1. התובע עבד כשומר ומאבטח אצל הנתבעת מיום 1.5.08 עד לפיטוריו ביום 10.3.09. 2. בפנינו תביעת התובע לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי מחלה, פיצוי על אבדן הכנסה, פיצוי על אי מתן הפסקות בעבודה ופיצוי על עגמת נפש. בכתב התביעה המתוקן נתבע גם פיצוי בגין הפרשה בחסר לפנסיה בחודש 11/08 אך התובע ויתר על תביעה זו (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 8-11). עובדות 3. הנתבעת היא חברה הנותנת שירותי שמירה. 4. התובע התקבל לעבודה בנתבעת ביום 1.5.08. עם קבלתו לעבודה חתם התובע על מסמכים שונים, בהם התחייבות להקפיד על הופעה בזמן לכל המשמרות להן ישובץ (נ/2). 5. מתחילת עבודתו עד לסוף שנת הלימודים תשס"ח עבד התובע באוניברסיטת בר-אילן. החל מחודש 11/08 עבר התובע לסניף ירושלים של הנתבעת והשתתף בקורס מאבטחים של משרדי ממשלה. תחילה הוצב בבניין ג'נרי בקריית הממשלה. לאחר שעבד בבניין ג'נרי תקופה קצרה הוא הועבר לעבוד כמאבטח ברשות האוכלוסין של משרד הפנים הממוקם במרכז העיר ב"בניין מבטחים". 6. אין מחלוקת שהעברתו של התובע לעבודה ב"בניין מבטחים" לאחר תקופת עבודה קצרה ב"בניין ג'נרי" נעשתה על פי דרישת קצין הבטחון של בניין ג'נרי (עדות יניב קינן מטעם הנתבעת, עמ' 6, שורות 1-5, עדות התובע בחקירתו הנגדית, עמ' 3, שורות 24-33). לטענת הנתבעת, דרישת קצין הבטחון של בניין ג'נרי נעשתה על רקע טענת קצין הבטחון בדבר בעיות משמעת של התובע שהתבטאו בסגנון הדיבור וההתבטאות של התובע. לטענת התובע, מר קינן אמר לו שהדרישה של קצין הבטחון להעברת התובע ממתקן בניין ג'נרי הוצגה על רקע בקשת התובע לא לשבצו למשמרות שבת בשל היותו שומר מצוות. ממכלול הראיות שבפנינו ומהתרשמותנו מעדות הצדדים, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת. 7. אין מחלוקת כי לאחר תחילת עבודתו של התובע ב"בניין מבטחים", היו שתי משמרות ליליות שבהן נציגי הנתבעת התקשרו לתובע בעקבות אי הופעתו למשמרת. הארוע השני היה ביום 24.2.09 ובעקבותיו התובע פוטר. האירוע הראשון היה כחודש לפני כן. הצדדים חלוקים לגבי מידת האשמה של התובע באי התייצבותו לאותן משמרות. 8. לגבי הארוע הראשון טען התובע כי לא ידע שהוא משובץ למשמרת לילה ולכן הוא הופתע כאשר קיבל שיחת טלפון ממר קינן בה נדרש להסביר מדוע לא הופיע למשמרת. לטענת התובע, היו בעיות ואי בהירויות רבות בסידורי העבודה וכפי הנראה, אירעה אי הבנה בעניין המשמרת, כאשר הנתבעת סברה שהתובע משובץ למשמרת לילית והתובע סבר שהוא משובץ למחרת בבוקר. 9. מכל מקום, התובע נענה לקריאת מר קינן בארוע הראשון והתייצב סמוך לאחר שקיבל את שיחת הטלפון הלילית. 