הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי בהסכם לאספקת ציוד בנייה ובהסכם לשכירות פיגומים. התובע, עוסק בהשכרת ציוד בנין ופיגומים לקבלנים. לטענתו, השכיר ציוד ופיגומים לנתבעים שבנו שתי יחידות דיור בבנייה עצמית, אך לא קיבל תשלום עבור ההשכרה. יתר על כן, חלק מהציוד לא הוחזר. מכאן התביעה שלפניי שהועמדה על סך 150,438 ₪. עיקר טענות התובע: 2. מר יונתן מיניס (להלן: "התובע"), עוסק בהשכרת ציוד בנין ופיגומים לקבלנים ויזמים פרטיים. 3. סמוך לתאריך 5.8.08, פנה לתובע הנתבע 2, מר זהר דוד (להלן: "דוד"), שבנה בבנייה עצמית בגדרה שתי יחידות דיור, על מנת להזמין ממנו ציוד עבור אתר בניה. בתום פגישה זו, התובע והנתבע נסעו לאתר הבניה ברח' אליעזר קסטנר 5 בגדרה (להלן: "האתר"). 4. באתר פגשו את בנו של נתבע 2, מר זהר מאיר (להלן: "מאיר"). הנתבע 1 הציג לתובע את מנהלי העבודה באתר, שהזדהו כ"וחיד ומסעוד". 5. בפגישה שנערכה באתר סוכמו הפרטים הבאים (להלן: "הסכם השכרת הציוד"): א. ההתנהלות המקצועית תתבצע בין התובע לבין הנתבעים בלבד, ולא מול מנהלי העבודה. ב. התובע ישכיר לנתבעים ציוד לבנין לפי מפרט: לוחות עץ במחיר של 500 ₪ לכל 100 יחידות, קרשים במחיר של 500 ₪ לכל 50 יחידות, דיקטים במחיר 30 ₪ ליחידה ורגלי בנין בעלות של 5 ₪ ליחידה (כולל "כובע"). ג. עלות הובלה 250 ₪ + מע"מ לכל כיוון. 6. בהתאם לסיכום, סיפק התובע, בתאריכים 5.8.08 ו- 13.8.08, ציוד בנייה כדלקמן: 200 לוחות, 220 רגלי בניין, 300 דיקטים ו-620 קרשים. עלות השכרה חודשית של ציוד זה עמדה על סך 17,300 ₪. התובע הוביל את הציוד בחמישה סבבים, שמחירם 2,500 ₪. הואיל והנתבעים שכרו את הציוד האמור לחודשיים, דמי השכירות הינם סך 34,600 ₪ (17,300X2). 7. במעמד מסירת הציוד נכח הנתבע 2, והוא שלח את מנהל העבודה לספור את הציוד ולחתום על קבלתו. 8. הנתבעים לא שילמו על השכרת הציוד. יתר על כן, חלק מהציוד לא הוחזר: 62 רגלי בנין, 445 קרשים 150 לוחות ו-176 דיקטים. עלות השכרתו של הציוד החסר לחודש עומדת על סך 10,790 ₪. משכך, עלות השכר הראוי עבור הציוד שלא הוחזר הועמדה על סך 53,950 ש"ח (10,790 ₪ X חמישה חודשים). 9. בנוסף, גרס התובע, שמקום בו הנתבעים נמנעו להחזיר את הציוד, עליהם לשלם את מלוא מחירו בסך 32,210 ₪. 10. התובע פנה פעמים רבות לנתבעים כדי להסדיר את החוב, אך הנתבעים שילמו רק 14,500 ₪. לפיכך, הועמד סכום התביעה בגין השכרת הציוד על 127,865 ₪ כולל מע"מ (142,365 ₪ שמתוכם הופחתו 14,500 ₪ ששולמו). 11. בנוסף לציוד, בתאריך 19.10.08 ביקש מאיר לשכור מהתובע פיגומים למשך חודש. בין הצדדים סוכם שדמי השכירות החודשיים בגין הפיגומים יעמדו על סך 4,000 ₪ לא כולל מע"מ (להלן: "הסכם הפיגומים"). בהתאם להסכם הפיגומים, סיפק התובע באותו היום לנתבע את הפיגומים ומאיר שילם מראש 4,000 ₪ עבור חודש ההשכרה. 