השופטת א' חיות: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט ש' מנהיים) מיום 1.11.2012, אשר קיבל בחלקה את תביעתה של המערערת, חברת ש.י.ב. תשתיות בע"מ (להלן: המערערת) נגד המשיבה, חברת אנגל מחקר ופיתוח (1993) בע"מ (להלן: המשיבה). הערעור מופנה נגד החלטת בית המשפט קמא לדחות חלק ניכר מהסעדים הכספיים להם עתרה המערערת. 1. המערערת, חברה פרטית העוסקת בתחום היזמות ובביצוע פרויקטים בתחום התשתיות, ביקשה לרכוש מחצבה לכריית חול ואגרגטים ברומניה, באזור קורנטו הסמוך לבוקרשט (להלן: המחצבה או הפרויקט). תוצרי המחצבה משמשים כחומר גלם לתעשיית הבטון, האספלט והתשתיות ברומניה ולצורך מימון רכישת המחצבה והעלויות הכרוכות בהפעלתה חיפשה המערערת שותפים שיצטרפו לפרויקט. במסגרת זו פנתה אל המשיב 2, בעל השליטה במשיבה ומנהלה, ואל המשיב 3 שנשא בתפקיד בכיר במשיבה. ביום 28.8.2006 נחתם בין המערערת ובין "אנגל קבוצת חברות בניה והשקעות" - הקשורה למשיבה - חוזה שעניינו "הסכם סודיות ואי עקיפה בעסקאות" (להלן: הסכם הסודיות) ולאחר חתימתו העבירה המערערת למשיבים מידע ומסמכים הנוגעים לפרויקט. המשיבים בחנו את נתוני הפרויקט וביום 12.9.2006 חתמו המערערת והמשיבה על חוזה (להלן: חוזה המייסדים) בו הוסכם, בין היתר, כי תוקם חברה בבעלותן המשותפת בחלקים שווים לשם רכישת והפעלת המחצבה. עוד הוסכם כי המשיבה תוכל להודיע למערערת עד יום 16.9.2006 אם ברצונה לבטל את העסקה בהתאם ל"בדיקת נאותות" שתבצע. אף שהמשיבים לא הודיעו על רצונם לבטל את העסקה במועד שנקבע בחוזה המייסדים, הם הודיעו על כך למערערת כחודש לאחר מכן, ביום 17.10.2006, ובעקבות כך ניהלו הצדדים משא ומתן על תנאי ביטול חוזה המייסדים ובסופו נחתם ביניהם ביום 9.5.2007 הסכם ביטול (להלן: הסכם הביטול). בהסכם הביטול נקבע כי חוזה המייסדים יבוטל; כי המשיבה תשלם למערערת סכום של 16,000 יורו וכן כי יוותר בידי המערערת סכום של 21,000 יורו ששולם לה טרם ההודעה על הפסקת הרכישה; כי הצדדים מוותרים על כל תביעה וטענה זה כלפי זה וכי חברת המדף שהייתה אמורה להיות בבעלות משותפת לשם החזקה בנכסי המחצבה תעבור למשיבה אשר תוכל להפעילה "למטרה כלשהי". עוד קודם לכריתת הסכם הביטול החלה חברה רומנית בשם גרדניה ס.ר.ל (להלן: גרדניה) להפעיל את המחצבה. גרנדיה נוסדה בחודש פברואר 2007 והיא נשלטת על-ידי המשיב 3, יחד עם בכירה בחברה אחרת הקשורה למשיבה. אין מחלוקת כי את המימון לשם רכישת הפרויקט קיבלה גרדניה מהמשיבה. ביום 7.2.2008, לאחר שנתגלה הדבר למערערת, היא הודיעה למשיבה על ביטול הסכם הביטול ובתביעה שהגישה עתרה לסעד הצהרתי לפיו הסכם הביטול בטל ומבוטל ולסעד כספי בסך 4,000,000 ש"ח. כן הודיעה המערערת על קיזוז הסכומים ששולמו לה כנגד הפסדיה, נזקיה והוצאותיה. 2. בפסק דינו דחה בית המשפט קמא את טענת המשיבה כי אך העמידה הלוואה לטובת גרדניה וקבע כי היא השקיעה בפרויקט דרך גרדניה מתוך ציפייה ליהנות מרווחיו, וכי מעורבותה החלה עוד לפני כריתת הסכם הביטול. משכך, קבע בית המשפט כי המשיבים פעלו בדרך שיש בה משום הפרה של הוראת "איסור העקיפה" הכלולה בחוזה המייסדים, כי קיימו את חוזה המייסדים ואת הסכם הביטול שלא בתום לב וכי ניהלו משא ומתן לקראת כריתת הסכם הביטול שלא בתום לב. בית המשפט הדגיש כי בהסכם