10. האירוע השני היה ביום 24.2.09. אין מחלוקת שכאשר מר קינן התקשר לתובע בלילה בתאריך 24.2.09 לאחר שנוכח שהתובע לא התייצב למשמרת, התובע היה בחדר מיון ילדים, עם בנו התינוק שסבל מבעיה רפואית דחופה. אין מחלוקת כי לאחר אותה שיחה, בה הודיע התובע למר קינן שהוא נמצא בחדר מיון בשל בעיה רפואית דחופה ממנה סובל בנו, מר קינן הקפיץ מאבטח אחר למילוי המשמרת. לטענת התובע, אשר לא הוכחשה על ידי מר קינן ואשר מקובלת עלינו, דרש מר קינן מהתובע לפעול לכך שאשתו של התובע תחליף אותו בחדר המיון ותהיה עם ילדם, כדי שהתובע יוכל להתייצב למשמרת. התפתח בינו לבין מר קינן ויכוח בקשר לדרישה זו של מר קינן, בה אמר התובע למר קינן שאשתו ישנה ואין בדעתו להעירה (עדות התובע בחקירה ראשית בה אימץ את האמור בכתב התביעה וכן ראו מוצג נ/4). התובע העיד שאשתו היתה חולה אף היא באותו זמן ושהוא התרעם על כך שמר קינן לא גילה הבנה למצוקתו ועמד בתוקף על הדרישה להתייצבותו למשמרת. יצויין כי התובע תמך את טענתו כי אשתו היתה במצב רפואי שלא איפשר את נוכחותה בחדר מיון באותו לילה במסמך רפואי (ת/1), ואנו מאמינים לטענה זו. 11. לטענת מר קינן, אשר מקובלת עלינו, התובע לא הודיע מראש על כך שלא יתייצב למשמרתו שהיתה קבוע לליל 24.2.09. לטענת התובע, הוא לא ידע שהיה משובץ למשמרת של 24.2.09. אנו מקבלים עדות זו. עם זאת, מקובלת עלינו גם עדותו של מר קינן לפיה הוא לא קיבל את הסבריו של התובע בדבר אי הבנה לגבי לוח השיבוצים, ועמדתו היתה כי התובע עבר עבירת משמעת של אי התייצבות למשמרת ללא מתן הסבר או הודעה מראש, כפי שעולה מתרשומות שערך (נ/3 ו-נ/4). 12. 26.2.09 כתב קצין הבטחון של רשות האוכלוסין למר קינן מכתב בו נאמר כי אי התייצבותו של התובע למשמרת לילה בתאריך 24.2.09 היא הפעם השניה שבה התובע אינו מתייצב למשמרת ודרש מהנתבעת שלא להציב את התובע בכל אתרי רשות האוכלוסין. קצין הבטחון פירט נזקים שנגרמו לרשות האוכלוסין, הודיע שלא יאושרו לתשלום שעות נוספות שבוצעו על ידי מאבטחים שנאלצו להישאר במשמרתם בשל אי הגעת התובע וכן הודיע על קיזוז 2,000 ₪ מחשבון חודש 2/09 של הנתבעת. 13. התובע פוטר בעקבות האירוע מיום 24.2.09 בהודעה טלפונית של מר קינן לתובע מיום 25.2.09, תוך מתן הודעה מוקדמת, בה הציע מר קינן לתובע לבצע משמרות במתקנים שונים שאינם של "רשות האוכלוסין". 14. ביום 2.3.09 כתב התובע לנתבעת מכתב בו כינה את מר קינן "אחד הנבלות הכי גדולות במדינה" וטען כי מר קינן פיטר אותו סמוך לסיום שנת עבודה "אחרי שכנראה שאכזריות הולכת עם טמטום". 15. הנתבעת לא חלקה על כך שלתובע יתרת חופשה בלתי מנוצלת. לטענתה בכתב ההגנה, הגיע לתובע סך 1,209 ₪ בגין פדיון חופשה, והיא הודיעה על קיזוז סכום זה כנגד הקנס בו חוייבה על ידי רשות האוכלוסין לאחר האירוע מיום 24.2.09. במהלך ניהול התיק, שילמה הנתבעת לתובע, על פי המלצת כב' הרשמת חופית יזרעאלי גרשון, סך 1,209 ₪ כפדיון חופשה. התביעה לפיצויי פיטורים 16. התובע מבסס את תביעתו לפיצויי פיטורים על סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. לטענתו, פיטוריו נעשו על מנת להתחמק מחובת תשלום פיצויי פיטורים, ועל כן יש לפסוק לו פיצויי פיטורים למרות שלא עבד במשך שנה שלמה. 17. סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים קובע: "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים". 