה של המדינה להתנער מהמצגים האמורים נעשה באופן אשר יגרום לתובע נזק. 22. התובע טוען כי אינו מבקש לעצמו כל פריבילגיה או העדפה כלשהי. כל שהוא מבקש הוא כי תנתן לו הזדמנות שווה והוגנת להתמודד על המשרה אותה מילא בהצלחה כמ"מ. לאחר שהתקבלה החלטה המאפשרת לו להשתתף במכרז, אשר מהווה בין היתר הבטחה מנהלית, מבקשת המדינה למנוע מהתובע את הזכות להשתתף במכרז בטענות פורמליות של דקדוקי הוראות התקשי"ר, שאף הם עצמם פרשו אותן בכל אחת מהפעמים באופן שונה, ואף מבלי שהתגלה להם כל נתון חדש. עוד טוען התובע כי הוכח שהנתבעים עצמם אינם פועלים על פי "דקדוקי התקשי"ר" בכל הנוגע לקבלת עובדים לסיווג חוזי העסקתם, אלא הסיווג נעשה על פי שיקולי תקציב, בניגוד להוראות החוק, התקנות והתקשי"ר. 23. בנוסף נטען כי העובדה שטענה ה"טעות" לא מצאה ביטוייה במסמך הקודם לכתבי הטענות בהליך זה מלמדת כי שיקול זה לא עמד כלל בפני הנתבעת בעת ההחלטה על ביטול ההחלטה הקודמת המאפשרת לתובע להשתתף במכרז. (יש לציין כי במכתבו אל עו"ד אל-עמי ציין בפירוש הנציב כי נפלה טעות בהחלטה הקודמת). 24. עמדת המדינה, בתמצית, הינה כי התובע אינו זכאי להגיש מועמדותו למכרז הפנימי אשר פורסם לאיוש מרשת מנהל אגף (ארגונים ומוסדות) במשרד, זאת נוכח אופן העסקתו בשירות המדינה. לטענת המדינה, בשל טעות שנפלה מלפני הנציבות, נמסר לתובע כי הינו זכאי להציג מועמדותו למכרז, אך הטעות התגלתה מבעוד מועד ותוקנה, תוך הסרת שמו מרשימת המועמדים. המדינה טוענת כי קבלת מועמדות התובע למכרז עומדת בניגוד לכללי התקשי"ר, המסדירים את איושן של משרות בשירות המדינה, ויש בה מתן יתרון שלא כדין לתובע, תוך הפליית מועמדים אפשריים אחרים בעלי נתונים דומים. 25. לטענת המדינה, התובע אינו זכאי להציג מועמדותו למכרז הפנימי לאיוש משרת מנהל אגף ארגונים ומוסדות במשרד, שכן נוכח אופן העסקתו בשירות המדינה - בחוזה מיוחד לפי תקנה 1(3) לתקנות ופסקה 16.414 לתקשי"ר - אין הוא בין העובדים אשר חלות לגביהם הוראות פרק 11 לתקשי"ר המסדירות את סוגיית המכרז הפנימי, כאמור בפסקה 11.411 לתקשי"ר. 26. עוד נטען כי החלטת הנציבות לפיה זכאי התובע להציג מועמדותו למכרז, נגועה במספר טעויות: א. התובע הועסק במסלול העסקה יוצא דופן, אשר הקנה לו יתרונות (הטבות שכר) מהם נהנה לאורך כל תקופת העסקתו. לטענת ב"כ המדינה, הוכח כי העסקה בחוזה מסוג זה, בהתחשב ברמתה הנמוכה של המשרה אליה התקבל התובע לראשונה, היתה בחריגה מהמקובל. כאשר בוחנים את זכות התובע להציג מועמדותו למכרז פנימי, יש לנהוג בו בהתאם לתוצאות הנובעות מאותו מסלול. גם אם נניח כי המסלול בו הועסק אינו מקנה לו זכות אשר היתה קמה לו לפי מסלול העסקה אחר, אין לאפשר לעובד "להנות מכל העולמות". ב. ההנחה לפיה אילו הועסק התובע בחוזה מיוחד לפי תקנה 1(2) לתקנות היה מועבר למעמד של עובד זמני, הזכאי להציג מועמדותו למכרז פנימי - איננה נכונה, ככל שמדובר בתובע. לצורך העברת עובד למעמד של עובד זמני, אין די בתקופת הכשרה כנדרש על פי הוראות פיסקאות 16.521 ו- 16.522 לתקשי"ר, אלא שעל העובד לעמוד גם בתנאים המפורטים בפרקים 14-11 לתקשי"ר, אליהם מפנה הוראת פסקה 16.321 לתקשי"ר, תנאים אשר לא התקיימו בתובע. ג. הוראת פיסקה 11.411(ה)(2) לתקשי"ר כלל אינה חלה על התובע, שכן בעת קבלתו לעבודה לא היתה משרת רכז בכיר (קליטה רוחנית) בעלת זיקת חובה ללשכת העבודה. חובת הזיקה ללשכת העבודה נקבעת בהתאם לדירוג ודרגת המשרה, ועשויה להשתנות מעת לעת. משרה אשר קיימת לגביה חובת זיקה כאמור, פטורה ממכרז. בעת שהתובע התקבל למשרת רכז בכיר (קליטה רוחנית) היה מתח הדרגות הצמוד למשרה זו 17-15 בדירוג המנהלי, ובהתאם להוראת פיסקה 11.912 לתקשי"ר כנוסחה במועד הרלוונטי, חלה לגבי חובת מכרז; דהיינו לא היתה חובת זיקה ללשכת עבודה. לפי הודעת הנציבות מתאריך 7.10.97 החליטה הממשלה לפטור מחובת מכרז פומבי משרות שדרגת השיא שלהן היא 17 בדירוג המנהלי. בהתאם לכך הפכה המשרה אליה נתקבל התובע לראשונה (משרת רכז בכיר - קליטה רוחנית) לבעלת זיקת חובה ללשכת עבודה. אילו היה התובע מוסיף לכהן באותה משרה היה השינוי חל לגביו, ויכול היה להציג מועמדותו למכרז הפנימי. אולם השינוי ארע זמן רב לאחר שהתובע פסק מלכהן באותה משרה, והועבר למשרות אשר דרגת השיא שלהן גבוהות יותר ואין הן, מעולם לא היו, בעלות זיקת חובה ללשכת העבודה. 27. עוד טוענת המדינה כי משהתגלה דבר הטעות, רשאית היתה הנציבות לחזור בה מהחלטתה ולתקנה, וכי בהתחשב בעיתוי בו תוקנה הטעות - שלב ניפוי המועמדים, עוד טרם הוזמנו להתיצב בפני ועדת בוחנים - לא נגרם כל נזק של ממש לתובע, אשר לא שינה מצבו לרעה. לטענת המדינה, סמכות הרשות המינהלתית לשוב ולשקול החלטותיה, לתקנן, לשנותן או לבטלן, קבועה בסעיף 15 לחוק הפרשנות התשמ"א - 1981. לבד מסמכות כללית זו קבועות בתקשי"ר מספר הוראות פרטניות הנוגעות לעניינו של התובע והן: א. לפי פסקה 11.496 לתקשי"ר מוסמך נציב שירות המדינה לבטל החלטת ועדת בוחנים, בין היתר במקרה בו נמצאו פגמים בהליכי המכרז, מקל וחומר מוסמך הנציב לתקן פגם ובענייננו הסרת שמו של מועמד אשר נמצא כי אין הוא זכאי להגיש מועמדותו עוד טרם התיצבו המועמדים בפני ועדת בוחנים. ב. לפי פסקה 11.419 לתקשי"ר רשאית נציבות שירות המדינה לבטל מינוי במסגרת מכרז פנימי, אשר לא קוימו בו במלואן הוראות פרק משנה 11, שעניינו בהסדרת סוגיית המכרז הפנימי, מקל וחומר נטען כי יש ללמוד לעניינו של התובע. עוד נטען כי הנציבות מחויבת לפעול בהתאם להוראות התקשי"ר ובאופן שוויוני כלפי כלל העובדים. הותרת הטעות על כנה; דהיינו - מתן הזדמנות לתובע להציג מועמדותו למכרז הפנימי, משמעותה פעולה בניגוד להוראות התקשי"ר ותוצאתה - מתן יתרון לתובע שלא כדין, והעדפתו על פני מועמדים אפשריים בעלי נתונים דומים. 28. באשר לטענה כי עצם פירסומו של מכרז פנימי לאיוש המשרה נעשה שלא כדין וכי על המדינה לפרסם מכרז פומבי נטען כי טענה זו מרחיבה את יריעת המחלוקת מעבר לזו שהוגדרה בכתבי הטענות ויש בה משום שינוי חזית. לטענת ב"כ המדינה הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי ב"כ המבקש ולא ניתנה לנתבעים הזדמנות הוגנת להתגונן מפניה. לגופה של הטענה השיבה ב"כ המדינה כי המכרז הפנימי, המעוגן בהסכמה קיבוצית עוד מקדמת דנא הוכר ככלי לגיטימי ואף רצוי לקידום עובדים בתוך השירות הציבורי. 