הביטול לא נאמר שלמשיבה או למי מהקשורים עמה יש זכות לרכוש זכויות בפרויקט מטעם עצמם וללא המערערת וכי אין למצוא הסכמה לכך גם בסעיף הכלול בהסכם הביטול, לפיו הועברה החברה שהוקמה בבעלות משותפת של המערערת והמשיבה, לשליטתה הבלעדית של המשיבה. בית המשפט מצא כי בנסיבות אלו הייתה המשיבה חייבת להביא לידיעתה של המערערת טרם כריתת הסכם הביטול את העובדות לאשורן בכל הנוגע למעורבותה בפרויקט באמצעות גרדניה ומשלא מסרה מידע חיוני זה, הפרה את חובת תום הלב המוטלת עליה. מכאן, עבר בית המשפט המחוזי לבחון את סוגיית הסעדים. בית המשפט נעתר לסעד ההצהרתי שנתבקש וקבע כי משהטעו המשיבים את המערערת לקראת כריתת הסכם הביטול, קמה לה הזכות לבטלו כפי שאכן עשתה. אשר לסעדים שנתבעו קבע בית המשפט כי המערערת אינה זכאית לפיצויים בגין אובדן הרווח הצפוי נוכח העובדה שבסופו של דבר הפרויקט הסתיים בכישלון וצבר הפסדים רבים ולמעשה מדובר ב"חוזה הפסד". עוד קבע בית המשפט בהקשר זה כי המערערת לא הוכיחה את טענתה שהפסדי הפרויקט שבוצע נובעים מן העובדה שהוא פעל במתכונת שונה מזו שנקבעה בחוזה המייסדים. עם זאת סבר בית המשפט קמא כי המערערת זכאית לפיצויי הסתמכות בגין הוצאות שהוציאה בהסתמך על חוזה המייסדים וזאת במהלך התקופה שבין יום חתימתו ועד לחתימה על הסכם הביטול. בית המשפט בחן את ההוצאות שלהן טענה המערערת וקבע כי היא אינה זכאית לפיצוי בגין הוצאות שהוצאו על ידי מנהלה או על ידי חברה רומנית שהייתה קשורה בפרויקט, משלא הוכח כי אלה הוצאו על ידה. כמו כן, דחה בית המשפט את תביעת המערערת לקבלת פיצוי בגין הוצאות הכרוכות בהתדיינות המשפטית שניהלה עם נציג המוכרים ברומניה בקובעו כי אין לראותן כנזק ישיר שנגרם לה בגין מעשיהם של המשיבים. אשר על כן, העמיד בית המשפט קמא את סכום הפיצוי המגיע למערערת כפיצויי הסתמכות על 131,595 ש"ח. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי משבוטל הסכם הביטול, חובת ההשבה מחייבת את המערערת להשיב למשיבה את הסך של 16,000 יורו שקיבלה על פיו אך הוא הוסיף וציין כי חובת ההשבה אינה חלה ביחס לסכום של 21,000 יורו שקיבלה המערערת לכיסוי מחצית מהוצאותיה בפרויקט, משום שסכום זה לא שולם למערערת לפי הסכם הביטול אלא לפי חוזה המייסדים. בית המשפט קמא הוסיף ציין כי בשל התנהלותה הבלתי ראויה של המשיבה בפרשה זו הוא רואה לחייבה במלוא הוצאות המשפט של המערערת וכן בשכר טרחת עורך-דין בסך 25,000 ש"ח, וזאת למרות שהפיצוי שפסק לטובת המערערת היה כהגדרתו "סכום צנוע ביותר הן באופן מוחלט והן בהשוואה לסכום התביעה". 3. בערעורה טוענת המערערת כי היא זכאית לפיצוי מהמשיבים גם בגין הוצאות שהוציאה במאמציה לאתר משקיעים חלופיים לפרויקט לאחר כריתת הסכם הביטול, וכן בגין ההוצאות שהוציאו המנהל ובעל השליטה היחיד בה והחברה הרומנית, אף שהחשבוניות הנוגעות להוצאות אלה לא הוצאו על שמה, וזאת משום שהוכח כי מדובר בהוצאות שהוצאו עבורה לצורך הפרויקט. עוד טוענת המערערת כי היא זכאית לפיצוי בגין ההוצאות שהוציאה בהליכים המשפטיים שניהלה ברומניה נגד נציג המוכרים ולשיטתה נגררה להליכים אלה בשל הפרת חוזה המייסדים על-ידי המשיבים. המערערת מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי היא אינה זכאית לפיצוי בגין אובדן הרווח שציפתה לו מהפרויקט, ולגישתה אילו היה הפרויקט מתנהל באופן שתוכנן הוא היה עתיד להיות רווחי וכישלונו נבע מהאופן שבו נוהל על-ידי המשיבים ושותפיהם הרומנים. לחלופין טוענת המערערת כי היא זכאית לפיצוי בסך 350,000 יורו, אותו הציעה לה המשיבה בשנת 2006 תמורת הסכמתה להסתלק מן הפרויקט. 