ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בת.א. 220140/02 (כבוד השופטת נועה גרוסמן), אשר דחה את תביעתם הכספית (בסך 906,901.91 ₪) של המערערים כנגד מפעל הפיס בע"מ (להלן: "מפעל הפיס" או "המשיבה"). רקע 1. המערערים כולם הינם משווקים של כרטיסי הגרלה המונפקים על ידי מפעל הפיס המופצים על ידם לבעלי דוכנים מכל רחבי הארץ, כאשר כל מערער מופקד על שיווק כרטיסי הגרלה באזור אחר (להלן: "המשווקים" או "המערערים"). בין המערערים לבין המשיבה נקשרו חוזי הפצה ושיווק: המערערים 1-4 (להלן: "המשווקים הוותיקים") חתמו על החוזים בשנת 1990, בשנת 1995 עת נחתמו חוזי הארכה לראשונה, ובשנת 2000 כשנחתם חוזה הארכה נוסף. המערערים 5-9 (להלן: "המשווקים החדשים") חתמו על חוזה הפצה ושיווק בשנת 2000 בעל תוכן מקביל לחוזה ההארכה אותו חתמו המשווקים הוותיקים באותה שנה. כל החוזים שנחתמו בשנת 2000 על ידי שתי קבוצות המשווקים היו תקפים עד ליום 31.7.04. 2.על פי החוזים בכללותם זכאים המשווקים לקבל ממפעל הפיס עמלות בגין כל מכירה, כאשר שעור העמלה משתנה בהתאם לסוג הכרטיסים. בחוזים שנחתמו נקבעו הסדרים גם באשר לנטל תשלום המע"מ, שהיא נקודת המחלוקת בעניין שלפנינו. נבאר; באשר להסדר תשלום המע"מ על פי חוזה ההפצה שנחתם בשנת 1990 עם המשווקים הותיקים נקבע בסעיף 8(א) לחוזה : "8. מס ערך מוסף על חשבון המפיץ א. כל עמלות המפיץ לפי הסכם זה [לרבות עמלות המוכרים המועברות אליהם באמצעות המפיץ וכל התמריצים אם וכאשר יהיו כאלה] כוללות מס ערך מוסף, והמפיץ ישלם את המע"מ על חשבונו, לפי השיעור שיהיה בתוקף מזמן לזמן ובמועדים החלים עליו כחוק, כפוף לאמור בסעיף 1(ג) לנספח מספר 4" (ההדגשה איננה במקור). בסעיף 1(ג) לנספח 4 הנ"ל נקבע: "1.עמלות המפיץ א. ... ב. ... ג. שיעורי העמלות הנ"ל מבוססים על 15% מע"מ, במקרה של שינוי בתשלום המע"מ (למעלה או למטה) יתוקנו העמלות בהתאם לשינוי בשיעור המע"מ כפי שיחול מעת לעת". (ראו חוזה ההפצה משנת 1990, נספח מע/3 לתיק המוצגים מטעם המערערים, ההדגשה איננה במקור). ואכן במהלך תקופת חוזה ההפצה מ- 1990 וחוזה ההפצה מ- 1995 התשנה המע"מ מספר פעמים, ובכל פעם עודכנה עמלתם של המשווקים הוותיקים. 3.בשנת 2000 נחתמו, כאמור, חוזי הפצה חדשים: עם המשווקים החדשים נחתם חוזה הפצה ראשון שנכנס לתוקפו באוגוסט 2000. עם המשווקים הוותיקים נחתם חוזה שתוקפו מאפריל 2000 עד אוגוסט 2000 כשבתקופת ביניים זו יבוצעו שינויים חלקיים בהסדרים שחלו עד אז, והחל מאוגוסט 2000 יכנסו לתוקף שעורי עמלות חדשים ויחולו הסדרים חדשים (כגון שינוי החלוקה הגיאוגרפית בין האזורים) - שינויים שיגרמו להשוואת התנאים לאלה של המשווקים החדשים. א. בחוזה ההפצה החדש עם המשווקים הוותיקים הסדר המע"מ נותר בעינו בכל האמור בסעיף 8 המפורט והמצוטט לעיל, אשר לא שונה באופן מהותי והמשיך להפנות לסעיף 1.3 לנספח 4, הוא הנספח שהיה בחוזים הקודמים (ראו חוזה ההפצה משנת 2000, נספח מע/6 לתיק המוצגים מטעם המערערים) אולם, ומכאן צמחה לה המחלוקת, במקום נספח 4 הופיעו להם בחוזה ההפצה משנת 2000 (שיכונה גם "החוזה החדש") שני נספחים. האחד, נספח 4א - שעסק בעמלות המשווק בתקופת הביניים קרי, עד לתאריך 31/7/00, ובו הסדר דומה להסדר הישן. משמע, כל שינוי בשיעור