מבוא; לפניי תביעה לחייב את הנתבע, זמר מתחיל, לשלם לתובעים פיצויים בגין הפרת שני הסכמים שנחתמו בין הצדדים, האחד הסכם ייצוג וניהול אישי והשני הסכם הפקת תקליט. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם, מר אדווין דניאלס ומר עוזי אסנר, וכן מר אברהם יפרח ששימש כמפיק מוזיקלי עבור הנתבע. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו, מר עמית אהרון, אם הנתבע הגב' איטה אהרון, מר יגאל חרד ומר סולו יורמן. פסק דיני זה ניתן לאחר הגשת סיכומים מטעם הצדדים וכן סיכומי תשובה מטעם התובעים. רקע; התובע 1 עוסק בין שאר עיסוקיו בייצוג אמנים בהפקות שונות. התובע 2 עוסק בתחום המוזיקלי מזה כ-30 שנה ומשמש כמפיק, מלחין, מעבד ומייצג אמנים. הנתבע הינו זמר צעיר בתחילת דרכו. בין התובעים לנתבע נחתמו שני הסכמים ביום 13.5.04. האחד, הסכם לפיו ייצגו התובעים את הנתבע וישמשו כסוכניו ומנהליו האישיים (להלן: "הסכם הייצוג", צורף כנספח א1 לתצהירי התובעים). השני, הסכם לפיו התובעים יפיקו עבור הנתבע תקליט (להלן: "הסכם הפקת התקליט", צורף כנספח א2 לתצהירי התובעים). ביום 2.8.05 חתמו הצדדים על הסכם המאריך את תוקף ההסכמים הראשונים עד ליום 1.10.10, תוך שינוי וביטול חלק מסעיפיהם (להלן: "הסכם ההארכה", צורף בנספח ב' לתצהירי התובעים). טענות הצדדים; לטענת התובעים, הם פעלו לקידומו של הנתבע בתחום הזמר ולהפקת תקליט עבורו. לשם כך ארגנו לו הופעות, פעלו לקידומו בתקשורת ולעריכת כתבות אודותיו וכן להשמעת שיריו ברדיו. כמו כן, הפיקו התובעים עבור הנתבע קליפ טלוויזיוני והוציאו 2 סינגלים של שיריו. לטענת התובעים, לצורך כתיבת השירים עבור הנתבע, הפקתם, הלחנתם ועיבודם, העסיקו על חשבונם הבלעדי את מיטב האמנים בארץ, בכללם יוני רועה, שמואל אלבז, אבי סינגולדה ואחרים. כמו כן, שכרו התובעים על חשבונם אולפני הקלטות עבור הנתבע. עוד טוענים התובעים כי על פי ההסכמים על ההכנסות לכסות ראשית את ההוצאות ורק אח"כ להתחלק בין הצדדים ואף על פי כן התובעים העבירו לנתבע חלק מן ההכנסות. בנוסף, לטענת התובעים, לשם קידומו של הנתבע, הם אף הגיעו לכדי הסכמות עם חברת כספי הפלגות בע"מ, לפיהן יופיע הנתבע על אוניה שמפעילה החברה כזמר הבית של האוניה, במהלך קיץ 2006. לטענת התובעים, ההופעות באוניה היו מובילות לקידום הנתבע כזמר בתחום הזמר הים תיכוני ולקידום התקליט שלו אולם הנתבע סרב להצעה בתירוצים שונים, בניגוד לחובותיו על פי ההסכמים בין הצדדים. לטענת התובעים, סירובו זה של הנתבע מהווה הפרה יסודית של סעיפים רבים בהסכמים בין הצדדים. לטענת התובעים, בעקבות ההפרה הם ניסו להגיע עם הנתבע להסדר לתשלום הפיצוי המגיע להם ממנו אולם ניסיונותיהם עלו בתוהו. עוד טוענים התובעים כי הנתבע הפר את חובותיו על פי החוזה אף קודם למועד סירובו להופיע על האוניה בכך שקיים הופעות מבלי לדווח עליהן לתובעים, לא התייצב להופעות שארגנו עבורו התובעים בתואנות שווא וקיים מו"מ עם צדדים שלישיים בנוגע לקידומו כזמר שלא באמצעות התובעים. בשל כך תובעים התובעים מן הנתבע סך של 205,821 ₪ בגין כלל הוצאותיהם לשם קידומו כזמר ולצורך הפקת התקליט, וכן סך של 100,000 ₪ בגין אבדן רווחיהם