1. לפניי תביעה לתשלום שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה שנתית ודמי חגים. 2. רקע: א. התובעת עובדת זרה אזרחית הודו הועסקה כמטפלת סיעודית בגב' שרה קלימי ז"ל (להלן: "גב' קלימי" או "המנוחה"). התובעת עבדה החל מיום 10.1.08 ועד 28.11.08 אז עזבה את עבודתה מרצונה. ב. גב' קלימי ז"ל נפטרה ביום 28.3.09 כשקודם לכן התובעת הייתה זו שטיפלה בה וביצעה בעבורה חלק ניכר מעבודות משק הבית. 3. התובעת בכתב התביעה טענה כי גב' קלימי ז"ל הייתה חולה סיעודית אשר נזקקה לעזרה, טיפול והשגחה צמודים ממנה וכי הייתה מוגבלת בניידותה וזקוקה לתמיכה. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעת מס' 2, שהינה בתה של גב' קלימי ז"ל (להלן: "גב' צפריר"), הייתה מעסיקתה במשותף יחד עם המנוחה, שכן היא זו אשר יצרה את הקשר הראשוני עימה וביקשה להעסיקה בשירות אימה, הייתה זו שקבעה את שכרה ואת שאר תנאי העסקתה, הייתה זו שפיקחה על עבודתה, נתנה לה הוראות, שילמה לה את שכרה והתנהגה בפועל כמעסיקתה. על תפקידיה השונים של התובעת עוד אעמוד בהמשך. התובעת טענה בכתב התביעה כי שמו של הנתבע מס' 1 (להלן: "מר כהן"), שהוא בנה של המנוחה גב' קלימי ז"ל ואחיה של גב' צפריר, הוסף לכתב התביעה בעקבות החלטת כב' הרשמת שאמי מיום 9.12.09 משמדובר באחד מ-"יורשי עיזבונה" של המנוחה. 4. גב' צפריר הגישה כתב הגנה בו טענה כי לא הייתה מעסיקתה של התובעת וכי עד לחלוקת העיזבון אין היורשים אחראים לחובות העיזבון אלא בנכסי העיזבון. גב' צפריר הוסיפה וטענה כי אין כל יריבות בינה לבין התובעת, שכן אין לראות במעורבותה בענייניה של אימה משום יצירתם של יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובעת. גב' צפריר ציינה שלפעמים הייתה צינור להעברת הכספים לתובעת וזאת על פי בקשת אימה המנוחה ומתוך רצון לעזור לה ולכבדה אך לא מעבר לכך. גב' צפריר לא התגוררה עם אימה והתובעת לא ביצעה בעבורה שום עבודה במשק ביתה. מעורבותה של גב' צפריר הייתה מוגבלת במתן הנחיות טיפוליות והשגחה מקרוב על עבודתה של התובעת. גב' צפריר הוסיפה והתייחסה ליתר רכיבי התביעה וטענה כי התובעת קיבלה את המגיע לה, לרבות שכר עבודה וכי תמורת עבודתה שולמה לה על ידי המנוחה, כך שגובה שכרה החודשי עמד על סך של 3,430 ₪ נטו בנוסף להטבות סוציאליות כגון: מגורים, הוצאות למגורים וביטוח רפואי. 5. מר כהן הגיש כתב הגנה בו טען כי אינו מכיר את התובעת ולא יודע מי היא והוסיף כי לא ידוע לו על שום צוואה או עיזבון או ירושה שהותירה אימו ז"ל. מר כהן הוסיף כי לא היה מעורב בענייניה של אימו ז"ל וכי ככל שבית הדין יגיע למסקנה כי התובעת זכאית לתשלום כלשהו, אין לו התנגדות שישולם לה את המגיע לה מחשבונה של המנוחה, ככל שיימצאו שם כספים. 