1.זוהי תובענה למתן צו עשה לאכיפת חוזה - אשר כנגדה הוגשה ע"י הנתבעת תביעה כספית שכנגד על סך של - 81,000 ₪. רקע עובדתי 2.התובעת, חברה בע"מ, עסקה בשיווק מכונות אוטומטיות לממכר מזון מדגם "פודטרון". (להלן: "המכונות"). 3.ביום 24.4.01 חתמה התובעת על הסכם מכר עם הנתבעת על פיו מכרה לה 59 מכונות. (להלן: "החוזה"). 4.הסכם זה נחתם לאחר שבשנת 2000 התקשרה הנתבעת בהסכם עם צה"ל במסגרתו התחייבה זו להעמיד בבסיסי צה"ל ברחבי הארץ מכונות אוטומטיות לממכר מזון. 5.התובעת טוענת כי הנתבעת פעלה בהעדר תם לב שעה שהותירה מכונות שנמסרו לה במחסניה ונמנעה מלהפעילן ומלהעביר לתובעת את תמורתן. 6.הנתבעת גורסת כי הסכם הצדדים לא נכנס לתוקפו באשר התמורה אמורה היתה להיות משולמת עם הפעלת המכונות - והללו לא ניטלו להפעלה. דיון 7.מטעם התובעת העיד מר שמעון פריזנט בתצהירו ת/2 כי ביום 24.4.01 נחתם הסכם מכר במסגרתו מכרה התובעת לנתבעת 59 מכונות אוטומטיות - לרבות מכונות שבעבר הוחזקו ע"י הנתבעת במסגרת חוזי "שכר-מכר". (להלן: "החוזה"). 8.בחוזה הוסכם כי המכונות יועברו למחסני הנתבעת כשהן במצב תקין - ובמידה שיהא צורך בתיקונים, יבצעם טכנאי בשם איגור. 9.מחיר המכונה הועמד בחוזה על סך של 6,480 דולר. 10.כיון שלא כל המכונות ראויות היו להפעלה ביקשה הנתבעת להוסיף סעיף מיוחד בחוזה על פיו יידחה התשלום עד לאחר שהמכונות יתוקנו ויושבחו. 11.להלן נוסח הסעיף דעסקינן - סעיף 7.6 לחוזה: "התשלומים ישולמו למוכרת בגין כל מכונה ומכונה, מרגע הפעלת המכונה בלבד. כל עוד תמצא המכונה במחסני הקונה לצורכי תיקונים ו/או בדיקות ו/או צביעה ו/או השבחתה, לא תשלם הקונה תשלום כלשהו בעבור המכונה". (ההדגשה לא במקור - ח.י.). 12.לדבריו, ברור היה כי הנתבעת אינה מתכוונת ואינה יכולה למנוע את תקון המכונות - ובכך להימנע מתשלום לתובעת. 13.אט אט שיפצה התובעת המכונות ובחודש נובמבר 2001 העבירה 25 מכונות עבורן שילמה הנתבעת. 14.בחודש פברואר 2002 פנה אליו נציג הנתבעת, מר מיכה אמיר, וביקש הפסקת ביצועו של ההסכם. בהמשך, לאחר שסירב, התברר כי הנתבעת חדלה להעסיק את הטכנאי איגור - וכן לא הסכימה כי יבצע בדיקה במחסניה לבירור הסוגייה אילו מכונות הוכשרו, דבר שמנע המשך שיתוף הפעולה ותשלום יתרת התמורה. 15.כן העיד מטעם התובעת מר גדעון פולדה בתצהירו ת/1 כי שימש בעת הרלבנטית מנהל בחברת "אפקון תוכנה ואלקטרוניקה בע"מ" וכי ביום 8.3.01 נחתם בין זו לבין הנתבעת הסכם לפיו תפתח אפקון עבור הנתבעת מערכת בקרה ושליטה מרחוק על מכונות אוטומטיות לממכר מזון. 16.