עקב הפרת ההסכמים על ידו. כמו כן מבקשים התובעים כי בית המשפט יורה על ביטול ההסכמים בין הצדדים. לטענת הנתבע התביעה הינה תביעה טורדנית שמטרתה להלך עליו אימים ולהוציא ממנו כספים שלא כדין. לטענת הנתבע התובעים הם שהפרו עמו את החוזים לכל אורך הדרך, לא קיימו את התחייבויותיהם בחוסר תום לב ועצרו את התקדמותו על פי גחמותיהם. לטענת הנתבע המטרה העיקרית של ההתקשרות בין הצדדים הייתה הוצאת התקליט, ובחוזים אף צוין תאריך יעד להפקת התקליט. לטענת הנתבע, לאחר חתימת החוזים לא פעלו התובעים להוצאת לתקליט במשך חצי שנה והסבירו זאת בכך שהאנשים שיעבדו על התקליט עסוקים ואינם יכולים להתפנות בשלב זה. הנתבע טוען כי רק לאחר חצי שנה החלו התובעים לעבוד על הוצאת התקליט. עוד טוען הנתבע כי קודם התקשרותו עם הנתבעים היו לו הופעות רבות יותר מאשר לאחר ההתקשרות. לטענתו התובעים ארגנו לנתבע הופעות מעטות ביותר באירועים שרובם שוליים עם קהל קטן ולא פעלו ליצירת לוח הופעות מסודר. הנתבע מכחיש את הטענה כי התובעים פעלו לעריכת כתבות אודותיו בתקשורת שכן לטענתו דאגו התובעים לעריכת כתבה אחת בלבד אודותיו. עוד מכחיש הנתבע כי התובעים פעלו להשמעת שיריו בתחנות הרדיו. הנתבע אף מכחיש את טענת התובעים לפיה לא הופיע לחלק מן ההופעות שארגנו לו וכן טוען כי לא קיים כל הופעה בניגוד לידיעתם. לטענתו סירובו היחיד להופיע היה להופעה על האוניה וזאת בנסיבות מוצדקות. לטענת הנתבע, הוא זה שהפנה את נציג חברת כספי ספנות אל התובעים. לטענתו, הצעת חברת הספנות כללה עבודה רצופה על הספינה למשך חצי שנה ללא חופשות. לטענת הנתבע הוא ביקש כי התנאים ישונו על מנת לאפשר לו לצאת לחופשות קצרות כדי שיוכל לנהל חיי זוגיות ומשפחה סבירים אולם התובעים טענו כי הדבר איננו אפשרי וכי עליו לבצע את העבודה ללא סייגים. לטענתו התובעים אף לא אמרו דבר אודות תנאי השכר בגין עבודתו באוניה. לפיכך טוען הנתבע כי סירבו להצעה היה סירוב סביר ובתום לב ועל כן אין בו משום הפרה של החוזה. לטענת הנתבע, לאחר סירובו להצעה שלח אליו התובע 1 נספח נוסף להארכת החוזים אולם הוא סרב לחתום עליו ובעקבות זאת עצר התובע 1 את כל הפעילות שקשורה להפקת התקליט מתוך מטרה להרוס את הקריירה של הנתבע. בתצהירו טוען הנתבע כי בפברואר 2007 נפגשו הצדדים והוסכם כי פעילותם המשותפת תסתיים. לטענתו התובע 1 הציע לנתבע בפגישה זו כי הנתבע יחזיר לו את כל השקעתו הכספית ובתמורה יקבל את כל החומר עליו עבד. הנתבע סירב כיון שטען שהתובע לקח סיכון וזה לא באחריותו להשיבו אך הציע לפנים משורת הדין כי התובע יעביר לו את החומר והוא בתמורה ייתן לו אחוז מסוים מרווחיו העתידיים עד לאמצע שנת 2009 אולם התובע 1 לא חזר אליו בנוגע להצעה. בהמשך שלח ב"כ הנתבע מכתב לתובע 1 בו רשם כי התובע 1 ביטל למעשה את ההסכם בין הצדדים. בתגובה הוגשה התביעה. לטענת הנתבע יש לקזז מסכום התביעה סכומים שהתובעים חבים לו בגין התנהלותם הרשלנית, בכללם הוצאותיו בגין ביגוד ונסיעות במשך 3 שנים העולות כדי סך של 50,000 ₪. כמו כן, לטענת הנתבע במשך 3 שנים לא עבד בעבודה מסודרת בשל מחויבותו להיות זמין בכל עת שיידרש. לטענתו אילו עבד בעבודה מסודרת היה מרוויח