6. בדיון שהתקיים ביום 15.3.10 בפני כב' השופטת יעקבס פורטה באריכות רשימת הפלוגתאות בין הצדדים, כאשר הפלוגתא הראשונה הייתה: "א. האם הנתבעים הם הנתבעים הנכונים? התובעת טוענת כי נתבעת מס' 2 היתה מעסיקתה ביחד עם המנוחה וכי נתבע מס' 1 הינו נתבע בהיותו יורשה של המנוחה. נתבעת מס' 2 טוענת כי לא היתה מעסיקתה של התובעת וכי לא התקיימו ביניהן יחסי עובד מעביד. הנתבע מס' 1 טוען כי לא היה לו שום קשר עם העסקתה של התובעת, הכל כפי שהסביר במכתב שהגיש לבית הדין ביום 31/1/10". 7. זהות המעסיק: כפי שכבר צוין, התובעת סבורה כי הנתבעים אחראים לחיוביה של גב' קלימי ז"ל בהיותם יורשי עיזבונה. כמו כן, התובעת טוענת עוד, כי גב' צפריר הייתה מעביד במשותף יחד עם אימה ז"ל. כבר אציין כי דין טענת התובעת להידחות ככל שהיא מבוססת על אחריותם של הנתבעים כיורשי העיזבון שכן התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי המנוחה הותירה אחריה עיזבון. לא זו אף זו, בדיון שהתקיים בפניי ביום 7.11.10 ציין ב"כ הנתבעים כי המנוחה לא הותירה אחריה דבר וכי: "לשאלת בית הדין האם יש לעיזבון נכסים כלשהם אני משיב שלא. אני גם מאשר שאין יורשים למנוחה מעבר לשני הנתבעים. לשאלת בית הדין אני משיב שגם אין מנהל עיזבון מאחר ואין נכסים בכלל למנוחה. הבית שבו התגוררה המנוחה זה לא שלה מזה כ - 30 שנה. למנוחה היה הכנסות מהמל"ל ומפנסיה. היום אין מקור הכנסה כלשהו. ככל הידוע לנו, המנוחה לא השאירה אחריה חסכונות כלשהם. אין צו ירושה נכון להיום". כמו כן, גם הנתבע מר כהן, בנה של המנוחה נשאל במהלך עדותו: "ש:אתה יודע אם יש לאימא שלך נכסים? ת: לא". התובעת לעומת זאת, כלל לא התייחסה לעניין זה והעדיפה להתעלם כליל מקיומם של נכסים כלשהם למנוחה או לעיזבונה, זאת חרף העובדה כי בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת שאמי ביום 9.12.09, ציין ב"כ הנתבעים כי טרם ניתן צו ירושה וכי לפני חלוף שנה מיום פטירתה של המנוחה אין כוונה להתעסק עם הירושה. בנסיבות אלה, משלא הוכח בפניי כי הנתבעים קיבלו דבר מעיזבונה של המנוחה ומשלא הוכח כי נותרו למנוחה נכסים כלשהם ושניתן צו ירושה, אין לחייב את הנתבעים "כיורשי העיזבון" בחוב כלשהו מחובותיה של המנוחה. לא זו אף זו, סעיף 126 לחוק הירושה, התשכ"ה -1965 קובע כי עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון. באשר לטענת התובעת שכביכול היה על הנתבעים להסתלק מהעיזבון מכח סעיף 6 לחוק הירושה, יש לציין כי דברים אלה הם נכונים שעה שיש עיזבון או ירושה או צוואה ובכפוף לאמור באותו סעיף. ככל הנראה נעלמו מעיני התובעת טענותיהם של הנתבעים אשר לפיהן המנוחה לא הותירה עיזבון ו/או צוואה, טענות שכאמור לא נסתרו. בנסיבות אלה, דין התביעה כנגד הנתבעים להידחות משלא הוכח כי ירשו דבר וכן משלא הוכח כי המנוחה הותירה אחריה עיזבון ו/או נכסים כלשהם ו/או צוואה כלשהי. תשומת לב התובעת לדברים שצוינו בסעיף 25 לפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת יעל אנגלברג - שוהם בעב'(בש) 3174/04BUSCA STEFANIA - עיזבון המנוחה סטורוטיאנו (פס"ד מיום 18.2.07) והרלוונטיים גם לעניינו. 