29. בנוסף, נטען כי לא הוכח כלל ובוודאי לא ברמה הנדרשת, קיומם של שיקולים זרים כאשר טענת התובע נסמכת כל כולה על מהירות קבלת החלטתו של הנציב, בו בזמן שההחלטה התקבלה על בסיס שיקולים מקצועיים בלבד. 30. באשר לשימוע נטען כי בפני הנציב עמד תיקו האיש של התובע, לרבות מכתבו המפורט של התובע בו השיג על ההחלטה הראשונית שלא לקבל מועמדותו למכרז. טענות הנתבעים 5-3 31. הנתבעים 5-3 הגישו מועמדותם למכרז נשוא התביעה. הנתבעים 5-3 הצטרפו לעמדת המדינה בהליך. מר וינשטוק (הנתבע 3) טען במעמד הדיון שקוים בבקשה לסעדים הזמניים כי מדובר בתפקיד מרכזי במשרד, אשר לפי נוהל תקין היה צריך לצאת למכרז לפני שנים ולמעשה איישו אותו לפי חוזה מיוחד. לטענתו, יש ליתן הזדמנות לעובדים "מן השורה" לגשת למכרז. מר גבריאלי (נתבע 4) טען כי השיטה של העסקת עובדים בחוזה אישי בתפקידים המרכזיים במשרד חוסמת את הדרך בפני עובדים ותיקים כמוהו להתקדם ולקבל תפקידים בכירים יותר, בו בזמן שהעובדים הבאים מבחוץ מקבלים תנאי שכר טובים בהרבה מעובדי המשרד הקבועים. ההליך והעדויות שהובאו 32. תצהירי הצדדים כפי שהוגשו במסגרת הבקשה לסעדים זמניים היוו תצהירי עדותם הראשית בהליך העיקרי. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בבית הדין. כן הוזמנה מטעמו לעדות - הגב' רחל שכטר מהמשרד לענייני דתות. מטעם המדינה הוגש תצהירה של הגב' לבנה בן אבו - מרכזת בכירה (יחידת השירות למשרדים) בנש"מ, רפרטנית למשרד לענייני דתות. כן העיד בפנינו מר וינשטוק (נתבע 3). 33. א. כעולה מתצהיר עדותו הראשית התובע החל שירותו בשירות המדינה ב-6.95 בתפקידים ובמשימות שונות כפי שהורו לו הממונים עליו ואשר קביעת סיווגו של סוג החוזה המיוחד נעשה על ידי נש"מ וזאת, לגרסתו, ללא כל קשר לסוג התפקיד בו שימש והנסיבות שהביאו את המדינה להתקשר עימו בחוזי העסקה אלו. ב. ב-5.96 מונה התובע לשמש, בנוסף על תפקידו כמ"מ מנהל האגף לארגונים ומוסדות במשרד, במקומו של הרב ניסים דהן, שיצא לחופשה זמנית. (כתב המינוי נספח ב' לתצהירו של התובע) ג. ביום 27.7.97 נחתם חוזה העסקה לפיה יועסק התובע כמנהל האגף לארגון ומוסדות במשרד. לגרסת התובע, בהסכם העסקה זה כמו בקודמיו צויין באופן שרירותי כי הוא נעשה על פי תקנה 1(3) לתקנות ופסקה 16.414 לתקשי"ר, ללא קשר לתפקיד אותו מילא בפועל וללא כל קשר לנסיבות ההתקשרות (חוזה העסקה נספח ג' לתצהירו של התובע). ד. בעקבות הוראות נש"מ פורסם מכרז פנימי למשרת מנהל אגף ארגונים ומוסדות במשרד. עם פרסום המכרז פנה התובע והגיש את מועמדותו למשרה. ה. ביום 9.3.98 הודיעה גב' רחל שכטר - מנהלת משאבי אנוש במשרד לתובע כי לאור העובדה כי הוא מועסק במשרה בלתי צמיתה אין באפשרותם לקבל מועמדותו למכרז הנ"ל. (נספח ד' לתצהירו של התובע) ביום 10.3.98 הודיעה גב' לבנה בן אבו - מרכזת (יחידת השירות למשרדים) בנש"מ כי התובע אינו רשאי להגיש את מועמדותו, שכן סוג העסקתו אינו נמנה בין סוגי העובדים עליהם הוא נמנה. (נספח ה' לתצהירו של התובע) ו. באותו יום פנה התובע במכתב לנש"מ בבקשה להכלל במשתתפים במכרז ולאור פנייתו זו נערכה בדיקה נוספת בנש"מ. ביום 23.3.98 הודיעה גב' לבנה בן אבו כי "בבדיקה מחודשת התברר שהנ"ל לא נשלח בחינות כניסה ערב כניסתו לשרות המדינה. לו היה הדבר נעשה היה העובד זכאי לגשת למכרז פנימי על פי פסקה 11.411(ה)(2) לתקשי"ר ולפיכך רשאי הנ"ל להגיש את מועמדותו. על מנת לרפא פגם זה נבקש לשלוח את העובד לבחינות כאמור". (נספחים ו-ז לתצהירו של התובע) ז. לגרסת התובע בתצהירו, בהסתמך על הודעה זו ניגש לבחינות האמורות ועבר אותן בהצלחה, ולאחר מכן הגיש מועמדותו בשנית. (נספח ח' לתצהירו של התובע) ח. לעדותו של התובע, בחודש יוני התגלה לו לתדהמתו כי נציב שרות המדינה במכתב אשר נכתב כתשובה "חפוזה" לפניית ב"כ התנועה למען איכות השלטון בישראל (כך, לגרסת התובע), כתב לתנועה למען איכות השלטון בישראל כי האישור אשר ניתן לו לגשת למכרז פנימי ניתן כביכול "בטעות" וכן כי בוטלה השתתפותו במכרז והוצא שמו מרשימת המועמדים. התובע העיד כי חלופת המכתבים האמורה נעשתה מבלי להודיע לו על אודות החלטה זו ומבלי ליתן לו כל הזדמנות להשמיע את דברו בענין. (נספחים ט2-1 לתצהירו של התובע) רק ביום 7.6.98 הועבר לידי התובע על ידי מנכ"ל המשרד העתק מכתבו של נציג שירות המדינה לעו"ד אל-עמי. (נספח י' לתצהירו של התובע) ט. ביום 18.6.98 שלח בא כוחו של התובע מכתב למנכ"ל המשרד ולנציב שרות המדינה בו פרט את טענות התובע כנגד אופן ביטול השתתפותו במכרז הפנימי. (נספח י"א לתצהירו של התובע) י. לגרסת התובע, הטענות אשר הועלו במכתבו של עו"ד אל-עמי לנציב שרות המדינה הועלו כבר בפני נציב שרות המדינה עוד ב- 1.98, בפניית ועד העובדים במשרד לענייני דתות בדיוק בענין זה. (נספח י"ב לתצהירו של התובע) לגרסת התובע, יו"ר ועד העובדים אף הוא משתתף במכרז הנדון, ופניית ועד העובדים נעשתה על רקע זה. יא. לגרסת התובע, הוא הניח כי הנושא מצוי בבדיקה וכי עד למתן הודעה מפורשת לשלילה הוא מוחזק כזכאי להשתתף במכרז הפנימי, אולם נתברר כי כבר מיום 8.6.98 מזמנת נציבות שירות המדינה את יתר המועמדים להופיע בפני ועדת הבוחנים למכרז הפנימי למשרת מנהל האגף לארגונים ומוסדות במשרד ביום 28.6.98. (נספח י"ג לתצהירו של התובע) רק ביום 21.6.98 נשלחה לתובע הודעה בה נאמר כלהלן: "אנו מאשרים קבלת טופס/מכתב בקשה למשרה פנויה בשירות המדינה. לא נוכל לצערנו לקבל את מועמדותך מהסיבות המפורטות להלן - אינך רשאי להגיש מועמדות למכרז פנימי. הודעה זו מבטלת כל קודמת, אם היתה כזו כולל הזמנה לבחינה". (נספח י"ד לתצהירו של התובע). 