לאחר התקנת מספר מכונות ביקש ממנו מנהל מפעל הכריכים של הנתבעת "סבוויי", מר פרד אדן, לפתח מערכת מקבילה להפעלת מכונות מסוג נוסף כיון שמכונות ה"פודטרון" יקרות - וכי לאחר השלמת ההתקנות של 50 מכונות תתחיל הנתבעת לרכוש מכונות קטנות וזולות יותר מסוג "נובה" או AMS"". 17.בהמשך החליטה הנתבעת על דעת עצמה כי לא משתלם לה לפעול גם באמצעות מכונות אפקון והתחמקה מקיום הסכם אשר נחתם עימה. 18.לעדותו, פרישתה מן ההסכם לא היתה מוצדקת שכן אפקון עמדה בכל חיוביה - ובברור שערך אצל רס"ן אלי יהודה הממונה על מרכז מזון בצה"ל התברר כי הצבא לא דרש הפסקת הפעלתן של מכונות אוטומטיות למכירת מזון. 19.מנגד, העיד מטעם הנתבעת מר מיכה אמיר בתצהירו נ/1 כי שימש רכז המשק של הנתבעת. לדבריו, הרקע לחתימת הסכם הצדדים היה רצונו של מר פריזנט להיפטר מעולן של המכונות ע"י מכירת המלאי בשלמותו, קרי, 59 מכונות. 20.מר פריזנט יצר אצלו חשש גדול שאם לא תזדרז הנתבעת לרכוש ממנו את המכונות - תימצא הנתבעת מפרה ההסכם בינה לבין צה"ל. לשם כך, הסביר, כי על הנתבעת להערך במערך רזרבה של כ - 150 מכונות. 21.הנתבעת לא לקחה על עצמה התחייבות כספית בלתי מותנית לגבי כל המכונות - וזאת למקרה אשר יתברר כי בפועל לא תמצא שימוש למכונות ולא יהא לה צורך בהן. 22.מר פריזנט עצמו קבע העקרון שהתשלום יהיה "AS NEEDED", והתשלומים ישולמו כנגד הפעלת כל מכונה ומכונה בשטח פעילות של ממש, כלשון סעיף 6.7 לעיל לחוזה. 23.בדיעבד, הסתבר כי חששה של הנתבעת היה מוצדק כי לא תיזקק לכל המכונות, ואכן, לגבי 25 מכונות הסכימו הצדדים בהתנהגותם כי ההסכם לא יחול עליהן - והללו הוחרגו מן ההסכם. 24.לגבי שאר המכונות, קרי, 34 במניין, הרי שלגבי 16 מהן בלבד החלה הנתבעת לשלם תשלומיה עד חודש מאי 2002. לגבי 18 מכונות - בהן לא החל כלל השימוש - התובעת לא זכאית לתשלום בגינן. 25.מעבר ל - 16 המכונות לעיל - לא נזקקה הנתבעת לשימוש במכונות נוספות ועל כן לא נדרש תיקונן והכשרתן של מכונות אחרות. 26.נאמר למר פריזנט כי הוא רשאי לבוא ולאסוף יתרת המכונות ממחסני הנתבעת ואכן, מכר 5 מתוך 59 המכונות ל"לורד סנדביץ", שכן נהג בהן מנהג בעלים. 27.כן התברר לנתבעת אשר בעבר שכרה מכונות מן התובעת בחוזי "שכר-מכר" אותם יכולה היתה לבטל ע"י הודעה בתוך 30 יום - כי לא היה צורך של ממש בקנייתן של 59 מכונות במתכונת שונה, דבר שהיווה מצג שווא שנעשה ע"י מר פריזנט במגמה לשכנע את הנתבעת לרכשן. 28.בתוך כך, נגרמו לתובעת הוצאות מיותרות לעניין דמי איחסון המכונות, דמי חלקי חילוף והוצאות כלליות בסכום כולל של 81,000 ₪, עילתה של התביעה שכנגד שהגיש הנתבעת. 29.כן לא העבירה התובעת לנתבעת חלק של דמי השימוש במכונות אשר שולמו לה ע"י צדדים שלישיים וכן לא נשאה בעלות שיפוץ של חלק מן המכונות, דבר לו נתחייבה. 30.