1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עפ"י בקשת המשיב ומחמת אי הגשת כתב הגנה מטעם המבקש. 2. המבקש טוען בבקשתו כדלקמן: א. מעולם לא קיבל את כתב התביעה וכי לראשונה נודע לו על קיום התביעה ופסק הדין כנגדו היה ביום 8/12/95, עת הגיע לביתו שוטר והביא לו הזמנה לסור למשטרה - התראה לפני ביצוע הליך מעצר לילה (אשר העתק ממנה צורף לבקשה). ב. כתב התביעה וההזמנה לדין הוחזרו ע"י רשות הדואר מהנימוק "לא נדרש". ג. המבקש מתגורר ברחוב חרוב 5 בחיפה וכי במשך כל תקופת מגוריו בכתובת הנ"ל חל בלבול בין רחוב חרוב 5 לבין רחוב חורב 5 ודברי הדואר המופנים אליו הולכים לאיבוד או מגיעים אליו לאחר שהם מסתובבים ברחבי חיפה במשך חודשים. 512 ד. לגופו של ענין, המבקש טוען כי לא לווה מהמשיב סכום כלשהו ואינו חייב לו דבר. 3. הבקשה לביטול פסק דין הועברה לתגובת ב"כ המשיב אשר הוגשה בפועל. 4. ב"כ המשיב התנגד לבקשה וטען בתגובתו: א. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 18/12/02, קרי לפני למעלה מ-4 שנים תמימות. ב. פסק הדין הוגש לביצוע ביום 23/2/03 וכבר ביום 24/5/04 נמסרה למבקש אזהרה בתיק הוצל"פ במסירה אישית, אולם הלה סירב לקבלה. ג. אישור המסירה הנושא הכותרת "לא נדרש" מהווה כיום בסיס להמצאה כדין והדבר אף קיבל משנה תוקף ועוגן על ידי בית משפט זה במספר פסקי דין. ד. אין המבקש מעלה ולו חצי טענה בדבר העדר קבלת פסק הדין. דיון ומסקנות: 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הבקשה ומורה על ביטול פסק הדין מיום 18/2/02 וזאת מהנימוקים הבאים: א. עניין אורך התקופה בין מתן פסק הדין לבין מועד הגשת בקשה לביטולו, אינו מהותי כאשר הטענה העיקרית של המבקש שיש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק. עקרון על הוא, שביהמ"ש יוכל לחייב נתבע בתשלום כלשהו לאחר מתן הזדמנות לאותו נתבע להתגונן בפני התביעה. ספרתי את השנים שעברו מאז מתן פסק הדין (18/12/02) ועד למועד הגשת הבקשה לביטול (16/1/06) והובר לי שעברו מאז כשלוש שנים ולא "למעלה מ-4 שנים תמימות", כפי שב"כ המשיב טען והדגיש בתגובתו!! ב. אין מחלוקת שההזמנה לדין וכתב התביעה לא נמסרו לידי המבקש והוחזרו ע"י רשות הדואר מהנימוק "לא נדרש". סברתי ועודני סבור שאישור כזה אינו מהווה מסירה כדין המזכה את התובע בקבלת פסק דין עפ"י תביעתו וזאת לאור "עקרון העל", שצויין לעיל. על אף זאת, הסכמתי לתת פסק דין על סמך אישור מסירה כזה מהנימוק שיתכן שהנתבע נמנע מלקבל את דברי הדואר המופנים אליו מתוך כוונה לא להיחשף להליך המשפטי ואף למנוע מבית המשפט מקיום תפקידו. אולם, וכאמור, הדבר מבוסס על הנחה שאכן זאת כוונתו של הנתבע, ובעת שבית המשפט ישתכנע שההנחה הזאת אינה נכונה, שומה עליו להסיר משולחנו פסק דין שניתן על הנחה לא נכונה. במקרה שבפנינו, המבקש לא היסס להגיע לבית המשפט ולשטוח את טענותיו, עת קיבל הודעה ברורה ע"י משטרת ישראל המפרטת קיום תיק הוצל"פ נגדו. זה שבית משפט זה מסכים לפעמים להוציא מתחת ידיו פסק דין על סמך אישור מסירה "לא נדרש", אין לראות בדבר שהמסירה הומצאה כדין והיא חלוטה ודינה כדין המצאה מלאה, כפי שב"כ המשיב מנסה לטעון ולשכנע בתגובתו. ג. גם טענת ב"כ המשיב אשר לפיה המבקש אינו מעלה ולו חצי טענה בדבר העדר קבלת פסק הדין, נדחית.המשיב לא טען ולא הוכיח שהעתק מפסק הדין נמסר לידי המבקש ונטל ההוכחה בעניין זה מוטל דווקא עליו. ד. נטען בפני ע"י ב"כ המשיב כי האזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח, נמסרה לידי המבקש, אולם הוא סירב לקבלה כפי שניתן ללמוד מאישור המסירה ותצהיר מבצע המסירה שצורפו לבקשה. באישור המסירה צויין שמבצע המסירה ביקר בכתובת המבקש 3 פעמים וכי המבקש סירב לחתום וכי האזהרה הושארה במקום הנראה לעין. אישור המסירה אינו כולל תיאור ביתו של המבקש, תיאור הכניסה לאותו בית ואף לא צויין באישור היכן האזהרה הונחה ומבצע המסירה ציין "במקום נראה לעין". מה יותר קל מאשר לציין היכן במדוייק האזהרה הונחה? קבלת אישור מסירה כנ"ל אין בו וודאות מוחלטת שהאזהרה אכן נמסרה או הונחה אצל המבקש, יש בה כדי לפגוע בזכות עיקרית ויסודית של המבקש והיא זכות הגישה לבית המשפט. ה. עיינתי בכתב התביעה ולא מצאתי מסמך חיצוני כלשהו המוכיח את הטענות שנטענו בה המוכחשות ע"י המבקש. 6. בנסיבות המקרה, היה מקום להסכים לבקשה ולאפשר למבקש להתגונן בפני התביעה, ולאור התנגדות המשיב לבקשה, אני מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות בגין בקשה זו, ללא כל קשר עם תוצאות המשפט, בסך 1,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל, אולם, אני דוחה את ביצוע תשלומן עד למתן פסק דין סופי בתיק העיקרי. 7. התצהיר שצורף לבקשה ישמש כתב הגנה מטעם המבקש בתיק העיקרי. המצאת כתבי בי דין