8. באשר להיותה של גב' צפריר מעסיק במשותף: א. התובעת הן בכתב התביעה והן בתצהירה תיארה את המנוחה כחולה סיעודית אשר הייתה זקוקה להשגחה צמודה. התובעת ציינה כי גב' צפריר יצרה קשר איתה וביקשה להעסיקה בשירות אימה והייתה זו שקבעה את שכרה ואת שאר תנאי העסקתה. התובעת הוסיפה כי גב' צפריר פיקחה על עבודתה והתנהגה כלפיה כמעסיקתה בפועל יחד עם המנוחה. התובעת פירטה בתצהירה באריכות כיצד נתבקשה לבצע את כל מטלות הבית שהיו בבית המנוחה ובכללן כביסה, שטיפת כלים, וניקיון הבית, לא לפני שציינה כי נתנה למנוחה שירות אישי שבו בישלה לה, האכילה אותה והשקתה אותה ואף עזרה לה במקלחת. ב. גב' צפריר, לעומת זאת, טענה כי היה לה משק בית משלה וכי מעורבותה בטיפול באימה היה מתוך רצון לעזור לה כקשישה, חולה ובודדה. גב' צפריר הבהירה כי מעורבותה הייתה ברמה של מתן הנחיות טיפוליות מניסיונה המקצועי כאחות. גב' צפריר הבהירה כי דאגה לבצע קניות לאימה ומילאה אחר מחסורה הן בתרופות והן במצרכים לחיי יום- יום וכן סייעה לה בניהול כספה. הגב' צפריר פירטה באריכות את מצבה הרפואי של המנוחה אשר לא הייתה מרותקת למיטתה, שלטה על הסוגרים והייתה צלולה שכלית אם כי סיעודית עקב גילה. גב' צפריר ציינה עוד כי המנוחה בישלה ועשתה מקלחת בכוחות עצמה, ותפקידה מול התובעת היה רק כצינור לצורך העברת הכספים וזאת לבקשתה של המנוחה. ג. ראשית יש לציין כי, אין החוק מגדיר מיהו "מעביד" ואימתי מתקיימים יחסי עובד-מעביד והמבחן העיקרי נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נב/142-3 אלהרינאת - כפר רות ואח', פד"ע כד 535, 541, (להלן: "כפר רות"), כדלקמן: "בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון להוכיח את טענתו. הוא יוכיחה אם ישכיל להראות כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה: בין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה". מבחני העזר השונים, לבחינת השאלה - האם מתקיימים יחסי עובד מעביד במקרה מסוים וכן סימני ההיכר לזהות העובד או המעביד, נקבעו בשורה ארוכה של פסקי דין (לדוגמא: (דב"ע שם/3-129 יוסף הרשקוביץ נ. מדינת ישראל פד"ע יב 255; דב"ע מב/2-26 מדינת ישראל נ. שלום סעיד פד"ע יד 272; דב"ע מב/82-3 זאב גולדשטרום נ. איגוד ערים רחובות (שרותי כבאות) פד"ע יד 221). המבחנים העיקריים שבהם והרלוונטיים לענייננו, הינם: - מיהו המשתמש. - מבחן המרות והפיקוח על העובד. - מי קובע את תנאי ההעסקה. - על מי חלה חובת תשלום השכר. - בפני מי היה העובד חייב להתפטר ובידי מי היה הכח לפטרו. לכל אלה יש להוסיף סימנים נוספים כגון: כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם, מי קיבל את התובעת לעבודה, מי נותן את החופשות לעובד וממי עליו לבקש אישור להיעדר, כיצד דווחו היחסים למס הכנסה ולרשויות אחרות ועוד. ד. מן הכלל אל הפרט - אין חולק כי התובעת הועסקה דרך חברת מטב שממנה