לאור אלה, הודיעה הנתבעת לתובעת על ביטול החוזה בשל הטעיה ובשל הפרתו ע"י התובעת. 31.עדות דומה מטעם הנתבעת העידו אף מר משה גרינברגר, האחראי על פעילות הכריכים אצל הנתבעת, בתצהירו נ/3 וכן מר פרד אדן, האחראי על פעילות הכריכים אצל הנתבעת בתצהירו - נ/2. 32.בחקירתם הנגדית, חזרו עדי הצדדים על עדותם הראשית, לאמור, מר פרינזנט ומר פולדה גרסו כי המדובר במכר של כל מלאי 59 המכונות ממנו התחמקה במכוון הנתבעת, ואילו עדי הנתבעת גרסו כי לא נזקקו כלל לכל מלאי המכונות ולכן נחתם החוזה בתנאי שהתשלום ישולם - "AS NEEDED". 33.נראה הוא, כי המחלוקת בין הצדדים הינה לעניין פרשנות החוזה, משמע, האם סעיף 6.7 דנן להסכם מקים עילה לאכיפת החוזה - או שמא המדובר בחוזה שתמורתו מותנית בהפעלת המכונות בפועל. 34.מלשון החוזה ומנסיבות העניין יש להסיק כי אין המדובר במכר של מלאי מכונות שלם, אשר תמורתו הגלובלית היתה בסכום עתק של כ- 380,000 דולר, אלא בשחרור המכונות על פי הצורך, וגם אז תשלומן נעשה לשיעורין משך חודשים מספר. 35.להתרשמותי, חוזה זה היה המיטיב ביותר שהושג ע"י התובעת, בעת ההיא, שכן, לו דרשה זו כי הנתבעת תרכוש ברכש "מיידי" את כל המלאי הקיים עד המכונה האחרונה בסכום עתק זה - היתה נתקלת, מן הסתם, בסירוב מוחלט לקשירת קשר חוזי למטרה כלכלית זו. 36.לאחר שהתובעת הסכימה לתשלום התמורה על בסיס הצבת כל מכונה ומכונה ותיפעולה בפועל, המזכיר "מעין קונסיגנציה", אין לה אלא להלין על עצמה כי חתמה על חוזה שאינו מכיל הוראת מכר במתכונת אותה מבקשת היא לאכוף היום. 37.התובעת, אשר חדלה לפעול, אף אינה תובעת בפנינו תביעה כספית, אלא תביעה למתן "צו עשה", שעה שעל פי סעיף 6.7 לחוזה דנן לא ניתן לאכוף הנתבעת, "הר כגיגית", להפעיל כל מכונה ומכונה - אף אם בפיה תואנות והסברים דחוקים אשר ייתכן שהועלו אך ורק כדי להימנע מהשלמת התשלומים עבור המכונות. 38.לעניין התחקות בית המשפט אחר אומד דעת הצדדים בבואו לפרש תכליתו הכלכלית של חוזה נקבע בע"א 3978/99 אוליצקי כריה (1990) בע"מ נ' מנורה איזו , פ"ד נה(2) 565 ,עמ' 573 כדלקמן: "אומד דעת הצדדים, הוא "...המטרות, היעדים, האינטרסים, והתוכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים..." ההתחקות אחר אומד-דעתם של הצדדים נעשית תוך התחשבות במבנה החוזה, בתוכנו, בקשר שבין הוראותיו, ובעיקר בהגיון העיסקה ותכליתה, מנקודת ראותם הסובייקטיבית של הצדדים ..."חוזה מסחרי יש לפרש בדרך שתתאים לתכלית המסחרית של העיסקה. יש ליישם שכל ישר של אנשי עסק סבירים והוגנים, ובדרך זאת יש להפוך בחוזה על-מנת להתחקות אחר כוונות הצדדים. חוזה הינו מכשיר בידיהם של אנשי עסקים, ועל דרך זו יש לפרשו ולהפיח בו חיים". כן ראה רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה נ' מרכז משען , פ"ד נב(4) 145 ,עמ' 157-158, כדלקמן: "...