34. המדינה אינה חולקת על השתלשלות האירועים העובדתיים כפי שתוארה לעיל. עם זאת, בתצהיר שהוגש מטעם המדינה נטען עוד כדלהלן: א. התובע מועסק בשירות המדינה מ- 5.6.95 והמשרה אליה התקבל הינה מרכז בכיר (קליטה רוחנית - בכיר) משרת מסגרת, בלתי צמיתה, שלא בתקן המשרד. מתח הדרגות שהיה צמוד למשרה היה 17-15 בדירוג המנהלי. ב. שלא כגרסת התובע על פיה העסקתו בחוזה מיוחד לפי תקנה 1(3) לתקנות ופסקה 16.414 לתקשי"ר, מפרטת הגב' בן אבו בתצהירה כי ההעסקה כאמור אושרה על ידי נש"מ בהתאם לבקשת המשרד (נספח א' לתצהירה), לאחר שהובהרה חיוניות קליטת התובע למשרה ומתוך רצון להטיב עימו. העסקה על פי סוג זה של חוזה מיוחד הינה חריגה, ומאפשרת להעניק לעובד תנאי עבודה ו/או תנאי שכר משופרים, לעומת אלה המקובלים בשירות המדינה. כדוגמא פירטה הגב' בן אבו כי על פי החוזה עם התובע משולמת לו משכורת כוללת, אשר כלול בה בין היתר מרכיב שעות נוספות גלובליות, והיתרון שבכך הינו כי ההפרשות הפנסיוניות הן על כלל השכר, לרבות שעות נוספות ולא על השכר הבסיסי בלבד. הגב' בן אבו הבהירה בתצהירה כי מסלול חלופי אפשרי להעסקת התובע, בהתחשב בסוג המשרה אליה נקלט - עבודה בלתי צמיתה, היה העסקתו על פי חוזה מיוחד לפי תקנה 1(2) לתקנות, והוראות פסקאות 16.411 או 16.412 לתקשי"ר. העסקת התובע על פי חוזה כזה, משמעה העסקתו לפי תנאי העבודה והשכר המקובלים לגבי המשרה, בהתאם לדירוג והדרגה הצמודים לה. כך למשל - על דרך ההשוואה לתנאי החוזה עם התובע, התשלום עבור שעות נוספות נעשה על פי דיווח, וההפרשות הפנסיונית נגזרות משכר נמוך יותר - השכר הבסיסי בלבד, ללא שעות נוספות. ג. הגב' בן אבו פירטה כי בתאריכים 18.10.95 ו- 12.11.95, פנה המשרד לנציבות בעניינו של התובע, בבקשה להנפיק עבורו חוזה חדש, נוכח העברתו למשרה אחרת, ממונה (מקוואות) משרה בלתי צמיתה, אשר מתח הדרגות שהיה צמוד לה הינו 20-18 בדירוג המנהלי, זאת החל מ- 1.9.95. (נספחים ב2-1 לתצהירה) בהתאם לכך נחתם עם התובע חוזה מיוחד, גם הפעם לפי תקנה 1(3) לתקנות, המשקף את השינוי במשרה בה הועסק, כאמור לעיל. הגב' בן אבו הדגישה כי לאחר פרק זמן קצר ביותר - 3 חודשים בלבד - קודם התובע למשרה בעלת מתח דרגות גבוה יותר, אשר בצידה שכר גבוה יותר. החוזה החדש המתייחס למשרה זו העניק לתובע אותן הטבות אשר הוענקו בחוזה לגבי המשרה הקודמת. חוזה זה הוארך מעת לעת, עד לתאריך 31.12.97. ד. בתאריך 21.5.97 התבקשה הנציבות לאשר שינוי נוסף - העסקת התובע במשרת ממלא מקום מנהל אגף (ארגונים ומוסדות) משרה בלתי צמיתה, אשר מתח הדרגות הצמוד אליה היה 43-41 בדירוג המח"ר, זאת החל מיום 1.6.97 ועד 31.12.97. גם הפעם נחתם עם התובע חוזה מיוחד, לפי אותה תקנה, אשר שיקף את השינוי במשרה. ה. תוקף החוזה הוארך כדבר שבשגרה, למשך שנה נוספת, בתאריך 4.1.98, אולם במקביל נשלחה אל המשרד הודעה מטעם הנציבות, המתיחס לעניינם של עובדים אשר הועסקו במשרות מסגרת בלא שפורסם לגביהן מכרז, והתובע בתוכם, ולפיה יש לסיים העסקת אותם עובדים לאלתר, ולפתוח בהליכי מכרז לאיוש המשרות. (מכתבה של הגב' הניה מרקוביץ' מנש"מ, נספח ה' לתצהירה של הגב' בן אבו) ו. נוכח פניית מנכ"ל המשרד אל נציב שירות המדינה, אושרה, למרות האמור לעיל, העסקת התובע בתפקידו עד יום 31.3.98 ובלבד שבמקביל ינקטו על ידי המשרד הליכים לאיוש המשרה בדרך המקובלת. מאחר שהליכי המכרז לא הסתיימו, אושרה בהמשך הארכה נוספת עד ליום 30.6.98. ז. בתאריך 18.2.98 פורסם מכרז פנימי לאיוש משרת מנהל אגף ארגונים ומוסדות. ח. התובע הגיש מועמדותו למכרז, ע"ג טופס בקשה למשרה פנויה בשירות המדינה, אולם הבקשה הוחזרה לו בנימוק כי נוכח אופן העסקתו לא ניתן לקבל מועמדותו. עמדת המשרד אושרה על ידי הנציבות. ט. התובע השיג על דחיית מועמדותו במכתבו אל הנציבות מיום 10.3.98. (נספח ו' לתצהיר התובע) לעדותה של הגב' בן אבו, בבדיקת פנייתו, בדיון שהתקיים בנציבות נפלו מספר טעויות כדלהלן: המסלול האפשרי להעסקת התובע היה בחוזה מיוחד לפי תקנה 1(2) לתקנות, נוכח היות המשרות בהן הועסק בלתי צמיתות. אילו היה מועסק בחוזה כאמור היה מועבר, לכאורה, לאחר פרק זמן קצוב למעמד של עובד זמני, הזכאי להציג מועמדותו למכרז פנימי. מתוך רצון להטיב את תנאי שכרו של התובע ולפי בקשת המשרד, הועסק כאמור בחוזה מיוחד לפי תקנה 1(3) לתקנות, וההעסקה בדרך זו משמעותה כי אין הוא זכאי להציג מועמדותו למכרז הפנימי. מאחר שקיים ספק האם הוסברו לתובע ההשלכות הנובעות מחוזי ההעסקה השונים כאמור לעיל, הוחלט כי ראוי "ללכת לקראת" העובד ולהכשיר הגשת מועמדותו למכרז. בחקירתה הנגדית הבהירה הגב' בן אבו כי בדיון שהתקיים סבר היועצת המשפטית כי יכול ולא הוסבר לתובע כי אם הוא בוחר במסלול כזה הוא לא יוכל להתמודד במכרז כעבור 18 חודש. יצויין כי על פי תשובותיה של הגב' שכטר לשאלון (ת/6) ובחקירתה הנגדית (עמ' 16 לפרוטוקול) אכן ספק אם הובהרו לתובע ההשלכות הנובעות מהתקשרות בחוזה מיוחד לפי פסקה 16.414 לתקשי"ר ובמיוחד לגבי אי האפשרות לגשת למכרז פנימי בשירות המדינה. הדבר אף משתמע מתשובותיה של הגב' בן אבו בחקירתה הנגדית: "ת. כשמר אלחרר התקבל לעבודה והחליט מי שהחליט שהשכר של עובד מדינה לא ראוי לכישוריו והוא ביקש לתת לו שכר יותר גבוה, סבר מי שצריך לאפשר לו לגשת שלא להסביר לו את ההשלכות". (עמ' 25 לפרוטוקול) זאת ועוד, בדיון הודגש כי בעת קבלתו של התובע לעבודה, חלה על המשרה אליה נקלט לראשונה - משרת רכז בכיר (קליטה רוחנית) - חובת זיקה ללשכת העבודה, ועל כן זכאי הוא להגיש מועמדותו למכרז פנימי בהתאם להוראת פסקה 11.411(ה)(2) לתקשי"ר. הגב' בן אבו הבהירה בחקירתה הנגדית כי למעשה הסכימה הציבות לראותו, בדיעבד, כמי שנקלט לפי סעיף 11.411ב לתקשי"ר. (עמ' 24 לפרוטוקול) עוד אישרה הגב' בן אבו כי באותה ישיבה הוחלט כי צריך לאפשר לתובע לגשת למכרז, לפי סעיף 11.411(ה) לתקשי"ר. (עמ' 24 לפרוטוקול) כן אישרה הגב' בן אבו (עמ' 26 לפרוטוקול) כי הנציבות אכן סברה כי ניתן להכשיר בדיעבד את ה"פגם" באופן קליטתו, בשלב מאוחר יותר, על אף החובה לגשת לבחינות, דבר שלא נעשה מלכתחילה. נוכח עמדה זו, נשלח אל המשרד מכתב החתום על ידי הגב' בן אבו (נספח ז' לתצהיר התובע), בו התבקש המשרד להפנות את התובע לבחינות כניסה כדי להכשיר כביכול את מועמדותו למכרז. הגב' בן אבו ציינה בתצהירה כי עובד המתקבל לעבודה בשירות המדינה למשרה בעלת זיקת חובה ללשכת עבודה, עובר בחינות כניסה לבדיקת התאמתו ואילו המבקש לא נשלח לבחינות כאמור עם קבלתו לשירות. י. הגב' בן אבו הבהירה בתצהירה כי הטעויות אשר נפלו מלפני הנציבות בקבלת ההחלטה לאשר את מועמדותו של התובע לגשת למכרז הפנימי כפוף למעבר בחינות כניסה היו אלה: 1) בהנחה שהתובע היה מועסק בחוזה מיוחד לפי תקנה 1(2) לתקנות, הרי שלצורך העברתו למעמד של עובד זמני, אין די בתקופת הכשרה כנדרש על פי הוראות פסקאות 16.521 ו- 16.522 לתקשי"ר, אלא שעל העובד לעמוד גם בתנאים המפורטים בפרקים 14-11 לתקשי"ר אליהם מפנה הוראת פסקה 16.321 לתקשי"ר, תנאים אשר לא התקיימו בתובע. מכאן, שגם לו היה מועסק בחוזה כאמור לא היה התובע זכאי להציג מועמדותו למכרז הפנימי. בחקירה הנגדית השיבה הגב' בן אבו כי תנאי זה היה ברור לנציבות כל הזמן "ולכן לא איפשרנו לו מלכתחילה ויש התכתבות על כך בתיק". (עמ' 25 לפרוטוקול) 2) המסלול בו הועסק התובע, חוזה מיוחד לפי תקנה 1(3) לתקנות, מקנה לו תנאי העסקה עדיפים, מבלי לגרוע ממנו את הזכות להציג מועמדותו למכרז, שהרי זכות זו לא היתה קמה לו גם על פי מסלול ההעסקה האחר, לפי תקנה 1(2) לתקנות. 