שכר חודשי של 7,500 ₪ לכל הפחות ועל כן יש לקזז סך של 285,000 ₪ בגין כל תקופת ההסכמים. לפיכך טוען הנתבע כי דין התביעה להידחות. דיון; מי מהצדדים הפר את החוזה? הנתבע טוען כי התובעים הפרו את החוזים עמו בכך שלא פעלו לקידומו המקצועי, כמעט שלא ארגנו לו הופעות ולא פעלו לקידום הדיסק שלו. בתצהירו כותב הנתבע כי התובעים כמעט לא עשו דבר לקידומו, הזניחו אותו, כמעט ולא שילמו לו ואפילו לא דאגו לכיסוי הוצאותיו כפי שהתחייבו בהסכם. הנתבע טוען בתצהירו כי במשך כחצי שנה לאחר חתימת החוזים לא פעלו הנתבעים כלל לשם הפקת הדיסק ולמעשה הקפיאו את פעילותו. מן העדויות שהובאו בפניי אני מוצאת כי טענות אלה של הנתבע אין בהן ממש. התובע 1 העיד בפניי כי התובעים פעלו לשם קידום הנתבע עוד קודם חתימת ההסכמים. לשם כך פנו לאולפני הקלטות, ניהלו ישיבות ביניהם מדי יום לתכנון כיצד לפעול, פנו לגדולי הכותבים בארץ וכו' (פרוטוקול 21.6.11 עמ' 9 שורות 17-21). על פי עדותו של התובע 1, הדיסק כמעט הושלם והוצאתו עוכבה רק בשל חוסר שיתוף הפעולה של הנתבע (שם עמ' 8 שורות 30-33). אף התובע 2 העיד כי התובעים יצרו קשר עם יוצרים רבים וגדולים בתחום מיד לאחר חתימת ההסכמים ואף קודם לה (שם, עמ' 16 שורות 25-31). הוא אף העיד כי הפקת הדיסק כמעט הושלמה ועוכבה בשל סירובו של הנתבע להופיע על האוניה (שם עמ' 18 שורות 11-16, עמ' 19 שורות 15-20). לעניין זה אציין, כי בעוד שהתובע 1 הוא בעל אינטרס ממשי בתביעה שכן הוא שהוציא בפועל את כל הכספים לשם קידום הנתבע ועל כן יש להתייחס לעדותו באופן זהיר, אני מוצאת את התובע 2 כעד יותר אובייקטיבי בנסיבות התיק. התובע 2 אמנם הצטרף לתביעה כנגד הנתבע אולם העיד על עצמו כי לא עשה זאת בשמחה והיה שמח להימנע מכך. הוא אף העיד לטובה על אופיו של הנתבע וניכר כי יחסו כלפי הנתבע חיובי. לפיכך, תמיכתו בטענות התובע 1 יש בה כדי לתת להן משנה תוקף ומשמעות. אף עדותו של מר אברהם יפרח ששימש כמפיק מוזיקלי של התובע תומכת בטענות התובעים. מר יפרח כתב בתצהירו כי ההשקעה שהשקיעו התובעים בנתבע הינה יוצאת דופן שכן שכרו עבורו נגנים מן השורה הראשונה כאשר זמרים מתחילים אחרים מסתפקים בדרך כלל בליווי ממוחשב בלבד. מר יפרח אף העיד כי ביצע לבקשת התובעים פעולות שחורגות מתפקידו כמפיק מוזיקלי לשם קידומו של הנתבע. לעדויות אלה מצטרפת אף עדותו של הנתבע עצמו אשר העיד כי עבד עם טובי האמנים בתחום, על חשבון התובעים (שם עמ' 21 שורות 27-33, עמ' 22 שורות 1-6). התובעים אף צרפו קבלות המעידות על סכומים בלתי מבוטלים שהוציאו עבור אנשי מקצוע שונים, מן המקצועיים בתחומם. הנתבע טוען כי על פי תאריכי הקבלות הרי שהללו הוצאו חודשים רבים לאחר חתימת החוזה ומנסה לתמוך בכך טענתו לפיה התובעים לא פעלו לקידומו כלל במשך חצי שנה לאחר חתימת החוזה. טענה זו של הנתבע אינה יכולה להתקבל. אין ספק כי עבודה על הפקת תקליט אורכת זמן ודורשת עבודה וחשיבה רבה עוד קודם להפקה בפועל. קידום המגעים עם היוצרים השונים אורך אף הוא זמן והציפייה כי מיד לאחר חתימת החוזים יתחיל הנתבע להקליט באולפן איננה ריאלית כלל ואין לה מקום. זאת ועוד, אינני יכולה לקבל את טענת הנתבע לפיה התובעים לא