התובע שימש נהג אישי של יו"ר האופוזיציה, ולאחר מכן של רעיית אשת ראש הממשלה. האם על תפקידו זה חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א -1951 (להלן- חוק שעות עבודה ומנוחה או החוק) והאם זכאי להפרשים בגין אי תשלום בגין שעות נוספות ושעות שבת? האם בנסיבות סיום עבודת התובע , זכאי לפיצוי בגין העדר שימוע? אלו עיקר השאלות העומדות לפתחנו בתיק זה. רקע נדרש התובע עבד אצל הנתבעת 2 (להלן- הכנסת) מיום 12.3.07 ועד ליום 31.3.09 כנהג יו"ר האופוזיציה דאז, מר בנימין נתניהו. משנבחר מר נתניהו לראש הממשלה, והחל מיום 1.4.09 ועד ליום 24.11.09 עבד התובע אצל הנתבע 1 (להלן גם: משרד רוה"מ), כנהג אשת ראש הממשלה. כל אחת מתקופות עבודתו אלה נחלקה לשתי תקופות: בראשית עבודתו של התובע בכנסת, החל מה 12.3.07-31.5.08 עבד התובע במשרת סטודנט , תמורת שכר שעתי. חוזה העסקתו (כמו יתר חוזי ההעסקה דלהלן) צורף כחלק מנספח א' לתצהירו (להלן- הסכם סטודנטים) בחלקה השני של תקופה זו , ועד לסיומה, עבד בתובע תמורת שכר גלובלי אשר נקבע במסגרת "חוזה מיוחד להעסקת עובד במשרת אמון נהג (מחליף)- יו"ר האופוזיציה" (להלן- חוזה משרת אמון נהג) בראשית עבודתו במשרד ראש הממשלה- במשך 3 חודשים, עבד התובע בחוזה לפי דרוג ודרגה 15 לפי הדירוג המינהלי. (אף הסכם זה צורף כחלק מנספח א' לתצהירו, להלן: חוזה דרוג דרגה). לאחר מכן ועד לסיום עבודתו ,עבד בחוזה מיוחד להעסקת עובד- נהג שר. ( להלן: חוזה נהג שר). 4. אין חולק כי במעבר מהכנסת למשרד ראש הממשלה , נשמר לתובע רצף ההעסקה. הן לענין זכאת לפיצויי פיטורין והן לענין חופשה (נספחים 11,12 לתצהיר הגב' כהן מטעם הכנסת) 5. בחודש אוקטובר 2009 פנה התובע אל נציגי הנתבע 1 וביקש לשנות מסידור העבודה הקבוע שלו, בשל צרכי לימודיו. במקום יום ג' שהיה היום החופשי שלו, ביקש להוסיף (לטענתו- לשנות) לימים אחרים. בקשתו סורבה. 6. התובע קיבל מכתב סיום עבודתו מיום 1.11.09 , המודיעו על סיום עבודה ביום 31.10.09 (נספח ה' לכתב התביעה.) במכתב מצויין כי סיום העבודה הוא ביזמת הנתבע 1. 7. על אף זאת, התובע עבד עד 24 בנובמבר 2009 , כאשר באותו חודש לא התייצב לעבודה בימים ב' וד'. עם סיום עבודתו, שולמו לתובע פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. לא נערך לתובע שימוע בקשר לסיום עבודתו. דיון והכרעה זכאות התובע לתשלומים בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה תקופת העבודה בכנסת 8. עיקר תביעתו של התובע נוגע לתשלום בגין שעות נוספות ושעות עבודה בימי מנוחה שבועית. לענין זה, עם הגשת כתב ההגנה מטעם הכנסת הודתה כי נפלה טעות בתחשיביה וכי התובע זכאי להפרשים בסך 14,131 ש"ח והללו שולמו. בחישוב נוסף שערכה הכנסת בתצהיריה מצאה שתשלום זה עודף על הסכומים להם זכאי. התקופה בה עבד על פי הסכם הסטודנטים 9. לתצהירו צרף התובע תחשיבים (שונים מאלה שצורפו לתביעה), המתיחסים להפרשי השכר שלטעמו זכאי להם בגין שעות נוספות ושעות שבת. ערך השעה שלפיו בוצעו החישובים הוא השכר השעתי השוטף ששולם לתובע . ואולם, כפי שהתברר בחקירתו הנגדית של התובע (עמ' 10-11), התעלמו החישובים (אשר אליבא דתובע לא נערכו על ידו אלא על ידי ב"כ באישורו ובהתאם להנחייתו), מרכיב ה"הפרשים". רכיב זה מופיע בתלוש השכר ופירוטו, כולל התיחסות לכך שמדובר בהפרשים בגין חודש/ים קודמ/ים מופיע בתחתית כל אחד מתלושי השכר.כפי שעלה מן העדויות, בכל חודש שולם לתובע שכר על פי הערכה גלובלית, ולאחר קבלת דווח השעות בחודש שלאחר מכן, נעשה תחשיב מדויק ועל פיו שולמו לתובע הפרשים. (ר' עדות עדת הכנסת הגב' לבנה כהן בעמ 27 ש' 8 ואילך ) . התעלמות מתשלום ההפרשים ניכרה מבחינה מדגמית שהוצגה בחקירה הנגדית ביחס לחודשים נובמבר ודצמבר 2008. בעדותו אישר התובע כי ככל שיש טעות, יש לתקן החישובים בהתאם. 