3) גם אילו המסלול בו הועסק בפועל היה שולל מן התובע זכות אשר היתה קמה לו לפי מסלול העסקה אחר, אין לאפשר לעובד "להנות מכל העולמות". התובע נהנה מן ההטבות הנובעות ממסלול העסקתו, ויש לנהוג בו בהתאם לזכויות הנובעות מאותו מסלול, גם אם בתחום מסוים מעניק מסלול זה "פחות" ממסלול העסקה אחר. 4) הוראת פסקה 11.411(ה)(2) לתקשי"ר כלל אינה חלה על המבקש, שכן בעת קבלתו לעבודה לא היתה משרת רכז בכיר (קליטה רוחנית) בעלת זיקת חובה ללשכת העבודה. בעת שהמבקש התקבל למשרת רכז בכיר (קליטה רוחנית) היה מתח הדרגות הצמוד למשרה זו 17-15 בדירוג המנהלי, ובהתאם להוראת פסקה 11.912 לתקשי"ר כנוסחה במועד הרלוונטי, חלה לגביה חובת מכרז; דהיינו - לא היתה חובת זיקה ללשכת עבודה. בחקירה הנגדית הוסיפה עוד כי התובע נקלט למשרה ברמה של 17-15. משרה בזיקה ללשכת העבודה היתה ברמה של 16-14. הגב' בן אבו פירטה בתצהירה כיצד נפלה טעות בענין זה: לפי הודעת הנציבות מתאריך 7.10.97 החליטה הממשלה לפטור מחובת מכרז פומבי משרות שדרגת השיא שלהן היא 17 בדירוג המנהלי. בהתאם לכך הפכה המשרה אליה נתקבל התובע לראשונה לבעלת זיקת חובה ללשכת עבודה. אילו היה התובע מוסיף לכהן באותה משרה היה השינוי חל לגביו, ויכול היה להציג מועמדותו למכרז הפנימי. אולם השינוי ארע זמן רב לאחר שהתובע פסק מלכהן באותה משרה, והועבר למשרות אשר דרגות השיא שלהן גבוהות יותר ואין הן ומעולם לא היו בעלות זיקת חובה ללשכת עבודה. יא. הגב' בן אבו הוסיפה כי משהתגלה דבר הטעות נוכח פניית עו"ד אל-עמי מן התנועה למען איכות השלטון בישראל, הורה נציב שירות המדינה על הוצאת שמו של התובע מרשימת המועמדים למכרז, זאת למרות שהתובע ניגש לבחינות הכניסה לשירות ועמד בהן. יב. עוד הוסיפה הגב' בן אבו כי על אף האמור בכתב המינוי (נספח ב' לתצהיר התובע) מינוי התובע לתפקיד מ"מ האגף לארגונים ומוסדות הינו החל מהתאריך הנקוב בחוזה נספח ג' לתצהיר התובע - 1.6.97. 35. בחקירתו בבית הדין הפנה התובע למכתב ועד העובדים אל נציבות שרות המדינה מיום 19.1.98 (נספח י"ב לתצהירו) ולמכתב נוסף מיום 23.2.98 (ת/1). התובע קבל על כך שפניית ועד העובדים אל הנציב, בדבר מכרז "תפור" כביכול לאותה משרה, לא זכה לכל מענה ואילו לפניית עו"ד אל-עמי הזדרז מאוד הנציב להשיב. לשאלה מה השיקולים הזרים שנשקלו לדעתו על ידי הנציב בעניינו השיב התובע: "ת. אינני יודע. הדחיפות של הדברים והתעלמות ממכתבים קודמים היא מראה פה בעליל שיש פה דבר שלא עמד בשיקול דעת. אולי הנציב אמר אם זה ועד העובדים אני יכול לעמוד בזה ואם זה עו"ד אל עמי אולי כדאי לי לסגת מהענין". (עמ' 10-9 לפרוטוקול) התובע העיד כי קידומו בתפקידים ובשכר במשרד בא תמיד ביזמת הממונים עליו, למעט כאשר קיבל את התפקיד של ממונה מקוואות והוטלו עליו לעדותו תפקידים מעבר ל- 100 השעות הנוספות הגלובליות שנכללו בשכרו ואז פנה לגב' רחל שכטר וקבל על כך שהוא עובד מעבר ל- 100 השעות הנוספות הגלובליות החודשיות וביקש להיטיב עימו בשכרו. לעדותו, לא ידע שמשכורתו כוללת את השעות הנוספות לצורך פנסיה. (עמ' 7 לפרוטוקול) 36. מעדותו של מר וינשטוק (נתבע 3) בפנינו עולה כי אכן תנאי העסקתו של התובע חרגו בהרבה מהמקובל במשרד. "לדוגמא שעות נוספות לא רק שהם לפי דיווח אלא הם בהגבלה לדוגמא הממוצע הוא כ- 20 שעות נוספות על פי דיווח". (עמ' 10 לפרוטוקול. ההדגשה לא במקור) להזכיר: התובע נהנה מתשלום בשיעור של 100 שעות נוספות גלובליות חודשיות, ללא צורך בדיווח. עוד הוסיף מר וינשטוק כי קצב הקידום במשרד הינו מדרגה לדרגה 3 שנים ולעיתים גם לאחר 7-6 שנים. (עמ' 10 לפרוטוקול) כאמור, התובע קודם מתחילת עבודתו במשרד, ב- 6.95 ממשרה שמתח הדרגות שהיה צמוד אליה היה 17-15 בדירוג המנהלי (דרגתו האישית נקבעה על דרגה 16 והדרגה בתקן 17 - עדותה של הגב' שכטר בעמ' 20 לפרוטוקול) לתפקיד במתח דרגות של 20-18 בדירוג המנהלי כבר ב- 9.95 (תוך 3 חודשים). שנה ושמונה חודשים מאוחר יותר, ב- 5.97, קודם למשרה אשר מתח הדרגות הצמוד אליה היה 43-41 בדירוג המח"ר. מכל מקום, ברי כי לא חלו על התובע בעבודתו במשרד הכללים שחלו על העובדים הקבועים, לא לגבי שכר ולא לגבי קידום בדרגה, ואכן כטענת המדינה, התובע נהנה בהחלט מתנאים טובים יותר במישור השכר, הפרשות פנסיוניות וקידום. 37. מחקירתה של הגב' שכטר עולה כי המשרד לענייני דתות מפקח כבר 30 שנה על המוסדות והישיבות בארץ. הוא האמור בפיקוח על המקוואות ובדיקתם, כאשר לעדותה, את התפקיד הביצועי מבצעים עובדים קבועים ואילו את התפקיד הניהולי - עובדים ארעיים. הגב' שכטר העידה כי תפקיד ממונה על מקוואות זו משרה לא צמיתה משום שהמדיניות בנושא המקוואות משתנה מדי פעם, בהתאם למדיניות השר או המנכ"ל שמשתנים: "שר או מנכ"ל שיותר חשוב להם הנושא מתגבר את המחלקה ושר אחר פחות". (עמ' 17 לפרוטוקול) הגב' שכטר העידה כי המשרה של ממונה על מקוואות זו משרה שנוצרה רק בשנת 92-90. לעדותה, "העובד הקבוע היה קיים אבל הממונה מעליו לא היה קיים וזה היה כך הרבה שנים". (עמ' 18 לפרוטוקול) הגב' שכטר סברה כי מדובר במשרה לא צמיתה, כהגדרתה בפסקה 02.132 לתקשי"ר שכן, כפי שקרה בפועל, "אפשר ליצור אותה בתקופות מסוימות ואפשר לבטל אותה". (עמ' 18 לפרוטוקול) כן העידה עוד כי מאז שהתובע עזב את התפקיד, התפקיד קיים, אבל לא פעיל "איש לא יושב עליו מאז שהתובע עזב אותו". (עמ' 18 לפרוטוקול) לגבי תפקיד מנהל אגף ארגונים