פעלו כלל לקידומו לאור רשימת היוצרים שעמם עבד, שאין ספק כי הינם יוצרים מן השורה הראשונה בתחומם למשל, מר סינגולדה, יוני רועה ואחרים. הנתבע מעיד כי התובעים הם ששילמו עבור עבודתם של יוצרים אלה לשם הפקת התקליט שלו ועל כן, לא ברור כיצד ניתן לטעון כי התובעים לא עשו דבר לשם קידומו. אף טענותיו של הנתבע בדבר אי קבלת תשלום בגין הופעותיו אינן תומכות בטענותיו בדבר הפרת חוזה. על פי ההסכמים בין הצדדים (ס' 6ו להסכם הייצוג וסעיף 2.9ב-ג להסכם הפקת התקליט), מכל התקבולים שיתקבלו בגין פעילותו המקצועית של הנתבע יש לנכות ראשית את ההוצאות שהוצאו ע"י סוכניו ורק אחר כך לחלק את הרווחים בין הצדדים בהתאם לאמור בחוזים. לא קיימת בחוזים כל חובה של התובעים לפרנס את הנתבע בתקופת החוזה ושני התובעים הכחישו טענה זו נמרצות. זאת ועוד, בהיותו של הנתבע זמר מתחיל, זה אך הגיוני ולגיטימי שיופיע לעיתים בשנותיו הראשונות ללא קבלת תגמול על מנת לקבל הכרה ציבורית ולהגיע לקהלים שונים. זה אף לגיטימי שהתובעים סידרו לנתבע גם הופעות בפני קהל קטן, אותם מגדיר הנתבע בתצהירו כ"בלתי משמעותיות". גישה שתומכת בעמדת התובעים, כי הנתבע סרב להופיע כטענתם שעוד תלובן בהמשך. טענותיו של הנתבע לפיהן התובעים לא פעלו לקידומו בתקשורת נדחות אף הן. התובעים צרפו מספר כתבות שנערכו אודות הנתבע בכלי תקשורת שונים. הנתבע טוען בתצהירו כי לאחר שנוכח שהקריירה שלו אינה מתקדמת נפגש עם התובעים בקיץ 2005 ביחד עם אמו, ושטח בפניהם טענותיו בגין חוסר ההשקעה שלהם. לטענתו בשיחה זו הבטיחו לו התובעים כי מעתה יעבדו בצורה טובה ולכן חתם עמם על ההסכם להארכת החוזים. לטענתו הוא הולך שולל אחר הבטחותיהם כאשר כל מטרתם הייתה לכבול אותו בהסכם חד צדדי שיאפשר להם לשלוט בו. הנתבע אף טוען כי הסכם ההארכה אינו קובע תאריך יעד חדש להפקת הדיסק ועובדה זו מעידה על הטעייתו בחוסר תום לב על ידי התובעים. בכל הכבוד, אף טענה זו של הנתבע אינה יכולה להתקבל. לו אכן סברו הנתבע ואמו כי התובעים נהגו כלפי הנתבע בצורה כה רשלנית כפי המתואר בתצהיר הנתבע, רשאים היו שלא לחתום על הסכם ההארכה ולסיים את ההתקשרות בין הצדדים בהתאם לסעיף 4.5 להסכם הפקת התקליט, הקובע כי אם לא יופק התקליט עד ליום 15.9.05 זכאי הנתבע לסיים את ההתקשרות. בחירתו של הנתבע לחתום על הארכת החוזה לתקופה של 5 שנים נוספות מעידה כי האמין שהארכת ההתקשרות תסייע לקידומו. אף טענות הקיזוז של הנתבע דינן להידחות. הנתבע טוען כי התובעים לא שילמו לו עבור הוצאותיו בתקופת ההתקשרות העולות כדי סך של 50,000 ₪. טענה זו נטענת בעלמא מבלי שתיתמך בקבלות או במסמכים אחרים. עוד טוען הנתבע כי בשל עבודתו עם התובעים עבד בשליחויות על מנת להיות זמין בכל עת ואילולא התקשר עם התובעים היה משתכר לכל הפחות 7,500 ₪ כגובה השכר הממוצע במשק. גם טענה זו של הנתבע אין לה במה שתיתמך והיא אף תמוהה לכשעצמה. האם סבור הנתבע כי ניתן להגיע למעמד של זמר מצליח ללא שיתחייב להגיע להופעות ולהקלטות? לא ברור כיצד יש בטענה זו כדי להוות טענת קיזוז כנגד התובעים. מן העדויות שהובאו בפניי עולה כי התובעים השקיעו כספים רבים בנתבע לשם קידומו, שכרו עבורו את טובי היוצרים