בפניי תביעתה של התובעת לתשלום שכר עבודה בגין התקופה שמיום 24.6.07 ועד ליום 10.8.07 בסך 4,480 ₪, דמי חופשה בסך של 210 ₪ ודמי נסיעות (עבור חודש וחצי) בסך של 300 ₪. 1.ואלו העובדות הדרושות לענייננו כפי שהן עולות מן המסמכים והעדים אשר העידו בפניי: טענות התובעת 2.התובעת טענה כי ביום 24.6.07 ביצעה עסקה למכירת ציוד ותכולה והעברת זכויות ההשכרה של חנות בגדים לנתבעת. תמורת מכירה זו קיבלה 20,000 ₪ במסגרתו של חוזה הפעלה שנחתם בין הצדדים ביוני 2007 (להלן: "חוזה ההפעלה"). 3.התובעת טענה כי התבקשה על ידי הנתבעת להמשיך ולתפעל את החנות כעובדת שלה, לאור ניסיונה במכירות ומאחר ולנתבעת לא היה זמן להקדיש לניהול החנות. 4.התובעת טענה כי עבדה בחנות של הנתבעת במשך בתקופה שלעיל, ולא קיבלה בגין כך שכר כלל. 5.באשר לדמי הנסיעות טענה התובעת כי היא נאלצה לקחת 6 תחנות אוטובוס בתוך העיר ראשון לציון על מנת להגיע מביתה דאז, למקום העבודה. טענות הנתבעת 6.באשר לתקופה העבודה, הנתבעת טענה בדיון כי לא החלה להעסיק את התובעת לפני 18.7.07 משום שרק ביום 14.7.07 שכרה בפועל את החנות. כמו כן, הנתבעת טענה כי שיפצה את החנות בין 14.7.08 עד ליום 18.7.07, כך שהחנות היתה סגורה והתובעת לא עבדה. 7.עוד לעניין סיום תקופת העבודה טענה הנתבעת כי התובעת עבדה אצלה "משהו כמו שבועיים" עד ליום 1.8.07 ולא יותר מכך. לטענתה, עשתה את חשבון שעות העבודה של התובעת בהתאם לרישומי יומנה אשר, נלקחו על ידי התובעת בעת עזיבתה. על בסיס רישום זה, הונפק לתובעת תלוש שכר לחודש יולי 2007 בסך של 1,296 ₪. 8.הנתבעת טוענת כי שילמה את השכר שנרשם בתלוש, ולהוכחת טענתה הציגה דף תנועות חשבון שלה, שעל פיו נמשכה מחשבונה ביום 3.8.07 המחאה על סך של 1,296 ₪. 9.הנתבעת טוענת כי על פי תלוש השכר קבלה התובעת גם נסיעות בגין ימי עבודתה. כמו כן טענה כי הסיעה את התובעת לביתה רוב הזמן ו'היא גם הגיעה ברגל'. 10.הנתבעת טענה כי בתקופת עבודתה של התובעת, שמה לב לחוסרים בקופה וכאשר שאלה את התובעת איפה הכסף, נענתה כי היא לקחה אותו 'כדי לקנות סיגריות'. כמו כן, טענה כי התובעת היתה עובדת גרועה שנעדרה רבות מעבודתה לענייניה הפרטיים. ובמועד עזיבתה תלשה מיומן החנות בו היו רשומות שעות עבודתה ובגדים שלקחה, את הדפים, ולכן היא אינה יכולה להגיש כעת תביעה כנגדה על גניבה. 11.להשלמת התמונה יש לציין כי ביום 26.3.08 ניתן על ידי כב' הרשמת מרגלית פסק דין במעמד צד אחד על פיו חוייבה הנתבעת לשלם לתובעת שכר עבודה, פדיון חופשה, והוצאות נסיעה בהתאם לתביעתה, הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.07 ועד למועד התשלום המלא בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. 12.הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק דין שנשלחה לתגובת התובעת, אך מאחר והתובעת לא הגיבה ביום 26.6.08 בוטל פסק הדין ונמחקה התביעה. 1 מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. מטעם הנתבעת העידה הנתבעת עצמה. 13.נוכח בקשת התובעת לחדש את הדיון בתיק בוטלה מחיקת התביעה. 14.לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו על ידי הצדדים, החלטתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה, וזאת מן הטעמים להלן: תקופת העבודה 15.ראשית יצויין כי בין הצדדים לא נחתם חוזה עבודה. 16.התובעת, טענה כי על פי הסכם השכירות שבינה לבין בעל החנות היא הייתה אמורה לשלם דמי שכירות בכל 14 לחודש (החל מיום 14.10.04), אולם מאחר ובעל החנות ביקש כי ההתקשרות תסתיים 'בעוד חודש' נותר פער בימים שבין 24.6.07 ועד ליום 14.7.07 בהם היא כבר עבדה בחנות שכבר לא היתה שלה. 17.להוכחת היותה שכירה של הנתבעת החל ממועד 24.6.07, הציגה התובעת ביום הדיון חשבונית מיום 24.6.09 שלפיו כבר ביום זה הנתבעת שילמה לה עבור "המלאי והציוד" סך של 20,000 ₪. בנוסף, צירפה התובעת דף תנועות חשבון שלפיו המחאה על סך זה הופקדה בחשבון הבנק שלה. 18.מחומר הראיות התרשמתי כי התובעת אכן החלה לעבוד ביום 24.6.07 ולא במועד תחילת השכרת החנות על ידי הנתבעת. התובעת מכרה לנתבעת את הפעלת החנות במסגרת חוזה ההפעלה. בחוזה זה, נרשם כי הוא "נערך ונחתם בראשל"צ בתאריך ....ליוני 2007", קרי: ההתקשרות בין התובעת לנתבעת ארעה בחודש יוני ולא במועד העברת חוזה השכירות על שמה של הנתבעת. 19.זאת ועוד, בסעיף 4 א. לחוזה ההפעלה, נרשם כי הסך של 20,000 ₪ הנו הסכום שהוסכם בין הצדדים "עבור קבלת זכויות ההפעלה של המושכר כולל הזכות להשתמש בכל הציוד וההתקנות". עובדה זו מאששת את טענתה של התובעת בעניין ביצוע המכירה והעברת הסחורה לידיה של הנתבעת, בפועל ביום זה נוכח קבלת התשלום כאמור, באותו יום. 20.לא נעלם מעיני כי בחוזה ההפעלה נרשם כי תוקפו מותנה בהסכמת בעלי החנות לקבלת הנתבעת כמשכירה במקום התובעת, ואולם כעולה מחוזה השכירות של הנתבעת אל מול בעלי החנות אשר הוגש על ידה לבית הדין, הוא נחתם כבר ביום 21.6.09, קרי: במועד זה ברור היה לכל הצדדים כי החל מיום 14.7.09 השוכרת תהא הנתבעת ולא התובעת ועובדה זו מסבירה מדוע במועד חתימת חוזה ההפעלה שולמה התמורה המלאה של 20,000 ש"ח. 21.באשר לטענת הנתבעת כי בהתאם לחוזה ההפעלה, רק ביום 18.7.07 נמסרה לה תכולת החנות - אציין כי המקום היחיד בחוזה ההפעלה בו מופיע תאריך זה, הינו ב"הואיל" הראשון, בו נרשם כי "על פי חוזה השכירות מתאריך 18.7.08 - אשר העתקו מצורף לחוזה, מסו[מ]ן "א", ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו (להלן: "חוזה השכירות"/חוזה השכירות הקיים")." לעמדתי, לא עולה ממנו כי העסקה בוצעה בפועל במועד זה, ראשית משום שהמועד אינו ברור שכן חוזי השכירות הקיימים, הן זה של הנתבעת והן זה של התובעת כלל לא נקבו בתאריך זה. שנית, כאמור התמורה המלאה שנקובה בחוזה ההפעלה שולמה כבר במועד חתימת החוזה בעבור קבלת זכויות ההפעלה של המושכר כולל הזכות להשתמש בכל הציוד. 22.באשר למועד סיום ההעסקה - התובעת הציגה בפני בית הדין צילום של שני עמודים הכולל פירוט של שעות העסקתה בחנות הנתבעת עד ליום 10.8.07. הנתבעת לא הציגה כל רישום נוכחות ממנו ניתן ללמוד על היקף העבודה, אף לא זה שצוין בתלוש השכר. טענתה כי התובעת עבדה אצלה 'משהו כמו שבועיים' ימים אינה מהווה הוכחה לתקופת עבודתה. כמו כן הנתבעת לא הכחישה את דף השעות שהוגש על ידי התובעת ולא חקרה אותה בגינו. 