10. הכנסת טענה כי לו היה התובע מביא בחשבון את הסכומים ששולמו בפועל כולל ההפרשים, ולא רק את הסכומים שהובאו בחשבון בתחשיבו , הרי מה ששולם לו, בצירוף תשלום נוסף ששולם לאחר הגשת התביעה , עומד על סך של 130,171 ₪ (ביחס לשני חלקי עבודתו של התובע). התובע טען כי זכאי לתשלום (עבור שני חלקי תקופות עבודתו בכנסת) בסך של 98,008 ₪. (תוך שהביא בחשבון הסכום של 14,131 ₪ כאמור לעיל) . חילוצם מתוך סכום זה, של הסכומים שהתובע טען כי מגיעים לו ביחס לתקופת הסכם הסטודנטים, (על פי הטבלא נספח ח' לתצהירו הכלולה אף בסיכומיו) מעלה כי התובע טוען להשלמה בסך של 39,827 ₪ לחודשים אלה. ואולם, נוכח העולה מן החקירה הנגדית, היה על התובע, לכל הפחות בסיכומיו, להוסיף את הדלתא שבין הסכומים שלטענתו המקורית שולמו לו, לבין אלה ששולמו לו בפועל על פי תלושי השכר כולל אותם "הפרשים" ולבחון האם אכן נותר זכאי לתשלום כלשהו. ככל הנראה לא בכדי לא ערך ב"כ התובע בסיכומיו תחשיב שכזה. די בכך בכדי לדחות תביעתו. בית הדין אינו לבלרו של התובע ולא יבצע התחשיבים במקומו. עם זאת ולמען הסר כל ספק , ערך בית הדין תחשיב שווי ההפרשים, מתוך התלושים שהציג התובע לתקופה הרלבנטית להסכם הסטודנטים וממנו עלה בבירור כי התובע קיבל במסגרת רכיב ה"הפרשים" למעלה מ45,000 ₪- קרי הרבה מעבר לסכום ההשלמה אותו הוא תובע. אם כן, בכל הנוגע לתקופת העבודה על פי הסכם הסטודנטים, אין התובע זכאי לכל תשלום שהוא. יותר מכך, האופן המטעה שבו ערך את תחשיביו, תוך התעלמות ברורה מנתונים העולים בפשטות מתלושי השכר, היא חוסר תום לב מובהק, והדברים יבואו לידי ביטוי במסגרת הכרעה בשאלת ההוצאות. 11. אכן מחקירתה הנגדית של הגב' כהן עלה קושי באשר לאופן התשלום שמבצעת הכנסת בגין השעות הנוספות, כאשר לדבריה אין משולם לעובדים סטודנטים עבור עבודה בשבת, בשיעור העולה על 150% משכר העבודה השעתי, מה שאינו מתיישב עם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. (לדבריה, על פי התקשי"ר, משולמים לסטודנטים תשלומים עבור שעות נוספות ושעות שבת באופן אחר אשר מיטיב עמם במובנים אחרים) ואולם איננו מוצאים צורך להדרש לסוגיה זו באשר הפכה אקדמית, משנוכח תחשיביו של התובע עצמו, כפוף להוספת הסכומים ששולמו כ"הפרשים" שמהם התעלם כאמור, בסופו של יום לא שולם לתובע פחות ממה שהיה זכאי לו גם לשיטתו, אלא להפך. התקופה בה חל חוזה משרת אמון נהג 12. לצורך חישובי הפרשי השכר המגיעים לתובע בגין העבודה בהתאם לחוזה לפי משרת אמון, לקח התובע את ערכי השעה הגבוהים אשר חילץ מתוך תלושי השכר שקיבל באותם חודשים, אשר נעו בין כ52 לכ57 ₪ לשעה. 13. בסעיף 5 לחוזה משרת אמון נהג נאמר כי התובע יקבל שכר גלובלי המחליף את כל רכיבי השכר בסך כולל של10,000.91 ₪. כן מצוין כי סכום זה משקף את כל זכויותיו לשכר של התובע. הערך השעתי על פיו נערכו תחשיבי התובע, נגזר ממשכורת זו. 14. ואולם, בסעיף 7לחוזה משרת אמון נהג נאמר: "למען הסר ספק יובהר כי היות והעובד מועסק בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א 1951-לא יחול על העובד. כיון שכך לא יינתן כל גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובשעות הלילה בימי מנוחה שבועיים ובימי מועד. מוצהר בזה כי ההעסקה ע"פ חוזה זה, לרבות תשלום המשכורת הכוללת כאמור בסעיף 5 לעיל באה במקום תנאי השכר המקובלים בשירות המדינה לרבות גמול שעות נוספות וגמול עבודה ביום המנוחה השבועי. העובד מצהיר בזה כי הבין את דרך העסקתו עפ"י חוזה זה, וזאת בהתחשב בכך כי מילוי תפקידו דורש מידה מיוחדת של אמון אישי בינו לבין הממונה הישיר עליו, וכן משום שתפקידו מחייבו לעמוד לרשות העבודה והממונה הישיר גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות. עוד