בארץ, פעלו על מנת לארגן לו הופעות ולשם קידומו בתקשורת ואף הפיקו עבורו סינגלים וקליפ טלוויזיוני. אין חולק כי כל זאת נעשה על חשבון התובעים בלבד וכי ההכנסות מהופעותיו של הנתבע מעולם לא כיסו את ההוצאות. לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי התובעים לא הפרו את ההסכמים וקיימו את חלקם כנדרש. כעת נפנה לבחון האם הנתבע הפר את ההסכמים. הטענה להפרת ההסכם על ידי הנתבע - וכן הטענה לעניין סירוב להופיע על האוניה; 6. התובעים טוענים כי הנתבע הפר את החוזים עמם בכך שסרב להופיע על האוניה במהלך קיץ 2006. נבחן האם סירובו של הנתבע להופיע על האוניה עולה כדי הפרת חוזה. אין מחלוקת שהנתבע הוא שהפנה את נציג האוניה אל התובעים והציגם כאמרגניו. עוד אין חולק כי לתובעים אין ראיות בכתב אודות ההסכמות עם חברת הספנות (שם עמ' 7 שורות 29-30). לטענת התובעים הנתבע העלה תירוצים שונים על מנת לסרב להצעה להופיע באוניה. ראשית טען כי אינו מוכן להופיע ללא הקלידן שלו. לטענת התובעים, המדובר בקלידן שעורר בעיות רבות במספר הופעות של הנתבע כאשר הופיע בלבוש מרושל ונהג באופן שאיננו נאות ואף על פי כן, פעלו לצרפו להופעות באוניה. התובעים טוענים כי לאחר שהגיעו להסכמה עם חברת הספנות לפיה גם הקלידן יעבוד באוניה אמר הנתבע שהקלידן מסרב להצעה. לאחר מכן טען כי קשה לו הריחוק מהבית ומהחברה שלו. גם בעיה זו פתרו התובעים לטענתם בכך שאפשרו לחברה של הנתבע להצטרף להפלגות בסופי שבוע. גם אז, לטענתם, סרב הנתבע להצעה. בסירובו זה טוענים התובעים, הפר הנתבע את חובותיו על פי הסכם הייצוג הקובע כי הנתבע יהיה מנוע מלסרב להשתתף בפעילות כלשהי שתיקבע עבורו על ידי הסוכן אלא אם כן סירב בתום לב מנימוקים סבירים ומקובלים (ס' 5ו להסכם הייצוג). לטענת הנתבע סירובו היה סביר ובתום לב שכן לטענתו העבודה על הספינה הייתה למשך חצי שנה רצופה בהפסקות של 5 שעות אחת לשבוע בלבד והייתה מחייבת את הנתבע להתנתק ממרכז חייו, ממשפחתו ומחברתו דאז (אשתו דהיום) ולחיות בבידוד בספינה. לשאלת בית המשפט כיצד למד הנתבע כי הירידה מהאוניה היא למשך 5 שעות פעם בשבוע ענה כי זה מה שאמר לו נציג הספינה בשיחה הראשונית עוד לפני שהתובע 1 נכנס למשא ומתן. מעדותו זו של הנתבע ומעדויות התובעים עולה כי לאחר ששמע הנתבע את הדברים מנציג האוניה, החל מתחמק מן ההצעה בתואנות שונות במקום להעלות בפני התובעים את העובדה שמטרידה אותו - העדר חופשות בעבודה על האוניה. מן העדויות עולה כי התובעים ניסו בדרכים שונות לפתור את שלל הבעיות שהעלה התובע אולם מעולם לא פנו לפתור את העניין האמיתי שמטריד אותו, פשוט מפני שהוא מעולם לא הועלה על ידו. ואולם, אף אם אקבל את טענות הנתבע לפיהן הוא העלה מתחילת המשא ומתן עם האוניה את העובדה שאין הפסקות בין ההפלגות, והתובעים התעלמו מטענותיו אלה ודרשו ממנו להתחייב להפלגות בכל זאת, אף במצב כזה אני סבורה כי הנתבע הפר את החוזים בסירובו להצעה. התובעים השקיעו בנתבע סכומי עתק לשם קידומו וברי כי לא עשו זאת מטוב ליבם, כי אם מרצונם לזכות ברווחים. אין חולק כי התובעים שכרו את טובי האמנים לשם הפקת הדיסק של הנתבע וזאת במימונם הבלעדי. אף אין חולק כי עיקר