12. שבוע לאחר אספקת הפיגומים, מאיר ביקש תוספת של 10 "מיטות" (המשטח של הפיגום). על כן, הגיע התובע לבקר באתר הבניה. להפתעת התובע, בעת ביקורו באתר, מצא שחלק מהפיגום חסר, וכששאל היכן הפיגום לא קיבל מענה. משכך, התובע הודיע לנתבעים שהוא מנתק איתם קשר והנתבעים אסרו על התובע להיכנס לאתר הבניה. 13. התובע פנה לדוד, כדי ליישב את המחלוקת וכדי להחזיר הפיגומים שנותרו באתר הבניה. דוד הגיע לביתו של התובע והבטיח כי הוא ידאג להשבת הפיגום בזמן, קרי עד ה-20.11.08. 14. בתאריך 25.11.08, ראה התובע שהציוד עדיין לא הוחזר, לכן הודיע לדוד שהוא מגיע לפרק את הפיגומים. משכך, דוד הגיע למחסנו של התובע וחתם על התחייבות להסדיר את התשלום עבור ההשכרה ועבור האיחור בהשבת הפיגומים. 15. בתאריך 3.12.08 הודיע דוד לתובע שהפיגום פורק והוא מוזמן לבוא לקחת אותו. כשהתובע הגיע לאתר הבניה, מצא שחלק מהפיגום חסר וחלקו פגום. 16. לנוכח התנהגות הנתבעים, התובע הזמין חוקר פרטי שיתעד ויספור את חלקי הפיגום והציוד באתר הבניה. בתאריך ה-5.1.09 החוקר הפרטי תיעד וספר את חלקי הפיגום וציוד הבניה באתר, בנוכחות הנתבע 2. 17. בשל חוסר זה, על הנתבעים לפצות את התובע בגין הפיגום בסך 21,784 ₪: חודשיים שכירות, סך 5,280 ₪ (8,000 ₪ לחודשיים השכרה, מתוכם הופחת 4,000 ₪ ששולמו בתוספת מע"מ); חודשיים הפסד דמי שכירות ראויים, בגין הפיגום שאבד - 1,800 ₪; חמישה חודשי הפסד דמי שכירות ראויים, בגין תקופת השכירות עד להגשת התביעה, על סך 4,640 ₪ וערכו של הפיגום שלא הוחזר, לפי שווי מחירון, 11,864 ₪. 18. מכאן הועמד סכום התביעה הכולל, בגין הסכם השכרת הציוד ובגין הסכם הפיגומים, על סך 150,438 ₪. עיקר טענות הנתבעים: 19. הנתבעים הכחישו ששכרו ציוד בנין מהתובע. לטענתם, הם שכרו ציוד בנין מגורם אחר: ליפא אבינדב בע"מ. 20. בין הנתבעים לקבלן השלד הוסכם שקבלן השלד אחראי על אספקת ציוד הבניה ותשלומו. על הסכם השכרת הציוד חתם קבלן השלד, מר מסעוד שללפי, לצרכיו שלו ולא כעובד מטעם הנתבעים. משכך, אין לתובע יריבות עימם לעניין זה. 21. ההתקשרות היחידה עם התובע הייתה לגבי השכרת הפיגום לתקופה של חודש ימים, החל מתאריך 19.10.08. הנתבעים פנו לתובע בכדי שיבוא וייקח את הפיגום בחודש נובמבר, בתום תקופת ההשכרה. משכך, אין לחייבם בגין דמי שכירות ראויים עבור חודש השכרה נוסף. 22. מקום בו התובע סירב לקחת את הפיגום בזמן, אין הוא יכול להלין על כך שחלק מהציוד נעלם. 23. התובע מבקש לחייבם באופן כפול הן על אבדן דמי שכירות בגין פיגום שאבד והן על שוויו המלא. כמו כן, הסכומים שמפורטים בתביעה מוגזמים ואינם סבירים. 24. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים: מצד התובע: מר יונתן מיניס - התובע, מר גרפי יאיר - חוקר פרטי מטעם התובע. מצד הנתבעת: מר זהר דוד - נתבע 1, מר זהר מאיר - נתבע 2, מר חליל אבו-אסד - עובד באתר הבניה של הנתבעים. מר קונסקי חיים - מנכ"ל ובעלים של חברת אספקת חומרי בניה, מ.צ.ב בע"מ (שני הצדדים הסתמכו על עדותו לעניין מחיר ציוד הבניין). דיון והכרעה: 25. בשנת 2008 הנתבעים החלו בפרויקט בנייה פרטי בגדרה. אחד הבתים נבנה עבור מאיר. הבית הנוסף נבנה עבור קרוב משפחה אחר. דוד הוא שניהל את פרויקט הבניה. כך, דוד אישר שהוא ניהל את פרויקט הבניה: "אני ניהלתי את כל הפרויקט הזה, אני השגחתי עליו מאחר והמקצוע שלי היה כזה". [פר' עמ' 64 ש' 18-17] 26. וכך העיד לפניי מאיר, בנו של דוד: "מבחינתי כל הסיפור הזה של הבנין, אבי התעסק עם זה בעברו הרחוק, הוא לקח על עצמו פיקוח את הפיקוח של הבניה." [פר' עמ' 42 ש' 11-10] 27. דוד גרס, שהוא רכש עבור בנו את ציוד הבניין מליפא אבינדב בע"מ, כדי לבנות את החומות החיצוניות של הבית. כמו כן, הוא שכר קבלן שלד עצמאי, שאחראי על הבאת הציוד והפועלים. קבלן זה הוא ששכר את הציוד מהתובע לבניית השלד. לגרסתו, דוד היה אחראי על בנית החומות החיצוניות וקבלן השלד אחראי, באופן עצמאי, לבניית השלד. וכך עלו הדברים בעדותו של דוד: "אני אסביר: יש עבודות שלד, בחוץ ובחומות שהכול צריך עצים וצריך דיקטים, וכל מיני דברים שאני עשיתי עם אנשים שלי, יש דברים שעשה קבלן השלד, ויש דברים שאני עשיתי, כל אחד עשה את הדברים שלו." [פר' עמ' 65 ש' 3-1] בהמשך עדותו לפניי, אישר דוד את העסקת קבלן השלד: "ש. מי זה מסעוד שללפי. ת. זה הבן אדם שעשה אצלנו את השלד." [פר' עמ' 66 ש' 24-23] וכך תיאר את העסקה מר חליל אבו-אסד בעדותו לפניי: "ש. משפחת זוהר הביאו פה קבלות שהוא קנו מאיזה שהוא מחסן את העצים. ת. קנה גם ממחסן. קנה עצים. את החומה לא מסעוד עשה...בשביל החומה הנתבעים קנו עצים. ש. ורק בשביל החומה. ת. כן." [פר' עמ' 59 ש' 21-18] לחיזוק גרסתם, הציגו הנתבעים: קבלות מליפא אבינדב בע"מ עבור קניית עצים [נספח 1 ל-נ/2] והסכם העסקתו של מסעוד שללפי קבלן השלד [נספח 1 ל-נ/4]. כן זימנו הנתבעים את מר אבו אסד, שעבד כפועל באתר, אלא שעדותו של מר אבו אסד לא תרמה לבירור המחלקות הואיל ולא היה עד ישיר לסיכומים בין הצדדים והוא ניזון מדברים שמסר לו לכאורה מסעוד שללפי [פר' עמ' 58 ש' 23-29; פר' עמ' 59 ש' 10 ו-ש' 23-24]. 28. התובע מצדו גרס, שהנתבעים פנו אליו להשכרת הציוד, וכי סיכמו על אספקת הציוד בעל-פה. דוד הציג את עצמו כאחראי על פרויקט הבניה. בנוסף, הנתבעים הציגו לפני התובע את מר מסעוד שללפי כמנהל העבודה באתר, שלו ניתנה הרשאתם לחתום על השכרת הציוד. כך תיאר התובע את העסקה: "...