23.בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 שהיה בתוקף שתקופה הרלוונטית, נקבע כי: מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וכן חייב הוא למסור לעובדיו, בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו; שר העבודה יקבע בהודעה שתפורסם ברשומות את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה ואת הפרטים שיירשמו לפיו. בהודעה בדבר סוגי מעבידים החייבים לנהל פנקס שכר [י"פ התשל"ז 748; התשס"ג 3604] נקבע שעל מעביד לרשום בפנקס השכר ובפירוט השכר שהוא מוסר לעובדיו את הפרטים שצוינו בתוספת והם, בין היתר: פרטים לגבי עובד ומעביד; התקופה שלגביה ניתן התשלום; רישום השכר הרגיל; התקופה או התקופות שבעדן שולם השכר; מספר ימי עבודה בתקופה שלגביה ניתן התשלום ומספר ימי העבודה בהם עבד העובד בפועל; שעות עבודתו בפועל של העובד; ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה; תשלומים אחרים ופירוטם, כגון שעות נוספות, פריון עבודה, דמי הבראה וכיוצא באלה. 24.לאור האמור ומאחר ולא הוצג כל רישום על ידי הנתבעת (באשר לתלוש השכר שניתן לתובעת ראה דיון בהמשך), אני מקבלת את טענת התובעת כי תקופת עבודתה היתה מיום 24.6.07 ועד ליום 10.8.07. היקף שעות העבודה 25.בהתאם לדפי הנוכחות שהוצגו על ידי התובעת, היא עבדה 221 שעות. 26.הנתבעת לא הציגה כאמור, כל רישום מלבד תלוש השכר שגם הוא משקף, מבחינתה, רק שעות עבודה מיום 18.7.07. כמו כן, הנתבעת חזרה מספר פעמים על הטענה כי התובעת לקחה את דפי הנוכחות שלה מיומן החנות, טענה שלא הוכחה, ולכן לא ברור האם שעות העבודה שנרשמו בתלוש השכר משקפות את מה שנרשם ביומן החנות, או שמא הוא בוצע על בסיס הערכת שעות של הנתבעת בשלב מאוחר כלשהו לאחר תום העסקתה של התובעת. 27.על כל פנים, בהתאם לקביעתי דלעיל באשר לתקופת העבודה, מדובר מספר השעות חסר ולכן אני מקבלת את היקף העבודה הנטען על ידי התובעת. 28.מן הראוי לציין כי התובעת לא הכלילה בימי הנוכחות שהגישה לבית הדין את הימים מיום 19.7.07 ועד ליום 22.7.07 כולל, קרי: את הימים בהם נעדרה מעבודתה מיום חמישי עד ליום ראשון. נתון זה תואם את גרסתה של הנתבעת כאמור בכתב ההגנה באשר להעדרות התובעת מעבודתה. טענת הנתבעת כי שילמה את שכר התובעת (1,296 ₪) 29.כאשר מעביד מודה בזכאות לשכר אולם טוען כי שילם את השכר, עליו להוכיח כי שילם את השכר. (דב"ע נב/188-3 חליל אחסן מוחסן - מרכז מוסדות זוועהיל עבודה ארצי, כה (3) 315, סעיף 12 לפסק הדין). 30.התובעת הציגה דף תנועות חשבון שלה שלפיו נמשך ביום 3.8.07 סכום של 1,296 ₪ אך לא נרשם בו מי פרע את ההמחאה. התובעת טוענת כי לא קיבלה שכר כלל. במהלך הדיון נטען על ידי התובעת בהקשר לסכום זה כי "אני קיבלתי מהנתבעת שיק עבור ההפרש של השכירות בין 24.6 עד 14.7 והשיק חזר ולאחר מכן היא החליפה לי אותו למזומן. אני לא יודעת מאיפה הסכום שהנתבעת טוענת בכתב ההגנה שהיא שילמה לי, אני עבדתי חודש וחצי, ולטענתי לא קיבלתי סכום בגין משכורת." (עמ' 7 ש' 6-9 לפרוטוקול). 31.