הכנסותיו של זמר צעיר אינו מגיע ממכירת אלבומים כי אם מקיום הופעות. לפיכך, התחייבותם של התובעים לפעול לקידומו של הנתבע ולהשקיע בו כספים עומדת כנגד התחייבותו לנסות ולהשיב כספים אלה על ידי קיום הופעות. מהתנהלות הנתבע עולה כי בכל הנוגע להשקעה בהוצאת הדיסק הוא שיתף פעולה כנדרש, הגיע להקלטות אף בלילות ופעל בהתאם לחוזים. מאידך, בכל הנוגע להופעות, גילה הנתבע חוסר שיתוף פעולה לעיתים קרובות. מסקנה זו נתמכת בעדותו של התובע 2 אשר בתשובה לשאלה מתי התחמק הנתבע השיב: "בעיקר כשזה הגיע לנושא ההופעות. בתקופת ההקלטות הוא התייצב בזמן שנקבעו לו". מסקנה זו אף נתמכת בתצהירו של הנתבע עצמו בו נכתב כי מטרתו העיקרית של הנתבע בהתקשרות עם התובעים הייתה הפקת הדיסק. דא עקא, נראה כי הנתבע כשל מלהבין שעל מנת לקדם את הדיסק, עליו לשתף פעולה אף בנוגע להופעות. לטענת הנתבע, אילו היה מסכים להופיע על האוניה היה הדבר מעכב את הקלטת הדיסק. מן העדויות שבפניי עולה כי טענה זו אינה נכונה. התובעים שבים ואומרים כי מטרתם בניסיון להתקשר עם האוניה הייתה יצירת קשר בלתי אמצעי של הנתבע עם הקהל שעל האוניה לשם קידום הדיסק של הנתבע. לטענת התובעים, אילו היה הנתבע מסכים להופיע על האוניה היו מספיקים להפיק את הדיסק עוד קודם לכן, שכן רובו כבר היה מוכן, ואז ניתן היה לקדם את מכירת הדיסק על האוניה. לאור העדויות שהובאו בפניי אני משוכנעת כי אכן כך היה. הדברים אף מתיישבים עם התנהלותו של הנתבע לאחר שהחל הסכסוך בין הצדדים. הנתבע העיד בפניי כי לא הופיע כלל במשך 4 השנים האחרונות וטען כי חשש שהתובעים יתבעו אותו אם יקיים הופעות. אני סבורה כי אילו היה הנתבע מוכן להשקיע את כל כולו למען קידומו המקצועי, היה ממשיך להופיע למרות הכול, אף תוך לקיחת הסיכון שהתגמולים עבור ההופעות ייזקפו לטובת התובעים, כפי שהיה קורה בין כה וכה אילו היה פועל בהתאם לחוזים. נראה כי הנתבע ניסה ליהנות מיתרונותיו של ההסכם מבלי לשאת בחובות הכרוכות בהם. כך, הגיע הנתבע להקלטות אף באמצע הלילה כדי לקדם את הוצאת התקליט, אולם כשנדרש להתחייב לתקופה ארוכה של עבודה סירב מיד, אף מבלי לשקול את ההצעה לעומק. לפיכך, אני סבורה כי הנתבע בסירובו להצעה להופיע על האוניה הפר את ההסכם עם התובעים. לטענת התובעים, הנתבע אף הפר את החוזים בכך שלא הגיע לחלק מן ההופעות שארגנו לו ומונים בתצהיריהם רשימה של הופעות שארגנו לנתבע אליהן סירב הנתבע להגיע. הנתבע טוען כי מעולם לא סירב להופיע פרט לסירובו להופיע על האוניה. לטענתו הגיע לכל ההופעות שארגנו לו התובעים. לאור הראיות המונחות בפניי, אני מבכרת לקבל את עדותם של התובעים על פני עדותו של הנתבע. שני התובעים העידו בפניי כי הנתבע התחמק בכל הנוגע לקיום הופעות. הנתבע לא התייחס באופן ספציפי בתצהירו לרשימה שמנו התובעים ואך אמר בצורה לקונית כי מעולם לא סירב להופיע. הנתבע יכול היה בקלות רבה לתמוך טענתו זו בתצהיר של הקלידן שליווה אותו בהופעות שהיה בכוחו להעיד בנוגע להופעות שמנו התובעים כי הנתבע אכן הופיע כנדרש, אולם הקלידן לא הובא לעדות. זאת, בצירוף התנהלותו הכללית של הנתבע העולה ממסכת הראיות והעדויות שהובאה בפניי, המעידה כי הנתבע ראה