פעם ראשונה שהוא [דוד - א.ש.] בא אלי הביתה, ואמר לי אני בונה שני רחובות ממך, ואני רוצה שתספק לי ציוד, אנחנו קבלנים ואנחנו רוצים שתספק לנו...הוא אמר לי אני צריך קרשים, דיקטים ככה, אמר לי זה מנהל העבודה שלי, זה מסעוד...תספק לנו ציוד, אני [דוד - א.ש.] פה בעל הבית אחראי..." [פר' עמ' 27 ש' 23-19] בהמשך עדותו לפניי, תיאר התובע את יחסיו עם הנתבעים ומנהל העבודה: "דוד אמר לי טלפונית תביא ציוד, מה שמסעוד הוא מנהל העבודה שלי, יחתום לך - מקובל עלי." [פר' עמ' 27 ש' 30-29] 29. לחיזוק גרסתו, צירף התובע שני מסמכים מקוריים שערך בכתב ידו על גבי דפי מחברת. במסמכים פורטה כמות הציוד שסיפק התובע לאתר הבנייה "עבור דוד זוהר" וכן פורט מועד האספקה. המסמכים נחתמו על ידי מסעוד [ת/6 ו-ת/7]. 30. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני רואה לנכון להעדיף את גרסתו של התובע, על פיה הנתבעים הם אלה שאחראים לפרויקט הבניה ולשכירת הציוד מהתובע: ראשית, פרויקט הבניה הוא פרטי. הנתבעים הם שניהלו את הבנייה ופיקחו עליה באופן עצמאי, כפי שעולה מעדותם לפניי. שיטת פעולה זו של הנתבעים, מתיישבת יותר עם שכירת הציוד מהנתבע באופן ישיר. שנית, חוזה העבודה עם קבלן השלד שהציגו הנתבעים ועליו הם מסתמכים בכדי להוכיח שאספקת הציוד לא נעשתה על ידם, אינו חתום. חלקו של ההסכם אף אינו קריא וממילא הוצג עותק ממנו ולא הוצג המסמך במקור [נספח 1 ל-נ/4]. על כן, משקל ראיה זו נמוך מאד. שלישית, הנתבעים לא זימנו לעדות את קבלן השלד, מסעוד. משבחרו הנתבעים שלא להעיד את מסעוד, חזקה שעדותו הייתה מזיקה לעניינם. רביעית, עדותו של התובע, על-פיה מסעוד שכר את הציוד עבור הנתבעים, לא נסתרה. אף מצאתי חיזוק לעדות התובע, במסמכים החתומים שהציג, שנערכו בזמן אמת, לפיהם מסעוד קיבל את הציוד עבור הנתבעים [ת/6 ו-ת/7]. חיזוק ראייתי נוסף עולה מהקבלות שהנפיק התובע לנתבעים עבור תשלום חלקי בגין השכרת הציוד, קבלות שנערכו לכאורה בזמן אמת, עוד בחודשים אוגוסט-ספטמבר-אוקטובר בשנת 2008 [ת/5 וכן ראו את הסבריו של התובע פר' עמ' 50 ש' 17-18]. חמישית, התרשמתי מעדותו של התובע שלא ישכיר ציוד, אלא לגורם מוכר ובעל כתובת קבועה, כדוגמת הנתבעים [פר' עמ' 28 ש' 19-27]. שישית, הקבלות מחברת ליפא אבינדב בע"מ [נספחים 1-2 לנ/2], מלמדות שהנתבעים נהגו להזמין במישרין חומרי בנייה וציוד, באמצעות קבלן השלד מסעוד שללפי, כאשר חשבוניות התשלום היו על שמו של מאיר. היינו, הוזמנו חומרי בנייה וציוד לאתר, כאשר מי שנשא בתשלום הוא מאיר, מזמין הבנייה. מעבר לכך, התברר שחומרי בנייה אלה, אינם מייתרים את ההזמנה מהתובע, שכן אלה שמשו לעבודות הפיתוח: חומות, שבילים וכיו"ב [עדות דוד, פר' עמ' 65 ש' 11]. מטעמים אלה אני קובע שהנתבעים הם שהתקשרו עם התובע בהסכם לשכירת הציוד. 