4. המשיבים טוענים מצידם כי משהסתיים הפרויקט בהפסד עצום אין כל בסיס לדרישת פיצויי קיום, וכי המערערת לא הוכיחה כי לו הייתה מעורבת בניהול המחצבה התוצאות היו שונות. כמו כן, טוענים המשיבים כי נוכח העובדה שמדובר ב"חוזה הפסד" המערערת אינה זכאית גם לפיצויי הסתמכות וכי מכל מקום היא אינה זכאית להוצאות שהוציאה טרם החתימה על הסכם המייסדים ולאחר החתימה על הסכם הביטול או להוצאות שלא הוציאה מכיסה, משלא הוכיחה שנשאה בהן בפועל. כמו כן, מדגישים המשיבים כי טענותיה של המערערת אותן היא שבה ומעלה בערעור נדחו על ידי בית המשפט קמא על יסוד קביעות עובדתיות שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. לעניין הטענה לקבלת "פיצויי ההסתלקות" בסך 350,000 יורו טוענים המשיבים כי דרישה זו הועלתה לראשונה בערעור ואין לדון בה, ולגופו של עניין הם טוענים כי המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים בעניין זה לא הניב בסופו של יום כל הסכם או התחייבות ועל כן אין להסתמך עליו. 5. להשלמת התמונה, יצוין כי המשיבה הגישה אף היא ערעור על פסק-הדין והלינה בו בעיקר נגד חיובה בהוצאות (ע"א 9123/12). ואולם, ערעור זה נמחק בהמלצתנו ובהסכמת המשיבה במהלך הדיון בערעורים שהתקיים ביום 30.6.2014. עוד יצוין כי ביום 16.9.2013 הגישה המערערת בקשה להוספת ראיה - חשבונית מעו"ד שכיהן כנאמן מטעם הצדדים - בגין הוצאה של 70,000 יורו ששילמה, לשיטתה, לרכישת 20 הדונמים הראשונים של המחצבה. ראיה זו נשמטה לטענת המערערת בטעות מן החומר שהוצג בפני בית המשפט קמא והיא עתרה לכן להצגתה עתה. בהקשר זה יאמר מיד כי לא ראינו מקום להיעתר לבקשה ולו משום שהמערערת עצמה מודה כי מדובר בראיה שהייתה ברשותה בעת הדיון בבית המשפט המחוזי ואשר לא צורפה לחומר הראיות בשל מחדל שלה (ראו למשל ע"א 3911/01 כספי נ' נס, פ"ד נו(6) 752, 768-767 (2002)). 6. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה ולאחר ששבנו ובחנו את ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא המפורטים בהרחבה לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור ולאמץ את פסק דינו של בית המשפט קמא על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), מנימוקיו. הממצאים העובדתיים של בית המשפט קמא, ובהם הקביעות באשר להוצאות שהוצאו בפועל על ידי המערערת ובאשר לאלה שלא הוצאו על ידה בפועל, וכן ממצאיו ומסקנותיו בכל הנוגע להיות החוזה "חוזה הפסד" שאינו מקים זכות לפיצויי קיום, כל אלה מעוגנים היטב בחומר הראיות שהונח בפניו ואין מקום להתערב בהם. ממצאים אלה תומכים במסקנות המשפטיות אליהן הגיע בית המשפט, ואין לגלות בהן טעות שבחוק. אשר על כן, ראינו כאמור לאמץ במלואם את נימוקיו ואת מסקנותיו של בית המשפט קמא, כסמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. הערעור נדחה, אפוא. אך בנסיבות העניין ובשל אופן התנהלותם של המשיבים בפרשה זו החלטנו שלא לעשות צו להוצאות בערעור. חוזהכרייה וחציבה