ומוסדות העידה כי התפקיד קיים בסביבות 10 שנים, כאשר היו תקופות שהתפקיד לא אוייש. עם זאת השיבה הגב' שכטר כי רוב המשרות במשרד מוגדרות כלא צמיתות, על פי רוב, בשל שיקולי תקציב. (עמ' 19 לפרוטוקול) וכך השיבה הגב' שכטר: "ש. מצב שבו יוצרים משרה השיקול הוא אם יש תקציב ולא ההגדרות הטכניים שבתקשי"ר ת. כן". (עמ' 19 לפרוטוקול) 38. בחקירתה הנגדית ובתשובותיה לשאלון (ת/7) הבהירה הגב' בן אבו מנש"מ כי את ההחלטה הראשונה, הדוחה את פנייתו של התובע להתמודד במכרז קיבלה היא עצמה, בהתייעצות עם עובדת ותיקה יותר, מנהלת תחום פניות עובדים - הגב' שבסקי. בדיון השני בו אופשר לתובע לגשת למכרז השתתפו הגב' הניה מרקוביץ' -הממונה על יחידת השירות למשרדים, הגב' שבסקי, הגב' ניצר אדן - סגנית בכירה ליועץ המשפטי לנציבות והגב' בן אבו בעצמה. הן התיעצו עוד עם מנהל מחלקת בחינות ומכרזים. בדיון השלישי בו התקבלה החלטה הפוכה השתתף נציב שירות המדינה עצמו, הגב' אלפסי - עוזרת אישית לנציב, הגב' שוש ביתן מהנציבות והגב' בן אבו. הדיון כונס על ידי הנציב עצמו. (עמ' 27-26 לפרוטוקול) בתשובות לשאלון הובהר כי מכתבו של עו"ד אל-עמי הובא בפני הנציב ביום קבלתו. הדיון נמשך כחצי שעה. לעדותה, לא פנו למשרד הדתות בעקבות פניית עו"ד אל-עמי "כיון שהטעות היתה שלנו. מי שאישר את המועמדות היתה הנציבות ולא המשרד". (עמ' 27 לפרוטוקול) הגב' בן אבו אישרה גם שלא נעשתה פניה אל התובע עצמו, אף לא דרך הנהלת המשרד. "... רק מסרנו לו הודעה שהוא לא יוכל לגשת למכרז". עוד נשאלה הגב' בן אבו: "ש. את לא חושבת שצריך לפנות במצב כזה לעובד היות ששינו את מועמדותו? ת. לדעתי לא. כיון שמלכתחילה על פי ההתכתבות שלנו מלכתחילה לא היה צריך לאשר את מועמדותו. ש. ובכל זאת אישרתם בזמנו. ת. כן. ש. כשהחלטתם בהתחלה לא לאשר את מועמדותו חשבתם שאתם צודקים. ת. כן. ש. כשהחלטתם בשלב שני כן לאשר את מועמדותו חשבתם גם שאתם צודקים. ת. כן. ש. יכול להיות שחשבתם שאתם לא צריכים לקבל תגובה של העובד כי היתה לכם כל האינפורמציה מהשלב הקודם? ת. אני מניחה שכן. באופן לא פורמאלי הסברתי באריכות לעובד למה הוא לא יכול להגיש מועמדות." .... "ש. כל השיקולים ששקלתם כתובים בתצהיר. ת. כן. ש. אלה היו אותם שיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה הראשונה שלכם? ת. אני מניחה שכן. ש. לא שקלתם שום שיקולים נוספים. ת. כשאני השתתפתי בדיון שקלנו את השיקולים האלה. אני לא יכולה לחשוב על משהו אחר. אני מתכוונת לאותם שיקולים ששקלנו כאשר הוצאתי את המכתב הראשון שלי. ש. התשתית לקבלת ההחלטה בפעם הראונה ובפעם השלישית היו זהים? ת.לעניות דעתי היו זהים מאוד. ש. את חושבת שהיו שיקולים נוספים שהיו צריכים להביא בחשבון בפעם השלישית שלא הובאו בפעם הראשונה? ת. לא. ש. למשך הזמן שעבר מאז ההחלטה הראשונה עד לשלישית לא היה משקל? שינוי מצב לרעה? ת. לא. הנסיבות היו אותם נסיבות. ככל שהתברר הענין זה היה יותר למה לא. ש. לא שקלתם שיקולים של הבטחה מנהלתית? ת. לא היתה כאן הבטחה מנהלית. ש. האם במכתבו של עו"ד אל עמי היו עובדות חדשות? ת. למיטב ידיעתי לא. ש. האם שקלתם שיקולים בתחום של חופש העיסוק? ת. לא. לא נכנסנו מעבר להוראות.". (עמ' 29-27 לפרוטוקול. השיבוש במקור. ההדגשות לא במקור) הוראות החוק והתקשי"ר הרלונטיות להכרעה 39. סעיף 17 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט - 1959 (להלן: "החוק") קובע את דרך המינוי של עובד מדינהנ ועל פיו, מינוי עובד המדינה יהיה בכתב חתום בידי נציב שירות המדינה. סעיף 19 לחוק קובע חובת מכרז, ועל פיו "לא יתמנה אדם עובד המדינה אלא לאחר שנציב השירות הכריז על המשרה בפומבי, על פי בקשת המנהל הכללי או מי שהוסמך לכך על ידיו, בין שנתפנתה המשרה ובין שהיא עשויה להתפנות". עם זאת, לעקרון נוקשה זה של קבלת עובדים לשירות המדינה באמצעות מכרז פומבי גם חריגים ופטורים, שנקבעו בחוק עצמו, ולרבות (לענייננו) החריג שנקבע בסעיף 40 לחוק, הדן בחוזה מיוחד, ועל פיו "שום דבר האמור בחוק זה אינו בא למנוע את הממשלה לעשות חוזה מיוחד עם אדם שיועסק בשירות המדינה במקרים ולפי תנאים שיקבעו בתקנות על פי המלצת ועדת השירות ובהתיצעות עם ועדת העבודה של הכנסת... הוראות חוק זה לא יחולו על אדם המועסק לפי חוזה מיוחד אלא במידה שנקבע בחוזה". 40. העסקתו של התובע (אשר לגבי סיווגה חלוקה הדעות בהליך זה) נעשתה בפועל ולאורך כל תקופת ההתקשרות לפי חוזה מיוחד מסוג "עבודה חיונית", בהתאם לתקנה 1(3) לתקנות, המכילה את הוראות סעיף 40 לחוק על "עובד אשר נציב השירות קבע לגביו כי עבודתו חיונית למדינה וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה". (ההדגשות אינן במקור) כן נעשתה ההעסקה על פי פסקה 16.414 לתקשי"ר, הקובעת: "(א) אדם, אשר נציב שירות המדינה קבע כי עבודתו חיונית למדינה וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות, יועסק על פי חוזה מיוחד לתקופה של לא ליותר מחמש שנים; חוזה מיוחד זה ניתן להארכה לתקופה של לא יותר מחמש שנים בכל פעם...". (ההדגשות אינן במקור) 41. פרק 10.33 לתקשי"ר דן במילוי משרות תקניות פנויות. פסקה 10.331 קובעת כי מותר למלא משרה תקנית פנויה בעובד המועסק כבר בשירות המדינה, בעובד מועבר מגופים ושירותים אחרים או בעובד מן החוץ. פסקה 10.332 קובע כי משרה תקנית פנויה תמולא בדרכים הבאות ולפי הסדר המפורט להלן... האמור בסמנים (ב), (ג), (ח) כסדרם להלן היא חובה, יתר הסמנים הם רשות: (א) העברת עובד ממשרה אחרת באותה משרה... (ב) העברת עובד לפי הוראות הועדה לויסות כח אדם עודף... (ג) מכרז פנימי. (ד) העברה של עובד ממשרד אחר. (ה) העברת חייל משירות הקבע, שוטר או סוהר או מורה... (ו) העברת עובד מהמוסד לביטוח לאומי או משירות התעסוקה... (ז) קבלת עובדים וחיילים מפוטרים... (ח) גיוס עובדים מבחוץ... 