המע"מ יביא לתיקון העמלה. השני, נספח 4ב שעניינו עמלות המשווק בתקופה שמתחילה ביום 1/8/00. סעיף 1 שבו אינו מחולק לתתי סעיפים, כך שסעיף 1.3 כלל איננו בנמצא. במקום, מופיעה טבלה חזותית בת חמש עמודות כדלקמן: "1. עמלות המשווק והזכיינים מוצר עמלת משווק עמלת זכיין מע"מ סה"כ לוטו 2.1% 7% 1.55% 10.65% חיש גד 2.1% 7% 1.55% 10.65% צ'אנס 2.1% 7% 1.55% 10.65% מנויים (*) 4.5% 5.5% 1.7% 11.7% חריגים: נקודות מכירה 2.1% 10% 2.06% 14.16% המוכרות ח"ג בלבד וניידים קניונים 2.1% 5.5%(***) 1.29% 8.89% ב. גם בחוזי ההפצה שנחתמו עם המשווקים החדשים סעיף 8 שב ומפנה לסעיף 1.3 לנספח 4, סעיף שכאמור אינו קיים, ובמקומו אותה טבלה שבחוזים עם המשווקים הוותיקים שהועתקה דלעיל. הנה כי כן הן אצל המשווקים הוותיקים בנספח 4ב והן אצל המשווקים החדשים בנספח 4 מופיעה הטבלה דלעיל. למען הנוחות בלבד נתייחס מעתה רק לנספח 4ב, אך הכוונה היא גם לנספח 4 בחוזי ההפצה של המשווקים החדשים. 4.והנה, על פי חוק תוכנית החרום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002-2003) התשס"ב-2002, הועלה שיעור המע"מ מ- 17% ל- 18% וזאת החל מיום 15.6.02. מפעל הפיס טען, כי על פי חוזה ההפצה משנת 2000 (החוזה החדש) וההסדרים החדשים המופיעים בנספחיו, על המשווקים לשאת בנטל שינוי המע"מ. מנגד, טענו המערערים כי על מפעל הפיס לעדכן את העמלה בהתאם לשינוי בשיעור המע"מ, כפי שנעשה בעבר. ביום 11.12.02 הגישו המערערים את תביעתם בבית משפט השלום בת"א. בהסכמת הצדדים ניתן פסק הדין ללא הוכחות, על יסוד הכתב בלבד כשבית המשפט מסתמך על המצאי בתיק. ראוי לציין כי בשנת 2004 נחתמו חוזים חדשים בהם חזר ההסדר הקודם בעניין המע"מ לפיו העמלה מתעדכנת בהתאם לשינוי במע"מ. המחלוקת בסוגיית המע"מ מתמצית אפוא לחוזי ההפצה כפי שנחתמו בשנת 2000 למשך ארבע שנים בלבד. בית משפט קמא - עיקרי הדברים 5.בית משפט קמא בפסק דינו קבע כדלהלן: א.המשווקים הוותיקים באו ממציאות לפיה הייתה אי תלות בין שעור העמלה לשיעור המע"מ, אולם בחוזים החדשים חלו שינויים משמעותיים בהסדר. השינויים התבטאו בהפחתת שיעורי העמלה, שינויים באזורים הגיאוגרפיים שהוקצו לכל משווק ובנושא הצמדת העמלה לשיעור המע"מ. מבחינה לשונית הפרשנות של החוזה תואמת את הפרשנות אליה חותרת המשיבה. כלומר, על פי החוזה החדש "אם יעלה שיעור המע"מ, יחול ההפסד על ראשם של המשווקים. אם יפחת שיעור המע"מ, יזכו המשווקים בריווח. כך או כך, העמלה שמשלם מפעל הפיס למשווקיו לא תשתנה" (עמוד 14 להכרעת הדין). ב. מפעל הפיס נתן למשווקים הוותיקים שהות די והותר לבחון את לשון החוזים. המשווקים הוותיקים עיינו בחוזים. חלק מהערותיהם זכו להתייחסות אופרטיבית וחלק נדחו. החוזה טופל כחוזה יחידני בין המשווקים הוותיקים למפעל הפיס ואין לראות בו משום חוזה אחיד. ג. המשווקים הינם אנשי עסקים מנוסים המגלגלים מחזור עסקים של מאות מיליוני שקלים. חזקה עליהם שהעמידו את טיוטות החוזים למבחן של אנשי מקצוע ראויים בטרם חתמו עליהם. אם לא עשו כן- רובצת האחריות החוזית לפתחם. ד. החוזים החדשים מכילים הוראות שונות המשנות את מצב המשווקים לרעה לעומת חוזי העבר. היה ניתן לנהל מו"מ על שינויים אלו ואין בשינויים אלו להעיד על חוסר תום לב של מפעל