מוצהר ומוסכם בין הצדדים כי היה וערכאה שיפוטית מוסמכת תחליט כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי''א 1951- אכן חל על העסקת העובד, על אף האמור לעיל; אזי האמור בסעיף 5 יתבטל מאליו. תחת זאת ,שכרו של העובד ישולם בהתאם לדרגה 16בדירוג המינהלי,לרבות תוספות השכר המשכורת הניתנות מזמן לזמן לעובדים המדורגים בדרגה ובדירוג כאמור, לרבות גמול שעות נוספות. במקרה זח, מוסכם על הצדדים כי ייערך חישוב מחדש של שכר העבודה בהתאם לביטול סעיף 5 והחלפתו בהתאם, לרבות קיזוזים של הפרשי שכר ששולמו בהתאם לחוזה זה וכל סכום אחר ששולם ביתר לעומת תשלומי השכר המגיעים לעובד בדרגה ובדירוג כאמור לעיל , הכל מיום תחילתו של חוזה זה." על אף זאת, ותוך התעלמות מוחלטת מן האמור בהסכם, ערך התובע תחשיביו על יסוד ערכי שעה בלתי רלבנטיים. 15. לטענתה של הגב' לבנה כהן בתצהירה (סעיף 26 ואילך), היה ערך השעה הרלבנטי לדירוג והדרגה שנקבעו בסעיף 7 לחוזה משרת אמון נהג צריך לעמוד על כ22 ₪ , ולא על הסכומים על פיהם נערכו תחשיבי התובע, כדלעיל. עוד הוסיפה כי גם על פי שכר סטודנט שקיבל התובע בראשית תקופת העסקתו בכנסת, היה ערך השעה 32 ₪ ולכל היותר זהו השכר אליו יש להתיחס לבחינת זכויותיו. הגב' כהן לא נחקרה בנושא זה כלל , ומשכך גרסתה מקובלת עלינו. גרסה זו מתיישבת עם ההגיון שהרי ברי כי לו לא היה התובע מועבר להיות מועסק במשכורת גלובלית, היה ממשיך להיות מועסק בהסכם הסטודנטים. גם אם צודק התובע בטענתו, ועל אף האמור בחוזה משרת אמון נהג, בפועל לא עבד במשרה שכזו ולפיכך חל חוק שעות עבודה ומנוחה והוא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות , שעות שבת וכיו"ב, הרי יש לערוך את חשבון זכויותיו על בסיס אחר מזה שערך. לו היה נערך תחשיב על פי השכר שהוסכם כי יחושב לצורך ענין זה בסעיף 7 להסכם בין הצדדים, ולכל היותר , על פי שכר סטודנט, הרי יש להניח, נוכח הפערים האמורים, כי הסכומים שקיבל התובע על פי שכר כולל כיסו את הערכים המגיעים בגין שעות נוספות, שעות שבת וכיו"ב. מכל מקום הנטל לעריכת התחשיב לענין זה מוטל על התובע והוא לא טרח להרימו. 16. לענין זה אעיר שתי הערות נוספות: א. טענתו של התובע לפיה נוכח הוראות סעיף 26ב לחוק הגנת השכר מוטל הנטל על הכנסת להוכיח כי שילמה מלוא המגיע, אינה מקובלת עלינו. לא היתה שנויה במחלוקת שאלת היקף השעות שעבד התובע. כמו כן לא הועלתה על ידי התובע הטענה כאילו לא צוינו תשלומים בגין שעות נוספות כאשר אלו שולמו. הכנסת פרטה בתלושי השכר כיצד שילמה , והתובע אף לא הצביע באופן כלשהו על ליקוי בדיווחים. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לערך השעה לה היה זכאי התובע בעבודה בשבתות וחגים או בקשר לחלותו של חוק שעות עבודה ומנוחה ואופן החישוב הנובע מכך. אלו הן טענות מהותיות הדורשות הכרעה אך לא כאלה הפוגמות באופן הדוח בתלושי השכר של הנתבע, אשר נעשה בהתאם לשיטתה של הכנסת בדבר זכויותיו של התובע. ב. התובע לא טרח להתיחס כלל לטענת הכנסת בדבר האופן שבו יש לחשב את בסיס השכר ככל שיקבע כי חוזה משרת אמון נהג שוגה בקביעה כי המדובר במשרת אמון- דהינו על פי המנגנון שנקבע בסעיף 7 לאותו חוזה. בכלל זה לא השיג על תקפו של הסעיף. משכך יש לקבל הסכמת הצדדים כאמור בחוזה ביניהם, ככתבה וכלשונה. על כן, הבסיס לחישוב שכרו של התובע ככל שחל חוק שעות עבודה ומנוחה ,הוא השכר שנקבע סעיף 7 האמור ולא זה שעל פיו ערך חישוביו. 