תכלית החוזה נקבעת על פי כוונתם המשותפת של הצדדים. אלה האינטרסים, המטרות והיעדים המשותפים אשר הצדדים ביקשו, מבחינתם שלהם, להגשים באמצעות החוזה. זהו "אומד דעתם" (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, (להלן - חוק החוזים)). זו התכלית הסובייקטיבית של החוזה ... עמדתי עליה באחת הפרשות בצייני: "התכלית של החוזה מורכבת, בראש וראשונה, מהתכלית (הכוונה) הסובייקטיבית המשותפת לשני הצדדים... זוהי אותה 'כוונה אמיתית'... של כל צד לחוזה, הידועה לצד האחר, ואשר על יסודה נכרת החוזה"... בצד תכלית זו מונחת התכלית האובייקטיבית של החוזה. אלה הם האינטרסים, המטרות והערכים אשר חוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. ...תכלית זו נקבעת על פי מהותה של העסקה, ועל פי המטרה העסקית והכלכלית המונחת ביסודה. היא משקפת עקרונות של סבירות והגיון. היא פרי ההגיון הכלכלי, העסקי והמסחרי. עמדתי עליה באחת הפרשות בצייני: "תכלית אובייקטיבית זו עניינה התכלית הטיפוסית המתחשבת באינטרסים המקובלים של צדדים הוגנים ליחס החוזי - היא נלמדת מסוג ההסכם ומהטיפוס שאליו הוא שייך. היא נגזרת מהגיונו"... התכלית הסובייקטיבית היא התכלית הריאלית המשותפת שהיתה בפועל לצדדים לחוזה. לעומתה, התכלית האובייקטיבית הינה התכלית ההיפותטית שהיתה לצדדים, אילו פעלו כאנשים סבירים והוגנים. על-כן יש להתחשב בקביעת התכלית האובייקטיבית בסוג העסקה נשוא החוזה ובמהותה ... כן יש להתחשב במטרות הטיפוסיות של צדדים לחוזה בתחום זה. יש להביא בחשבון אינטרסים המקובלים על צדדים הוגנים ליחס החוזי. בחוזה מסחרי תהא זו אותה תכלית מסחרית המגשימה את ההגיון הכלכלי-מסחרי המונח ביסוד החוזה, תוך התחשבות במה שאנשי עסקים הוגנים היו עושים בנסיבות העניין ...בקביעתה של תכלית זו משמש "שכל ישר של אנשי עסק סבירים והגונים" ... התכלית האובייקטיבית מושפעת אף מעקרון תום הלב. עקרון זה מעצב את נורמות ההתנהגות של צדדים הוגנים וסבירים ..." 39.לאור טעמים מצטברים אלה, לא ראיתי יסוד של ממש למתן צו העשה המבוקש - והתביעה נדחית. 40.אשר לתביעה שכנגד, נראה הוא כי זו הוגשה על מנת "להדוף" התביעה העיקרית בלא כל תחשיב חשבונאי ראוי ומנומק ל"הוצאות" אשר הוציאה הנתבעת לעניין אחסון המכונות ותיקונן, שכן יכולה היתה הנתבעת בכל עת להפעילן, אלא שתחת זאת נמנעה מכך על מנת שלא להשלים תשלום תמורתן של המכונות - וזאת מטעמיה הכלכליים שלה, כפי שהותר לה, למעשה, בחוזה. 41.לפיכך, נדחית אף התביעה שכנגד. 42.בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.חוזהאכיפת חוזהצוויםצו עשה