31. התובע עתר לפסיקת פיצוי כספי על יסוד שתי עילות שונות: האחת, מכוח עילה חוזית, הפרש דמי שכירות בגין הפרת הסכם השכרת הציוד בסך 28,536 ₪. בנוסף, עתר התובע לפיצוי בגין שווי הציוד שלא הוחזר בסך 37,636 ₪ [פר' עמ' 35 ש' 12-11]. השנייה, מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט: פיצוי בגין דמי שכירות ראויים, בגין אובדן הציוד שלא הוחזר, כחמישה חודשי השכרה נוספים עד תחילת המשפט, על סך 53,950 ₪. 32. הנתבעים, גרסו שלא סיכמו כל מחיר עם התובע. לשיטתם, גם במסמכים שהציג התובע לא ננקב מחיר. עוד טענו, שהמחירים אותם מבקש התובע מוגזמים. לחלופין טענו, שאין לחייבם גם בגין דמי שכירות וגם בגין שווי הציוד, הואיל והדבר מביא לכפל פיצוי. 33. הן התובע והן הנתבעים הסתמכו על הצעות מחיר של פיגומים וציוד בנייה של מ.צ.ב. בע"מ, חברה לאספקת חומרי בניה [ת/1 ו-נ/1]. הן התובע והן הנתבעים הסתמכו על עדותו של מנכ"ל מ.צ.ב בע"מ, מר קונסקי חיים, כמומחה לעניין מחיר הציוד. התובע הציג הצעת מחיר להשכרת הציוד ואילו הנתבעים הציגו הצעת מחיר למכר הציוד. וכך הסביר מר קונסקי את ההבדל בין מחירי השכרה לבין מחירי מכירה בשוק הבנייה: "אם באת להשכיר יש מחיר של השכרה, מחיר של קניה הוא לקחת ורכשת לך. אז יש מחיר של קניה...מתחיל בפעם הראשונה הכי טוב [להשכיר - א.ש.] ובפעם השנייה...אחרי הפעם העשירית תראה איזה אידיוט הייתי, למה לא קניתי ציוד." [פר' עמ' 20 ש' 9-4] מר קונסקי אישר שהמחירים בהם נקב התובע הינם סבירים, ביחס למקובל בשוק: "ש. ...האם המחירים נראים לך סבירים. ת. ...אני יכול להגיד ש-300 דיקטים נראה לי מחיר סביר... ש. מה עם יתר הרכיבים? ת. רגלי בנין - זה אפילו זול." [פר' עמ' 16 ש' 33-27] כך אף לגבי מחיר קניה: "המחיר הוא מקובל, המחיר הוא בקניה. אני מבקש להוסיף: המחיר הוא לא יקר, אם תבקשי היו[ם] מחיר אז תראי מחיר יותר יקר, זה לא ישחק לטובתך." [פר' עמ' 20 ש' 33-32] 34. התרשמתי לחיוב מעדותו של מר קונסקי. התרשמתי שמר קונסקי מנהל חברה מובילה בארץ בתחום הציוד לבנייה. למר קונסקי אין כל אינטרס בתוצאת המשפט. אני רואה בעדותו עדות מקצועית ומהימנה שיש להעניק לה משקל רב. משכך, אני מקבל את הסבריו לגבי הפער בין מחיר השכרה לבין מחיר מכירה. מר קונסקי העיד לפניי שהמחירים להם טען התובע הינם במסגרת המחיר המקובל בשוק הבנייה. על כן, אני מקבל את טענת התובע לגבי אמדן מחיר הציוד הן בשוויו והן בהשכרתו. אני קובע שדמי השכירות הם 17,300 ₪ לחודש בגין הציוד שהוזמן וסופק בתוספת דמי הובלה בסך 250 ₪ לכל כיוון. 