17. נוכח כל אלה , נדחית תביעת התובע כלפי הכנסת לתשלום הפרשי שכר , וזאת אף ללא שנדרש למחלוקת שבין הצדדים בשאלה האם אכן חלות על היחסים שבין הצדדים הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה 18. למעלה מן הצורך , אתייחס גם לסוגיה זו. בראשית הדברים אדחה טענת התובע לפיה העובדה כי במשך תקופה של14.5 חודשים שימש התובע באותו תפקיד על פי הסכם הסטודנטים, מצביעה על כך שהאמור בחוזה משרת אמון נהג, בדבר היות המשרה- משרת אמון, חסר יסוד. מהימנה עלי עדותה של הגב' כהן כי התמשכות ארוכה כל כך של העסקה על פי הסכם הסטודנטים היא בגדר תקלה חריגה ולא המקובל. ראיה לדבר ניתן לראות בהתנהלותה של נתבע 1 אשר לאחר 3 חודשים מאז קליטת התובע, עבר להעסקתו בחוזה נהג שר אשר בעיקרו מקביל לחוזה משרת אמון נהג שנחתם עם הכנסת. מכל מקום, מקובלנו כי בית הדין יבחן תמיד את מהות ההתקשרות ולא את השמות שקראו לה הצדדים. 19. בסיכומיו התמודד התובע עם הטענה לחלותם של סעיפים סעיף 30(א) (5) ו(6) לחוק. הנתבעים עצמם לא טענו לחלותה של החלופה לפי ס"ק 30 (א)'(6), אלא לחלותם של ס"ק א' (5) ו(א)(2) בלבד, לפיכך נתיחס לחריגים אלה: 20. אשר לחריג שבסעיף 30א (5)לחוק בענין אגרון (ע"ע 570/06 אגרון- כץ (מיום 4.10.07 )) נקבע כי הסממנים העיקרים לבחינת מידה מיוחדת של אמון אישי הם אלה: עובד בכיר, בעל מידע מיוחד, בעל אחריות מיוחדת שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי מיוחד לו הוא זוכה. סממנים אלה ושכמותם, קשורים לשעות עבודתו ולשכרו של העובד. כאלה הם תפקידיהם של המנהל הכללי במפעל, של היועץ המשפטי, של החשב, של המהנדס הראשי וכדומה, המחייבים שעות עבודה רבות ולעיתים אף בלתי שגרתיות. כאשר אף אלה ייבחנו על פי נסיבותיו המיוחדות של המקרה הספציפי. 21. אין ספק כי עבודתו של התובע דרשה ממנו רמה גבוהה של אמון אישי, וזאת בשל הקרבה הפיזית הגבוהה לראש האופזיציה, ולאחר מכן לרוה"מ ולאשת רוה"מ. התובע העיד כי היה חשוף לשיחות טלפון ואף לקיום פגישות של ראש האופוזיציה, בין ציבוריות ובין אישיות. כן היה מודע מתוקף תפקידו, למקומות אליהם נסעו הנ"ל. התובע מודע היטב לחשיבות האמון שניתן בו ולפיכך במהלך עדותו בנושא מסוים, ציין כי אין מקום שיפרט בנושאים עליהם נשאל. יותר מכך, ביטוי מובהק לאמון האישי שהיה בין ה"ה נתניהו לבין התובע הוא העובדה כי משחדל מר נתניהו לשמש כיו"ר האופזיציה, עבר התובע, לבקשתם של ה"ה נתניהו, לעבוד כנהגה של רעייתו ולא נשאר לעבוד בכנסת בתפקיד נהג יו"ר האופוזיציה. אף התקשי"ר (סעיף 02.511) מגדיר משרת נהג אישי כמשרת אמון שיכולים נבחרי ציבור למנות לפי שיקול דעתם. אכן משרה שכזו הכרוכה בקרבה פיזית גבוהה מאד, דורשת אמון אישי; ואכן, נוכח מהות התפקיד, נדרש התובע לעבודה בשעות עבודה רבות ולעתים קרובות בלתי שגרתיות, כפי שעלה אף מתוך הראיות שלפני. ואולם, לכך אין קשר לשיקולים בדבר ישומו של חריג זה לחוק שעות עבודה ומנוחה. מדובר בשתי עובדות נפרדות במהותן ולא בשני אספקטים של מהותו של התפקיד הרלבנטית למטרותיו של חוק שעות עבודה ומנוחה ולסייגים שנקבעו לו. נבהיר -במהותו נועד חריג זה להוציא מתחולת החוק עבודה הדורשת שיקול דעת, אחריות ואמון עד כדי ראיית עניינו של המעסיק כעניינו של העובד. הדוגמאות של מנכ"ל, חשב, מהנדס ראשי וכיו"ב , כדוגמאות המובאות בענין אגרון, הן מסוג זה. אופי העבודה, האחריות והאמון הנגזרים ממנה, מחייבים עובדים מסוג זה לגייס את יכולותיהם המקצועיות לטובת צרכי המעסיק, בהתאם להבנתם והערכתם את הדרוש למעסיק, ובהתעלם מכל מסגרת שעות קצובה או מוסכמת, וזאת לעתים בלא שהמעסיק עצמו מודע להשקעה זו מטעמם מבחינת היקפי שעות וזמנים. הנכונות לכך מחייבת מחד- רמת אמון אישי גבוהה, ומאידך- שעות עבודה שלעתים קרובות חריגות ובלתי שגרתיות, ולרוב אינן יכולות להיות קבועות. התמורה לאלה באה לידי ביטוי בשכר גבוה. לפיכך סממן התמורה אינו, בדרך כלל, עוד סממן כשאר הסממנים, אלא מהווה תמונת הראי לסממנים האחרים. בניגוד לכל אלה- האמון שנדרש מן התובע דנן