הפיס. ה. באשר לטענה כי סעיף 1.3 בנספח 4 הישן הושמט בטעות מנספח 4ב' לחוזה החדש - טענה זו נדחתה. יש להעיר כי גם לאחר חתימת החוזים העירו המשווקים הערות בקשר לסעיפים שונים בחוזה החדש אך ההשגות בנושא המע"מ צצו רק לאחר שהשתנה המע"מ. ו. בשנת 2004 נחתמו הסכמים חדשים בהם חזרו להסדרים הראשוניים לגבי המע"מ כפי שהיו לפני שנת 2000. אך בית משפט קמא קבע כי אין להקיש מכך לפרשנותם של החוזים שנחתמו בשנת 2000. ז. המשווקים החדשים קבלו טיוטת החוזה ולא הכירו את החוזים הקודמים ולפיכך היו אמורים ללמוד מבראשית את החוזה. לפיכך, לא היה מקום לציפייה להפרדה בין שיעור המע"מ לשיעור העמלה. ח. מפעל הפיס יצא ידי חובתו במסירת טיוטת חוזי ההתקשרות. האחריות עבר אל שכם המשווקים לבדוק את תנאי החוזה ונספחיו. מפעל הפיס הוא רשות מעין ציבורית והאחריות המוטלת עליו היא אחריות מוגברת, אך בנסיבות העניין, כאשר מסר את החוזים לבדיקה והזהיר כי השינויים אינם בהכרח לטובת המשווקים עמד בחובות המוטלות עליו. על מפעל הפיס מוטלת חובת תום לב וגילוי נאות אך על המשווקים מנגד חלה חובה נגדית להעיר את השגותיהם על החוזה מראש ולכל סעיפיו. הטענות בערעור 6.לעמדת המערערים הואיל והייתה הסכמה דיונית בבית משפט קמא לפיה פסק הדין יינתן על בסיס החומר הכתוב שהיה בפניו, מבלי שנתקיימו חקירות נגדיות של מצהירי הצדדים, לא הייתה התרשמות ישירה מהעדים ולכן אין עדיפות לממצאי מהימנות של הערכאה הראשונה על אלו של ערכאת הערעור. לגופו של עניין, טענות המערערים מתמקדות במספר ראשים: לטענתם, טעה בית משפט קמא בקביעתו כי הפרשנות הלשונית של החוזה הינה שעמלת המשווקים לא תעודכן אם יחולו שינויים בשיעור המע"מ. המערערים מציינים כי מפעל הפיס הפנה את תשומת לב המשווקים לפני החתימה לשינויים רבים בחוזים החדשים כולל לשינויים החסרים כל חשיבות מהותית, ודווקא לסוגיה זו לא הפנה את תשומת ליבם. לטענתם, לו היה מפעל הפיס מבקש לשנות את ההסדר הקודם ולהטיל את הסיכון בשינוי שיעור המע"מ על המשווקים היה הדבר מוצא ביטוי בהוראה ברורה, מה שלא נעשה על ידי מפעל הפיס שניסח את החוזה. עוד הם טוענים כי מקריאת החוזה אי אפשר להסיק את המסקנה כי אם ישתנה המע"מ, אזי העמלה לא תשתנה בהתאם. לטענת המערערים, משמעות הטבלה המופיעה בנספח 4ב מתיישבת דווקא עם הפרשנותם, שכן בטבלה זו מפורטים בטורים נפרדים העמלות ושיעור המע"מ. אילו היה מפעל הפיס כן בעמדתו, לפיה עמלת המשווקים איננה תלויה במע"מ היה עליו לאחד בין שתי העמודות. עוד טוענים המערערים כי גרסתה של מפעל הפיס לפיה המחיקה של סעיף 1.3 בנספח 4ב' הייתה מכוונת איננה מתיישבת עם המסמכים אותם נצטווה מפעל הפיס לגלות (בר"ע 1252/05). בין המסמכים הללו היו גם פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון ומסמכים אחרים הנוגעים להחלטות שהתקבלו בנוגע לחוזים החדשים. בשום מסמך לא באה כל ראייה המתייחסת או דנה בהחלטה למחיקתו של סעיף 1.3 לנספח 4ב. המערערים סבורים כי הואיל ונספח 4 הישן הוחלף בטבלה חזותית הושמטה בטעות הוראה 1.3 אך לא הייתה כל כוונה לבטלה. עובדה היא שמפעל הפיס הסב את תשומת לב המשווקים לשינויים המילוליים בין שני החוזים כולל שינויים חסרי חשיבות מהותית ואילו את מחיקת סעיף 1.3 לנספח לא ציין כלל. המערערים