קיבלה את תלושי השכר. כמו כן, אין חולק כי התובעת חתמה על חוזה העסקה עם חברת מטב שם נקבע שכרה על סך של 3,700 ₪. התובעת במהלך עדותה אישרה כי מר משה מרציאנו היה זה שהעסיק אותה וקישר בינה לבין המנוחה וכי בחוזה היה רשום במפורש כי היא תעבוד אצל המנוחה. מכל אלה, ניתן לקבוע כי התובעת ראתה במנוחה יחד עם חברת מטב כמעסיקותיה וכי איתם סוכמו תנאי העסקתה על כל המשתמע מכך וזאת בניגוד לנטען בתצהירה. במהלך עדותה בפניי ציינה התובעת כי המנוחה לא הייתה מרותקת למיטתה, בניגוד לנטען בתצהירה, וכי הילכה בכוחות עצמה לשירותים כשתפקידה של התובעת הסתכם רק בהחזקת ידה מאחר שהיה עליה לעלות 5 מדרגות. התובעת אישרה כי המנוחה אכלה בכוחות עצמה וכי גב' צפריר הייתה מבקרת אותה ומביאה איתה את האוכל שבישלה עבורה, אותו אוכל שממנו אכלה גם התובעת, הכל שוב בניגוד לנטען ע"י התובעת בתצהיר שהגישה. שעה שהתובעת נשאלה כיצד גרסתה זו מתיישבת עם האמור בתצהיר שם ציינה כי היא הייתה מבשלת בעבור המנוחה, הבהירה כי: " אני הייתי מקלפת לה, עוזרת לה קצת וכי היא (הכוונה למנוחה) הייתה אוכלת לבד" (ראו ע' 3 ש' 5 לפרוטוקול). באשר לסיכום תנאי ההעסקה, התובעת במהלך עדותה אישרה כי את תנאי ההעסקה היא סיכמה עם מישהו בשם רג'או ביחד עם המנוחה וכי הסיכום התבצע בביתה של המנוחה (ראו ע' 3 ש' 18 לפרוטוקול) ומבלי שהזכירה את שמה של גב' צפריר. שוב, דברים אלה אינם מתיישבים כאמור עם גרסתה של התובעת כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירה. באשר לתשלום שכרה, התובעת אישרה כי את שכרה היא קיבלה ישירות מחברת מטב. באשר לדמות המוסמכת לפטר את התובעת, יש לציין כי התובעת במהלך עדותה אישרה כי המנוחה אמרה לה: "אם את רוצה לעבוד- תעבדי, אם לא אז תלכי" (ראו ע' 4 ש' 2 לפרוטוקול). התובעת אישרה עוד כי שעה שיצאה לחופשה היא דאגה לידע את המנוחה וגם את ביתה. באשר למעורבותה של גב' צפריר בהעסקת התובעת, הוכח בפניי כי תרומתה של גב' צפריר הייתה ככל בת המסייעת לאימה הקשישה. גב' צפריר אישרה כי הסיעה את התובעת לבנק הדואר פעמיים כדי שתדע כיצד להגיע לשם. גב' צפריר הוסיפה כי אימה המנוחה הייתה משלמת לתובעת 2,950 ₪ נוספים על מה ששולם לה על ידי חברת מטב וכי אינה יודעת מה התובעת עשתה עם כל הכספים שקיבלה. גב' צפריר פירטה במהלך עדותה כיצד עלה הרעיון לדאוג לאימה לעזרה וציינה כי המנוחה ז"ל ביקשה ממנה לדאוג לה לעובדת זרה. המנוחה הייתה זו שחתמה על חוזה ההעסקה דרך חברת כ"א באמצעות הסוכן. גב' צפריר הוסיפה כי אימה הייתה זקוקה לעובדת זרה מאחר והייתה בודדה וזקוקה לעזרה בעבודות הבית כגון: כביסה, שטיפת הבית וכדומה. גב' צפריר אישרה, וטענתה בעניין זה הוכחה כנכונה, שהיא הייתה מביאה את האוכל החם גם לאימה וגם לתובעת. באשר לפיקוח על שעות עבודתה של התובעת, גב' צפריר ציינה כי אף אחד לא פיקח על שעות עבודתה וכי שכרה של התובעת שולם על ידי המנוחה בעצמה