אינו נובע מיכולתו והבנתו המקצועית בתחום עיסוקו- כנהג, אלא מכך שהוא בעל עינים ואזנים, ולפיכך חב בדיסקרטיות באשר למה שנחשף אליו, באקראי, תוך כדי עבודתו. מאידך, שעות העבודה הבלתי שגרתיות והרבות, אף הן אינן נובעות מהאמון שהמעסיק נותן בו כי יתגייס לטובת צרכיו, אלא מהיותו נלוה למי ששעות עבודתו כאלה. (והרי התובע מראש הגדיר מהו היום בו לא יוכל להתפנות, על בסיס קבוע לעבודה זו). לא יפלא כי אף ששכרו של התובע יחסית גבוה לתחום עיסוקו, הרי שבאופן כללי אין מקום להגדירו כשכר גבוה באופן מיוחד. לטעמנו, מהותית, החריג האמור אינו חל איפוא על עבודתו של התובע. 22. אשר לחריג על פי סעיף 30(א) (2) לחוק שעות עבודה ומנוחה סעיף 30(א)(2) קובע כי החוק אינו חל על העסקתם של "עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות".בע"ע 204/06 רם עברי- מ"י (מיום 7.12.13) התיחסה כב' השופטת דוידוב- מוטולה לחלופה זו בציינה: "ראשית נציין כי לטעמנו אין לפרש סעיף זה כפשוטו תוך החלתו על כל מקרה בו עובדי מדינה נדרשים דרך קבע לבצע שעות נוספות, שהרי במקרה כזה תופטר המדינה הלכה למעשה מתחולתו של החוק, בניגוד לאמור בסעיף 31 לו (ולפיו "לעניין חוק זה דין עובד מדינה כדין כל עובד אחר"). סעיף 30(א)(2) לחוק נועד לפיכך לעיסוקים חריגים בהם - וכדוגמא מטעמי ביטחון - נדרשת עבודה בשעות יוצאות דופן (וראו למשל את ע"ע 204/06 מדינת ישראל - לשם אלוני, מיום 21.8.07; להלן: עניין אלוני; והשוו לעב' (ת"א) 5637/07 תמר מזרחי - מדינת ישראל, מיום 26.1.11.." בענין רם עברי נדונה העסקתם של פקחי המשטרה הירוקה שנדרשו לעתים בהתאם לצרכי תפקידם, לעבוד בשעות בלתי שגרתיות. ואכן, עבודות פקחים שונים ותפקידים אחרים הדורשים שעות בלתי שגרתיות במסגרת שירות המדינה הם רבים ומגוונים, ומקובלת עלינו העמדה כי הסעיף לא התכוון להחריג מגוון כה רחב של עובדי מדינה מתחולת החוק. 23. מאידך, לטעמנו, החלופה האמורה , נועדה להרחיב את רשימת החריגים ולהפנות זרקור לאותם מקרים אשר אינם כאלה הנופלים בגדר החלופות האחרות כאשר מדובר בעובדי המדינה . וכך נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק בהתיחס לסעיף זה(במקור סעיף 27): ששה סוגי עובדים המנויים בסעיף 27 אין החוק חל. על שני הסוגים הראשונים - (שוטרים, פקידי מכס ועובדי המדינה שתפקידם מחייב כי יעמדו לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות) אין החוק חל בגלל תפקידם המיוחד שאינו מאפשר להכניסם לתחום החוק ושעות עבודתם מוסדרות בדרך אחרת (ה"ח תש"י 43 בעמ' 157). לטעמנו, עבודתו של התובע, בהיותה במהותה מתן שירות אישי לנבחר, אשר שעות עבודתו מטיבן אינן שעות מוגדרות ומתוחמות וכאשר מכל מקום השירות הניתן לו ניתן בין לצרכי עבודה ובין לענייניו הפרטיים, היא חריג שאינו דומה כלל למרבית תצורות ההעסקה הדורשות לעתים עבודה בשעות נוספות או בלתי רגילות, ומקבילה ביותר לתפקידי אבטחה (ר' לענין זה גם עדות התובע בעמ' 13 ש7-13). משכך, לשיטתנו, אכן התכוון המחוקק להוציא את עבודתו של התובע מחוץ לגדרי חוק שעות עבודה ומנוחה כאמור לעיל, דברינו אלה נאמרו למעלה מן הצורך באשר במקרה דנן, אף לו חל החוק, שולם לתובע שכר העולה על השכר לו זכאי על פיו. 24. לאור האמור, אנו דוחים תביעתו של התובע ברכיב זה ככל שמופנית כלפי הכנסת. תקופת העבודה במשרד רוה"מ 25. הדברים האמורים יפים גם ביחס לעבודה במשרד רוה"מ: לענין תקופת חוזה דרוג דרגה: התובע ערך תחשיביו לגבי חודשים אלה על בסיס שכר השעה שנקבע בחוזה נהג שר ולא על בסיס חוזה דרוג דרגה עצמו. ברי כי אין כל חשיבות לערך השעה שנקבע בחוזה מאוחר יותר, חוזה במשרת אמון, אלא לערך השעה שנקבע בחוזה החל בתקופה הרלבנטית. בסיכומיו לא העלה התובע כל טענה כביכול נפל פגם בתחשיב שלפיו נערכו תשלומי משרד רוה"מ (להבדיל מטענותיו ביחס לתחשיבי הכנסת) עבור שעות נוספות ועבודה בשעות שבת בתקופת חוזה דרוג דרגה. (ר' לענין זה גם עדות הגב' מן אשר אישרה כי התשלומים היו בהתאם לחוק- עמ'16 ש' 11-14). משכך, גם לענין זה, לא היה כל מקום כי התובע יערוך תחשיב על בסיס ערך שעה בלתי רלבנטי לתקופה שבגינה תבע. משכל תביעתו מבוססת על תחשיב בלתי רלבנטי, דינה להדחות. 