מציינים כי נותני שירותים (כגון רואי חשבון, עורכי דין, מומחים שונים) נוהגים לנקוב בשכר טרחתם ללא מע"מ כדי לא להיות מחוייבים או מושפעים משינוי במע"מ, כאשר קיים שינוי מנוהג הוא אמור להיעשות בצורה מפורשת וספציפית. עובדה זו קשורה גם לפרשנותו התכליתית של החוזה - סטיה מהנוהג האמור משמעותה הכלכלית היא לטענתם הפיכת החוזה לחוזה הימורים שכן שיעור המע"מ אינו תלוי בצדדים. לעומת זאת, מפעל הפיס יכול לגלגל את עלות המע"מ על ציבור הצרכנים. גם בהערכות הכלכליות והעסקיות שהציגו המשווקים לא נכללו אפשרויות של שינוי מע"מ ומפעל הפיס לא העיר להם. מכאן ניתן ללמוד כי לא הייתה כוונה מצד מפעל הפיס לשנות את ההסדר הקיים ועל כן הפרשנות התכליתית מתיישבת גם היא עם כך שתוכנו של סעיף 1.3 הושמט בטעות. מזווית אחרת, מצביעים המערערים על הפרקטיקה הנוהגת לפיה המשווק הוא זה שמשלם את המע"מ המורכב מהמע"מ על העמלה שלו וכן מהמע"מ של הזכיינים, בעלי הדוכנים. למעשה, המשווק הוא "צינור" דרכו עובר תשלום המע"מ של הזכיינים. לפי פסק הדין בבית משפט קמא היה מגולגל על המשווקים גם השינוי במע"מ עבורם וגם השינוי עבור עמלה לזכיינים שאין לה קשר לעמלה שלהם, כך שהאחרונים לא ספגו כל הפסד בגין עליית המע"מ. אם מתקבלת פרשנותו של בית משפט קמא לחוזה הרי שמוטלת עליהם חובה בלתי הגיונית. מוסיפים המערערים וטוענים כי חוזי ההפצה נוסחו על ידי מפעל הפיס והועברו למשווקים כמקשה אחת. הטבלה החזותית בנספח 4ב נחזתה למערערים כחוזרת על הסדר קודם וכולם מסכימים שהייתה טעות בניסוח החוזה, כי אפילו בגרסת מפעל הפיס נטענת טעות בניסוח (לגבי ההפניה לסעיף בנספח שלא קיים). על פי הכלל של פרשנות נגד המנסח, הפרשנות המתקבלת הייתה צריכה להיות פרשנות המערערים לחוזה, קל וחומר כאשר מדובר בגוף דו-מהותי. לסיכום טוענים המערערים כי החוזה נוסח על ידי מפעל הפיס לכל המשווקים ולא בעבור כל משווק בנפרד. לפיכך מדובר בחוזה אחיד. החוזה האחיד בענייננו הוא מקפח כי הוא מטיל על המשווקים את ניבוי השער העתידי של המע"מ. סיכון אשר אין למשווקים יכולת להתגונן מפניו או לתמחר אותו. 7.לעומת כל האמור לעיל, טוענת המשיבה כי תפקידו של בית המשפט לערעורים מצטמצם לבחינת שקול דעתה של הערכאה הדיונית והוא אינו מחליף את שקול דעתה בשיקול דעתו, ולכן אין מקום לערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שהוכרעו בערכאה הדיונית. המשיבה מדגישה את העובדה כי היא הבהירה למערערים עוד לפני חתימת החוזה כי השינויים ישמרו על האינטרסים של מפעל הפיס באופן קפדני יותר. לטענת מפעל הפיס ציון המע"מ בעמודה נפרדת אינו מלמד על זכות הקיימת למערערים. המע"מ מופרד לצורך המחשה רק משום שהמע"מ מהווה עלות על הצדדים שאיש מהם אינו יכול להזדכות בגינו כתשומות. לטענתה, השוואה של נספח 4א לנספח 4ב מובילה למסקנה כי יש הקבלה נושאית בין סעיף 1 לנספח 4 בחוזים שנחתמו בשנים 1990 ו 1995 (החוזים הקודמים) לבין סעיף 1 בנספח 4ב בחוזים שנחתמו בשנת 2000, למעט הוראה המקבילה לסעיף 1.3 לנספח 4 שאיננה קיימת בחוזה החדש. מכאן מסיקה המשיבה כי הפרשנות המילולית של החוזה החדש היא כי ההסדר שהיה קיים בעבר - שונה. לגבי המסמכים שנחשפו שעסקו בישיבת הדריקטוריון טוענת המשיבה כי מוסד זה אינו אמור להתייחס