18. איננו נדרשים להכריע בשאלה אם פיטורי התובע היו "סמוך לפני שנת עבודה ראשונה", שכן מן העובדות שקבענו לעיל עולה בבירור שהנתבעת הוכיחה כי פיטוריו של התובע לא נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים. 19. אין חולק כי פיטוריו של התובע נעשו בעקבות האירוע השני בו הוא לא התייצב למשמרת לילית. אין מחלוקת כי קצין הבטחון של רשות האוכלוסין דרש את סילוקו של התובע מ"בניין מבטחים" ומכל מתקני רשות האוכלוסין. אין מחלוקת שזו לא היתה הפעם הראשונה שקצין בטחון של מתקן ממשלתי דורש את העברת התובע. 20. בנסיבות אלה, גם אם אנו מאמינים לתובע כי הוא לא היה אשם באי ההתייצבות לשתי המשמרות האמורות, עדיין אין בכך כדי לבסס את טענתו כי פיטוריו נבעו מכוונת הנתבעת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. כפי שקבענו, תפיסתו של מר קינן את אירוע אי ההתייצבות היתה שהתובע נעדר ממשמרת ללא הסבר וללא הודעה מראש. ייתכן שבירור עם התובע היה מעלה שאכן חלה טעות בתום לב או אי הבנה שבעטיה לא התייצב התובע, וכי התנהגותו לא היתה נגועה בחוסר אחריות, ואולם לפי קביעתנו, כך תפס זאת מר קינן ועל כן פיטוריו לא היו בשל רצונה של הנתבעת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. 21. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובע לפיצויי פיטורים. דמי הבראה 22. התובע לא השלים שנת עבודה ולכן אין הוא זכאי לדמי הבראה. פדיון חופשה 23. התובע תבע סך 2,000 ₪ כפדיון חופשה. הנתבעת טוענת כי סך 1,209 ₪ הינו גבוה יותר מסכום פדיון החופשה המגיע לתובע בהתחשב בחלקיות משרתו. 24. הנתבעת מפנה לכך שסך השכר ששולם לתובע בתקופת עבודתו היה 26,460 ₪, כפי שעולה מוצג נ/5. בהתחשב בכך שהתובע עבד 10 חודשים (הנחה כזו מקלה עם התובע שכן בפועל התובע לא עבד בחודש אוקטובר 2008), מדובר בהיקף משרה של 69% (לפי 26,460/38,500). 25. בהתאם לכך, התובע היה זכאי לפדיון חופשה בגין 10 ימים בסך 1,143 ₪ (לפי 20.70 ₪*8=165.6*10=1,656*69% =1,143 ₪. בהתאם לכך, צודקת הנתבעת כי הסכום ששילמה לתובע בסך 1,209 ₪, על פי המלצת בית הדין, מסלק את חובה לתובע בגין פדיון חופשה. דמי מחלה בגין מחלת ילד 26. התובע תובע דמי מחלה בגין היעדרותו מן העבודה במשך שמונה ימים מיום 24.2.09. לטענת התובע, הוא היה זכאי להודעה מוקדמת לפיטוריו ובתקופת ההודעה המוקדמת, בה היה זכאי באופן עקרוני לעבוד או לקבל תמורת הודעה מוקדמת, הוא היה זכאי להעדר בגין מחלת ילד. 27. הנתבעת מבססת את התנגדותה לתביעת התובע על עדותו בחקירתו הנגדית לפיה התובע כעס על כך שבתקופת ההודעה המוקדמת לא איפשרה לו הנתבעת לעבוד ב"בניין מבטחים" אלא שלחה אותו "לסתום חורים" באתרים אחרים (עמ' 5, שורות 2-4). משמעות הדבר היא, לטענת הנתבעת, שהתובע לא נדרש להיעדר מן העבודה בשל מחלת ילדו. כן טוענת הנתבעת כי התובע לא הציג לה אישורים רפואיים למחלת ילדו אלא כעבור מספר חודשים. 28. חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג-1993 קובע כי "עובד שנעדר מעבודתו .. בשל מחלת ילד, ימסור למעבידו הצהרה חתומה בידו ...". 29. איננו סבורים שהנתבעת צודקת בטענתה שהתובע לא הוכיח כי הוא נעדר מעבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת עקב מחלת ילדו. העובדה שהתובע טען כי שיבוצו ב"סתימת חורים" היווה הרעת תנאים אינה מלמדת על כך שאי עבודתו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת לא נבעה ממחלת ילדו. התובע הגיש תעודת שחרור מבית חולים המעידה על אישפוזה של אשתו החל מיום 1.3.09, ולפי האמור בה אשת התובע היתה חולה לפחות שלושה ימים לפני יום קבלתה. בהתאם לכך, יש תימוכין לטענת התובע בעדותו שאשתו לא יכלה לשמור על ילדם המשותף בשל מחלה ממנה סבלה באותה עת. 30. בהתאם לכך, היעדרות התובע מעבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת נבעה ממחלת ילדו. 31. התובע קיבל הודעה מוקדמת של שמונה ימים. לפי היקף משרתו ניתן להניח שהוא היה משתבץ לעבודה בחמישה ימים. התובע זכאי על פי חוק דמי מחלה ל-37.5% משכר עבודה ליום בגין היום השני והשלישי ולשכר מלא בעד הימים הרביעי והחמישי. בהתאם לכך, התובע זכאי לדמי מחלה בעד 2.75 ימי עבודה, ובסך הכל ל-455.40 ₪. פיצוי על אבדן הכנסה 32. אין בסיס משפטי לתביעת התובע לפיצוי על אבדן הכנסה בגין התקופה בין פיטוריו לבין המועד בו מצא עבודה אחרת, ועל כן תביעה זו נדחית. פיצוי על עגמת נפש 33. לא מצאנו בסיס משפטי לפסיקת פיצוי על עגמת נפש. התובע סבור שמגיע לו פיצוי בעד מה שלדעתו היתה התנהגות לא ראויה של מר קינן בכך שעמד על דרישתו להתייצבותו למשמרת של ליל 24.2.09, גם לאחר שהתובע הבהיר למר קינן כי הוא נמצא בחדר מיון עם ילדו. 34. איננו סבורים שיש בסיס לפסיקת פיצוי לתובע בגין עגמת נפש, שכן פיטוריו לא היו שלא כדין. 35. כשם שהתובע סבר, בתום לב, שהוא לא היה משובץ למשמרת הלילה ביום 24.2.09, כך גם מר קינן סבר, בתום לב, שהתובע ידע על היותו משובץ למשמרת ועל כן סבר כי אי התחייבותו היתה עבירת משמעת. 36. לאחר פיטוריו, התובע לא פנה לנתבעת בדרישה לבטלם בשל אי ביצוע בירור או שימוע בקשר לאירוע מיום 24.2.09. פניית התובע לנתבעת היתה דרישה לתשלומים כספיים שונים בגין זכויותיו ובגין "עגמת נפש". 37. בנסיבות אלה, איננו רואים בסיס לפסיקת פיצוי בעד עגמת נפש. פיצוי על אי מתן הפסקות 38. תביעה זו של התובע לא הוכחה. התובע לא תמך את טענתו בעניין זה בכל ראיה, אף לא בעדות בעל פה מטעמו. סוף דבר 39. התביעה נדחית ברובה. הנתבעת תשלם לתובע סך 455.40 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.09 ועד לתשלום בפועל. 40. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. 41. פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. פיצוייםהפסקות בעבודה