26. לענין חוזה נהג שר: בהסכם זה נקבעו סעיפים מקבילים להסכם משרת האמון של הכנסת- סעיפים 4 ו5 שם. אמנם בסעיף 5 לחוזה נהג שר מצויין כי ככל שיקבע כי אין מדובר במשרת אמון, יוחל חוזר דרוג דרגה , ללא ציון מהי הדרגה, ואולם היות ומלכתחילה נכנס התובע לתפקיד במשרד רוה"מ על בסיס חוזה דרוג דרגה ספציפיים, הלקונה מתמלאת מאליה. ושוב, גם לענין זה , לא טרח התובע להצביע על כך שעל בסיס ערך השעה שנקבע בסעיף 5 לחוזה נהג שר, הסכום ששולם לו אינו מכסה את מה שהיה זכאי על פי החוק ( ואף לא השיג כנגד הוראות סעיף 5 לחוזה). הגב' מן צרפה לתצהירה סימולציה של שכרו של התובע לו היה משתכר על פי דירוג ודרגה כקבוע בהסכם. מהסימולציה עולה כי אז היה משתכר התובע 30,000 ₪ פחות ממה שהשתכר בפועל .משכך, גם טענותיו של התובע כלפי משרד ראש הממשלה, ביחס לתקופה זו של עבודתו ,דינן להדחות. לפיכך נדחית תביעתו של התובע להפרשי שכר גם כנגד משרד רוה"מ. הפרשי חופשה שנתית 27. התביעה לתשלום דמי חופשה שנתית מופנית כלפי נתבע 1. לטענתו של התובע, הנתבע לא ניהל פנקס חופשה כדין. על פי הנטען בכתב התביעה זכאי התובע לפחות ל 21.62 ימי חופשה, הוא מספר הימים שעמד לזכותו בעת המעבר מהכנסת למשרד רוה"מ (על פי אישור הכנסת נספח ו' לתביעה). התביעה לפיכך הועמדה ע"ס 15,808 ₪ . נוכח טענת הנתבעת 1 בכתב הגנתה, כי שילמה פדיון חופשה בסך7,705 ₪ במשכורת חודש 12/09, הפחית מסכום התביעה והמעידה ע"ס 8,103 ₪. לטענת התובע , היות והנתבע 1 לא ניהל כל רישומי ניצול וצבירת חופשה בתלושי השכר ואחרת, הרי שהנטל עליו להוכיח כי שילם את החופשה המגיעה. 28. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי אכן לא נוהלו בהם דיווחי חופשה. בסעיף 61 לתצהירה , אישרה הגב' מן כי נפלו טעויות ברישום ימי החופשה בדוחות שכן נוהלו, כך שלעתים יום מנוחה שבועי (מנוחת פיצוי בשל עבודה בשבת) הוחשב כיום חופשה ולעתים להפך- הוכרו ימי מנוחת פיצוי כאשר התובע לא היה זכאי לכך ,ולפיכך ימים אלה היו אמורים להזקף על חשבון חופשה. הגב' מן צרפה לתצהירה את דוחות ההעדרות של התובע שנסמכו על דיווחים שהוא עצמו דיווח. לדבריה (עמ' 19 לפרוטוקול), יתכן שבשל טעות ברישום של התובע או בשל טעות של משרד רוה"מ קרו תקלות מן הסוג המתואר לעיל. בתצהירה הסבירה והבהירה תוצאות בדיקה שביצע משרד רוה"מ ביחס לטעויות מן הסוג האמור עליהן הצביע התובע באופן ספציפי בסעיף 35 לתצהירו. הסבריה לא נסתרו בחקירתה ולפיכך מקובלים עלינו. 29. כפי שאשרה הגב' מן בתצהירה ובעדותה, סה"כ הסתכמו התקלות ברישום ימי מנוחה כימי חופשה ולהפך, בכך שהתובע זכאי ל-2 ימי חופשה שלא שולמו. התובע לא חקר אילו ימים אלה וכיצד הגיעה הגב' מן למסקנה כי המדובר בשני ימים בלבד, ומשכך ונוכח הצגת דוחות ההעדרות, אין לנו אלא לקבל את גרסתה של הנתבעת. משכך זכאי התובע לפדיון שני ימי חופשה. התובע העמיד ערך יום חופשה על הסך של 494 ₪. משכך זכאי לתשלום הסך של 988 ₪ בגין אותם יומיים. סכום זה ישא הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.11.2009 ועד התשלום בפועל. נסיבות סיום יחסי העבודה- האם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין. 30. אין חולק כי בחודש אוקטובר 2009 פנה התובע אל הנתבעת על מנת לשנות את שעות עבודתו כדי שיתאמו לשעות וימי הלימודים שלו. (תוכן הבקשה שלו היה ככל הנראה לא עקבי, וזאת כעולה מהשוואה בין פנייתו לסמנכ"ל המשרד מיום 19.10.09- נספח ד' לכתב התביעה, אל מול מוצג נ/1ב- פירוט השעות שכתב למר עזרא סיידוף (לטענת התובע, לבקשתו של זה). 