לשינויי ניסוח כאלה ואחרים. לטענתה ההפניה לסעיף 1.3 כפי שמופיעה בסעיף 8 לחוזה החדש היא פליטת קולמוס פשוטה וגם הטענה לפיה נותני שירותים אינם נוהגים לשאת בעליית המע"מ אינה רלוונטית כאשר יש חוזה שקובע הסדר שונה, ובייחוד כשיש שוני כשמדובר בגופים ללא כוונת רווח שאינם מזדכים על המע"מ אשר הם משלמים. לגבי הפרשנות התכליתית טוענת המשיבה כי יש מקום לפרשנות תכליתית רק כאשר לשון החוזה איננה חד משמעית ואילו בחוזה שלפנינו הפרשנות היא חד משמעית. לגופו של עניין, לטעמה של המשיבה גם הפרשנות התכליתית של החוזה מתיישבת עם פסיקתו של בית משפט קמא - תכליתו העסקית של החוזה הינה חלוקה של סיכונים בין הצדדים מראש. לקיחת הסיכון על ידי המערערים אינה הופכת אותו לחוזה הימורים כפי שלקיחת הסיכון על ידי המשיבה אינה הופכת אותו לחוזה הימורים כלפיה. גם הטרונייה שהיא לא העירה למערערים על כך שלא נכללה אפשרות של שינוי מע"מ בתחשיבי המערערים נדחית על ידה. זאת משום שאין היא אחראית על תכניותיהם העסקיות של המערערים. אשר לטענה העוסקת בעמלת הזכיינים, טוענת המשיבה כי הבחירה להירשם כ"עוסק משותף" היא של המשווקים והזכיינים. זוהי החלטה שלהם וגם חלוקת הנטל בדבר השינוי במע"מ היא עניין פנימי שבין הזכיינים למשווקים ואיננה עניינה שלה. לגבי הנקודות האחרונות העוסקות בחזקה הפרשנית כנגד המנסח ובתנאי מקפח בחוזה אחיד סבורה המשיבה כי הכלל הפרשני לפיו יש לפרש חוזה כנגד המנסח מתאים לחוזה צרכני ולא כשמדובר באנשי עסקים ותיקים ומיומנים הדנים בחוזה שהיקפו עשרות מיליוני ₪, שם יש שוויון בין הצדדים. אין חולק על כך שהמשווקים קבלו את טיוטות החוזים לעיונם, המשווקים הוותיקים אף העירו עליהם הערות, ואם בחנו את הטבלה בנספח 4ב היו אמורים לשים לב לחסרונו של סעיף 1.3. כפי שפסק בית משפט קמא, הצדדים לא היו בלחץ זמן. גם התנאי איננו תנאי מקפח וכל תכליתו הוא להגן על המשיבה בפני הוצאה שאיננה ברת קיזוז. דיון 8.אבן הראשה בהכרעה בין הצדדים היא פרשנות החוזה המתחקה אחר אומד דעת הצדדים. פרשנות זו נלמדת מלשונו של החוזה ומנסיבותיו, כפי שצוין בפסק דין שניתן לאחרונה בעניין אירונמטל: "לעולם יפתח הפרשן בלשונו של הטכסט אך בכך לא יסיים את הילוכו, ועל מנת לעמוד על אומד דעת הצדדים, יש לבחון את טיבו של החוזה, תכליתו וכלל הנסיבות הקשורות לחוזה. ומהו אומד הדעת של הצדדים? אלו הם המטרות, האינטרסים והיעדים שביקשו הצדדים במשותף להגשים..." (ע"א 8729/07 אירונמטל בע"מ נגד קרן קיימת לישראל (ניתן ביום 12.11.09), להלן: פרשת אירונמטל). ההכרה בכך, שפרשנות חוזה והצורך להתחקות אחר אומד דעת הצדדים כוללת רבדים שונים: מילולי, תכליתי ופנייה לנסיבות, משותפת לכלל הגישות הפרשניות הקיימות במשפט הישראלי. עם זאת, בפסיקה העוסקת בפרשנות נשמעים לעיתים קולות וגוונים שונים לגבי היחס שבין שלבי הפרשנות השונים. בעבר, נהגה בישראל גישת שני השלבים על פיה, בשלב ראשון על השופט הפרשן לפנות למילות החוזה ורק במידה שמילים אלו אינן חד משמעיות עליו, לפנות לשלבי הפרשנות הנוספים (התכליתי והפנייה לנסיבות). בניגוד לעמדה זו בעניין אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995), להלן: אפרופים) נפסק כי: "חוזה יפורש על פי אומד הדעת של הצדדים (סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). על אומד הדעת של הצדדים למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה קבילים הם. המעבר מהמקור הפנימי (הלשון) למקורות החיצוניים (הנסיבות) אינו מותנה בקיום תנאים מוקדמים. לא נדרשת בחינה מוקדמת אם הלשון ברורה אם לאו. (...) כללים אלה [כללי הפרשנות] מחייבים נקודת אחיזה ארכימדית בלשון החוזה". עמדה זו התקבלה גם בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 11.5.06), להלן: מגדלי הירקות). אל מול אלה מצביע ב"כ המשיבה על נסיגה מהלכות אפרופים ומגדלי הירקות וחזרה לגישה המעדיפה את הלשון על פני התכלית בע"א 5856/06 אמנון לוי נגד נורקייט בע"מ (ניתן ביום 28.1.08) בו נקבע כי "מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שלפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם". 9.להבדלים התיאורטיים בין הגישות הפרשניות בפסיקה, ככל שהם קיימים (ובהערת אגב נציין כי אין בפסק הדין כדי לנקוט עמדה בשאלה זו), אין כל השלכה למקרה שלפנינו. כאמור, ההבדלים בין גישת שני השלבים לבין גישת הפסיקה בהלכת אפרופים והלכת מגדלי הירקות נוגעים אך ורק למצבים שבהם לשון החוזה היא ברורה וחד משמעית. על פי גישת שני השלבים לשון חד משמעית מייתרת את הצורך בפניה לתכלית ולנסיבות. בעוד שעל פי הלכת אפרופים על השופט להיחשף לכלל הנתונים הפרשניים בטרם יקבע את פרשנות החוזה. במקרה שלפנינו המדובר בחוזה ובו סתירה פנימית מיני וביה. מחד, יש הפנייה ל"סעיף 1.3 לנספח 4" בקשר לנושא המע"מ, שהוא הסעיף שבהסכמים הקודמים התייחס לנושא עדכון העמלות בזמן שינויים בשיעור המע"מ. מאידך, סעיף 1.3 זה איננו בנמצא. במילים אחרות, על פי כל פרשנות של חוזה, תהא אשר תהא, הוא מכיל טעות ניסוחית המקשה על התחקות אחר כוונת הצדדים. על כן יש לקבוע האם הטעות היא בהפניה לסעיף שאינו קיים, או שהטעות היא בעצם השמטת תת הסעיף בנספח 4ב בזמן המרת סעיף 1 לטבלה חזותית. לשאלה זו אין תשובה מילולית בחוזה ומשום כך היא מחייבת פנייה למתודות הפרשנות הנוספות, כך שיש לנתח את החוזה הן על פי לשונו, הן על פי תכליתו והן על פי נסיבות כריתתו. כפי שנראה הן הפרשנות המילולית, הן הפרשנות התכלית , הן הנסיבות והן כללי פרשנות נוספים כגון כלל הפרשנות כנגד המנסח תומכים כולם בפרשנותם של המערערים לחוזה. הפרשנות המילולית של החוזה דנן 10.הפרשנות הלשונית של הטבלה בנספח 4ב - מחזקת את הסברה שהחוזה לא שינה את הכללים הקודמים, שכן סכומי העמלה מופרדים משיעור המע"מ והם אינם מוצגים כשיעור גלובלי של עמלה הכוללת בתוכה את המע"מ. לכך ניתן להוסיף מטעמנו את העתק הודעת הדואר האלקטרוני ששלח מפעל הפיס למשווקים ביום 5 לנובמבר, 2001 (מוצג מע/11) בו פורטו העמלות של הזכיינים והמשווקים ושיעור המע"מ. בניגוד לטבלה בה סכום המע"מ עוגל עד שתי ספרות לאחר הנקודה העשרונית, ועל כן במקרה שבו שולמה לדוגמא עמלת משווק של2.1% ועמלת זכיין של 7% , המע"מ בשיעור 17% חושב כ-1.55% וסך כל העמלה הסתכמה ל- 10.65%. בהודעת הדואר האלקטרוני נעשה חישוב מדוייק יותר של שלוש ספרות אחרי הנקודה העשרונית ועל כן נכתב שבאותו מקרה, המע"מ הינו 1.547% והתשלום הכולל עבור העמלה היה 10.647%. לו היה מדובר בסכום גלובאלי בחוזה, כטענת מפעל הפיס, הייתה העמלה נקבעת ל 10.65% כולל מע"מ כפי שצוין בטבלה ולא היה טעם בחישוב מדויק יותר מצד מפעל הפיס ועל המשווקים היה לחשב את המע"מ המדויק. מכאן ניתן ללמוד על הפרשנות אותה ייחס מפעל הפיס עצמו לחוזה במועד קודם לשינוי בשיעור המע"מ. פרשנות ההסכם לפי נסיבות כריתתו 11.