בהקלטת הדיסק כמטרתו העיקרית והתחמק בכל הנוגע לקיום הופעות שאינן בפני קהל גדול מספיק או שאינן בשכר, מביא אותי למסקנה כי הנתבע אכן התחמק מקיום הופעות בתואנות שונות. לפיכך, טענת התובעים לפיה הנתבע הפר את החוזה אף בעניין זה מתקבלת. התובעים טוענים כי הנתבע הפר את החוזה אף בכך שהופיע באופן עצמאי מבלי לדווח להם. התובעים מונים בתצהיריהם רשימה של הופעות שלטענתם ביצע הנתבע מבלי לדווח להם אודותיהן. הנתבע טוען כי מעולם לא הופיע מבלי לדווח על כך לתובעים. לטענתו, הוא סיפר לתובעים מראש אודות כל ההופעות שביצע והם עודדו אותו להיענות להן בחיוב. הנתבע אף טוען כי השכר שקיבל בגין חלק מן ההופעות שמונים התובעים הגיע לידי הנגנים והוא לא נהנה ממנו כלל. עוד טוען הנתבע כי התובעים מונים ברשימה אף אירועים משפחתיים בהם שר ללא תשלום ובגינם לא היה עליו לקבל את רשותם. אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו טענתם בעניין זה. התובעים לא פרטו בתצהיריהם מניין שמעו אודות ההופעות שמנו ומניין דלו את הסכומים שלטענתם קיבל התובע בגין ההופעות. היות שהתובעים מעידים כי גילו אודות הופעות אלה בדיעבד, הרי שהמדובר בידיעה מכלי שלישי שלא ניתן לקבלה. הסכום הנתבע; פסקתי כי הנתבע הפר את החוזה בכך שסרב להופיע על האוניה וכן בכך שהתחמק מקיום הופעות שארגנו לו התובעים. לטענת התובעים, הם זכאים לסך של 305,821 ₪ בגין הפרה זו. התובעים הציגו את החשבוניות והקבלות בגין הוצאותיהם לקידום הנתבע, העולות כדי סך של 205,821 ₪. הנתבע טען כי המדובר בסכומים מופרזים ששולמו בגלל הניהול הכושל של התובע 1 וחוסר הבנתו המקצועי בתחום המוזיקה. טענה זו של הנתבע מתיישבת עם יתר טענותיו לפיהן התובעים ניהלו אותו באופן כושל וניסו לפגוע בהצלחתו המקצועית - טענות שכאמור בהרחבה לעיל, אינן יכולות להתקבל. הנתבע לא טען כי התובעים לא שילמו סכומים אלה ולכן עולה כי הללו אכן שולמו. התובעים אף טענו כי בגין סירובו של הנתבע להופיע על האוניה נגרם להם הפסד רווחים בסך 100,000 ₪. בנסיבות העניין, אני סבורה כי הסכום שתובעים התובעים הינו מופרז. ראשית, אף אם נקבל את הסכומים שציינו התובעים ככתבם, הרי שאילו הסכים הנתבע להופיע על האוניה, היו הסכומים שהיה מרוויח מהווים ראשית החזר ההוצאות שהוציאו התובעים - זאת כפי הקבוע בהסכמים בין הצדדים. לפיכך, לכל היותר רשאים התובעים לתבוע את סך הוצאותיהם בלבד ולא את הרווח שעשוי היה הנתבע להרוויח אילו הופיע. לא זו אף זו, אמנם כפי שפסקתי, מן העדויות עולה כי הנתבע אכן התחמק מקיום הופעות ואף סרב בניגוד להסכמים בין הצדדים להופעה על האוניה, דבר שבהכרח הביא לחשיפתו לפחות קהלים ולפגיעה בהצלחתו כזמר. מאידך, אין להתעלם מהעובדה שאי הצלחת הנתבע לא נובעת רק מהפרת החוזה על ידו. התובעים עצמם העידו ששיריו של הנתבע פשוט לא הצליחו בשוק (ר' עדות הנתבע 2 פרוטוקול 21.6.11 עמ' 16 שורות 17-20 וכן עמ' 17 שורות 17-26). נראה אפוא כי ההפרה אמנם פגעה בהצלחתו של הנתבע אולם ודאי שלא היוותה הגורם היחיד לאי הצלחתו. לפיכך, תביעת התובעים להחזר מלא של כל הוצאותיהם לשם קידום הנתבע אינה יכולה להתקיים. התובעים בבחירתם לחתום על הסכם עם