31. כאמור, אין גם חולק כי הודע לתובע על סיום עבודתו ביום 1.11.09, בתחולה מיום 31.10.09. (נספח ה' לכתב התביעה) ובו מצויין כי הפסקת העבודה נעשתה מיזמת משרד רוה"מ. 32. על אף זאת טוען נתבע 1 כי היא לא פיטר את התובע אלא הוא התפטר על דעת עצמו בשל כך שבקשותיו לשינוי שעות וימי העבודה לא נענו. כמו כן שולמו לו- אליבא דנתבע 1- לפנים משורת הדין, פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. כן התברר מתוך הראיות שעל אף האמור במכתב סיום העבודה, בפועל עבד התובע עד ליום 24.11.09 כאשר בחודש זה לא עבד בימים ב' וד' בהם למד. 33. לפנינו העיד מר סיידוף אשר לא ידע להסביר מתי ואיך הודיע לו התובע על התפטרותו ואף לא האם ביקש התובע לקבל פיצויי פיטורין על אף זאת. כן לא ידע להסביר כיצד הוחלט, על אף שהתפטר (כטענתו של מר סיידוף), ליתן לו הודעה מוקדמת ותשלום פיצויי פיטורין.(לענין זה מטילים עדי משרד רוה"מ על צדדים אחרים את התשובה לשאלה). 34. בספרו כותב השופט לובוצקי : "בעת הכרעה בשאלה, מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש, לדעתנו, לבחון גם למי מהצדדים הייתה המוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. רוצה לומר: מהמסכת העובדתית המובאת לפני בית הדין ראוי, לטעמנו, להסיק לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם" )י' לובוצקי, סיום יחסי עבודה הוצ' ניצן 2007 פרק 2 עמ' 7-8) 35. בענייננו קימות אינדיקציות לכאן ולכאן באשר לשאלה מי יזם סיום היחסים בין הצדדים. (מחד -העובדה כי שולמו פיצויי פיטורין והודעה מוקדמת וכן נספח ה' האמור; מאידך, העובדה כי התובע הוא זה שביקש לערוך שינוי במבנה העסקתו, והוא זה שהיה בעל אילוצים לשנותו, ואף לא העלה טענה בנדון במשך שנים ארוכות). בנסיבות שכאלה ראוי לעשות שמוש באבן הבוחן שמציע כב' השופט לובוצקי לשם הכרעה בשאלה מה בפועל ארע בין הצדדים. 36. כאמור מעלה, בנסיבות הענין ברי כי מי שיזם השינוי בסדרי העבודה היה התובע. הוא זה שנכנס להתחיבויות אחרות במסגרת לימודיו. ודוק, המדובר בחודש אוקטובר, כאשר הלימודים הסטודנטיאליים כבר בעינם ומערכת השעות, מוסדרת לרוב, זה מכבר. לטענתו של המבקש בעדותו בפנינו, הוא "רק ביקש" לעשות שינוי, ולא "איים "כטענת מר סיידוף. בקשתו לא נענתה. התובע העיד כי למרות העלאת הבקשה לשינוי שעות וימי העבודה על הכתב, אין מסמך המשקף רצונו, שנטען כעת, להמשיך לעבוד במתכונת שהתקיימה עד אז, ככל שהבקשה לא תאושר. הדבר מטיל ספק בדבריו כי מדובר היתה בבקשה שהתשובה לה לא היתה משפיעה על החלטתו להמשיך ולעבוד. כן מתברר כי בחודש נובמבר, על אף מכתב הפיטורין, המשיך התובע לעבוד תוך שהוא מתאים את העבודה לצרכי לימודיו (זוהי אף דוגמא נוספת לכך שהתובע לא התכוון ל"וותר" במקרה שבקשתו לא תיענה, ולהמשיך לעבוד כרגיל). אם כן, בפועל לא ביטא כל רצון לחזור ולעבוד במתכונת המקורית. 37. התובע מצא מקום לטעון כי מר סיידוף הודיעו כי אינו מסכים שיעבוד גם ביום החופשי הוא לומד. טענה זו הוכחשה בכל תוקף על ידי מר סיידוף . אני מעדיפה את גרסתו של מר סיידוף בנקודה זו. לא זו בלבד שהתובע עבד מלכתחילה במשרת סטודנט, והרקע לקבלתו לעבודה יש להניח כי היה ידוע לנתבעת, ודאי למשפחת נתניהו, אלא שאין גם סבירות להניח כי מר סיידוף מטעם הנתבעת ירשה לעצמו להטיל מגבלות על עיסוקיו של התובע בזמנו הפנוי. סביר בעיננו כי במהלך חילופי הדברים שבין התובע למר סיידוף, כאשר ציפה התובע להתחשבות בלימודיו, נתקל בתגובה שמשמעה שמבחינתו של מר סיידוף אין אפשרות שהלימודים יכתיבו את תנאי העבודה. זה סוג הדברים שנאמרו אז. 38. מכלול הנסיבות דלעיל מלמד על כך שהתובע לא היה מוכן להמשיך לעבוד במתכונת הקיימת ומשלא נענתה בקשתו בענין זה , הוא זה שבשל למודיו, לא היה מעונין בהמשך ההעסקה. 