עדויות על נסיבות אחרות הקשורות לחוזה והעשויות ללמד על אומד דעת הצדדים נמצאו במוצגים מע/10 ו - מע/5: לפני חתימת החוזה התנהלה ישיבת דירקטוריון של מפעל הפיס בה דנו בשינויים בין ההסדר הישן להסדר החדש (מוצג מע/10). בישיבה זו דנו בשינויים שיחולו על החוזים החדשים והוזכרו אף שינויים פורמאליים (כגון ששם התפקיד ישונה ל"משווק" במקום "מפיץ") וכן מופיעה הטבלה החזותית שמופיעה אף בנספח 4ב. אך הרצון לגלגל את השינוי במע"מ על המשווק בניגוד למה שהיה קודם לכן לא בא לידי ביטוי ואפילו לא ברמז. זאת ועוד, אם שיעור המע"מ היה יורד באותם שנים העתידות לבוא, הרי שמפעל הפיס היתה מפסידה לעומת החוזה הקודם. האם יעלה על הדעת שמפעל הפיס הייתה מבצעת את השינוי הנ"ל, שעשוי אף להרע עימה ביחס להסדר הישן ולא ליידע את הדירקטוריון? גם במסמך מיום 16.3.00 ובו הגהות לחוזה שנחתם (מוצג מע/5) אותו שלחה מפעל הפיס לאחר החתימה, לא נכלל תיקון של ההפניה לנספח. הדעת נותנת כי אילו הייתה כוונה מכוונת מצד מפעל הפיס לשנות את ההסדר בנקודה זו היו שמים לב שהפניה לנספח לא תהיה קיימת, ולא מסיחים דעתם דווקא משינוי מהותי זה או למצער היו מתקנים טעות זו בעת שהגיהו את המסמך. דבר מכל אלו לא נעשה. נראה כי גם אומד דעת סובייקטיבי של הצדדים לא היה בו כדי לשנות את תנאי החוזה בנקודה זו. פרשנות החוזה לפי תכליתו העסקית 12.גם הפרשנות התכליתית של החוזה נוטה לטובת המערערים - מפעל הפיס קובע את מחירי הכרטיסים, יכול לעדכנם ולגלגל את המע"מ על לקוחותיו בעוד שהמשווקים נשארים חסרי אונים מול שינויים אלו. ואכן, כפי שציינו המערערים, הנוהג הוא שנותני שירותים נוהגים לנקוב בשכר טרחתם לפני מע"מ כדי להיות אדישים לשינוי במע"מ. דבר זה נכון במיוחד כאשר נותן השירותים לא קובע את המחיר ולא יכול לגלגל אותו על הלקוחות. מכל האמור לעיל, מסתבר כי כפי הנראה סעיף 1.3 לנספח 4ב נמחק בטעות, ולא ההפניה היא שנותרה כטעות קולמוס בחוזה ההפצה כפי שטוען מפעל הפיס. 13.לצד כללי הפרשנות הרגילים שהוזכרו לעיל מתייחס כבוד השופט עמית בפרשת אירונמטל לשלושה כללי פרשנות המסייעים במקרה של ספק בפרשנות לאחר שנבדקו לשונו של חוזה ומיהותו: "א.יש להימנע מפרשנות המביאה להטלת התחייבות בלתי סבירה על אחד הצדדים לחוזה .... ב. במקרה של ספק פרשני, יבוא הכלל "נגד המנסח" ויטה את הכף לחובתו של מנסח החוזה... כלל זה, כוחו יפה במיוחד כאשר בחוזה אחיד עסקינן ... עוצמתו של הכלל גוברת עוד יותר, כאשר המנסחת של החוזה האחיד היא רשות שלטונית ג. לצד כלל הפרשנות "נגד המנסח" אנו מוצאים את כלל הפרשנות "נגד הצד החזק"...". כפי שנראה שלושת הכללים הללו תומכים אף הם בעמדת המערערים. א.