42. פרק 11.4 לתקשי"ר דן במכרז פנימי. בפסקה 11.411 נקבעו סוגי העובדים הרשאים להציג מועמדותם למכרז הפנימי: (א) עובד בנסיון. (ב) עובד זמני. (ג) עובד קבוע. (ד) עובד על פי חוזה מיוחד לפי פסקאות 15.211 עד 15.213, 15.218, 15.219, 16.415 עד 16.417 או 16.419. (ה) עובד המועסק בעבודה בלתי צמיתה מסוג משימה חולפת (ראה פסקה 16.412) אשר השלים 18 חודשי עבודה רצופים בשירות אם הוא: (1) עובד המועסק בחוזה מיוחד, אם נמצא כשיר למשרתו במכרז פומבי, או (2) עובד המועסק בחוזה מיוחד, אשר בעת קבלתו לעבודה חלה על העסקתו חובת הזיקה ללשכת התעסוקה, או לרשות המוסמכת להעסקת נכים -הוא נתקבל באמצעותה ובמשך הזמן הועלתה דרגת משרתו לדרגה המחייבת את העסקתו על פי חוזה מיוחד; או (3) עובד ארעי שנתקבל באמצעות לשכת התעסוקה או באמצעות הרשות המוסמכת להעסקת נכים; או (4) עובד שהועסק בעבודה בלתי צמיתה, שעל העברתו לקביעות אינה חלה חובת המכרז הפומבי... (ו) עובד המועסק בחוזה מיוחד במשרה שהמינוי לה הוא בידי הממשלה או הטעון אישורה... יישומן של הוראות החוק והתקשי"ר בנסיבות העסקתו של התובע 43. אין חולק כי על פניו, התובע, אשר העסקתו בשירות המדינה מראשיתה נעשתה בחוזה מיוחד על פי תקנה 1(3) לתקנות ופסקה 16.414 לתקשי"ר, אינו בא בגדר העובדים שלגביהם חלות הוראות התקשי"ר בדבר מכרז פנימי. מכאן, שעל פניה, ההחלטה הראשונית שנתקבלה בעניינו של התובע על ידי הגב' בן אבו מנש"מ (בהתיעצות עם רפרנטית ותיקה ממנה), אכן נתנה כדין, בהתיחס לאופן ההעסקה והוראות התקשי"ר כפי שהן. 44. התובע טען כאמור כי סווג העסקתו בחוזה מיוחד מסוג "עבודה חיונית" היתה שגויה ושרירותית וללא כל קשר לנסיבות ההתקשרות בינו לבין המדינה. איננו מקבלים טענה זו. בכל החלופות שעליהן הצביע ב"כ התובע כדרך הנכונה להתקשרות עם התובע, בין אם מדובר בפסקה 16.411 לתקשי"ר (עבודה שאינה צמיתה מסוג לחץ עבודה); פסקה 16.412 לתקשי"ר (עבדוה שאינה צמיתה מסוג משימה חולפת), או פסקה 16.413 לתקשי"ר (עבודה שאינה צמיתה מסוג מילוי מקום) - מדובר בהעסקה שהיא אמנם על פי חוזה מיוחד, אולם תנאי השכר במסגרות העסקה אלו הן תנאי השכר המקובלים בשירות המדינה, כעולה מלשון הפסקאות עצמן לתקשי"ר וכעולה גם מעדותה של הגב' בן אבו בתצהירה. האפשרות היחידה להעסקה שלא במסגרת תנאי עבודה או שכר המקובלים בשירות הינה בהתאם לתקנה 1(3) לתקנות ופסקה 16.414 לתקשי"ר, ולא בכדי. כפי שעולה מתצהירה של הגב' בן אבו, שלא נסתר ואף מעדותו של הנתבע 3 בפנינו, אכן נהנה התובע בפועל במשך כל שנות העסקתו על פי חוזה מיוחד מהסוג הספציפי בו נערכה ההתקשרות (16.414 לתקשי"ר) מתנאי קידום, שכר ונלווים, לרבות הפרשות לפנסיה, שלא כמקובל בשירות המדינה בכלל ובמשרד לעניני דתות בפרט לגבי העובדים "מן השורה". (ראה סעיף 36 לפסק הדין לעיל) לפיכך, הטענה כי בחירת מסלול ההתקשרות נעשתה כביכול באופן חד צדדי על ידי המשרד ונציבות שירות המדינה, באופן "שרירותי" ו"ללא כל קשר לנסיבות ההעסקה" לאו טענה היא. משנהנה התובע בפועל במהלך כל שנות ההעסקה מ"פירות" בחירת מסלול ההעסקה המיוחד מסוג "עבודה חיונית", על האפשרויות לקידום, תנאי שכר ונילווים החורגים מהמקובל בשירות המדינה, לא יוכל להשמע בטענה כי המסלול "נבחר" עבורו כביכול באופן "שרירותי". על כך שבחירת מסלול ההתקשרות הספציפי אכן לא היה מקרי או אקראי ניתן בהחלט ללמוד גם מעדותה של הגב' בן אבו בפנינו, כאשר פרשה את מהלך הדיון שקוים לקראת קבלת ההחלטה השניה בעניינו של התובע, ועל פיה המשרה אליה נקלט התובע מלכתחילה (קליטה רוחנית) "זו משרה שלא מעסיקים בשכר כולל כיוון שהיא היתה נמוכה מדי". (עמ' 23 לפרוטוקול. ההדגשה אינה במקור) ובכל זאת כאמור זכה התובע להנות, גם במסגרתה, מתנאי שכר מועדפים וזאת "בזכות" מסלול ההעסקה שנבחר. 45. גם האופציה החילופית שאליה כיוון ב"כ התובע בטענותיו, בגדר פסקה 16.311(א) לתקשי"ר אינה רלונטית לעניינו של התובע, באשר התובע לא התקבל לשירות לעבודה של מילוי מקום. כזכור, התובע התקבל לתפקיד רכז קליטה רוחנית (לא במ"מ), קודם כעבור שלושה חודשים לתפקיד ממונה מקוואות (לא במ"מ) ולאחר שנה ושמונה חודשים קודם למשרת מ"מ מנהל האגף לארגונים ומוסדות, כך שלא ניתן לומר כי הוא התקבל לעבודה למילוי מקום, כנדרש בפסקה 16.311 לתקשי"ר. 46. מכל מקום, על מנת לעבור למעמד של עובד זמני על פי התקשי"ר (בין אם מדובר במעבר מהתקשרות בחוזה מיוחד בגין לחץ עבודה, בין אם במשימה חולפת ובין אם במילוי מקום, הרי שעל פי הוראות פרק 16.3 לתקשי"ר, פסקה 16.321 המחילה את ההוראות והסייגים שנקבעו בפרקים 14-11 לתקשי"ר - היה על התובע לעמוד בתנאי של התמודדות במכרז פומבי (משלא נתקבל באמצעות לשכת התעסוקה), על פי פסקה 11.957 לתקשי"ר. עוד ראה לענין זה פסקה 16.525 לתקשי"ר, הקובעת "ברחל בתך הקטנה": "מותר להעביר עובד ארעי או עובד המועסק על פי חוזה מיוחד, כשיש בהעברה כדי לשנות את מעמדו של העובד לקבוע או זמני, רק אם מילא העובד אחר התנאים למינוי למעמד זמני או קבוע, כלומר - מכרז וכיו"ב". (ההדגשה אינה במקור) תנאי זה לא התקיים בתובע, אשר קודם כאמור בפרקי זמן קצרים ביותר מתפקיד לתפקיד ובדרגות, ללא צורך בהתמודדות במכרז למשרה. 47. טענה נוספת, אשר הועלתה למעשה אכן רק בשלב הסיכומים (כטענה ראשונה ומרכזית, כאשר יתר הטענות הוצגו בסיכומים כטענות חילופיות לה), היתה הטענה כי עצם פירסומו של מכרז פנימי (אשר המבקש הגיש את מועמדותו אליו) למשרה נוגדת את חוק יסוד: חופש העיסוק, ומשכך הוא בטל או ניתן לביטול. 48. מהוראות התקשי"ר הרלבנטיות שהובאו לעיל עולה כי בשירות המדינה ניתנת קדימות לענין איוש משרה פנויה לעובדים מאותו משרד, לעובדים משירות המדינה ומן השירות הציבורי, על פני קליטת עובדים מחוץ לשירות. המכרז הפנימי, בו משתתפים עובדי המשרד הרלבנטי בו נתפנתה המשרה בלבד, משמש כלי לקידום עובדי בתוך השירות, והוא קודם למכרז הפומבי, הפתוח בפני הכל ומשמש ככלי לגיוס עובדים מבחוץ. 