במזומן, לפעמים, בנוכחותה. גב' צפריר ציינה כי הייתה מבקרת את אימה מדי פעם כדי לשאול לשלומה ואם נטלה את התרופות כמתחייב, שכן יש לזכור כי היא משמשת כאחות במקצועה. גב' צפריר הייתה מסדרת לאימה את הכדורים פעם בשבוע, לכל השבוע, ואימה הייתה נוטלת את התרופות בכוחות עצמה ללא סיוע. באשר לחופשות של התובעת, גב' צפריר ציינה כי התובעת סיכמה עם אימה המנוחה שהחל מיום שישי בצהריים ועד יום א' בערב היא תשהה בחופשה וכך היה. בזמנים שגב' צפריר הייתה באה לבקר את המנוחה הייתה רואה את התובעת צופה בטלוויזיה. מכל העדויות כפי שהובאו לעיל עולה בבירור כי המנוחה הייתה זו שהשתמשה בשירותה של התובעת וכי מעולם לא נתבקשה התובעת לסייע לגב' צפריר שהיה לה משק בית משלה. כמו כן הוכח כי המנוחה פיקחה על עבודת התובעת מאחר וגב' צפריר עבדה כאחות. המנוחה קבעה את ימי המנוחה של התובעת ואף הייתה זו שציינה בפניה כי אם איננה מעוניינת לעבוד אזי עליה לעזוב. מעדותה של התובעת עצמה, אין ספק כי המנוחה הייתה צלולה ולא מרותקת למיטתה כפי שנטען בתצהירה. כמו כן הוכח כי המנוחה הייתה זו שנתנה לתובעת הוראות. עם המנוחה ובביתה סוכמו תנאי העסקתה של התובעת. התובעת חתמה על חוזה העסקה ישירות עם המנוחה ולא באמצעות גב' צפריר. זאת ועוד,הוכח בפניי כי שכרה של התובעת שולם מכספה של המנוחה אשר הייתה מקבלת קצבה מביטוח לאומי בנוסף לתשלומי פנסיה. הוכח בפניי כי ימי החופשה של התובעת תואמו בעיקר עם המנוחה אשר הגדירה בעצמה את ימי החופשה. התובעת במהלך עדותה הרבתה להשתמש בשמה של המנוחה כבעלת הבית וכמי שהייתה אחראית עליה, למעט שעה שהיא עזבה את עבודתה שאז ורק אז גב' צפריר פנתה אליה כדי לברר מדוע החליטה לעזוב את עבודתה. לכל אלה יש להוסיף כי התובעת לא הותירה עליי רושם מהימן ולא רק בשל ריבוי הסתירות בין גרסתה כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר לבין זו שנשמעה במהלך עדותה אלא גם בשל כך שהתובעת בחרה במהלך עדותה שלא לענות לגופו של עניין לשאלות שנשאלה, מה שפגע באמינות גרסתה כך למשל שעה שנשאלה: "למה לא ציינת שרחל נתנה לך 500 ₪ בתצהירך?" השיבה: "אני לא מרגישה טוב, יש לי סחרחורות. הראש שלי לא היה במקום" (ראו ע' 4 ש' 14 לפרוטוקול). ה. לסיכום, לאחר שבחנתי את מכלול הסימנים כפי שנקבעו בפרשת כפר רות, ונוכח הסתירות הרבות שמצאתי בעדותה של התובעת ובשים לב לגרסתה העקבית של גב' צפריר, לא שוכנעתי כי גב' צפריר הייתה מעסיקתה של התובעת. בהקשר זה, אציין כי יש להבחין בין מעורבותה של גב' צפריר בטיפול באימה הקשישה שהיא בבחינת קיומו של הצו "אל תשליכני לעת זקנה" ומילוי חובתה המוסרית של גב' צפריר לדאוג לצרכי אימה הקשישה לבין היותה מעסיקה בפועל ו/או במשותף של התובעת. בעניין זה יש לתת את הדעת כי לא כל מעורבות של ילד בטיפול בהורהו מדין כיבוד הורים כמוה כהעסקה בפועל של העובד שנשכר על ידי ההורה לטפל בו, ויפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת נילי ארד (כתוארה דאז), שהעירה כדלקמן - "...