הכלל כנגד התחייבות בלתי סבירה - לגבי הכלל הראשון, הראו המשווקים כי הואיל והמע"מ של הזכיינים בעלי הדוכנים (שאינם עוסקים מורשים לצורך מע"מ) משולם למעשה על ידם, הרי שאחרי עליית המע"מ נשאו הם בשינוי שיעור המע"מ גם עבורם וגם עבור הזכיינים. תוצאה זו איננה הגיונית ומביאה להתחייבות בלתי סבירה של המשווקים. המשיבה טוענת כי הבחירה להירשם כ"עוסק משותף" היא החלטה פנימית של של המשווקים והזכיינים וגם חלוקת הנטל בדבר השינוי במע"מ הוא עניין פנימי ביניהם ואיננו עניינה. אין אנו רואות עין בעין את טענה זו עם המשיבה. נפנה לסעיף 8.2 לחוזי השיווק שנחתמו בשנת 2000 עם שתי קבוצות המשווקים ובו נאמר: "לגבי אותם הזכיינים שאינם עוסקים ומורשים לצורך מע"מ, ידאג המשווק לרישומם בתיק משותף עמו לצורך מע"מ וישלם את המע"מ גם עבורם וידווח על כך כחוק" נובע מכך, שמפעל הפיס היה מעורב ביחסים בין המשווקים לזכיינים ומודע להם, כמו כן גם בטבלה האמורה הייתה חלוקה ברורה בין עמלת המשווק לעמלת הזכיין. לא מדובר בסכום גלובאלי אותו המשווקים והזכיינים מחלקים ביניהם על פי חוזה פנימי ביניהם ללא מעורבות של מפעל הפיס, אלא מדובר בחוזה בין מפעל הפיס למשווקים בו מוכתבים יחסיהם של המשווקים עם זכייניהם. אכן, פרשנות לפיה המשווקים אמורים לשאת בכל נטל שינוי המע"מ מטילה נטל בלתי סביר על המשווקים. ב.פרשנות נגד המנסח - במקרה של ספק פרשני, כלל הפרשנות נגד המנסח מטה את הכף לחובתו של מנסח החוזה, במקרה זה פועל הדבר לטובת המערערים. בייחוד הדברים אמורים בחוזה כמו החוזה שלפנינו שהרי מדובר בחוזה אחיד. אמנם, הצדדים העירו את הערותיהם לחוזה, אך אין בכך די לשנות מהעובדה כי המשיבה היא מנסחת החוזה ואת עצם היות החוזה חוזה אחיד. שכן, כפי שמוגדר בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג 1982 בסעיף 2, סעיף ההגדרות: "חוזה אחיד" - נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם. אמנם לא מדובר בכלל מקפח (ובמקרה שבו שיעור המע"מ היה יורד היו המשווקים מרוויחים מפרשנות זו), אלא שבמקרה של חוזה אחיד עוצמת הכלל הקובע פרשנות כנגד המנסח גוברת. קל וחומר במקרה שמדובר בגוף דו מהותי כמו מפעל הפיס. כלל זה אינו נסתר גם אם הצד שכנגד הוא צד חזק הנעזר בייעוץ משפטי. ג.פרשנות כנגד הצד החזק - נראה, אם כי גם לא באופן מובהק ביותר, שמפעל הפיס נמצא בעמדת כוח אל מול המערערים. ממהלך העניינים, נראה כי מפעל הפיס החליט החלטות שונות בישיבת הדירקטוריון שככלל, הרעו את מצב המשווקים בנקודות שונות. הכללים החדשים הוכתבו לחוזה החדש וגם אם המשווקים העירו את הערותיהם הרי שככלל, התוואי נקבע כפי שביקש מפעל הפיס. סוף דבר 14.סיכומם של דברים, על סמך כל האמור לעיל, נראה שלא הייתה לצדדים כוונה לשנות את התנאים הקיימים בחוזה הקודם אם לגבי המשווקים הוותיקים ואם לגבי החדשים, ועל כן דין הערעור להתקבל. פסק דינו של בית משפט השלום מבוטל, וככל ששלמו המערערים למפעל הפיס הוצאות במסגרתו הרי שאלו יושבו להם בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום ששולמו על ידם ועד להשבתם בפועל על ידי מפעל הפיס. בנסיבות אלו, אין מנוס אלא להחזיר את התיק לבית המשפט השלום על מנת שידון ויכריע בגובה הסכום הכספי אותו חבה מפעל הפיס למערערים. בנסיבות העניין תישא מפעל הפיס בהוצאות המערערים ובשכר טרחת עורך הדין בסכום של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. הפיקדון שהופקד על ידי המערערים יוחזר לבא כוחם על ידי המזכירות. חוזהחוזה הפצההפצההסכם שיווק