מעדותה של התובעת עולה כי היא לא מכחישה שקיבלה מן התובעת סכום כסף במזומן, אך לטענתה, היה זה בגין הפרש שכר הדירה ולא עבור שכר עבודה. 32.השאלה היא האם התובעת קיבלה לידיה את תלוש השכר 'בזמן אמת' ולכן יכלה לדעת כי התשלום של 1,296 ₪ משולם לה לגישת הנתבעת, בגין שכר עבודה ולא בגין חובות אחרים שאינם קשורים ליחסי עבודה? הנתבעת טענה בפניי במועד הדיון הראשון כי לא מסרה לתובעת את תלוש השכר שהנפיקה בגין חודש יולי 2008 לתובעת, משום 'שהיא הפסיקה לעבוד' (עמ' 5 ש' 3-4 לפרוטוקול מיום 16.6.09). העובדה שתלוש השכר לא ניתן לתובעת עם תשלום שכרה, (בפרט אם ניתן במזומן) מחזקת את הסברה כי הסכום לא ניתן עבור שכר עבודה. 33.לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה שפרעה את חוב השכר (שנטען על ידה( כלפי התובעת. 34.לאור האמור התובעת זכאית ל- 221X19.95 ₪ (שכר המינימום השעתי בתקופה הרלוונטית)=4,408.95 ₪. דמי נסיעות 35.התובעת לא הוכיחה את סכום החזר הוצאות הנסיעה הנתבע על ידה. התובעת לא הביאה ראיות בקשר לתשלום הנתבע על ידה בעד החזר הוצאות נסיעה. התובעת לא הגישה שום מסמך (כגון - אישור חברת דן או אגד על תעריפי הנסיעה בתחבורה ציבורית בתקופה הרלבנטית) ממנו ניתן ללמוד כי אכן הוצאות הנסיעה עמדו על הסכום שתבעה. כמו כן סכום הוצאות הנסיעה גם לא הוזכר ע"י התובעת במהלך עדותה. לפיכך, אני דוחה את התביעה ברכיב זה. פדיון חופשה 36.בהתאם לסעיף 15 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1958 עובד בשכר העובד אצל מעביד או במקום עבודה אחד לפחות יום אחד אך פחות מ-75 ימים רצופים ואין ביניהם חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים ישלם בעדו המעביד תמורת חופשה 4% לפחות משכר העבודה. 37.הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובעת יצאה לחופשה בת 4 ימים בהם שהתה בחו"ל. הנתבעת טענה בדיון הראשון שהתקיים ביום 16.6.09 כי ניכתה מן השכר של התובעת את ימי העבודה בהם התובעת היתה בהפלגה וכן שבוע ימים שהחנות היתה בשיפוצים (עמ' 4 ש' 9-10 לפרוטוקול מיום 16.6.09) קרי: הנתבעת לא שילמה לתובעת עבור ימי חופשה. 38.לאור האמור אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת דמי חופשה בשעור של 4% משכר העבודה אותו היא זכאית ל- 4,408.95X 4%=176.3 ₪. 39.סופו של דבר - הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים כדלקמן: א.שכר עבודה בסך של 4,408.95 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.07 ועד למועד התשלום בפועל. יצויין כי עקב מחלוקת של ממש הנובעת מן היחסים העסקיים שהיו בין הצדדים טרם תחילת עבודתה של התובעת, והעובדה שהתביעה נמחקה בשלב מסויים עקב העדר תגובת התובעת לפי החלטת בית הדין, איני פוסקת פיצויי הלנה. ב.פדיון חופשה בסך של 176.3 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.07 ועד למועד התשלום בפועל. ג.הוצאות משפט בסך 500 ₪. לא תשולמנה הוצאות המשפט במועד כאמור, תשאנה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל. 40.על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. חוזהשכר עבודה