עם זאת יובהר, כי מעורבותה של הבת בהתקשרות החוזית עם המערערת ובסיומה; הנחייתה הטיפולית את המערערת והשגחתה מקרוב על עבודתה - כל אלה הן פעולות המתבקשות באורח טבעי ביחסים שבין בת לאמה הקשישה, החולה והבודדה. בכך אין כדי להקים יחסי עובד-מעביד בין הבת למטפלת באמה, אף לא להפוך את הבת למעסיקתה של המערערת או להטיל עליה חבות ישירה כלפי המערערת. נכון פסק בית הדין האזורי, כי המשיבה לבדה היא שהייתה מעסיקתה של המערערת. על כן, בדין נדחו תביעותיה של המערערת נגד הבת". (ראה, ע"ע 1423/04 עדנה קסטיליו - יהודית ציטרינאום (ניתן ביום 7.4.05). עוד אציין ואפנה לדבריה של כבוד השופטת יעל אנגלברג - שוהם בעב' (בש) 3174/04BUSCA STEFANIA - עיזבון המנוחה סטורוטיאנו (ניתן ביום 18.2.07), בהדגישה בהאי לישנא: "יש להיזהר מלהטיל על ילדים המקיימים מצווה של כיבוד הורים ודואגים להוריהם הקשישים, חובות של מעסיק בגין עזרה סיעודית שניתנת להורה, מקום שלא התכוונו לכך הצדדים מלכתחילה". לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי בגב' צפריר כמעסיקתה של התובעת ומשכך דין התביעה כנגדה, להידחות. בהתחשב בקביעה כי דין התביעה כנגד הנתבעים בהיותם "יורשי העיזבון" של המנוחה להידחות ובשים לב לקביעה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לגב' צפריר, אינני סבור שיש טעם לבחון את זכאותה של התובעת לכל אחד ואחד מרכיבי התביעה. 9. בטרם נעילה: יש לציין כי הייתי ער לכך שקביעה גורפת ומוחלטת לפיה המטופל בלבד הוא המעביד, בכל מערכת נסיבות שהיא, עלולה להביא למצב של ניצול לרעה של העובד הסיעודי והותרתו חסר הגנה, כאשר בבואו לתבוע את זכויותיו מידי מי שהיה המוציא והמביא בנוגע להעסקתו מתחילתה ועד סופה - יתנער האחרון מחובותיו כמעביד על בסיס הטענה שלא הוא זה שהעסיק את העובד. דברים אלה יפים ביתר תוקף, כאשר מדובר בעובדים זרים, שאינם שולטים בשפה. אני סבור, אם כן, שיש לקבוע בכל מקרה לגופו של עניין ולאור מכלול הנסיבות האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין העובד הסיעוד לבין קרובי המטופל בו טיפל, ואשר היו מעורבים בהעסקתו. בשים לב למכלול השיקולים שפורטו לעיל, ולתשתית העובדתית הרי בנסיבות המקרה בו עסקינן, ציינתי שלא ניתן לקבוע ביחס למי מבין הנתבעים שהיו מעסיקיה של התובעת. 10. לסיכום: לאור כל האמור לעיל, דין התביעה כנגד הנתבעים להידחות. בנסיבות העניין, התובעת תשלם למר כהן סך של 750 ₪ בגין הוצאות משפט. כמו כן, התובעת תשלם לגב' צפריר סך כולל של 1,750 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הסכומים שלעיל ישולמו לנתבעים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 11. בעל דין המבקש לערער על פסק הדין, יגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת תוך חמישה עשר יום מיום קבלת פסק הדין. חוזה עבודהחוזה