35. משקבעתי לעיל, שאכן נכרת הסכם השכרת ציוד בין התובע לבין הנתבעים, על הנתבעים לשלם לתובע בגין השכרת הציוד והובלתו החל מחודש אוגוסט 2008 ועד החזרת עיקר הציוד בראשית חודש אוקטובר 2008, כחודשיים לאחר אספקתו [ת/6, ת/7 וכן סעיף ס' 11 לת/3]. סכומים אלה מסתכמים בסך 34,600 ש"ח בצירוף מע"מ וכן דמי הובלה בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. על פי גרסת התובע, שלא נסתרה, שולמו לו על חשבון דמי השכירות סך 14,500 ₪. על כן היתרה לתשלום בגין שכירת הציוד היא 26,216 ₪ כולל מע"מ. 36. כאמור, בנוסף לעילה החוזית, התובע עתר לפסיקת דמי שכירות ראויים בהיקף של חמישה חודשי שכירות, הואיל והנתבעים לא החזירו כלל את חלקו של הציוד. אכן, על הנתבעים מוטלת חובת השבה בגין ציוד ששכרו מעבר לתקופת ההסכם ולא הוחזר לתובע, כל זאת מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"). יחד עם זאת, לפי הסיפא של סעיף 2 לחוק עשיית עושר, בית המשפט רשאי לפטור מהשבה, כולה או מקצתה, אם ראה שאין ההשבה צודקת בנסיבות העניין. 37. בענייננו, אני סבור שהשבה כפולה, הן בגין שווי הציוד והן בגין דמי שכירות לתקופה של חמישה חודשים כפי שדרש התובע, תהווה כפל פיצוי בגין אותו ראש נזק. בכך עלול התובע להתעשר שלא כדין [דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט 728-729 (מהדורה שנייה, 1998)]. בנסיבות דנן, אני סבור שצודק ונכון יהיה לחייב את הנתבעים להשיב לתובע דמי שכירות בגין חודש השכרה אחד נוסף, כדמי שכירות ראויים בנוסף לשווי הציוד שנעלם. פיצוי בשיעור זה הולם את היותו של התובע בעל עסק מסחרי להשכרת ציוד לבניין ומתיישב עם הערכת הפסדיו בגין אבדן הציוד. מטעמים אלה, אני קובע שהנתבעים יפצו את התובע עבור חודש השכרה נוסף בגין הציוד החסר, בסך 10,790 ₪ בצירוף מע"מ (12,516 ₪) [ס' 13 (ג) לת/3]. 38. התובע אף עתר לתשלום שווי הציוד שלא הוחזר. התובע ערך תחשיב בתצהירו [ס' 13 (ד) לת/3], ממנו עולה שמחיר הציוד החסר הוא 32,210 ₪ בצירוף מע"מ. מר קונסקי אישר בעדותו לפניי את סבירותו של מרבית התמחיר [פר' עמ' 17 ש' 5-17]. יחד עם זאת, מאחר שמר קונסקי התרשם שחלק מהפריטים תומחרו ביתר בשיעור של כ - 20% ואף בהתחשב בכך שמדובר בציוד משומש, אני מפחית מהתמחור של התובע 30%, זאת על דרך האומדנא. על כן אני קובע שמחיר הציוד החסר הוא 22,574 ₪ בתוספת מע"מ (26,155 ₪). סיכומו של דבר, בגין אי השבת הציוד ישלמו הנתבעים לתובע סך 38,671 ₪ (12,516+26,155). 39. התובע טען שבנוסף לציוד לעיל, שכרו ממנו הנתבעים פיגומים. הנתבעים לא שילמו בעבור השכירות ואף לא החזירו את הפיגומים במועד. יתר על כן, הפיגומים שהשכיר לנתבעים לא הוחזרו בשלמותם [פר' עמ' 34-33]. לחיזוק טענותיו, הציג התובע הסכם השכרת הפיגומים שנחתם על ידי דוד וכן הציג הסכם להמשך השכרת הפיגומים, שנחתם על ידי מאיר [נספחים 4-3 ל-ת/3]. 