39. לפיכך, ועל אף הקשיים שעוררה עדותו של מר סיידוף, הגעתי לכלל מסקנה כי סיום יחסי העבודה היה ביזמת התובע, אלא שהיתה זו בגדר "התפטרות מוסכמת", שכן הנתבעת לא היתה מוכנה לקבל הבקשה לשינוי היקף שעות העבודה (כדברי מר סיידוף לא היה מקום שעובד בשכר כולל יצמצם את היקף שעות עבודתו וימשיך להשתכר אותו שכר). זו ככל הנראה הסיבה שאפשרה התשלומים שבוצעו. 40. משהגעתי לכלל מסקנה זו, אנו קובעים כי לא היה מקום בנסיבות הענין לעריכת שימוע, ולכן גם לא קמה עילת תביעה לתובע לפיצוי בגין העדרו של שימוע . (נעיר כי בנסיבות שתוארו, הרי גם לו הייתי קובעת כי המדובר בפיטורין- אין בכך בכדי לשנות מן התוצאה שכן התרשמתי שלשני הצדדים היתה הסיטואציה ברורה ואף מידת האפשרות לפעול במסגרת המגבלות שנוצרו עקב לימודיו של התובע- כך ששימוע לא היה בו בכדי לשנות את התוצאה ואין זה המקרה לפסוק בגין העדרו פיצוי). פיצויי פיטורין 41.בתביעתו טען התובע כי שולם לו רק חלק מפיצויי הפיטורין , תוך התעלמות מכך ששוחררו לטובתו כספי פיצויים בקופות בהן נוהלו. בהודעתו של התובע מיום 6.1.13, אישר כי קיימים כספים אך לא שוחררו במלואם. 42. בתצהיר הגב' מן פורט מהם סכומי הפיצויים להם זכאי התובע, מה שולם ישירות על ידי הנתבעים ומה מופקד בקופות. בהודעת התובע מיום 6.1.13 פורט כי נותר לכאורה הפרש בסך של 2,205 ₪ שאינו מצוי בקופות. כאסמכתא לכך צורף דוח של קופת מגדל- מקפת. לא צורף דוח של קופת מנורה אשר כעולה מן המסמכים שהציג משרד רוה"מ, ולמעשה אין חולק לגביהם, גם אליה הופרשו כספים. משכך, לא שוכנענו כי אכן קיים פער כאמור. לפיכך- נדחית אף יתרת התביעה לתשלום פיצויי פיטורין. 43. עוד טוען התובע כי לא כל הכספים משוחררים מן הקופות בשל נוסח מכתבה של הכנסת בנדון. משכך וככל שימציא התובע למי מן הנתבעים את השגותיה של איזו מן הקופות ביחס למכתבי השחרור שנמסרו, ימציא אותו גורם לקופה וכן לתובע עותק של מסמך העונה לדרישות הקופה וזאת בתוך 30 יום מיום שהומצאה לו הדרישה. בטרם סיום 44.מחלוקת בדבר מהותם של היחסים בין הצדדים והאם נכנסים תחת כנפי סעיף 30 לחוק, היא לגיטמית וראויה להתברר. מאידך, עריכת תחשיבים בלתי רלבנטיים, תוך התעלמות מן המופיע בתלושי השכר, וכן מן האמור בהסכמים בין הצדדים, אין לה מקום. בקדם המשפט הופנה התובע לקשיים העולים מן התחשיבים שביצע. ב"כ התובע הודיע באותו דיון כי יערכו תחשיבים המתחשבים בהסכמים שבין הצדדים ובערכי השעה הרלבנטיים לתקופה הרלבנטית לכל אחד מהם. על אף הצהרתו זו לפרוטוקול, לא כך עשה בסופו של דבר, ובהודעתו מה 6.1.13 אמנם צמצם התובע את רכיבי תביעתו, ואמנם ערך תחשיבים מדויקים ולא על פי הערכה, ואולם על יסוד נתונים בלתי רלבנטיים כאמור לעיל. התנהלות זו, אשר הטריחה את הנתבעים לנהל הגנה , ראוי לה שתבוא לידי ביטוי בהוצאות שנפסוק, (בהתחשב גם במסקנותינו ביחס ליתר רכיבי התביעה) ובמיוחד בהתחשב בסכום התביעה, שהועמד במקור על סך העולה על 220 אש"ח. סוף דבר א. הנתבע 1 ישלם לתובע בגין 2 ימי חופשה שלא שולמו הסך של 988 ₪ . סכום זה ישא הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.11.2009 ועד התשלום בפועל. ב. נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובהתחשב בסכום התביעה המקורי, ישלם התובע לכל אחד מן הנתבעים הוצאותיו וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪ לכל אחד. ג. ככל הנדרש, יפעלו הצדדים כאמור בסעיף 43 לעיל. שעות נוספותאנשי ציבור / דמות ציבורית