49. המכרז הפנימי בשירות המדינה אינו נערך על פי הוראות החוק אלא "על פי הוראות הסכמיות המפורטות בפרק משנה 11.4 בתקשי"ר והוא בגדר חלק מתנאי העבודה של עובדי המדינה". (דב"ע נה/112-3 יואב אלון נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, כפי שהובא בפסק דינה של כב' השופטת ארד בע"ע 1070/01 גילה שנער נ' נציב שירות המדינה, עבודה ארצי כרך לג(54), 26) קיומו ותקפותו של המכרז הפנימי על פי הוראות התקשי"ר הוכר בשורה ארוכה של פסקי דין. 50. ב-ס"ק 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה, האיגוד הארצי לקציני הים נ' "צים" חברת השייט הישראלית בע"מ (עבודה ארצי כרך לג(11) 24), בחן בית הדין הארצי לעבודה האם מדיניות "צים" המונעת מעובדי הים המועסקים אצלה להציג את מועמדותם במכרזים לאיוש משרות פנויות במערך היבשה פוגעת בזכותם החוקתית לחופש עיסוק. באותה פרשה נקבע כי אכן נפגעה זכותם החוקתית של עובדי הים לחופש עיסוק וכי מדובר בהגבלה גורפת וכללית, אשר אינה עונה על דרישות מבחן המידתיות. אולם, דובר בשתי קבוצות עובדים (עובדי חוף ועובדי ים) אשר כולם מועסקים ב"צים" וכולם חברים באותו ארגון עובדים, כאשר דובר למעשה על "מידורו" של מכרז פנימי מקבוצה מסוימת של עובדי החברה (ולא מקבוצה חיצונית). מכל מקום, גם באותה פרשה, בה נדרש בית הדין הארצי באופן מובהק לשאלת הפגיעה בזכות היסוד לחופש העיסוק בהקשר של מכרז פנימי, (ואף אינטרסים חשובים נוספים כגון עקרון התחרות והשוק החופשי ועקרון שוויון ההזדמנויות), לא נפסל עצם קיומו של מכרז פנימי, המיועד לענות על הציפייה הלגיטימית של העובדים לקידום. יתירה מכך, גם השופטת ברק במאמרה: "ייחודם של דיני מכרזים לקבלה לעבודה" (שנתון משפט העבודה, כרך ו' 145) אומרת את הדברים הבאים: "בכך אוכפים על המעביד כללים נוקשים ביותר של בחירת העובד העתידי. ההצדקה לכך נמצאת באיזון שאנו עושים בין הרצון להעסיק את מי שנראה בעניינו, לצורך לאפשר הזדמנויות של קידום למי שכבר נמצא במערכת, לתת הזדמנויות שוות לכל המועמדים הפוטנציאלים - הזכות לשוויון הזדמנויות ולאפשר את קבלת העובד הטוב ביותר". (ההדגשה לא במקור) דהיינו - הצורך לאפשר הזדמנויות של קידום למי שכבר נמצא במערכת הינו בהחלט שיקול רלבנטי ולגיטימי אשר יש לשקלו עת באים לבחון האם הפגיעה בחופש העיסוק עומד במבחן התכלית הראויה. ויש לזכור עוד כי הפגיעה בחופש העיסוק אינה של העובד בלבד: השופטת ברק עמדה במאמרה על כך שעצם דרישת קבלת עובדים לעבודה בדרך של מכרז פוגעת בחופש העיסוק של המעביד. מאידך - דרישות ואיסורים שונים עשויים לפגוע ולהגביל את חופש העיסוק של המועמד לעבודה. יש לבחון בכל מקרה אם האיסור אינו עולה על הדרוש; היינו - אם הוא עומד במבחן הפרופורציונליות. בהיות השיקול של מתן הזדמנות לקידום למי שכבר נמצא בתוך המערכת שיקול לגיטימי וראוי שיש לשקלו ומשהוכר המכרז הפנימי המעוגן בהוראות התקשי"ר כהליך ראוי בשלבי איוש משרות פנויות בשירות המדינה - אין לומר, כטענת התובע, כי עצם קיומו של המכרז הפנימי נשוא תביעה זו פוגע בזכותו היסודית לחופש עיסוק מעבר למידה הנדרשת ולפיכך אין לקיימו ולקיים מכרז פומבי למילוייה של משרה זו. 51. משהגענו למסקנה כי ההחלטה הראשונה בעניינו של התובע (זו שלא אפשרה לו להגיש מועמדותו למכרז הפנימי) כדין התקבלה, עולות השאלות הבאות הטעונות הכרעה, והן: א. האם אכן כטענת המדינה נפלה טעות או נפל פגם בקבלת ההחלטה השניה בעניינו (אשר אפשרה לו להגיש מועמדותו למכרז כפוף למעבר מבחני כניסה לשירות) ואם כן - מהו סוג הטעות? ב. כפועל יוצא מהשאלה האחרונה - האם רשאית היתה המדינה לחזור בה מההחלטה השניה? ג. אם כן - האם נפלו פגמים בתהליך קבלת ההחלטה השלישית (שביטאה את ההחלטה השניה והשיבה על כנה את ההחלטה הראשונה), ואם כן - האם מדובר בפגמים היורדים למהותה של ההחלטה ואשר יש בהם כדי להפכה לבטלה או לגרום לביטולה? 52. התשובה לשאלה הראשונה שהצבנו, נוכח העדויות שהובאו בפנינו, מכלי ראשון ממש (הגב' בן אבו אשר קבלה את ההחלטה הראשונה והיתה שותפה לתהליך קבלת שתי ההחלטות שלאחר מכן), היא ברורה. לא נותר ספק כי אכן, נפלה טעות עובדתית בסיסית בתהליך קבלת ההחלטה השניה (בנוגע לחובת הזיקה של המשרה הראשונה, אליה התקבל התובע מלכתחילה, ללשכת התעסוקה). מדובר בטעות טכנית - עובדתית, שנפלה בהיסח הדעת. הנתון על פיו במועד קבלתו של התובע למשרת רכז קליטה רוחנית, לא היתה המשרה בחובת זיקה לשירות התעסוקה - לא נסתר. פסקה 11.411(ה)(2) לתקשי"ר קובעת באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "עובד המועסק בחוזה מיוחד, אשר בעת קבלתו לעבודה חלה על העסקתו חובת הזיקה ללשכת התעסוקה...". בנוסף, שוכנענו גם כי מתוך הרצון "ללכת לקראת" התובע ומתוך הספק בדבר ידיעתו של התובע את ההשלכות לגבי העסקתו במסלול בו הועסק - הסכימה הנציבות לראותו בדיעבד כמי שהוא במעמד של עובד זמני, שוב, כאשר בבסיס ההחלטה עמדה גם הטעות הראשונית הבסיסית, בדבר קבלתו של התובע כביכול למשרה שלגביה חלה חובת הזיקה ללשכת התעסוקה. מכאן, שבהחלט ניתן לומר כי נפלה מלפני הנציבות טעות "נגררת", באשר הטעות הטכנית עובדתית גררה גם "הטיית הכף" לטובתו של התובע וראייתו בדיעבד כמי שאמור היה להתקבל לעבודה במסלול שונה. מובן גם כי בהחלטה השניה שנתקבלה לא נלקח בחשבון השיקול כי בחירה במסלול העסקה חילופי אשר היה מאפשר אמנם לגשת למכרז הפנימי, לא היה מזכה מאידך את התובע בתנאי השכר, הנלווים והקידום להם זכה כתוצאה מהעסקתו במסלול בו הועסק בפועל. 53. סמכות הנתונה לרשות שלטונית בתחום העשייה המינהלית כוללת גם את הכוח לתקן, לשנות, להתלות ולבטל מעשה מינהלי שעשתה מכוח סמכותה (סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981). השימוש בסמכות האמורה איננו מעורר כל קושי כשהשינוי מתייחס למדיניות כללית הצופה פני עתיד, שהלוא לשום אדם, או ציבור, אין זכות קנויה לתבוע שמדיניות קיימת תישאר בתוקפה גם לעתיד לבוא. (בג"צ 135/75 סאי-טקס בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(3); בג"צ 594/78 אומן מפעלי סריגה בע"מ ואח' נ' שר התעשיה, המסחר והתיירות, פ"ד לב(1) 469; בג"צ 580/83 אטלנטיק חברה לדיג ולספנות בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד לט(1)29; בג"צ 402/89 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' שר החינוך והתרבות ואח', פ"ד מג(2) 179) כוחה של רשות לבטל או לשנות החלטה קודמת שלה, או מעשה מינהלי מוגמר שנעשה על-פיה, מסויג הוא, כשבהחלטה, או במעשה, גלומה הבטחה שלטונית תקפה כלפי פרט, או חלק מוגדר של הציבור, וכשביטולם או שינוים עלול לפגוע במי שסמך על אותה הבטחה וכילכל את התנהגותו בהתאם לה. ביטולם של החלטה או מעשה, בנסיבות כאלו, מעמיד, זה מול זה, שני אינטרסים ציבוריים מנוגדים. מחד, יש לציבור עניין לקיים את סמכות הרשות לתקן שגגה או עיוות שדבקו בפעולתה. מאידך, יש