40. לנוכח המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים, התובע אף הזמין חוקר פרטי שיתעד בצילומים את אתר הבניה, בנוכחות דוד [פר' עמ' 24 ש' 19-17; פר' עמ' 70 ש' 29-28; ת/3]. החוקר מר גרפי פירט בתצהירו את חלקי הפיגום שנמצאו באתר [ס' 9 לת/2]. החוקר תיעד ממצאיו בתמונות ואלה לא נסתרו. 41. התובע העמיד את סכום הפיצויים עבור חודש השכרת הפיגומים הנוסף על סך 4,640 ₪, וסכום שווי חלקי הפיגומים שלא הוחזרו בסך 11,864 ₪, על בסיס הצעת המחיר של מ.צ.ב. בע"מ [ת/1]. 42. הנתבעים הודו ששכרו את הפיגומים מהתובע. כך, בתצהירו אישר דוד ששכר את הפיגומים בתאריך 19.10.08 [ס' 20 לנ/4]. דוד חזר על גרסה זו גם בעדותו לפניי: "ש. למה פנית אתה ובנך בקשר לפיגומים. ת. ...הייתה פנייה אחת ראשונה שלי ואיתו [התובע - א.ש.] עשיתי הסכם, סגור, נסגר." [פר' עמ' 70 ש' 12-11] גם מאיר הודה שהיה הסכם עם דוד ושהוא האריך הסכם זה: "אמרתי לו [לתובע - א.ש.] שמה שסיכם אבי איתך אני עומד מאחוריו. אני לא מסיר מזה לרגע את האחריות." [פר' עמ' 46 ש' 3-2] 43. על יסוד המסמכים שהציג התובע, ולאור עדויות הנתבעים שמהוות הודאת בעל דין, אני קובע שהנתבעים שכרו את הפיגומים מהתובע בדמי שכירות חודשיים בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. על כן על הנתבעים לשלם לתובע דמי שכירות בגין שלושת חודשי השכירות (מעוגל). הואיל ושולמו לתובע דמי שכירות בגין החודש הראשון, היתרה לתשלום בגין דמי השכירות היא סך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ. 44. בנוסף לדמי השכירות, על הנתבעים להשיב לתובע גם את עלות חלקי הפיגום החסרים, זאת בהתבסס על התיעוד שערך החוקר גרפי ועל פי מחירון מ.צ.ב. סכומים אלה הינם סך 10,228 ₪ בתוספת מע"מ. 45. סיכומו של דבר - על הנתבעים לשלם לתובע סך 9,280 ₪ בגין דמי השכירות וסך 11,864 בגין הציוד החסר. סכומים אלה מצטברים לסך 21,144 ₪. 46. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נידחות. 47. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה העיקרי, ואני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע כמפורט להלן: א. בגין יתרת דמי השכרת ציוד הבניה והובלתו - סך 26,216 ₪, ב. בגין אי החזרת ציוד הבניה - סך 38,671 ₪, ג. בגין השכרת הפיגומים ואי החזרתם - סך 21,144 ₪. הנתבעים ישלמו איפוא, לתובע סך 86,031 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. כן אני מחייב את הנתבעים בהוצאות משפט: אגרת בית משפט, שכר החוקר בסך 900 ₪ ושכר העדים. כן יישאו הנתבעים בשכ"ט ב"כ התובע בסך 12,000 ₪. סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 15.8.12. חוזהשכירות