הנתבע לקחו על עצמם סיכון שהנתבע לא יצליח כזמר והשקעתם תרד לטמיון. נראה כי סיכון זה אכן התממש. עם זאת, כאמור, הפרת החוזה על ידי הנתבע אכן פגעה ביכולתו הצליח כזמר בתחום הזמר הישראלי-הים תיכוני ולתובעים מגיע פיצוי בגין כך. התובעים לא הציגו ראיות בדבר גובה ההפסד שנבע מסירובו של הנתבע לקבלת העבודה על האוניה. התובע 1 טען כי בסיכום עם נציג האוניה דובר על סכומים של כ-4000$ בחודש אולם נציג האוניה לא הובא לעדות ולא הוצג כל מסמך המאשש טענה זו. אף ההסכמים בין הצדדים אינם קובעים גובה של פיצויים בגין הפרתם. לפיכך, ומשמדובר בתחום המוזיקה בו לא ניתן לקבוע במדויק רווח והפסד, הרי שאין מנוס מלקבוע פיצויים על דרך האומדנא. לעניין קביעת פיצוי על דרך האומדנה יפים דברי בית המשפט מפי כב' הש' ברנזון בע"א 711/72 נפתלי מאיר נ' הנהלת הסוכנות היהודית לא"י: "סעיף 76 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, הבדיל, לענין תשלום פיצויים, בין נזק סתם לנזק ממון כמובנם בפקודה לפי ההגדרות שבסעיף 2. לגבי נזק ממון קובע סעיף 76, כי - "לא יינתנו לו (לתובע) פיצויים בשל הנזק, אלא אם מסר פרטים עליו בכתב התביעה או בצירוף לו." דבר זה נובע גם מעצם ההגדרה של "נזק ממון", שהוא - "הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים". ובכן, גם לגבי הפסד מהסוג הידוע כנזק כללי, אין חובה להוכיח במדוייק את שיעורו, ודי בהבאת עדות המאפשרת את שומתו בכסף בצורה מניחה את הדעת. דוגמאות אינן חסרות. בתביעה על נזקי גוף, הפיצוי על כאב וסבל ועל הפסד השתכרות בעתיד הוא על דרך האומדן. גם בתביעה על הוצאת לשון הרע, שבה נתבע פיצוי של נזק ממון ישיר כראש נזיקין מיוחד, בנוסף לראשי הנזיקין המקובלים על גרימת נזק לשמו הטוב של התובע, לרגשותיו ולרווחתו הגופנית - די לטעון ולהוכיח הפסד בעל אופי כללי: כגון, בעל אכסניה המוכיח כי אחרי פרסום לשון הרע חלה אצלו ירידה באירוח ([‎;(EVANS V. HARRIES; (1856),[11 או בעלי עיתון המוכיחים בתביעה על פרסום לשון הרע נגדם, כי כתוצאה מהפרסום חלה ירידה כללית בתפוצת העיתון, [HARRISON V. PEARCE; (1859), ]12). בדומה לכך, נפסקים לא אחת פיצויים במישור דיני החוזים כשאין אפשרות לקבוע את שומת הנזק במדוייק, כמו למשל בתביעה על הפרת הבטחת נישואין ואף בתביעות בעלות אופי עסקי (ראה מקגרגור על פיצויים, מהדורה 13, סעיפים 256 ו-258)." (ההדגשה אינה במקור ר"ע) ראה גם, עא 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800 שם נקבע: "נראה לי, שאם הוכיח הנפגע, שנגרם לו נזק, הניתן לקביעה בכסף, ולו רק בדרך אומדן בלבד, כי אז יצא ידי חובת הראיה המוטלת עליו לעניין זכאותו, לפי סעיף 10לחוק התרופות. מטבע הדברים הוא, שנזקים שברווחים נמנעים, למשל, אינם ניתנים לחישובים מדויקים, וממילא שיעור הפסד הרווח אינו ניתן להוכחה מדויקת;" לאור הנתונים העומדים בפניי כפי שפורטו לעיל, אני מוצאת כי עקב הפרת החוזה על ידי הנתבע ואי שיתוף הפעולה שלו עם התובעים נגרם לתובעים נזק הנאמד ב-50,000 ₪, כשסכום זה כולל את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. סוף דבר; הנתבע ישלם לתובעים סך של 50,000 ₪. חוזההקלטה