לציבור עניין בהקפדה על יציבות פעולתו של המינהל הציבורי, בהיותה אחד התנאים לתקינותם של סדרי המינהל וערובה חשובה לשמירת אמונו של האזרח ברשויות השלטון. כוחה של הרשות לחזור בה מהחלטה או ממעשה, תוך הסתלקות מהבטחתה לפרט או לציבור, מותנה, בכל מקרה נתון, באיזונם הראוי של שני האינטרסים המנוגדים הללו. לעניין זה אימצה הפסיקה את המבחן אשר נקבע בפרשת סאי-טקס (לעיל), לפיו הבטחה תקפה, שניתנה על-ידי רשות שלטונית, תוכר גם כהבטחה מחייבת, שבית-משפט זה יאכוף על הרשות את קיומה, אלא אם הוכח קיום צידוק חוקי לבטלה או לשנותה. (בג"צ 4383/91 שפקמן חיים נ' עירית הרצליה, פ"ד מו(1) 447 ,עמ' 454-455) 54. כדי שהבטחה שלטונית תהא מחייבת עליה לעמוד ב-4 תנאים: (1) נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתיתה. (2) היתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי. (3) הוא בעל יכולת למלא אחריה. (4) אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. (בג"צ 636/86 נחלת ז'בוטינסקי נ' שר החקלאות, פ"ד מ"א(2) 709, 701; בג"צ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד מ"ז(2) 773, 779; בג"צ 4383/91 שפקמן נ' עירית הרצליה, פ"ד מ"ו(1) 447 ). קני מידה אלה חלים גם בבית הדין לעבודה, שכן עקרונות המשפט הציבורי חלים גם בו. (דב"ע מט/132-3 מדינת ישראל נ' משה נבעה, פד"ע כא 326) 55. אכן, אין חולק כי אם נבחן את מכתבה של הגב' לבנה בן אבו אל סמנכ"ל המשרד למנהל ומשאבי אנוש - מר לגאמי (והעתקו נשלח גם אל התובע) מיום 23.3.98, בו אושר לו להגיש מועמדותו למכרז, ניתן בנקל לקבוע כי הוא עומד בכל שלושת התנאים הראשונים הנדרשים להוכחת קיומה של הבטחה שלטונית. יחד עם זאת, בהקשר זה, כמו גם בהקשר לשאלת סמכותה של הרשות לתקן ולחזור בה מהחלטה, נשאלת השאלה המכריעה והיא - האם אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה? 56. כאמור, שוכנענו, כעמדת המדינה, כי אכן ההחלטה הראשונה שהתקבלה בעניינו של התובע היא היא ההחלטה הנכונה על פי הוראות התקשי"ר והדין, בנסיבות העסקתו ומשהשיג התובע על החלטה זו, במכתבו אל נציבות שירות המדינה מיום 10.3.98, התקבלה החלטה חדשה שבקבלתה נפלה טעות. מאז הוודע לתובע דבר ההחלטה השניה (23.3.98) ועד שנודעה לו ההחלטה השלישית (המבטלת) ב- 7.6.98, חלפו כחודשיים. לבד מהעובדה שהתובע ניגש לבחינות הכניסה לשירות לא הצביע התובע בפנינו על כל פעולה ו/או התחייבות שנטל על עצמו כתוצאה מההחלטה השניה המתירה את השתתפותו במכרז. (מכל מקום, הרי ממילא תוצאת המכרז אינה ידועה מראש ואינה ודאית ואין כל אפשרות "להסתמך" עליה). ההסתמכות ושינוי המצב לרעה הם שמטים את מאזני הצדק, במקרים מסוימים לטובתו של הפרט, אף אם מדובר החלטה מנהלית הנוגדת את הוראות הדין. בענייננו מידת ההסתמכות של התובע היתה מועטה, אם בכלל. בוודאי שהתובע לא ביצע על בסיס ההבטחה של המעביד (ההחלטה השניה) אקט בלתי הדיר כלשהו. לא הוכח כלל כי הסתמך על ההחלטה השניה ובעקבות כך שינה באופן מהותי, או אף במשהו, את מצבו לרעה. 57. משכך, קובעים אנו כי נציב שירות המדינה רשאי היה לשנות, בעקבות הדיון הנוסף בעניינו של התובע, את דבר ההחלטה השניה, ומשנתגלתה הטעות שעמדה בבסיס אותה ההחלטה. 58. כאן המקום גם לציין כי לא שוכנענו בקיומם של "שיקולים זרים" כביכול בהחלטת הנציב. העובדה כי הפניה טופלה בזריזות, ביום קבלתה, כאשר דבר הטעות נתגלה במעמד הדיון שכונס, אך מנעה נזק גדול יותר שיכול היה להגרם לו מועמדותו של התובע היתה מוסרת בשלבים מתקדמים יותר של הליכי המכרז ולא אך בראשיתם, (עוד טרם זומנו המועמדים בפני ועדת הבוחנים) ואין בה, כשלעצמה ונוכח עדותה של הגב' בן אבו לגבי הדיון הענייני שקוים, כדי להוכיח קיומם של "שיקולים זרים" כפי שנטען. באשר לחובת השימוע: 59. הכלל לענין זכות השמיעה וההשמעה הוא, שאם נפגעה זכותו של פלוני לרכושו, לעיסוקו, למעמדו או זכות אחרת כלשהי הקנויה לו, יש לשמוע את דבריו לפני הפגיעה. (בג"צ 562/96; 1366/97 הרמן נ' ראש עיריית אופקים ואח' נ' נשר לעניני דתות ואח', פ"ד נא (5) 791) אכן, כטענת המדינה, מכתבו של התובע מיום 10.3.98 שהיה בתיקו האישי של התובע עמד בפני הנציב בעת הדיון המחודש בעניינו של התובע וקבלת ההחלטה השלישית בעניינו. נכון גם כי במכתב זה פרש את כל טענותיו לענין זכאותו לגשת למכרז. עם זאת, אין ספק שבטרם "התהפכה הקערה" שוב בעניינו ומשהודע כבר לתובע על זכאותו לגשת למכרז, היה מקום לאפשר לו להשמיע את דברו לענין כוונת הנציבות לחזור מההחלטה המאשרת, לרעתו. בכך, שוכנענו, כטענת התובע, כי נפל פגם באופן קבלת ההחלטה אשר הרעה את מצבו, מבלי שניתנה לו הזדמנות לטעון לענין שינוי ההחלטה כאמור. 60. יחד עם זאת, זכות הטיעון של התובע אמנם הופרה, אך לא נשללה לגמרי, שכן מלוא טיעוניו של התובע בענין זכאותו (לגרסתו) לגשת למכרז אכן עמדו בכתב בפני הנציב בטרם התקבלה החלטתו. על פי הפסיקה, בטלותה של החלטה שנפל בה פגם של הפרת זכות הטיעון אינה מוחלטת אלא יחסית. (רע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (3) 637) בשים לב למכלול ההוראות המחייבות בענין העסקתו של התובע ונסיבותיה, לכך שאכן נפלה טעות בהחלטה השניה שהתקבלה בעניינו, בהתבסס על נתון עובדתי לא נכון שנלקח בחשבון בשוגג, לכך שבכל זאת עמדתו של התובע נפרשה בכתב בפני הנציב ולכך שבסופו של דבר לא נעשתה על ידי התובע פעולה בלתי הדירה כלשהי אשר היה בה כדי לשנות את מצבו לרעה בעקבות ההחלטה השניה, קובעים אנו כי הפגם שנפל באופן קבלת ההחלטה אינו יורד לשורשה ואין בו כדי להוביל לבטלותה או ביטולה. סוף דבר: 61. החלטת נציב שירות המדינה מיום 2.6.98, נשוא תביעה זו, בתוקפה עומדת ועל פיה התובע אינו רשאי להגיש מועמדותו למכרז הפנימי למשרת מנהל אגף ארגונים ומוסדות במשרד לעניני דתות. משכך, נדחית התביעה. 62. על אף דחיית התביעה איננו עושים צו להוצאות כנגד התובע וזאת הן נוכח ההחלטות (הסותרות) השונות שניתנו בזו אחר זו בעניינו והן בשים לב לקביעתנו דלעיל בדבר פגיעה בזכות השימוע טרם קבלת ההחלטה האחרונה בעניינו, אשר אמנם אין בה כאמור כדי לגרום לבטלותה או ביטולה, אולם בהחלט יש בה כדי לשקול לנושא פסיקת הוצאות ההליך. חוזה עבודהחוזהעובד זמני